פסקי דין על נחמן גבע | פסקי דין על איתי גבאי | פסקי דין על איי.אי.אס אקטיב אינטליג'נס סולשיינס | פסקי דין על שי שילר | פסקי דין על עופר אלעד | פסקי דין על שילר שי |

9623/17 רעא     27/11/2017




רעא 9623/17 נחמן גבע, איתי גבאי, איי.אי.אס אקטיב אינטליג'נס סולשיינס בע"מ נ' שי שילר, עופר אלעד, שילר שי




החלטה בתיק רע"א 9623/17



בבית המשפט העליון


רע"א 9623/17

רע"א 9670/17


לפני:

כבוד השופט י' דנציגר


המבקשים ברע"א 9623/17 והמשיבים ברע"א 9760/17:
1. נחמן גבע
2. איתי גבאי


3. איי.אי.אס אקטיב אינטליג'נס סולשיינס בע"מ


4. אקסגון דטה פיוז'ן בע"מ


המשיבה 1 ברע"א 9623/17 והמבקשת ברע"א 9670/17:
ורינט מערכות בע"מ




נ


ג


ד



המשיבים הנוספים ברע"א 9623/17 וברע"א 9760/17:
1. שי שילר
2. עופר אלעד


2. שילר שי


שתי בקשות רשות ערעור המופנות כנגד שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ל' ביבי) מהימים 27.11.2017 ו-12.12.2017 בת"א 31079-10-17.


בשם המבקשים ברע"א 9623/17 והמשיבים ברע"א 9760/17:

עו"ד רן שפירנצק
; עו"ד ניר פרידמן
; עו"ד רן נאמן
.

בשם המשיבה 1 ברע"א 9623/17 והמבקשת ברע"א 9670/17:

עו"ד אבי אורדו; עו"ד גיא ורטהים; עו"ד דור גולדינר.

בשם המשיבים הנוספים ברע"א 9623/17 והמבקשת ברע"א 9670/17:


עו"ד שאול ציוני
; עו"ד אלי פילרסדורף
; עו"ד רעות זייטלבך
.




פסק דין


שתי בקשות רשות ערעור המופנות כנגד שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת

ל' ביבי
) מהימים 27.11.2017 ו-12.12.2017 בת"א 31079-10-17. במסגרת ההחלטות הנ"ל, ניתנו צווים זמניים המופנים כנגד המבקשים ברע"א 9623/17 וכנגד המבקשים ברע"א 9670/17.

רקע עובדתי
1.
המשיבה, ורינט מערכות בע"מ (להלן:
ורינט
) היא חברה בת ישראלית של חברה אמריקאית הנסחרת בנדאסד"ק, והיא עוסקת בפיתוח מוצרים המבוססים על תחום הביג דאטה אינטליג'נס. בכלל זה, פיתחה ורינט שני מוצרים לשוק הביטחוני – אחד מסוג וובינט (מוצרי תוכנה המיועדים לאיסוף, סינון וניתוח של מידע המגיע ממקור אחד – האינטרנט); והשני מסוג פיוז'ן (מוצרי תוכנה המאפשרים איסוף, עיבוד וניתוח נתונים שנלקחו ממספר מקורות שונים, תוך הצלבתם, עיבודם וניתוח המידע המודיעיני אשר ניתן להסיק מכך).

2.
ביום 3.5.2015 חתמה ורינט על הסכם (להלן:
ההסכם
) עם איי.איי.אס אקטיב אינטליג'נס סולשיינס בע"מ (המבקשת 3 ברע"א 9623/17; להלן:

ais
), חברה בבעלותם ובניהולם של נחמן גבע
ואיתי גבאי
(המבקשים 2-1 ברע"א 9623/17; להלן:
גבע
ו-
גבאי
, בהתאמה). אין חולק כי ורינט התקשרה עם
ais
על רקע ניסיונם של גבע וגבאי בתחום הביג-דאטה, ולפי ההסכם, התחייבה

ais
לספק לורינט שירותי תמיכה ופיתוח מסוימים בתחום האמור (עבור מוצרי וובינט ופיוז'ן).

3.
בהסכם נכללה תניית אי-תחרות ולפיה בתקופת ההסכם ושנה לאחריה, נאסר על
ais

לעסוק, במישרין או בעקיפין, בעיצוב או פיתוח של מוצר שהוא "זהה או דומה" (
"identical or similar"
) למוצרי הוובינט או הפיוז'ן (
"to the web intelligence or fusion products"
).

