פסקי דין על מיזמי רווחה ופיתוח (מכון ויצמן) בע"מ | פסקי דין על אבישי קריטי

20416-11/15 תאמ     19/12/2017




תאמ 20416-11/15 מיזמי רווחה ופיתוח (מכון ויצמן) בע"מ נ' אבישי קריטי








בית משפט השלום בנתניה


תא"מ 20416-11-15 קריטי ואח' נ' מיזמי רווחה ופיתוח (מכון ויצמן) בע"מ
ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני






מספר בקשה:
33

בפני

כבוד השופט
עוז ניר נאוי


המבקשת:

מיזמי רווחה ופיתוח (מכון ויצמן) בע"מ


נגד

המשיב:

אבישי קריטי


החלטה


א.
מבוא
1.
לפניי בקשת חברת מיזמי רווחה ופיתוח (מכון ויצמן) בע"מ
(להלן: "המכון", "מרכז הנופש" או "המבקשת"), להורות למשיב, מר אבישי קריטי
(להלן: "מר קריטי" או "המשיב") לציית להחלטה מיום 8.1.2017, מכוח סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט (להלן: "הפקודה"), במסגרתה התחייב המשיב שלא להטריד מי מעובדי המבקשת ולא להגיע למרכז הנופש הפועל במכון ויצמן, כל עוד לא יחודש לו המינוי.
2.
זוהי בקשתה השנייה של המבקשת בקשר עם אותה החלטה, כשברקע הליכים רבים אשר התנהלו ומתנהלים בין התובע לבין מספר עובדי המבקשת ואף הליכים קודמים בין הצדדים עצמם.
3.
בפתח הדברים יצוין כי בתאריך 25.6.2017 ניתנה החלטתי בבקשתה הראשונה של המבקשת לפי הפקודה, במסגרתה קבעתי כי התחייבות המשיב הנ"ל, אשר קיבלה תוקף של החלטה מיום 8.1.2007 היא החלטה מחייבת אשר על המשיב לכבדה, אולם, באותן נסיבות אשר התקיימו אז, סברתי כי אין לאכוף אותה באמצעות הפקודה.
4.
המשיב אינו חולק על האירועים אותם פירטה המבקשת בבקשתה דנן, ואף ויתר על חקירת המצהירים מטעמה, אך טוען כי גם במקרה דנן ההתחייבות אינה ניתנת לאכיפה באמצעות הפקודה.
5.
משמדובר בהחלטה שנייה, לא ראיתי לפרט במסגרת החלטה זו את השלשלות האירועים כולה, ואפנה בעניין זה להחלטתי מיום 25.6.2017. רק אציין כי התביעות ההדדיות שהתנהלו בין הצדדים ואשר הובילו לאותה החלטה אשר אכיפתה מתבקשת כאן, הסתיימו בפסיקה על דרך של פשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984.
ב.
תמצית העובדות וההליך הנוכחי
6.
בקצירת האומר אפרט כי המשיב היה מנוי במרכז הנופש של המכון במשך שנים, עד לחודש פברואר 2015 אז החליטה המבקשת שלא לחדש לו עוד את המינוי. בגין החלטה זו, תבע המשיב את המבקשת, וכן שניים מבעלי התפקידים בה, על סך 75,000 ₪, בטענה כי ההחלטה למנוע ממנו את חידוש המינוי, נגועה בהפליה שלא ממין העניין. תביעה שכנגד הוגשה נגד התובע על ידי הנתבע 3 בתביעה העיקרית, פרופסור אלדד צחור, חבר דירקטוריון מרכז הנופש, בין היתר, בגין הטרדה.
7.
בישיבת יום 8.1.2017 הסכימו הצדדים כי פסק הדין בתביעות ההדדיות ביניהם יינתן לפי סעיף 79א, לחוק בתי המשפט, ללא נימוקים, ובמסגרת אותה ישיבה אף הצהיר המשיב לפרוטוקול כדלהלן:
"מבלי להודות בכל טענה שהעלו נגדי הנתבעים או מי מטעמם, אני מתחייב שלא להטריד מי מעובדי הנתבעת 1 וזאת מבלי שאני מודה שהטרדתי. לענין זה אני מתחייב שלא להגיע למרכז הנופש אלא אם כן יחודש לי המנוי ולענין זה אני שומר על זכותי לפנות בכתב להנהלת המרכז לצורך חידוש המנוי. הפניה תעשה באמצעות המחלקה המשפטית.
כמו כן, אין לי כוונה לפנות טלפונית למי מעובדי המרכז ואת פנייתי בכתב כאמור אעביר דרך המחלקה המשפטית של המכון." [פרוטוקול 8.1.2017, עמוד 4, שורות 6 -11; ההדגשות שלי –נ.ע.]
ההחלטה בבקשת הביזיון הראשונה - מתאריך 25.6.2017
8.
במסגרת החלטתי מיום 25.6.2017, לנוכח טענתו של המשיב כי אין מדובר בצו שיפוטי, קבעתי כי התחייבותו הנ"ל של המשיב קיבלה תוקף של החלטה ולפיכך על המשיב לכבדה; וכך קבעתי:

