פסקי דין על רבקה שטיינמץ | פסקי דין על חוה גרינספלד | פסקי דין על הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים

547/17 ערר     12/12/2017




ערר 547/17 רבקה שטיינמץ, חוה גרינספלד נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים




מדינת ישראל עררים 488/17, 547/17
ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה
מחוז ירושלים

בפני
: יו"ר הועדה: עו"ד אליעד וינשל


חברי הועדה: מר מנחם בלומנטל, נציג ציבור
אדר' עליזה וסרטייל, נציגת עמותת האדריכלים
אדר' אביטל צברי, נציגת מתכננת המחוז

העוררות בערר 488/17: 1. רבקה שטיינמץ

2. חוה גרינספלד

ע"י ב"כ עו"ד אהרון אגסי


-נגד-

המשיבה 1: הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים

ע"י ב"כ עו"ד נטע עזרא


המשיב 2 (העורר בערר 547/17): משה לוי
ע"י ב"כ עו"ד אמיר שניידשר

החלטה:

"בצעידתה כסומא בכביש הסואן אין הרשות פוגעת רק בעצמה, אלא מסכנת היא אנושות את המטרות שלשם השגתן הוענקה לה הסמכות" (פרופ' ב' ברכה, משפט מינהלי (כרך ב), עמ' 275; צוטט בע"א 8434/00 דלק נ' גזית ושהם, פ"ד נו (3) בעמ' 704).
1. הבנין נשוא ההליך שבפני
נו הוא בנין היסטורי שנבנה, כנראה, עוד במהלך המאה התשע עשרה וממוקם ברחוב כפר נחום בשכונת מקור ברוך בירושלים (גוש 30069, חלקה 122, להלן: המבנה). דירת המשיב 2 ממוקמת בקומת הקרקע ומעליה ולצידה דירות מגורים נוספות (דירת העוררת 1 ממוקמת מעל דירת המשיב 2 ודירת העוררת 2 בצידה המערבי).
2. המשיב 2 רכש את הזכויות באחת הדירות במבנה וביקש לבצע עבודות בדירה. העבודות בוצעו בהתאם לתכנית הנדסית שהכין המהנדס דן שפר ומבלי שהונפק היתר בנייה.
3. ביום 10.9.14 התמוטטה תקרה מקומרת שאין מחלוקת בדבר ערכה השימורי. ביום 24.9.14 התמוטטה תקרה נוספת. במהלך הדיון בפני
נו הסכימו הצדדים כי רק בנס לא ניטלו חיים כתוצאה מהקריסה.
4. ביום 29.9.14 הוצא צו לסגירת המבנה על-ידי מהנדס העיר ירושלים. מבחינת הפעולות הנדרשות הורה מהנדס העיר כי "יש לחזק את המעטפת של הבניין הכוללת האלמנטים קונסטרוקטיביים של המבנה ... או להרוס את המבנה ולבנות מחדש ולפנות ממנו את הדיירים".
5. בסמוך להתמוטטות התקרות התקיים במקום סיור בו השתתפו מהנדס מטעם מחלקת השימור בעיריית ירושלים (מהנדס יעקב שפר) ואד' מחלקת השימור שעיה רוט. בסיום הסיור סוכמו הממצאים בדרך זו: "עולה חשש לביצוע עבודות באופן רשלני, אשר החלישו את יציבות המבנה וגרמו לקריסתו. נעשו קדיחות בקירות נושאיים וייתכן שאף הוסרו קירות נושאים מאבן במהלך העבודות. כתוצאה מכך קרסו קירות ותקרות בבנין עתיק זה ודיירים סמוכים נאלצו להתפנות מבתיהם עקב הסכנה" (הודעת דוא"ל מיום 1.10.14 שהוגשה במהלך הדיון).
