פסקי דין על אלי גרנות | פסקי דין על סיגל גרנות עמית גרנות (קטינה) | פסקי דין על איתי גרנות (קטין) | פסקי דין על כלל חברה לביטוח | פסקי דין על אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב |

93391/00 א     30/06/2005




א 93391/00 אלי גרנות, סיגל גרנות עמית גרנות (קטינה), איתי גרנות (קטין) נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ




1
בתי המשפט
א 093391/00
בית משפט השלום תל אביב-יפו
30/6/2005

כב' השופט דוד גלדשטין

בפני
:

1. אלי גרנות

2. סיגל גרנות
3. עמית גרנות (קטינה)

4. איתי גרנות (קטין)

בעניין:
התובעים
ש. גלס

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
1 . כלל חברה לביטוח בע"מ

2 . אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
הנתבעות
ד. סלע

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין
בתאונת דרכים שארעה ביום 8.4.00 נפגעה גופנית משפחת התובעים, כל אחד מיחידיה באופן שונה.

הנתבעות הכירו באירוע התאונה ובכיסוי הביטוחי כמשמעותם בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 והמחלוקת היא לעניין הנזק שנגרם לכל אחד מהתובעים.

1. התובע 1, יליד 1951, מהנדס אלקטרוניקה ועובד בחברת מוטורולה ישראל, נפגע בגופו והופנה באמבולנס לבי"ח שיבא, ושוחרר לאחר בדיקה בחדר מיון.
מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי, פרופ' י. גולדהמר, בעקבות תלונותיו של התובע על כאבי ראש וצוואר, סחרחורת, טשטוש ראיה וחוסר ריכוז, לא מצא ממצאים נוירולוגיים אובייקטיביים חולניים, אך מציין כי מצא כפל ראיה חד עיני וציין כי מדובר בבעיה שאינה אורגנית. בתחום הנוירולוגי לא מצא נכות צמיתה, אלא נכות בשיעור 10% זמנית למשך חצי שנה לאחר התאונה.

2. מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, פרופ' מ. סלעי, בחוות דעת מיום 3.5.02, בעקבות תלונותיו של התובע על כאבי גב וצוואר, מצא כי קיימת לתובע הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי, בעיקר בתנועות הרוטציה, ההטיה לימין והיישור.
כמו כן מצא הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני, בעיקר בכיפוף לפנים ובהטיה לימין.
לאור עברו הרפואי של התובע, לפיו סבל מכאבי גב תחתון ומכאבי צוואר קודמים, קבע המומחה לתובע נכות כוללת בשיעור של 10% בגין הפגימות הצוואריות, לפי סעיף 37(5)א' לתקנות המל"ל, ונכות בשיעור 10% בגין הפגימות בגב התחתון, לפי סעיף 37(7)א'. המומחה הפחית מחצית עקב העבר הרפואי של התובע. לאור האמור הנכות הצמיתה של התובע הינה 5% בגין הפגימות הצוואריות ו-5% בגין הפגימות בגב התחתון.
המומחה העריך כי התובע לא היה מסוגל לשוב לעבודתו למשך חודש ימים לאחר התאונה וכי מעבר לטיפולים הפיזיותרפיים ורפואה המשלימה שקיבל, אין טעם בטיפולי המשך.
המומחה ציין בחוות דעתו כי התאונה גרמה להחמרת פגימותיו בעמוד השדרה המותני והמליץ על טיפול ניתוחי להוצאות הדיסק.
התובע נותח בגבו התחתון כחודש לאחר בדיקתו אצל המומחה האורטופדי מטעם בית המשפט, ובעקבותיו נבדק הוא מחדש בנובמבר 2004, מצא המומחה כי שיעור הנכות לא השתנה, אם כי הופחתו במידה רבה כאבי הגב מהם סבל התובע והופחת הצורך בשימוש בתרופות משככות כאבים.
בעקבות הניתוח אושפז התובע למשך 4 ימים והוא היה באי כושר מלא למשך 6-8 ימים מאז הניתוח.

