פסקי דין על יונס אוסרוף | פסקי דין על משטרת מרחב חוף / מטה מרחב חוף - חיפה

1387-01/18 באש     09/01/2018




באש 1387-01/18 יונס אוסרוף נ' משטרת מרחב חוף / מטה מרחב חוף - חיפה








בית משפט השלום לתעבורה בחיפה


בא"ש 1387-01-18 אוסרוף נ' משטרת מרחב חוף / מטה מרחב חוף - חיפה




תיק חיצוני: 10250996229




בפני

כבוד השופט
אור לרנר


המבקש

יונס אוסרוף


נגד

המשיבה
משטרת מרחב חוף / מטה מרחב חוף - חיפה


החלטה



בפני
י בקשה לביטול איסור שימוש ברכב מסוג ג'יפ מרצדס מ"ר 69-995-55 (להלן: "הרכב"), אשר הוגשה מטעמו של יונס אוסרוף
שהינו הבעלים הרשום של הרכב.
בבקשתו, אליה צורף תצהיר (להלן: "התצהיר"),
מציין המבקש כי הינו הבעלים של הרכב ובעת ששהה בחו"ל, בתאריך 30.12.17, השתמש בנו – עלי אוסרוף (להלן: "עלי" או "הבן"), ברכב ובעקבות בדיקה משטרתית הרכב הושבת ל-30 ימים. לטענתו של המבקש הרכב משמש אותו לצורך עבודתו השוטפת ולהסעת אשתו הסובלת מנכות שמקורה בפגיעת גב (פריצות דיסק), ועברה ניתוח מסובך. על כן הרכב משמש להסעתהּ לבית החולים הדסה עין כרם למעקבים ובדיקות. בתצהיר חוזר המבקש על אותן נסיבות אישיות, בגינן הוא מבקש את החזרת הרכב.
על פי הדו"ח הרלבנטי לבקשה, שמספרו 10250996229 (להלן: "הדו"ח"), בתאריך 30.12.17, בסמוך לשעה 04:43, נהג בנו של המבקש, עלי, בכביש 75 בסמוך לקילומטר 44, שם נעצר לבדיקת שכרות ולאחר שהבדיקה העלתה כי בדגימת אוויר נשוף שלו ריכוז האלכוהול הינו 304 מק"ג בליטר אוויר נשוף, נרשם לו הדו"ח האמור, הוא נפסל מנהלית ל-30 ימים ואף הרכב הושבת למשך 30 ימים.
במהלך הדיון בבקשה, הבהיר ב"כ המבקש כי אינו טוען, בשלב זה, נגד הראיות לכאורה והוסיף וטען לנסיבות המיוחדות של המבקש ומצבה של אשתו שהינה נכה 100% (תוך שהציג תעודת נכה מטעם המוסד לביטוח לאומי בתוקף עד לשנת 2022 ומסמך נוסף באשר לקצבת הנכות המגיעה לה שהינו בתוקף עד 30.6.11 אותם סימנתי במ/1 ובמ/2 בהתאמה), אך הבהיר כי אין המדובר ברכב ניידות. עוד הוסיף וטען ב"כ המבקש כי המבקש עשה כל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירה, טרם נסיעתו לחו"ל.

במהלך חקירתו בפני
י, טען המבקש כי הבן נוהג ברכב בתדירות נמוכה (ולא כפי שנכתב בפרוטוקול בשגגה כי הוא עצמו נוהג בתדירות נמוכה), כי בנו לומד משפטים, בשנה הרביעית, ומתפלל ולכן הוא נדהם כששמע שבנו שתה. זו אינה הפעם הראשונה שהוא משאיר את הרכב בבית ולפני שהוא יוצא לחו"ל הוא מזהיר את הילדים לנסוע לאט ברכב וילדיו ממושמעים. לדבריו, גם טרם הנסיעה הספציפית הן הוא והן אשתו הזהירו את הבן, ואשתו אף הזהירה את הבן אף בשיחה מחו"ל.
לשאלות ב"כ המשיבה, השיב המבקש כי במהלך נסיעותיו לחו"ל בנו עושה שימוש ברכב אך לא שימוש קבוע. כן הוברר כי על שמה של אשתו רשום רכב נוסף מסוג ב.מ.ו 3
x

