פסקי דין על אפרים ארז | פסקי דין על שרה בן-דב | פסקי דין על איילון חברה לביטוח | פסקי דין על רן בן שמעון ואח' |

59563-03/17 תק     26/12/2017




תק 59563-03/17 אפרים ארז נ' שרה בן-דב, איילון חברה לביטוח בע"מ, רן בן שמעון ואח'








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



ת"ק 59563-03-17 ארז ואח'
נ' בן דב ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב



התובע

אפרים ארז



נגד


הנתבעות
.1
שרה בן-דב

.2
איילון חברה לביטוח בע"מ




צד ג' 1
צד ג' 2
רן

בן שמעון
בלו סקאי 2000 השכרת רכב בע"מ




פסק דין


לפני תביעה על סך 10,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת הדרכים שהתרחשה בתאריך 13.4.16 בין רכב התובע מסוג יונדאי מס' רישוי 61-151-69 (להלן: "רכב התובע") לרכב הנתבעות מסוג מזדה מס' רישוי 15-151-66 (להלן: "רכב הנתבעת") (להלן: "התאונה").

בזמן התאונה הנתבעת 1 נהגה ברכבה, והנתבעת 2 הייתה המבטחת של הרכב.

בזמן התאונה הנתבעת 2 ביטחה גם את רכב התובע.

לשם השלמת התמונה, בכתב הגנה נטען כי רכב הנתבעת הודף על רכב התובע על ידי רכב צד שלישי, והנתבעות שלחו הודעת צד ג' לבעלת הרכב, שהיא גם מבטחו, ולנהג הרכב (להלן: "רכב צד ג'").

בהתאם לכתב התביעה, בתאריך 13.4.16 נסע רכב התובע בנתיב השמאלי בסמוך לאחר צומת הרחובות איינשטיין ואבא חושי בחיפה. בנתיב הימני לכיוון נסיעת התובע עצר אוטובוס בתחנה, ורכב שנסע אחריו החל לעבור לנתיב נסיעתו של התובע (לנתיב השמאלי), דבר שאילץ את התובע לבלום את רכבו. הנתבעת 1, שלא שמרה מרחק, לא הספיקה לבלום ופגעה ברכב התובע עם רכבה בחלקו האחורי וגרמה לו לנזקים.
כמו כן, נטען כי לאחר שרכב הנתבעת פגע ברכב התובע, הגיע רכב של צד ג', ואף הוא לא הספיק לבלום ופגע ברכב של הנתבעת והדף אותה על רכב התובע.

לפי הנטען, התובע במהלך התאונה הרגיש שתי מכות ברכבו. (ראה גם תיאור שנמסר על ידי התובע לחברת ביטוח איילון ביום האירוע).

התובע פנה לנתבעת 2, אך בהתאם לגרסת הנתבעת 1, שלא הייתה מוכנה להכיר באחריותה לתאונה, דרישתו נדחתה, והתובע הפעיל את פוליסת ביטוח מקיף, ונגרמו לו נזקים כדלהלן:
443 ₪ עבור סט חיישני התראה לנסיעה לאחור שלא היו מכוסים על ידי פוליסת הביטוח;
2,100 ₪ עבור אי קבלת הנחת העדר תביעות נזקי רכוש ל- 3 שנים;
550 ₪ עבור השתתפות עצמית שקוזזה מסכום הפיצוי, אותו קיבל מחברת הביטוח.