3. מומחית מטעם בית המשפט בתחום הנוירואופטלמולוגיה, ד"ר ע. קסלר, בדקה את התובע ומצאה כי לתובע חולשה ביכולת מיקוד הראיה ללא קיום חסרים נוירולוגים אחרים ולמרות הטיפולים שקיבל התובע לטיפול בתופעה, המצב קבוע ולתובע כפל ראיה דו עיני המופיע רק במאמץ מיקוד.
יוער כי נושא כפל הראיה אינו ניתן לבדיקה אובייקטיבית, אלא מדובר בבדיקה הנסמכת על יכולת הנבדק לתאר למומחה את בעיותיו והרגשתו. בעקבות כך ד"ר קסלר, בניגוד לפרופ' גולדהמר, האמינה לתובע בתיאורו את פגימותיו בראיה וקבעה כי נותרה לתובע נכות בשיעור של 10% בגין הפרעה במיקוד.

4. מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנפשי, פרופ' ש. נוי, אשר בדק את התובע באוקטובר 2002, כחצי שנה לאחר שעבר התובע את הניתוח בגבו, מציין כי הניתוח הפחית את כאביו של התובע וכי מצבו השתפר והתובע חזר לתפקוד כמעט מלא מבחינה תעסוקתית וכן בתחום חייו הפרטיים.
המומחה קבע לתובע נכות זמנית בשיעור 10% ממועד התאונה ועד לאפריל 2002 וכי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% לפי סעיף 34 ב' לתקנות המל"ל בדבר קביעת דרגת נכות באופן חלקי. פרופ' נוי מציין כי 5% הנכות בתחום הנפשי הינם תפקודיים.

5. נכותו הרפואית המשוקללת של התובע הינה בשיעור של 22.8%.
באשר לנכותו התפקודית, יש לציין כי התובע הינו מהנדס במחלקת הנדסת רכיבים בחברת מוטורולה משנת 1984 ועד היום. ולאחר התאונה חזר התובע לעבודה סדירה, קודם בדרגתו ובמשכורתו והערכות התקופתיות לגבי התובע הינן חיוביות ביותר.

6. עיקר עבודתו של התובע הינה בישיבה מול מחשב. התובע טוען בתצהירו למוגבלות בצוואר ובעמוד השדרה המותני, לכאבים הקורנים לאורך רגל ימין, להגבלות בתנועה, לטשטוש ראיה, בעיקר בעת קריאה, דבר המביא בעקבותיו לכאבי ראש, לסחרחורות, ירידה בסף הריכוז, עייפות ורצון לישון. התובע טוען לירידה בתפוקה בשל כך שאינו יכול לאמץ את עיניו במשך שעות רבות, כתוצאה מהפגיעה במיקוד הראיה.

בחקירתו הנגדית ניסה התובע לצייר עצמו כשבר כלי שאינו מתפקד, אולם נמצא שהתובע מצא את הדרך להתגבר על נכותו בעבודה באמצעות הפסקות וכן נכתב עליו בנ/3 עמ' 2:
inspite of his medical problems eli made huge effort to ְְcompensate his absent days summery of 2002. eli is leading in closing open requests and assigning new parts

7. האחראית הישירה על התובע בחברת מוטורולה, הגב' שושנה אביד, העידה כי ברוב שעות העבודה על התובע לעיין בחומר טכני של יצרנים, ספרות מקצועית, מסמכים רבים ולחפש חומר באינטרנט.
מאז שחזר לעבודה, בעקבות התאונה, נפגע לדבריה תיפקודו של התובע כמהנדס והדבר מתבטא בימי היעדרות רבים, חוסר יכולת לבצע שעות נוספות מעבר למשרה הפורמאלית וזאת בהשוואה לאחרים, המבצעים כ-30 שעות נוספות מידי חודש.

בשנתיים הראשונות שלאחר התאונה הוא לא השלים אפילו את מכסת השעות הרגילה ואילו לאחר כשלוש וחצי שנים ממועד התאונה, הוא עושה לערך 3-4 שעות נוספות בכל חודש, דבר שהביא אף להערות ממנהלים בכירים. במהלך העבודה, עקב תלונות על כאבי ראש, סחרחורת וקשיים בקריאה, הוא נאלץ לנוח לפרקי זמן מסוימים. לא ניתן להטיל עליו משימה כבדה ולכן הוא מקבל פרויקטים קטנים וזאת בשל הקושי שלו להיות מרוכז במשך זמן ממושך. בעבר יכול היה לבצע את כל התפקידים ללא מגבלה ואף עשה אותם ביוזמתו ואילו לאחר התאונה, יש צורך לעקוב אחריו.
יש לציין כי עדותה הייתה אמינה ביותר והיא סיכמה את דבריה:
"אלי הוא מבריק ואיש חכם, היום שצריך להשקיע את כל השעות מול הפיתוח, לתת הרבה עבודה, היתרון שלו לא יכול לבוא מול השעות שצריך לתרום והוא לא יכול לתרום."
(עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 1 - 2).