(שוב, בשל שגגה לא נרשם דגם הרכב בפרוטוקול), וכי לטענתו על אף שרכב זה רשום על שם אשתו, הוא למעשה שייך לבנו הנוסף. כן השיב המבקש כי במהלך שהותו בחו"ל לא נוהגים לבקש רשותו באופן פרטני להשתמש ברכב.

עוד הוסף המבקש כי בנו הנוסף לומד במכללה למנהל בראשון לציון ומשתמש ברכב הב.מ.ו שלא מתאים לשימושה של אשתו היות שבשל מצבה הרפואי, בעקבות מחלת הסרטן בה לקתה, אינה יכולה להתכופף ולהיכנס לרכב.
ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וציין כי מדובר בנהג צעיר שנתפס נוהג, לכאורה, תחת שכרות ברמה של 304 מק"ג בליטר אוויר נשוף, שהיא כמות הגבוהה פי 6 מהכמות המותרת לאוכלוסייה זו ולמרות ותק נהיגתו
הקצר (משנת 2013) אוחז בנו של המבקש ב-7 הרשעות תעבורה קודמות. עוד הפנה ב"כ המשיבה למאפייני הביצוע בהם כשל בנו של המבקש ולריח האלכוהול שנדף מפיו וטען כי נימוקי הבקשה, כמו גם הדברים שעלו בדיון, אינם מצדיקים התערבות בשיקול דעתו של הקצין הפוסל ואף הוסיף והפנה לעובדה כי למבקש רכב נוסף הרשום על שם אשתו.
טרם סיום הדיון הוסיף וטען ב"כ המבקש כי המבקש עמד בדרישותיו של סעיף 57ב ועשה כל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירה ושב והפנה לנסיבותיה של משפחת המבקש.
כן אציין במהלך הדיון, סברתי כי ניתן להגיע להסכמה על קיצור מה בתקופת איסור השימוש, אולם מאחר שהצדדים לא הגיעו לכדי הסכמה, לא נותר לי אלא להכריע בבקשה כמות שהיא.

דיון והכרעה
על פי סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:
1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.
2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).
המבקש אינו טוען לקיומו של הסייג הראשון, אלא טוען כי במעשיו ובאזהרותיו, כפי שפורטו במהלך הדיון ובבקשה, עשה כל שביכולתו על מנת למנוע את ביצוע העבירה.
בחינת דבריו של המבקש בדיון, מלמדת כי המדובר באזהרה כללית "לנסוע לאט ברכב" והתנהלות רגילה, ואילו במקרה הפרטני הנדון בפני
י הרכב נלקח, ברשות, בלא נוכחותו של האב ומבלי שקדמה ללקיחתו שיחה או אזהרה נקודתית.
זאת ועוד, מגיליון הרשעותיו
הקודמות של הבן, עולה כי לאחרון 7 הרשעות קודמות בתעבורה, על אף שהוציא רישיון רק בשנת 2013 ובין היתר הוא הורשע פעמיים בנהיגה כשברמזור אור אדום (העבירה האחרונה מיום 11.5.17), חציית שטח הפרדה, עבירת מהירות ועוד. אומנם, כל ההרשעות הין מסוג ברירת קנס, אבל ניתן להניח כי אבי המבקש היה מודע לעבירותיו של הבן (לא כל שכן כאשר לבן אין רכב משלו והוא עושה שימוש ברכבו של אביו), והיה אמור להבין כי בנו אינו מקפיד יתר על המידה באזהרתו הכללית "לנהוג לאט", ומטעם זה נדרשת ממנו, מהמבקש, הקפדה יתירה ואזהרה ברורה יותר (לרבות סירוב), בעת מסירת הרכב לבן.
כידוע, סעיפי החוק בדבר השבתה מנהלית של רכב נועדו להגביר את הפיקוח של בעלי הרכב על השימוש שנעשה ברכבם וכך צוינו הדברים בהצעת החוק שעניינה השבתת רכב: "רכב הוא כמו כלי נשק ומי שמוסר אותו לשימוש האחר צריך לוודא שמדובר באדם נורמטיבי שאינו נוהג בפסילת רישיון או בשכרות וכדומה... השבתת רכבים תביא לכך שנהגים יהיו יותר מודעים לאופן נהיגתם והורים ובעלי רכבים יתנו יותר תשומת לב והקפדה לאופן בו ילדיהם או אנשים להם נמסר הרכב, נוהגים ברכבם" (הצעת חוק לתיקון

