פסקי דין על מרדכי קרוטמן | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

4208-10/16 עבל     24/01/2018




עבל 4208-10/16 מרדכי קרוטמן נ' המוסד לביטוח לאומי









בית הדין הארצי לעבודה


עב"ל 4208-10-16





ניתן ביום
24 ינואר 2018


מרדכי קרוטמן
המערער

-



המוסד לביטוח לאומי
המשיב


לפני:סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה
, השופטת לאה גליקסמן
, השופט אילן איטח


נציג ציבור (עובדים) מר שי צפריר, נציג ציבור (מעסיקים) מר אמנון גדעון

בשם המערער: עו"ד מישאל ון דן סטין

בשם המשיב: עו"ד עדי כהן


פסק דין


השופטת לאה גליקסמן

:
1.
ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת שרה מאירי ונציגי הציבור גב' אורלי מלי ומר רון שפיר; ב"ל 52158-06-14), שבו נדחתה תביעתו של המערער להכרה בליקוי בגבו כפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה.
2.
בהתאם למוסכם על הצדדים, הטענות שנרשמו בפרוטוקול במסגרת דיון קדם ערעור הן כסיכומים בכתב, ופסק הדין ניתן על יסוד הטענות שנרשמו בפרוטוקול וכלל החומר שבתיק.
הרקע לערעור ופסק דינו של בית הדין האזורי
:
3.
המערער, יליד 3.11.47, פחח רכב עצמאי, הגיש תביעה להכיר בפגיעה בגב התחתון כפגיעה בעבודה.
4.
המערער הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי ביום 29.1.14 במסגרתה נטען כי קיבל עזרה רפואית ראשונה ביום 31.10.13, ופגיעה בעבודה ארעה ביום 15.11.13 (כך במקור), וכן כתב כי מעל 50 שנה עובד עם מכשירים חשמליים ובמאמץ פיזי של עמוד שדרה בכיפוף מרובה של עמוד שדרה לצורך ביצוע עבודות הפחחות.
5.
בתביעת נכות שהגיש באותו מועד טען המערער לפגיעה בעבודה מיום 15.11.13 וטען ל"כאבי גב תחתון וקושי בעמידה ממושכת בתור פחח רכב".
6.
המוסד לביטוח לאומי
דחה את תביעתו של המערער להכרה בליקוי בגבו כפגיעה בעבודה, ובהמשך לכך הגיש המערער את תביעתו לבית הדין האזורי.
7.
בית הדין האזורי קבע בפסק דינו
כי המערער לא הרים את נטל ההוכחה ודחה את התביעה. בית הדין האזורי פירט בהרחבה את האמור בהודעתו של המערער לחוקר המוסד, בתצהירו ובעדותו בבית הדין, וקבע כי מהשוואת הנתונים שסיפק המערער עד לתצהירו/עדותו ניכר השוני ואי ההלימה בין הגרסאות השונות שמסר. בית הדין הבהיר כי אינו מייחס למערער אי אמירת אמת, אלא ניכר היה כי הובהרה לו המהות לתביעה ומשכך, מצא לשנות או להוסיף לגרסתו המקורית. בין היתר, נקבע כך:
7.1.
בתביעה למוסד לביטוח לאומי לא נזכרת תאונה ספציפית – המערער מפנה לגרסה שמסר לד"ר דוידוביץ' (ביום 31.10.13) בדבר "תאונת עבודה לפני כ-15 שנה". לתאונה נטענת זו אין אזכור באיזשהו מקום מזמן אמת, וגם גרסתו העובדתית של המערער בנוגע אליה אינה ברורה. מכל מקום, ככל שהתביעה נסמכת על אירוע תאונתי כאמור חלה התיישנות.
7.2.
בתארו את עבודתו בטרם ההליך בבית הדין, המערער מתאר עבודה פיזית קשה/מאומצת, אך אינו מתאר עבודה שיש בה איזשהו רצף של פעולות דומות חוזרות ונשנות על פני פרק זמן ביום העבודה או בימי העבודה – אלא ההיפך; עיון בדברי המערער בהודעתו לחוקר המוסד מוביל למסקנה כי לכל היותר ביצע עבודה חוזרת ונשנית בשרותו הצבאי/בשרותו במילואים אך לא בעבודתו עשרות בשנים כעצמאי במוסך; רק במסגרת ההליך עולה טענתו החדשה, כי ביצע אינספור פעולות דומות חוזרות ונשנות. מדובר בטענה סתמית שנטענה ללא כל הוכחה, ראייה, עדות או אסמכתא שיהא בה להסביר הנטען; התביעה הוגשה רק ב-2014, למרות שהמערער סבל מאותו ליקוי כבר 15 שנה קודם לכן. העובדה כי כיום הגיע לגיל פרישה או כי אינו יכול להמשיך לעבוד אין בה "להצדיק" היבט זה; אין לדחות את התביעה על בסיס טענת השיהוי שהעלה המוסד בסיכומיו, אך אין ספק כי יש בחלוף הזמן נדבך נוסף לקושי שבהליך; אין בעבודתו של המערער תנועות דומות, ואין רצף תנועות חוזרות ונשנות, על פני פרק זמן ממושך ביום עבודה ובתדירות גבוהה על פני תקופת העבודה; העבודה שונה מרכב לרכב, מתאונה אחת לתאונה אחרת כשלכל סוג פעולה נדרש המערער לפעולה/יציבה שונה ולתנועה שונה, כעולה מהודעתו לחוקר. על כן, לא הוכחה תשתית עובדתית למיקרוטראומה.
7.3.
המערער טען בלשון רפה לשימוש בכלים רוטטים כאלה או אחרים. אף זו "גרסה מתגלגלת ומתעצמת", שכן לא רק שאין תשתית עובדתית לשימוש דומה, אינספור פעמים בפרק זמן ממושך בשימוש במכשיר זה או באחר (וכך אף לא נטען), אלא שמגרסתו הראשונית של המערער בהודעה לחוקר המוסד ברור כי אין תשתית של מיקרוטראומה עקב שימוש בכלים רוטטים, ונדמה כי אף המערער עצמו שלל שימוש תדיר ומתמשך בכלי זה או אחר.
על יסוד האמור – קבע בית הדין האזורי כי לא הוכחה תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה ודין התביעה להידחות.

