פסקי דין על צפורה ינקוביץ | פסקי דין על גרג' יאיר שם טוב | פסקי דין על אלי גבאי | פסקי דין על הוצאה לפועל תל אביב |

40745-07/15 א     26/12/2017




א 40745-07/15 צפורה ינקוביץ נ' גרג' יאיר שם טוב, אלי גבאי, הוצאה לפועל תל אביב








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"א 40745-07-15 ינקוביץ נ' שם טוב ואח'
ה"פ 12601-11-14 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' ינקוביץ ואח'



לפני כבוד השופטת אילה גזית

ה
תובעת:
צפורה ינקוביץ


נגד

ה
נתבעים:
1. גרג' יאיר שם טוב
2. אלי גבאי
3. הוצאה לפועל תל אביב






החלטה


1. התובעת, הגב' ציפורה ינקוביץ הגישה תביעה כספית כנגד הנתבעים 1-3 להשבת מלוא הכספים אשר נגבו לטענתה, ביתר ושלא כדין, מבעלה מר דב ינקוביץ ז"ל (להלן: "המנוח"), בשל פתיחת תיק בלשכת ההוצאה לפועל ונקיטת הליכי גבייה כנגד המנוח על-ידי הנתבעים 1-2, בגין סכומים אשר אינם מופיעים בפסק הבוררות המאושר על-ידי בית-המשפט המחוזי שניתן בין המנוח לבין שותפו העסקי לשעבר מר יאיר שם טוב, הנתבע 1.

התובעת אף עותרת לפיצוי בגין נזקים שנגרמו למנוח, לטענתה, בשל פתיחת תיק ההוצאה לפועל ונקיטת הליכי הגבייה נגדו על-ידי הנתבעים 1-3. התובעת טוענת, כי בא-כוחו של הנתבע 1, עו"ד אלי גבאי
, הוא הנתבע 2 פעל ברשלנות מקצועית כלפי המנוח עת פתח נגדו את הליכי ההוצאה לפועל בגין סכומים שאינם מופיעים בפסק הבוררות. עוד טוענת התובעת, כי ראש ההוצאה לפועל פעל ברשלנות רבתי כלפי המנוח אשר אפשר את הליכי גביית ההוצאה לפועל ועל-כן נתבעת מדינת ישראל היא הנתבעת 3 מכוח אחריותה השילוחית למעשיו ומחדליו לכאורה של ראש ההוצאה לפועל.

הנתבעים 1-3 הגישו בקשות לסילוק על הסף ודחיית התובענה מחמת מעשה בית-דין והשתק פלוגתא, והוגשו תגובות ותשובות.

2. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בבקשות, בתגובות ובתשובות עולה, כי דין הבקשות של הנתבעים 1-3 להתקבל מחמת מעשה בית-דין והשתק פלוגתא, כפי שיפורט להלן.

ההליכים המשפטיים

3. בין המנוח לבין הנתבע 1 התקיימו הליכים משפטיים והבוררות הראשונה נערכה בפני
רו"ח של החברה מר עמיר דמארי, אשר הוגדר לטענת התובעת כ"בוררות הפטרת". הבוררות השנייה נערכה בפני
כבוד הבוררת עו"ד יהודית אשד וביום 16.6.08 ניתן פסק הבוררות אשר תוצאתו הייתה: "תביעתו של הנתבע 1 התקבלה ברובה בעוד שתביעתו שכנגד של המנוח נדחתה ברובה" (עמוד 32 בקטע השני של סעיף 12 לפסק הבוררות).

הנתבע 1 הגיש בקשה לאישור פסק הבוררות (הפ"ב 1049/08 מחוזי- תל-אביב), והמנוח התנגד לאישור הפסק, וביום 21.3.10 ניתן פסק-דין בהפ"ב 1049/08 במסגרתו חויב המנוח לשלם לנתבע 1 הוצאות בסכום של 25,000 ₪, בצירוף מע"מ.

