פסקי דין על עופר בן-עמרם | פסקי דין על יצחק יחזקאל הולצברג

13990-12/15 תאמ     28/12/2017




תאמ 13990-12/15 עופר בן-עמרם נ' יצחק יחזקאל הולצברג








בית משפט השלום בהרצליה



תא"מ 13990-12-15 בן-עמרם נ' הולצברג


תיק חיצוני:


בפני

כבוד הרשמת בכירה
ענת דבי


תובע

עופר בן-עמרם


נגד


נתבע

יצחק יחזקאל הולצברג




פסק דין


1.
לפניי תביעה על סך 27,000 ₪, אשר עניינה תאונת דרכים שארעה בין רכבי הצדדים ביום 8.7.15.

התובע היה במועד התאונה הבעלים של רכב מספר 3962851 (להלן: "רכב התובע").
הנתבע היה בעת התאונה המחזיק ונהג רכב מספר 5448559 (להלן: "רכב הנתבע").

בכתב התביעה נטען, כי במועד התאונה נסע רכב התובע בנתיבו כדין ולפתע הגיח רכב הנתבע מכביש צדדי מימינו, לא ציית לתמרור עצור ופגע ברכב התובע בצידו הימני. עקב כך, נגרמו לרכב התובע נזקים אשר הוערכו ע"י שמאי מטעם התובע בסך 23,333 ₪. כמו כן, נשא התובע בשכ"ט שמאי בסך 2,000 ₪. התובע תבע גם סך 1,000 ₪ בגין בזבוז זמן.

2. נהג התובע – דניאל אהרונוב (להלן: "דניאל" ) העיד בבית המשפט
וגרסתו הייתה כדלקמן:

דניאל נסע בכביש דו סטרי שבו נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, במהירות של 40-50 קמ"ש. לאחר עיקול, הבחין בזווית העין כי רכב הנתבע מתפרץ משביל עפר מימינו ועל מנת למנוע את קרות התאונה סטה אל הנתיב הנגדי. ברם- לא עלה בידי דניאל למנוע את קרות התאונה ורכב הנתבע פגע ברכב התובע בחלק האחורי של הדופן הימנית של הרכב.

התובע העיד בדיון כי רכש את הרכב תמורת סך 35,000 ₪ אך אין בידיו אסמכתאות באשר לסכום ששילם עבור הרכב. התובע גם העיד כי מכר את הרכב ב 1,000 ₪ עקב הנזקים הקשים שנגרמו לרכב התאונה זו.

3. הנתבע העיד וגרסתו הייתה כדלקמן:

הנתבע נסע מבית שמש לכיוון בית"ר והגיע לצומת בה התכוון לפנות ימינה. הנתבע עצר עצירה מוחלטת על השול ולפני קו העצירה, בדק ולא ראה רכב בכביש שאליו עמד לפנות. בשלב זה, הגיע רכב התובע, פגע ברכבו והדף אותו מן השול לעבר מרכז הנתיב.

הנתבע העיד, כי לא ראה את רכב התובע טרם התאונה והוא מניח כי התאונה ארעה עקב סטייתו של רכב התובע לעבר רכבו תוך נסיעה במהירות גבוהה. הנתבע הפנה את בית המשפט לתמונות שצולמו במקום לאחר האירוע, בהן ניתן ללמוד סימני חריקה המתחילים במרכז הנתיב ומתקדמים לכיוון צד ימין של הכביש וטען כי אלו סימני חריקה של רכב התובע, אשר ניסה לבלום כדי למנוע את התאונה.

בחקירתו הנגדית הודה הנתבע כי מיד לאחר התאונה מסר לדניאל פתק בכתב ידו. הפתק הוגש לבית המשפט (ת/2) ובו נכתב "עשיתי תאונה אם רכב מיצובישי... נכנסתי ברכב מסוג פורד טרנזיט בעת שיצאתי מי מפרץ. לא ראיתי את הרכב אם נהג דניאל" (כך במקור- ע.ד.). הנתבע הסביר כי רשם את הפתק ומסר אותו לדניאל מכיוון שדניאל איים עליו והוא נלחץ.