באשר להנחיות במישור ההנדסי, ניתנו על-ידי מהנדס השימור מטעם הועדה המקומית ההנחיות הבאות: "יש לבצע חיזוק זמני מיידי לקירות שנותרו. פרטי החיזוק יימסרו לאישור מחלקת השימור. ניתן בפירוש להציל את הקירות שנותרו ואין הצדקה הנדסית להריסת המבנה שנותר. לאחר ביצוע החיזוק יש להגיש תכניות לייצוב קבוע ולשחזור החלקים שקרסו, הכל בתיאום מלא עם מחלקת השימור".
6. בפועל בוצעו עבודות החיזוק, גם הפעם ללא היתר, בניגוד להנחיות מחלקת השימור. בהתאם להמלצת המהנדס דן שפר ולבקשה להיתר שהוכנה על-ידו, בוצעו העבודות בדרך של יציקת תקרת בטון ותוך התעלמות מהבינוי ההיסטורי המקומר של התקרה שקרסה.
7. בקשת ההיתר שבפני
נו היא למעשה בקשה להכשרת עבירות הבניה שבוצעו. הבקשה נתמכת בעמדה המקצועית של מהנדס דן שפר.
8. בחוות דעתה מיום 27.10.15 התנגדה מחלקת השימור לאישור בקשת ההיתר וחזרה על עמדתה, כפי שהובעה עוד בשנת 2014, והכל בחוות דעת מפורטת ומנומקת.
9. לעומת זאת וכפי שעולה מהחומר בתיק, עמדת מחלקת מבנים מסוכנים היתה כי ניתן לאשר את הבקשה בהסתמך על חוות דעת מהנדס דן שפר (מכתבו של מהנדס או'ציטל מיום 8.6.15 בו ציין, בהתייחס לחוות דעת דן שפר, כי "אנו מאמצים את חוות הדעת"). גם הדרג המקצועי במחלקת הרישוי המליץ לאשר את הבקשה ואולם סתם, לא פירש ולא נימק (אף שהיה מודע היטב לעמדת מחלקת השימור).
10. על רקע זה נדרשה הועדה המקומית לדיון בבקשה ביום 13.8.17. הועדה המקומית החליטה לאשר את הבקשה להיתר ואולם זאת, בין היתר, בתנאי שלפיו חלק מהבינוי הקיים ייהרס מאחר שמדובר בבינוי מחוץ לחלקה ועל תוואי המסומן כדרך בתכנית. בנוסף, נכתב בהחלטה כי "הוועדה מורה למבקשים להמציא חוות דעת מהנדס נוסף לחיזוקים שבוצעו ויבוצעו". נציין, כי החלטת הועדה המקומית אינה מנומקת כלל בהיבט השימור ואינה מנומקת בצורה נאותה בהיבטים האחרים שהתעוררו במהלך הדיון.
11. על החלטה זו הוגשו העררים שבפני
נו. הערר הראשון והעיקרי (ערר 488/17) הוגש על-ידי בעלי דירות במבנה, בהן הדירה שמעל דירת מבקשי ההיתר. בערר זה נטען, כי לא ניתן לאשר את הבקשה הפוגעת קשות בבטיחות המבנה. בנוסף הגיש מבקש ההיתר (המשיב 2) ערר מטעמו, במסגרתו נטען נגד החלטת הועדה המקומית לדרוש הריסת חלקים מהמבנה (ערר 547/17).
דיון והכרעה
12. במהלך הדיון בפני
הועדה המקומית הפנו העוררות, בעלי הזכויות בדירות האחרות, לחוות דעת הנדסית מטעם מומחה אובייקטיבי, מהנדס דוד אופיר, שמונה על-ידי בית המשפט בהליך המתנהל בין הצדדים (ת.א. 46052-10-14). יודגש כי חוות דעת זו טרם נבחנה על-ידי בית המשפט ומכאן שבודאי שאין לתת לה מעמד של