המנוח הגיש בר"ע לבית המשפט העליון על החלטת המחוזי בהפ"ב 1049/08, אשר נדון במסגרת רע"א 531/11, וביום 23.3.11 נדחתה הרע"א 531/11 ונדחתה טענת המנוח, כי: "הבוררות לא דנה בעניין שנמסר להכרעתה ועל דחיית טענתו לפיה הדבר פוגע בעקרונות הצדק הטבעי ומנוגד לתקנות הציבור, באופן המקים עילה לביטול פסק הבוררות." (סעיף 2 פסקה 3 להחלטה).

4. במקביל ובהתאם לפסק הבוררת, פנה המנוח מיוזמתו לרו"ח דמארי על-מנת לחשב את הסכומים המופיעים בפסק הבוררות, וביום 31.10.10 קבע רו"ח דמארי, כי יתרת חובו של המנוח לנתבע 1 נכון ליום 30.9.10 עומד על סך 499,395 ₪. לאחר הערות המנוח ביום 26.12.10 תיקן רו"ח דמארי את חישוביו ומצא, כי יתרת חובו של המנוח לנתבע 1 עומד על סך 495,188 ₪, נכון ליום 30.9.10.

5. ביום 10.1.11 הנתבע 1 נקט באמצעות בא-כוחו הנתבע 2, בהליכי הוצאה לפועל נגד המנוח, בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים לביצוע פסק הבוררות אשר קיבל תוקף של פסק-דין ולתיק ההוצאה לפועל צורפו חישובי רו"ח דמארי על סך 495,188 ₪, פסק הבוררות (לרבות ההשלמה לפסק הבוררות), וכן החלטת כבוד השופטת ד"ר דרורה פלפל מיום 13.12.10 המאשרת את פסק הבוררות.

ביום 3.3.11 הגיש המנוח, שהיה חייב בתיק, בקשה לראש ההוצאה לפועל בטענת "פרעתי" ובמסגרתה טען, כי עם תשלום סך של 130,000 ₪, אשר הפקיד בקופת ההוצאה לפועל, הרי שפרע הוא את חובו לנתבע 1, וכן עתר להעברת פסק הבוררות לבית-המשפט לצורך הבהרה, שכן לשיטתו לא ניתן לבצע את פסק-הדין או לחילופין יש לקבל את חישוביו הערוכים על-ידי ביתו רו"ח עינת ינקוביץ ולהורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל.

ביום 3.3.11 ניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל כבוד הרשם שחר קטוביץ בבקשת ההבהרה וקבע, כי: "...לכאורה, אין המדובר בבקשה בטענת "פרעתי", אלא בבקשה שנדונה ונדחתה על-ידי בית המשפט שנתן את ההחלטה המבוצעת בתיק זה, ואשר לכל הדעות נוגעות לעניינים שקדמו למועד מתן ההחלטה. לפיכך, לכאורה, הדרך להשיג על החלטת בית המשפט לענין העדר סמכותו העניינית הינה בדרך של הגשת השגה ערעורית על החלטתו ולא על דרך הגשת בקשה בטענת פרעתי. הבקשה נדחית ללא צורך בקבלת תגובת הזוכה...".

ביום 15.3.11 המנוח הגיש בקשה ללשכת ההוצאה לפועל שכותרתה: "בקשה בהולה למתן החלטה בבקשה להעברת פסק הדין לבית המשפט לצורך הבהרתו ועיכוב הליכי הוצל"פ", וביום 15.3.11 ראש ההוצאה לפועל קבע, כי: "...עסקינן ב

פסק דין
ברור ונהיר ולטעמי, אין המדובר ב

פסק דין
הטעון הבהרה. ויודגש. על פי הפסיקה, לרשם ההוצאה לפועל נתונה הסמכות לביצועו של

פסק דין
, מקום שבו פסק הדין מתווה תבנית סדורה וברורה אשר לאופן חישוב הסכומים המגיעים לזוכה (רע"א 8359/07 מועצה מקומית כפר קרע נ' מרעי רג'אא, לא פורסם). מטעם זה נדחתה הבקשה בספרור ט110567300, על כל חלקיה".

