פסקי דין על שושנה סויסה | פסקי דין על ועדה מקומית לתכנון ובנייה קריית שמונה

32290-01/18 בעא     23/01/2018




בעא 32290-01/18 שושנה סויסה נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה קריית שמונה








בית משפט השלום בקריית שמונה



בע"א 32290-01-18 סויסה

תיק חיצוני
:
.


בפני

כב' השופט מורן מרגלית
, סגן נשיא


המבקשת

שושנה סויסה


נגד


המשיבה

ועדה מקומית לתכנון ובנייה קריית שמונה



החלטה

בפני
י בקשה בהתאם לסעיף 228 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 (להלן: החוק) לביטול צו הריסה מנהלי אשר הוצא כנגד המבקשת ביום 3.12.17 בגין מרפסת מעמודי פלדה ורצפת עץ בשטח של 27 מ"ר המקורה באיסכורית מבודדת בשטח של 30 מ"ר אשר נבנתה על ידה במקרקעין הידועים כגוש 13168 חלקה 35 מגרש 220 ברח' קרן היסוד 9/12 בקריית שמונה (להלן: המרפסת).
טיעוני המבקשת:
במסגרת הבקשה, אשר הוגשה על ידי מר מאיר סוויסה (בנה של המבקשת) נטען, כי המבקשת בנתה את המרפסת במהלך חודש יולי באמצעות כספי ירושה אותם קיבלה.
כן צוין, כי המרפסת נבנתה בליווי מהנדס, הוצאה תכנית לבנייתה וכן, כי קיימת הצהרה בדבר יציבות המבנה.
לטענת בנה של המבקשת, מצבה הנפשי של המבקשת הינו קשה ביותר ובשל כך אין היא יכולה לצאת מביתה ומכאן, החשיבות הרבה לבנייתה של המרפסת.
צו ההריסה, כך נטען, הוצא כ-4 חודשים לאחר שהסתיימה בניית המרפסת ומשכך, יש להורות על עיכוב ביצוע צו ההריסה לפי סעיף 228 לחוק.
כן ציין בנה של המבקשת, כי המחלוקת בין המבקשת לבין המשיבה הינו בגין אי השלמת עמודים לקומה העליונה וזאת בשל חוסר האפשרות להשיג את הסכמתם הפורמאלית של בעלי אותה הדירה שהינה בבעלות חברת עמידר.
לשכנים אין כל התנגדות לבניית המרפסת.
לאור כל האמור לעיל, עתרה המבקשת להורות על עיכוב ביצוע צו ההריסה וזאת עד להשלמת הגשת התכנית וקבלת היתר בנייה כדין.
ביום 18.1.18 הגיש בנה של המבקשת בקשה נוספת: "בקשה לאישור הקמת מרפסת" בה שב ופירט את נסיבות העניין וציין, כי הוא ואמו נגשו מספר פעמים למחלקת ההנדסה במשיבה וביקשו להוציא היתר לבניית המרפסת אף נענו בשלילה.
כן צורפו לבקשה מסמכים שונים הנוגעים למצבה של המבקשת.
טיעוני המשיבה:
כבר בתחילה טענה המשיבה כי דין הבקשה לדחייה על הסף וזאת מן הטעמים הבאים.
לטענת המשיבה, צו ההריסה הודבק על המבנה ביום 3.12.17 ובתמונות אשר צורפו לבקשה ניתן לראות את המבקשת כשהיא נוטלת את הצו בידיה.
בהתאם לתקנה 2(א)(1) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), התש"ע- 2010, בקשה לביטולו של הצו צריכה להיות מוגשת בתוך 3 ימים.
לפיכך, לאור העובדה כי הבקשה הוגשה רק ביום 15.1.18 הרי שדי בכך כדי להביא לדחייתה על הסף.
כן נטען, כי דין הבקשה להידחות על הסף מן הטעם כי הבקשה הוגשה על ידי בנה של הגב' סוויסה אשר אינו אפוטרופוס או בא כוח ולפיכך, אין הוא מוסמך לפנות בשמה בבקשה מעין זו.
