פסקי דין על נסרי פרחאת |

13449-12/17 באש     31/12/2017




באש 13449-12/17 נסרי פרחאת נ' מדינת ישראל








בית משפט השלום לתעבורה בעכו



בא"ש 13449-12-17 פרחאת נ' מדינת ישראל




תיק חיצוני: 10211101067




בפני

כבוד השופטת
אסתר טפטה–גרדי


מבקש

נסרי פרחאת

באמצעות ב"כ
עו"ד חנא חורי
נגד

משיבה

באמצעות ב"כ
עו"ד אייל עמאר
מדינת ישראל






החלטה


בפני
בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב, אשר הוגשה על פי
סעיף 57ב לפקודת התעבורה.

ביום 24.12.17, בעקבות שימוע בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, החליט קצין המשטרה על השבתה מנהלית של רכב המבקש, פרטית מסוג "קיה", מ.ר. 5482079, למשך 30 יום בגין עבירה לכאורה של נהיגה בשכרות.
התייצבו לדיון היום באי כוח הצדדים והנאשם. תיק המשטרה הוגש לעיוני.
עיינתי בחומר החקירה ומצאתי די ראיות לכאורה לכך שהנהג נהג ברכב כאמור באירוע זה כשהוא שיכור וזאת בהסתמך על חומר הראיות שצורף לתיק החקירה שנמסר לעיוני.

בתיק החקירה בין השאר: דו"ח הזמנה לדין המפרט כיצד נעצר הנהג ע"י שוטר לביקורת לאחר שנצפה נוהג, כשל בבדיקת "נשיפון", ובהמשך הובא לבדיקת "ינשוף" לפיה ריכוז האלכוהול בליטר אויר נשוף – 192 מ"ג, העולה על הכמות המרבית בחוק. בדו"ח נרשמו דברי הנהג: "זו פעם ראשונה שלי. החברים שלי נתנו לי לשתות אני בדרך כלל לא שותה זה לא יקרה עוד פעם"; פלטי בדיקה של הנהג ובהם תוצאת מדידה סופית של 192 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף; דו"ח פעולה באכיפת נהיגה בשכרות, המתעד ריח אלכוהול מפיו של הנהג; תחקור החשוד ממנו עולה כי הנהג שתה בקבוק אחד של "קורונה" 3 שעות קודם לכן ומסר "אני יודע שטעיתי אני לוקח אחריות זו פעם אחרונה. החברים שלי נתנו לי לשתות".


על פי
ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה,
לבית-המשפט סמכות לבטל את הודעת איסור השימוש, אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"1.
הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2.
מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

על פי
ס' 57ב(ג)
, רשאי בית המשפט לבטל את הודעת איסור השימוש או לקצרה:

"
אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה

רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב...".

אין ספק שמאחורי איסור מנהלי על השימוש ברכב עומד הרציונל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים ועל מנת להדק את פיקוחו של בעל הרכב על הנהג הנוהג ברכב ולוודא באופן מוחלט, שהנהג יהיה מורשה וכשיר לנהוג ברכב (בפמ (ת"א) 1339-03-15 אי.ס. ווייט בע"מ נ' מדינת ישראל
).

ב"כ המשיבה התנגד לביטול ההודעה בטענה כי מדובר בכמות אלכוהול שהיא פי 3 וחצי מהכמות המותרת בחוק וטען כי לא הוכח כי המבקש עשה "ככל שביכולתו" על מנת למנוע ביצוע העבירה ברכבו, כגון, אזהרת בנו טרם מסר לו את רכבו.
הסנגור טען מנגד כי
בנו של המבקש, הנהג, השתמש ברכב זה "אינספור" פעמים, כשמעולם לא יוחסה לו עבירה מעין זו. כן נטען כי מדובר במשפחה דתית, בה לא נהוג לשתות משקאות אלכוהוליים והמבקש לא צפה כי בנו ינהג לכאורה בשכרות.

ברע"פ 1286/11
יעקב אמברם נ' מדינת ישראל

, (16.10.12) ניתח ביהמ"ש העליון את משמעות הנטל הקבוע בחוק המוטל על כתפי בעל הרכב במקרה דומה, בטרם מסר את הרכב לשימוש בנו. נקבע כי:

" נדמה כי דרישה מבעל רכב לעשות ככל שביכולתו על מנת למנוע את ביצוע עבירת הנהיגה בשכרות היא דרישה ראויה ובעלת חשיבות. זהו צורך השעה. כאשר אדם נוהג ברכב כשהוא שיכור, כלי הרכב משמש כנשק מסוכן ..., אין זה מובן מאליו שאב חייב באופן אוטומטי להתרצות לבקשת בנו ולתת לו את מפתחות מכוניתו. לבקשת הבן להשתמש במכוניתו של אביו יש 'תג מחיר' חינוכי ומשפטי. גם סירוב הוא אופציה; גם הסכמה. אבל ההסכמה צריכה להיות מותנית בתנאים על מנת להפחית את המסוכנות."


שקלתי היטב את טיעוני ב"כ המבקש, אך המבקש, הבעלים של הרכב, אשר מסר לבנו את הרכב, לא הוכיח בפני
כי הנהג הוזהר והותרה לבל יעבור על חוקי התעבורה, ומכאן שלא התרשמתי כי המבקש עשה ככל שביכולתו למניעת העבירה. כנדרש בסעיף 5ב(ב) .

בנוסף, בזיקה הקיימת בין הבעלים לנהג – אב ובנו – לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות אחרות, המצדיקות ביטול או צמצום הודעת איסור השימוש, כאמור בס' 57ב(ג) לפקודה. בחינת הזיקה מצביעה על קרבה בין הנהג לבעלים. בנסיבות אלה, בהן נטען כי האב מודע לכך כי בנו משתמש באופן תכוף ברכב, הייתה מוטלת על האב החובה לפקח על בנו בעת שהוא נוהג ברכבו ולהזהירו מבעוד מועד לבל יבצע בו עבירות. לא הוכח בפני
כי דבר מעין זה נעשה.

שקלתי בנוסף גם את הטענות שהועלו מטעם הסנגור המלומד בנוגע לצורך הכלכלי והרפואי של המבקש ברכב.

על האיזון שיש לערוך בין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים לבין הצורך באכיפה אפקטיבית, עמד כב' השופט נ' סולברג כפי שנאמרו ברע"פ 1286/11
אמברם נ' מדינת
ישראל
(פורסם בנבו, 16.10.12):

" במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק. עיון בפסיקה של הערכאות הדיוניות מלמד כי אכן נעשה שימוש בסמכות זו. האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים. אולם נדמה כי קשיים אלו קיבלו מענה במהלך הדיונים בוועדת הכלכלה ובנוסח החוק שאושר על-ידי הכנסת. המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים. "

סבורני כי הפגיעה במבקש בנסיבות אלה, התחומה בזמן וקצובה למשך- 30 יום, היא מידתית וסבירה ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיה, כעולה מחומר הראיות.

לאור האמור לעיל, מצאתי את החלטת הקצין סבירה, ואני דוחה את הבקשה.

המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.

54678313
המזכירות תחזיר את תיק החקירה למשטרה.

ניתנה היום, י"ג טבת תשע"ח, 31 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.










באש בית משפט לתעבורה 13449-12/17 נסרי פרחאת נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 31/12/2017)