באותו יום ה- 15.3.11 הגיש המנוח לבית-המשפט השלום ערעור על החלטת כבוד הרשם קטוביץ, לבית המשפט השלום בירושלים שכותרתו "ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בטענת פרעתי". בר"ע על ההחלטה בבקשת הבהרה (עש"א 28168-03-11 שלום ירושלים), וכן בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל.

ביום 17.4.11 ניתנה החלטת כבוד הרשם קטוביץ בשים לב להחלטת בית המשפט מיום 15.3.11, כי המועד בו הוגש הערעור, ומשלא הופקד מלוא סכום החוב בתיק קופת ההוצאה לפועל ישוחררו הכספים המעוכבים לידי הזוכה. המנוח הגיש בקשה לעיון חוזר בבקשתו לעיכוב ביצוע ולאחר הגשת תגובת הנתבע 1 נדחתה בקשתו של המנוח.

המנוח הגיש ברע"א 22422-04-11 לבית המשפט המחוזי בירושלים על ההחלטה שלא לעכב הליכי הוצאה לפועל. ביום 16.5.11 דחה בית המשפט המחוזי ירושלים על-ידי כבוד השופט רפי כרמל את הבקשה לעכב את הליכי הוצאה לפועל וקבע, כי: "דין הבקשה להידחות לאחר שנתתי את דעתי לסיכויי הבר"ע".
ביום 1.6.11 הורה בית המשפט המחוזי על-ידי כבוד השופט יגאל מרזל למנוח להודיע לבית המשפט על שמיעת הרע"א לנוכח החלטת כבוד השופט כרמלי, משהמנוח לא נתן תגובתו הרע"א נמחק.

6. לאחר הפקדת הכספים בקופת בית-המשפט השלום על-פי החלטת כבוד השופט ארנברג ביום 1.11.11 ניתנה החלטה בערעור שהגיש המנוח על החלטת ראש ההוצאה לפועל על-ידי כבוד השופט גד ארנברג וקבע, כי:

"כאמור, עצם העובדה שפסק הדין לא נקב בסכום לתשלום אינו מונע את הגשתו לביצוע. בנדון דנן, כיוון שהפניה לרו"ח דמארי נעשתה בהסכמת הצדדים נראה כי רשם ההוצל"פ היה רשאי להסתמך גם על הסכום שנקבע באישורו. הסתמכות זו אינה כיוון שחישובו הוא חלק מפסק הבורר, שכן, ביהמ"ש המחוזי קבע שאינו כזה ואולם הסתמכות זו על חוות הדעת של רו"ח דמארי, הינה הדרך לכמת את הפרמטרים שנקבעו בפסק הבוררות לסכום כספי. אם המערער טוען שדרך הכימות שערך רו"ח דמארי אינה נכונה עליו להגיש בקשה שתטען זאת, ואולם מה שעשה המערער היה התעלמות מחלק זה של פסק הבוררות מבלי לתת הסברים מדוע הסכום שנקב המשיב כסכום החוב אינו נכון."

ביום 3.11.11 הוגשה על-ידי הנתבע 1 לתיק ההוצאה לפועל הודעה ובקשה המפנה להחלטת בית-המשפט השלום מיום 1.11.11, במסגרתה נדחה הערעור, ובקשה לשפעל הליכים בתיק ההוצאה לפועל, ובאותו יום נתן כבוד הרשם קטוביץ החלטה לפיה לנוכח החלטת בית-המשפט ישופעלו כל ההליכים בתיק.

7. ביום 20.11.11 הגיש המנוח בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (רע"א 35374-11-11 מחוזי י-ם) על ההחלטה בערעור בשלום. במסגרת הבר"ע במחוזי הגיש בקשה לעיכוב העברת הכספים שהופקדו בקופת בית-המשפט ללשכת ההוצאה לפועל, ובקשה זו נדחתה בהחלטת יום 28.11.11 על כבוד השופטת חנה בן עמי וקבעה, כי: "1. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות, על נספחיהן, נחה דעתי כי דין הבקשה לעיכוב העברת הכספים מקופת בית המשפט ללשכת ההוצאה לפועל - להידחות, הן בהתייחס לערכאות הרבות והשונות שדנו בטענותיו של המבקש, ודחו אותן, ומכאן שסיכויי הרע"א לכאורה אינם גבוהים, והן בהתייחס לכך שמדובר בביצוע חיוב כספי שעל פי ההלכה הפסוקה יעוכב רק במקרים יוצאי דופן, שאין המקרה דנן בא בקהלם".

