פסקי דין על גיטה גרוס | פסקי דין על שושנה מלכה פרוכטנהדלר | פסקי דין על יואל משה ואח' | פסקי דין על משה ליפשיץ

44440-07/17 עשא     11/01/2018




עשא 44440-07/17 גיטה גרוס, שושנה מלכה פרוכטנהדלר, יואל משה ואח' נ' משה ליפשיץ








בית משפט השלום בירושלים



עש"א 44440-07-17 גרוס גרטנר ואח'
נ' ליפשיץ





בפני
כב' השופט גד ארנברג
, סגן הנשיא


מערערים

1
.
גיטה גרוס

2
.
שושנה מלכה פרוכטנהדלר

3
.
יואל משה

4
.
דבורה בעער



נ
ג
ד


משיבים

משה ליפשיץ


פסק

דין


בפני
ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ יעל ממן שדחתה את בקשת המערערים בטענת פרעתי.

בין המערערים למשיב התנהל הליך משפטי שבסיומו הגיעו הצדדים להסכמה על פיה היו אמורים המערערים לתרום למוסדות שונים (מוסכמים) סכום כסף של 55,0000 ₪. בהסכם נקבע כי התרומות יתפרסו על שנה מיום חתימת ההסכם. כן נקבע כי כל תרומה לא תפחת מסך של 5,000 ₪. הצדדים קבעו גם מנגנון של המצאת קבלות על התרומות וכן נקבע כי אם לא יינתנו התרומות עד תום התקופה (כאשר איחור של עד 3 חודשים לא יחשב איחור) תועבר היתרה שלא תיתרם למשיב על חשבון שכר טרחתו.

המשיב סבר שהמערערים לא עמדו בתנאי ההסכם , לא ביצעו את התרומות כמפורט בהסכם ולא המציאו קבלות על התרומות לפיכך הוא פתח תיק הוצל"פ לגביית מלוא הסכום של 55,000 ₪ וזאת
על פי הוראת ההסכם הקובעת כי אם לא יבוצעו התרומות כמוסכם עד תום התקופה הקובעת (כולל 3 חודשי גרייס) היתרה תועבר אליו כשכר טרחה.

המערערים, שסברו שעמדו בתנאי ההסכם, הגישו בקשה בטענת פרעתי בה טענו כי ביצעו את התרומות על פי ההסכם. כב' הרשמת קבעה כי המערערים לא עמדו בתנאי ההסכם ולא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח את הפירעון לפי ההסכם ודחתה את הבקשה,
למעט לגבי סכום של 5,000 ₪ שלגביו קבעה כי הוא עומד בתנאי ההסכם.

נימוקי הדחיה היו בעיקרן מבוססים על שתי טענות:

האחת,
לפי ההסכם סכומה של כל תרומה היה אמור להיות 5,000 ₪ ואילו המערערים תרמו בסכומים קטנים יותר.

השניה,
חלק
מהתרומות לא נתרמו על ידי המערערים אלא על ידי בני זוגם.

המערערים טוענים כי פרשנותה של כב' הרשמת להסכם לא היתה נכונה. לא היתה דרישה שכל תרומה לכשעצמה תהיה בת 5,000 ₪. ההסכמה היתה שכל מוסד מהמוסדות הנתרמים (שהיו כאמור מוסכמים) יקבל בסה"כ תוך כדי שנת ההסכם סך של 5,000 ₪ לפחות. בתנאי זה הם עמדו. אמנם מדובר לא בתרומות חד פעמיות של 5,000 ₪ ואולם הצטברות התרומות במהלך השנה מגיע לכך של 5,000 ₪
ודי בכך. המערערים טוענים שזו היתה הבנתם לגבי ההסכם ולכן גם אם יקבע שהבנתם היתה לקויה יש להגיע למסקנה שלא היה מפגש רצונות בין הצדדים וממילא ההסכם בטל.

המערערים טוענים
עוד כי לפי ההסכם העדר קבלות משמעותו הפרה יסודית של ההסכם ואולם ההסכם לא קובע את תוצאותיה של הפרה יסודית.
ככל שהמשיב טוען שהפרה יסודית מזכה אותו בקבלת הסכום המוסכם עליו להגיש תביעה לבית המשפט המוסמך
שיקבע זאת. המערערים טוענים עוד כי אמנם הנטל להוכחת פירעון מוטלת עליהם ואולם בנסיבות ההסכם ופסק הדין שהוגשו לגביה בתיק זה מוטל נטל ראשוני על המשיב להראות שנותרה יתרת חוב שלא נתרמה ורק אם הוא מראה זאת, יש לו זכות לגבות את אותה יתרה כשכ"ט. המערערים מלינים גם על כך שהמערערת 2 לא נחקרה בדיון בלשכת ההוצל"פ על אף
שהם ביקשו שהיא תחקר כיוון שהמידע בידיה.

המשיב טוען כי אין להתערב בהחלטתה הנכונה של כב' הרשמת. לטענתו אם המערערים טוענים להעדר מפגש רצונות, עליהם להגיש תובענה מתאימה שכן לרשמת ההוצל"פ אין סמכות לדון בטענה כזו. לגבי נטל הראיה, צדקה כב' הרשמת בקובעה שהוא מוטל על כתפי המערערים והם לא הצליחו להרים את הנטל.

לאחר עיון בטענות הצדדים נראה לי כי אין מנוס אלא לדחות את הערעור.