4.
בחודש יוני 2017 בא ההסכם לסיומו.

5.
בחודש מאי 2017 נוסדה חברת אקסגון דטה פיוז'ן בע"מ (להלן:
אקסגון
) על ידי גבאי, גבע וכן עופר אלעד
ושי שילר
(המבקשים 3-2 ברע"א 9670/17; להלן:
אלעד
ו-
שילר
). אלעד ושילר הם מנהליה של וובינטפרו בע"מ (המבקשת 1 ברע"א 9670/17; להלן:
וובינטפרו
), חברה העוסקת בפיתוח תוכנה בתחום הביג-דאטה ומתחרה של ורינט בתחום זה. אקסגון היא חברת סטארט-אפ המפתחת מוצר חדש מסוג פיוז'ן.

6.
על רקע זה, פנתה ורינט לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן צווים זמניים שימנעו מ-
ais
, גבע וגבאי לקחת חלק או להיות מעורבים, במישרין או בעקיפין, בתכנון או בשיווק של מוצרים זהים או דומים למוצרי וובינט או פיוז'ן; וכן ימנעו מאקסגון, וובינטפרו, שילר ואלעד לפעול ביחד עם גבע וגבאי, במסגרת
ais
, באופן שיאפשר לאחרונים להפר את הצו הזמני שיוצא נגדם.


המחלוקת בבית המשפט המחוזי נסבה אודות תחום התפרשותה של תניית אי-התחרות שבהסכם, האם היא חלה גם על גבאי וגבע, או רק על
ais

וכן על איזה מוצרים היא חלה. כמו כן, הועלתה טענה כי תניית אי התחרות היא הסדר כובל בלתי חוקי. עוד נחלקו הצדדים בשאלת מאזן הנוחות.

החלטתו של בית המשפט המחוזי
7.
באשר לשיקול של סיכוייה הלכאוריים של התביעה; בית המשפט המחוזי סבר כי הפרשנות שהציגה ורינט לתניית אי-התחרות היא סבירה וכי היא הרימה את הנטל להוכחת סיכויי תביעתה, לא רק כלפי
ais
, גבאי וגבע אלא גם כלפי אקסגון, וובינטפרו, אלעד ושילר, שהסעד נגדם אינו ישיר, אלא נסב רק על האיסור להעסיק את גבע וגבאי, ככל שהעסקה כאמור יהא בה כדי לגרום לאחרונים להפר את ההסכם עם ורינט. לשון הסעיף, לדברי בית המשפט, ניתנת ליותר מפרשנות אחת, אולם אין בהסכם הגדרה של המוצרים הספציפיים שעליהם הוא חל וניתן למצוא בו תימוכין לגישתם של שני הצדדים. גם הנסיבות החיצוניות, כגון המשא והמתן בין הצדדים ותכתובות מאוחרות, מטות את הכף, ולו במעט, לטובת פרשנותה של ורינט, כך לשיטתו של בית המשפט המחוזי.


אשר לשאלה אם תניית אי-התחרות חלה רק על
ais
או שמא היא מקימה עילת תביעה גם כלפי האחרים; גם בהקשר זה קבע בית המשפט המחוזי, כי ורינט הרימה את נטל הראיה לכאורה, בדבר קיומם של סיכויי תביעה נגד גבע וגבאי, זאת בהתבסס על סעיף 1.3(
a
) לנספח
b
להסכם, שלפיו
ais
התחייבה שהסגל שלה יהיה כפוף להוראות ההסכם, לרבות תניות הסודיות וביטחון המידע שבו.

8.
ביחס לתוקפה של תניית אי התחרות; נקבע כי נקודת המוצא לצורך בחינת סיכויי התביעה היא כי התניה תקפה, על אף פגיעתה בחופש העיסוק. בית המשפט המחוזי בחן גם את מידתיותה של התניה, לרבות העובדה שהוגבלה לשנה אחת, תחום התפרשותה והעובדה שגם לשיטת ורינט,
ais
, גבע וגבאי רשאים להמשיך וליתן שירותים ללקוחות קצה (להבדיל מפיתוח מוצר מדף). עוד ציין בית המשפט, כי אין מקום להכריע בשאלה האם מדובר בהסדר כובל בגדרי דיון בבקשה לסעד זמני, כאשר אין ראיה לכאורה לכך שמדובר בהסדר כובל ואי החוקיות אינה ברורה ומזדקרת לעין.