ביום 26.1.12 ניתנה החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים, במסגרתה דחה כבוד השופט רפאל את בקשת רשות הערעור של המנוח. בפסק-הדין שניתן על-ידי כבוד השופט רפאל יעקבי נקבע, כי הוא המותב השלישי הנדרש לסוגיה זו, וכי לא מתקיימות נסיבות מרחיקות לכת הצדיקות את התערבותו, ואם חולק המנוח על הסכום בגינו נפתח תיק ההוצאה לפועל נגדו, יגיש בקשה ויבהיר טענתו, המנוח חויב בהוצאות בסכום נוסף של 3,000 ₪.

ביום 15.2.12 הוגש על-ידי הנתבע 1 בקשה לשחרור הכספים המעוכבים ועל סגירת תיק ההוצאה לפועל, וביום 1.3.12 ניתנה החלטה על-ידי כבוד הרשם קטוביץ, כי: "לבקשת הזוכה ובנסיבות העניין מששופעלו ההליכים בתיק, להעביר את יתרת הכספים המעוכבים לידי הזוכה ולסגור תיק ההוצל"פ".

8. בד בבד להליכי הבר"ע במחוזי, ביום 11.12.11 הגיש המנוח לבוררת בקשה לתיקון פסק הבוררות ובקשה למינוי רו"ח שישום את הסכומים בפסק-הדין. ביום 22.2.12 ניתנה החלטת הבוררת עו"ד אשד, לפיה בקשתו נדחתה, וקבעה כי על המנוח להגיש לראש ההוצאה לפועל את השגותיו בעניין גובה הסכום שהוגש להוצאה לפועל, והמנוח חויב בהוצאות בסך של 2,000 ₪, בצירוף מע"מ.

ביום 19.3.13 המנוח הגיש תביעה כספית לבית המשפט השלום בתל-אביב (ת.א 37704-03-13) כנגד הנתבעים 1-3 לפני כבוד השופטת שרון גלר, שהינה תביעה זהה לתביעה דנן, אולם התביעה נמחקה מחוסר מעש.

דיון והכרעה

9. כפי שפורט לעיל, מהשתלשלות ההליכים המשפטיים שנקט המנוח, עולה תמונה עובדתית ברורה, כי בתביעה שלפנינו קיים השתק פלוגתא על כל רכיביו העובדתיים והמשפטיים, שכן כל טענותיו של המנוח אשר חזרו על עצמן בכל בקשותיו ובערעוריו השונים נדונו, הוכרעו ונדחו על-ידי ראש ההוצאה לפועל, על-ידי ערכאות בית המשפט השלום בירושלים, בית המשפט המחוזי בירושלים, בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בית המשפט העליון ואף על-ידי הבוררת עצמה עו"ד יהודית אשד.

הלכה פסוקה היא, כי השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני בפני
בעל דין המבקש לשוב ולהתדיין בכל שאלה עובדתית או משפטית, שנדונה בין הצדדים בעבר, בתנאי שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והוכרעה באותו הליך, במפורש או מכללא, שאז בעלי הדין מושתקים מלהתדיין בעניינה מחדש במשפט נוסף, וזאת, גם אם עילתו שונה מעילתה של התביעה הראשונה.

מעיון בכתב התביעה דנן עולה, כי הטענות המפורטות בה הינן זהות אחת לאחת לטענות שהועלו על-ידי המנוח לאחר החלטת רשם ההוצאה לפועל בבקשה דחופה להעברת פסק הדין לבית המשפט לצורך הבהרתו ועיכוב הליכי הוצאה לפועל ולחילופין טענת פרעתי (ראו: בסעיפים 9-12 לבקשה).