לאור משך הזמן שעבר מאז התאונה לא ניתן לתאר את התובע כשבר כלי שאינו מתפקד לחלוטין אלא כמי שתפקידו הרגיל בעבודה נפגע חלקית וגם לכך מצא פתרונות פרקטיים שיקהו את פגיעתו. למרות פגיעתו אין היא מתבטאת בירידה במשכורתו בשל תשלומים גלובליים אך ברור כי אם יפלט התובע מעבודתו במוטורולה יקשה עליו למצוא עבודה כדוגמת עבודתו במוטורולה.

נזקיו של אלי גרנות
מתבטאים באלה :
8. הפסדי שכר בעבר
התובע טוען לשני סוגים של הפסדי שכר בעבר. האחד ימי העדרות והשני חוסר יכולתו לשוב ולעבוד שעות נוספות.

א. ימי העדרות
התובע טוען ל- 178 ימי העדרות עד לנובמבר 2002 וכי גם לאחר מכן הוא נדרש להעדר בגבור כאביו. הוא מציין כי היו תקופות שבהן שב לעבודה חלקית של כ- 50% או 75% משרה.
שכרו שולם על ידי מוטורולה אך הוא יידרש להחזיר הסכומים עם קבלת הפיצוי שיפסק.
כך גם הוא מקבל בכל אותם ימי העדרות שלאחר השבועיים הראשונים רק 80% משכרו היומי המלא.

ב. שעות נוספות
אכן עובר לתאונה ביצע התובע שעות נוספות אך לא בשיעור שנטען על ידו ו/או ע"י האחראית הישירה עליו הגב' שושנה אביב. מעיון בתלושי השכר מדובר על שעות נוספות גלובליות בשיעור שנע בין 8-19 שעות בחודש ואין עליהן תשלום נוסף.
על פי הסברו של התובע בסעיף 8(א) לתצהירו כאשר מצוין בתלושי השכר, לאחר התאונה, שעות נוספות במינוס, הכוונה היא לאותן מספר שעות שהוא נעדר מתוך המכסה הרגילה של 9 שעות ביום 5 ימי עבודה בשבוע.
מכאן שיש להביא בחשבון בממוצע 13 שעות נוספות בחודש עובר לתאונה אלא שעל פי עדות גב' אביד כבר עובר לתאונה לא שולמו שעות נוספות באופן עצמאי אלא הן נכללו בשכר.

ג. שיעור ושכר
בששת החודשים שלפני התאונה השתכר התובע לפני בונוס ופדיון חופשה - 18,550 ₪. אם נצרף 1/12 מהבונוס ופדיון החופשה ששולמו במרוכז דהיינו :
35,000 ₪ +13,210 ₪ ): 12 =4,017 ₪.

ומכאן ששכרו הממוצע עומד על 22,567 ₪. שכר זה הינו מעל שילוש השכר הממוצע במשק (בטרם בוצעה ההצמדה) ועל כן החישובים בתיק זה יעשו לפי שכר ממוצע במשק ובניכוי מס הכנסה בשעור 25% וסה"כ 15,750 ₪.
ב"כ הנתבעים טוען כי אין להביא בחשבון חופשה ובונוסים אך לדידי יש לראות בהם חלק מהשתכרותו של העובד.
ד. החזר ימי המחלה
על פי נ/4 חוקת העבודה ב"מוטורולה" זכאי התובע עד 186 ימי העדרות בשנה בתשלום של 80% משכרו ברוטו וזאת מעבר ל- 14 יום בתשלום מלא.

פרק ה' הדן בחופשת מחלה כלל אינו מציין כי על העובד להשיב את אותם ימים.

