פסקי דין על שלמה נרקיס | פסקי דין על מועלם דיזי עפ"י צו ירושה ראובן מועלם ז"ל | פסקי דין על דורון מואלם | פסקי דין על סמי מועלם ואח' |

19154-10/16 תט     09/01/2018




תט 19154-10/16 שלמה נרקיס נ' מועלם דיזי עפ"י צו ירושה ראובן מועלם ז"ל, דורון מואלם, סמי מועלם ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"ט 19154-10-16 נרקיס נ' מועלם
9 לינואר 2018






מספר בקשה:15
לפני
כבוד השופטת

הרשמת
נועה גרוסמן



המבקש:

שלמה נרקיס
ע"י ב"כ עו"ד פורת עופר דב


נגד


המשיבים:

1. מועלם דיזי עפ"י צו ירושה ראובן מועלם ז"ל

2. דורון מואלם

3. סמי מועלם
4. אילן מואלם
5. מואלם גנט
ע"י ב"כ עו"ד גדי אלבז



החלטה

רקע
:

לפני בקשה להטלת עיקול זמני.
הבקשה הוגשה במקורה בבית משפט השלום מחוז מרכז, בגלגולו הקודם של תיק זה בחודש אפריל 2017.
בית משפט השלום לא נעתר להטיל את העיקול, משום שסבר כי הסמכות העניינית להידרש לתיק זה מוקנית לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
כפועל יוצא הורה בית המשפט השלום על העברת התיק ולא נדרש לבקשה להטלת עיקול.
במחצית חודש נובמבר 2017, לאחר שהעברת התיק מבית המשפט השלום במחוז מרכז אל בית המשפט המחוזי בתל אביב אושרה למעלה מכל ספק לפי החלטה מיום 14.11.17 שניתנה על ידי כב' השופטת מירב כפיר שם, חידש המבקש את הבקשה להטלת עיקול זמני.
בהחלטתי מיום 19.11.17 קבעתי, כי הזמן שחלף מאז הוגשה הבקשה המקורית להטלת עיקולים בחודש אפריל 2017 מלמד אותנו, כי אין בהילות להטלת הצו במעמד צד אחד בלבד.
יתר על כן, גם בבקשה המקורית נאמר כי הנכס ממילא מעוקל ועל כן חשש ההברחה איננו מיידי. משכך, סברתי כי אין מקום להיעתר לבקשה להטלת צו עיקול במעמד צד אחד בלבד והוריתי על הגשת תגובות ותשובות והכרעה על יסוד הכתב. עוד איפשרתי לצדדים להודיע האם רצונם לקיים דיון פרונטלי בבקשה לצו עיקול.
כיוון שלא נמסרה הודעה על רצון או כוונה לדיון פרונטלי כאמור נתפתח הפתח למתן החלטה זו על יסוד הכתב.

הבקשה להטלת עיקול
:
המבקש שלמה נרקיס
, שהוא גם הזוכה בבקשה המקורית לביצוע שטר והתובע דכאן מבקש להורות על עיקול נכס מקרקעין הידוע כגוש 6127 חלקה 621 הרשום בלשכת רישום המקרקעין בתל אביב (להלן: "הנכס").
התביעה אותה הגיש המבקש היא על סך של 3,321,086 ₪ לצורך הבטחת ביצוע פסק הדין שיינתן באותה תביעה מבוקש העיקול הנוכחי.
לטענת המבקש הוא העניק הלוואות וכספים למשיבים.
לגרסתו, למרות שפנה לא אחת בדרישות לתשלום החוב המשיבים לא עשו מאומה לתשלום הכספים חרף פניות חוזרות ונשנות אליהם בדרישה לתשלום.
המבקש גורס כי המשיבים נמצאים במצב כלכלי קשה ולא יהיה לו ממי להיפרע.
במיוחד לאור העיקולים אשר רובצים על הנכס נשוא הבקשה.
על כן סבור המבקש, כי ראוי להבטיח את התביעה אותה הגיש למתן צו עיקול על הנכס.
הבקשה נתמכה בתצהירו של התובע.

תגובת המשיבה
:
המשיבה הגישה תגובתה כיורשת של עזבון המנוח ראובן מועלם ז"ל.
המשיבה מציינת, כי ביום 19.7.16 נפתחו כנגד העזבון שלושה תיקי הוצאה לפועל בגין שיקים שמועדי פרעונם כדלקמן: 16.7.10, 16.8.10, 16.9.10.
עוד נפתח תיק הוצאה לפועל כנגד שיק שפרעונו היה ביום 15.3.11.
המשיבה טוענת כי למעט השיקים נשוא תיקי ההוצאה לפועל ומסמך שכותרתו "הסכם הלוואה" מיום 16.9.09, לא הוגשו במסגרת תיקי הוצאה לפועל מסמכים נוספים.
ביום 9.4.17 הוגש כתב תביעה מתוקן, ומכוחו התבקש לתקן את זהות הנתבעת מ"עזבון המנוח ראובן מועלם ז"ל" לשמה של המשיבה כיורשתו.