9.
עוד קבע בית המשפט המחוזי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת ורינט. הנזק שעלול להיגרם לורינט (הפסד לקוחות ופרויקטים) קשה להערכה. אמנם גם לצדדים האחרים ייגרם נזק אם יינתן צו המניעה, אלא שלא ניתן להתעלם מכך שאין בידם עדיין מוצר קיים ומכך שגבאי וגבע עסקו בתחום פעילות נוסף קודם להתקשרותם עם ורינט ולא חלה עליהם כל מגבלה להמשיך בו. אשר לאקסגון, וובינטפרו, אלעד ושילר, הדגיש בית המשפט המחוזי כי הסעד נגדם מצומצם ואינו מונע מהם פעילות בתחום בכלל או פעילות תחרותית עם ורינט, והנזק שעלול להיגרם להם הוא קטן יחסית לנזק שעלול להיגרם לורינט. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת המשיבים לפיה הבקשה לסעדים זמניים הוגשה בשיהוי.

10.
בית המשפט המחוזי הורה על מתן הסעדים הזמניים הבאים, תוך שחייב את המשיבים דשם בהוצאות ורינט בסך 20,000 ש"ח:


(1) צו כלפי
ais
, גבע וגבאי, המורה להם להימנע מלקחת חלק ו/או להימנע מלהיות מעורבים, במישרין או בעקיפין, בתכנון או פיתוח של מוצרים זהים או דומים למוצרי וובינט או פיוז'ן, ובכלל זה להימנע מלקחת חלק ו/או להימנע מלהיות מעורבים, במישרין או בעקיפין, בפעילות כאמור של אקסגון. כמו כן, הורה להם בית המשפט להימנע מלפתח ולשווק מוצרים הדומים למוצרי וובינט או פיוז'ן לכל מתחרה של ורינט, ובכלל זה לאקסגון או וובינטפרו.


(2) צו כלפי אקסגון, אלעד, שילר וובינטפרו, המורה להם שלא לפעול ביחד עם
ais
, גבע וגבאי, במסגרת אקסגון, ולא לשתף איתם פעולה בכל דרך אחרת באופן שיאפשר להם להפר את הצו הזמני.

11.
לאחר מכן הגישה ורינט "בקשת הבהרה", בה ביקשה לקבוע כי הצווים הזמניים אוסרים גם על שימוש במוצרים דומים או זהים למוצרים ש-
ais
, גבאי וגבע או מי מעובדיהם היו מעורבים בפיתוחם עבור ורינט לאחר יום 30.4.2015. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה זו, בהחלטת "פתקית" מיום 12.12.2017, תוך שהבהיר כי איסור זה ממילא נכלל בסעד שניתן, ולכן מדובר בהבהרה ולא בתיקון.

בקשת רשות הערעור מטעם
ais
, גבע, גבאי ואקסגון
12.
טענתם המרכזית של
ais
, גבע, גבאי ואקסגון היא כי הפרשנות של ורינט (אותה קיבל בית המשפט המחוזי), לפיה תניית אי התחרות אוסרת עליהם לפתח כל מוצר מסוג וובינט או פיוז'ן, בין אם הוא זהה או דומה למוצריה של ורינט ובין אם לאו, היא מופרכת לחלוטין. הם מדגישים, כי במיוחד במסגרת בקשה לסעדים זמניים היה על בית המשפט לתת משקל מכריע ללשון ההסכם ולא לנסיבות חיצוניות הדורשות בירור עובדתי מלא, שטרם נערך. בד בבד, נטען כי גם הנסיבות החיצוניות (מכתב ההתראה ששלחה ורינט וכן טיוטות ההסכם) מטות את הכף לטובת פרשנותם.

13.
עוד הם טוענים, כי נוכח פגיעתה של תניית אי-התחרות בחופש העיסוק, הרי שגם אם ניתן היה לפרש את התניה בדרך שהציעה ורינט, היה על בית המשפט המחוזי להעדיף פרשנות מצמצמת, באופן שיביא למזעור הפגיעה ולהעמדת התניה בדרישות הסבירות והמידתיות. האינטרס שעליו נועדה התניה להגן הוא מניעת שימוש במידע סודי ובטכנולוגיה של ורינט כחלק מהתחרות במוצריה. האופן בו פירש בית המשפט את התניה מגן על אינטרס רחב יותר ומגן מפני כל תחרות עסקית בתחום הוובינט והפיוז'ן. נטען עוד, כי הפרשנות המרחיבה שנקט בית המשפט הופכת את התניה לבטלה עקב פגיעה "עירומה" בתחרות והיותה הסדר כובל.

