פסקי דין על המערערים (המשיבים בדיון מס' נא/3-113) : ז'ק כאביה ואח' ע"י ב"כ עו"ד ח' מלצר ועו"ד ד' פדרהמשיבים (המערערים בדיון מס' נא/3-113): 1. עמידר בע"מ ע"י ב"כ עו"ד א' חלד וא' שור ... | פסקי דין על המשיבים בדיון מס' נא/3-113) : ז'ק כאביה ואח' ע"י ב"כ עו"ד ח' מלצר ועו"ד ד' פדרהמשיבים (המערערים בדיון מס' נא/3-113): 1. עמידר בע"מ ע"י ב"כ עו"ד א' חלד וא' שור ...

684/80     27/06/1991




דבע 3-107/נא ז'ק כאביה ואח' נ' עמידר בע"מ ,עמיגור בע"מ




(פד"ע כג 182)

בבית-הדין הארצי לעבודה

דיון מס' נא/3-107
דיון מס' נא/3-113
השופטים: כבוד נשיא בית הדין גולדברג

כבוד סגן נשיא בית הדין אדלר

כבוד השופט אליאסוף

נציג העובדים: שהרבני
נציג המעבידים: כהן
המערערים (המשיבים בדיון מס' נא/3-113) : ז'ק כאביה ואח'

ע"י ב"כ עו"ד ח' מלצר ועו"ד ד' פדר
המשיבים (המערערים בדיון מס' נא/3-113): 1. עמידר בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד א' חלד וא' שור


2. עמיגור בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד א' שמר
ערעור וערעור ברשות על החלטה של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו (השופט הראשי ד. מורל ז"ל - אב בית הדין; ה"ה ארצי וברק - נציגי ציבור; תב"ע מט/12-353) מיום 2.12.1990.
פסק-דין

השופט אליאסוף
:

1. לפנינו ערעור וערעור ברשות (דב"ע נא/9-62) על החלטת בית הדין האזורי, שבה נדחתה על הסף תובענת המערערים כאביה ז'ק ואח' (להלן - העובדים), נגד עמידר בע"מ
(להלן - עמידר) ונגד עמיגור בע"מ
(להלן - עמיגור), בכפוף לאמור בפסקה 5 (ה) להחלטה.

2. ביום 24.11.1986 הגישו העובדים תובענה בבית הדין קמא כנגד עמידר ועמיגור (תב"ע מז/3-548), אשר אושרה על ידי בית הדין כתביעה ייצוגית של עובדי עמידר (תב"ע מז/12-204).
בכתב התביעה נטען כי ביום 9.6.1972 נחתם הסכם בין עמידר, עמיגור ומרכז הסתדרות הפקידים והוועד הארצי של עובדי עמידר, ובו הוסכם על העברת עובדים מעמידר לעמיגור, וכן הוסכם, בין השאר, בסעיף 6 א להסכם, כי -
"6. א. בשתי החברות תהיה אחידות בתנאי העבודה, לרבות השכר והתנאים הסוציאליים של העובדים כאמור בסעיף 2 נספח ב' של הסכם זה"
בהסתמך כל הסכם זה ועל הסכמים ומסמכים נוספים ביקשו עובדי עמידר מעמידר ומעמיגור לממש את התחייבויותיהן בעניין השוואת תנאי העבודה של עובדי עמידר לתנאי העבודה של עובדי עמיגור.
עילת התובענה של העובדים נגד עמידר היא הפרת חיובים המבוססים על ההסכם מיום 9.6.1972 ומסמכים נוספים, ואילו עילת התובענה של העובדים נגד עמיגור היא עוולה של גרם הפרת חוזה, דהיינו - ההסכם הקיבוצי מיום 5.11.1978 שבין העובדים לבין עמידר.