בנוסף עתר התובע לחייב את הנתבעת 2 בפיצוי עונשי בגין התרשלות נציגיה בעת עריכת פוליסת ביטוח לתובע. התובע טען כי בעת עריכת הפוליסה לא הודגש בפני
התובע כי אביזרי בטיחות, אותם הוסיף לרכבו, אינם מכוסים על ידי הפוליסה. לטענתו של התובע, בהצעת ביטוח שקיבל מנציג הנתבעת 2, לא מופיע סעיף לגבי אביזרי בטיחות. אומנם, בפוליסה עצמה שנשלחה לתובע לאחר מכן מופיע סעיף לגבי האביזרים, אך הוא אינו מודגש.
עוד נטען כי בשנת 2017 יצאה הנחייה מהחשב הכללי באוצר, שהחידוש יתבצע בשיחה מול המבוטחים, כדי לאסוף פרטים כגון אביזרי בטיחות.
עוד נטען כי טיפול בתביעתו של התובע לאחר תאונת הדרכים נשוא כתב התביעה היה טיפול רשלני, ונציגי הנתבעת 2 ניסו לשכנע את התובע לתבוע ישירות את צד ג' ולא את הנתבעת 1.
עוד נטען כי נציגי הנתבעת לא התריעו בפני
התובע כי יש אפשרות שלא יקבל כיסוי מלא לנזקיו, ולא הנחו את השמאי מטעמם להסביר לו ולאפשר לו לבחור, אם לתקן את חיישנים או אם לאו.
בנוסף נטען, כי כלל הטיפול בתביעתו של התובע היה רשלני ולא ראוי, מתן תשובות סותרות על ידי נציגי נתבעת 2 במהלך הטיפול בתביעתו ואי-עדכונו היזום וכל אלה גרמו לתובע בזבוז זמן ושיהוי בהגשת תביעה זו. על כן, ביקש התובע לחייב את הנתבעת 2 בפיצוי עונשי ובפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו.

בהתאם לכתב ההגנה, הנתבעת 1 נסעה ברכבה ישר וכדין בנתיבה, כאשר לפתע הגיח רכב צד ג' מאחוריה, פגע ברכבה בחלקו האחורי והדפו לפנים אל עבר רכב התובע. הנתבעת 1 ניסתה כמיטב יכולתה לבלום, אך בשל פתאומיות קוצר מרחק הבלימה פגעה ברכב התובע בחלקו האחורי, והכל ברשלנותו המלאה של צד' ג'.
בעקבות גרסה זו, שלחו הנתבעות הודעת צד ג' לצדדים השלישיים, לפיה, במידה ותוטל על כתפיהן אחריות לתאונה, על צד ג' לפצות ולשפות אותן.

באשר להתנהלות הנתבעת 2 נטען בכתב ההגנה כי התובע פוצע על ידה בהתאם לפוליסת ביטוח מקיף לרכבו. באשר למערכת החיישנים נטען כי בהתאם לפוליסת ביטוח, אין המערכת חוסה תחת כיסוי ביטוחי, ומדובר בהרחבה, שלו חפץ בה התובע, היה עליו לבטח סיכון זה.
עוד נטען כי התובע קיבל טיפול יעיל וראוי בתביעת תגמולי הביטוח ונענה באשר לפניותיו לנוכח השתלשלות האירועים כפי שדיווח לחברת הביטוח. כמו כן הוכחש כי הנתבעת מס' 2 הפצירה בתובע שלא להגיש תביעה כנגד נתבעת 1. באשר לדרישת פיצוי בגין עוגמת נפש נטען כי מדובר בסכום פיצוי מופרז.

בהתאם לכתב ההגנה של הצדדים שלישיים, נהג רכב צד ג' הגיע לתאונה קיימת ופגע ברכב הנתבעת בלבד, ואין הוא אחראי לנזק שנגרם לרכב התובע.

דיון בבית המשפט:
התובע העיד כי הוא נסע ברח' אבא חושי בחיפה בנתיב השמאלי, כאשר בנתיב הימני, מעט לפניו נסע רכב אחר, שהחל לעבור לנתיב התובע בגלל האוטובוס שעצר בתחנה, ואילץ את התובע לבלום כדי למנוע תאונה.
לאחר שהתובע עצר את רכבו הוא הרגיש שתי מכות ברכבו מאחור, הנתבעת הודתה בפני
ו במקום כי היא פגעה ברכבו, אך טענה כי רכב של צד ג' הדף אותה עליו.
התובע ביושר מסר כי הוא לא יכול לדעת, אם הנתבעת פגעה בו, ורק לאחר מכן הודפה פעם נוספת על ידי צד ג', או כי הרגיש שתי מכות בגלל ההדף, אך העיד כי בין שתי המכות, שהרגיש, היה מרווח של מספר שניות (פרוטוקול עמ' 2 ש' 18-25).

