פסקי דין על מיחשוב רפואי א. ד. (1994) בע"מ | פסקי דין על אילן אלבוחר

63441-11/16 עע     02/01/2018




עע 63441-11/16 מיחשוב רפואי א. ד. (1994) בע"מ נ' אילן אלבוחר








בית הדין הארצי לעבודה


ע"ע 63441-11-16






ניתן ביום
02 ינואר 2018

מיחשוב רפואי א. ד. (1994) בע"מ
המערערת


-


אילן אלבוחר
המשיב

לפני: השופטת לאה גליקסמן
, השופט אילן איטח
, השופטת חני אופק גנדלר

נציגת ציבור (עובדים) גברת חיה שחר, נציג ציבור (מעסיקים) מר עצמון ליפשיץ



פסק דין


1.
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב יפו (סע"ש 6622-09-16; השופטת יפית זלמנוביץ גיסין) שבה נמחקה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית תביעתה של המערערת.

רקע וההליך בבית הדין האזורי
:
2.
להלן נפרט בתמצית את הרקע להליך בבית הדין האזורי:
2.1.
בין המערערת ובעליה, מר דורון רז, לבין המשיב התקיים הליך בוררות שעניינו פירוק השותפות בין מר רז לבין המשיב וזכויותיו של המשיב מעבודתו במערערת. בתום הבוררות ניתן פסק בוררות.
2.2.
בין היתר, חויבה המערערת בפסק הבוררות לשלם למשיב בגין הודעה מוקדמת:

"סך של 13694 ₪ (פרק ח(5) לעיל) כאשר תשלום זה ייעשה על דרך של הפקת תלוש שכר לאילן [המשיב] וכאשר הסכום הנ"ל ייחשב לסכום ברוטו המגיע לאילן וממנו ינוכו כל ניכויי החובה כפי שנעשו בתלושי השכר של אילן בעת שעבד בחברה.
לסכום האמור יתווספו פיצויי הלנת שכר בשיעור המירבי הקבוע בסעיף 17(א) לחוק הגנת השכר החל מיום 9.1.2012 ועד למועד התשלום פעול (פרק ח(5) לעיל)".
2.3.
פסק הבוררות אושר על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים ב

פסק דין
מיום 5.4.2016.
2.4.
לטענת המערערת, בגין רכיב זה בוצע על ידה למשיב תשלום יתר וזאת משתי סיבות: האחת – המערערת סברה בטעות כי החיוב בפיצויי הלנה הוא על התשלום בערכי ברוטו, בעוד שלטענתה על פי הדין החיוב בפיצויי הלנה חל על התשלום נטו; השנייה – לטענתה, המשיב יצר לפניה מצג כאילו אין לו הכנסה נוספת במועד התשלום, ובהתאם למצג זה ניכתה במקור מס הכנסה, ובדיעבד ולאחר שהמציא טופס 101 התברר כי הייתה לו הכנסה נוספת, כך ששיעור הניכוי במקור למס הכנסה היה צריך להיות גבוה יותר, ובהתאמה היתרה לתשלום למשיב הייתה צריכה להיות נמוכה יותר. טענה נוספת של המערערת היא כי המשיב התחייב, במכתב בא כוחו מיום 26.1.2015, כי ככל שעקב המצאת טופס 101 תהיה יתרת סכום שיש לנכות [בגין מס הכנסה] המשיב יחזיר את היתרה למערערת.
2.5.
נוכח חילוקי דעות בין הצדדים בנוגע לביצוע פסק הבוררות תלוי ועומד ביניהם הליך בהוצאה לפועל. במסגרת הליך זה, טענה המערערת טענת "פרעתי", ולעניין החיוב על פי פסק הבורר ברכיב הודעה מוקדמת ופיצויי הלנה כי לא זו בלבד שרכיב זה שולם במלואו, אלא ששולם ביתר סך של 61,112 ₪.
3.
ההליך בבית הדין האזורי:
3.1.
במקביל להליכי ההוצאה לפועל הגישה המערערת תובענה לבית הדין האזורי, שבה תבעה השבת הסך של 61,112 ₪, בעילה של "עשיית עושר ולא במשפט, השבה חוזים והטעייה".
3.2.
המשיב הגיש בקשה למחוק את התביעה על הסף, ולחלופין לעכב את המשך הדיון בהליך מחמת קיומו של הליך תלוי ועומד. לטענת המשיב, טענות זהות לטענות שבכתב התביעה העלתה המערערת בטענת "פרעתי" במסגרת הליכי הוצאה לפועל, ועל כן טענותיה צריכות להתברר במסגרת הליכי הוצאה לפועל בעניין ביצוע פסק הבוררות.
3.3.
בית הדין האזורי קבע שיש למחוק על הסף את התובענה שהגישה המערערת, מחמת העדר סמכות עניינית לדון בה, שכן כתב התביעה כלל אינו מקים עילה הבאה בגדרו של סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969; בניגוד לטענת המערערת, המשיב לא הסכים להשבת הכספים ששולמו לכאורה, ביתר, לרשויות המס בשל החישוב השגוי, אלא התנה את ביצוע התשלום בקיומו של