"17. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון, המשיב התחייב, בין השאר, שלא להגיע למרכז הנופש, אלא אם יחודש לו המנוי. המשיב טוען כי אין מדובר אלא בהצהרות הדדיות אשר ניתנו על מנת לייצר אווירת שקט.

18. אין בידי לקבל זאת. תחילה סבורני כי כאשר אדם או בעל דין מצהיר ומתחייב בפני
בית המשפט כי ינהג באופן מסוים, ברי כי יש לכך משמעות, ואף הדין האנגלי, למשל, רואה בהתחייבות שכזו, כשלעצמה, כניתנת לאכיפה באמצעות פקודת ביזיון בית המשפט [משה קשת ביזיון בית משפט – דיני אכיפת צווים שיפוטיים (תשס"ב -2002), בעמ' 121 – 122 (להלן: "קשת"].

19. יתר על כן, במקרה דנן, התחייבויות הצדדים, אף זכו למעמד מחייב של החלטה, שכן ניתן תוקף לכלל הסכמות הצדדים שניתנו באותו הדיון. ודוק.

20. הסכמות הצדדים בדיון לא היו רק ההסכמות לפסוק לפי סעיף 79א, אלא גם ההתחייבויות של שני הצדדים שניתנו בדיון, אשר קיבלו כולן תוקף של החלטה, בין השאר בכפוף להצהרות האמורות.

21. לנוכח האמור, אין בידי לקבל את טענת המשיב כי "אין פה צו שיפוטי" [עמוד 7, שורות 18; עמוד 8, שורות 4 – 5]." [שם, פסקאות 17 – 21]
9.
עם זאת, במסגרת הבקשה הראשונה סברתי, כי בהתאם להלכות המחמירות, ובנסיבות הקונקרטיות שהובאו במסגרת הבקשה, אין לאכוף את ההתחייבות באמצעות הפקודה.
10.
כך, במסגרת הבקשה הראשונה דובר על אירוע נקודתי יחסית, במסגרתו טען המשיב כי לא נאסר עליו להגיע למרכז הנופש על מנת למסור פניה בכתב למרכז הנופש לחידוש המינוי וכי לא נאסר עליו להגיע למסור את פסק הדין שניתן בתיק.
11.
עוד לקתה בקשת המבקשת דאז במספר פגמים פרוצדוראליים וראייתיים,
שכן המצהיר מטעמה לא התייצב לישיבה שנקבעה לדיון בבקשה, ואף התצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה היה רצוף עדויות שמיעה;
משכך סברתי כי הטענות לא הוכחו כנדרש.
12.
כפי שאפרט להלן, החלטתי דאז נשענה על שלושה טעמים עיקריים. הטעם הראשון היה נעוץ בכך שלא דובר אז במקרה חריג של הפרה מתמשכת של צווים, אלא באירוע נקודתי יחסית, וסברתי כי מדובר בפירוש – אולי שגוי – של המשיב את התחייבויותיו:
"במקרה דנן, אף שמדובר אולי בהתנהגות מתריסה מצד המשיב, אין עסקינן במקרה כה חריג המצדיק את הפעלתה החריגה של פקודת הביזיון. בניגוד לפסק הדין בעניין שרבט, שם דובר בסכסוך רב שנים בין אחים בענייני רכוש, אשר במסגרתו האחים המפרים התחמקו שנים על גבי שנים מביצועו של הסכם פשרה ברור וחד משמעי אשר ניתן לו תוקף שיפוטי, אנו עסקינן בסכסוך נקודתי יחסית, ואין עסקינן במקרה חריג של הפרה מתמשכת של צווים, כי אם בפירוש - אולי שגוי - של המשיב את התחייבויותיו."