פסק דין
או קרוב לכך. יחד עם זאת, מדובר בחוות הדעת ההנדסית היחידה שניתנה עד כה על-ידי מומחה אובייקטיבי (להלן: חוות הדעת המומחה). לפיכך לא חלק גם ב"כ המשיב 2 על כך שיש לחוות הדעת משמעות (עמ' 8, ש' 16 לפרו' הדיון). הועדה המקומית, לעומת זאת, לא נדרשה כלל לחוות דעת המומחה ובמעמד הדיון בפני
נו הסתפקה בטענה שלפיה זו אינה מוכרת לה, אף שלכל הפחות במעמד הדיון בפני
ה ביום 13.8.17, הופנתה הועדה המקומית לחוות דעת המומחה.
13. המעיין בחוות דעת המומחה ונוכח בתוצאת ההליך בפני
הועדה המקומית חייב להיות מודאג. בחוות דעת מפורטת מציג מהנדס אובייקטיבי חששות כבדים לביטחון המבנה. במסגרת זו מצא מומחה זה כי:
"עפ"י דעתי, מצבו כיום, מבחינה הנדסית, של קיר האבן המזרחי של דירת לוי – קשה וקיימים בו סדקים רבים (שכוסו על פי דעתי במלט להסתרתם). מתחת לקיר זה נחפרו יסודות לעמודי הפלדה שעלולים לערער את יציבותו, ובנוסף "סבל" קיר זה עבודות חציבה שסביר שערערו את יציבותו עוד יותר.
כפי שצויין לעיל, לא צורפו לחומר שקיבלתי משפר חישובים כלשהם וגם לא תוצאות טיב הבטון שנוצק במקום, אולם גם בלעדי כל אלו לא ברור האם וכיצד חוזקו קורות הפלדה החדשות לקיר האבן הקיים (כפי שגם התייחסתי לכך בחוות דעתי), לא ידוע מאומה לגבי צורת השענת קורות אלו ולכן, ולאור כל אלו, אני סבור שבמבנה הנדון רב הנעלם על מה שידוע ושהנכון ביותר מבחינה הנדסית לעשותו בכל הקשור לדירת משה לוי ודירת שטיינמץ הוא להרוס את המבנה ולבנותו מחדש, והדבר נכון לפחות לאותם אגפים שנעשו בהם עבודות.
כמהנדס קונסטרוקציה אינני יכול, ע"ס הנתונים שבידיי, לומר לביהמ"ש שהמבנה הקיים כיום יציב ובנוי עפ"י דרישות התקנים בישראל.
עפ"י מה שפירטתי לעיל, כולל התרשמותי ממה שתוכנן אין המצב בשטח תואם את מה שאני, כמהנדס, סבור שנדרש בבניית מבנה ובמיוחד שילדו.
יצויין שמהנדס שפר כתב למהנדס אוצ'יטל ממחלקת המבנים המסוכנים בעיריית ירושלים מספר מכתבים בעניין פעולותיו להסרת הסכנה בבניין הנדון כולל אחריותו ליציבות במקום (ראה הצהרתו למהנדס רן פוליקוב/ זורי אוצ'יטל מיום 24.11.14 בדבר "הסרת הסכנה", הודעתו למהנדס אוצ'יטל מתאריך 4.5.15 בנושא החיזוקים בבית משפחת גרינפלד – נספחים מס.3, 4 ,ו' 5 בהתאמה. ביום 8.6.15 אישר מהנדס אוצ'יטל (ע"ס מה?) את תצהירו של שפר (נספח 6)".
14. נקדים ונאמר, כי מחוות דעת המומחה עולה ביקורת קשה על המהנדס דן שפר. דיון והכרעה בתפקוד ההנדסי של המהנדס דן שפר אינו נתון לתחום אחריותנו וסמכותנו. עם זאת, בהתחשב בתוצאה הקשה, אנו סבורים שנכון שהגורמים המוסמכים יתנו דעתם לסוגיה.
15. הסוגיה הנתונה להכרעתנו היא סוגיית אישור הבקשה להיתר המתייחסת לתיקונים הנדרשים נוכח קריסת התקרות. כאמור, תיקונים אלה בוצעו בפועל ומכאן שהבקשה שבפני
נו היא למעשה בקשה ל"הכשרת מצב קיים".
