פסקי דין על עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ | פסקי דין על שמעון דהן

5226/01 א     07/07/2005




א 5226/01 עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' שמעון דהן






בתי המשפט

א 005226/01
בית משפט השלום ירושלים
7/07/2005

בפני
כב' השופט נֹעם סולברג
עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ

בעניין:
התובעת
ע"י ב"כ עו"ד אברהים ח'ורי
-נגד-
שמעון דהן
הנתבע
ע"י ב"כ עו"ד אריה נח

פסק דין
1. תביעה לפינוי ולסילוק-ידו של הנתבע מדירת עמידר שברחוב שוהם 527/9 בשכונת גילה בירושלים.

2. על-פי כתב התביעה, התובע אינו עומד בתנאי 'בן ממשיך', מכיוון שהתחתן, עזב את הדירה, ולא גר בה עוד עם הוריו.

3. על-פי כתב ההגנה, התגרש הנתבע מאשתו לפני שנים ארוכות, הוא אב לילדה קטינה שבהחזקתו, ומתגורר מזה שנים בדירה נשוא התביעה, עוד בחיי הוריו, אשר בהם טיפל במסירות עד מותם.

4. על-פי הסכמה דיונית (פרוטוקול והחלטה מיום 30.12.01), הפלוגתא הטעונה הכרעה היא, האם התגורר הנתבע בדירה במשך 3 שנים, עובר למות הוריו.

5. עוד במישור הדיוני, אזכיר את העובדה שעל-פי הצעתי, הקדים ב"כ הנתבע והביא את ראיותיו בפני
התובעת, בטרם הובאו ראיות מטעמה. הצעתי נועדה לשם בחינה מוקדמת וכּנה אצל עמידר. שורה ארוכה של מסמכים הביא ב"כ הנתבע בפני
עמידר. תצהיר של עורך-דין, מכתב מאת חברי ועד-הבית, מאת רופאת-המשפחה, מסמכים מבנק דיסקונט, מכתב מצה"ל, תמצית רישום ממירשם האוכלוסין, ועוד.
נחלנו אכזבה מן העובדה שבעמידר לא התייחסו ברצינות הראויה למסמכים הללו, אם בכלל. על כל פנים, עד התובעת, מנהל מרחב ירושלים בעמידר, לא הכּירם (עמוד 6-7 לפרוטוקול); חבל שכך.

6. ועוד זאת אזכיר, כי פעם ופעמיים נמחקה התביעה מחמת חוסר-מעש מצידהּ של התובעת.

7. מטעם התובעת העיד מנהל מרחב ירושלים בעמידר, כשהוא מצוייד במסמכים. דא עקא, לא הוא ערך את המסמכים. מרבית ראיות התובעת אינן קבילות, בהיותן על דרך השמועה או הסברה, וכשמנהל המרחב לא ידע לומר מי ערך מסמכים שונים, ובאֵלו נסיבות נערכו. מנהל המרחב לא הכיר ולא פגש כלל את הנתבע או את הוריו, ולא היה בדירה נשוא התביעה (עמוד 4, 7 ו- 8 לפרוטוקול).

8. גם אם נניח לצורך הדיון, כי המסמכים שצורפו לתצהירו של מנהל המרחב הינם קבילים, הרי שאין בהם ראיה על מועד פטירת הורי הנתבע, וגם אין בכוחם לסתור את טענת הנתבע על מגוריו עם הוריו בדירה, עובר לפטירתם.
מן המסמכים האמורים עולה, כי עד לשלהי שנת 2000, התגורר בדירה אביו של הנתבע. בהתאם לכך, על התובעת להוכיח כי הנתבע לא התגורר בדירה בשנים 1998, 1999 ו-2000.

9. אלא, שאין במסמכים הללו כדי לסתור את טענתו של הנתבע - טענה שנתמכה בראיות מטעמו - על כך שחזר להתגורר בדירה מאז גירושיו מאשתו בשנת 1994. על-פי הסכם הגירושין, קיבלה אשתו של הנתבע את דירתם, ומתקבלת על הדעת גירסתו שחזר להתגורר בדירת הוריו. בעיקר כך, בהיותם חולנים וזקוקים לסיעוד. לגירסה זו של הנתבע, נמצאו תימוכין. עוד בשנת 1995 הודיע על שינוי מקום מגוריו, וכפי שיפורט בהמשך.