14.
אשר למאזן הנוחות, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי הוא נוטה לכיוון ורינט. לכל היותר, ייגרם לורינט נזק כספי בר-פיצוי. בכל מקרה, המוצר של אקסגון מצוי בשלבי פיתוח בלבד. היינו, הצווים הזמניים נועדו להגן על ורינט מפני נזק תיאורטי לחלוטין. יתרה מכך, מבחינת ורינט, הפעילות הספציפית בה מדובר היא זניחה ושולית ביחס לכלל פעילותה. לעומת זאת, עבור המבקשים, מדובר במוצר אחד שפיתוחו מהווה את פעילותם העיקרית, ולכן מתן הצווים הזמניים יגרום לפגיעה ודאית וקשה בהם. מדובר בפעילות פיתוח הנמשכת מזה מספר חודשים, תוך שגויסו למטרה זו כסף רב ועובדים. משמעות ההחלטה היא עצירת פעילותה העיקרית של אקסגון והשלכתה עליה היא קטסטרופלית.

עוד נטען, כי היעתרות לבקשה לסעדים זמניים מכריעה, למעשה, בתביעה העיקרית ומייתרת את הצורך בבירורה, עוד בטרם ניתנה הזדמנות להתגונן בפני
ה. זהות הסעדים כשלעצמה מהווה שיקול שלא להיעתר לבקשה.

15.
שגיאה נוספת, מצויה, לפי הנטען, בקביעה לפיה תניית אי-התחרות חלה באופן פרסונאלי גם על גבע וגבאי, שאינם צד להסכם ואף סירבו במפורש להיות צד להסכם. סעיף 1.3(
a
) לנספח
b
להסכם מתייחס לעובדיה של
ais

ונוקב במפורש בהתחייבויות הרלוונטיות ביותר. בסעיף כלל לא מוזכרת תניית אי התחרות, ולא בכדי, שכן אין בכוחו להחיל על העובדים באופן אישי תניה שכזו. בנוסף, בין אקסגון ובין ורינט אין כל יריבות, שכן אקסגון אינה צד להסכם. מנגד,
ais
אינה מעורבת בפעילותה של אקסגון ועל כן לא היה מקום להחיל עליה את צווי המניעה.

16.
בד בבד עם בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי. ביום 10.12.2017 הוריתי כי עיכוב הביצוע הארעי עליו הורה בית המשפט המחוזי יעמוד בעינו עד להחלטה אחרת.

בקשת רשות הערעור מטעם וובינטפרו, אלעד ושילר
17.
וובינטפרו מדגישה שאין כל קשר בין מוצר הפיוז'ן שלה לבין הפלטפורמה שעליה מבוסס המוצר של ורינט. הטענה היחידה שהופנתה כלפי וובינטפרו, אלעד ושילר הייתה ביחס לעילת "גרם הפרת חוזה", וזו נטענה בעלמא, לא פורטה ולא הוכחה ובית המשפט המחוזי כלל לא דן ביסודות העוולה. ההתקשרות של וובינטפרו עם אקסגון אינה מקימה עילה של גרם הפרת חוזה. אקסגון כלל אינה צד להסכם. בנוסף, הצדדים הסכימו במפורש להחריג את וובינטפרו מתחולת התנייה.

18.
וובינטפרו, אלעד ושילר טוענים כי פרשנותו של בית המשפט המחוזי לתניית אי-התחרות שגויה באופן מהותי. לשיטתם, התניה ברורה והיא חלה אך ורק ביחס לפיתוח של מוצרים דומים או זהים לאותם מוצרים של ורינט. הטקסט כלל אינו סובל את הפרשנות שהציעה ורינט. גם מבחינת התכלית, המטרה הייתה להגן על מידע סודי ופרטי של ורינט. ברור שהתניה לא נועדה למנוע פיתוח של מוצר מדף כלשהו בתחום הפיוז'ן, אלא רק פיתוח של מוצר דומה או זהה המבוסס על אותה פלטפורמה. ורינט מודה כי אין לה כל ידיעה האם נעשה שימוש במידע שלה. עוד נטען, כי הפרשנות שנתן בית המשפט לתניה מנוגדת להלכה לפיה יש לפרש תניות אי-תחרות באופן מצומצם, נוכח פגיעתן הקשה בחופש העיסוק, במיוחד במסגרת בקשה למתן סעדים זמניים. קל וחומר, כאשר מדובר בפגיעה בחופש העיסוק של צדדים שלישיים להסכם, כגון וובינטפרו. זאת ועוד, היה מקום לדחות את הפרשנות המרחיבה (גם לו הייתה אפשרית) בשל היותה נוגדת תקנת הציבור כ"תניה עירומה" הפוגעת במהלך העסקים, בחופש העיסוק ובתחרות החופשית, ולכן בטלה.