16. בהקשר לבקשה זו ומן הבחינה ההנדסית, עמדה בפני
הועדה המקומית במהלך הדיון ביום 13.8.17 חוות דעת המהנדס דן שפר התומך בבקשה וכן חוות דעת מהנדס אגף מבנים מסוכנים משנת 2015 שאימצה עמדה זו; למול זאת, עמדו חוות דעת מהנדס השימור מטעם הועדה המקומית מהנדס יעקב שפר וחוות דעת המומחה שמינה בית המשפט.
הסתמכות הועדה המקומית על חוות דעת מהנדס אוצ'יטל מעלה תמיהה, שהרי מדובר בחוות דעת משנת 2015 וברור שהמהנדס אוצ'יטל לא היה מודע לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ולממצאים הקשים שבה. בנוסף נזכור שהמהנדס דן שפר הוא המהנדס שחוות דעתו קדמה לביצוע העבודות ואשר בסופן ארעה ההתמוטטות.
עיון בפרוטוקול הדיון בפני
הועדה המקומית הוא בגדר צפירת הרגעה מסויימת באשר להתנהלות חברי הועדה המקומית, מאחר שהמעיין בו לומד שחברי הועדה היו מודאגים (ובצדק רב) מהמצב שנוצר ולכן ביקשו שימונה מהנדס מטעם הועדה המקומית (עמ' 299 לתמליל הדיון). אלא שדווקא הדרג המקצועי והמשפטי בועדה המקומית התנגד לכך (כפי שעולה לכאורה מהתמליל, ככל הנראה, מסיבות של חשש אחריות משפטית וראו עמ' 303,4). לפיכך החליטה הועדה המקומית לאשר את הבקשה, בכפוף להמצאת חוות דעת נוספת מטעם מבקשי ההיתר.
17. בהקשר זה נאמר בצורה ברורה כי כאשר עומדת בפני
הועדה המקומית חוות דעת הנדסית מטעם מומחה אובייקטיבי ממנה עולה חשש לסכנה של ממש להתמוטטות, הרי לא ניתן לאשר את הבקשה למעט אם הנושא ייבדק עד תום על-ידי גורמי המקצוע של הועדה המקומית, או מי מטעמם. בחיי אנוש אנו עוסקים והחשש ליציבות המבנה שכבר קרס גובר על החשש לאחריות משפטית. בענייננו, כפי שעולה מחוות דעת המומחה, מדובר בסכנת חיים ממשית וכל זאת לגבי מבנה שכבר התמוטט וכל הצדדים מסכימים כי רק בנס לא ניטלו חיים.
18. לפיכך מתקבל הערר בהיבט ההנדסי והנושא מוחזר לבחינת מהנדס העיר ירושלים שיידרש לבחינת כלל החומר, לרבות כמובן חוות דעת המומחה.
19. טעם נוסף לקבלת הערר ודחיית הבקשה במתכונתה הוא דרך הגשת הבקשה. במהלך הדיון בפני
נו לא היה חולק שבקשת ההיתר, כפי שהוגשה, אינה מסמנת את הדרוש ואינה עונה על דרישות הדין (עמ' 2, ש' 10 ; עמ' 5 ש' 32 לפרו' הדיון). נוכח יתר הקביעות בהחלטה זו לא נרחיב, ואולם נציין בקצרה שמדובר בפגמים יסודיים שהיו חייבים להביא לדחייתה של הבקשה על הסף, או לדרישה לתיקון הבקשה טרם הדיון. כפי שטען ב"כ העוררות בפני
נו, לא ניתן לדון בבקשה שלא מסמנת בבירור את השלכות הבינוי. כך, לשם המחשה, נציין שמשמעות החלטת הועדה המקומית לגבי חיוב בהריסת חלקים מהמבנה היא, בין היתר, הריסת חלקים מדירות שאינן קשורות כלל למבקש ההיתר (דירות העוררות). ייתכן, כי הפגמים שנפלו בהגשת הבקשה הביאו לכך שההחלטה בעניין התקבלה ללא הבחינה המקצועית והמשפטית הנדרשת במקרה מעין זה. בנוסף, הציגה הבקשה ליקויים גרפיים אשר מקשים על בחינתה וקבלת החלטה, לרבות חסרים בחתכים והיעדר התאמה בין חתכים. כמו כן, לא הוצג בבקשה להיתר סימון לקמרון אשר קרס.