10. מנהל מרחב ירושלים בעמידר, אישר בעדותו, כי בשנת 1996 התגורר הנתבע בדירה (עמוד 6, ובהסתמך על דו"ח ביקור בית בדירה מיום 11.11.96 אשר צורף לתצהירו); גם בשנת 2001 ובשנת 2002 התגורר הנתבע בדירה על-פי דוחות של עמידר.
לגבי השנים שבין לבין השנים הנ"ל, אין מידע פוזיטיבי על העדרו של הנתבע מן הדירה. אדרבא, הנתבע הציג ראיות משכנעות, על כך שגר בדירה בשנים הללו. לבד מעדותו-שלו, מדובר בעדויות של ארבעה משכניו ובמסמכים מאת הרשויות ומגורמים נוספים.

11. אך בטרם אדרש לראיות הנתבע, אתייחס להלן אל דוחות הביקור של עמידר. אומנם במישור הקבילות קיבלתי, כאמור, את עמדתו של ב"כ הנתבע. אף-על-פי-כן, ראוי להידרש אל הדוחות הללו.
מנהל מרחב ירושלים בעמידר ציין בתצהירו, על-פי דוחות הביקור הללו מן השנים 1998 - 2001, כי רכזי השטח של התובעת לא מצאו את הנתבע בדירה מעולם, וכי מעולם גם לא צויין בפני
התובעת כי הנתבע גר שם.

12. אלא שהדוחות, על-פניהם, מעלים תמיהות. על גבי ארבעה מדוחות הביקור, נרשמה חתימת הדייר "דהן", חתימה שניכר בה שנחתמה ביד אדם רועד, כנראה מבוגר. מכל מקום, ארבעת החתימות הללו שונות בתכלית מן החתימה "דהן אלברט" בדוח הביקור החמישי. הדבר ניכר בעליל ואין צורך במומחה לדבר. פשר החתימות לא הוברר, מכיוון שעורך הדוחות לא הובא להעיד.
זאת ועוד. אימו של הנתבע הייתה אנאלפבתית, ואביו היה עיוור, כעולה מעדויות השכנים. ספק רב אם קראו ואם הבינו את האמור בדוחות הביקור. מנהל המרחב מטעם עמידר, לא ידע לומר אם דוחות הביקור הוקראו והוסברו להוריו של הנתבע (עמוד 8).

13. הגם שלפחות באחד הדוחות - דוח מיום 11.11.96 - נאמר שהנתבע גר בדירה, לא ידע מנהל המרחב מטעם עמידר לומר, האם נשאלו הורי הנתבע, בזמן מן הזמנים, אם בנם מתגורר בדירה. הוא גם לא שלל אפשרות שהביקורים נעשו בזמן שהנתבע היה בעבודה (עמוד 8 לפרוטוקול).

14. מצופּה היה מן התובעת להעיד את עובדיה הבקיאים בעובדות העניין, אֵלו שביקרו בדירה וערכו את הדוחות. משלא עשתה כן, דין הוא, לזקוף את הדבר לחובתהּ. לא נשמעה מאת התובעת טענה שמר דוד אלקובי (מס' רכז 4092), אשר חתום על 4 מדוחות הביקור, אינו מועסק עוד בעמידר, או כי לא ניתן היה לאתרו. כך הדבר גם לגבי מר ראובן וקר (מס' מנהלן 6392). במיוחד כך, נוכח השאלות שדוחות הביקור העלו, כשלעצמם בכלל, ולאור הסתירות שביניהם לבין ראיות הנתבע, בפרט; ובמיוחד, כשמנהל המרחב לא מסוגל היה להעיד דבר כלשהו מידיעה אישית.

15. ב"כ הנתבע הלין במילים קשות על התנהלותה של עמידר, והוא הטיל ספק לגבי עצם הביקור של הרכז מטעם עמידר בדירה, ביום 2.7.00 (תאריך הפקת הדוח) או ביום 2.10.00 (תאריך הביקור הרשום בדוח). זאת, בעיקר בשים לב לכך שבדוח נחזית חתימת "דהן אלברט" לא להיות חתימתו-שלו (על בסיס השוואה לחתימתו בארבעת הדוחות האחרים). שני המועדים האמורים גם אינם מתיישבים, לכאורה, אהדדי.
כשלעצמי, אהיה זהיר. על-פי החומר שבפני
י לא אוּכל לקבוע כדבר החמור הזה. עם זאת, אמליץ על ביקורת פנימית בעמידר, לשם בדיקת העניין הזה.