יודגש, כי אף מעיון בסעיף 27 לכתב התביעה דנן עולה, כי התובעת עצמה מאשרת, כי המנוח פנה לראש ההוצאה לפועל ולערכאות השיפוטיות השונות בטענות אלה אשר נדונו בפסקי הדין של בתי המשפט השלום והמחוזי כולל ערעור בעליון, ועל-כן קיים לגביהן מעשה בית-דין.

10. הפתח היחיד שהותיר בית-המשפט המחוזי למנוח על-ידי כבוד השופט רפאל יעקובי נועד ל"התפתחויות חדשות ועתידיות" כגון: החלטת הבוררת שמשנה את אופן ביצוע התחשיב או פסק-הדין בבית המשפט העליון, או בקשה נפרדת בה יבהיר המנוח מדוע לטענתו הסכומים אשר קבע בתחשיבו רו"ח דמארי אינם נכונים, אולם משנדחו הבקשות הן על-ידי הבוררת והן על-ידי בתי המשפט כולל בית המשפט העליון, אין מדובר בהתפתחויות חדשות, המתירות הגשת התביעה דנן, אלא טענות שנדונו והוכרעו, ואשר מתקיים בהן השתק פלוגתא.

יובהר ברורות, כי בית-המשפט דנן אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ראש ההוצאה לפועל, בתי המשפט השלום, בתי המשפט המחוזי ובית המשפט העליון. המנוח אכן השיג על החלטות של הערכאות השיפוטיות השונות וכולן נדחו, אשר על-כן, בתובענה דנן, קיים השתק פלוגתא ומעשה בית-דין מובהק, ועל-כן, דין התביעה להידחות.

11. משנקבע לעיל, כי התובענה דנן נחסמת בשל מעשה בית-דין, אין מקום להידרש אל טענותיה הנוספות של התובעת, עם זאת למעלה מן הצורך, ייאמר, כי אף טענותיה הנוספות של התובעת כנגד הנתבע 2 והנתבעת 3
- דינן להידחות.

התובעת טוענת, כי הנתבע 2 התרשל כלפי המנוח ברשלנות מקצועית הואיל והוא פתח את תיק הוצאה לפועל כנגד המנוח בסכומים שאינם מופיעים בפסק הבוררות שאושר, אולם במקרה דנן, העובדות המצוינות בכתב התביעה אינן מצביעות על קיומה של עוולת רשלנות, מצד הנתבע 2 כלפי המנוח.
העובדה, כי עורך-דין פועל לטובת לקוחו איננה משום רשלנות כלפי הצד שכנגד וזכותו של עורך-דין המייצג את הזוכה לפתוח תיק הוצאה לפועל למימוש פסק-הדין. עובדה זו, אף מקבלת משנה תוקף כאשר הנתבע 2 פעל בכפוף להחלטות בית-המשפט אשר אישרו הלכה למעשה את מעשיו של הנתבע 2, ועל-כן הנתבע 2 לא חרג מהחלטות הערכאות השיפוטיות והוא פעל כדין.

12. טענה נוספת של התובעת הינה כלפי מדינת ישראל, הנתבעת 3, כי למדינה אחריות שילוחית לפעולותיו של ראש ההוצאה לפועל אשר פעל, לטענתה, ברשלנות רבתי, עת אישר את הפעלת הליכי ההוצאה לפועל כנגד המנוח, בגין הסכומים שאינם מופיעים בפסק הבוררות.

ראשית, סעיף 8 לפקודת הנזיקין (נוסח משולב) קובע, כי: "אדם שהוא גופו בית-משפט או בית-דין או אחד מחבריהם, או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המצבע פעולות – שיפוט, לרבות בורר לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוטי".

סעיף 73א לחוק ההוצאה לפועל קובע, כי: "מבלי לגרוע מהוראת סעיף 8 לפקודת הנזיקין (נוסח משולב), לא תוגש נגד ראש ההוצאה לפועל תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו".

