פסקי דין על חברת אוטו קרדיט ליס ישראל | פסקי דין על אוטו-קרדיט ב.ב.(2004) | פסקי דין על דוד בר גיל | פסקי דין על האחים פדוביץ | פסקי דין על גדעון פדוביץ ואח' |

62469-12/13 א     24/12/2017




א 62469-12/13 חברת אוטו קרדיט ליס ישראל בע"מ, אוטו-קרדיט ב.ב.(2004) בע"מ, דוד בר גיל נ' האחים פדוביץ בע"מ, גדעון פדוביץ ואח'








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"א 62469-12-13 בר גיל ואח'
נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ
ואח'
ת"א 12869-11-14 אוטו קרדיט ליס ישראל בע"מ
ואח'
נ' חברת האחים פדוביץ בע"מ
ואח'


לפני
כבוד השופט רונן אילן


ה
תובעים
:

1. חברת אוטו קרדיט ליס ישראל בע"מ
2.

אוטו-קרדיט ב.ב. (2004) בע"מ


3.
דוד בר גיל
ע"י ב"כ עו"ד טל לביא


נגד

ה
נתבעים
(בתיק 12869-11-14):
1. האחים פדוביץ בע"מ
2.

גדעון פדוביץ


ע"י ב"כ עו"ד יוסף ריזנברג

ה
נתבעת
(בתיק 62469-12-13):
3. מגדל חברה לביטוח בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד עמוס שניצקי




פסק דין


לפני שתי תביעות אשר הדיון בהן אוחד ובשתיהן תביעה לפיצוי בטענה להשתלטות חד צדדית על נכס אשר שכרו התובעים, ותוך כדי כך גם סילוק והשחתת נכסי התובעים.
במהלך חדש מאי 2011 ומזה מספר שנים, נהלו התובעים עסק של סחר ברכבים ממגרש ומבנה אותם שכרו מהנתבעים 1 ו-2 בהרצליה פיתוח. פעילותם כללה רכישת ביטוח רכוש וסיכונים מהנתבעת 3.
בשלהי חדש מאי 2011 נקלעו עסקי התובעות לקשיים. שיקים שמשכו התובעים (כולל שיק שנמסר לתשלום דמי השכירות) חוללו בהיעדר כיסוי, עיקולים הוטלו על חשבונות התובעים, ובוצעו צווים לתפיסת ספרי ומחשבי התובעים. נוכח קשיים אלו הופסקה פעילות התובעים בנכס, ובקשה שהגישו במהלך יוני 2011 למתן צו הקפאה – נדחתה.
במקביל, על רקע אירועים אלו, תפסו הנתבעים 1 ו- 2 את החזקה בנכס אותו החזיקו התובעים, שיפצו אותו ונערכו להשכרתו לצד ג'.
נוכח כל זאת, טוענים התובעים כי למעשה נושלו מזכויותיהם בנכס על ידי הנתבעים 1 ו-2, במעשה חד צדדי שנעשה שלא כדין, תוך פגיעה בזכות הקניינית שהייתה להם בנכס כשוכרים. נישול זה מזכויותיהם היה כרוך גם בהשחתת ציוד ורכוש, שלכן מקים להם זכות תביעה נגד נתבעים 1 ו-2 בטענה להפרת חוזה השכירות; ונגד נתבעת 3, בטענה לאירוע ביטוחי שכוסה על ידה.
במוקד תביעות אלו איפה, עומדת המחלוקת העובדתית באשר לנסיבות תפיסת החזקה בנכס אותו שכרו התובעים במהלך יוני 2011 – אם החזקה נתפסה במהלך חד צדדי אלים הפוגע בזכויות התובעים כגרסתם; או שמא נתפסה החזקה רק לאחר שהתובעים הפסיקו את פעילותם המסחרית ופינו את הנכס, כגרסת הנתבעים 1 ו- 2.
מחלוקת נוספת אותה יש לברר, מתייחסת למשמעות מצב בו הופסקה פעילות עסק בלא להודיע על כך למבטחת, בכל הנוגע להמשך קיומה של פוליסת ביטוח לאותו עסק שנסגר.
העובדות
1.
התובעת 1, חברת אוטו קרדיט ליס ישראל בע"מ

, הינה חברה פרטית אשר במועדים הרלוונטיים לתביעות אלו, בשנת 2011, עסקה בסחר ברכבים, ולרבות מכירה, השכרה וליסינג.
התובעת 2, אוטו-קרדיט ב.ב. (2004) בע"מ
, אף היא חברה פרטית, חברה אחות של התובעת 1, ובשנת 2011 עסקה אף היא בעסקים דומים.
התובע 3, דוד בר-גיל (להלן: "דוד"), עסק שנים רבות בעסקי מסחר ברכבים והינו בעל השליטה והמנהל של התובעות 1 ו- 2.
לשם הנוחות יכונו 3 התובעים ביחד להלן: "התובעים".
2.
הנתבעת 1, חברת האחים פדוביץ בע"מ
(להלן: "חברת פדוביץ"), הינה חברה פרטית ובעלת הזכויות בנכס הכולל מגרש ומבנה ברחוב יוחנן הסנדלר 3, הרצליה פיתוח (להלן: "הנכס"). הנתבע 2, גדעון פדוביץ (להלן: "גדעון"), הינו בעל
השליטה והמנהל של חברת פדוביץ.
לשם הנוחות יכונו חברת פדוביץ וגדעון ביחד להלן: "הנתבעים".
הנתבעת הנוספת, מגדל חברה לביטוח בע"מ
(להלן: "חברת מגדל"), הינה חברת ביטוח, אשר במסגרת פעילותה ביטחה את עסקי התובעת 2 בפוליסת ביטוח רכוש וסיכונים נלווים.
3.
בשנת 2006 שכרה התובעת 1 את הנכס מחברת פדוביץ, וזאת לשם הפעלתו של מגרש לממכר וסחר ברכבים. תקופת השכירות עמדה על 5 שנים, החל מיום 15.4.06 ועד ליום 14.4.11. בעקבות כריתת חוזה השכירות, נמסרה החזקה בנכס לתובעת 1 וזו החלה לנהל בו את עסקיה. עסקים אלו נוהלו בנכס על ידי התובעת 1 ועל ידי התובעת 2, בהתאם לשיקולי דוד, בעל השליטה בשתיהן.
במסגרת פעילות זו, אף רכשה התובעת 2 פוליסת ביטוח מחברת מגדל, פוליסה שנועדה ליתן כיסוי ביטוחי לפעילות התובעת 2 מיום 1.11.11 ועד ליום 31.12.11, כיסוי הכולל ביטוח רכוש וסיכונים.
4.
בחדש אפריל 2011, או בסמוך לכך, עמדה להסתיים תקופת השכירות במהלכה החזיקה התובעת 1 בנכס, והתנהל משא ומתן לקראת אפשרות הארכת תקופת השכירות. במהלך משא ומתן זה הועברה טיוטת חוזה שכירות, ברם חוזה שכירות חדש בין מי מהתובעים לבין חברת פדוביץ לא נחתם והתובעים המשיכו לנהל בנכס את עסקיהם.
5.
למרות אי חתימתו של חוזה שכירות חדש ונוכח המשך החזקת הנכס, מסרו התובעים לנתבעים 12 שיקים אשר משכה תובעת 2 עבור דמי השכירות במהלך 12 החדשים שמאפריל 2011 ואילך. עוד מסרו התובעים לנתבעים ערבות אוטונומית לביטחון בסך של 83,970 ₪ (להלן: "הערבות הבנקאית").
השיק אשר נמסר לנתבעת לפירעון באפריל 2011 נפרע במועד, אך לא כן השיק השני אשר הוצג במאי 2011 וחולל בשל היעדר כיסוי.
6.
במקביל לאירועים אלו, חילול השיק שמסרו התובעים בגין דמי השכירות, התנהלו הליכים משפטיים בבית המשפט לענייני משפחה, בין דוד לבין גרושתו. במסגרת הליכים אלו (תמ"ש 29908-05-11) ניתן ביום 25.5.11, במעמד צד אחד, צו לעיקול כספים בחשבונות הבנק ולתפיסת כל נכסי התובעת 2, כולל אלו שהחזיקה בנכס וכולל מחשבים וספרי החברה.
צו זה בוצע מספר ימים לאחר מכן, ביום 31.5.11, ובמהלכו הגיעו עורכי הדין של גרושתו של דוד למשרדי התובעים בנכס ותפסו ציוד. למעשה, ביום 31.5.11 חדלו התובעים מכל פעילות וכל הרכבים ששהו במגרש שבנכס במסגרת עסקי התובעים – פונו והועברו ממנו.
7.
מספר ימים לאחר מכן, בתחילת חדש יוני 2011, הונחו מטעם חברת פדוביץ מנעולים המונעים כניסה לנכס, ובהמשך גם חולטה הערבות הבנקאית שמסרו התובעים להבטחת ההתחייבויות כלפי חברת פדוביץ בגין השכרת הנכס.
הצבת המנעול בכניסה לנכס לא מנעה כניסתם של אלמונים, אשר במהלך יוני 2011 חדרו לנכס, נטלו ציוד מכל הבא ליד, והסבו לו נזק כבד במה שנראה כמעשה ונדליזם.
8.
ביום 16.6.11 הגישה התובעת 2 בבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה להקפאת הליכים (פר"ק 26729-06-11), בקשה שנדחתה בהחלטה מיום 12.7.11.
למעשה, מאותו מועד לא היה עוד כל קשר בין התובעים לנכס, וזה שופץ והושכר על ידי חברת פדוביץ כעבור מספר חדשים.
9.
כשנה וחצי לאחר מכן, בדצמבר 2013, הגישו התובעים תביעה ל