המסמכים שהגיש התובע ואשר לפיהם לכאורה הוא יידרש להשיב את הסכומים ששולמו לו ע"י המעביד בגין תקופות אלו - אינם מתיישבים עם חוקת העבודה.
יתרה מכך, התובע בחר שלא להעיד את החשב , עורך המסמכים. לכך מצטרף האמור בנ/5, מכתבו של התובע עצמו לחשב, אשר ממנו ניתן ללמוד כי לבקשתו של התובע הוצאו אותם מסמכים ולא ההיפך.
על פי חוקת העבודה לא ניתן לצבור ימי מחלה משנה לשנה, משמע לא מצופה מן העובד "ליצור" בנק של ימי מחלה למקרה הצורך אלא שבמקרה הצורך תעמיד לו מוטורולה 51 ימי מחלה.

מכאן שהתובע זכאי בכל תקופת ההיעדרות שעד 11/02 לפיצוי בגין 20% שנוכו משכרו בימי ההיעדרות ובסה"כ כ- 6 חודשי היעדרות:
18,900 ₪ = 15,750 ₪ x 20% x 6 ובתוספת ריבית מאמצע תקופה- (7/01) מגיע לכדי 22,394 ₪.
בצרוף תוספת גלובלית עד היום לאור עדות גב' אביד כי התובע מוסיף להעדר גם בשנת 2004, מועד חקירתה בבית המשפט וסה"כ 40,000 ₪ בגין אובדן שכר בפועל והעדר קידום.

9. הפסד כושר השתכרות לעתיד
אין חולק שלתובע 22.8% נכות רפואית וכי עד היום, חרף נכותו, נותר לעבוד במוטורולה.
יחד עם זאת אין לדעת מה צופה העתיד ויתכן כי התובע יפוטר ממקום עבודתו בשלב זה או אחר.
במצב דברים זה בריא כי לתובע יהיה קושי במציאת מקום עבודה חלופי בשל בעיות הרפואיות ונוכח גילו.
באשר לצפונות העתיד - אין לי אלא לשוב לדבריו של כב' הש' חשין בע"א 2061/90 אילנה מרצלי נ. מדינת ישראל ואח', פד"י מו (1) 802, 822:
"אכן בחישוב הפיצויים בגין הפסד כושר השתכרות לימים יבואו, נדמים אנו בעינינו כמו היינו מהלכים בארץ הפלאות של עליסה, ארץ בה ניחושים והשערות הן עובדות, ותקוות ומשאלות לב הן מציאות. הוטל עלינו לגלות את צפונות העתיד - עתיד שיהיה ועתיד שלא יהיה - ואנו לא נביאים אנו ולא בני נביאים"

מטעמים אלו נראה לי כי נכון יהיה לפסוק את הפיצוי בראש נזק זה על דרך החישוב הגלובלי בהביאי בחשבון את גילו של התובע, שיעור נכותו הרפואית והקורות איתו בעבודתו לאחר התאונה וסה"כ ראיתי להעמיד הפיצוי על 220,000 ₪.

10. כאב וסבל
לתובע 5 ימי אשפוז סה"כ ונכותו הרפואית עומדת על 22.8% ועל כן זכאי לפיצוי בסך 34,513 ₪.

11. עזרה וסיעוד בעבר
התובע 1 והתובעת 2 שניהם נפגעו בתאונה ויש להעריך את העזרה בחלקים שווים ביניהם באשר לא ניתן להפריד את העזרה שקיבלו.
התובעים טוענים כי אמה של התובעת סייעה בידיהם בתקופה שלאחר התאונה. בראיות התברר כי האם נהגה לסייע בידי בתה גם עובר לתאונה וכי התובע שב לעבודה מספר שבועות לאחר התאונה והתובעת לאחר כחודש.

עוד עולה כי התובעים העסיקו עוזרת בית פעם בשבוע גם עובר לתאונה.
על כן ראיתי לקבוע פיצוי גלובלי עבור תוספת העזרה שנדרשה בסמוך לתאונה בתקופות אי הכושר וכן לאחר מכן מעבר לעזרה הקבועה בסך 6,000 ש,ח כולל נסיעות האם. והתקופה השניה שלאחר ניתוח בגב שבה קיבל סיעוד גם מאשתו. סכום זה הינו הסך הכולל של העזרה שנדרשה לבני הזוג בעבר ועל כן בחישוב לתובע בלבד 3,000 ₪.
12. טיפולים רפואיים ונסיעות עבר
התובע טוען להוצאות רפואיות ונסיעות בסכום משוערך של למעלה מ- 28,000 ₪. סכום זה כולל בחובו גם תשלום והתייעצויות עם רופאים, טיפול בדיקור וטיפולים תרופתיים.