20. טעם נוסף לקבלת הערר הוא הליקוי בבחינת היבטי השימור.
במהלך הדיון בפני
נו התברר שעמדת הועדה המקומית נסמכה על עמדה מקצועית של מחלקת הרישוי. עמדה זו לא נומקה, להבדיל מעמדת מחלקת השימור, ובכך קיים פגם בפני
עצמו. מכל מקום, לגופם של דברים התברר כי עמדת מחלקת הרישוי התבססה בעיקרה על העדר תיעוד ערכו השימורי של המבנה, אלא שבמהלך הדיון בפני
נו הפתיע הגורם המקצועי במחלקת רישוי כאשר הבהיר שגם לשיטתו נכון היה לדרוש תיק תיעוד טרם החלטה. לשאלה מדוע לא נדרש תיק תיעוד, הפנתה נציגת מחלקת הרישוי לנציגת מחלקת השימור וזו מצידה הסבירה כי נוכח טענתה שהיה מקום לדחות את הבקשה על הסף, לא נדרש תיק תיעוד. בלשון אחרת – מחלקת השימור סברה שנכון לדחות את הבקשה על הסף ולכן לא דרשה תיק תיעוד; מחלקת הרישוי שסברה שלא נכון לדחות את הבקשה על הסף לא התחשבה בערכים השימוריים, נוכח העדר תיק תיעוד. הכל למרות שאין מחלוקת מקצועית שבחינה זו נדרשת.
בהיבט צרכי השימור קשה לחלוק אפוא כי הועדה המקומית, נוכח התנהלות הגורמים המקצועיים שאמורים לסייע לה, פעלה כ"סומא בכביש הסואן".
לאור האמור "ניתן לתהות האם גורמי המקצוע במשיבה סבורים כי חברי הועדה המקומית (או שמא חברי ועדת הערר) צריכים להוות גורם מקשר, או מגשר, בין המחלקות המקצועיות השונות" (ערר (י-ם) 376/16 יוסף גלמן ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים
, פורסם בנבו). דברים אלו הובאו בציטוט מאחר, שלצערנו, אין זו הפעם הראשונה בה עדים אנו להתנהלות מעין זו ודומה שהדברים שכתבנו בהחלטה קודמת בערר קודם לא הופנמו. התוצאה, בדומה לקביעתנו בערר 376/16, היא כי ההחלטה התקבלה ללא בסיס עובדתי נדרש ולכן דינה להתבטל.
נוסיף כי במקרה זה, נוכח חילוקי הדעות המקצועיים הנוגעים לסוגיות שימור, נכון היה להביא את הנושא לדיון בפני
ועדת השימור טרם קבלת החלטת הועדה המקומית.
21. המשמעות היא שבעת הזו אין מקום להכריע בצורה ברורה במחלוקת המקצועית המהותית האם נכון, בנסיבות המקרה, לשחזר את התקרה/קמרון בהתאם להנחיות מחלקת השימור. לצד זאת נאמר כבר כעת כי הועדה המקומית והדרג המקצועי בה לא נתנו עד כה את המשקל הנאות לעצם קריסת תקרה מיוחדת זו, כאשר בוצעו במקום עבודות ולעבירות הבניה לכאורה שבוצעו במקום.
מצב בו במסגרת עבודות נהרסים חלקים היסטוריים מבניין והשיפוץ נערך בדרך "מודרנית" וללא התייחסות לאלמנטים שנהרסו, מעורר קושי קונקרטי ועקרוני. במישור הקונקרטי יש בו משום פגיעה באלמנט לשימור, תוך שהאחראי לפגיעה נהנה מכך. לא זאת בלבד שעלויות התיקון נמוכות יותר (לא נדרש שימור ושחזור), אלא שהחדר שיווצר במקום בו היתה בעבר תקרה מקומרת יהיה חדר מגורים בעל תקרה רגילה ותקני למגורים, בשונה מהמצב טרם קריסת התקרה (עמ' 5 ש' 27 לפרו' הדיון).