טענות הצדדים בערעור
:
8.
המערער טען
כי בית הדין האזורי שגה בקביעתו שלא עלה בידי המערער להוכיח תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה, וכי המערער לא ביצע פעולות חוזרות ונשנות. עדות המערער הייתה אחידה ורציפה ולפיה עבודתו הייתה כרוכה בעמידה ממושכת, בהרמת משאות כבדים, ובכיפופים רבים לרבות שכיבה על עמוד שדרה, ובהרמה של משאות כבדים, ובתוך כך עשה פעולות חוזרות ונשנות; מעבר לעדותו בעל פה של המערער היו ראיות מוצקות ובהן הודעתו לחוקר המוסד, יומן עבודה, והמערער אף הדגים את הפעולות אותן ביצע; שגה בית הדין כאשר התייחס לפגיעה של המערער כתאונת עבודה במקום כמחלת מקצוע, עת המערער ציין כי למעלה מ-50 שנים הוא עובד בכיפוף מרובה ובחקירתו הנגדית אף טען כי הוא תובע על נזק מצטבר, אך בית הדין לא בחן האם עניינו של המערער הוא בגדר מחלת מקצוע; בית הדין יצק תוכן מוטעה לעדות המערער עת ייחס את דבריו ביחס לסוגי תאונות בהן טיפל כפחח כמתייחסות לאופן עבודתו, עת ללא קשר לסוג הרכב ולסוג התאונה העבודה כרוכה בביצוע אותן תנועות, עמידה ממושכת ובכיפופים רבים, לרבות שכיבה על עמוד שדרה;
אך טבעי הוא שאדם שמתכופף אינו יכול להישאר מכופף למשך זמן של דקות ספורות מבלי להתיישר, אלא כל כיפוף כרוך בהתיישרות ושוב כיפוף, קרי תנועה חוזרת, ומכאן שהמערער ביצע תנועות חוזרות ונשנות ואין מדובר בתנוחה קבועה שבגינה הוא ניזוק ונגרמה לו מחלת המקצוע
; על פי תורת המיקרוטראומה ניתן להכיר בצירוף של פגיעות כתאונה בעבודה אם ניתן להגיע למסקנה כי כל אחת מהפגיעות היא בעלת אופי "תאונתי" וגרמה לנזק מסוים גם אם זעיר ובלתי נראה, ובמקרה הנדון עבודת המערער בכיפוף רב גרמה לתזוזת חוליות עמוד שדרה. לכל הפחות, קיימת ראשית ראייה על קיומן של פגיעות זעירות מצטברות בחוליות, ובשים לב למהות תפקידו של המערער כפחח רכב במשך 50 שנה היה מקום להעביר את עניינו של המערער למומחה רפואי;
אשר לגיל המערער ולכך שנזק רפואי בגב תחתון יכול להיגרם כתוצאה מתחלואה טבעית, הרי שזאת שאלה שמסורה לוועדה הרפואית, האם מבחינת גובה הנכות יש להפחית חלק כתוצאה מתחלואה טבעית או כתוצאה מגורמים שלא קשורים לעבודה
.
9.
המוסד לביטוח לאומי
טען
כי יש לאשר את פסק הדין של בית הדין האזורי מטעמיו ונימוקיו, והמערער לא הוכיח תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה; על פי תיאור המערער הליקוי נגרם כתוצאה ממצב סטטי בו היה מצוי, דהיינו תנוחה, עת המערער שוכב מתחת לרכב ומבצע פעולות שונות (ליטוש, השחזה ופעולות נוספות), והפסיקה לא מכירה במצב סטטי כיוצר תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה.