באשר לטענות כנגד הנתבעת 2 בלבד, העיד התובע כי בעת עריכת פוליסת ביטוח לא נערכו פגישות פנים מול פנים בינו לבין נציג הנתבעת 2, וכי בהצעת ביטוח שנשלחה אליו לא צוין כי ישנם אבזרים שאינם מכוסים על ידי הפוליסה. עוד טען התובע כי בפוליסה עצמה עיין רק בחטף. כמו כן, חזר התובע על טענותיו באשר לטיפול לא נאות שקיבל מצדה של הנתבעת 2 בתביעתו לאחר תאונה, ולאורך חודשים קיבל מידע מוטעה מנציגיה (פרוטוקול עמ' 3).

הנתבעת 1 העידה כי נסעה בנתיב השמאלי ברח' אבא חושי, ולפני רמזור של רח' איינשטיין היא הרגישה מכה ברכבה מאחור. כדי לא להתנגש בתובע היא עקפה אותו מצד ימין ואותתה לו להיכנס שמאלה "על מעקה בצד שמאל", והוא אפשר לה.
לאחר מכן הציגה הנתבעת את התאונה על גבי כלי רכב צעצוע והסבירה כי על מנת לא לפגוע בתובע היא סטתה שמאלה [כנראה כוונתה הייתה ימינה] ופגעה בפגוש שלו בצד ימין, ונפל לרכב התובע פנס. (פרוטוקול עמ' 2 ש' 35-36- עמ' 3 ש' 1-8).

בתגובה הגיש התובע תמונות של שמאי שבדק את רכבו בהן ניתן לראות כי פנס ברכב שלם. עוד טען התובע כי הנתבעת כלל לא עקפה את רכבו, אלא כי אחרי התאונה היא הייתה נסערת טענה בפני
ו שרצתה לעקוף את התובע, ואז צד ג' פגע בה (פרוטוקול עמ' 3 ש' 11-13). עוד ביקש התובע לאפשר לו להגיש בית המפשט במועד מאוחר יותר תמונות שצילם מיד לאחר התאונה לתיק.

לשאלת התובע הנתבעת העידה כי רכבה תוקן רק מאחורה, ולא היה לה כל נזק בחלק הקדמי של רכבה (פרוטוקול עמ' 4 ש' 22-23).

נציג נתבעת 2 במהלך הדיון הפנה את התובע לרובריקה בהצעת פוליסת ביטוח, עליה חתום התובע באופן נפרד, ובה מובהר כי אין כיסוי לאביזרי רכב (נ/2). במענה טען התובע כי הדבר לא מודגש מספיק, וכי הוא לא הבין שהחיישנים לא מכוסים בפוליסה. יחד עם זאת, התובע אישר כי הוא יודע שהחיישנים לא מהווים חלק מהמרכב, וכי הם הוספו על ידו (פרוטוקול עמ' 5 ש' 2-4).

נהג רכב צד ג' לא התייצב לדיון, על אף שזומן כדין. נציג של צד ג' 2 התייצב לדיון וטען כי לפי גרסת התובע, ניתן להגיע למסקנה כי מדובר בתאונת שרשרת. עוד נטען כי צד ג' קיבל דרישה לתיקון החלק האחורי ברכב הנתבעת בלבד, ומכאן ביקש להסיק כי לצד ג' לא היה קשר לפגיעה בתובע (פרוטוקול עמ' 5 ש' 14-16).

לאחר הדיון הגיש התובע לתיק בית המשפט תמונות של רכב הנתבעת לאחר התאונה ובהן מתועד נזק משמעותי לפגוש קדמי בחלקו השמאלי ברכבה. כמו כן, הגיש התובע תמונות רכבו, שבהן מתועד הנזק לרכבו בחלקו האחורי והאחורי-הימני. בתמונות נראים מספר מוקדי נזק הן בחלק האחורי אמצע-ימין בפגוש ודלת תא המטען והן בפגוש בצד ימין.

התמונות הועברו לתגובת הנתבעות ולתגובת צדדים שלישיים.