[שם, פסקה 33; ההדגשות אינן במקור-נ.ע.]
13.
עוד לא ראיתי לעשות שימוש בפקודה במקרה דאז, משום שמטרת ההליך היא למנוע הפרה נוספת עתידית,
והמקרה שתואר בבקשה הקודמת ובו הודה המשיב, היה נקודתי ואף הסתיים. יתר האירועים שנטענו, לא הוכחו והוכחשו:
"שנית, כפי שמדגישה השופטת ארבל, בפסק הדין בעניין שרבט, מטרתו של ההליך לפי סעיף 6 לפקודת הביזיון לצפות פני עתיד, וכאשר דבר ההפרה הושלם, אין להידרש למנגנון:

'בית-משפט זה, בשורה ארוכה של פסקי-דין, ראה בהליך לפי סעיף 6 לפקודה הליך המצוי בתחום הדמדומים שבין הליך אזרחי "רגיל" להליך פלילי. ההליך נושא אופי מיוחד, באשר אינו מטיל אחריות פלילית, אך הוא גם אינו הליך אזרחי 'טהור' במובנו הרגיל. אין הוא עונשי במהותו, ומטרתו העיקרית להביא לאכיפת ההחלטה השיפוטית במבט צופה עתיד. הסנקציה בהליך זה היא סנקציה של כפייה.' [שם, בעמ' 57 – 58]
ובהמשך:

'זאת ועוד, אין להידרש למנגנון האכיפה אם דבר ההפרה הושלם ואינו ניתן לתיקון. המטרה היא להביא לקיום הצו השיפוטי, וזו תוגשם רק אם יש בידי המבזה הכוח לתקן את ההפרה או לחזור בו ממנה.' [שם, בעמ' 60]

במקרה דנן, האירועים בהם הודה המשיב התרחשו זה מכבר, ואת יתר האירועים הנטענים הכחיש המשיב, ואלה לא הוכחו, והדבר נכון אף לאירועים המתוארים בסיכומי התשובה אשר לא נתמכו בתצהיר. משכך, איני סבור כי התחייבותו של המשיב ניתנת לאכיפה.
"

[שם, פסקאות 34 -35; ההדגשות אינן במקור-נ.ע.]
14.
הטעם השלישי אשר מנע ממני לקבוע כי יש לאכוף את ההתחייבות במסגרת הבקשה הקודמת היה נעוץ בבהירות האיסור. כך, בשים לב לאופייה הדרקוני של הפקודה
ואף שלא הסכמתי עם פירושו של המשיב את ההתחייבות, מוכן הייתי להסכים כי היא סובלת אף את פירושו כי לא נאסר עליו להגיע לבצע מסירה של פסק הדין שניתן בתיק, ואף לא נאסר עליו להגיע למסור את בקשתו שבכתב לחידוש המינוי:

"שלישית, סבורני כי התחייבות המשיב אינה מקיימת דרישה נוספת, והיא הדרישה כי הצו שאכיפתו מבוקשת הוא ברור וחד משמעי:

"פסק-הדין או הצו שאת אכיפתו מבקשים צריך להיות ברור וחד-משמעי. אין אוכפים מכוח פקודת הבזיון אלא צווים והחלטות שמובנם ברור ושאינם מאפשרים יותר מפירוש אחד. צו שאינו ברור וחד-משמעי אין רואים בהפרתו משום ביזיון בית-משפט (ראו רע"פ 7148/98 הנ"ל [2], בעמ' 348). לעתים בית-המשפט נדרש להליך של הוכחות על-מנת לפרש את הוראות ההסכם כאשר לשונו אינה חד-משמעית (ע"א 128/59 שרגנהיים נ' אוניברסיטה בר-אילן [8], בעמ' 1451). עם זאת אין מקום להפוך את הדיון למשפט מחודש שיוגשו בו ראיות ויובאו עדויות מומחים על-מנת לברר את כוונת הצדדים. מכל מקום, הבירור צריך להניב קביעות ברורות שניתן לפעול על-פיהן. [עניין שרבט, בעמ' 60]