הכרעה
:
10.
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.
11.
כידוע על מנת לבסס תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה על המבוטח להוכיח קיומן של תנועות חוזרות, זהות או דומות במהותן, הפועלות על מקום מוגדר בגוף, ועל קיומו של רצף בביצוע התנועות המשתרע על פני פרק זמן או פרקי זמן משמעותיים במהלך שגרת העבודה. לעניין זה נקבעו בפסיקה העקרונות הבאים:
11.1.
אותן תנועות "חוזרות ונשנות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", דהיינו "דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר" [עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי
- אשר יניב, פד"ע לה 529 (1999)].
11.2.
תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות אלו אצל המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו [עב"ל (ארצי) 465/07 עופר יהודאי – המוסד לביטוח לאומי
(20.12.2007)], אך עדיין יש להראות כי התנועות חוזרות ונשנות "בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" [עניין אשר יניב].
11.3.
יש לאבחן בין פעילות החוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה [עב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח – המוסד לביטוח לאומי
(28.7.2002)]. יחד עם זאת, במקרה של עבודה מגוונת שבה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח המבוצעת ברצף על פני פרק או פרקי זמן משמעותיים מתקיימת תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטראומה [עב"ל (ארצי) 90/06 אמנון כובש – המוסד לביטוח לאומי
(17.8.2006)].
ראו גם: עב"ל (ארצי) 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי
– אסתר נוח
(22.12.2014).
12.
עוד הודגש בפסיקה כי אין בכוחה של עבודה פי
ז
ית וקשה להפוך למיקרוטראומה, שכן "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים"[דב"ע (ארצי) מו/64 - 0 אבשלום מיכאלי - המוסד לביטוח לאומי
, (לא פורסם), כפי שצוטט בדב"ע (ארצי) מח/77 - 0 אליעזר מזרחי - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע יט 538 (1988)].
13.
כאמור, בית הדין האזורי קבע כי המערער לא הוכיח ביצוע תנועות חוזרות ונשנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן משמעותי במהלך יום העבודה. מדובר בקביעה עובדתית, המבוססת גם על התרשמותו של בית הדין מהעדויות בפני
ו, ובקביעה מסוג זה ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב, אלא בהתקיים נסיבות חריגות. לא מצאנו כי מתקיימות נסיבות כאלה במקרה הנדון.
14.
נקדים ונאמר, כי על אף שבית הדין האזורי התייחס בפסק הדין גם לאירועים תאונתיים שאוזכרו על ידי המערער בהודעתו לחוקר, בית הדין בחן את התביעה בעילה הנכונה – מיקרוטראומה, דהיינו בחן אם המערער הוכיח תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה. זאת, נוכח העובדה שגם המערער לא יחס את הליקוי לאירוע תאונתי מסוים אלא להצטברות הפגיעות כתוצאה מעבודתו במשך עשרות שנים. על כן, אין צורך להידרש לטענות המערער בעניין זה.
15.
מסקנתו של בית הדין האזורי לפיה הפעולות אותן ביצע המערער במהלך עבודתו אינן מבססות תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה מעוגנת בתיאור עבודתו של המערער כפי שהיא עולה מהודעתו לחוקר המוסד לביטוח לאומי