פסק דין
הצהרתי הקובע שתפיסת הנכס בידי הנתבעים הייתה שלא כדין ותוך פגיעה בזכויות התובעים בנכס (ה"פ 62537-12-13). המרצת פתיחה זו נמחקה ביום 3.2.14, תוך קביעה שאיננה מתאימה לבירור בדרך בה הוגשה.
במקביל לאותה המרצת פתיחה, הגישו התובעים תביעה כנגד חברת מגדל, בטענה שעומדת להם הזכות לפיצוי בגין פוליסת הביטוח שהופקה על ידה לתובעים. בהמשך, בנובמבר 2014, הוגשה תביעה לפיצוי כנגד הנתבעים.
תמצית טענות הצדדים
10.
לטענת התובעים, אותו אירוע שהתרחש בחדש יוני 2011 ובמסגרתו תפסה חברת פדוביץ את החזקה בנכס, מקים להם זכות לפיצויים כלפי הנתבעים, חברת פדוביץ וגדעון, בטענה להפרת הסכם שכירות, וכלפי חברת מגדל בטענה למימוש פוליסת הביטוח.
לפי גרסת התובעים, עוד באפריל 2011 חודש הסכם השכירות שנכרת מול חברת פדוביץ, כך שתקופת השכירות הוארכה עד לאפריל 2012. בתוך תקופת השכירות, ביום 3.6.11, עת החזקה בנכס נתונה לתובעים כשוכרים, החליפו הנתבעים את המנעולים בנכס ומנעו מהתובעים את הכניסה לנכס. זמן מה לאחר מכן, ביום 22.6.11, פרצו נציגי חברת פדוביץ לנכס ולמבנה שבנכס, השליכו ופינו ממנו את כל הציוד השייך לתובעים ותפסו את החזקה בנכס כשהם מנשלים את התובעים מזכויותיהם בלא כל הצדקה.
התובעים מודים כי השיק השני מאותם 12 שיקים שמסרו לנתבעים לתשלום דמי השכירות חולל בהיעדר כיסוי, ולטענתם חולל השיק ביום 30.5.11, אך טוענים שהדבר נבע מקושי כלכלי זמני בלבד, עקב עיקולים שהושתו על חשבונם במסגרת הליכי הגירושין של דוד, ושלא הייתה כל הצדקה לנצל כשל חד פעמי שכזה לנישול זכויותיהם ולתפיסה בריונית של הנכס. חילול השיק, לשיטתם, היווה לכל היותר הפרה לא יסודית של חוזה השכירות ובוודאי שלא הצדקה להשתלטות אלימה על הנכס בלא צו שיפוטי.
אותה סדרת אירועים אשר מייחסים התובעים לנתבעים, קרי: נישול התובעים מהנכס במהלך חד צדדי ותפיסת החזקה בו תוך כדי השחתת נכסי התובעים - מקים להם, לטענתם, זכות לפיצוי הן מחברת פדוביץ, הן מגדעון והן כלפי חברת מגדל.
ביחס לחברת פדוביץ וגדעון, הנתבעים, טוענים התובעים שהם השתלטו על הנכס שלא כדין, הסבו לרכוש התובעים בנכס נזקים כבדים, ולמעשה הביאו להפסקת פעילותם המסחרית, לנזק בלתי הפיך למוניטין התובעים, לאובדן ההשקעות שהושקעו בנכס ולאובדן הכנסות. את כלל הנזקים הללו אומדים התובעים בסך של 750,000 ₪ ובסכום זה הם מבקשים לחייב את חברת פדוביץ ואת גדעון עצמו.
ביחס לחברת מגדל, טוענים התובעים שעומדת להם זכות תביעה על בסיס פוליסת הביטוח שהפיקה חברת מגדל לביטוח רכוש התובעים בנכס. רכוש זה ניזוק ואבד במהלך השתלטות חברת פדוביץ וגדעון על הנכס ביום 22.6.11 ובכך קמה לתובעים זכות תביעה כלפי חברת מגדל. התובעים אומדים את שווי הרכוש שניזוק במהלך תפיסת הנכס בסך של 240,000 ₪ וטוענים שיש לחייב את חברת מגדל בסכום זה.
11.
הנתבעים, חברת פדוביץ וגדעון, דוחים את טענות התובעים מכל וכל.
לפי טענת הנתבעים, לאחר שהשיק שמסרו התובעים לתשלום דמי השכירות, שיק שלטענתם נמשך ליום 15.5.11, חולל בהיעדר כיסוי, נעשו על ידי גדעון ניסיונות רבים ליצור קשר עם דוד ולברר מדוע לא שולמו דמי השכירות. בהמשך לניסיונות אלו, נערכה פגישה בנכס בסוף חדש מאי 2011, ובמהלכה הודיע דוד לגדעון כי פעילות התובעים בנכס הופסקה ואין כוונה לחדשה, כשם שאין כוונה לשלם את דמי השכירות. שלטים שנתלו בגדרות הנכס מיד בסמוך לכך, המחישו דברים אלו וכך גם כאשר התברר כי קבלני ביצוע בצעו פעולות תפיסה ועיקול של ציוד בנכס בסוף מאי 2011, ולאחר מכן עוד הגיעו עובדים שנראו כפועלים מטעם התובעים, ואספו את יתרת הציוד שהיה בנכס.
במצב זה, ברור היה לנתבעים שהתובעים נטשו את הנכס והפסיקו את השכירות במהלך חד צדדי. לפיכך, תפסו הנתבעים את החזקה בנכס, הוסיפו מנעול כדי למנוע כניסה נוספת של זרים, ריכזו את יתרת הציוד שנותר בנכס ופעלו להקטנת נזקיהם, לרבות באמצעות חילוט הערבות הבנקאית שנמסרה להבטחת התחייבויות התובעים.
נוכח השתלשלות אירועים זו, טוענים הנתבעים כי התובעים נטשו ביוזמתם את הנכס כאשר פעילותם המסחרית הופסקה, ואין יסוד לטענה שנושלו מזכויותיהם בנכס על ידי הנתבעים.
הנתבעים דוחים את הטענה שהסבו נזק כלשהו לנכסי התובעים, ומציינים שאת הנזק הגדול לציוד ולנכס ביצעו אותם זרים, ככל הנראה נושי התובעים, שהגיעו לנכס בטרם נתפס על ידי הנתבעים. ממילא שהנתבעים כופרים בתחשיבי התובעים ומדגישים כי התובעים עצמם הבהירו, בבקשה להקפאת ההליכים, כי הפסיקו פעילותם בשל סיבות שאין להם כל קשר עם מעשי הנתבעים.