במקרה דנן, משאין מדובר בהתחייבות מוגבלת בזמן, אשר תנאיה ברורים באופן חד משמעי,
איני סבור כי ניתן לכפות מכוחה את הרחקתו הנצחית של המשיב מן המרכז. כך, אף שאיני מסכים עם פרשנותו של המשיב את ההתחייבות, מוכן אני להסכים כי היא סובלת אף את פירושו כי לא נאסר עליו להגיע לבצע מסירה, ואף לא נאסר עליו להגיע למסור את בקשתו שבכתב לחידוש המנוי."



[שם, פסקאות 36- 37; ההדגשות אינן במקור-נ.ע.]
15.
אלא שכיום ניצבים אנו במקום אחר לחלוטין. המשיב מפר שוב ושוב את התחייבותו, ומגיע פעם אחר פעם למכון, צועק ומטריד את עובדי המבקשת ללא הרף ואף ללא כל תכלית [ראו סעיפים 8 – 31 לבקשה], כפי שיפורט להלן
.
האירועים מושא הבקשה דנן
16.
כפי שעולה מן הבקשה ונספחיה, אשר לא נסתרו (שכן כאמור המשיב ויתר על חקירת המצהירים), המשיב הגיע למרכז הנופש מספר רב של פעמים והטריד את העובדים במקום, ואף התקשר והטרידם בטלפון, ללא כל תכלית.
17.
כך, ביום 7.6.2017 הגיע המשיב אל מרכז הנופש והחל צועק אל עבר עובד המבקשת, מר דני יוכט, בעודו מנהל שיחה עם לקוחה של המבקשת. עובד המבקשת ביקש מהמשיב שיחדל מן ההצקות: "שי [צ"ל אבישי –נ.ע.], בבקשה אתה מפריע
לי.", "אתה מפריע לי, תתרחק בבקשה.", "אתה מט, כרגע אתה מטריד, אתה מטריד", "אתה מטריד. אתה לא מאיים עלי, אתה מטריד. יש הבדל.", "אתה כרגע מפריע, אתה מציק, מטריד, מפריע, זה אותו דבר, מבחינתי אתה מפריע לי" [נספח 1 לבקשה, תכתוב סרטון וידאו מיום 7.6.2017].
18.
ביום 26.6.2017, למחרת ההחלטה הנ"ל בבקשת הביזיון הראשונה מתאריך 25.6.2017, התקשר המשיב פעמיים למרכז הנופש (נספחים 2 ו-3 לבקשה), ואף הגיע למקום וצולם.
19.
לשיחת הטלפון הראשונה, נפל קורבן העובד דני יוכט, אשר ענה לטלפון, או אז החל המשיב לשיר לו "הלילה, הלילה, הלילה, שמחה גדולה הלילה", בהמשך השיחה התרברב על "ניצחון" שניצח המשיב את המבקשת במסגרת פסק הדין שניתן בפשרה [נספח 2 לבקשה, תכתוב שיחת הטלפון הראשונה, מיום 26.6.2017].
20.
בשיחת הטלפון השנייה מאותו היום, אשר אף לה ענה מר דני יוכט, התרברב שוב המשיב בניצחונותיו הרבים כביכול ואמר "תשמע, אתה ראית על בן אדם, אני שואל אותך עכשיו שאלה בתור חבר, אתה ראית בן אדם שתבע מקום, אה מקום מסוים 3 פעמים, או 4 פעמים וזכה בארבעתם, לא קיים דבר כזה" ... "אנשים לא זכו 4 פעמים, אתה יודע איזה ניצחון זה" ... "דני. כל הכבוד לי בתכלס, נכון? אני יודע שאתה שמח בשבילי אחי, אני יודע את כל ה, מה קורה שם בפני
ם, בתוך המערכת, אבל הניצחון הזה מוקדש לך דני, תודה נשמה". [נספח 3 לבקשה, תכתוב שיחת הטלפון השניה מיום 26.6.2017].
21.
מאוחר יותר באותו היום, החליט המשיב להגיע פיסית אל מרכז הנופש. גם כאשר עובדי המבקשת ביקשו ממנו שוב ושוב להתרחק, המשיב סרב לעשות כן, התגרה בהם ולא חדל מלהטריד אותם. אלה מקצת הדברים אשר אמר לעובדי המקום, בביקורו שם ביום 26.6.2017:

"תראה ליועצת המשפטית שתלמד קצת משפטים" [תכתוב סרטון וידאו ראשון מיום 26.6.2017 - נספח 4, עמוד ,1 שורה 3]
"רק שיהיה לך זה, רק הפרומו לפני הסרט, תשמע מה אני אומר לך, אם אני לא אקבל מכתב התנצלות ... תקשיב זה 5 משפטים, 5 ניצחונות, אתה יודע מה לא היה דבר כזה מעולם שבן אדם תבע מקום אחד 5 פעמים ו5 פעמים קיבלו אתה תביעה שלו" [נספח 4, עמוד 1, שורות 20- 25; ההדגשות שלי-נ.ע.]
"אין ביזיון בית המשפט ואין שום ביזיון והוא אומר שהוא לא יכול לאסור עלי וזכותי המלאה להגיע לפה כמה שאני רוצה" [נספח 4, עמוד 3, שורות 3 -5; ההדגשות שלי-נ.ע.]
"אני אשים את זה ככה שלא יראו אותי ... אותי. בקיצור, מה יש לבועז להגיד? בבקשה, בועז מה אתה אומר? תגיד לי בועז מה אתה אומר, אתה בשקט בזמן האחרון, מה קרה? פעם היית רעשן, צועק, אבטחה, משטרה, עניינים" [נספח 4, עמוד 3, שורות 8 -11]

"אני אומר לך עכשיו אני וחיים ראש בראש מי יהיה פה אני או הוא? תשמע אני אומר לך, ואני הולך איתו רחוק, עד הסוף. ואני אומר לך שאני אנצח ... עשיתי עליו כבר מחקר ... עשיתי עליו מחקר. על איזה חוזה הוא עובד, איך הוא עובד, איזה חוזה הוא עובד, איך הביאו אותו למכון, איך הכניסו אותו למכון, איזה מכרז היה, עשיתי עליו מחקר, ותשמע שאני עושה מחקר, אני אומר לך, אני עושה אותו עד הסוף" [נספח 4, עמוד 3, שורות 20 ואילך, עמוד 4 שורות 1 – 6; ההדגשות שלי-נ.ע.].
"תבקשו ביזיון עכשיו לכו תקשרו, תבקשו ביזיון בית משפט הוא בא לפה היום, לכו" [נספח 4, עמוד 4, שורות 13 -14; ההדגשות שלי-נ.ע.].
"תשמע אני יכול לשלוח לעידית [הכוונה לעידית גרינשפן, היועצת המשפטית של המכון –נ.ע.] בווטסאפ, אתה יודע, את הפסיקה. מה אתה אומר? אני אשלח לה עכשיו." [נספח 4, עמוד 6, שורות 6 – 7]. [ההדגשות שלי-נ.ע.]
22.
בהמשך היום, הגיע המשיב פעם נוספת (!) אל מרכז הנופש, המשיך להתעמת עם עובדי המבקשת ולהפריע להם. בין השאר אמר את הדברים הבאים:

"מרוקאי, מה הוא מרוקאי חיים? זה הגאווה שלו. תראה, הוא בחדר לא יוצא אפילו, לדבר איתי, אתה שם לב? אבל אין בעיה, אני והוא זה או אני או הוא פה, תשמע מה אני אומר לך. או אני פה או הוא פה ואני הולך איתו עד הסוף, אני הולך, אני הולך עם חיים עד הסוף בקטע הזה. הוא לא יהיה פה הרבה זמן, תשמע מה אני אומר לך. אתה תראה. הרי הבטחתי לך, חמש משפטים, 5 ניצחונות. אמרתי או לא אמרתי? נכון. בבקשה. גם עם חיים יהיה אותו דבר." [נספח 5, תמליל סרטון הוידאו השני מיום 26.6.2017, עמוד 1, שורות 25 -27, עמוד 2, שורות 1 – 5; ההדגשות שלי נ.ע.]
"לא ראיתי באמת, לוזרים כאלה לא ראיתי בחיים שלי. לוזרים, אתם לוזרים. 5 פעמים הפסדתם, חמש פעמים השופטים, שופטי שונים קיבלו את התביעה שלי, 5 שופטים שונים, אתה קולט מה אני אומר לך? אתה קולט? אני נראה לי שברתי שיא, שיא" [נספח 5, עמוד 2, שורות 10 – 14].
23.
ביום 23.7.2017 שוב הגיע המשיב למכון והחל להטריד את עובדי המכון, בעודו מאיים עליהם בהגשת תביעות אישיות נגדם:

"אתה רוצה עוד תביעה ... אני דואג שהוא יקבל עכשיו עוד תביעה, יש לו תביעה עוד חודש והוא יקבל עוד אחת. ואתה זוכר, אתה יודע שהם הגישו ביזיון אחי. אמרו, אסור לו לבוא, השופט אמר לו, לא לבוא, הגיעו לבית ... צחק איתם, אמר להם, איזה ביזיון אתם מדברים? מי אמר לו שאסור לו לבוא? אבל לא משנה. אגב יש עוד 4 משפטים עכשיו, מתנהלים, יש לנו משפט בסוף החודש ... יש לנו את ליאת, יש לנו את כיתרון חודש למחרת, ... לא חסר. עכשיו חיים גם קיבל עוד תביעה, אה, היועצת המשפטית קיבלה גם תביעה עד לזה.".
[נספח 7, עמודים 1 -2; ההדגשות שלי-נ.ע.]
24.
בנוסף, המשיב מטריד את עובדי המכון טלפונית ללא הפסק, עד שעובדי המכון נמנעים מלענות לטלפונים מחשש שמדובר במשיב [תצהיר בועז חמיש, פסקה 5].
25.
ואלה רק חלק מן המקרים המפורטים בבקשה, אשר כולם נתמכים בעדויות מהימנות וממילא אינם שנויים במחלוקת.
26.
יוער כי בין לבין וכפי שעולה מתשובת המשיב לבקשה, הגיש עובד המבקשת, מר בועז חמיש בקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת כנגד המשיב, אשר נדחתה מבלי שנקבע דיון במעמד הצדדים [ה"ט 54797-05-17 חמיש נגד קריטי בבית משפט השלום ברחובות, החלטת כבוד סגן הנשיאה, השופט מנחם מזרחי מתאריך 25.5.2017].
27.
המשיב טען כמובן כי מדובר במקרה נדיר בו נדחתה בקשה מסוג זה במעמד צד אחד וכי המבקשת הסתירה את ההליך מתוך בושה וכלימה. דא עקא, עיון בהחלטה הנ"ל מלמד כי בית המשפט קבע כי האירוע מושא הבקשה שם "מצדיק צו למניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד" אלא שזה לא ניתן שכן הבקשה הוגשה כשבועיים לאחר מועד האירוע. בית המשפט שם הוסיף וקבע: "אם המשיב ימשיך להטריד את המבקש, הוא יהיה רשאי להגיע פעם נוספת אל בית המשפט, ייטיב לעשות כן מיד לאחר האירוע, ובית המשפט יעניק לו את הסעד המבוקש" [ראו נספח 2 לתשובת המשיב לבקשה].
28.
דומה כי המשיב שם לו למטרה למרר את חייהם של עובדי המכון, ואין הוא חדל מלעשות לעג וקלס מהחלטות בתי המשפט אותן הוא מפרש ככל העולה על רוחו, והכול מתוך תכלית אשר לא יכולה להיות בבסיסה סבירות או תום לב.
29.
מכל מקום, לא ניתן להבין מה תכלית מצא לו המשיב להטריד את עובדי המבקשת ולהגיע למרכז הנופש לבד מהטרדה והתרסה גרידא
.