יצוין, כי בחקירתו הנגדית הודה הנתבע כי בעת שרשם את הפתק היו נוכחים שוטרים במקום.

בחקירתו הנגדית של הנתבע הוצגו בפני
ו תמונות הרכבים לאחר קרות התאונה (ת/1)
והנתבע אישר כי אכן רכבו נעצר אחרי התאונה על נתיב הנסיעה אך הסביר, כי הימצאותו של הרכב בנתיב הנסיעה לאחר התאונה הינה תוצאת הדיפתו ע"י רכב התובע אל עבר מרכז הכביש.

הנתבע אישר כי הנזק לרכב התובע נגרם בחלק האחורי של הדופן הימנית של הרכב וכי הנזק לרכבו נגרם בפינה השמאלית קדמית של הרכב.

מטעם ההגנה העידה גם גב' חיה הולצברג (להלן: "חיה"), נוסעת ברכב הנתבע. חיה העידה כי רכב הנתבע עמד, כאשר הרכב "קצת בתוך הנתיב" (עמ' 4 ש' 8), מתוך כוונה לפנות ימינה וכי רכב התובע הגיע בנתיב הנסיעה במהירות גבוהה ופגע בו. אלא, שגרסתה של חיה לא עלתה בקנה אחד עם גרסת הנתבע שכן, העדה הדגימה כי רכב התובע הגיע מנתיב הנסיעה הנגדי.

מטעם ההגנה העידה גם גב' יהודית לינדר (להלן: "יהודית"). גם יהודית העידה כי רכב הנתבע היה בעצירה מוחלטת וכי "איך שהוא רצה לצאת פתאום הגיע ובום. התנגש בו בצורה מפחידה" (עמ' 5 ש' 12).

יושם לב כי בחקירתה הנגדית ציינה יהודית כי עובר לקרות התאונה רכב הנתבע היה בתוך נתיב הנסיעה, אלא שלפי גרסתה, רכב הנתבע עוד לא יצא אל הכביש, אלא רק רצה לצאת אל הכביש. (עמ' 5 שורה 30).

4. שמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכל החומר שהונח בפני
ומצאתי כי דין התביעה להתקבל.
להלן נימוקי:

4.1 עדותו של נהג התובע הייתה אמינה ולא נסתרה בחקירה נגדית.

כמו כן, עדותו של נהג התובע נתמכה בפתק בכתב ידו של הנתבע, אשר נמסר לנהג במועד התאונה ובו מודה הנתבע כי יצא לנתיב הנסיעה מבלי שראה את רכב התובע וכי הינו אחראי לקרות התאונה. לא קיבלתי את הסברו של הנתבע כי חתם על הפתק בשל איומים שאיים עליו נהג התובע ומתוך לחץ. גרסתו בדבר איומים שאיים עליו דניאל לאחר התאונה לא עלתה בחקירתו הראשית אלא רק בחקירה נגדית ומהווה גרסה כבושה. ויתירה מכך, העד הודה כי במעמד כתיבת הפתק ומסירתו הייתה במקום נוכחות של שוטר. בהינתן העובדה כי נכח במקום שוטר, לא ברור הכיצד חש הנתבע מאוים או לחוץ כתוצאה מהתנהגותו הנטענת של דניאל כלפיו.

עדותו של נהג התובע גם עולה בקנה אחד עם מיקומי הנזקים לרכבים. מאידך, גרסת הנתבע אינה מתיישבת עם מיקום הנזקים לרכב התובע. הפגיעה ברכב התובע הינה בחלק האחורי של הדופן הימני ובמצב כזה, אין אפשרות שרכב התובע הדף (באמצעות הדופן שלו) את רכב הנתבע עד למרכז הכביש.

4.2 לעומת נהג התובע, אשר עדותו הייתה פוזיטיבית, אף אחד מעדי ההגנה לא ראה את רכב התובע טרם התאונה ולא יכול היה להעיד פוזיטיבית כי נהג התובע סטה מנתיב נסיעתו.

4.3 לקחתי גם בחשבון, כי עדותה של העדה חיה לא עלתה בקנה אחד עם עדויות עדי ההגנה האחרים, שכן חיה העידה כי רכב התובע הגיע מנתיב הנסיעה הנגדי בעוד שהאחרים העידו כי רכב התובע הגיע מן הנתיב שאליו עמד להשתלב.