מעבר לכך, שהתביעה דנן נועדה להגיש השגה על החלטה שיפוטית שניתנה על-ידי כבוד הרשם שחר קטוביץ, הרי שמן האמור לעיל עולה, כי פקודת הנזיקין מעניקה חסינות לבעל תפקיד שיפוטי הנתבע בגין פעולות שביצע במהלך תפקידו השיפוטי, ועל-כן התובעת מנועה מלהגיש תביעה כנגד הנתבעת 3.

החסינות השיפוטית המוקנית לראש ההוצאה לפועל הינה מהותית. כך, שלא רק שלא ניתן להגיש תביעה נגד הגורם השיפוטי, אלא שאף לא ניתן להגיש תביעה נגד המדינה, ואך ורק במקרים נדירים בהם תוכח פעולת זדון ותוך שימוש לרעה בסמכותו של ראש ההוצאה לפועל ניתן יהיה לתבוע את המדינה בשל אחריותה לגבי מי שביצע את הפעולה.

בנסיבות המקרה דנן, טענת הרשלנות הרבתי הועלתה כטענה סתמית בעלמא, ולא הובאה בכתב התביעה כל
תשתית עובדתית שיכולה להקים את עוולת הרשלנות מהחלטות רשם ההוצאה לפועל.

לא זו אף זו, התובעת כלל לא טענה בכתב תביעתה, כי הפעולות מטעם ראש ההוצאה לפועל בוצעו בזדון ותוך שימוש לרעה בסמכות. על-כן, פעולות רשם ההוצאה לפועל חוסות תחת החסינות המהותית המוקנית לו בחוק. יתרה מכך, אף כבוד השופט ארנברג קבע בפסק-דינו, כי רשם ההוצאה לפועל היה רשאי להסתמך על תחשיבו של רו"ח דמארי אליו פנו הצדדים מכוח פסק הבוררות.

13. למעלה מן הצורך ייאמר, כי אף לגופן של טענות התובעת אין בהן ממש, שכן התובעת עצמה טענה בסעיף 15 לכתב התביעה, כי: "המנוח פנה לרו"ח דמארי לצורך ביצוע חישוב של הכרטיסים האישיים, אך לאור תוצאת התחשיב, ושגיאות שנפלו בו (חלקן תוקן ע"י רו"ח דמארי וחלקן לא) לא הסכים המנוח לחתום על הכרטיסים האישיים.", היינו, המנוח פנה מיוזמתו אל רו"ח דמארי על-מנת שיערוך את התחשיב של הכרטיסים האישיים.

אולם, לאחר שהתברר למנוח, כי תוצאת התחשיב אינה נוחה לו, העלה טענה בבחינת "אמתלה בדיעבד" וכניסיון להתחמק מהתשלום - טענה פורמאלית, כי הכרטיסים האישיים אינם חתומים על-ידו , ועל-כן הם אינם מאושרים ולא ניתן לממש את תחשיבו של רו"ח דמארי.

בעצם פנייתו של המנוח לרו"ח דמארי הסכים לעריכת החישוב על-ידי רואה החשבון , שהרי מדוע פנה אל רו"ח. הטענה של אי החתימה על הכרטיסים האישיים נולדה כטענה שבדיעבד, ועל-מנת להתחמק מתוצאות החישוב, שלא הניחו את דעתו של המנוח. טענה זו גובלת בחוסר תום-לב, שהרי אם פנה המנוח לרו"ח לערוך את החישוב, אין מקום שיתכחש לו. עובדה נוספת שהעלתה התובעת בכתב תביעתה היא, כי המנוח אף העביר הערות על תחשיבו של רו"ח דמארי וסכום החיוב הופחת בעקבות הערות אלו – התנהלות המעידה על הסכמת המנוח לפנות אל רו"ח דמארי ולסמוך על תחשיבו.

14. עוד טוענת התובעת טוענת, כי מעשיו ומחדליו של הנתבע 1 מהווים לשון הרע על-פי חוק איסור לשון הרע כנגד המנוח, שכן הטלת העיקולים על רכושו וכספו של המנוח בגין הסכומים שאינם נכללים בפסק הבוררות המאושר מהווים לשון הרע, שכן הפסיקה קבעה, כי הטלת עיקול על רכושו של אדם יכולה לעלות כדי לשון הרע.