3. הסעדים אשר נתבקשו בתובענה על ידי העובדים היו:
"א. ליתן לתובעים את כל הנתונים הקשורים לשכרם, תנאיהם הסוציאליים ותנאי עבודתם של עובדי הנתבעת מס' 2 בהשוואה לאלו של עובדי הנתבעת מס' 1.
ב. לשלם וליתן לתובעים ולשאר עובדי עמידר את כל התוספות וההטבות היתירות שניתנו לעובדי הנתבעת מס' 2 בהשוואה לאלו של עובדי הנתבעת מס' 1 כפי שיעלה מבדיקת הנתונים שיימסרו על פי ס"ק א' שלעיל - בצירוף פיצויי הלנת שכר ו/או הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומם לעובדי הנתבעת מס' 2 ועד למועד תשלומם לתובעים בפועל, זאת בין מכוח הפרת חיובי ההסכם וההסכם הקיבוצי המיוחד לעובדי עמידר ומסמך ההתחייבות (חובות המוטלות על הנתבעת מס' 1), ובין מכוח גרם הפרת חוזה (חובה המוטלת על הנתבעת מס' 2).
ג. לתקצב את התשלומים הנתבעים בס"ק ב) שלעיל בתקציביהן המאושרים.
ד. לחילופין, יתבקש בית הדין הנכבד ליתן כל סעד אחר, או נוסף, אשר יראה כצודק וכנכון מלפניו בנסיבות תביעה זו".

4. עמידר השיבה בכתב ההגנה בפירוט לטענות שהעלו העובדים בכתב התביעה, ובין השאר טענה:
א) לא היתה כוונה לקיים הצמדה בשיטת גרירה של תנאי עבודה בין עובדי עמידר ועמיגור, ועמידר אינה חייבת להשוות את תנאי שכרם של עובדיה ואת תנאי עבודתם לאלה של עובדי עמיגור;
ב) לאור ההבדלים במנגנונים של עמידר ועמיגור, חוסר הזהות בתפקידים בשתי החברות והשינויים הארגוניים בהן מאז 1972, לא ניתן לערוך השוואה בין תנאי העבודה ותנאי השכר של עובדי עמידר ועמיגור;
ג) על עמידר, שהיה חברה ממשלתית (בניגוד לעמיגור שאיננה חברה ממשלתית), חל סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985 (להלן - חוק יסודות התקציב), האוסר עליה לבצע שינויים בשכר עובדיה, מעבר לאלה שהונהגו לגבי כלל עובדי המדינה.

5. אף עמיגור השיבה בכתב ההגנה בפירוט לטענות העובדים שבכתב התביעה. בין השאר טענה עמיגור כי כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה נגדה, ועל כן יש למחוק את כתב התביעה נגדה על הסף מטעם זה או מטעם של חוסר יריבות.

בקשת עמיגור למחיקה על הסף
6. ביום 25.12.1986 הגישה עמיגור לבית הדין קמא בקשה נפרדת למחוק את כתב התביעה נגדה על הסף, מחוסר עילה ומחוסר סמכות בית הדין לדון בתביעה, מאחר שאין יחסי עבודה בין העובדים לבין עמיגור (תב"ע מז/12-319). נימוקי עמיגור היו כי ההסכמים השונים בין עמיגור לעמידר לא יצרו חיוב כלשהו של עמיגור כלפי עובדי עמידר, וכי על פי הוראות סעיף 24 (א) (1א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (כיום - לאחר תיקון מס' 18 לחוק - סעיף 24 (א) (1ב) לחוק; להלן - חוק בית הדין לעבודה), כפי שפורשו על ידי בית דין זה בדב"ע לה/3-51 סקוריטס בע"מ ואח' - קפלן, פד"ע ז 13, אין לבית הדין לעבודה סמכות לדון בעילת גרם הפרת חוזה כלפי העובדים.