הנתבעות טענו בתגובה כי הנתבעת 1 לא זכרה כי נרגם נזק לחלקו הקדמי של רכבה נוכח היותו מינורי לעומת הנזק במוקד האחורי. עוד נטען כי צד ג' תיקן את כלל נזקי הנתבעת על חשבונו, וניתן לראות בכך הודאה באחריות.
אציין כי במהלך הדיון נציג צד ג' 2 הגיש חשבונית תיקון רכב הנתבעת וטען כי התיקון בוצע רק למוקד אחורי, בחשבונית אין כל פירוט לתיקון שבוצע, למעט ציון שבוצעו עבודות פחחות וצבע.
נציג צד ג' 2 לאחר עיון בתמונות חזר על עמדתו במהלך הדיון.



דיון והכרעה:
לאחר ששמעתי את עדויות של התובע והנתבעת 1 ולאחר שעיינתי בתמונות שהוגשו לי לאחר הדיון על ידי התובע, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

תחילה אדון בטענות התובע לגבי תאונת דרכים, ולאחר מכן אדון בטענות התובע המופנות כלפי הנתבעת 2 בלבד.

לאחר ששמעתי את עדות התובע ועיינתי בתמונות שצילם לאחר התאונה, אני קובעת כי עדותו אמינה עלי, ואקבע ממצאים עובדתיים על פיה.
התובע העיד כי הוא הרגיש שתי מכות ברכב במרווח של מספר שניות. עוד היד התובע כי לאחר התאונה אמרה לו הנתבעת 1 כי הודפה על רכבו על ידי צד ג' כשניסתה לעקוף את רכבו.

מעיון בתמונות שהגיש התובע עולה כי ישנם שני מוקדי נזק ברכבו, מוקד אחד בפגוש אחורי מאחור, ובדלת תא המטען, והמוקד השני בפינה הימנית הפגוש האחורי. שני מוקדים אלו מתיישבים היטב עם גרסת התובע ועם כך שהרגיש שתי מכות ומלמדים על כך שקודם הנתבעת התנגשה ברכב התובע ואז ניסתה לסטות ימינה, הודפה על ידי רכב צד ג' והתנגשה ברכב התובע פעם נוספת.
בתמונה שהוגשה על ידי התובע בתאריך 5.11.17 ניתן לראות כי גם ברכב הנתבעת ישנם שני מוקדי נזק בפגוש הקדמי: מוקד אחד בחזית הפגוש קדמי מצד ימין ומוקד שני בדופן הימני של הפגוש.
הנתבעת העידה בפני
ותחילה טענה כי עקפה את רכב התובע בזמן שהודפה על ידי צד ג'. אציין כי גרסה דומה נמסרה על ידה גם לחברת ביטוח יום לאחר התאונה, והיא כלל לא ציינה כי פגעה ברכב התובע, אלא הדגישה שעקפה את רכבו על מנת למנוע פגיעה (ראה הודעה לחברת הביטוח שצורפה לכתב ההגנה).
בהמשך, כשהציגה את התאונה על כלי רכב צעצוע, טענה הנתבעת 1 כי ניסתה לעקוף את רכב התובע ופגעה רק בפנס מצד ימין שנפל (אציין כי הפנס ברכב התובע, בהתאם לתמונות, לא יצא ממקומו). כך גם טענה הנתבעת 2 כי לא נגרם כל נזק בחלקו הקדמי של רכבה, הטענה שהתבררה כלא נכונה לאחר שהוגשו תמונות על ידי התובע, והסברים של הנתבעות לסתירה זו שהוגשו לאחר מכן אינם משכנעים.
מכאן שלא אוכל לתת אמון בגרסת הנתבעת באשר לאופן התרחשות התאונה.

אציין כי גרסת נהג רכב צד ג' לא נמצאת בפני
, מאחר והא בחר שלא להתייצב לדיון.

סבורני כי ניתן לקבוע ממצאים לגבי התאונה על סמך עדותו של התובע וכך אעשה.
על כן, אני קובעת כי הן נהגת רכב הנתבעת והן נהג רכב צד ג' אחראים לנזקים שנגרמו לרכב התובע. הנתבעת 1 נהגה ברכבה בקלות ראש וללא תשומת לב מספקת לתנועת עוברי דרך ומבלי ששמרה ריווח המאפשר עצירת הרכב בכל עת על מנת למנוע את התאונה (ראה לעניין זה
תקנה 21(ב)
ו-
49(א)
לתקנות התעבורה, תשכ"א 1961
), ופגעה ברכבו של התובע, כשזה בלם על מנת למנוע תאונה עם רכב שסטה לנתיבו.
נהג רכב צד ג', אף הוא נהג ברכבו בקלות ראש וללא תשומת לב מספקת לתנועת עוברי דרך ומבלי ששמר ריווח המאפשר עצירת המכונית בכל עת, על מנת למנוע את התאונה (ראה לעניין זה
תקנה 21(ב)
ו-
49(א)
לתקנות התעבורה, תשכ"א 1961
), פגע ברכב הנתבעת והדף אותו בשנית על רכב התובע תוך שנגרם לרכבו נזק נוסף.