הנתבעים טוענים כי מדובר בהוצאות שלחלקן הגדול אין קשר לתאונה ובכללן הוצאות עבור מזרון, לימוד שחיה, טיפולים אלטרנטיביים וכ'.
עוד טוענים הנתבעים כי התובע צרף קבלות על התייעצויות עם רופאים הגם שהודה שלגבי חלקן קיבל החזרים מביטוח הבריאות שלו.

לאחר שעיינתי בקבלות וראיתי להעמיד הפיצוי בראש נזק זה על סך 7,000 ₪ אשר מביא בחשבון את הטיפולים האורטופדים, התרופות, הנסיעות וחלקן של התייעצויות עם רופאים.
לא ראיתי לחייב הנתבעים בעלות המזרון, שיעורי השחיה והציוד הנלווה, המדובר בעלויות של דברים שהיה צריך לרכוש או לצרוך בעקבות בעיותיו אלמלא התאונה.

13. טיפולים רפואיים ונסיעות בעתיד
התובע אינו מקבל טיפולים כלשהם היום. ככל שיזקק התובע לתקופות וטיפולים הוא אמור לקבלם במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי ויהיה צפוי לשלם רק את ההשתתפות העצמית. על כן ראיתי לפסוק סך של 3,000 ₪ לעתיד . באשר לנסיעות ראיתי להעמיד הפיצוי על סך 5,000 ₪. סה"כ בראשי נזק אלה 8,000 ₪.
סה"כ הפיצוי עבור התובע אלי גרנות
292,513 ₪.

14. התובעת סיגל גרנות
מומחה בית המשפט האורטופד ד"ר אבנטוב קבע לתובעת נכות בשיעור 5% עקב הגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי ו- 5% עקב חבלה לאגן ולירך ימין ונכותה המשוכללת 9.75%. מדובר בנכות תפקודית ואף אם חזרה התובעת לעיסוקה אין בכך לומר שאין היא מוגבלת בתפקודה אלא שלמדה לחיות עם נכותה.
15. הפסד השתכרות בעבר
עובר לתאונה עבדה התובעת כגננת שכירה ולעבודתה זו שבה לאחר התאונה. כמו כן עבדה אצל אריקה לנדאו פעם בשבוע - אחר הצהרים. בהמשך פנתה התובעת לפתיחת עסק עצמאי של משפחתון והיא מנהלת אותו עד היום.
בעבודתה כשכירה ב"רב-גן", השתכרה התובעת כ- 4,800 ₪ נכון למועד התאונה וסכום של כ- 1,900 ₪ לחודש ברוטו מעבודתה במכון הקידום של אריקה לנדאו. סה"כ שיעור השתכרותה ברוטו עמד על 6,700 ₪ לחודש ובניכוי מס הכנסה 5,700 ש"ח.

התובעת קיבלה אז שכרה ב"רב גן" למרות העדרותה בחודש שלאחר התאונה.

בעבודתה במכון הקידום ניכרת ירידה בחודשים אפריל מאי 2000.

את הפסדה במכון הקידום אני מעריך ב- 2,500 ₪ בערכי היום.

לאחר מכן שבה התובעת לעבודה והשתכרה אף מעבר לשכרה עובר לתאונה.

משהחליטה התובעת לפתוח משפחתון, לא ראיתי לקבוע כי העובדה שהתובעת החלה במשפחתון בביתה, נובע הדבר מפגיעתה בתאונה ואם שיעור השתכרותה היום נמוך יותר, אין לקשור זאת לתאונה אלא להיות העסק בהתהוותו ולכן סך הפיצוי בגין ההפסד השתכרותה בעבר 2,500 ₪.

16. הפסדי השתכרות בעתיד
לתובעת 9.75% נכות משוקללת. התובעת שבה לעבודתה לאחר התאונה ואף החליפה מקום עבודה שדרש אחריות ועבודה רבה יותר.