7. בית הדין קמא (השופט הראשי - ד. מורל ז"ל; ונציגי הציבור - זילברשטיין ואציל) דחה את בקשת עמיגור. לעניין סמכות בית הדין על פי סעיף 24 (א) (1א) לחוק בית הדין לעבודה, החליט בית הדין לדחות את טענת עמיגור, בהסתמך על ההלכה בע"א 684/80, 683 כהן נ' קולומבוס ואח', פ"ד לז (4) 16 (עתירה לדיון נוסף בעניין זה נדחתה - ראה ד"נ 17/82 קולומבוס נ' כהן ואח', פ"ד לח (1) 289).
נשיא בית הדין הארצי דחה בקשת רשות ערעור על החלטה זו של בית הדין קמא (דב"ע מח/9-72), מן הטעם שסוגיית סמכות בית הדין לדון בתביעות שעניינן גרם הפרת חוזה בקשר ל"סכסוך היחיד" נדונה והוכרעה בדב"ע מז/3-86 מור - מ"י, פד"ע יח 449, בע' 452.

8. ביום 29.11.1988 הגישה עמידר בקשה לדחיית התובענה נגדה על הסף.
הנימוק העיקרי לבקשה היה:
"1. הוראות סעיף 23 לחוק התקציב לשנת 1982, הוראות סעיף 24 לחוקי התקציב לשנים 1983 ו-1984 והוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985, אוסרות על המבקשת (הנתבעת 1), כחברה ממשלתית להיעתר לסעדים המבוקשים נגדה בכתב התביעה, אפילו תתקבלנה כל הטענות שבעובדה הטענות על ידי של העובדים" (צ"ל "הנטענות על ידי העובדים"; ההדגשה לא במקור).
בהמשך הבקשה צויין כי התובענה מתייחסת להטבות שכר משנת 1982 ואילך (לגבי ההטבות עד שנת 1981 לא היתה מחלוקת בין הצדדים), וכי עמידר שילמה לעובדיה בתקופת תקפן של ההוראות הנ"ל של חוקי התקציב את תוספות השכר וההטבות ששולמו לכלל עובדי המדינה. עוד נטען כי הוראות סעיף 6 א להסכם מיום 9.6.1972, הנזכר בפסקה 2 לעיל, והוראות דומות שנכללו בהסכמים אחרים, בטלות אם הן נוגדות את האיסור שהוטל על עמידר בהוראות חוקי התקציב השונים.
לאור זאת, ציינה עמידר בבקשתה:
"6. מן הראוי להכריע תחילה, בשאלת מעמד ההסכמים והטענות הנטענים נגד המבקשת, לנוכח הוראות החוקים הנ"ל, בטרם יידרש בית הדין הנכבד לבחינת שאלות סבוכות שבמשפט ובעובדה המחייבות בירור נושאים מסובכים מאוד לרבות נושאים הקשורים בחשבונאות וחשבונות.
7. האפשרות כי הכרעה בשאלה משפטית טהורה, אשר אינה מחייבת בירור עובדתי כלשהו - שאלת מעמד ההסכמים הנטענים כלפי המבקשת לנוכח הוראות חוקי התקציב השונים - תשמוט את הבסיס לתביעת התובעים, מחייבת בירורה של שאלה זאת בטרם ייכנס בית הדין הנכבד לבחינת השאלות העובדתיות הסבוכות בתיק זה".
לבקשה צורף תצהיר של סמנכ"ל עמידר, ובו נאמר כי עמידר מחילה על עובדיה את הסכמי המסגרת במגזר הציבורי, אך לא צויין בבקשה דבר בעניין פנייה אל שר האוצר לקבלת אישור על פי הסיפה של סעיף 29 (א) לחוק יסודות התקציב, להסכים על שינויים אחרים בשכר עובדי עמידר, או להנהיג שינויים כאמור. בחקירתו של מגיש התצהיר הוא נשאל אם דרישות העובדים הובאו לפני שר האוצר, ותשובתו היתה: "אנחנו הבאנו את הדרישות לפני רשות החברות הממשלתיות שלעניין זה היא נציגת שר האוצר. הרשות - לא אישרה" (בעמ' 2 לפרוטוקול).
אף בתצהירו של אלברט לוי שהוגש מטעם עמידר בתב"ע מז/3-548, דובר על פנייה אל רשות החברות הממשלתיות ולא אל שר האוצר או אל הממונה על השכר (פסקאות 14 ד) ו-ו) לתצהיר).
בסיכומיו הסביר בא כוח עמידר כי רשות החברות הממשלתיות מהווה "צינור תקשורת" בין עמידר (כחברה ממשלתית) לבין שר האוצר לעניין זה (פסקאות 10 ו-19 לסיכומים).

