פסקי דין על הפניקס חברה לביטוח | פסקי דין על גדי מטרסו | פסקי דין על הרש גולדברג | פסקי דין על ש.שלמה חברה לביטוח |

54002-01/14 א     17/01/2018




א 54002-01/14 הפניקס חברה לביטוח בע"מ, גדי מטרסו נ' הרש גולדברג, ש.שלמה חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 54002-01-14 הפניקס חברה לביטוח בע"מ

ואח' נ' גולדברג ואח'


לפני
כבוד השופטת איילת טופז-אחיעזר


התובעים:

1.הפניקס חברה לביטוח בע"מ
2.גדי מטרסו


נגד


הנתבעים
:

1.הרש גולדברג

2.ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ


פסק דין


1.

עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 11.2.12 בצומת הולץ.

2.

לטענת התובעים, רכבם חצה את צומת הולץ כשרמזור ירוק דולק בדרכו. לפתע, הגיח לצומת רכב הנתבעים בשעה שאור אדום דולק בכיוון נסיעתו. רכב הנתבעים, נכנס לצומת לא פנוי, פגע ברכב התובעים וגרם לתאונה.

3.
הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו טענו שרכבם נכנס לצומת בחסות אור ירוק אשר דלק בכיוון נסיעתו. לפתע, הגיח באופן פתאומי ובמהירות מופרזת רכב התובעים שהתפרץ לצומת במופע אור אדום וכתוצאה מכך אירעה התאונה.

4.
במהלך הדיון שנערך בפני
, העיד התובע 2 וחזר על גרסתו לפיה נסע בנתיב האמצעי, חצה את צומת הולץ במופע אור ירוק כשלפתע אשתו צעקה את שמו מספר פעמים כאות אזהרה. בשלב זה, חש הנתבע 2 במכה חזקה שפגעה בצד ימין של הרכב והדפה אותו שמאלה לכיוון הגשר. התובע 2 טען שלא הבחין בנתבע 1 בטרם הפגיעה ועל כן לא הייתה לו אפשרות להגיב בהתאם. בנוסף, טען הנתבע 2 שבנתיב אשר היה מימינו נסע רכב נוסף שאף הוא נכנס לצומת והיה מעט לפניו, אך הספיק לחלוף בצומת ולא נפגע כתוצאה מכניסת רכב הנתבעים לצומת. התובע 2 חזר על עדותו במשטרה לפיה לפני כניסתו לצומת הבחין שהאור ירוק והמשיך בנסיעה רצופה. אך הודה שבמהלך חציית הצומת, לא הרים מבטו שוב על מנת לוודא מופע האור ברמזור וכי לא הביט לצדדים בעת חציית הצומת. בנוסף, נשאל התובע 2 מדוע אשתו הבחינה ברכב הנתבעים פורץ לצומת והזהירה אותו מפניו בעוד הוא לא הבחין ברכב, ועל כך השיב שהרכב מימין חסם את שדה ראייתו וכי מבטו היה מופנה קדימה. התובע 2 חזר וציין שנהג כדין, נכנס לצומת באור ירוק, במהירות המותרת ולא היה באפשרותו למנוע את התאונה.