12.
אף חברת מגדל מבקשת לדחות את טענות התובעים כלפיה.
חברת מגדל מודה כי הופקה לתובעת 2 פוליסת ביטוח רכוש לתקופה שמיום 1.1.11 ולמשך שנה. עם זאת, טוענת חברת מגדל שאין כל בסיס לטענה שהאירועים להם טוענים התובעים מהווים "אירוע ביטוחי" המקנה להם זכות לפיצוי לפי פוליסת הביטוח.
ראשית לכל, מעלה חברת מגדל טענות מקדמיות לסילוק התביעה על הסף, טענות להתיישנות, שיהוי, היעדר עילה והיעדר יריבות.
לגופן של טענות התובעים, טוענת חברת מגדל כי מרגע שהתובעת 2 חדלה מפעילות מסחרית בנכס בסוף מאי 2011, עמדה לה החובה להודיע על כך מיידית לחברת מגדל, שהרי לא הייתה כל כוונה להוסיף ולבטח עסק שחדל מפעילות ונסגר. הפסקת פעילות התובעים בנכס, ולא כל שכן נטישתו על ידם, היוו שינוי מהותי והחמרת הסיכון להתרחשות מקרה ביטוח. על שינויים אלו חייבת הייתה התובעת 2 להודיע מיידית לחברת מגדל ומשלא עשתה כן, אין לה כל זכות לתבוע תגמולים. עוד טוענת חברת מגדל כי האירוע לו טוענים התובעים כלל איננו בגדר "אירועי ביטוחי" המזכה בפיצוי לפי פוליסת הביטוח. פוליסת הביטוח מיועדת ליתן הגנה מפני אירועים בלתי צפויים, ברם במקרה זה כניסת זרים לנכס הרי הייתה צפויה לחלוטין נוכח נטישתו והפסקת פעילות התובעים.
ואפילו היה כיסוי ביטוחי בגין האירועים הנטענים, לשיטת חברת מגדל הפרו התובעים את חובתם להודיע על התרחשותם לחברת מגדל מיידית, כך שניתן יהיה לבדוק את הטענות בסמוך למועד ההתרחשות. בפועל, הודעה על האירועים כלל לא נמסרה לחברת מגדל במשך חדשים רבים ולחברת מגדל נודע על טענות התובעים רק בקבלת כתב התביעה, בתחילת 2014.
בנוסף לטענות אלו לגופה של התביעה, טוענת חברת מגדל לתחשיבי נזק מופרכים ומופרזים, ולאשם תורם בשיעור של מאה אחוזים.
13.
עם הגשת כתב ההגנה הגישה חברת מגדל גם הודעת צד ג' כנגד חברת פדוביץ.
לטענת חברת מגדל, ככל שימצא שהיא חייבת בתשלום פיצוי לתובעים, הרי שיש להשית את התשלום דווקא על חברת פדוביץ. בטענה זו מסתמכת חברת מגדל על גרסת התובעים בכל הנוגע להשתלשלות האירועים, ולטענתם שלפיה היא, חברת פדוביץ, השתלטה על הנכס שלא כדין, גרמה לנזקים לרכוש התובעים ולמצער – לא מלאה את חובתה למנוע נזקים אלו.
בכתב ההגנה אשר הגישה חברת פדוביץ כנגד אותה הודעה לצד ג', חוזרת חברת פדוביץ על אותן טענות באשר להשתלשלות האירועים, ומדגישה כי תפסה את הנכס רק לאחר שננטש על ידי התובעים וכלל לא תפסה את נכסי התובעים ולא היא שהשחיתה את הנכס. בכלל, טוענת חברת פדוביץ, הרי התובעת 2 עצמה כלל לא הייתה שוכרת הנכס ולדידם של הנתבעים כלל לא היו לה זכויות בנכס.
ההליך והראיות
14.
בירור התביעות החל ביום 13.12.13, עת הגישו התובעים המרצת פתיחה לסעד הצהרתי, בטענה שהנתבעים הפרו את הסכם השכירות ונישלו שלא כדין את התובעים מהנכס. בסמוך לאחר מכן, בינואר 2014, הוגשה התביעה נגד חברת מגדל.
ביום 3.2.14 נמחקה המרצת הפתיחה שהגישו התובעים, משנפסק שטענות התובעים אינן ראויות להתברר בדרך של המרצת פתיחה, וביום 12.11.14 הוגשה התביעה הכספית נגד הנתבעים.
שתי התביעות התבררו בנפרד, עד להחלטה מיום 22.7.15 לאיחודן בפני
מותב זה.
15.
התובעים תמכו את גרסתם בתצהירו של דוד, אשר נוסף לתצהיר בקש להציג גם את תוצאות בדיקת פוליגרף שנערכה לו ביוזמתו. בנוסף, הוגש תצהיר מטעמו של מר דוד שניידר, המפנה ל"דו"ח פעילות" מיום 22.6.11, ברם אותו אדם כלל לא זומן למתן עדות.
כן זימנו התובעים למתן עדות מטעמם את מר משה רחום, כמי שמעניק שירותי שיפוצים לנתבעים, לרבות בביצוע עבודות שיפוץ בנכס נשוא התביעה.
הנתבעים תמכו את גרסתם בתצהירו של גדעון. חברת מגדל תמכה את גרסתה בתצהירה של גב' קארן כהן גרשון ובחוות דעת מומחה של מר דב דביר, המבקשת לבחון את השתלשלות האירועים מנקודת מבטו של חתם.
דיוני ההוכחות נפרשו על פני 2 ישיבות. במהלך הדיון (עמ' 107 בפרוט') בקש ב"כ חברת מגדל לוותר על הצגת ראיות מטעם חברת מגדל, ברם נוכח דרישתו של ב"כ התובעים, הוצגה אף עדותם של עדי חברת מגדל. בתום דיוני ההוכחות הוקצבו מועדים להגשת הסיכומים ונקבע שהיקף הסיכומים לא יעלה על 10 עמודים. בפועל, כך התברר, משתרעים סיכומי התובעים על 15 עמודים ובלא שנתבקש כל היתר לחריגה שכזו מהיקף הסיכומים שנקבע. כפי שנקבע נוכח זאת בהחלטה מיום 21.6.17, לחריגה זו עלולה להיות השפעה על פסיקת ההוצאות.
דיון
16.
בחינתן של טענות הצדדים מעלה שאין למעשה מחלוקת על עובדת החזקת התובעים בנכס כדין בתחילת חדש מאי 2011.
כך, אין מחלוקת על כריתתו של חוזה שכירות שלפיו שכרה התובעת 1 את הנכס לתקופה שעד 14.4.11, תקופה במהלכה החזיקה בנכס וניהלה בו את עסקיה – סחר ברכבים.
ביום 14.4.11 תמה תקופת השכירות, ברם עובר למועד זה הוסכם על הארכת תקופת השכירות בשנה נוספת. ועובדה היא, שלנתבעים נמסרו 12 שיקים חדשיים לתשלום דמי השכירות מיום 15.4.11 ואילך, ולחברת פדוביץ אף נמסרה הערבות הבנקאית להבטחת זכויותיה כמשכירה.
לטענת הנתבעים, לא נכרת חוזה שכירות בכתב ואת האשמה בכך הם תולים בדוד. אכן, חוזה שכירות בכתב לא נחתם ולא נכרת, אף שהועברה טיוטה, ברם אין בכך כדי לשנות את עצם ההסכמה שהייתה בעל פה להשכרת הנכס לשנה נוספת. הנתבעים הרי לא טענו שבקשו מהתובעים לפנות את הנכס ביום 14.4.11 ולא טענו שעשו דבר בקשר עם אי חתימת חוזה שכירות בכתב לחידוש תקופת השכירות.
עוד טוענים הנתבעים שלדידם הייתה התובעת 1 לבדה שוכרת הנכס, אלא שלטענה זו אין משמעות. התובעות 1 ו- 2 הינן חברות אחיות, שתיהן בבעלות דוד, ונראה שהנתבעים היו אדישים לאופן בו ניהלו את עסקיהן, שעובדה היא שהנתבעים לא מחו על כך שתשלומי דמי השכירות נעשו על ידי התובעת 2 דווקא.
17.
אף על הפרת התחייבויות התובעים בחוזה השכירות אין מחלוקת ואף לא על הליכי תפיסת הציוד שבוצעו בנכס ביום 31.5.11.
בחידוש תקופת השכירות ל- 12 חדשים נוספים, נמסרו לנתבעים 12 שיקים לתשלום דמי השכירות. השיק הראשון מאלו נפרע במועדו, ברם השיק השני שנמסר – חולל בשל היעדר כיסוי.
לטענת התובעים, חולל השיק ביום 30.5.11 בעוד שלטענת הנתבעים חולל השיק כבר ביום 15.5.11. עיון בראיות שהוצגו, מלמד שאלו כוללות כרטסת הנהלת החשבונות של התובעים (נספח 10 בתיק מוצגי התובעים) ובו מצוין שתשלומי דמי השכירות נעשו בהמחאות ל- 30 בחדש החל מיום 30.4.11. אף גדעון, בחקירתו הנגדית, אישר כי השיקים שנמסרו יועדו לפירעון ב- 30 לכל חדש (עמ' 92; ש' 1 בפרוט'), וציין שלא מחה על כך אף שהיה זה בניגוד למוסכם.
אין איפה מחלוקת על כך התובעים הפרו את חוזה השכירות כאשר השיק שנמשך לתשלום דמי השכירות חולל בהיעדר כיסוי ביום 30.5.11.
בנוסף, אין מחלוקת על כך שביום 31.5.11 הגיעו למשרדי התובעים בנכס נציגי גרושתו של דוד, והציגו צווים שהוצאו בבית המשפט לענייני משפחה ומורים על תפיסת ספרי ומחשבי התובעת 2 (נספח 3 בתיק מוצגי התובעים). על אירוע זה הצהיר גם דוד (סעיף 41 בתצהיר דוד) ולמעשה לא הייתה מחלוקת על התרחשותו.
כך הובהר איפה, כי ביום 30.5.11 הפרו התובעים את חוזה השכירות כאשר השיק שנמסר לתשלום דמי השכירות ביום 30.5.11 חולל בהיעדר כיסוי, וכן הובהר שביום 31.5.11 החזיקו התובעים בנכס והפעילו בו את עסקיהם, כשבאותו היום בוצעו צווים לתפיסת ספרי ומחשבי התובעת 2.
18.
כאשר נקודת המוצא בבחינת הטענות הינה החזקת הנכס כדין בידי התובעים, כשוכרי הנכס, לפחות עד ליום 31.5.11, מתמקדת המחלוקת בשאלה כיצד הועברה מהם החזקה לידי הנתבעים במהלך יוני 2011. למעשה, מחלוקת עובדתית זו עומדת בליבת התובענות.
לפי גרסת התובעים, נטלו הנתבעים את החזקה בנכס באקט חד צדדי, אלים ובריוני ממש. לטענתם, ביום 3.6.11 השתלטו נציגי הנתבעים על הנכס, החליפו את מנעולי השער, ומנעו כל אפשרות חידוש פעילותם המסחרית של התובעים בנכס. בהמשך, ביום 22.6.11, נכנסו נציגי הנתבעים גם למשרדים שבנכס, תוך כדי השחתת ציוד יקר ערך שהיה לתובעים בנכס.
לפי גרסת הנתבעים מאידך, לאחר שהשיק שמשכו התובעים ליום 30.5.11 לתשלום דמי השכירות חולל בשל היעדר כיסוי, שוחח גדעון עם דוד ובקש ממנו לפרוע את בהשיק. בתגובה, הודיע דוד לגדעון כי עסקיו נקלעו לקשיים ואין בכוונתו לשוב ולהפעילם בנכס. כך, טוענים הנתבעים, בתחילת יוני היה ברור להם שהתובעים נטשו את הנכס בלא כל כוונה לשוב.
במצב זה, טוענים הנתבעים כי תפסו את החזקה בנכס רק לאחר שווידאו את נטישתו על ידי התובעים. תחילה בהנחת מנעול בשער הכניסה לנכס ובהמשך גם בתפיסת המבנה שבנכס על תכולתו. ממילא שהנתבעים מכחישים מכל וכל את הטענות להשתלטות אלימה על הנכס ואת הטענות להשחתת ציוד של התובעים.
19.
זו איפה המחלוקת העובדתית העומדת להכרעה – המחלוקת באשר לנסיבות תפיסת החזקה בנכס על ידי הנתבעים.
ונוכח מחלוקת זו הינה אשר התברר בסקירה כרונולוגית של האירועים:

א.
התברר שביום 31.5.11, בעקבות תפיסת ספרי ומחשבי התובעים, הורה דוד לעובדי התובעים לחדול מלהגיע לנכס.
בין המסמכים אשר הציגו התובעים, גם תצהיר מיום 11.7.11 של מי שהייתה עובדת של התובעים, גב' רינת תורג'מן (נספח 6 במוצגי התובעים). בתצהיר זה מפרטת גב' תורג'מן את השלשלות האירועים. כך מתארת גב' תורג'מן את הקשיים אליהם נקלעו עסקי התובעים, קשיים שהלכו וגברו עד אשר ביום 31.5.11 "החברה הפסיקה פעילות ונאמר לי לא להגיע יותר לעבודה".
כך מתברר, מתצהיר שהציגו התובעים עצמם, כי לעובדי התובעים נאמר ביום 31.5.11 לחדול מלהגיע לעסק. ואין בתצהיר זה זכר לטענה שלפיה מאן דהו, הנתבעים או אחר, מנע מעובדי התובעים את הכניסה לנכס. גב' תורג'מן לא זומנה למתן עדות מטעם התובעים ולא נעשה ניסיון להסביר כיצד גרסתה בתצהיר, תצהיר בו עשו שימוש התובעים עצמם, מתיישבת עם טענות התובעים בתביעה זו.
כאשר הוצגה סתירה זו בפני
דוד במהלך חקירתו הנגדית, הכחיש דוד את הדברים וטען שנכתבו רק כתמיכה בטענות גרושתו בהליך בבית המשפט לענייני משפחה (עמ' 69; ש' 17 – 24 בפרוט') אך מיד לאחר מכן אישר שתצהיר זה צורף לתמיכה בבקשה להקפאת ההליכים (עמ' 70; ש' 7 בפרוט'). אין כל דרך להבין כיצד מצורף תצהיר לתמיכה בבקשה בלא כל סייג, ומשמע בהצגת מצג שלפיו האמור בו הוא האמת לאמיתה, אך בהליך אחר פתאום נטען שבכלל אין אמת בעובדות המתוארות בתצהיר. סתירה זו מקשה על מתן אמון בגרסת דוד.

ב.
הסתבר שביום 1.6.11 הועברו כל הרכבים שהחזיקו התובעים בנכס.
במהלך עדותו, הודה דוד כי מיד לאחר ביצוע תפיסת מסמכי התובעות ומחשביה ביום 31.5.11, הורה על העברת יתרת הרכבים שנותרו במגרש שבנכס והורה לעובדי התובעות לחדול מלהגיע לעבודתם בנכס (עמ' 59 – 60 בפרוט').

ג.
התברר שמיד לאחר מכן, בתחילת יוני 2011, נתלו שלטים בכניסה לנכס, ובהם דיווח על הפסקת פעילות עסקי התובעים בנכס.
הנתבעים הציגו תמונות של שלטים שנתלו על שערי הכניסה לנכס (נספח 4 לתצהיר גדעון) ובהם דיווח על "סגירת העסק" והפנייה של לקוחות התובעים לב"כ התובעים. צילומים אלו מתיישבים עם גרסת הנתבעים לסגירת שערי העסק ונטישתו בידי התובעים.

ד.
התברר שכבר ביום 3.6.11 ידעו התובעים שהנתבעים הניחו מנעולים בכניסה לנכס, ברם לא עשו דבר ולא פנו בדרישה להסרתם.
לפי גרסת דוד (למשל סעיף 44 בתצהירו) ביום 3.6.11 התברר לו שהנתבעים הניחו מנעולים המונעים ממנו כניסה לנכס. במהלך הדיון שהתקיים ביום 9.3.15 השיב דוד לשאלות בית המשפט והתייחס לאירוע זה כך:
ש.
מפנה לסעיף 39 לתביעה - אנו ביום 3.6.11 יום החלפת המנעולים, באיזה שעה הוחלפו המנעולים?
ת.
הגעתי לעסק בבוקר יש גדר חיצונית שהיה עליה שרשרת שעטפה את הגדר הנפתחת עם העמוד, שלא הייתה שייכת לי לפני כן, באתי לפתוח את העסק אחרי שלושה ימים, היו לי בעיות עם האישה,
באתי להיכנס לעסק יש מנעול חדש מסביב שרשרת מנעול חדש. הזמנתי חוקר שיוציא דוח שהעסק סגור.
ש.
מי עוד היה אתך?
ת.
באותו יום היינו שלושה. הבן שלי רון, עינת תורג'מן.
ש.
ראית שהעסק עם מנעול חדש מה עשית? האם אתה יכול להראות לי מכתב שמתייחס למצב הזה?
ת.
התקשרתי אליו, אל עו"ד שלי, ואמרתי לו שכך המצב הוא אמר תזמין חוקר פרטי שיתעד את האירוע, לפי מה שאני זוכר או שעו"ד שלי דיבר אותו שקיבלנו מכתב שאנו צריכים לפנות את הדברים תוך 7 ימים אם לא הוא זורק אותם.
בהמשך ההתדיינות, במהלך חקירתו הנגדית של דוד, הוצגה גרסה שונה באשר לאירועים שהתרחשו ביום 3.6.11, ונטען לראשונה לשיחת טלפון במהלכה בקש דוד לאפשר לו להיכנס לנכס (עמ' 61 בפרוט'). טענה לשיחה שכזו לא נטענה בתצהיר דוד ואף לא בעת שנחקר ביום 9.3.15. טענה זו גם לא נתמכה בראיה אובייקטיבית, למשל תדפיס שיחות טלפון, כך שקשה ליתן אמון בטענה שהתקיימה שיחה שכזו ודאי שלא ניתן ליתן אמון בטענה לתוכנה.
במצב נתון זה, כאשר טוען דוד כי התובעים נושלו בכוח ובניגוד לרצונם מהנכס, ניתן היה לצפות שיפנה מיד לנתבעים, שידרוש מהם להסיר את המנעולים שהניחו, וידרוש מהם למנוע את המשך החזקת הנכס על ידי התובעים. דוד לא עשה כן. התובעים לא הציגו כל פנייה שנעשתה לנתבעים נוכח מצב עובדתי זה.