9. בית הדין קמא קבע בהחלטתו, בין השאר, כי פנייתה של עמידר אל שר האוצר באמצעות רשות החברות הממשלתיות נעשתה בתום לב, והיא אינה חסרת הגיון, לאור תפקידי הרשות על פי סעיף 54 (5) לחוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975.
בית הדין החליט לקבל את בקשת עמידר ולדחות את תובענת העובדים, בקבעו כי:
"הסעד אותו מבקשים התובעים נוגד את הוראות חוקי התקציב, ובית הדין מצווה - גם אם יש בכך פגיעה בחופש המשא ומתן הקיבוצי - ליתן תוקף לרצונו של המחוקק" (פסקה 6 להחלטה).
עם זאת, החליט בית הדין כי החלטת שר האוצר על פי חוק יסודות התקציב היא החלטה במישור המינהלי, ועל כן יש ליתן לצדדים את זכות הטיעון לפני קבלת ההחלטה. כדי להכריע בטענה זו שנטענה על ידי בא כוח העובדים, החליט בית דין להמשיך ולדון בהליך ולקבל את העובדות המתייחסות לטענה זו (פסקה 5 (ה) להחלטה). בית הדין דחה את טענת עמיגור כי טענה זו לא נכללה בכתב התביעה של העובדים.

10. על החלטת בית הדין קמא לדחות את התובענה על הסף, הוגש לפנינו ערעור של העובדים (דב"ע נא/3-107).
על ההחלטה להמשיך ולדון בהליך ולקבל את העובדות המתייחסות לטענת זכות הטיעון, הוגש ברשות (דב"ע נא/9-62) ערעור של עמיגור (דב"ע נא/3-113), בנימוק כי טענה זו לא הועלתה על ידי העובדים בכתב התביעה שהגישו.
שני הערעורים אוחדו ונשמעו יחדיו.

11. עיקר טענות בא כוח העובדים בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון שלפנינו, הוא:
א) "זכות ההשוואה" של עובדי עמידר לתנאי העבודה של עובדי עמיגור, הוענקה להם לפני שנת 1982. על כן, חוקי התקציב השונים אינם יכולים לפגוע בזכות זו, ואין להיזקק לעניין זה לאישורו של שר האוצר;
ב) היה על עמידר לפנות בנושא התובענה אל שר האוצר או אל מי שהוסמך על ידיו, ולא אל רשות החברות הממשלתיות;
ג) לא היה מקום לדחות את התובענה נגד עמידר על הסף מן הטעם שהסעד שמבקשים העובדים נוגד את הוראות חוקי התקציב;
ד) לא היה מקום לדחות את התובענה נגד עמיגור על הסף;
ה) צדק בית הדין קמא בעניין קבלת העובדות המתייחסות לטענת זכות הטיעון.

12. בא כוח עמידר תמך בהחלטתו של בית הדין קמא. בעיקרי טיעונו לפנינו ציין כי עמידר פנתה אל רשות החברות הממשלתיות במגמה להשיג אישור לתת לעובדיה תוספת בשיעור 7.5% בנושאי התובענה, אך בקשה זו הושבה בשלילה.
בא כוח עמידר הסכים עם טענות בא כוח עמיגור בערעור בדב"ע נא/3-113.