חוקר תאונות, העיד בפני
מטעם התובעים, וחזר על חוות דעתו לפיה מניתוח הראיות עולה שהתובע 2 נכנס לצומת באור ירוק. החוקר טען שיש לדחות את גרסת הנתבע 1 לפיה התאונה
ארעה בטרם הכניסה לצומת שכן מדוח המשטרה עולה שהתאונה ארעה בצומת עצמה. מניתוח תוכנית הרמזורים עולות שתי אפשרויות. האחת שבוצע מחטף רמזור ע"י הנתבע 1 והשנייה שארע "בלבול" רמזור אצל הנתבע 1 שהתייחס למופע אור ירוק ברמזורים אחרים. בחקירתו הבהיר שלאור תכנית הרמזורים, אפשרות של "בלבול" רמזור
היא הסבירה ביותר מבין השתיים וכי מניסיונו המקצועי הדבר מתרחש לעיתים קרובות בצומת המדובר. בעדותו נשאל החוקר מדוע לא פגע רכב הנתבעים ברכב שנטען שנסע מימין לרכב התובעים ועל כך השיב שרכב זה היה לפני רכב התובעים והספיק לחלוף את הצומת. בנוסף, כשנשאל מדוע התובע 2 לא הבחין ברכב הנתבעים שנכנס לצומת בעוד אשת התובע 2 הבחינה בכך, ענה
שהרכב אשר נסע מימין לרכב התובעים ומעט לפניו חסם את שדה ראיית התובע 2. אך אשת התובע 2 אשר ישבה כמטר מימין לנהג והיא אינה עסוקה בנהיגה, אלא מתבוננת ימינה בנוף, שדה ראייתה שונה ורחב ובאפשרותה היה להבחין ברכב הנתבעים המתפרץ לצומת.

5.
הנתבע 1 העיד שנסע עם אשתו להחזיר את גיסו לביתו. בדרך חזרה לכיוון בת ים נסע בנתיב הימני כשלפתע חש בחבטה מצד שמאל. הנתבע 1 טען שלא הבחין ברכב התובעים קודם לקרות התאונה ולכן אינו יודע מהיכן הגיע רכב התובעים וכיצד התרחשה התאונה. הנתבע 1 העיד שהתאונה אירעה בטרם הכניסה לצומת והכחיש שהתאונה ארעה בתוך הצומת עצמו.

6.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתם של התובעים ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים בהוצאות התובעים, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע 2 והיא מהימנה בעיני. התובע 2 חזר בעקביות על גרסתו לפיה נסע כדין, במהירות המותרת, בנתיב האמצעי והבחין בטרם הכניסה לצומת במופע אור ירוק ברמזור. התובע 2 חצה את הצומת כשלפתע נפגע ע"י רכב הנתבעים שהדפו שמאלה אל עבר הגשר. התובע 2 חזר מספר פעמים על כך שנכנס לצומת באור ירוק וכי רכב נוסף נסע עימו בצומת בנתיב ימני, מעט לפניו ולא היה באפשרותו למנוע את התאונה. בנוסף, יש לציין שגרסת הנתבעים לפיה התובע נכנס לצומת במהירות מופרזת, לא הוכחה בראיות.

מנגד הנתבעים לא העמידו כל גרסה פוזיטיבית מטעמם שכן גרסתו היחידה של הנתבע 1 היתה שנסע בכביש בטרם הכניסה לצומת ולפתע ארעה התאונה, הנתבע 1 לא ידע לספר באיזה כביש ארעה התאונה, מהיכן הגיע רכב התובעים ומה היה מיקום הרכבים והנזקים לאחר התאונה. גרסתו היתה בלתי מהימנה בלשון המעטה ונראתה מבולבלת וחסרת קוהרנטיות. בנוסף, עדותו נסתרה מניה וביה ע"י דו"ח המשטרה לפיו אין חולק שהתאונה אירעה בתוך הצומת, כאשר המשטרה רק בחנה איזה מהרכבים נכנס לצומת באור אדום. בנקודה זו יש לציין שסבורה אני שאין בכך שהמשטרה בחרה שלא להגיש כתב אישום, בכדי להוכיח שלא ניתן לקבוע אשם, במסגרת הליך אזרחי בו נטל ההוכחה כידוע שונה מהפלילי.

יתרה מכך, גרסת הנתבע 1 בעדותו בבית המשפט לפיה התאונה ארעה בטרם הכניסה לצומת משמיטה את הבסיס לכתב ההגנה שהוגש מטעמו, שם נרשם שהתאונה ארעה בתוך צומת.