16. הנתבע, מצידו, סתר בראיותיו את האמור בדוחות הביקור, במובן זה ששיכנע בדבר מגוריו בדירה בשנים הללו.
עו"ד אלברטו שרם מתגורר בבניין שבו מתגורר הנתבע, והוא מכיר מזה שנים, אותו ואת הוריו. לא מצאתי סיבה לפקפק בדברי עו"ד שרם על הנתבע, על כך שהוריו "היו גרים יחד עימו באותה דירה עד לפטירתם, ובחייהם הוא טיפל בהם וסעד אותם כי הם היו חולים" (סעיף 4 לתצהיר). עו"ד שרם ידע לומר בוודאות כי הנתבע התגורר בדירה ברציפות, לפחות בארבע השנים שקדמו למועד מתן תצהירו (מרץ 2002), וכנראה עוד שלוש שנים לפני כן (עמוד 10). כמעט מדי יום ראה עו"ד שרם את הנתבע. מעת לעת עזר לו הנתבע בתיקונים בדירתו (עמוד 9), מכוניותיהם חנו בצוותא סמוך לאותה כניסה (שם), וה"החלון של הסלון שלי צמוד צמוד לאחד מהחלונות שלו. החתול שלו בא לאשתי ובוכה שהוא רוצה חלב" (שם).

17. כיוצא בדברים הללו, העידו 3 שכנות נוספות. גב' גלינה טרקטקובסקי העידה על כך שהיא מכירה את הנתבע "בסביבות 20 שנה" (עמוד 5), עוד מעת מגורי הוריו בדירה. לדבריה, שנים ארוכות גר הנתבע בדירה, עזר להוריו, "אפילו בוועד הבית, היו לנו בעיות בהסקה ובאינסטלציה" (שם) והנתבע היה מושיט עזרה. בהיותה בעלת כלב, זכרה גב' טרקטקובסקי היטב את החתול של הנתבע (שם). מעת לעת הייתה פוקדת את דירתו - בעדותה שירטטה את הדירה (נ/3) - שם "הוא גר עם הבנות שלו... הוא משלם ועד בית, אין בעיות איתו, אני גזבר של ועד הבית" (עמוד 6); "זה כמה שנים שהוא מקבל עיתון, זורקים אותו למטה ואני מצלצלת אליו שיבוא לקחת" (עמוד 7). היטב תיארה גב' טרקטקובסקי פרטים, בהם קשריו של הנתבע עם בנותיו ("הגדולה לא הייתה קשורה אליו כל כך והקטנה כן", שם), מכונית שהייתה לנתבע, ואשר החליף באחרת (עמוד 8), ועוד.

18. במנותק מעדותה של גב' טרקטקובסקי, העידה גב' סוניה גולדמן, כבת 80, באופן משכנע ביותר: "אני אמרתי ששמעון הוא מגן דוד אדום... אני יודעת שאם משהו התפוצץ, תמיד פניתי אליו כי בבניין שלנו כולם גרים מבוגרים ושמעון היה זה שכולם פונים אליו... הוא היה עוזר לנו מאוד" (עמוד 8). על-פי זיכרונה, בא הנתבע לגור בדירה בערך בשנת 1995. סימן לדבריה נתנה העדה בת ה- 80 שזכרה שלפני 8 שנים תוקן הגג "והוא שילם, לפי זה אני זוכרת, עכשיו אנחנו מתקנים בפעם השנייה" (עמוד 9). "הוא היה שם כל הזמן שאני זוכרת, עוד לפני שההורים שלו נפטרו, הוא טיפל בהורים שלו... אמו הייתה עיוורת ואביו היה מאד רזה... בערבים הוא תמיד היה בבית" (שם); "כמעט כל יום הייתי רואה אותו" (עמוד 9). העדה הכירה היטב את בנותיו, את מכוניתו, את חלוקת חדרי הדירה (שרטוט נ/4).

