פסקי דין על נתן אור בן צבי | פסקי דין על דן בדרום תחבורה (2015) בע"מ

24240-12/17 רתק     08/01/2018




רתק 24240-12/17 נתן אור בן צבי נ' דן בדרום תחבורה (2015) בע"מ








בית המשפט המחוזי בבאר שבע

רת"ק 24240-12-17 בן צבי נ' דן בדרום תחבורה (2015) בע"מ







בפני

כבוד השופט
אלון אינפלד


המבקש

נתן אור בן צבי


נגד

המשיבה
דן בדרום תחבורה (2015) בע"מ

החלטה

לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באשקלון (כב' השופט יורם ברוזה), שניתן ביום 10.12.17, בו התקבלה תביעת המבקש באופן חלקי בלבד.
המבקש הגיש תביעה על סך 12,500 ₪ נגד המשיבה, כאשר בפיו שתי טענות עיקריות בגינן הוא דורש את הסכום האמור כפיצוי עבור עוגמת הנפש שנגרמה לו. הטענה הראשונה מתייחסת לתפקודה הלקוי של המשיבה, המעניקה שירותי תחבורה לציבור הרחב, כאשר המבקש המתין בתחנת האוטובוס, אך האוטובוס אשר לו המתין לא עצר בתחנה, והסב למבקש סבל ואובדן זמן. טענתו השנייה של המבקש מופנית ליחס המזלזל שקיבל, לטענתו, מנציגת שירות הלקוחות של המשיבה, אשר כלל ניסיון "לחנך" אותו, הטחה כי קולו תוקפני, וסיום יזום של השיחה על ידי הנציגה. כל זאת, בעת שפנה לדווח על המחדל של המשיבה באי עצירת האוטובוס בתחנה, כשהוא כעוס ומאוכזב.
המשיבה לא חלקה על טענתו הראשונה של המבקש, והסכימה עם העובדה, כי האוטובוס לא עצר בתחנה. המשיבה הביעה התנצלותה בפני
המבקש ואף הציעה לו פיצוי, אך נטען כי המבקש סירב לקבלו. באשר לטענת היחס המזלזל מצד נציגת השירות, מסרה המשיבה כי הנושא הועבר למנהלת שירות הלקוחות וטופל באופן משמעתי. עוד טענה, כי המבקש צעק על הנציגה
ואמר לה כי היא צריכה "לסתום את הפה". כן נטען, כי במהלך השיחה הנציגה ביקשה ממנו להנמיך את קולו, ולא הייתה לה כוונה להעיר לו על טון דיבורו. מנהלת שירות הלקוחות שוחחה עמו על כך, התנצלה על חווית השירות והציעה פיצוי כספי, אך המבקש סירב לקבלו. לטענת המשיבה, המבקש היה שבע רצון משיחה זו, ולמרות זאת, סירב לאחר מכן להגיע עמה להסכם פשרה, סרב לכל פיצוי שהוצע לו ועמד על דעתו להתדיין בבית המשפט.
בתשובתו לתגובת המשיבה, חזר המבקש על טענותיו, ומסר כי לא אמר לנציגה באופן ישיר "לסתום את הפה", אלא "הבאתי את זה בתור דוגמא בלבד". המבקש ציטט את דבריו באופן הבא: "קודם כל שאת מדברת עם לקוח וגם אם הוא תוקף אותך את צריכה לסתום את הפה". לדבריו, הנציגה הייתה לא נעימה ופרשה את דבריו באופן אישי. המבקש אישר כי סירב לקבלת פיצוי מהמשיבה.
בית המשפט בפסק דינו
התייחס לעובדה שהמשיבה נטלה אחריות מלאה על המחדל המקורי, והודתה שנהג אוטובוס לא עצר בתחנה, וכי אף ננקט עיצום מינהלי נגד החברה בשל כך. נוכח האמור, סבר בית המשפט, כי בנסיבות העניין, יש לפסוק פיצוי שאינו גבוה בגין אי עצירת האוטובוס.
בית המשפט האזין להקלטת השיחות שניהל המבקש עם נציגות השירות. בית המשפט לא מצא כל פגם בתגובת הנציגה באחת השיחות, אשר שוחחה בטון "אמפתי". ביחס לאחת השיחות, מצא בית המשפט כי אכן טון הדיבור של הנציגה לא תאם את "המצב", אך צוין כי גם המשיב תרם לאווירה השלילית בשיחה, ובית המשפט לקח בחשבון גם את טון הדיבור שלו. מכל מקום, לעניין שיחה זו נקבע שיש לפסוק פיצוי מתון. זאת, הואיל והמשיבה בפועל כן לקחה אחריות על התנהלות הנהג ונקטה בהליכים הנדרשים.
בית המשפט נדרש גם להתנהלות הדיונית של המשיבה. בית המשפט קבע כי לא הייתה הצדקה לכך שהמשיבה סרבה להעביר למבקש הקלטות של שיחות הטלפון שניהלה עמו, ושמרה אותן עד לדיון בבית המשפט. בית המשפט קבע כי דווקא התנהלות זו של המשיבה היא היותר חמורה מכל המעשים, ומצדיקה את עיקר הפיצוי. סיכומו של דבר, קבע בית המשפט פיצויי כולל בסך 1,000 ₪, כולל הוצאות משפט ואגרה לטובת המבקש.
בבקשת רשות הערעור
קובל המבקש על כך שלא קיבל את מלוא מבוקשו, ומלין שוב ושוב על טיב השירות שקיבל מהמשיבה, הן בשל ההמתנה הממושכת בתחנה בשל אי עצירת האוטובוס והן בשל היחס המזלזל שקיבל מנציגות השירות, כשהתקשר לפניות הציבור של המשיבה. לטענתו, שגה בית משפט קמא בכך שלא העריך נכונה את חומרת הדברים, ובכך פגע בעקרון הצדק.