ה.
התברר שביום 6.6.11 הודיעו הנתבעים לתובעים כי הציבו מנעולים המונעים את הכניסה לנכס.
הנתבעים הציגו מכתב שהועבר לתובעים ביום 6.6.11 (נספח 16 במוצגי התובעים) ובו מצוין כך:
"מאחר והתברר שלאחר נטישת הנכס בתאריך 30.5.2011 בלילה ע"י חברת אוטו קרדיט ליס ישראל בע"מ

, נעזבו במקום רהיטי משרד ומחשבים, הנכם נדרשים בזה לפנות את הפריטים הנ"ל בתיאום איתנו מראש, טלפקס 09-9556728 בתוך 7 ימים מתאריך משלוח מכתב רשום זה.
במידה ולא תפנו אנו נפנה את הפריטים לאתר פסולת וזאת על חשבונכם.
התובעים אשרו קבלת מכתב זה (סעיף 45 בתצהיר דוד) שאף
נכלל במוצגי התובעים, אך לא הציגו ולו התייחסות מצידם לטענות שבאותו מכתב, כאשר האמור בו מתיישב עם גרסת הנתבעים באשר לנסיבות נטישת הנכס ותפיסתו.

ו.
התברר שביום 16.6.11 הגישו התובעים בקשה להקפאת הליכים, כאשר הטענות שנטענו במסגרתה באשר לנסיבות הפסקת החזקה בנכס אינן מתיישבות עם גרסתם בתביעה זו.
ביום 16.6.11 הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב "בקשה דחופה למתן צו להקפאת הליכים" (פר"ק 26729-06-11, נספח 8 במוצגי התובעים) ובמסגרתה עתירה לצו המורה על הקפאת כל ההליכים כנגד התובעת 2 למשך 30 יום ובמטרה להכין לה "תכנית הבראה". בבקשה זו טוענת התובעת 2 כי נקלעה למצב כלכלי קשה עקב "כשל ניהולי / ארגוני מתמשך", עקב מצבו הבריאותי של דוד, ועקב הליכים משפטיים שנקטו נגדו גרושתו וכללו תפיסת ספרי החברה ומחשביה ביום 31.5.11.
עוד מתארת התובעת 2 את מצבה כך (סעיף 3 בבקשה):
"לחברה היו מספר עובדים בודדים, שכרה נכס הכולל משרדים ומגרש מכוניות... במועד הגשת בקשה זו לא חודש הסכם השכירות, עובדי החברה פוטרו, הנכס עומד ריק וכעת מחפשים אחר שוכר חליפי שיכנס בנעלי המבקשת..."
כך מתברר שאין בפי התובעים ולו טענה לתפיסה אלימה וחד צדדית של הנכס בידי הנתבעים. וכך בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי ונתמכת בתצהירו של דוד.
בהמשך אותה בקשה להקפאת הליכים נטען שבלא הצו שהתבקש, עומדים עסקי התובעים בפני
קריסה, אך התברר שטענות אלו לא שכנעו את בית המשפט והבקשה נדחתה בהחלטה מיום 12.7.11. קשה להבין כיצד מתיישבות טענות אלו עם הטענות בהליך זה, שלפיהן דווקא הנתבעים אחראים להפסקת פעילות התובעים בנכס.

ז.
התברר שלא הוצגו ראיות באשר לאופן או המועד בו נלקחו פרטי הציוד מהנכס במהלך יוני 2011.
לפי טענת התובעים (למשל סעיף 46 בתצהיר דוד) ביום 22.6.11 נכנסו נציגי הנתבעים לנכס, והשליכו את כל פרטי הציוד יקר הערך של התובעים, כולל ריהוט מפואר, מצלמות ומחשבים. התובעים לא הציגו כל ראיה לתמיכה בטענה זו. במהלך עדותו (עמ' 66 בפרוט') טען דוד שבמו עיניו הבחין בנעשה ביום 22.6.11 ואף שהזמין חוקר כדי שיתעד את האירוע (עמ' 66; ש' 26 בפרוט') ברם עובדה היא שצילומים שכאלו או עדות של חוקר שכזה לא הוצגו. ובכלל, לפי גרסת דוד הוא הבחין במר משה רחום בנכס, אותו בעל מקצוע ששירותיו נשכרו בידי הנתבעים לשיפוץ הנכס.
לפי טענת הנתבעים מאידך (סעיפים 26 – 27 בתצהיר גדעון) מובילים שהוא סבר שנשלחו מטעם התובעים הגיעו ונטלו את הציוד מהנכס, אלא שגם לביסוס טענה זו לא הוצגו ראיות ובמהלך עדותו הציג גדעון גרסה שונה, שלפיה אותם אלמונים שהגיעו נקטו באלימות קשה אך הוא לא עשה דבר (עמ' 104 – 105 בפרוט').
מר רחום זומן והעיד לבקשת התובעים. בעדותו, טען מר רחום כי הוזמן על ידי הנתבעים לשפץ את הנכס ואף שלא זכר מועדים, מהקבלות שהוצגו נראה שהחל בעבודות השיפוץ בסוף יוני 2011 (עמ' 19; ש' 10 – 12 בפרוט'). מר רחום העיד שבעת שהחל בעבודתו בנכס כבר לא היו במקום ריהוט ומזגנים (עמ' 34; ש' 14 – 17 בפרוט') ועוד העיד שתוך כדי עבודתו הגיעו למקום זרים שנטלו פרטי ציוד שאוחסנו במחסן, ושבכלל סבר שמדובר בנציגיו של דוד (עמ' 21 בפרוט'). למר רחום אין קשר למחלוקות נשוא תביעה זו, ולא מצאתי סיבה לפקפק בגרסתו.
כך מתברר שלטענת התובעים, לפיה דווקא הנתבעים נטלו ציוד או השחיתו את הנכס – אין כל תמיכה בראיות. מאלו שהוצגו, בעיקר מעדות מר רחום, נראה שבמהלך חדש יוני ובטרם החל מר רחום בשיפוץ הנכס, נטלו אלמונים את הציוד שהותירו התובעים בנכס ועשו כן תוך כדי גרימת נזק לנכס.

ח.
התברר שנתגלו סתירות המקשות על מתן אמון בגרסתו של דוד.
לפי טענת דוד, השיק שנמשך ונמסר לנתבעים לתשלום דמי השכירות ונועד להיפרע ביום 30.5.11, חולל "בעיקר" בשל העיקולים שהוטלו על ידי גרושתו (סעיף 18 בתצהיר דוד).
במהלך חקירתו הנגדית, נשאל דוד אם נוכח השימוש בביטוי "בעיקר" היו סיבות נוספות לכך שלשיק לא היה כיסוי ולכך השיב דוד בשלילה (עמ' 55; ש' 4 בפרוט'). כנגד זאת, התברר שצו העיקול שהוצג על ידי התובעים עצמם כלל איננו כולל את הפעילות בחשבון העו"ש של התובעים ולכן צו העיקול כלל לא יכול היה להפריע לפעילות המסחרית ולמנוע כיסוי לשיק שנמשך לתשלום דמי השכירות. כאשר הוצגו העובדות הללו בפני
דוד, לאחר ניסיונות שנראים כהתחמקות, חזר בו דוד מגרסתו הראשונה וטען שעל חשבון התובעות הוטלו עיקולים נוספים (עמ' 57; ש' 14 בפרוט').
לפי טענת דוד בתצהירו, תפיסת הנכס בידי הנתבעים מנעה מהתובעים את האפשרות להשכיר את הנכס לאחר או לחזור לפעילות (סעיף 56 בתצהיר דוד). גרסה זו איננה מתיישבת עם הטענות שנטענו בבקשה להקפאת הליכים, שם בכלל נטען לסיבות אחרות לקריסת עסקי התובעים. גרסה זו אף נסתרה על ידי דוד עצמו בעדותו (עמ' 70 בפרוט'):
אז לכן הייתי צריך, לעשות פסק זמן מסוים קטן, להגיד לחברות שאני רוכש מהם רכבים, חברה, תמתינו רגע עם הצ'קים, למה כי עצרו לי את העסק, סגרו לי, לקחו לי את המחשבים, לקחו לי את הנהלת חשבונות, את הספרים, יש פה בלגן, אני מבקש זמן להתארגן כדי שאני אוכל לעמוד בהתחייבויות, שנתתי לכם צ'קים דחויים. אני לא יוכל לעמוד בגל של צ'קים אם אין לי מכירות. אני, אני עובד על פי המכירות. אם המכירות נעצרו, הגלגל נעצר. אפילו אם מורווחת 200 אלף, אבל 200 אלף ביחס למחזור חודשי, לצורך העניין של, מיליון וחצי שקל. אז אתה, הרווח שלך הוא 10, 15 אחוז מהמחזור. אבל אם הוא עוצר לי את המחזור, אז 200 אלף זה נהיה כסף קטן.
דוד עצמו מעיד כי עסקיו נקלעו לקשיים, כי פעילותו נעצרה, וכי אין ביכולת התובעים לפרוע שיקים שנמשכו. דוד עצמו מעיד שלהפסקת פעילות התובעים אין בכלל קשר עם התנהלות הנתבעים ובניגוד לטענתו בתצהירו.

