פסקי דין על ציונה חי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

1181-11/16 בל     23/12/2017




בל 1181-11/16 ציונה חי נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בירושלים


ב"ל 1181-11-16

23 דצמבר 2017

לפני
:

כב' השופט
דניאל גולדברג

ה
מערערת
ציונה חי
ע"י ב"כ: עו"ד איילת אשל
-

ה
משיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מוניר ח'יר



פסק דין


1.
המערערת, גב' ציונה חי
, הגישה ערעור זה על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 4.9.16, על פיה לא הוכרה למערערת נכות בברך ימין.
2.
למערערת הוכרה תאונת עבודה מיום 10.7.14 בין היתר בגין חבלה בברך ימין.
3.
במסגרת בקשת המערערת לקביעת דרגת נכות, הוועדה הרפואית לעררים ציינה כי בבדיקת
mri
מיום 17.4.16 של ברך ימין הודגם קרע קל הקרן הקדמית של המניסקוס הלאטרלי, וכן ציינה ציסטה צמודה לרצועה הצולבת ומוקד סחוסי גרמי קל בקדמת
mfc
. הוועדה ערכה למערערת בדיקה אורתופדית של הברך במסגרתה נבדקו טווחי תנועה של הברך וציינה "טווח 0-130 מעלות ללא תפליט יציבות קדמית אחורית ומדיולטרלית תקינים, לא הופקו סימנים מניסקליים".
4.
הוועדה הרפואית לעררים החליטה:

"בגין ברך ימין לא נמצאה או כל מימצא קליני אחר היכול להצביע על נזק פוסט חבלתי. ולכן סבורה הוועדה כי הנזק במניסקוס שהודגם ב-
mri
הוא נזק כרוני שאינו קשור לתאונה ולכן קובעת הוועדה כי נכותה בברך מתאימה ל-0% לפי 35(1)(א)".
טענות המערערת
5.
המערערת טוענת כי החלטת הוועדה הרפואית לעררים אינה מנומקת, כי היא מתעלמת מרצף של תלונות על כאבים בברך ימין ממועד התאונה על רקע היעדר כל תלונות כאלה הקודמות לה, ומסדרת טיפולי פיזיוטרפיה שעברה המערערת בגין תלונות אלה. לעניין זה טוענת המערערת שקביעת הוועדה הרפואית לעררים שהנזק למניסקוס שהודגם ב-
mri
אינו קשור לתאונת העבודה, אינה עולה בקנה אחד עם תלונות המערערת שבתיקה הרפואי והערכת הרופאים המטפלים.
6.
כן טוענת המערערת שעל פי נוסח סעיף הליקוי בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע בעבודה), התשט"ז-1956, לא נדרש צמצום בטווח תנועות הברך כאשר מדובר בנזק למניסקוס, ודי בנזק למניסקוס בצורה קלה כדי להקנות 10% נכות.
7.
המערערת מעלה טענה לפיה הוועדה הרפואית לעררים ניכתה אחוזי נכות בגין מצב קודם בניגוד להלכת מרגוליס ובניגוד לסעיף 120 לחוק הביטוח הלאומי.
8.
כן טוענת המערערת שבשים לב למנגנון החבלה הישירה שהוכר, הנמקת הוועדה הרפואית לעררים נוגדת את חזקת הסיבתיות שבסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי.

טענות המשיב
9.
המשיב טוען כי החלטת הוועדה הרפואית לעררים קובעת כי אין קשר סיבתי בין הפגימה הקיימת בברכה של המערערת לבין התאונה. אין היא קובעת ניכוי בגין מצב קודם.
10.
המשיב סבור שהחלטת הוועדה הרפואית לעררים הינה בתחום שיקול הדעת הרפואי המוקנה לה ובית הדין לא יתערב בו, בהיותו מוסבר ומנומק כראוי.

דיון והכרעה
11.
בית הדין תמים דעים עם המערערת שהנמקת הוועדה הרפואית לעררים חסרה, כמפורט להלן:
12.
אכן, כטענת המערערת, סעיף 48(2)(ז) לרשימת הליקויים שבתוספת בתקנות קובעת כי די בנזק במניסקוס בצורה קלה כדי להקנות 10% נכות.
13.
הוועדה הרפואית לעררים קבעה, על סמך בדיקת
mri
, שיש למערערת נזק קל במניסקוס.
14.
קביעת הוועדה הרפואית בדבר היעדר קשר סיבתי בין התאונה לבין הנזק הקל במניסקוס של המערערת נומקה בהיעדר ממצא קליני בבדיקה האורתופדית שביצעה הוועדה הרפואית לעררים. על יסוד הנמקה זו קבעה הוועדה הרפואית לעררים כי מדובר בנזק כרוני.
15.
אלא שהוועדה הרפואית לעררים לא התייחסה לשתי נקודות שאי ההתייחסות להן מהווה פגם בהנמקתה:

א.
הוועדה הרפואית לעררים לא התייחסה לטענת המערערת כי לפני התאונה לא סבלה מכאבים כלשהם בברך ימין, ולכאורה אם הנזק במניסקוס הוא כרוני ואינו קשור לתאונה, סביר להניח שהמערערת הייתה סובלת מכאבים בברכה לפני התאונה.

ב.
מקובלת על בית הדין עמדת המערערת כי הנמקת הוועדה הרפואית לעררים אינה מתייחסת להיסטוריה של תלונות המערערת והצורך בטיפולים בעקבותיהן, כמפורט במסמכים שצורפו לערעור ולסיכומי המערערת.
16.
נציין כי הגם שהוועדה הרפואית לעררים מנתה בפרוטוקול את המסמכים שהיו לפניה, המשיב לא טען בהליך זה שהמסמכים שהמערערת הפנתה אליהם בערעור - שעיקרם מתוך תיק המערערת בקופת חולים – לא היו לפני הוועדה.
17.
בהתאם לכך בית הדין מחליט לקבל את הערעור ולהורות כי עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתשוב ותידרש לקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגימה בברכה הימנית של המערערת, ובתוך כך תתייחס לשאלה אם היעדר תלונות על כאבים בברך ימין לפני התאונה אינו תומך במסקנה שהקרע הקל בקרן הקדמיית של המניסקוס הלטרלי, ויתר הממצאים ב-
mri
מיום 17.4.16, אינו תומך במסקנה שממצאים אלה נגרמו על ידי התאונה. כן תתייחס הוועדה להיסטוריה של התלונות והטיפולים של המערערת לאחר התאונה.

סוף דבר
18.
הערעור מתקבל כאמור בסעיף 17.
19.
הואיל והמערערת יוצגה באמצעות הלשכה לסיוע משפטי – אין צו להוצאות.
20.
ערעור ברשות לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, ה' טבת תשע"ח, (23 דצמבר 2017
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.







בל בית דין אזורי לעבודה 1181-11/16 ציונה חי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 23/12/2017)