המשיבה צירפה לתגובתה לבקשה לצו עיקול סוללה של טענות מקדמיות, אשר לשיטתה מצדיקות דחיית התביעה על הסף:
א.
התיישנות – מסמך ההלוואה הנטען נושא בכותרתו תאריך 16.1.10 וחלפו למעלה משבע שנים מהיום בו לכאורה נחתם.
ב.
שיהוי – המנוח ראובן מועלם ז"ל הלך לבית עולמו ביום 13.6.11. מדוע המתין המבקש פרק זמן של 6 שנים לקבלת התמורה ? במיוחד כאשר מדובר בסכום שלטענתו של המבקש עולה על 3 מיליון ₪.
ג.
העזבון כבר חולק במסגרת בית המשפט לענייני משפחה בת"ע 9353-12-11 -
המבקש, אשר טוען לחוב לכאורה של המנוח כלפיו לא הגיש כל תביעה למנהל העזבון, לא בתוך התקופה בה בוצע פרסום לפי סעיף 99 לחוק הירושה התשכ"ה-1965 ואף לא לאחר מכן. ביום 18.6.12 שוחרר מנהל העזבון מתפקידו לאחר שהעזבון חולק. אין מקום להוספת נושה בשלב זה.
ד.
היעדר יריבות – המבקש מעולם לא פנה למשיבה בכל עניין שהוא. המשיבה לא מכירה את המבקש ומעולם לא נפגשה עמו. היא לא קיבלה ממנו שקל בודד ואינה נזכרת במסמך ההלוואה או בכל מסמך אחר הקשור לטענות המבקש.

מעבר לטענות הסילוק על הסף, טוענת המשיבה לגוף הבקשה כי היא אינה עומדת בקריטריונים המשפטיים הנחוצים לצורך הטלת עיקול, על פי הוראות התקנות 362, 374 לתסד"א תשמ"ד-1984.
לשיטתה, על מבקש הסעד להוכיח זכות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, ואף מאזן הנוחות ויסוד ההכבדה ניצבים אכן לימינה.
משכך, עתרה המשיבה לדחיית הבקשה להטלת עיקול על נכסיה. בקשתה נתמכה בתצהיר כדין.

הכרעה
:
לאחר שאני שוקלת את עמדות המבקש מול עמדות המשיבה, אני מוצאת כי בשלב הדיוני הנוכחי בו עסקינן בהטלת צו עיקול, יש להימנע מהטלת עיקול על נכסי המשיבה.
שניים הם הפרמטרים הנשקלים בבקשה להטלת צו עיקול.
א.
האם קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה ?
ב.
מאזן הנוחות כאשר בגדר זה נשקלים שיקולי תום לב ויסוד ההכבדה.

כאשר אני בוחנת את הפרמטר הנחוץ הראשון של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, אומרת אני, בכל הכבוד ובזהירות הראויה כי יסוד זה אינו מוצק דיו לצורך הטלת צו עיקול על נכסי המשיבה.
המנוח הלך לבית עולמו בשנת 2011. המבקש אוחז בצקלונו שיקים לכאורה חתומים על ידי המנוח וכן הסכם הלוואה מהעשור הקודם, אף הוא חתום לכאורה על ידי המנוח.
מתעוררות תמיהות רבות לגבי זכות התביעה של המבקש בנסיבות אלה.
המשיבה הטיבה להצביע עליהן אחת לאחת.
מדוע נפתחו תיקי ההוצאה לפועל לביצוע השיקים, רק בשנת 2016? מדוע הוגש כתב תביעה מתוקן רק בשנת 2017?
גם אם נאמר – רק לצורך הדיון בבקשה זו ולא לצורך התיק העיקרי – כי התיישנות אין כאן, שיהוי וודאי קיים.
לגבי טענת התיישנות:

על פי הוראות סעיף 6 לחוק התיישנות תשי"ח-1958, מועד ההתיישנות נמנה החל מן היום בו נולדת עילת התובענה. בענייננו, ניתן לומר כי עילת התובענה נולדה ביום בו נפתחו תיקי ההוצאה לפועל, או ביום בו חדל המנוח מהחזר ההלוואה הנטענת ועל כן לכאורה טרם חלפו 7 שנים הצריכות לצורך מניין תקופת ההתיישנות לפי הוראות סעיף 5 (1) לחוק ההתיישנות האמור.
ברם, לגבי טענת שיהוי: שיהוי וודאי היה כאן.
אם מדובר בחוב שנוצר בשנת 2009 או 2010, מדוע המתין המבקש זמן כה רב עד להגשת תביעתו?
הרי המנוח נפטר בשנת 2011. תמיהתה של המשיבה ושאלתה האם ייתכן שאדם שחייבים לו סכום כסף כה גדול, יישן על זכויותיו ולא יעשה מאומה במשך שנים, משנת 2011 עד שנת 2016 לגיטימית ביותר.
סימני השאלה הללו מעיבים על התביעה כולה.
לגבי טענת היעדר היריבות
: גם כאן התביעה כנגד המשיבה מוטלת בספק.
המשיבה העידה בתצהיר כדין כי יש מעולם לא פגשה במבקש, לא נטלה ממנו כל הלוואה ואפילו לא שקל אחד. ככל הנראה התביעה נגדה מבוססת רק על מעמדה כיורשת המנוח ראובן מועלם ז"ל.
בעניין זה ברי כי התביעה כנגד המשיבה, היא רק כדי מה שירשה מתוך עזבון המנוח ובענייננו לא ברור כלל האם ירשה ממנו דבר מה.
אלמנט נוסף אותו אני שוקלת בבקשה הנוכחית להטלת עיקול היא סוגיית חלוקת העזבון.
העזבון חולק על ידי בית המשפט לענייני משפחה עוד בשנת 2012.
נושי המנוח, זומנו על ידי מנהל העזבון באותה מסגרת, להגיש את תביעותיהם כנגד העזבון קודם לחלוקתו.
זו הייתה הדרך הראויה והנכונה, בה היה על המבקש לילך.
דהיינו: להגיש בקשה כנושה במסגרת תיקי עזבון. הרי, בוצעו פרסומים כדין קודם לחלוקת העזבון. המבקש לא עשה כן. מבחינה משפטית, ספק גדול אם המבקש יכול, מקץ שנים לעורר תביעה חדשה כנגד היורשת כאשר תביעה זו למעשה מכוונת כנגד העזבון שאיננו עוד.

אשר על כן, במסגרת המצומצמת הנדונה לפני הלוא היא מסגרת הטלת עיקול זמני, אני מוצאת כי רכיב "הראיות מהימנות לכאורה" לצורך הטלת צו העיקול לא התגבש כאן.
הנטל הרובץ על שכמו של המבקש כבד במיוחד. עליו להתמודד עם סוגיות נכבדות שאך מקצתן פורט כאן.
עוד אומר כי הבקשה להטלת עיקול עצמה הייתה שטחית ביותר וכי לעובדות שאינן מדוייקות. כך למשל נטען בסעיף 1 לבקשה: "המבקש הינו מי שנתן הלוואות וכספים למשיבים".
ראו גם בסעיף 2 לתצהירו של המבקש מר נרקיס.
מן התגובה התברר כי לא הייתה כל היכרות קודמת בין המבקש לבין יורשי המנוח, לבין המשיבה.
הם אינם מכירים אותו כלל ולא קיבלו ממנו מאומה.
טענת ההלוואה לידי המשיבים עצמם נסתרת איפוא על פניה.
סתירה נוספת אני מוצאת בטענה לפיה נעשו במשך השנים ניסיונות מצד המבקש לפנות אל המשיבים.
בסעיף 3 לבקשה נטען:
"המבקש פנה בתקופה הרלוונטית פעמים מספר לתשלום החוב, אך המשיבים לא עשו מאומה לתשלום הכספים, וזאת חרף פניות חוזרות ונשנות אליהם בדרישה לתשלום".
ראו גם בסעיף 4 לתצהירו של המבקש מר נרקיס.
מתברר מן התגובה כי לא נעשתה כל פניה אל המשיבים או מי מהם לתשלום החוב. גם לא ייתכן שנעשתה פניה, משום שהמשיבים אינם בעלי ריבו המקוריים של המבקש. מתברר עוד כי לאחר שהמנוח ראובן מועלם ז"ל נפטר לא נעשה כל ניסיון לאתרו שכן אחרת היה הדבר מוצא ביטויו במסגרת תיק העזבון בבית המשפט לענייני משפחה.
לא בכדי, מנוסחים סעיפים 1, 3 לבקשה, סעיפים 2, 4 לתצהיר בצורה אוורירית, המכילה טענות מהדהדות אך מעט מאוד עובדות בצידן.
מתי פנה המבקש?
מדוע לא ננקבו תאריכים?
אל מי פנה? הרי ראינו כי המנוח נפטר וכמה יורשים לו. אל מי מהם פנה?
לאיזו כתובת בוצעה הפניה?
מדוע אין איזכור לקיומו של תיק העזבון בבקשת המבקש?
כל החסרים הללו מחוררים ככברה את גרסתו של המבקש.