ט.
לכתב התביעה כנגד חברת מגדל צורף מסמך הנחזה להיות מכתב דרישה שנשלח מטעם התובעים לחברת מגדל ביום 3.7.11, ובו דרישה לפיצוי בהתאם לפוליסת הביטוח שהפיקה חברת מגדל (נספח 2 לכתב התביעה המתוקן).
חברת מגדל הכחישה כי מכתב שכזה נמסר לה אי פעם (סעיף 64.2 בכתב ההגנה המתוקן). במצב זה, מצופה היה מהתובעים שיפרטו כיצד נשלח המכתב וכיצד נמסר לחברת מגדל, ברם הסבר שכזה לא ניתן. במהלך עדותו טען דוד שפנה אף לסוכן הביטוח שלו בהקשר זה (עמ' 68; ש' 17 בפרוט') ברם טענה זו לא נטענה בתצהירו, סוכן הביטוח לא זומן לעדות, וגם ראיה לכזו פנייה לא הוצגה.
קשה לפיכך ליתן אמון בגרסת דוד לפנייה כלשהי שנעשתה לחברת מגדל או לסוכן הביטוח בקשר עם האירועים נשוא התביעה, ולא נסתרה איפה טענתה של חברת מגדל שלפיה נודע לה לראשונה על טענות התובעים בקבלת כתב התביעה בתחילת 2014.
20.
סיכום העובדות שהתבררו מאפשר הכרעה ברורה בין הגרסאות.
מסתבר כי ביום 30.5.11 חולל בהיעדר כיסוי השיק שנמסר לנתבעים לתשלום דמי השכירות, ברם חילולו של שיק זה היה אך סממן אחד מני רבים לקריסת עסקי התובעים. לצד חילול שיק זה נעצרו מכירות התובעים, בוצע צו לתפיסת נכסיהם, פונו כל הרכבים ממגרש החניה שבעסק, לעובדי התובעים נאמר שלא להגיע עוד לעבודתם, ובכניסה לנכס נתלו בידי התובעים שלטים המציינים שהעסק נסגר.
הנתבעים הבחינו בנטישת הנכס, הציבו ביום 3.6.11 מנעולים בשער הכניסה לנכס, ופנו לתובעים ביום 6.6.11 בדרישה שיפנו את יתרת הציוד שנותר בנכס. התובעים לא הגיבו למכתב זה, לא פינו את הציוד שהותירו, וביום 16.6.11, הגישו בקשה להקפאת הליכים, ובמסגרתה חזרו על האמור וציינו שעסקי התובעים נקלעו לקשיים ופעילותם הופסקה.
בינתיים, במהלך יוני 2011, נטלו אלמונים את פרטי הציוד שהותירו התובעים בנכס, ובסוף יוני 2011 החלו הנתבעים לשפץ את הנכס לקראת השכרתו לשוכר חדש. לא במהלך תקופה זו, לא לאחר תקופה זו, ולא בכלל עד להגשת התביעות בקשו התובעים לקבל את החזקה בנכס ולא טענו דבר באשר לנסיבות נטילת החזקה בנכס. כל אלו, טענות שנטענו בדיעבד ובהתבסס בלעדית על גרסתו של דוד, גרסה אשר קשה ליתן בה אמון בנסיבות אלו.
נוכח כל זאת, אני מקבל את גרסת הנתבעים, דוחה את גרסת התובעים, וקובע כי הנכס נתפס על ידי הנתבעים לאחר שפונה על ידי התובעים.
כפי שטענו הנתבעים, בשיחה שהתקיימה עם דוד בסמוך לאחר חילול השיק שנמסר בגין דמי השכירות נמסר לנתבעים על הפסקת פעילות התובעים ופינוי הנכס. הצהרה זו, כשהיא נלווית לכל יתר הסממנים שתוארו, ביטאה הודעה חד צדדית על הפסקת הסכם השכירות ופינוי הנכס.
רק על בסיס הצהרה זו, תפסו הנתבעים את החזקה בנכס. תחילה אך בהנחת מנעול המונע כניסה לנכס, ובהמשך תפיסת הנכס על יתרת תחולתו.
תוך כדי כך, כאשר אין איש בנכס, הגיעו לנכס אלמונים, כפי הנראה נושים של התובעים, נטלו מכל הבא ליד והשחיתו את הנכס. לא הנתבעים עשו כן ולא מי מטעמם.
אין שום יסוד לטענת התובעים להשתלטות חד צדדית, אלימה ואגרסיבית, של הנתבעים על הנכס. טענות אלו נטענו רק בדיעבד, בסתירה תהומית לטענות שקודם לכן נטענו בבקשה להקפאת הליכים.
21.
הכרעה זו באשר לנסיבות פינוי הנכס ותפיסתו בידי הנתבעים, מאפשרת הכרעה בכל טענות התובעים כלפי הנתבעים.
טענת התובעים כלפי הנתבעים התבססה על הטענה להפרה חד צדדית של חוזה השכירות שלפיו החזיקו התובעים בנכס. טענה זו הופרכה. אכן, חוזה השכירות שכרתו הצדדים הופר, ברם לא הנתבעים הם שהפרו אותו. התובעים, הם שהפרו את חוזה השכירות. כך כאשר לא כובד השיק מיום 30.5.11 שנמשך לתשלום דמי השכירות, כך בפינוי חד צדדי של הנכס בתחילת יוני 2011, וכך גם בהצהרה הברורה שאין לתובעים כל כוונה או יכולת לכבד את חוזה השכירות ולהמשיך לשלם את דמי השכירות.
ניסיון התובעים לייחס לנתבעים הפרה של חוזה השכירות הופרך. ניסיון התובעים לייחס לנתבעים אחריות לנזקים שנגרמו להם עקב הפסקת הפעילות בנכס הופרך אף הוא, וספק אם בתום לב נטען נוכח מה שהתברר אשר לנסיבות הפסקת פעילות התובעים.
22.
כך גם ביחס לטענות התובעים כלפי חברת מגדל.
במוקד טענותיה של חברת מגדל עומדת הטענה להפרת חובת הגילוי של התובעים בכל הנוגע להפסקת פעילותם בנכס והגשת הבקשה להקפאת הליכים.
בטרם תתברר טענה זו, ראוי להבהיר כי זכות תביעה על בסיס פוליסת הביטוח עומדת לתובעת 2 בלבד – המבוטחת לפי פוליסת הביטוח שהוצגה. התובעת 1 ודוד עצמו אינם מבוטחים וביחס לחברת מגדל אין להם כלל יריבות בכל הנוגע לבטוח נשוא התביעה. השימוש בביטוי "התובעים" בכל הנוגע לתביעה כנגד חברת מגדל ייעשה לשם הנוחות בלבד, אך בשים לב לכך שזכות התביעה נתונה רק לבעלת פוליסת הביטוח – התובעת 2.

א.
השאלה המתבקשת נוכח טענות התובעים נגד חברת מגדל, הינה שאלת הקשר בין אותם אירועים לחבותה של חברת מגדל לפי פוליסת הביטוח.
כאמור, אין מחלוקת על כך שחברת מגדל הפיקה פוליסת ביטוח לתובעת 2, לתקופה שמיום 1.1.11 ועד 31.12.11, פוליסה הכוללת ביטוח רכוש וסיכונים נלווים. אין גם מחלוקת על כך שהתובעים לא מסרו לחברת מגדל הודעה כלשהי על האירועים שהתרחשו בנכס ובעסקיהם במהלך מאי – יוני 2011. התובעים לא הודיעו לחברת מגדל על הפסקת פעילותם, לא הודיעו על נטישת הנכס, ואף לא הודיעו על הגשת הבקשה להקפאת הליכים על ידי התובעת 2.
בנוסף, ואף זה כבר נקבע, לא הנתבעים ולא מי מטעמם "השחיתו" או נטלו שלא כדין את הציוד והרכוש שהותירו התובעים בנכס לאחר נטישתו. טענה זו של התובעים לא הוכחה ונמצא שאלמונים, ככל הנראה נושים של התובעים, נכנסו למתחם העסק לאחר נטישתו, נטלו מכל הבא ליד והשחיתו את המבנה והציוד כשהם אדישים לנזקים שנגרמו. בהקשר זה, טענת חברת מגדל בסיכומיה שלפיה מדובר "בסכסוך עסקי" בין התובעים לנתבעים וכי הנזקים הנטענים נגרמו על ידי הנתבעים – חסרת בסיס ונדחית.
במצב נתון זה, יש לבחון אם בכלל נותרה פוליסת הביטוח בתוקף נוכח ההתרחשויות במהלך יוני 2011.