במישור העקרוני, הכלל הקבוע במשפט העברי ונקלט בהלכה הפסוקה שלפיו "לא יהא חוטא נשכר", משליך גם על דרך הפעלת שיקול הדעת המינהלי. לו יאושר ההיתר שבפני
נו נראה כי בכך יווצר תמריץ ועידוד גם למקרים נוספים בהם, במקרה או שלא במקרה, יהרסו אלמנטים לשימור במהלך עבודות. אף שאין מדובר בשיקול בלעדי, הרי במסגרת הפעלת שיקול הדעת ולאחר שיוכן תיק תיעוד מלא, יהיה מקום לתת לכך משקל משמעותי (השוו עעמ 7380/14 שריף הנדי נ' מועצה מקומית פרדיס, פורסם בנבו).
22. נוכח החלטתנו לבטל את החלטת הועדה המקומית ולהחזיר את הנושא לטיפולה, אין צורך להכריע בערר שהוגש על-ידי המשיב 2. לצד זאת, יש לראות בהחלטתנו כמבטלת גם את ההחלטה לדרוש את הריסת חלקי המבנה וגם נושא זה ייבחן מחדש על-ידי הועדה המקומית, לאחר שייפרסו בפני
ה מלוא הנתונים העובדתיים ולאחר שתושלם הבחינה המשפטית הנדרשת.
יודגש, כי גם בהקשר זה קיים קושי בקבלת החלטה ללא שהוכן תיק תיעוד. למעשה, הכנת תיק התיעוד יכולה לסייע למבקש ההיתר, שהרי ככל שימצא שחלק המבנה אותו דרשה הועדה המקומית להרוס מהווה בינוי היסטורי שיש לשמר, הרי מדובר במקרה מורכב.
הנה כי כן, אישור הבקשה בהעדר תשתית מספיקה פוגע לא רק במתנגדים אלא גם במבקש ההיתר. בנסיבות המקרה ולאור היבטי הבטיחות והשימור שנזכרו לעיל, מדובר גם בפגיעה בציבור כולו.
23. לאור האמור מתקבל הערר, החלטת הועדה המקומית מבוטלת והתיק מוחזר להמשך טיפול הועדה המקומית. בנוסף נדגיש כי מן הראוי שהטיפול בנושא יקודם במהירות.
24. כמו כן מקבלים אנו את טענת העוררות שלפיה יש מקום לפסיקת הוצאות משפט לטובתם. נוכח הליקויים שפורטו לעיל, מן הראוי להטיל הוצאות גם על המשיבה 1, אשר נוכח התנהלותה נזקקו העוררות להליך שבפני
נו ונדרשו לשאת בעלויות הייצוג. לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות, יישאו המשיבים 1 ו-2 בחלקים שווים בהוצאות העוררות בסכום כולל 10,000 ₪. ההוצאות ישולמו תוך 30 יום ולאחר מכן יישאו הפרשי הצמדה וריבית לפי דין.
25. לאחר שנחשפנו לחומר בתיק זה, כנראה לחלקו, ומבלי להביע עמדה בסוגיית האכיפה אשר אינה נתונה לסמכותנו, אנו מורים כי החומר יועבר לגורמי האכיפה בועדה המקומית (התובע העירוני) ובפרקליטות המדינה (המחלקה לאכיפת דיני המקרקעין).

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשע"ח, 12 בדצמבר 2017.
___________________
שני קרני, עו"ד
מזכירת ועדת ערר
מחוז ירושלים

___________________
אליעד וינשל, עו"ד
יו"ר ועדות ערר
מחוז ירושלים ומחוז הדרום

7








ערר ועדת ערר לתכנון ובניה 547/17 רבקה שטיינמץ, חוה גרינספלד נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (פורסם ב-ֽ 12/12/2017)