ג.
דיון והכרעה

התנהגותו של המשיב עולה כדי הפרת ההתחייבות הניתנת לאכיפה באמצעות הפקודה; המשיב הצהיר כי בכוונתו להמשיך ולהפר את התחייבותו

30.
אחזור לעניין רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, אליו הפניתי במסגרת החלטתי הראשונה, שם הדגיש בית המשפט העליון כי הפעלת מנגנון הביזיון היא בעלת השלכות כבדות משקל על הצד המפר, ולכן מדיניות שיפוטית ראויה מחייבת כי מנגנון זה יופעל במשורה, ובמקרים חריגים בלבד [פ"ד נט(4) 49, בעמ' 61 (להלן: "עניין שרבט")].
31.
בעוד שהתנהגות חד פעמית, הניתנת לפרשנות אינה מצדיקה את הפעלת מנגנון הפקודה, אין המצב כך כאשר מדובר בשורה ארוכה של פעולות מטרידות ובלתי פוסקות מצד המשיב, אשר אינן יכולות להיחשב סבירות או תמות לב בשום אופן.
32.
שנית, בעוד שהבקשה הראשונה עסקה באירועים נקודתיים אשר הסתיימו, עתה ברור כי אין כוונתו של המשיב לחדול מהתנהגותו, ובכוונתו להמשיך, להטריד ולהפר את התחייבויותיו, וכדבריו: "זכותי המלאה להגיע לפה כמה שאני רוצה" (סעיף 14 וסעיף 40 לבקשה).
33.
נזכיר כי המשיב התחייב "
שלא להטריד מי מעובדי הנתבעת 1" ו"שלא להגיע למרכז הנופש אלא אם כן יחודש לי המנוי", וכפי שניתן לראות המשיב מפר שוב ושוב את התחייבויותיו אלה ללא הרף וללא כל תכלית.
34.
אשר לתנאי השלישי, בדבר היותו של הצו ברור וחד משמעי – כאמור, במסגרת החלטתי הראשונה, סברתי כי הצו אינו ברור וחד משמעי במובן זה שהוא סובל אף את פרשנותו של המשיב כי לא נאסר עליו להגיע לבצע מסירה, ואף לא נאסר עליו להגיע למסור את בקשתו שבכתב לחידוש המינוי.
35.
אף שלא הסכמתי עם פרשנותו זו של המשיב את ההתחייבות, מוכן הייתי להסכים שאין ההחלטה ברורה דיה בעניין זה, וזאת משום
אופייה הדרקוני של הפקודה, כאמור. אכן, סברתי כי אין בכוחה של ההתחייבות למנוע את הגעתו של המשיב לנצח, משום לשונה, אולם זאת כאמור בנסיבות בהן סברתי כי המשיב יפעל כאחד האדם, ויפעל לביצוע חידוש המינוי בדרך המקובלת וכפי שהוסכם.
36.
אלא שסבורני כי את ההתנהגויות המפורטות לעיל, אשר המשיב אינו מכחיש, ההתחייבות אוסרת באופן מפורש. כל עוד לא חודש המינוי, אין המשיב רשאי להגיע למכון, וודאי שאינו רשאי להטריד את מי מעובדיו, חדשות לבקרים.
37.
מדובר במרכז הנופש אשר נמצא בקצהו של מכון ויצמן, ולמשיב אשר אינו מנוי בו, אין מה לחפש שם, פשוטו כמשמעו, ומכאן שאין כל סיבה כי יגיע לשם וינהג באופן בו הוא נוהג.
38.
טענות המשיב כאילו יש לו במכון "חברים" נטענו בעלמא ולא גובו בדבר, ואף למעלה מזאת, אותם "חברים" נטענים דחו מכל וכל את טענותיו אלה של המשיב. כך גם טענותיו כי עליו להגיע למכון לצרכי עבודתו לא נתמכו באסמכתאות כלשהן, ולא מצאתי בהן ממש.
39.