פסק דין
חלוט המורה לו לעשות כן; הליכי הוצאה לפועל, במסגרתם נדונה טענת "פרעתי" של המערערת, הם המקום המתאים להעלאתן של טענות מן הסוג שמבקשת המערערת להעלות בבית הדין; לבית הדין לעבודה אין סמכות עניינית לדון בתביעה שעילתה תשלומים ששולמו על ידי המערערת ביתר לרשויות המס ו/או למשיב בשל חישוב מס שגוי שנעשה על ידה, וודאי כאשר עילתו והורתו של התשלום בפסק בורר שאושר על ידי בית המשפט המחוזי זה מקרוב; יש להותיר ללשכת ההוצאה לפועל את מלאכת פתרון המחלוקת משהסוגיה מצויה בתחום מומחיותה, וככל שהצדדים יבקשו להשיג על קביעות ראש ההוצאה לפועל פתוחה בפני
הם הדרך להשיג על החלטתו בהתאם לסעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967.
3.4.
נוכח כל האמור, נמחקה על הסף תביעתה של המערערת, והיא חויבה לשלם למשיב הוצאות בסך של 3,500 ₪.

תמצית טענות הצדדים בערעור
:
4.
לטענת המערערת
לבית הדין לעבודה הסמכות העניינית לדון בתובענה בהיותה נובעת מיחסי עבודה ששררו בין הצדדים וסיומם. בכלל זאת, לבית הדין לעבודה הסמכות לקבוע אם היה מקום לשלם פיצויי הלנה על בסיס הסכום ברוטו או על בסיס הסכום נטו של תשלום ההודעה המוקדמת. מנגד לראש ההוצאה לפועל אין סמכות לדון בטענות על התחייבות המשיב שניתנה לאחר פסק הבורר, כמו גם על כספים ששולמו למשיב שלא במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. אשר על כן, לא היה
מקום למחוק על הסף את התובענה, בניגוד למדיניות בית הדין לעבודה שלפיה סעד של מחיקה על הסף ניתן במשורה ובמקרים נדירים.
5.
לטענת המשיב
, הסמכות לדון בטענות המערערת בעניין פירוש פסק הבוררות ופירעונו, כמו גם הטענה כי החוב נפרע ביתר, מוקנית לראש ההוצאה לפועל, במסגרת טענת "פרעתי"; אין לאפשר למערערת לנהל דיון באותן טענות בשתי ערכאות במקביל – בית הדין לעבודה וההוצאה לפועל, והגשת התביעה לבית הדין לעבודה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט; ככל שבהליכי הוצאה לפועל ייקבע כי שולמו למשיב סכומים ביתר, הרי המשיב יחזירם בהתאם להתחייבותו, ובכל מקרה ראש ההוצאה לפועל ראשי להורות כן על פי סעיף 20 לחוק ההוצאה לפועל.