19.
נטען עוד, כי בית המשפט המחוזי שגה בבחינת מאזן הנוחות. לורינט אין בשלב זה מוצר מוגמר. הנזק שהיה אמור בית המשפט המחוזי לבחון אינו "העסקאות" שתפסיד ורינט לטובת אקסגון, אלא הסיכוי שאם לא יינתן הצו הזמני – ייעשה שימוש במידע הסודי שלה. כמו כן, בית המשפט התייחס רק ל"קשיי ההוכחה" של הנזק הנטען, מבלי שבחן תחילה האם אכן צפוי להיגרם לורינט נזק אם וככל שלא יינתן הצו. מדובר בשוק רב מתחרים ולכן החשש שורינט תפסיד עסקאות דווקא לטובת אקסגון היא לא יותר מספקולציה חסרת בסיס, קל וחומר שהן פיתוח המוצר של ורינט והן פיתוח המוצר של אקסגון לא הושלם. בית המשפט התעלם מכך שלורינט עומדת האפשרות להגיש תביעה כספית במקום מתן צווים זמניים שפגיעתם בתחרות קשה.


גם קביעתו של בית המשפט המחוזי לגבי הנזק של וובינטפרו שגויה. מדובר בחברה צעירה ומתפתחת העוסקת אך ורק בתחומי הוובינט והפיוז'ן. על כן, כל הגבלה של חופש העיסוק וחופש התחרות שלה תפגע בה באופן קשה. לעומת זאת, ורינט היא חברת ענק עם אלפי עובדים ובעל מחזור כספי עצום, שתחומי הוובינט והפיוז'ן בה זניחים בהיקפם. הנזק שעלול להיגרם לוובינטפרו אינו הפסד עסקאות, אלא עצירה מוחלטת של פיתוח מוצר המדף שלה בתחום הפיוז'ן. עצירה זו, במיוחד בתחום תחרותי כגון הפיוז'ן, היא לא פחות מהרסנית. המשאבים הרבים שהושקעו על ידה ירדו לטמיון עקב הצווים הזמניים.

20.
וובינטפרו, אלעד ושילר מדגישים אף הם את הזהות בין הסעדים הזמניים לבין הסעד הקבוע שהתבקש בתביעה; את העובדה שהסעד הזמני שניתן משנה את המצב הקיים ולא מקפיא אותו; ואת העובדה שלא נקבעו ערבויות כלשהן להבטחת נזקיהם של המשיבים בגין הצו הזמני. עוד מציינים הם, כי הבקשה הוגשה בשיהוי כבד.

תגובת ורינט לבקשות רשות הערעור

21.
ורינט מדגישה כי אין מדובר במקרה חריג שבו מוצדק להתערב בהחלטתה של הערכאה הדיונית בדבר סעדים זמניים. זאת בפרט כאשר מדובר בהחלטה המתבססת במידה רבה על התרשמות בלתי אמצעית מהעדים המרכזיים שהעידו בפני
ו ואשר נסמכת על ממצאים עובדתיים, הן בעניין פרשנות ההסכם והן בעניין מאזן הנוחות.

22.
לטענת ורינט, לשונה של תניית אי התחרות, כמו גם טיוטות קודמות שלה, ההיגיון המסחרי העומד בבסיסה, וכן עדותו של העד מטעם המבקשים (גבאי) מובילים למסקנה חד-משמעית שלפיה פרשנותה של ורינט היא הפרשנות היחידה האפשרית. מבחינת לשון התניה, בשום מקום בהסכם לא הוגדרו המוצרים שלכאורה התניה חלה עליהם, ולכן אין מנוס מהמסקנה שמדובר בכל מוצר בתחום הפיוז'ן והוובינט. גם חלקה השני של תניית אי התחרות, אשר מייחד עצמו למוצרים הספציפיים שהמבקשים היו מעורבים בפיתוחם, מלמד כי החלק הראשון של התניה חל על כל מוצר וובינט או פיוז'ן. במסגרת המשא ומתן על נוסח תניית אי-התחרות נדחתה במפורש הפרשנות המוצעת על ידי המבקשים. ורינט מציינת כי גרסת המבקשים עלתה לראשונה בתגובתם לבקשה לסעדים זמניים ולכן מדובר בגרסה כבושה.