13. אף בא כוח עמיגור תמך בהחלטתו של בית הדין קמא. בעיקרי טיעונו לפנינו הצטרף לעיקרי הטיעון של בא כוח עמידר וטען כי ההסכמים שעל פיהם נטענת "זכות ההשוואה" של עובדי עמידר אינם הסכמים קיבוציים.
בא כוח עמיגור הוסיף וטען כי משנדחתה התובענה בבית הדין קמא, לא היה מקום להמשיך ולדון בעניין זכות הטיעון.

14. הדיון בערעורים שלפנינו החל בטענת בא כוח העובדים כי דרושה תחילה הכרעה בשאלה העובדתית- משפטית, האם אכן הקנו ההסכם משנת 1972 והסכמים ומסמכים אחרים, לעובדי עמידר זכויות השוואה לתנאי העבודה של עובדי עמיגור, לאחר שנת 1982. לטענתו, אם התשובה לשאלה זו היא בשלילה, כי אז לא תעלה שאלת תחולתם או השפעתם של חוקי התקציב וחוק יסודות התקציב. רק אם התשובה לשאלה האמורה תהיה בחיוב, יש להעלות בשלב השני את שאלת תחולתם של חוקי התקציב.

15. בא כוח עמידר השיב לטענה זו כי הסעד שנדרש על ידי העובדים בכתב התביעה היה סעד כספי. לאור תשובת רשות החברות הממשלתיות אין טעם להיכנס לבירור השאלה העובדתית, משום שגם אם יתברר כי קיים חיוב של עמידר כלפי עובדיה, אין חיוב זה בר מימוש לאור עמדת רשות החברות הממשלתיות והאיסור בסעיף 29 (א) לחוק יסודות התקציב ל"הנהיג" שינויים בשכר ללא אישור.
בא כוח עמיגור הצטרף לעמדת בא כוח עמידר בנושא זה.

חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985

16. בחוקי התקציב לשנים 1982, 1983 ו-1984 נכללו הוראות האוסרות על גופים ציבוריים, ובכללם חברות ממשלתיות, להסכים או להנהיג שינויים בשכר וכיו"ב, אלא בהתאם למה שסוכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה.
הוראות אלה מצאו ביטוי בסעיף 29 (א) לחוק יסודות התקציב, בו נאמר:
"(א) גוף מתוקצב או גוף נתמך כהגדרתו בסעיף 32, לא יסכים על שינויים בשכר, בתנאי פרישה או בגמלאות, או על הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, ולא ינהיג שינויים או הטבות כאמור, אלא בהתאם למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה או באישורו של שר האוצר".
בסעיף 29 (ב) לחוק נקבע כי כל הסכם או הסדר הנוגד את ההוראה האמורה, הוא בטל. כמו כן נקבעו בהקשר זה הוראות וסנקציות נוספות בסעיפים 29 (ג) ו-(ד), 35 (5) ו-35 א לחוק.

17. סמכות האישור של שר האוצר לפי סעיף 29 (א) לחוק, הואצלה, באופן אישי, לממונה על השכר והסכמי העבודה במשרד האוצר (להלן - הממונה על השכר) (ראה י"פ תשמ"ו, בע' 1366; י"פ תשמ"ח, בע' 266; י"פ תש"ן, בע' 3722).
כמו כן פרסם שר האוצר בשנת תשמ"ו הודעה לעניין הנוהל בהגשת בקשות לפי סעיף 29 (א) הנ"ל (י"פ תשמ"ו, בע' 1366). הודעה דומה פורסמה בשנת תשמ"ח (י"פ תשמ"ח, בע' 267 כפי שתוקנה בי"פ תש"ן, בע' 3722), כדלקמן:
"בתוקף סמכותי לפי סעיפים 29 ו-50 (ד) לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985 (להלן החוק), אני מודיע כי גוף מתוקצב או גוף נתמך כמשמעותו בחוק, המבקש להסכים על שינויים בשכר, בתנאי פרישה או בגמלאות או על הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, שלא בהתאם למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה, יגיש תחילה בקשה, בכתב, לאישורו של הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, לו אצלתי את סמכותי לפי סעיף 29 לחוק".
נציין כאן, כי הגם שההודעה האמורה מתייחסת רק לגוף המבקש "להסכים" על שינויים בשכר וכיו"ב, הרי שעל פי ההיקש והגיון הדברים מתייחסות הוראות ההודעה אף לגבי גוף המבקש ל"הנהיג" שינויים כאמור.