לטענת המשיבה, דין הבקשה אף להידחות לגופה.
המשיבה אישרה כי המבקשת פנתה לוועדה המקומית כבר לפני מספר חודשים והיא קיבלה נתוני תכנון בכתב ביום 7.9.17.
ביום 1.11.17 הגיע פקח של המשיבה למקום והסתבר כי נבנה שלד של מרפסת ונפרץ פתח מתוך הדירה והורכבה רצפת עץ בשטח של 27 מ"ר.
ביום 5.11.17 נערך סיור נוסף והסתבר כי הורכב קירוי למרפסת ובשל כך, נחתם באותו היום צו הפסקה מנהלי לביצוע העבודות והוא נמסר למבקשת עוד באותו היום אך היא סירבה לחתום עליו.
ביום 19.11.17 שב המפקח למקום וגילה כי צו ההפסקה המנהלי הופר כך שהותקן מעקה במקום ובשל כך הוגשה תלונה למשטרה ביום 23.11.17.
ביום 3.12.17 נחתם כאמור צו ההריסה המנהלי נשוא הבקשה דנן.
לטענת המשיבה, בהתאם להוראות סעיף 221 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 מותר להוציא צו הריסה מנהלי בגין עבודות בניה אשר נעשו בבית מגורים ללא היתר ובלבד שלא חלפו 30 ימים מאכלוס הבנייה האסורה.
לטענת המשיבה, לאור העובדה שלא ניתן היה להשתמש במרפסת עובר ליום 5.11.17, דהיינו היום בו הותקן בה המעקה, הרי שצו ההריסה המנהלי הוצא במסגרת סד הזמנים הקבוע בחוק.
בנוסף לאמור לעיל ציינה המשיבה כי בנתוני התכנון שנמסרו למבקשת צוין כי: "כל תוספת בנייה תחייב תכנית בינוי ופתרון אדריכלי למבנה כולו" ואולם, הבנייה אשר נעשתה בפועל לא סיפקה פתרון זה והיא נעשתה באופן אישי המהווה מפגע לעין.
המסגרת הנורמטיבית:
בטרם אפנה לדון בטענות הצדדים, מצאתי לעמוד בקצרה על המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לענייננו.
במסגרת רע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב- יפו נ' עורקבי, פד"י מ"ח (2) 397 עמד בית המשפט על חשיבותה של הסמכות המנהלית במלחמה בתופעת הבנייה הבלתי חוקית:
"...הפיקוח על הבנייה מתמודד לא פעם עם אנשים הפורצים את גדר החוק ומקימים בניינים שלא כחוק, אם מטעמים של רווח כספי ואם מטעמים של מצוקה אישית. אף אין זה דבר נדיר שבניינים מוקמים שלא כחוק על מקרקעין של הציבור, שנועדו לשרת את צורכי הציבור, ולאחר שהוקמו ואוכלסו במשך זמן מה, קשה כקריעת ים סוף לפנותם ולסלקם. כדברי הנשיא שמגר, "הסמכות המינהלית ניתוספה כדי לאפשר תגובה על אתר וכדי למנוע קביעת עובדות בהסתמך על כך שההליכים המשפטיים הרגילים דורשים, לא אחת, זמן לא מועט, וכי גם קיימות דרכים, שאין תמיד אפשרות מעשית לחסמן, כדי למשוך הליכים באופן מלאכותי". ראה
ר"ע 273/80
[3], בעמ'
447
-
.448
משום כך יש צידוק וצורך במכונה יעילה למלחמה בבנייה שלא כחוק..."
(שם, פסקה 9).
ביום 25.10.17 נכנס לתוקפו התיקון לחוק התכנון והבניה (תיקון מספר 116), התשע"ז-2017 (להלן: התיקון).
במסגרת סעיף 229 לחוק נקבעו העילות להפעלת סמכות בית המשפט לבטל צו הריסה מנהלי כדלקמן:
(א)
הוכח כי העבודה או השימוש בוצעו כדין.
(ב)
לא התקיימו הדרישות למתן הצו.
(ג)
נפל בצו פגם חמור שבשלו יש לבטלו.