23.
ורינט מוסיפה, כי אין מדובר בכבילה "עירומה", שעה שהתכלית העומדת בבסיסה היא מניעת שימוש במידע הרב, הסודי והרגיש, של ורינט, שאליו נחשפו
ais
, גבע וגבאי במסגרת עבודתם מכוח ההסכם, במסגרת מוצר אחר שיפתחו. לטענת ורינט, קבלת פרשנותם של המבקשים לתניה, תרוקן מתוכן את ההגנה שזו נועדה להקנות לורינט, שהיא אי שימוש במידע ובידע שקיבלו מורינט במהלך תקופת עבודתם עמה. אין הבדל אם התחרות נעשית באמצעות מוצר שונה או דומה. לשיטת ורינט, מדובר בתניה מקובלת, מידתית ומצומצמת, שנועדה להגן על אינטרסים לגיטימיים ביותר, ויש לתת לה תוקף מלא. ורינט מדגישה כי תניית אי התחרות מאפשרת לגבע ולגבאי להמשיך לעשות את כל מה שעשו עד לתחילת העבודה עם ורינט (להבדיל מפיתוח מוצרי מדף מסוג וובינט ופיוז'ן), ולכן הפגיעה בחופש העיסוק שלהם זניחה.

24.
אשר למאזן הנוחות, ורינט סבורה כי הוא נוטה בבירור לטובתה, נוכח הנזק הגדול ובלתי ההפיך שייגרם לה אם לא יינתנו הצווים. הנזק יתבטא בהפסד פרויקטים ולקוחות, פגיעה במוניטין ובהתרחבות שלה בתחומים הרלוונטיים. מדובר בנזקים שקשה ואף בלתי אפשרי להוכיח, להעריך ולכמת והם אינם ניתנים לפיצוי בכסף. זאת הן נוכח סעיף 8.3 להסכם, המונע מהמבקשים להעלות טענות נגד מאזן הנוחות (וליתר דיוק: הם מנועים מלטעון כי לורינט לא נגרם נזק עקב ההפרה) והן נוכח העובדה שנזקי המבקשים אינם מסוג הנזקים הנלקחים בחשבון לצורך מאזן הנוחות (מדובר בהתחייבות שנטלו על עצמם במפורש במסגרת ההסכם). מעבר לכך, גבע וגבאי יכולים להמשיך ולעשות בדיוק את מה שעשו עד שהחלו לעבוד עם ורינט. ורינט מדגישה, כי דחייתה של הבקשה לסעדים זמניים תהפוך את תביעת האכיפה שלה לתיאורטית, מבלי שנידונה, דבר המצדיק כשלעצמו את מתן הסעדים הזמניים.

25.
לבסוף, בהתייחס לבקשת רשות הערעור של וובינטפרו, שילר ואלעד, טוענת ורינט כי מכיוון שאין חולק כי וובינטפרו היא מתחרה של ורינט, ברור שתניית אי התחרות חלה עליה כאחד המתחרים אליהם מתייחסת התניה. המבקשים דנן ביצעו עוולה של גרם הפרת חוזה והתעשרו שלא במשפט בכך שגרמו למבקשים הנוספים להפר את ההתחייבות הראשונה של תניית אי-התחרות. ההסכם מחייב את גבע וגבאי, והם הפרו את ההסכם כאשר פיתחו מוצר פיוז'ן עבור וובינטפרו. שילר ואלעד גרמו להפרת ההסכם בכך ששיתפו פעולה עם גבע וגבאי, במסגרת אקסגון. אשר ליסודות העילה של עשיית עושר ולא במשפט, בעצם שיתוף הפעולה עם גבע וגבאי, מקבלים וובינטפרו, אלעד ושילר טובת הנאה על חשבון ורינט, שלא על פי זכות שבדין.
דיון והכרעה
26.
בטרם אתייחס לטענות, אציין כי בהחלטתי מיום 19.12.2017 הוריתי לורינט להגיש תגובה מאוחדת לבקשות רשות הערעור, וזאת עד ליום 27.12.2017. התגובה אכן הוגשה במועד אולם עקב טעות מזכירותית התיק עלה לעיוני באיחור ניכר, רק לפני מספר ימים, ועל כך יש להצר.