פקודת התעבורה

(השבתת רכב בשל עבירות חמורות), התשס"ד – 2004).
אכן, השבתת רכב השייך לאדם בגין עבירה שביצע אחר מעוררת קושי לא פשוט, אך כבר נפסק כי המחוקק ערך איזון ראוי, חוקי, חוקתי ומידתי, בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים ובנהיגה העבריינית לבין הפגיעה בזכות הקניין, ובהתאמה נקבעו הנחיות וסייגים לשימוש בסמכות זו, ור' לעניין זה פסק הדין המנחה ברע"פ 1286/11
יעקב אמברם נ' מדינת ישראל (להלן: "עניין אמברם").
כעולה מעובדות המקרה, בנו של המבקש לקח את הרכב, ברשותו של האב וכפי הנוהג הרגיל בעת שהאב בנסיעה בחו"ל ,לבלות בערב שבת. ברי לכל אדם בר דעת שהמבקש ידע (או לפחות היה עליו לדעת), כי בנו משתמש ברכב לצורך בילויים וגם אם הוא עצמו לא היה בנמצא בעת היציאה לבילוי (ואיני גורס כי על בעל רכב היוצא לחו"ל להשבית את רכבו), היה עליו להזהיר את בנו מפורשות ולהתריע מפני שימוש לא ראוי ברכב לרבות נהיגה תחת השפעה, והדברים מקבלים משנה תוקף נוכח עברו התעבורתי של הבן, כפי שהבהרתי לעיל. יפים לעניין דבריו של כב' הש' ג'ובראן בחוות דעתו בעניין אמברם:
"כך, ישנם מצבים שבהם אף אם התחייב הילד שלא ינהג בתנאי שכרות, אין מקום למתן הרכב (לדוגמה, באם מדובר בנהג צעיר, הנוהג באישון לילה לאתר מרוחק לבילוי המשלב צריכת אלכוהול רבה). לחלופין, יש לוודא במצבים אלו ברצינות וביסודיות כי ישנו נהג תורן שלא ישתה. אפשר אף שההורה יידרש לרף גבוה יותר, דוגמת וידוא עם הנהג התורן בסיום הבילוי ובטרם הנהיגה ברכב, כי לא שתה אלכוהול".
על כן, כפי שנקבע בעניין אמברם, נדמה כי האזהרות הכלליות של המבקש לבנו, והיעדר האזהרה במקרה זה, אין בהן כדי לעמוד בדרישות הסעיף לעשות "כל שביכולת" הבעלים למניעת העבירה, קל וחומר בהינתן עברו של הבן.
לאור האמור לעיל, אני קובע כי המבקש לא עמד באף אחד מן הסייגים הקבועים בסעיף 57ב(ב) הנ"ל והחלטת הקצין הפוסל בדין יסודהּ.
מעבר לתנאי החוק המצוינים לעיל, קיימת אפשרות להתערבות בהחלטת הקצין לפי שיקול דעתו של בית המשפט, כאשר שני ההיבטים העיקריים לצורך כך יהיו חומרת העבירה והזיקה בין הבעלים לנהג. במקרה דנן, גם שיקולים אלה מביאים אותי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
המדובר בעבירה חמורה מאוד, כמות האלכוהול שנמדדה אצל הנהג, שהינו נהג צעיר, הינה גבוהה, 304 מק"ג בליטר אוויר נשוף, שהינה כמות המעידה על שכרות גם בכלל האוכלוסייה ובמיוחד באופן יחסי להיותו נהג צעיר שלגביו סף האכיפה הינו 50 מק"ג.
כאמור, הזיקה שבין המבקש לנהג במקרה זה הינה זיקה ישירה וקרובה של אב ובנו ומן הראוי כי ידע הבן ואחרים שכמותו, שאם יעשה שימוש לרעה ברכב אביו עלולים האב וכלל המשפחה להיפגע מכך וכן כי בעת מסירת הרכב לאחר בכלל, ולצורך בילוי בפרט, חייבים לבוא בצדה תנאים ואזהרות נדרשים ויפים לעניין דבריו של כב' הש' סולברג בעניין אמברם הנ"ל:
נדמה כי דרישה מבעל רכב לעשות ככל שביכולתו על מנת למנוע את ביצוע עבירת הנהיגה בשכרות היא דרישה ראויה ובעלת חשיבות
.