19. שכנה נוספת, גב לידיה שמוס, גם היא מכירה את הנתבע שנים רבות, עוד מעת כניסתה לגור בבניין, אותו ואת הוריו. "האמת שהוא טבח טוב מאוד והוא לימד אותי לבשל, חוץ מזה הבת שלו הייתה נכנסת לפעמים כדי לקבל עזרה במתמטיקה" (עמוד 10). גב' שמוס ראתה את הנתבע כמעט מדי יום, "הרבה פעמים הייתי מצלצלת לו בדלת כדי שהוא יתקן לי דברים בבית... ידענו שהוא שכן" (עמוד 11). גב' שמוס הכירה את בנותיו של הנתבע, את אחיו ושאר פרטים על אודות דירתו ואורחות-חייו (שם).

20. הנה כי כן, עו"ד שרם ועוד 3 שכנות, חלקן באות-בימים, העידו כולם באופן ברור ורהוט, במנותק זה מזה, כי הנתבע הינו שכנם מזה שנים, מתגורר בדירה דרך קבע, בבוקר יוצא מן הדירה, בכל לילה נמצא בדירה, מכוניתו חונה בחוץ, והוא תמיד זמין לסייע, לתקן, ולשלם את תשלומי ועד-הבית.
ב"כ התובעת טוען על כך שהנתבע לא הביא להעיד את המטב"ת אשר טיפלה באביו, ולא את גרושתו. אלא שלפי טיב היחסים עם הגרושה (עמוד 3 לפרוטוקול), אפשר ליתן הסבר להימנעות מהעדתה. בנוסף, והדברים יפים גם לגבי המטב"ת, דיינו באותן ראיות - עדויות בעל-פה ומסמכים בכתב - שהביא הנתבע, הן מבחינת הכמות והן מבחינת האיכות.
21. על עדויות השכנים נוספה גם עדותו של הנתבע עצמו, כאמור, וזו לא נסתרה. על-פי דברי-עדותו, התגרש בשנת 1994, הוא אב לשתי בנות, אחת מהן במשמורתו. עם גירושיו, עברה דירת המגורים המשותפת לרשות גרושתו, ומאז חזר להתגורר עם הוריו בדירתם. הנתבע עשה כן, לדבריו, הן מכיוון שלא היה לו מקום מגורים אחר, והן מחמת הצורך לסעוד את הוריו ולטפל בהם. אני מאמינוֹ. חברי ועד-הבית אישרו בכתב, כי הנתבע התגורר בדירה משנת 1995, סייע רבות באחזקת הבית, בטיפוח הגינה, ושילם את מיסי ועד-הבית.
אגב, בדוח הביקור של עמידר שהוּפק ביום 2.7.00 נרשם מספר טלפון, כביכול זהו מספר הטלפון במקום עבודת אבי-הנתבע. הלה היה אז קשיש, חולה ופנסיונר. לפי האמת, מספר הטלפון איננו של אבי-הנתבע בעבודה, אלא זהו מספר הטלפון הסלולרי של הנתבע. זוהי ראיה נוספת לתמיכה בגירסת הנתבע.

22. לטענת הנתבע, עוד בשנת 1995 שינה את כתובת מגוריו. אכן, על-פי תמצית רישום מירשם האוכלוסין אשר צירף הנתבע לתצהירו, הריהו מתגורר בדירה נשוא התביעה עוד מיום 21.12.94.
כתובתו של הנתבע בדירה נשוא התביעה, עוד משנת 1995, מצויינת גם ברישומי בנק דיסקונט, שם התנהל חשבונו של הנתבע.
רופאת-המשפחה אישרה גם היא, בכתב, כי הכירה את הורי הנתבע מאז החלה לטפל בהם בשנת 1997, בהיותם חולים אשר נזקקו לטיפול ולסיעוד. הנתבע "היה גר עם ההורים, עובדה שעליה הסתמכתי בעת קביעת וסידור הטיפולים הרבים שנזקקו ההורים".
נציגת הקישור ביחידת המילואים של הנתבע בצה"ל אישרה גם היא שברישומי הצבא מצויינת כתובתו של הנתבע בגילה, ברח' שוהם 527 כניסה ב' קומה 1 דירה 9, היא הדירה נשוא התביעה, ואשר אליה נשלחים צווים ומסמכים המיועדים לנתבע, ושם גם נעשו סיורי כתובות (על קבילות המסמכים הנזכרים, הוסכם בעמוד 12 לפרוטוקול).