27.
הערה מקדמית נוספת נוגעת לאופיו של ההליך דנן. מדובר בבקשה לסעדים זמניים שיאסרו על המשיבים להתחרות בורינט, וזאת עד לתום תקופת אי-התחרות הנקובה בהסכם, הצפויה להסתיים בחודש יוני 2018. ככלל, מתן החלטה בבקשה לסעדים זמניים אינה אמורה להכריע בגורל ההליך כולו. אלא שבמקרים כגון דא, כל החלטה – לכאן או לכאן – הלכה למעשה מכריעה בהליך העיקרי: כך, אם בית המשפט לא ייעתר לבקשה לסעדים זמניים, הרי שעד שיתברר ההליך העיקרי ממילא תפוג תקופת אי-התחרות וההסכמה החוזית תרד לטמיון. מנגד, אם ייתן בית המשפט סעדים זמניים, ובסופו של דבר, לאחר בירור, תידחה התביעה לאכיפה, הרי שפירוש הדבר כי הוחל על המשיבים איסור להתחרות בורינט שלא לצורך, תוך פגיעה בחופש העיסוק שלהם [השוו: רע"א 6673/00
עדית סוכנות לביטוח בע"מ נ' לב
, פסקה 4

(31.10.2000)]. בנסיבות שכאלה, אני סבור כי טוב היה עושה בית המשפט המחוזי לו היה מקדים את הדיון בתביעה העיקרית, במקום הדיון בבקשה לסעדים זמניים, ודן בה לגופה [ראו: תקנה 369 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:
התקנות
); רע"א 2059/98
וולטה ייצוב קרקע בע"מ נ'
p.r.s.
מדיטרניין בע"מ
, פ"ד נב(4) 721, 732 (1998)]. משלא עשה כן, הרי שאין באפשרותי אלא להכריע בבקשות שלפני לפי הכללים הרגילים החלים בעניינן של בקשות רשות ערעור על החלטות בנוגע לסעדים זמניים.


28.
המסגרת הנורמטיבית למתן סעד זמני קבועה בתקנה 362 לתקנות. בית המשפט רשאי ליתן את הסעד המבוקש אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת תביעה. כמו כן, על בית המשפט להביא בחשבון את מאזן הנוחות: הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למשיב או לאחר אם יינתן הסעד הזמני. כמו כן, יבחן בית המשפט שיקולים כגון שיהוי, ניקיון כפיים, ועוד [רע"א 9213/12
רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 – שידורי הערוץ החדש בע"מ
, פסקה 29 (20.1.2013)]. בין סיכויי ההליך ובין מאזן הנוחות קיימת מקבילית כוחות: ככל שסיכויי המבקש לזכות בהליך גבוהים יותר, כך ייטה בית המשפט להקל בדרישה כי מאזן הנוחות ייטה בבירור לטובתו [רע"א 6564/17
תומר נ' בנפיט קד"מ מערכות שיווק בע"מ
, פסקה 3 (20.11.2017) (להלן:
עניין תומר
)].

29.
הלכה היא כי לערכאה הדיונית ישנו שיקול דעת רחב בכל הנוגע לבקשות לסעדים זמניים. בית משפט זה בשבתו כערכאת ערעור ימעט להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, והתערבות כזו תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד [רע"א 5711/12
נ. מצה בע"מ נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ
, פסקה 10 (25.2.2013); עניין
תומר
, פסקה 3; רע"א 7320/17
פלוני נ' פלוני
, פסקה 7 (28.11.2017) (להלן:
עניין פלוני
)]. כך במיוחד שעה שהערכאה הדיונית התרשמה באופן בלתי אמצעי מהמצהירים ומהראיות שהוצגו בפני
ה לשם הכרעה בבקשה למתן הסעד הזמני [רע"א 6934/10
כספי תעופה בע"מ נ'
jsc

aroavit airlines
, פסקה 8 (28.10.2010)]. נוכח הלכה זו אבחן להלן רק את הסוגיות המרכזיות העולות ולא אדון בכל אחת ואחת מהסוגיות שהעלו המבקשים.