18. ההוראות האמורות בחוקי התקציב ובסעיף 29 (א) לחוק יסודות התקציב הן הוראות המגבילות את כוחם של תאגידים מסוימים לקבוע שינויים בתנאי העבודה של עובדיהם (ראה לעניין זה ר' בן ישראל, "משפוט יחסי העבודה", שנתון משפט העבודה א 9, בע' 28, 31; פ' רדאי, "ארבעים שנה לדיני העבודה", משפטים יט 789, בע' 800-1). הוראות אלה חלות בין אם התאגיד הוא תאגיד סטטוטורי (דב"ע מג/4-12 ההסתדרות הכללית - רשות הנמלים, פד"ע יז 18, בע' 20; דב"ע מו/4-12 ההסתדרות הכללית - הוועד הארצי של עובדי שירות התעסוקה, פד"ע יז 406 בע' 411; דב"ע מז/7-4 לבני - הממונה על תשלום הגמלאות ואח', פד"ע יט 132, בע' 137), ובין אם הוא חברה ממשלתית (דב"ע מח/4-31 ההסתדרות הכללית ואח' - חברת כבלי ציון בע"מ, פד"ע כ 182, 187). המגבלות הן לא רק למתן "הסכמה" לשינויים כאמור, אלא אף ל"הנהגת" שינויים בדרך כלשהי (דב"ע מח/4-31 הנ"ל, בע' 187; רע"א 2920/90 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' מדינת ישראל (טרם פורסם; פסקה 8 של פסק הדין)).

19. כאמור לעיל, סעיף 29 (א) לחוק יסודות התקציב הוא סעיף המגביל את כוחם של תאגידים מסוימים לנהל משא ומתן ולהסכים להנהיג תנאי עבודה לעובדיהם. לפיכך, "יש ליתן לו פירוש דווקני" (דב"ע מג/4-12 הנ"ל, בע' 20), וזאת אך ורק כדי להשיג את המטרה שהציב המחוקק בעת חקקו הוראה זו, אך לא מעבר לכך.

האם דרושה הכרעה עובדתית תחילה?
20. כמפורט בפסקאות 14 ו-15 לעיל, נדונה לפנינו בראשית הדיון השאלה האם דרושה תחילה הכרעה עובדתית-משפטית בקשר לעצם קיום זכויות עובדי עמידר, להשוואה עם תנאי העבודה של עובדי עמיגור.
בתום הדיון בנושא זה הודענו לבאי כוח הצדדים כי על פי ההכרעה בשאלה זו, יתנהל המשך הדיון.