עוד הלין המבקש כי לא תקף את הנציגה או דיבר בטון תוקפני. לדבריו, זהו טון דיבורו הרגיל "כך קולי נשמע וכך קולי נברא". המבקש המשיך וטען, כי אם לא ינתן משקל לתלונתו יאלץ האזרח הקטן להמשיך ולסבול ממעשי המשיבה. עוד טען כי, כתוצאה ממעשי המשיבה, נפגעה מערכת היחסים עם המעסיק שלו.
יאמר כי המבקש בבקשתו, ובמסמכים משלימים שהגיש, מביע תרעומת ועלבון על התייחסות המשיבה ו בית המשפט לטון הדיבור שלו. המבקש סבור שבית המשפט לא נתן מספיק משקל לראיות מטעמו לפיהן זהו טון דיבורו הטבעי, אשר בו אינו שולט. המבקש הבהיר כי אירע בעבר שטלפונים שלו לחברות שונות נתקלו ביחס עוין בשל טון הדיבור. אולם, לאחר הבהרה, הוא קיבל התנצלות. המבקש מרגיש שבית המשפט לא נתן משקל ראוי להיבט זה של הדברים, ולמעשה לא התייחס לעניין זה. לפיכך, לשיטת המבקש, אין בסכום שנפסק כדי להוות פיצוי ראוי.
דיון
קראתי בעיון את טענות המבקש, את פרוטוקול הדיון ופסק הדין, ולא שוכנעתי כי נפלה טעות כלשהי בפסיקת בית המשפט. הנימוקים שפורטו בבקשה למתן רשות ערעור אינם אלא ניסיון חוזר לשכנע, מאותם נימוקים שנטענו בערכאה הראשונה, כי נכון היה לקבוע הפיצוי בהתאם לדרישת המבקש. בית משפט קמא פירט את השיקולים העומדים בבסיס פסיקתו, ואיזן ביניהם. זאת, תוך התייחסות לנטילת אחריות מלאה מצד המשיבה לעניין אי עצירה בתחנה ובהתאם לכך העמיד את גובה הפיצוי.
למעשה, בית המשפט, אשר גם שמע את קולו של המבקש כאשר התדיין בבית המשפט, לא הכריע במפורש, אך במשתמע לא קיבל את הטענה, כי אין למבקש אחריות על כך שקולו נשמע תוקפני ולא הולם שלא באשמתו. בהקשר זה, מן הראוי להזכיר את דברי המבקש בשיחה הטלפונית, כאשר לדבריו אמר "קודם כל שאת מדברת עם לקוח וגם אם הוא תוקף אותך את צריכה לסתום את הפה". משפט, אשר לשיטת המבקש מהווה התבטאות הולמת, אך היא עצמה מלמדת כי המבקש אינו בורר מילים בשיחה, ומתבטא בחריפות שאינה מקובלת. מכאן, שצדק בית המשפט שלא נתן משקל רב מדי לכך, שגם נותנת השירות הטלפוני לא התבטאה באופן שהוא לגמרי הולם.
יש לקחת בחשבון שלא הוכח נזק קונקרטי, מעבר לעצם האיחור לעבודה. אכן, נגרמה עוגמת נפש מסוימת, אך הפיצוי בגין שירות לקוי כולל בחובו בעיקר רכיב עידוד תביעות מסוג זה, המאפשר גם מתן פיצוי ללא נזק, בהיקף מתון. זאת, תוך התחשבות במספר ההפרות המוכחות ומכלול הנסיבות. בית המשפט לתביעות קטנות הסתמך בצדק על פסק הדין המקיף בעניין זה בת"ק 54922-11-15 קרן חליפה נ' קווים תחבורה ציבורית בע"מ (21.3.16), והפסיקה המובאת שם. נוכח העובדה כי מדובר באירוע אחד של אי עצירה בתחנה, אשר כבר הביא על המשיבה עיצום כספי, ובהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות ההתרשמות מהתנהלות המבקש, לא ניתן לומר כי יישום הדין במקרה זה שגוי.
נוכח האמור לעיל, לא מצאתי כי יש צורך בקבלת תגובה לבקשה. הלכה פסוקה היא, כי הרשות לערער תינתן רק במקרים בהם נפלה בפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות טעות משפטית או עובדתית גלויה על פניה. כן נקבע כי, במקרים המתאימים, מן הראוי לדחות בקשת למתן רשות ערעור מבלי לבקש תגובה. זאת, על מנת שלא להוסיף על משך ההתדיינות והוצאות הצדדים, בהליך שאמור להיות קל, פשוט, מהיר וזול (ראו החלטתו של כב' השופט י' ענבר מיום 3.4.2008 במסגרת בר"ע (מחוזי י-ם) 375/08 ארקיע נ' קורח, סעיפים 9-11 וההפניות שם). מתן רשות ערעור במקרה זה תביא להוצאות נוספות על שני הצדדים, ועל פני הדברים אין הצדקה לכך.

לפיכך, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, ללא צורך בתשובה. ממילא מתייתר הדיון בבקשת המשיב לעניין העירבון. בהעדר תשובה, אין צו להוצאות.
עותק ההחלטה יועבר לצדדים.

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ח, 08 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.










רתק בית משפט מחוזי 24240-12/17 נתן אור בן צבי נ' דן בדרום תחבורה (2015) בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/01/2018)