מדובר בהסכם שקיבל תוקף של

פסק דין
. אם וככל שהמערערים מבקשים לתקוף את ההסכם או את "מפגש הרצונות",
הדבר אינו נתון לסמכותו של רשם ההוצל"פ ועליהם להגיש תובענה נפרדת לביטול ההסכם.
תפקידו של רשם ההוצל"פ הוא ליישם את פסק הדין,
ובמקרה זה ליישם את ההסכם שקיבל תוקף של

פסק דין
. בנדון דנן, מדובר בהסכם ברור שקובע מפורשות הן את סכום התרומה הכולל שעל המערערים לתרום והן את צורת התרומה
ודרך הוכחתה.

באשר לסכום הכולל נקבע כי התרומה לכלל המוסדות תעמוד על סך של 55,000 ₪. באשר לצורת התרומה ואופן הוכחתה נקבע במפורש שסכומה של כל תרומה צריך להיות לפחות 5,000 ₪ לפיכך כל תרומה שאינה עומדת ברף זה, אין להביאה בחשבון. על פי הרשימה שצירפו המערערים היו רק 2 קבלות שעמדו ברף זה, שאר הקבלות היו על סכומים נמוכים מ- 5,000 ₪ לתרומה. משכך, צדקה כב' הרשמת שלא היה מקום להתייחס לכל הקבלות האחרות שאינן עומדות ברף זה. לשונו של ההסכם בענין זה ברורה נקבע כי "כל תרומה לא תפחת מסך של 5,000 ₪" (סעיף 1 סיפא להסכם). הפרשנות הסבירה והמתקבלת של האמור
הוא שעל המערערים היה לתרום סכומים של 5,000 ₪ לפחות בכל פעם על מנת לעמוד בתנאי ההסכם. המערערים עצמם מסכימים שמדובר בתרומות בסכומים נמוכים יותר (אף שיתכן שסכומם המצטבר מגיע ל- 5,000 ₪) לפיכך בצדק התעלמה כב' הרשמת מקבלות שאינן עומדות ברף זה, למעט אחת שהופחתה מסכום החוב. גם לגבי הקבלה הנוספת, שלכאורה עמדה ברף והיתה על סך של 11,200 ₪, לא מצאתי שיש להתערב בהחלטת כב' הרשמת שלא להביאה בחשבון.

ראשית,
לא ברור שהקבלה ניתנה לאחד המוסדות המפורטים בסעיף 2 להסכם. בסעיף זה אמנם מוזכר מוסד בשם "מדרש אליהו באלעד" ואולם התרומה ניתנה לעמותה אחרת בשם "עמותת איחוד המתפללים והלומדים אלעד" מדובר ב- 2 עמותות שונות בעלי מספר עמותה שונה וכיוון שכך לא ניתן לראות בתרומה זו כתרומה לפי ההסכם.

שנית,
הקבלה לגבי תרומה זו לא ניתנה על שמם מי מהמערערים שהיה צד להסכם שקיבל תוקף של

פסק דין
. לא ניתן להביא קבלות שאינם על שם הצדדים להסכם כקבלות של תרומות שניתנו לפי ההסכם. המערערים ניסו לטעון כי מדובר בקבלה על שם בעלה של המערערת 2 ולכן ניתן לזקוף אותה כקבלה לפי ההסכם וזאת משום שלטענתם, בחברה החרדית, אליה הם משתייכים, לא נהוג לתת קבלות על שם האישה ואולם טענה זו נסתרת מהקבלות האחרות שהמציאו המערערים (קבלות שאינן עומדות ברף של 5,000 ₪ לתרומה) בהן מופיע שם האישה כתורמת.

אין גם לקבל את טענת ב"כ המערערים לפיה הנטל הראשוני מוטל על המשיב להראות שלא ניתנו תרומות לפי ההסכם שכן כל המידע לגבי התרומות מצוי בידי המערערים ומהמידע הזה שהם עצמם מסרו עולה שהמערערים לא עמדו בהסכם ולא תרמו לפיו.

לאמור יש להוסיף שהמערערים גם לא עמדו בתנאי המצאת הקבלות במועד. המערערים לא חלקו על כך שלא המציאו את הקבלות על התרומות השונות במועד מתן התרומות והם אף לא המציאו אותם לאחר דרישה של המשיב על פי הוראות 5 להסכם שקיבל תוקף של

פסק דין
, שמבוצע בתיק זה. על פי הוראות אותו סעיף אי המצאת קבלות לכשעצמה אינה מהווה הפרה של ההסכם ואולם אי המצאתם לאחר דרישה מהווה הפרת ההסכם.

התוצאה היא איפוא שצדקה כב' הרשמת כאשר התעלמה מהקבלות שהמציאו המערערים (למעט קבלה אחת על סך 5,000 ₪ שהופחתה מסכום החוב) ולפיכך צדקה גם כאשר דחתה את הבקשה בטענת פרעתי.

אני דוחה איפוא את הערעור ומחייב את המערערים בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ שיגבו מתוך סכום הערובה שהפקידו המערערים. היתרה תוחזר למערערים אלא אם יש מניעה אחרת להחזרתה.


ניתן היום,
כ"ד טבת תשע"ח, 11 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.







קלדנית: כרמלה עובדיה






עשא בית משפט שלום 44440-07/17 גיטה גרוס, שושנה מלכה פרוכטנהדלר, יואל משה ואח' נ' משה ליפשיץ (פורסם ב-ֽ 11/01/2018)