21. אילו הוצגה לפני בית הדין קמא החלטה מנומקת של שר האוצר או של הממונה על השכר הקובעת כי לא ניתן אישור להנהגת השינויים בשכר עובדי עמידר, בין אם שינויים אלה מושתתים על בסיס משפטי מחייב ובין אם טרם ניתנה הכרעה משפטית בשאלת הבסיס לשינויים, אכן לא היה מקום לנהל דיון בבית הדין בשאלה ה"תאורטית" של מחויבות עמידר כלפי עובדיה. הדיון במקרה כזה היה נסב על שאלות כגון האם קוימה זכות הטיעון על ידי נותן ההחלטה, או האם נשקלו השיקולים הרלבנטיים בהחלטה.
ברם, החלטה כאמור לא הוצגה לבית הדין קמא, ונראה כי לא ניתנה כלל. לבית הדין קמא נמסר רק כי היתה פנייה של עמידר אל רשות החברות הממשלתיות, והרשות לא אישרה את דרישות העובדים (ראה פסקאות 8, 12 ו-15 לעיל). כפי שפורט בפסקה 17 לעיל, סמכותו של שר האוצר על פי סעיף 29 (א) לחוק יסודות התקציב הואצלה לממונה על השכר, באופן אישי, ולא לרשות החברות הממשלתיות. תפקידי הרשות אשר פורטו בסעיף 54 לחוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975, ובסעיפים אחרים בו, אינם במסגרת הפעלת סעיף 29 (א) לחוק יסודות התקציב, אלא הם במישור משפטי-ארגוני אחר (ראה דו"ח הוועדה להכנתה של הצעת חוק חברות ממשלתיות ("ועדת ברק"), בע' 36, 91, 92, 93, 94; י' גרוס, דירקטורים ונושאי משרה בחברה, בע' 499, 500). מכאן, שאי אישורה של הרשות, כאמור לעיל, איננו בגדר אי אישור לפי סעיף 29 (א) לחוק יסודות התקציב.
חוזרים אנו איפוא לשאלה אם בהעדר "אי אישור" של שר האוצר או הממונה על השכר, היה מקום לדחות את תובענת העובדים על הסף.

22. התופעה או השיטה של הצמדה או השוואה של שכר ותנאי עבודה של עובד או קבוצת עובדים, על בסיס הסכמי, לשכר ולתנאי עבודה של עובד אחר או של עובדים אחרים, אינן יוצאות דופן בתחום יחסי העבודה בישראל (ראה ס' אדלר
, "הסכמים קיבוציים: מסגרת, תחולה ותיאום" ספר בר-ניב 17, 38). הצמדה או השוואה כאמור מחייבות הוראה מפורשת בהסכם, שיש לפרשה פירוש מצמצם, על דרך היוצא מן הכלל (ראה דב"ע מט/4-10 מ"י -הסתדרות עובדי המדינה, פד"ע כ 152, 157; דב"ע מח/4-25 ההסתדרות הכללית ואח' - מ"י, פד"ע כ 345, בע' 348).
לפיכך, משהגישו העובדים תובענה לבית הדין לעבודה, המושתתת על טענה בדבר חיוב עמידר לעניין הצמדת שכר ותנאי עבודה, על בית הדין לדון ולהכריע בשאלה אם קיים חיוב שכזה. ואכן, לא בכדי התייחסה עמידר בפירוט לשאלה זו בכתב ההגנה ובתצהירו של מר אלברט לוי מטעמה, שהוגשו לבית הדין קמא.

23. אמנם, עמידר אינה רשאית "להנהיג" חיוב זה כלפי עובדיה, ללא אישור, ככל שיתברר שהחיוב קיים (ראה פסקה 18 לעיל). ואולם, בבקשתה של עמידר משר האוצר או הממונה על השכר "להנהיג" חיוב זה, עליה להביא בפני
הם הן את תכנו של החיוב המשפטי החל עליה, והן את הרקע והנתונים הנדרשים לשם הפעלת שיקול דעתם ומתן החלטה על ידיהם. כל הפרטים האמורים צריכים להיות לפני מי שמוסמך להחליט על מתן האישור. לאחר מיצוי זכויות הצדדים על פי המשפט המינהלי, על המחליט להביא את כל הפרטים האמורים בחשבון במערכת שיקוליו והחלטתו אם לאשר את הנהגת השינויים. לא אישר המחליט את הנהגת השינויים, עליו לנמק את החלטתו.

24. בפסקה 21 לעיל העלינו את האפשרות של קבלת החלטה על אי מתן אישור להנהגת שינויים בשכר, גם בהתייחסות לטענת חיוב של עמידר שטרם ניתנה לגביה הכרעה משפטית. מהמפורט לעיל ברור כי הנימוקים להחלטה בדבר אי אישור הנהגת שינויים, בהסתמכות על טענת חיוב כאמור, שטרם ניתנה לגביה הכרעה משפטית, צריך שיהיו נימוקים המצדיקים החלטה מעין זו.