בהתייחס לתנאי השלישי שצוין לעיל, כבר נקבע בפסיקה כי לבית המשפט סמכות ביקורת והתערבות בצו הריסה מנהלי אם נפל בו פגם חמור כל כך אשר מביא לכך כי הצו הינו בטל מעיקרו (ראה לעניין זה: רע"פ 47/92 אבו טיר נ' יו"ר הוועדה המקומית ירושלים, פד"י מ"ו (1) 699).

בהקשר זה יצוין, כי פעולת הוצאתו של צו ההריסה המנהלי הינה מעשה מנהלי ומשכך, עומדת למשיבה דנן חזקת התקינות המנהלית, דהיינו, כי פעולתה זו נעשתה כדין והנטל לסתור חזקה זו מונח על כתפי המבקש (ראה לעניין זה: רע"פ 6032/13 זמירה שלהבת אהרון נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה טבריה [פורסם במאגרים המשפטיים] (להלן: עניין אהרן)).

דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה וכן בבקשת המבקשת מיום 18.1.18, נחה דעתי כי דין הבקשה על כל רבדיה להידחות.
כבר בתחילה אציין, כי מצאתי טעם בטיעוניה של המשיבה לפיה דין הבקשה להידחות על הסף מן הטעם שהבקשה הוגשה באיחור שכן, בהתאם להוראות תקנה 2(א)(1) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), התש"ע-2010, על הבקשה להיות מוגשת בתוך 3 ימים מיום שנודע למבקש על הצו.
יתר על כן, תוך שאין זה נדרש בתיק דנן להכריע בסוגיה של היחס הראוי בין תיקון 116 לחוק לבין התקנות שהוצאו מכוחו, הרי שבמסגרת התיקון לחוק הנ"ל נקבע במסגרת סעיף 228(א) לחוק כי "הרואה את עצמו נפגע מצו מנהלי רשאי להגיש בקשה לביטול הצו לבית המשפט המוסמך כאמור בסעיף קטן (ב) בתוך 15 ימים מיום המצאת הצו לפי סעיף 226".
מעיון בנספח ז' לתגובה עולה, כי המבקשת ידעה על הצו כבר ביום 3.12.17 ואולם, הבקשה לביטולו הוגשה כאמור רק ביום 15.1.18, דהיינו, מעבר לפרק הזמן הקבוע בחוק ובתקנות.
לפיכך, הרי שדי באמור לעיל כדי להביא לדחיית הבקשה.
כמו כן, סבורני כי יש טעם בטענת המשיבה לפיה דין הבקשה להידחות אף מן הטעם שלא הוגשה היא על ידי המבקשת וכי בנה, אשר הגיש את הבקשה וחתם על התצהיר התומך בה, לא הוכיח כי הינו בעל הזכות במקרקעין המדוברים.
אולם, בכדי שלא יימצא הנייר חסר מצאתי להתייחס בקצרה אף ליתר טיעוניה של המבקשת.
כפי שצוין לעיל, במסגרת סעיף 229 לחוק נקבעו העילות להפעלת סמכות בית המשפט לבטל צו הריסה מנהלי: הוכח כי העבודה או השימוש בוצעו כדין, לא התקיימו הדרישות למתן הצו, או שנפל בצו פגם חמור שבשלו יש לבטלו.
כפי שיפורט להלן, לא מצאתי כי עלה בידי המבקשת להוכיח את התקיימותה של אחת העילות הנזכרות לעיל ואנמק.
לעניין העילה הראשונה יצוין, כי מטיעוני המבקשת עצמה עולה כי עבודות בניית המרפסת לא בוצעו כדין ולא הוצג כל אישור בנייה בפני
י.
בהקשר זה אעיר, כי עצם בניית המרפסת ללא היתר מהווה עבירה על חוקי התכנון והבנייה ולא מצאתי כי יש במצבה הנפשי או הבריאותי של המבקשת כדי לאפשר הפרה של הוראות החוק.
למעשה, טענתה היחידה של המבקשת עניינה בעילה השנייה הנזכרת בסעיף דהיינו כי לא התקיימו הדרישות למתן הצו.
לדבריה, צו ההריסה הוצא באיחור שכן, בניית המרפסת הסתיימה כבר במהלך חודש יולי 2017 ומשכך, צו הריסה הוצא שלא כדי לאחר המועד הקצוב לכך בחוק.
דין טענה זו לדחייה ואנמק.
מן התמונות אשר צולמו ביום 1.11.17 עולה בבירור כי בניית המרפסת טרם הסתיימה ולמעשה, המדובר במרפסת אשר אינה תחומה במעקה כלשהו ואף רכבו של הקבלן תועד במסגרת תמונות אלה.
עוד אציין, כי מעיון בתמונות אשר צולמו ביום 5.11.17 עולה, כי הגם שבמועד זה הוסף קירוי למרפסת הרי שעדיין לא נבנה המעקה ומשכך, מצאתי לקבל את טענתה של המשיבה לפיה במועד זה טרם אוכלסה הבנייה הלא חוקית שכן, הדעת נותנת שלא ייעשה שימוש במרפסת גבוהה ללא קירוי ובמיוחד כאשר עסקינן במבקשת הסובלת מבעיות שונות אשר מפאת צנעת הפרט לא מצאתי לפרטן במסגרת החלטתי זו.
לפיכך, מצאתי לקבוע כי צו ההריסה דנן הוצא במסגרת סד הזמנים הקבוע בחוק.
אף העילה השלישית הנזכרת לעיל, דהיינו, כי נפל בצו פגם חמור אשר בגינו יש לבטלו לא הוכחה בפני
י ולא הוצגה כל ראיה ולו מינימאלית לעניין זה.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את הבקשה לביטולו של צו ההריסה המנהלי.
להודיע לצדדים.
ניתנה היום, ז' שבט תשע"ח, 23 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.









בעא בית משפט שלום 32290-01/18 שושנה סויסה נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה קריית שמונה (פורסם ב-ֽ 23/01/2018)