30.
בית המשפט המחוזי בחן את כל התנאים למתן הסעד הזמני בצורה מדוקדקת. הוא הגיע למסקנה לכאורית כי הפרשנות לתניית אי-התחרות המוצעת על ידי ורינט עדיפה, ולו במעט, על הפרשנות המוצעת על ידי המבקשים. למסקנה זו הגיע לאחר שבחן הן את לשון ההסכם, הן את אומד דעת הצדדים בהתאם לטיוטות שהחליפו ביניהם במשא ומתן, הן את תכלית ההסכם, והכל לאחר ששמע את עדי הצדדים. אף שאני סבור כי הפרשנות המוצעת על ידי המבקשים אינה מופרכת, אין מקום להתערב בהכרעתו של בית המשפט המחוזי לפיה פרשנותה של ורינט עדיפה, לכאורה, שכן יש לה תימוכין בלשון ההסכם ובתכליתו.

31.
במבחן מאזן הנוחות, לשני הצדדים עלולים להיגרם נזקים – לורינט עלולים להיגרם נזקים בדמות אובדן עסקאות פוטנציאליות אם לא יינתן הסעד הזמני האוכף את אי-התחרות. מדובר בנזק ספקולטיבי מעט וקשה לכימות, אולם אין פירוש הדבר כי לא צפוי נזק. מנגד, למבקשים גם כן צפויים להיגרם נזקים כתוצאה ממתן הסעד הזמני, הן בדמות אובדן עסקאות פוטנציאליות והן הסיכון כי החברה העוסקת בפיתוח המוצר תיסגר כליל ועובדיה יפוטרו [השוו: רע"א 2960/15
הרצנו נ'

p-kama international limited
, פסקה 16 (7.9.2015)]. בהתחשב בנתונים שלפני, אין בידי לקבוע נזקו של מי גדול יותר, אולם גם אם אניח כי בהקשר של מאזן הנוחות כפות המאזניים מעוינות, הרי משעה שנקבע כי לורינט סיכויים טובים לכאורה לזכות בהליך, רק אם מאזן הנוחות היה נוטה בבירור לטובת המבקשים, היה מקום לדחות את הבקשה לסעד זמני.

32.
אשר לטענות בדבר היותה של תניית אי-התחרות בגדר כבילה "עירומה" הפוגעת בתחרות; כפי שציינתי לאחרונה, הלכה היא כי מקומה הראוי של שאלה זו הוא במסגרת התובענה העיקרית ולא בגדר הליך של בקשה לסעד זמני (עניין
פלוני
, פסקה 8).

33.
סופם של דברים, המקרה דנן אינו מצדיק סטייה מן ההלכה לפיה ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטותיה בעניין סעדים זמניים. בשולי הדברים אעיר, כי הסעד הנוגע למבקשים ברע"א 9670/17 (וובינטפרו, שילר ואלעד) נועד למנוע את עקיפתו של האיסור המוטל על המבקשים ברע"א 9623/17 בדרך מלאכותית, ולכן גם בעניין זה לא ראיתי לנכון להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

34.
בד בבד, ומבלי לגרוע מכל האמור לעיל, אני סבור כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר נמנע מלחייב את ורינט בהפקדת ערבות מספקת, בהתאם לתקנה 364(א) לתקנות, לשם פיצוי המבקשים בגין כל נזק שייגרם להם, אם "תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת". מדובר בהוראה מנדטורית, אשר יש לסטות ממנה רק אם ראה בית המשפט שהדבר צודק וראוי, ומטעמים מיוחדים שיירשמו. משלא הובא טעם מיוחד כלשהו, היה על בית המשפט לחייב את ורינט בהפקדת ערבות. בנסיבות העניין, תפקיד ורינט ערבות בנקאית בגובה 500,000 ש"ח להבטחת נזקיהם של המבקשים בגין מתן הסעד הזמני.


35.
נוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את בקשות רשות הערעור באופן חלקי בלבד, באופן שורינט תחויב בהפקדת ערבות בנקאית בסך 500,000 ש"ח כאמור, כתנאי להמשך תוקפו של הסעד הזמני, וזאת עד ליום 31.1.2018. הסעד הארעי שניתן בהחלטתי מיום 10.12.2017 מבוטל בזאת. נוכח קבלת הבקשות באופן חלקי, איני עושה צו להוצאות.


ניתן היום, ז' בשבט התשע"ח (23.1.2018).




ש ו פ ט




_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.


17096230_w04.doc
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il







רעא בית המשפט העליון 9623/17 נחמן גבע, איתי גבאי, איי.אי.אס אקטיב אינטליג'נס סולשיינס בע"מ נ' שי שילר, עופר אלעד, שילר שי (פורסם ב-ֽ 27/11/2017)