יתרה מכך, עדותו של המומחה מטעם התובעים, חוקר התאונות, היתה אמינה בעיני. חוקר התאונות חזר על תוכנית הרמזורים ושתי האפשרויות העומדות לקרות התאונה, תוך שהוא מציין ש"בלבול" רמזור שארע אצל הנתבע 1 הינה האפשרות הסבירה מבין השתיים. עדותו תמכה בגרסתו של התובע 2 הן לאופן קרות התאונה והן ביחס לכך שקיומו של רכב נוסף מימין לרכב התובע, חוסם את שדה ראייתו של התובע 2 ואינו מאפשר לו להבחין ברכב הנתבעים המתפרץ לצומת. בנוסף, נתן המומחה הסבר מדוע אשת התובע 2 הבחינה ברכב, כשהוא מתייחס למיקום מושבה ולשדה ראייתה כנוסעת השונה משדה הראיה של הנהג.

מיקום הנזקים תומך אף הוא בגרסת התובעים, שכן מיקומי הנזקים עולים בקנה אחד עם פגיעה בעת כניסת שני רכבים לצומת. בעוד נזקים אלה אינם יכולים להתרחש אם הרכבים נוסעים במקביל זה לזה, בנסיעה בכביש ישר כגרסתו של הנתבע 1.

לפיכך, סבורה אני כי התובעים עמדו בנטל הראייה להוכיח שהתובע 2 נכנס לצומת במהירות המותרת בחסות מופע אור ירוק. לקראת סיום חציית הצומת, פרץ הנתבע 1 לצומת כשמכיוון נסיעתו מופע אור אדום, לאחר שככל הנראה התבלבל עם מופע אור ירוק ברמזורים אחרים. הנתבע 1 פגע עם רכבו ברכב התובעים והדפו שמאלה אל עבר הגשר.

בנסיבות המקרה דנן, לא מצאתי מקום להשית אחריות או אשם תורם על רכב התובעים זאת מאחר וממיקום התאונה והנזקים עולה שרכב התובעים היה קרוב לסיום חציית הצומת כשהנתבע 1 נכנס לצומת בנתיב הימני, קרי הנתיב הקרוב ביותר לסיום חציית הצומת, מכיוון נסיעת רכב התובעים. לפיכך, לא היה באפשרות התובע להבחין ברכב הנתבעים הנכנס לצומת. בפרט, כאמור, כשקיבלתי את גרסת התובע 2 לפיה רכב נוסף שנסע מצידו הימני ומעט לפניו בצומת, חסם את שדה ראייתו של התובע 2 מכיוון ימין, קרי כיוון כניסתו לצומת של רכב הנתבעים. אומנם, התובע 2 לא ציין שהתבונן לצדדים והודה שמבטו היה מופנה ישר. אך סבורה אני שבנסיבות הספציפיות של תיק זה, במצב דברים בו התובע 2 כבר קרוב לסיום חציית הצומת ומצוי רכב לפניו בנתיב הימני, החוסם את שדה ראייתו לכיוון ימין, הרי שאין מדובר בכניסה לצומת לא פנוי, ולאור חסימת שדה ראייתו כמפורט, הפניית המבט ימינה בשלב זה ע"מ להבחין בנתבע 1 מתפרץ לצומת, כבר לא היתה מונעת את התאונה.

7.

על כן, אני מחייבת הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם
לתובעים סך של 97,270 ₪ בצרוף אגרת משפט בסך 1,271 ₪. סכומים אלה ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מיום 5.2.14 ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 11,381 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו כן תשא הנתבעת 2 בשכר העדים.



רכיב הפסד הנחת העדר תביעות בסך של 4,449 ₪ ישולם בכפוף ובהתאם להצגת אסמכתאות.

התובעת תשלם את המחצית השנייה של האגרה בתוך 30 יום מהיום, שאחרת החוב יעבור למרכז לגביית קנסות, ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת.


ניתן היום,
א' שבט תשע"ח, 17 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 54002-01/14 הפניקס חברה לביטוח בע"מ, גדי מטרסו נ' הרש גולדברג, ש.שלמה חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/01/2018)