הכרעה:
6.
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, כך שתחת מחיקת התובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, היה מקום לקבל את בקשתו החלופית של המשיב – עיכוב ההליכים בתובענה בשל הליך תלוי ועומד בהוצאה לפועל. בכל מקרה, יש לבטל את קביעתו של בית הדין האזורי כי המשיב לא הסכים להשבת הכספים ששולמו לכאורה ביתר לרשויות המס בשל ביצוע התשלום אלא התנה זאת בקיומו של

פסק דין
חלוט (סעיף 15 לפסק הדין), שכן בית הדין הכריע בבקשה על יסוד כתבי טענות בלבד, ללא שנשמעו עדויות וראיות מטעם הצדדים. הואיל ומדובר במחלוקת עובדתית, לא ניתן להכריע בה ללא שמיעת עדויות.
7.
כעקרון, תביעת השבה של כספים ששילם מעסיק לעובד ביתר, בשל טעות או מכל סיבה אחרת, עת הכספים שולמו במסגרת יחסי עבודה, מצויה בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. אולם בענייננו, הכספים שעל פי הנטען שולמו ביתר, לא שולמו במהלך הרגיל של יחסי העבודה, אלא במסגרת ביצוע פסק בורר, שאושר על ידי בית המשפט המחוזי, ועל כן הוא בגדר פסק הדין. ביסוד לפחות חלק מטענות המערערת עומדת מחלוקת פרשנית באשר להוראות פסק הבוררות בכל הנוגע לשכר עליו יחושבו פיצויי ההלנה – ברוטו או נטו. פעולות לפירוש פסק הדין המחוזי (ומכאן פסק הבוררות) מצויות בתחום סמכותו של ראש ההוצאה לפועל. לאור זאת, בכפוף לסמכותו של ראש ההוצאה לפועל על פי כל דין (ובשלב זה איננו נדרשים למחלוקת שבין הצדדים בכל הנוגע להיקף הסמכות לפי סעיף 20), המחלוקת בעניין פרשנות פסק הבורר וביצועו
צריכה להתברר בהליכי הוצאה לפועל. גם טענת המערערת בדבר היקף סמכותו העניינית של ראש ההוצאה לפועל צריכה להתברר על ידו וערכאת הערעור המוסמכת עליו, ולא על ידי בית הדין לעבודה. ככל שייקבע כי ראש ההוצאה לפועל אינו מוסמך לדון באיזו מטענות המערערת, ניתן יהיה לחדש את ההליך השיפוטי בבית הדין האזורי על מנת שידון באותן טענות.
8.
המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שבשלב זה יש לעכב את ההליך בבית הדין האזורי לעבודה בשל ההליך התלוי ועומד בהוצאה לפועל, שבו מתבררת טענת "פרעתי" של המערערת, במסגרתה הועלו טענות זהות לטענות בכתב התביעה.
9.
סוף דבר
: הערעור מתקבל כאמור בסעיף 6 לעיל. נוכח התוצאה, בטל החיוב בהוצאות שהוטל על המערערת בפסק דינו של בית הדין האזורי. שאלת החיוב בהוצאות בגין הליך זה תישקל על ידי בית הדין האזורי במסגרת פסק דינו.

ניתן היום, ט"ו טבת תשע"ח (02 ינואר 2018) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.






לאה גליקסמן
,
שופטת, אב"ד

אילן איטח
,
שופט

חני אופק-גנדלר, שופטת


גברת חיה שחר,
נציגת ציבור (עובדים)





מר עצמון ליפשיץ,
נציג ציבור (מעסיקים)
















עע בית הדין הארצי לעבודה 63441-11/16 מיחשוב רפואי א. ד. (1994) בע"מ נ' אילן אלבוחר (פורסם ב-ֽ 02/01/2018)