במקרה דנן, טענה זו אינה יכולה לעמוד לתובעת.

אמנם, הפסיקה הכירה בכך, כי הטלת עיקול על חשבונות בנק יכולה להוות פרסום לשון הרע, אולם רק בנסיבות בהן הוכח, כי הטלת העיקול הייתה שלא כדין, וזאת בהתאם לסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 אשר קובע, כי: "13. לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי -...(9) פרסום שהמפרסם חייב לעשות על-פי דין או על-פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על-פי היתר של רשות כאמור".

במקרה דנן, הטלת העיקולים נעשתה כדין, הואיל והעיקולים שהוטלו כנגד המנוח הוטלו על-ידי הרשות המוסמכת לכך, היינו, על-ידי החלטות ראש ההוצאה לפועל במסגרת תיק ההוצאה לפועל בשל חוב שהמנוח חב. כידוע, חייב בתיק ההוצאה לפועל אשר חולק על חובו, תרופתו היא הגשת בקשה לראש ההוצאה לפועל "בטענת פרעתי", בהתאם לסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל - כפי שאכן הגיש המנוח במקרה דנן, אלא שבקשתו נדחתה על-ידי ראש ההוצאה לפועל ואף בערכאות הנוספות, ולעניין זה יפים הדברים הבאים:

"קביעה משפטית זו, על-פיה כל אימת שעיקול מבוצע כדין הוא חוסה תחת הגנת סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, מתיישבת עם תכלית הוראת החוק ועם עמדת המלומדים גנאים, קרמניצר ושנור. קביעה משפטית זו מונעת תוצאה אבסורדית על פיה מקום בו יפעל נושה כדין לגביית חובו הוא יהא חשוף לתביעה נגדית בגין עילת עוולת לשון הרע."

(ראו: ת"א (ראשל"צ) 35526-02-10 חדד נ' עיריית פתח-תקווה, פורסם ביום 13.6.13, פסקה 66).

מכאן, שהטלת העיקולים על-ידי הנתבע 1 חוסה תחת ההגנה של סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, שכן העיקולים נעשו כדין, ולא קמה עילה על-פי חוק איסור לשון הרע.

15. טענה נוספת שהעלתה התובעת בכתב תביעתה הינה, כי הנתבע 1 ביצע לכאורה כלפי המנוח את עוולת הנגישה על-פי סעיף 60 לפקודת הנזיקין, שכן הנתבע 1 הגיש תלונה במשטרה בגין איומים, בעקבותיה נפתחה חקירה במשטרה, אשר בסופה נסגר התיק מחמת העדר אשמה פלילית של המנוח. עוולת הנגישה כוללת מספר תנאים מצטברים, אשר במקרה דנן אינם מתקיימים, הואיל ולא כל סכסוך בין שותפים המוליד תלונה במשטרה מלמד, בהכרח, על קיום זדון או העדר סיבה סבירה להגשת התלונה. עצם הגשת תלונה במשטרה הינה זכות מוקנית של כל אזרח במדינה, והעובדה שהתיק נסגר איננה מעידה
על קיומה של עוולת הנגישה, ועל-כן אף דין טענה זו להידחות.

16. אשר על-כן, לאור כל הנימוקים לעיל, הבקשות לסילוק על הסף של הנתבעים 1-3 מתקבלות בזה, והתביעה נדחית בזה על הסף.

התובעת תשלם הוצאות הדיון בבקשות ושכר טרחת עורך-דין לכל אחד מנתבעים 1,2 ו-3 בסך של 8,000 ש"ח בתוספת מע"מ, וזאת בתוך 30 יום מהיום.


המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.


המזכירות תבצע סגירת תיק.


ניתנה היום, ח' טבת תשע"ח, 26 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 40745-07/15 צפורה ינקוביץ נ' גרג' יאיר שם טוב, אלי גבאי, הוצאה לפועל תל אביב (פורסם ב-ֽ 26/12/2017)