23. הנה כי כן, לא זו בלבד שהתובעת לא נשאה בנטל המוטל עליה, לא הוכיחה כי הנתבע לא התגורר בדירה במשך 3 שנים ולא את מועד פטירת הוריו; אלא שהנתבע הוכיח בראיותיו, באופן פוזיטיבי, את טענתו על מגוריו בדירה ברציפות במשך שנים עוד לפני מות הוריו, סמוך לפטירתם.

24. במישור הנורמטיבי מבססת עמידר את עמדתה על הוראת-נוהל 08/19 של משרד הבינוי והשיכון בנושא "הסדרת זכויות חוזיות של דיירים ממשיכים" ובמיוחד על הוראות חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח - 1998. עמידר טוענת, כי הנתבע אינו עומד בקריטריונים המזכים אותו להיות "דייר ממשיך" בדירה; ולא היא.
"דייר ממשיך" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הנ"ל, הינו:

"בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי, או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי".

[ראו והשוו: תנאי "דייר ממשיך" בסעיף 2.10 להוראת-הנוהל הנ"ל; לענייננו אין נפקא-מינה].

25. כראייה לצידקת-דרכה של עמידר, מצביע בא-כוחה על שורת החלטות שבהן נדחו בקשותיו של הנתבע:
החלטה של ועדת לגליזציה, ועדה שתפקידה לבחון האם זכאי הנתבע להחזיק בדירה כ"דייר ממשיך". הועדה דחתה את בקשת הנתבע;
על החלטת ועדת הלגליזציה הגיש הנתבע ערר בפני
ועדה עליונה להקניית זכאות חוזית בדירת דייר ציבורי של משרד הבינוי והשיכון. הועדה העליונה דנה בערר והחליטה לדחותו, מחמת "חוסר רצף מגורים 3 שנים לפני פטירת הדייר החוזי";
הנתבע פנה לועדה ציבורית של משרד הבינוי והשיכון, אשר דחתה את בקשתו מן הטעם המפורט בהחלטת הועדה העליונה;
על-פי המלצתי לאחר שמיעת ההוכחות, דנה גם ועדת חריגים מיוחדת בבקשת הנתבע. גם ועדה זו החליטה לדחות את הבקשה, מן הטעם האמור לעיל.

26. הנה כי כן, שלל דיונים, ועדות לרוב, החלטות חוזרות ונשנות, וכולן כאחת: דחיית בקשת הנתבע מכיוון שלא גר בדירה במשך שלוש שנים שלפני פטירת הוריו.
על סמך כל אלה, טוען ב"כ התובעת בסיכומיו, כי "התובעת נהגה בנתבע בסבירות, בהגינות ובתום-לב כשבדקה את זכויותיו כ"דייר ממשיך" בדירה נשוא התביעה" (עמוד 6 לסיכומים).
כשלעצמי, הנני מסופק בדבר הזה. מנהל מרחב ירושלים בעמידר, אשר העיד מטעמהּ, לא ידע ולא הכיר כלל את ראיות הנתבע. מי לידינו ייתקע כי כל אותן הוועדות שדנו בעניינו של הנתבע, נתנו את דעתן על הראיות הללו? ושמא דנו בעניין כ'מצוות אנשים מלומדה', כשרק דוחות הביקור (שאינם נקיים מספיקות) לנגד עיניהם?

27. יהא הדבר כאשר יהא, גבי דידי, שוכנעתי, על סמך ראיותיו, כי הנתבע גר בדירה, שלוש שנים ויותר לפני ובסמוך לפטירת הוריו, וכי מתקיימים בו התנאים הסטטוטוריים להיות "דייר ממשיך".

28. ב"כ הנתבע טען בארוכה לעניין ההוצאות, על כך שאין הצדקה שהנתבע ייצא בחסרון-כיס, על התנהלות התובעת, על ריבוי ההליכים, על שווי הנכס ועל שכר-הטירחה. הבאתי את כל אלה ושאר נסיבות העניין במניין שיקוליי, כמו גם את העובדה כי נזקקים רבים משחרים לפיתחה של "עמידר" וקופתה אינה שלה, אלא של הציבור.

29. סוף דבר: התביעה נדחית.
התובעת תישא בהוצאות המשפט, וכן תשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 18,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתן היום, ל' בסיוון תשס"ה (7 ביולי 2005), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק

פסק דין
לב"כ הצדדים.
נֹעם סולברג
, שופט
עינת








א בית משפט שלום 5226/01 עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' שמעון דהן (פורסם ב-ֽ 07/07/2005)