לאור הראיות ומאחר ומדובר בנכות נמוכה, ראיתי לפסוק סכום גלובלי בסך 60,000 ₪.
17. עזרת צד שלישי
בהמשך לדברי בעניינו של התובע, זכאית התובעת לחלקה בעזרה בתקופה שסמוך לתאונה ובהמשך בגין העזרה שהושיטה לבעלה בסמוך לניתוח ולאחריו וסה"כ 3,000 ₪.
התובעת טוענת כי בשל התאונה נזקקה להעסקת מטפלת בילדיה החל מספטמבר 2001. טענה זו אין לה בסיס שתסמוך. התובעת נזקקה לעזרה זו לאור שעות עבודתה והעובדה שביתה החלה ללכת לבית ספר ושבה מוקדם הביתה.
לכן סכום הפיצוי בגין עזרת צד שלישי בעבר - 3,000 ₪.

18. הוצאות נסיעה וטיפול רפואי בעבר
התובעת עותרת לתשלום הוצאות נסיעה בסך 2,000 ₪ ומנמקת זאת בעובדה שרכבם נהרס בתאונה ועל כן נותרו עם רכב אחד שבו עשה שימוש בעלה.
אין חולק כי לאחר התאונה נזקקה התובעת לטיפולים רפואיים לרבות בבי"ח לוינשטיין (רפואה משלימה) אך מנגד לא ניתנו הסברים באשר לעלויות הגבוהות של נסיעות במוניות בערבים. ככל שהסיבה היא השבתת הרכב שנפגע בתאונה - מדובר בנזק שאינו בר פיצוי בתביעה שבפני
.
באשר לטיפולים הרפואיים, ככל שמדובר בטיפולים במסגרת בי"ח לוינשטיין, ראיתי לאשרם אם כי לא במלואם, שכן חלקם ניתנו 3 שנים לאחר התאונה ולא בא כל הסבר בדבר הצורך בהם.
בעניינה של התובעת אף לא ראיתי כל הצדקה לפנות לטיפול פרא רפואי אצל אורטופד.

בשיקולי כל אלה ראיתי להעמיד הפיצוי בראש נזק זה ע"ס 2,000 ₪ כערכו היום.

19. הוצאות נסיעה וטיפול רפואי בעתיד
המומחה הרפואי, ד"ר אבנטוב, לא נדרש לשאלה האם תזקק התובעת לטיפולים רפואיים בעתיד כתוצאה מהפגיעה בתאונה. לכך יש לצרף את העובדה שהתובעת זכאית לטיפול רפואי במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי מעל לכל כי נכותה נמוכה, לכן לא ראיתי כי הוקם נזק בראש נזק זה.
באשר להוצאות נסיעה לעתיד אומדנן בסך 1,000 ₪.

20. עזרת צד ג' בעתיד
נכותה של התובעת הינה נמוכה ולא שוכנעתי כי היא זקוקה לעזרה מעבר לעזרה שקיבלה עובר לתאונה.

21. כאב וסבל
התובעת היתה מאושפזת 4 ימים ונכותה עומדת על 9.75% וסה"כ הינה זכאית לפיצוי בסך 18,487 ₪.

סה"כ נזקה של התובעת 86,987 ₪.

נזקי הילדים עמית ואיתי גרנות
22. איתי, יליד 28.5.97 היה בן 3 בתאונה. איתי סבל מרסיס במצחו. מעבר לכך בדיקתו היתה תקינה.

עמית, ילידת 30.9.95 היתה כבת 5 בתאונה. סבלה מהקאות מספר ימים לאחר התאונה ולבד מכך בדיקתה היתה תקינה.

אין ספק בעיני שהילדים עברו חוויה טראומטית אך זו לא נמשכה זמן רב ולאור גילם.

בנסיבות הענין ראיתי לפסוק לכל אחד מהילדים סך של 4,000 ₪ בגין כאב וסבל תוצאות התאונה.

סה"כ נזקי התובעים הם כדלקמן :
אלי גרנות
312,513 ₪
סיגל גרנות 86,987 ₪
עמית גרנות 4,000 ₪
איתי גרנות 4,000 ₪
סה"כ 407,500 ₪

לאור האמור תשלמנה הנתבעות לתובעים את הסך 407,500 ₪,הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהסכום שנפסק בצרוף מע"מ והכל בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום 30.6.05 בהעדר הצדדים
דוד גלדשטין
, שופט








א בית משפט שלום 93391/00 אלי גרנות, סיגל גרנות עמית גרנות (קטינה), איתי גרנות (קטין) נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 30/06/2005)