בנסיבות אלה בהיעדר ראיות מהימנות לכאורה, אין מקום להטלת העיקול.
יאמר כי אין באמירה זו כדי לקבוע אם יש מקום לדחות את התביעה. עניין זה שמור להמשך הדרך.
כמו כן, אין בקביעתי זו כדי לגרוע מזכותו של המבקש להביא את עניינו בהליך הוכחות כדין בבוא היום.
מכאן אעבור לבחון את היסוד השני הנחוץ הלוא הוא מאזן הנוחות.
כאן יש מקום גם לשיקולי מניעת הכבדה, ותום לב.
אגע תחילה בשאלת תום לבו של המבקש.
לא מצאתי בעמדתו הלקונית כפי שהוגשה שום אסמכתא ושום הסבר לשאלה מדוע חיכה המבקש שנים כה רבות עד לפטירת המנוח ולאחריה כדי להעמיד את השיקים הללו לפרעון. המבקש סתם ולא פירש. פתח תיקי הוצאה לפועל, והגיש תביעה על יסוד שיקים כנגד העזבון תחילה ולאחר מכן כנגד המשיבה היורשת ויתר היורשים.
האם יתכן שאין הסבר בפיו
להתנהלות זו?
תובע, אשר בא לבית המשפט ומבקש לנגוס בנכסיו של נתבע חייב ליתן הסבר להתנהלות כזו. משהסבר כזה אינו ניתן יש בכך כדי להטיל צל על בקשתו.
אשר לשיקולי מניעת הכבדה, הליך של עיקול זמני מיועד למנוע הכבדה מזוכה פוטנציאלי ולהקל על ביצוע פסק הדין לכשיינתן. אך זהו רק פן אחד של מניעת ההכבדה. הפן השני הינו מניעת הכבדה גם מן הנתבע הנעקל.
בעל דין שנמנע ממנו השימוש החופשי של רכושו ומוטלים עיקולים על נכסיו, אף הוא נפגע.
סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו,
קובע זכות קניינית ומהותית לבעל קניין לעשות שימוש חופשי בקניינו. הטלת עיקול, ועוד קודם למתן

פסק דין
, פוגעת בזכות קניינית זו. שנינו, כי פגיעה בזכות קניינית צריכה לעשות במשורה ובזהירות. כך אני רואה לנכון לנהוג גם בענייננו.
אינני רואה לנכון למנוע מן המשיבה, יורשתו של המנוח ראובן מועלם ז"ל את הזכות לעשות שימוש חופשי בקניינה בנסיבות תיק זה.
עוד אומר, כי המבקש מסר עמדות שיש בהן משום סתירה בעניין הטלת העיקול. מצד אחד טען כי המשיבים נמצאים במצב כלכלי קשה ועל הנכס רשומים עיקולים רבים (סעיף 5 לבקשה ולתצהירו של מר נרקיס) מצד שני טען כי אי מתן צו העיקול יגרום הרעה ממשית במצבו שכן אי תשלום הכספים גורם לנזק כלכלי רב (סעיף 8 לבקשה, סעיף 7 לתצהיר). לא ברור כיצד נכס מעוקל יועיל רבות למבקש. לא ברור איזה נזק כלכלי כבד ומיידי נגרם למבקש שחיכה בין 6 ל-7 שנים להגשת תביעה כנגד יורשי המנוח.
מכל הסיבות הללו אני קובעת כי אין מקום להטיל עיקול זמני על נכסי המשיבה להבטחת תביעה זו.


סיכום
:

מן המקובץ לעיל אני דוחה את הבקשה.
אני מחייבת את המבקש בהוצאות הדיון בבקשה זו ללא קשר לתוצאות בסך של 5,000 ₪.
סכום ההוצאות נקבע לקולא בשים לב לכך שלא התקיים דיון פרונטלי.


ניתנה היום, כ"ב טבת תשע"ח, 09 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.










תט בית משפט מחוזי 19154-10/16 שלמה נרקיס נ' מועלם דיזי עפ"י צו ירושה ראובן מועלם ז"ל, דורון מואלם, סמי מועלם ואח' (פורסם ב-ֽ 09/01/2018)