כתוצאה משתי הפגיעות נגרמו לרכב התובע נזקים המתוארים בחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה. אין בפני
מספיק נותנים על מנת להפריד בין הנזקים שנגרמו כתוצאה מפגיעה הראשונה לבין הנזקים שנגרמו כתוצאה מהפגיעה השנייה לרכב התובע, ולכן, לו היו הצדדים השלישיים מצורפים כנתבעים בתיק, הייתי מחייבת אותם יחד ולחוד עם הנתבעות לשאת בנזקי התובע.

ראה לעניין זה הלכה שנקבע בע"א 448/83 קורנהויזר נ' מלך, פ"ד מב(2) 573, 584-585:
"
השאלה המרכזית במעוולים בנפרד שגרמו לנזק אחד הינה, מתי נראה את הנזק כלא ניתן להפרדה. בשאלה זו עסק בית המשפט בהרחבה בע"א 22/75

[3] הנ"ל. באותו מקרה נפגע המערער על-ידי כלי-רכב, שפגעו בו בזה אחר זה. שאת הנזקים שנגרמו לא ניתן היה לייחס בדייקנות לכלי-רכב זה או אחר.
לא ניתן היה לקבוע, איזה נזק (אם בכלל) גרם כל אחד מכלי הרכב הללו
.
בית המשפט ראה במקרה זה גוף נזק אחד ש"אינו ניתן להפרדה" (שם בעמ'
706
)
.
ומשום כך חייב את המזיקים כמעוולים במשותף. דומה, שבמקרה בו דן

ע"א 22/75

[3] אכן לא היה שום בסיס ראציונאלי להערכת חלקו של כל אחד מהמזיקים. לא ניתן היה לברר מה הייתה עוצמת הפגיעה של הרכב הראשון ואם די היה בה כדי לגרום לכל הנזק שנוצר. אותם דברים נכונים גם לגבי הרכב השני. הוא הדין לגבי המקרה שנדון בע"א 488/78

[8].
השופט שמגר (כתוארו אז) מסכם בע"א 22/75

[3] הנ"ל בעמ'
711
, אם כי בלא לקבוע מסמרות, את ההלכה בסוגיה הנדונה, לאמור
:
"

כפי הנראה הרי הפתרון הסביר ביותר הוא כי כל מקרה בו לא ניתן הנזק להפרדה מניחה את הדעת כדי לייחס חלקיו


למזיקים השונים

­

יראו המזיקים השונים כאחראים יחד ולחוד לנזק כולו
...".

ובע"מ
75:

"לאור האמור לעיל הנני סבור שיש לאמץ את ההשקפה כי האחריות הסולידרית, יחד ולחוד, מן הראוי שתחול בכל מקרה - בו לא ניתן להפריד ולאבחן את הנזק לחלקיו בדרך סבירה ויעילה

.""

מאחר והצדדים השלישיים לא צורפו כנתבעים, אחייב אותם לשפות את הנתבעות, יחד ולחוד, ב- 50% מנזק שנגרם לתובע בהיותם חבים יחד מכוח אחריות סולידרית לנזק זה.

גובה הנזק:
התובע צירף מסמכים המעידם על הפסדים שנגרמו לו כתוצאה מהפעלת פוליסת ביטוח: 550 ₪ השתתפות עצמית (נספח 10 לכתב התביעה ); 443 ₪ תיקון מערכת החיישנים (נספח 5 לכתב התביעה). באשר לאובדן הנחת העדר תביעות התובע הציג מסמכים מהם עולה כי הפרש פרמיית ביטוח בין הפוליסה החדשה לפוליסה הישנה עומד על סך 700 ₪ (להשוואה צורפו נספחים 7 ו- 13). אמנם אין עדות ישירה כי ההפרש נבע מאובדן הנחת העדר תביעות דווקא, אך מאחר והנתבעות לא חלקו על ראש נזק זה, אני קובעת כי ניתן להסתפק בראיות שהוצגו, והתובע הוכיח את התייקרות הפוליסה בגין שנת 2017. לגבי העדר הנחה לשנתיים הנוספות, התובע לא הוכיח נזק זה, הגם שלא ניתן לתבוע בגין נזק עתידי שטרם התגבש.