ב.
סעיף 17 בחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), מורה כך:

(א)
נודע למבוטח שחל שינוי מהותי, עליו להודיע על כך מיד למבטח בכתב.
(ב)
לעניין סימן זה, "שינוי מהותי" – כל אחד מאלה:

(1)
שינוי בענין מהותי ששאלה עליו הוצגה למבוטח לפני כריתת החוזה ושחל אחרי שניתנה תשובה לאותה שאלה;
(2)
שינוי שחל אחרי מסירת הפוליסה למבוטח, בנושא שצויין בה במפורש כענין מהותי.
(3)
דבר המגלה שתשובה לשאלה בענין מהותי היתה לא נכונה ויש בכך כדי להחמיר את סיכון המבטח החמרה של ממש.
הוראה זו משיתה על המבוטח חובה כללית להודיע למבטח מיד על כל שינוי אשר עלול במהותו לבטא את החמרת הסיכון אשר נטל על עצמו המבטח להתרחשות מקרה הביטוח. חובה זו איננה מתייחסת לכל מידע, אלא רק לכזה שהמבוטח עצמו מודע להיותו מהותי.
במקרה דנא, סעיף 359.2 בתנאי הפוליסה (נספח א' לתצהיר קארין גרשון כהן) קובע למה תחשב עובדה מהותית, כך:
עובדה מהותית, היא עובדה ששאלה לגביה הוצגה בהצעת הביטוח או בכל דרך אחרת בכתב, ומבלי לגרוע מכלליות האמור, גם עובדות בנוגע לכל אחד מאלה:
א.
עיסוקו ומשלח ידו של המבוטח.
ב.
מצב בריאותו של המבוטח.
ג.
סירובו של מבטח אחר לבטח את המבוטח, או התניות הביטוח על ידי מבטח כזה בתנאים מיוחדים.
הוראה זו באשר להגדרתה של "עובדה מהותית", מתיישבת עם מהותה של פוליסת הביטוח, כפי שהיא מצוינת בעמוד הראשון של תנאי הפוליסה אשר הציגו התובעים, כאשר פעילותם נשוא הביטוח מצוינת כך:
מהות העסק: רכב מכוניות / תצוגה ומכירה.
תיאור העסק: מגרש מכוניות למכירת רכבים לאחר תקופת ליסינג.
על פניו איפה, הן מהגדרת של "עובדה מהותית", הן מתיאור העסק נשוא הביטוח, והן ביישום מבחני שכל ישר, ברי הדבר כי הסכם הביטוח מתייחס לעסק חי. עסק פעיל למכירת מכוניות. כך הוצג העסק, כך נכתב בפוליסה וכך גם בוטח. הפסקת פעילות של העסק, נטישת מקום הפעילות, סגירת שעריו ומשלוח העובדים לביתם, מבטאים דוגמא מובהקת לכזה שינוי "בעיסוקו ובמשלח ידו" של המבוטח. למעשה, בשים לב לכך שעסקינן בתאגיד, נראה שלכך הכוונה גם בהגדרה המתייחסת לשינוי "במצב בריאותו" של המבוטח, שהרי בלא התאמה שכזו אין משמעות להוראה זו בהתייחס למבוטח שהינו תאגיד.
לפיכך, לפי הוראות פוליסת הביטוח ולפי הוראות סעיף 17 בחוק חוזה הביטוח, מרגע שהתובעים (ולמעשה – התובעת 2 כמבוטחת) הודיעו על הפסקת פעילותם ביום 31.5.11, קל וחומר בן בנו של קל וחומר מעת שהחליטו לעתור בבקשה להקפאת הליכים – חייבים היו התובעים להודיע בכתב מיידית על כך לחברת מגדל, המבטחת. אלא שהתובעים לא עשו כן. התובעים לא הודיעו דבר לחברת מגדל. התובעים אף לא ציינו את חברת מגדל כמשיבה בבקשה שהגישה תובעת 2 להקפאת הליכים. בכך הפרו התובעים את התחייבותם כלפי חברת מגדל.
ודוק, אף שספק רב אם אי מסירת הודעה על שינויים כה קרדינאליים נעשתה בתום לב, לא על הפרת חובת תום הלב מבוססת מסקנה זו, אלא על הפרת התחייבות התובעת 2 כמבוטחת, הפרה של הוראות חוזה הביטוח המקבילות, בעניין זה, להוראות חוק חוזה הביטוח.

ג.
סעיף 18 בחוק חוזה הביטוח מגדיר את התוצאה של "החמרת הסיכון" למבטח, וסעיף 18 (ג) מתייחס למצב בו ארע מקרה הביטוח טרם ניתנה הודעה על "החמרת הסיכון", כך:
קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים לפי המקובל אצלו במצב שלאחר השינוי לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה:
(1)
לא ניתנה הודעה לפי סעיף 17, והדבר נעשה בכוונת מרמה;
(2)
מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע שהמצב הוא כפי שהוא לאחר השינוי; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר השינוי.
הוראה זו מקנה למבטח את הזכות שלא לשלם את דמי הביטוח למבוטח, אם מוכח שמבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה הביטוח לו היה מודע לשינוי, וזאת אפילו בהיעדר "כוונת מרמה" של המבוטח.
הביטוח שהפיקה חברת מגדל לתובעת 2 נועד לבטח את פעילותה המסחרית בנכס. הבסיס לביטוח זה הינו קיומה של פעילות מסחרית שכזו על כל הכרוך בכך. פעילות זו הופסקה ביום 31.5.11, כאשר כל הרכבים פונו, העובדים נשלחו לביתם, ושערי העסק נסגרו.
כך ביחס להפסקת פעילות התובעים בנכס. כך שבעים ושבעה נוכח הגשת הבקשה להקפאת הליכים. כפי שמציין מומחה חברת מגדל בחוות דעתו (סעיף 4 בחוות דעתו של מר דב דביר) עסק אשר נקלע לקשיים, לא פורע חובות ומפסיק פעילות – מעמיד את חברת הביטוח בפני
סיכון מוגבר. עוד מציין המומחה, כי מעסק במצב של חדלות פירעון או הקפאת הליכים נשללת לחלוטין האפשרות לכיסוי ביטוחי. חוות דעת זו הגיונית ולא נסתרה כלל על ידי התובעים.
ניתן איפה לסכם טענה זו ולקבוע כי התובעים התעלמו מחובתם כלפי חברת מגדל, לא הודיעו לה דבר על הפסקת פעילותם, לא הודיעו לה על פנייתם בבקשה להקפת הליכים, ולא אפשרו לחברת מגדל לשקול את עמדה נוכח השינוי הדרמטי שחל במצב התובעים. עוד ניתן לקבוע כי לו נמסרה הודעה במועד על מצב הדברים לאשורם, לא הייתה חברת מגדל מסכימה להותיר בעינה את פוליסת הביטוח ולא הייתה מסכימה להוסיף ולבטח את התובעת 2 כלל.
לפיכך, אני מקבל את טענותיה של חברת מגדל, דוחה את טענות התובעים, וקובע כי חברת מגדל פטורה מתשלום בגין האירועים שהתרחשו בנכס במהלך יוני 2011.