, מתצהירו ומעדותו. ונפרט:
15.1.
בהודעתו לחוקר תיאר המערער את עבודתו ביום עבודה סטנדרטי ככולל, לאחר תיאום העבודה עם השמאי, פירוק החלקים; מתיחה של החלקים (רתימת האוטו והפעלת מנוף שהוא מושך (ראצ'); לאחר סיום המתיחה יישור של הדפנות המכופפות עם פטיש או סרנית, וכן ליטוש בנייר לטש גס; לאחר מכן הרכב נשלח לצבעי רכב; הרכבת החלקים מחדש. עוד תיאור המערער כי ברוב יום העבודה הוא מכופף, אם כי גם יושב ושוכב וכדבריו "אם זה בגובה של כיסא אני יושב ואם צריך לשכב אני שוכב". עת נשאל המערער אם העבודה "זה לא רוטינה שכל היום אתה עובד בשפשוף או מתיחה?" השיב "זה משתנה כל הזמן. זה יכול להיות שעה דפיקות עם פטיש ויכול להיות כמה דפיקות בודדות. זה הרבה עבודה על הרגליים. הרבה להיות מכופף בכל מיני זוויות ובאותו זמן להפעיל כוחות. העבודה היא לא רוטינה ... צריך להפעיל כוח רב, ואת זה צריך לסדר בתוך הרכב".
15.2.
בתצהירו העיד המערער כי עבודתו כרוכה ב"עמידה ממושכת ובכיפופים מרובים, לרבות שכיבה על עמוד השדרה לצורך שיוף וליטוש חלקים בתחתית הרכבים אינספור פעמים מדי יום, באופן שאני מבצע פעולות החוזרות על עצמן כגון משיכות והרמות בממוצע 8 – 10 שעות ביום, שישה (6) ימים בשבוע" וכן כי "מדובר בעבודה פיזית, קשה מאד, במסגרתה הנני נאלץ להתכופף, להים משקלים כבדים תוך שימוש במכשירים ו/או כלים רוטטים, מכונות שיוף וליטוש פח, פטישוני אוויר, משחזות, מקדחות, מברגות וכלים פנאומטיים נוספים" עוד טען המערער בתצהירו כי "שילוב מספר נתונים בעבודה, לרבות עבודה הכרוכה בעמידה ממושכת ובכיפופים מרובים, לרבות שכיבה על עמוד השדרה לצורך שיוף וליטוש חלקים בתחתית הרכבים אינספור פעמים מדי יום, וכן עבודה עם מכשירים רוטטים כגון פטישי אוויר, במשולב או בנפרד, גרמו לפגיעות זעירות במשך שנים ואשר תרמו באופן מהותי לגרימת נזק בעמוד השדרה".
15.3.
גם מתיאור עבודתו של המערער בחקירתו הנגדית עולה כי המערער עשה מגוון פעולות ותנועות במהלך יום עבודה. כך, תיאר המערער כי תחילה יש לפרק את החלק הפגוע ברכב, פעולה הכרוכה בפירוק ברגים; לאחר מכן יש ליישר את הפח עם פטיש וסדנית, להשחיז את הצבע הנותר, ללטש ולשפשף; העבודה כרוכה בשימוש בכלים שונים (פטישי אוויר, פטישים, סדניות, משחזות, מברגה), אולם המערער הבהיר כי "כל הכלים שלי הם חלק מזערי בעבודה, השתמשתי בעיקר בידיים ובגוף שלי". כן תיאר כי לעתים הוא כורע על ברך עת הוא מכה בפטיש על מנת ליישר את החלק, ואם החלק הוא יותר נמוך הוא "יורד לישיבה על הישבן וממשיך לעבוד".
15.4.
הנה כי כן, על פי תיאור עבודתו של המערער עצמו בהודעתו לחוקר, בתצהירו ובחקירתו הנגדית, עבודתו אינה כרוכה בביצוע תנועות חוזרות ונשנות. מתיאור עבודתו של המערער עולה כי אמנם עבודתו כרוכה בפעילות שחוזרת על עצמה, ואין ספק כי מדובר בעבודה פיזית קשה, אולם לא נתקיימו בה תנועות חוזרות ונשנות דומות במהותן על פני פרק זמן משמעותי, אלא הפעילות הייתה מורכבת ממגוון תנועות שונות. על פי עדות המערער עצמו, עבודתו לא הייתה רוטינית, אלא השתנתה על פי סוג הפגיעה ברכב, מיקום החלק שנפגע ברכב, סוג הרכב וסוג החלקים (וכדבריו – "היום יש חלפים שהם לא מקוריים שצריך להתאמץ יותר בשביל להכניס אותם למקום").