דומה כי המשיב שם לו למטרה להציק לעובדי המכון ולהטרידם, ומכל מקום הלה לא הצביע על כל תכלית אחרת מתקבלת על הדעת למעשיו משוללי ההיגיון וחסרי תום הלב.
40.
אדם סביר, אפילו זכה בהליך משפטי, אין לו כל הצדקה כי ישתלח בצד השני כפי שעושה המשיב בענייננו. וודאי שאין לקבל התנהגות זו, כאשר המשיב התחייב שלא להגיע למקום ולא להטריד.
41.
אף אם יהיה מי שיסבור כי מדובר באיסורים דרקוניים, הרי שבנסיבות העניין סבורני כי אלה מידתיים ואין בהם כדי לפגוע כהוא זה בחופש תנועתו של המשיב או בכל זכות יסוד אחרת העומדת לכל אזרח באשר הוא. אף בעובדה כי האיסורים אינם מוגבלים בזמן אין כדי לפגוע כהוא זה בזכויותיו של המשיב כאמור, שכן הוא הדין כלפי כל אדם אשר אין בידיו מינוי למקום אליו רשאים להיכנס מנויים בלבד.
42.
לנוכח כל האמור, אני מקבל את הבקשה, וקובע כי המשיב הפר את החלטת בית המשפט מיום 8.1.2017. משום מטרת ההליך, לא מצאתי לחייב את המשיב בקנסות בגין ההפרות שבוצעו בעבר והמשיב מוזהר לבל ישוב ויפר את ההחלטה וכי אם יעשה כן הנני קובע כי בגין כל הפרה מעתה ואילך יחויב המשיב בקנס בסך 750 ₪.
43.
למען הסר כל ספק, הגעה למכון טרם חודש המינוי תחשב הפרה; הטרדה טלפונית של עובדי המכון תחשב אף היא הפרה.
44.
המשיב לא יפנה למכון או לעובדיו אלא באמצעות פנייה בכתב בדואר כמפורט בהתחייבותו.
הערה לפני סיום
45.
יוער כי במסגרת הדיון בבקשה, הוצע לצדדים להגיע להסכמות לפיהן ייאסר על המשיב להגיע למרכז הנופש וליצור קשר עם עובדי המכון למשך 12 חודשים [מבלי שיש בכך לפגוע בהתחייבותו הקודמת], וכי בגין כל הפרה יישא המשיב בהוצאות בסך 1,500 ₪. המשיב הסכים להצעה בתנאים, ולאחר מכן חזר בו מהסכמתו זו בטענה שמרכז הנופש מתכוון לעשות בכך שימוש לרעה.
46.
המבקשת מנגד, הסכימה להצעה, אך לאחר חזרתו של המשיב מהסכמתו, ביקשה מבית המשפט כי ייתן החלטתו, תוך שהדגישה כי למרכז אין כל עניין בהליכים המשפטיים מול המשיב, וממילא סך 1,500 ₪ אין בו לכסות את הוצאותיה המשפטיות הרבות.
47.
למתבונן מן הצד עשויה אולי להיראות ההחלטה קשה, ואולם, יובהר שוב – למשיב אין כל סיבה להגיע למרכז הנופש כל עוד לא חודש לו המינוי, וכאשר התחייב כאמור שלא להגיע למקום ולא להטריד את עובדי המבקשת. בנסיבות שנוצרו, לנוכח הפרת ההתחייבויות פעם אחר פעם וכאשר "הפסקת אש" אינה נראית באופק, לא ראיתי מנוס מהחלטה זו.
48.
המשיב ישלם למבקשת את הוצאותיה בגין בקשה זו, בסך 5,000 ₪ תוך 30 יום.
49.
משהוטלה סנקציה על המשיב מכוח פקודת ביזיון בית המשפט, הערעור יהיה בהתאם להוראות סעיף 8 לפקודה, קרי ערעור פלילי בזכות לבית המשפט המחוזי מרכז לוד, תוך 45 יום.

ניתנה היום, א' טבת תשע"ח, 19 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 20416-11/15 מיזמי רווחה ופיתוח (מכון ויצמן) בע"מ נ' אבישי קריטי (פורסם ב-ֽ 19/12/2017)