4.4 מצאתי גם, כי עדויותיהם של עדי ההגנה תמכו בנקודות מסוימות בגרסת התובע:

הנתבע העיד בעדותו הראשית (עמ' 3 שורה 3) "הסתכלתי ובדקתי ולא ראיתי אף אחד". אם הנתבע לא ראה אף אחד בנתיב הנסיעה אליו ביקש להשתלב, הדעת נותנת, כי אין לנתבע למה להמתין יותר ובשלב זה יחל הנתבע בנסיעה ובהשתלבות אל נתיב הנסיעה. יש בכך כדי לתמוך בגרסת התובע.

כמו כן, העדה יהודית העידה כי התאונה ארעה "איך שהוא רצה לצאת" (עמ' 5 שורה 12). הכיצד הבינה העדה כי הנתבע בדיוק רצה לצאת? אין זאת אלא שהנתבע החל בנסיעה לעבר לנתיב הנסיעה וגם עדות זו תומכת בגרסתו של התובע.

זאת ועוד, חיה ויהודית העידו כי רכב הנתבע כבר היה בנתיב הנסיעה בעת שאירעה התאונה וגם אמירה זו תומכת בגרסת התובע.

4.5 לבית המשפט הוגשו תמונות של מיקום הרכבים לאחר התאונה וניתן לראות בהן כי רכב הנתבע עומד באלכסון במרכז הנתיב.
הנתבע הסביר זאת בכך כי נהדף ע"י רכב התובע במהלך התאונה, אך אין בידי לקבל גרסה זו. אילו אכן הגיח רכב התובע ממרכז הנתיב, סטה ימינה ופגע ברכב הנתבע אשר עמד על השול, הייתי מצפה - לאור מקום עמידתו של רכב הנתבע ולאור ווקטור הנסיעה של רכב התובע - כי רכב הנתבע ייהדף ימינה למעקה הבטיחות ולא למרכז הכביש. העובדה כי רכב הנתבע נעצר במרכז הכביש מלמדת דווקא על כניסתו אל הכביש עובר לקרות התאונה.

4.6 מחוות דעת השמאי ותמונות הנזק שהוגשו לבית המשפט עולה, כי הפגיעה ברכב הנתבע הינה באזור החלק האחורי של הדופן הימנית וגם בכך יש כדי לתמוך בגרסת התובע, שכן אילו ארעה התאונה כפי גרסת הנתבע, הייתי מצפה כי הנזק לרכב התובע יחל מן החלק הקדמי של הרכב.

4.7 לא התעלמתי מסימני החריקה המופיעים בתמונות שהוצגו לבית המשפט. ברם - כעולה מתמונות הרכבים במקום, רכב התובע סיים את התאונה כשהוא במרכז הכביש. סימני החריקה אינם מתאימים לדרך שעשה רכב התובע עד למקום בו נעצר. על כן, סביר בעיניי כי אין המדובר בסימני חריקה של רכב התובע.

5. אשר על כן, אני מקבלת את גרסתו של התובע לאופן קרות התאונה וקובעת כי התאונה ארעה בעת שרכב הנתבע התפרץ אל הכביש ולא נתן זכות קדימה לרכב התובע.

לא מצאתי לייחס לתובע אשם תורם בהתחשב בכך כי רכב התובע הגיע מעיקול, נסע במהירות סבירה בנסיבות העניין ורכב הנתבע התפרץ לכביש ולא הותיר בידו שהות מספקת על מנת למנוע את קרות התאונה. נהג התובע עשה ככל יכולתו על מנת למנוע את תאונה והסיט את ההגה שמאלה, אך לא עלה בידו למנוע את התנגשות הרכבים.

6. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך 25,333 ₪ בגין הנזק ושכ"ט שמאי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.12.15 , שכר העד כפי שנפסק, אגרה בסך 755 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 6,500 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
י' טבת תשע"ח, 28 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 13990-12/15 עופר בן-עמרם נ' יצחק יחזקאל הולצברג (פורסם ב-ֽ 28/12/2017)