על כן אני קובעת כי לתובע נגרם נזק ישיר כתוצאה מתאונת הדרכים בסך 1,693 ₪.

טענות לגבי התנהלות הנתבעת 2 כמבטחת של התובע :

לאחר עיון בנ/1, שזוהי הצעה לפוליסת ביטוח, עליה חתום התובע, נוכחתי כי פרק שלם בהצעה מוקדש לאביזרים נוספים ברכב, כאשר התובע חתום מתחת לפרק זה. בפרק זה, אומנם, לא מוזכרים דווקא חיישני תנועה אחוריים, אך מובהר כי "אביזרים נוספים ככל שקיימים, שלא צוינו במפורש במפרט (דף הרשימה) ואינם חלק אינטגרלי מהדגם הנמכר אינם מכוסים בפוליסה זו". לאחר מכן ישנה רשימה של אביזרים שונים, אותם ניתן לבקש לבטח בנפרד, ואף ישנן משבצות להוספת אביזרים נוספים שלא ברשימה, כדי לבקש לבטח אותם.
התובע סימן כי אין הוא מבקש לבטח אביזרים נוספים ולא הוסיף את החיישנים בבקשה.

בדיון בפני
התובע אישר כי הוא ידע כי החיישנים לא מהווים חלק אינטגרלי ממרכב רכבו וכי הוסיף אותם לרכבו. על כן, אין על התובע על מי להלין, אלא על עצמו, ואינני סבורה כי היה על הנתבעת 2 להדגיש באופן מיוחד את מערכת החיישנים וכי היא פעלה בניגוד לדין.

באשר לטענות התובע לגבי טיב השירות שקיבל מנתבעת 2, אשר למעשה, למעט העובדה כי דחתה את תביעת התובע כנגד נתבעת 2, וכי היו אי הבנות בינה לבין התובע באשר לשאלה, מי אמור לשלם שכר טרחתו של שמאי, דבר שבסוף הגיע לפתרון והתובע לא נותר בחסרון כיס בגינו, לא הוכחה בפני
התרשלות מצד הנתבעת 2 בטיפול בתביעתו של התובע.
אציין כי, למעשה, תביעה לתגמולי ביטוח לפי פוליסת מקיף אושרה על ידי נתבעת 2 מספר חודשים בודדים לאחר התאונה, והכסף שולם לו (יולי 2016), בקיזוז השתתפות עצמית ותיקון החיישנים.

עוגמת נפש:
יחד עם זאת, ולאור העובדה כי על התובע לא רובצת כל אחריות לקרות התאונה, אך הוא היה זה שנאלץ להגיש תביעה ונגרם לו נזק ישיר שלא כוסה עד כה וזאת הן עקב התכחשות הנתבעת 1 לאחריותה לתאונה והן עקב התכחשות צד ג' לאחריותו לתאונה, מצאתי כי נגרמה לתובע עוגמת נפש, אותה אני מעריכה בסך 1,000 ₪, ועל הנתבעות לשאת גם בגינה.

סוף דבר,
על הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך 2,693 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעות זכאיות לשיפוי מצד הצדדים השלישיים, יחד ולחוד, בסך 1,346.5 ₪ שישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעות, יחד ולחוד, ישלמו הוצאות משפט לתובע בסך 500 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.
צדדים שלישיים, יחד ולחוד, ישלמו לנתבעות הוצאות משפט בסך 250 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

על

פסק דין
זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ח' טבת תשע"ח, 26 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.











תק בית משפט לתביעות קטנות 59563-03/17 אפרים ארז נ' שרה בן-דב, איילון חברה לביטוח בע"מ, רן בן שמעון ואח' (פורסם ב-ֽ 26/12/2017)