25. לאור זאת, בעניין שלפנינו, בהעדר החלטה של הגופים המוסמכים על פי חוק יסודות התקציב, דהיינו - שר האוצר או הממונה על השכר, שלא להנהיג את השינויים בשכר עובדי עמידר, היה על בית הדין קמא להכריע בשאלה אם קיים חיוב כלשהו של עמידר ועמיגור כלפי העובדים, על פי כתב התביעה שהוגש.
אם יתברר כי קיים חיוב כאמור, תחזור ותעלה השאלה של תחולת מגבלות חוקי התקציב לשנים 1982, 1983, 1984 וסעיף 29 לחוק יסודות התקציב (השווה לחובת ניהול משא ומתן קיבוצי, בכפוף לסייגי חוקי התקציב, כאמור בדב"ע מג/4-12 הנ"ל, בע' 20).

26. נוסיף כי התובענה הנדונה, אשר בית הדין קמא החליט לדחות אותה על הסף, איננה אמנם סכסוך עבודה קיבוצי, אולם היא תובענה שניתן לראותה כ"מעין סכסוך עבודה קיבוצי", באשר היא אושרה כתביעה ייצוגית של עובדי עמידר (ראה פסקה 2 לעיל). מבחינה זו, חלה אף לגבי תובענה זו ההלכה "שאין להעלות על הדעת שסכסוך עבודה קיבוצי, שעניינו מימוש זכויות, יבוא לקיצו וימצא פתרונו על ידי 'מחיקה על הסף' או 'דחיה על הסף', מבלי שיתקיים דיון לגופו של עניין, ולצדדים תהיה הרגשה שעניינם זכה לדיון כזה" (דב"ע לח/4-11 ההסתדרות הכללית - מ"י ואח', פד"ע ט 425 בע' 436; ראה דב"ע תשן/3-112 שקולניק ואח' - אל-על ואח', פד"ע כ"א 447, בע' 455).
כמו כן, ביחסי עבודה עסקינן, ועל כן ראוי ורצוי כי טענות עובדי עמידר לקיום חיובה של עמידר כלפיהם, תתבררנה, ותינתן לגביהן הכרעה אם חיוב כאמור קיים אם לאו, או שיוברר שטענותיהם נדחו בהסתמך על הוראות סעיף 29 (א) לחוק יסודות התקציב.

27. א) לאור כל האמור לעיל, אנו מחליטים לקבל את ערעור העובדים בדב"ע נא/3-107, ואנו מבטלים את החלטתו של בית הדין קמא מיום 2.12.1990.
ב) לאור ביטול ההחלטה כאמור, אין צורך לדון בערעור של עמיגור בדב"ע נא/3-113.

28. א) העניין מוחזר לבית הדין קמא לשם המשך הדיון בתובענה.
ב) אנו מניחים כי בית הדין קמא, במותב שיחליט עליו השופט הראשי, יעשה כל אשר ניתן לזירוז הדיון בתובענה ומתן

פסק דין
בה בהקדם.
ג) באמור לעיל אין כדי למנוע הבאת העניין לפני שר האוצר או הממונה על השכר, בשלב שלפני המשך הדיון בתובענה, כפי שנגזר ופורט בפסקאות 21 ו-24 לעיל.

29. עמידר תשלם למערערים בדב"ע נא/3-107, הוצאות בשתי הערכאות בסך 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ.
ניתן היום, ט"ו בתמוז תשנ"ט (27.6.1991).








דבע בית הדין הארצי לעבודה 3-107/נא ז'ק כאביה ואח' נ' עמידר בע"מ ,עמיגור בע"מ, [ פד"ע: כג 182 ] (פורסם ב-ֽ 27/06/1991)