15.5.
מעדותו של המערער גם לא הוכח כי ניתן לבודד פעולה מסוימת ממכלול הפעולות מעבודתו של המערער אשר בוצעה באופן קבוע ברצף ובתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק, על מנת לבסס תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה. כאמור, המערער העיד כי עבודתו אינה רוטינית, והיא משתנה בהתאם לפגיעות ברכב בהם עליו לטפל בכל פרק זמן נתון, ולא הצביע על תנועה כזו או אחרת המבוצעת ברצף על פני פרק זמן מוגדר.
15.6.
זאת ועוד. מתיאור עבודתו של המערער עולה כי חלק משמעותי מעבודתו לא היה כרוך בביצוע תנועות וחוזרות אלא בשהות בתנוחה לא נוחה (כריעה, כיפוף, שכיבה על עמוד השדרה). לעניין זה נקבע בפסיקה כי "..אין להרחיב את תורת המיקרוטראומה גם לעניין תנוחה, כפי שנפסק בעבר על ידי בית דין זה ... " [עב"ל (ארצי) 19905-02-13 המוסד לביטוח לאומי
– מוייז יניפיליז (3.7.2014)].
וראו גם: עב"ל (ארצי) 49533-12-10 שלמה ביטון – המוסד לביטוח לאומי
(23.1.2012) שבו נדונה תביעה להכרה במיקרוטראומה ברכית, ונקבע כי "אין די בעצם השהייה בעמדת רכינה על הברך למשך פרקי מסוימים לצורך ביצוע פעולות האחזקה, בין אם ברכינה על הברך על הסולם ובין אם ברכינה על הברכיים מתחת לשולחנות, כדי להקים תשתית מיקרוטראומיתית, שכן מדובר במצב סטטי".
ובענייננו: עבודת המערער בתנוחת כיפוף בזוויות שונות או בשכיבה על עמוד השדרה אינה מקימה תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה.
16.
אין ספק, כי המערער עבד עבודה פיזית קשה, ויתכן כי העבודה תרמה לליקוי בגבו. אולם, במצב החקיקתי נכון להיום, אין די בכך שאדם ביצע עבודה פיזית קשה על מנת שתיבחן שאלת הקשר הסיבתי בין עבודתו לבין מצבו הרפואי, אלא נדרש שתתקיים תשתית עובדתית למיקרוטראומה [עב"ל (ארצי) 17346-05-11 אשרף אבו אלהיג'א – המוסד לביטוח לאומי
(31.1.2012)]. ויפים לעניין זה דבריו של בית דין זה בעניין מורדוב [עב"ל (ארצי) 342/06 שלמה מורדוב – המוסד לביטוח לאומי
(11.3.2008)], עת התייחס לעניינו של מבוטח שעבודתו הייתה כרוכה בהרמה והורדה של ארגזים, אולם בין פעולה אחת לשנייה ביצע פעולות נוספות, כך שעבודתו לא
כללה ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית דומה במהותה
–

"משאלה הן העובדות, אין לומר כי עבודת המערער חייבה ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו...
אילו היה נפסק אחרת, משמעות אותה פסיקה היתה... (הרחבת תורת המיקרוטראומה מעבר לגדריה כיום, באופן המבטלה למעשה - הערה שלי - י.פ) באשר כל אדם עובד (העובד עבודה פיזית - הערה שלי י.פ)... יטען שיש מקום למינוי מומחה רפואי שידון בשאלת הקשר הסיבתי בין העבודה לליקוי
."
17.
סוף דבר –
על יסוד כל האמור לעיל הערעור נדחה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ח' שבט תשע"ח (24 ינואר 2018), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.





ורדה וירט-ליבנה,
סגנית נשיא, אב"ד

לאה גליקסמן
,
שופטת

אילן איטח
,
שופט

מר שי צפריר,
נציג ציבור (עובדים)


מר אמנון גדעון,
נציג ציבור (מעסיקים)







עבל בית הדין הארצי לעבודה 4208-10/16 מרדכי קרוטמן נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 24/01/2018)