זהו צורך השעה
.
כאשר אדם נוהג ברכב כשהוא שיכור, כלי הרכב משמש כנשק מסוכן. מי שנותן לאחר לנהוג ביודעו שהוא עלול לשתות משקה אלכוהולי, עליו לעשות כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה ובכך להפחית את הסכנה הנשקפת לציבור. אין זה מובן מאליו שאב חייב באופן אוטומטי להתרצות לבקשת בנו ולתת לו את מפתחות מכוניתו. לבקשת הבן להשתמש במכוניתו של אביו יש

'
תג מחיר' חינוכי ומשפטי
.
גם סירוב הוא אופציה; גם הסכמה. אבל ההסכמה צריכה להיות מותנית בתנאים על מנת להפחית את המסוכנות
.
עוד בחנתי, טרם החלטָתי את מצבו של הרכב (רכב פרטי שלא הותאם במיוחד למצבה של אשת המבקש ואינו "רכב ניידות"), השימוש שנעשה בו במהלך היום יום, הפגיעה הנטענת בפרנסת המשפחה, קיומו של רכב נוסף בבעלות המבקש ובשימוש בני משפחתו, והתרשמותי כי אין המדובר במשפחה הסובלת ממצוקה כלכלית, וזאת בלשון המעטה והחלופות התחבורתיות העומדות בפני
המבקש ומשפחתו לרבות שכירת רכב חלופי וזאת תוך שלקחתי בחשבון מחלתהּ של אשת המבקש, לה אני מאחל מעומק הלב רפואה מלאה ואריכות ימים.
טרם חתימת ההחלטה שקלתי שוב, האם לעשות שימוש בסמכותי ולקצר את תקופת איסור השימוש במידת מה, נוכח נסיבותיה האישיות של אשת המבקש (במיוחד לאור המלצתי בדיון), אולם לאחר שהתעמקתי בדברי המבקש, בגיליון ההרשעות הקודמות של הבן, שמתי לבי לקיומו של רכב נוסף ברשות משפחת המבקשת מסוג ב.מ.ו 3
x
והשימוש האפשרי בו ובחנתי את הפסיקה הנוהגת וכלל הנסיבות, לא מצאתי כי קיימת הצדקה לקיצור תקופת איסור השימוש.
אשר על כן, לא מצאתי מקום להתערבות בהחלטת הקצין ואני דוחה את הבקשה.
ניתנה היום, כ"ב טבת תשע"ח, 09 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.










באש בית משפט לתעבורה 1387-01/18 יונס אוסרוף נ' משטרת מרחב חוף / מטה מרחב חוף - חיפה (פורסם ב-ֽ 09/01/2018)