ד.
ממילא שנוכח מסקנה זו אין עוד טעם בבחינת טענות חברת מגדל בכל הנוגע להתיישנות ובנודע להשתהות התובעים במסירת ההודעה על מקרה הביטוח.
חברת מגדל טענה להתיישנות עילת התביעה. בהתאם לסעיף 31 בחוק חוזה הביטוח,
"תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח". התביעה נגד חברת מגדל הוגשה ביום 16.1.14, כך שעל פניו התיישנה עילת התביעה
ככל שהיא מתייחסת לאירועים שהתרחשו לפני 16.1.11. לא מצאתי הסבר של ממש לטענת חברת מגדל שלפיה מרוץ ההתיישנות נעצר רק בהגשת כתב התביעה המתוקן ביום 5.1.15, שהרי כתב התביעה המתוקן לא שינה מעילת התביעה שנטענה בכתב התביעה המקורי.
עם זאת, התעורר קושי בטענת התובעים לאירוע שהתרחש דווקא ביום 22.1.11. לא הוצגו ראיות לכך שהציוד והנזק להם טענו התובעים אירעו דווקא באותו מועד, 22.1.11, ולא במשך השבועות שקדמו למועד זה, כשהנכס נותר נטוש מאז 31.5.11. הנטל להוכחת האירוע הביטוחי רבץ לפתחם של התובעים, ובכללו גם הנטל להראות שהתרחש במועד שחל לא יותר מ- 3 שנים טרם הגשת התביעה. התובעים לא עמדו בנטל זה.
קושי נוסף התברר נוכח השתהות התובעים במסירת ההודעה על התביעה לחברת מגדל. כפי שטענה חברת מגדל, לא הציגו התובעים כל ראיה שתבסס את טענתם למסירת ההודעה על האירועים לחברת מגדל טרם המצאת כתב התביעה, שהוגש נגדה רק ביום 16.1.14. גם בכך הפרו התובעים את חובתם למסירת ההודעה על האירוע מיידית ובלא שיהוי.
ברי הדבר שמחדלים אלו מציבים בפני
התובעים קשיים נוספים בתביעה שהגישו נגד חברת מגדל, אך נוכח המסקנה כאמור - אין טעם בבירור טענות אלו.
23.
למעלה מהצורך, יצוין שאפילו מצאתי לקבל את גרסת התובעים ביחס להשתלשלות האירועים, לא ניתן היה לקבל את התביעות שכן התובעים כשלו בהוכחת נזקיהם.
הן בתביעה נגד הנתבעים והן בתביעה נגד חברת מגדל, מתבססות טענות התובעים על הטענה לנזקים שנגרמו להם עקב תפיסת החזקה בנכס, כאשר אלו כוללים בעיקר אובדן הכנסות ואובדן השקעות שהושקעו. דא עקא ולדבר מאלו לא הוצגו ראיות.
לא הוצגו ראיות לקשר סיבתי כלשהו בין תפיסת החזקה בנכס ואובדן הכנסות, שהרי התברר שפעילות התובעים הופסקה עוד טרם תפסו הנתבעים את החזקה בנכס, ועקב קשיים כלכליים כבדים אליהם נקלעו בלא קשר עם מעשי הנתבעים.
התובעים עצמם הרי הודו, בבקשה לעיכוב ההליכים, שפעילותם הופסקה עוד בטרם תפסו הנתבעים את הנכס, ושפעילותם הופסקה עקב חובות אליהם נקלעו והעיקולים שהוטלו על נכסיהם.
בנוסף, לא הוצגה כל ראיה התומכת בטענה שלפיה דווקא הנתבעים, או מי מטעם, תפס והשחית את הציוד שהותירו התובעים בנכס. בעדותו (עמ' 66 – 67 בפרוט') טען דוד שהבחין בנתבעים עצמם משחיתים והורסים את הנכס. טענה זו לא נטענה בתצהירו ולא הובאה לה כל ראיה שתתמוך בה ובכלל קשה לראות מה הגיון יש בטענה המייחס לנתבעים ביצוע הרס מכוון בנכס שכבר תפסו לאחר שננטש. כך אין אלא לדחות את הטענה המייחסת לנתבעים פגיעה בציוד כלשהו של התובעים.
ובנוסף, לא הוצגה כל ראיה שתאפשר לשום את אותן "הכנסות עתידיות" שלפי הנטען נמנעו מהתובעים ואף לא את שווי אותו ציוד שהיה להם בנכס וניזוק לפי הנטען. הנטל אשר רבץ לפתחם של התובעים כלל אף את הנטל להוכיח את שיעור הנזק שנגרם להם. את אותן "הפסדי הכנסות" ואת אותן "הפסדי השקעות" וכל יתר הנזקים שנטענו. הן בתביעה נגד הנתבעים והן בתביעה נגד חברת מגדל. בפועל, לא הוצגה חוות דעת מומחה לבחינת פעילות התובעים ולא הוצגו נתונים כלשהם מהם ניתן בכלל לגזור הערכת הכנסות עתידיות אפשריות. לא הוצג גם ניסיון להסביר כיצד ניתן לטעון לאובדן רווחים עתידי כאשר באותה נשימה טוענים שהפעילות בשנים האחרונות לפעילות התובעים הסבה להם הפסדים כבדים. אפילו ראיות באשר לשווי הציוד והנכסים שהיו לתובעים בנכס – לא הוצגו.
24.
לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.
25.
לסיכום:
טענות התובעים התבססו על גרסתם שלפיה סולקו מהנכס במהלך חד צדדי ואגרסיבי של הנתבעים. על בסיס טענה זו, טענו התובעים להפרת חוזה השכירות בידי הנתבעים ועל אירוע ביטוחי המאפשר לתבוע את חברת מגדל.
גרסת התובעים הופרכה. התברר שאיש לא "סילק" את התובעים מהנכס. לא הנתבעים ולא בכלל. התובעים פינו את הנכס לבדם ומיוזמתם, לאחר שעסקיהם קרסו ופעילותם הופסקה. התובעים פינו את הנכס לאחר שלא עמדו בתשלום דמי השכירות שיועד ליום 30.5.11, כאשר נכסיהם מעוקלים, ספריהם והנהלת החשבונות שלהם נתפסו בצווים שיפוטיים, וכאשר ברור להם שאין ביכולתם להמשיך ולעמוד בתשלום דמי השכירות, ושאין כל טעם בכך כאשר עסקיהם קרסו והופסקו. כניסת הנתבעים לנכס ותפיסת החזקה בו נעשו כשהנכס פנוי מכל אדם, לאחר שדוד הבהיר לגדעון שפעילות התובעים הופסקה, ובנסיבות אלו – כדת וכדין.
עוד הופרכה הטענה לפעילות של הנתבעים בגרימת נזקים לציוד שהותירו התובעים בנכס. התברר שאלמונים, ככל הנראה נושים של התובעים, חדרו לנכס לאחר שפונה בידי התובעים, נטלו ממנו מכל הבא ליד והסבו לו נזקים כבדים.
בנסיבות אלו, אין כל בסיס לניסיון התובעים לייחס לנתבעים אחריות להפסקת פעילותם, ואין כל בסיס לניסיון לראות אחראים לנזקיהם.
אשר לתביעה נגד חברת מגדל, התברר שהתובעים הפרו את חובתם שבדין להודיע לחברת מגדל על הפסקת פעילותם ונטישת הנכס. מצב זה לו נקלעו התובעים בטא בעליל מצב של "החמרת הסיכון" להתרחשות אירוע המכוסה בפוליסת הביטוח, ואי מסירת ההודעה על כך פוטרת את חברת מגדל מכל חבות לפיצוי על האירועים שהתרחשו לאחר "החמרת הסיכון".
בנוסף לאלו נמצא שאין אפשרות לקבל את תחשיבי התובעים, אין אפשרות למצוא קשר בין הפסקת פעילותם להתנהלות הנתבעים, אין אפשרות בכלל לחשב אם הפסקת פעילותם הסבה להם "הפסדי הכנסות" כשבכלל התברר שפעילותם עד לפינוי הנכס הסבה להם הפסדים כבדים, ואף לא הוצגו ראיות שיאפשרו בחינת הטענות לנזק לרכוש התובעים.
שתי התביעות התבררו כחסרות בסיס ולא נותר אלא לדחותן.
26.
בנסיבות אלו, התביעה כנגד הנתבעים, חברת פדוביץ וגדעון, בתיק 12869-11-14 – נדחית.
התביעה נגד חברת מגדל בתיק 62469-12-13 – נדחית.
כך גם נדחית ההודעה לצד ג' אשר הגישה חברת מגדל נגד חברת פדוביץ.
התובעים יישאו בהוצאות הנתבעים בתיק 12869-11-14, כאשר ההוצאות מתייחסות גם לחריגה מהיקף הסיכומים שנקבע, בסך של 53,000 ₪.
התובעים יישאו בהוצאות חברת מגדל בתיק 62469-12-13, בסך של 33,000 ₪.
לא מצאתי מקום להשית הוצאות בגין ההודעה לצד ג' אשר הגישה חברת מגדל.
ניתן היום,
ו' טבת תשע"ח, 24 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 62469-12/13 חברת אוטו קרדיט ליס ישראל בע"מ, אוטו-קרדיט ב.ב.(2004) בע"מ, דוד בר גיל נ' האחים פדוביץ בע"מ, גדעון פדוביץ ואח' (פורסם ב-ֽ 24/12/2017)