פסקי דין על עיריית אילת | פסקי דין על אבי אטיאס

4/02     05/12/2004




4/02 עיריית אילת נ' אבי אטיאס




בבית הדין למשמעת
של עובדי הרשויות המקומיות

תיק משמעת 4/02

ה ת ו ב ע ת: עיריית אילת


נ ג ד

ה נ א ש ם: אבי אטיאס

נימוקי הכרעת-דין
בהכרעת דיננו מיום ו' בחשון התשס"ה (21.10.04) הרשענו את הנאשם בביצוע עבירות משמעת לפי סעיפים 9(1),(2), (3) ו-(4) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל"ח-1978 (להלן חוק המשמעת). הרשעה זו חלה גם על אישום 13 שבכתב התובענה המתוקן שהוגש לנו במסגרת הסדר הטיעון שנערך בין הצדדים. להלן נימוקינו לכך:

"אוגדן תנאי שירות, חובות וזכויות של העובדים בשלטון המקומי" (להלן - האוגדן), קובע כי החזר הוצאות נסיעה בתפקיד לעובד רשות מקומית הזכאי להשתתפות הרשות המקומית בהחזקת רכבו, מותנה בכך שהעובד הינו בעלים של הרכב בגינו מבוקשת ההשתתפות בהחזקה ויש לרכב זה רשיון כדין (להלן - הוראת האוגדן).

1.
על פי הנהלים הקבועים בעיריית אילת
(להלן - העיריה) נדרש כל עובד הזכאי להשתתפות בהחזקת רכבו, למלא בתחילת כל שנה טופס הנושא את הכותרת "עדכון פרטים - רכב אישי" (להלן - טופס עדכון פרטי רכב). בטופס זה נדרש העובד, בין היתר, לפרט את מספר הרכב שעבורו הוא מבקש החזר הוצאות החזקה ואת תאריך חידוש הרישוי והביטוח שלו.

2.
באישום 13 האמור נטען כי בתאריך 30.1.02, פנתה עובדת העיריה, מנהלת יחידת השכר באגף משאבי אנוש, לנאשם, אשר נימנה על עובדי העיריה הזכאים להשתתפות בהחזקת רכבם, וביקשה ממנו למסור לה את טופס עדכון פרטי הרכב שלו לשנת 2002, כדי שהעיריה תוכל להמשיך לשלם לו הוצאות החזקת רכב. בו ביום הגיע הנאשם למשרדה של מנהלת יחידת השכר והמציא לה רשיון לרכב שמספרו 08-775-11 בצירוף אישור שהבעלות ברכב זה הועברה אליו באותו יום. המנהלת ראתה שתוקפו של רשיון הרכב האמור פג כבר ביום 17.12.01
- 2 -

ולכן נדרש הנאשם לחדש את הרשיון. למחרת, ביום 31.1.02, מסר הנאשם למנהלת יחידת השכר את רשיון הרכב כאשר מוטבעת עליו חותמת של הבנק המאשרת כי שולמה האגרה עבור הרשיון, אך לא היתה מוטבעת עליו חותמת של רשות הרישוי המאשרת כי הרכב עבר את מבחן הרישוי.

3.
התובעת טענה כי במעשה זה ניסה הנאשם לקבל החזר הוצאות החזקת רכב עבור רכב שאין לו רשיון כדין ובכך הוא ביצע עבירות משמעת לפי סעיפים 9(1) עד
(4) לחוק המשמעת.
במסגרת הסדר טיעון שנערך בין הצדדים, הודה הנאשם בעובדות המפורטות לעיל, אולם הצדדים נחלקו בשאלה האם עובדות אלה מהוות עבירת משמעת והוסכם ביניהם כי כל צד יהיה רשאי להעלות את טענותיו בענין זה בפני
בית הדין
לתומינו סברנו כי הצדדים הותירו לנו את ההכרעה במחלוקת הנוגעת לשאלה משפטית טהורה. ואולם לאחר ששמענו את טענותיו של עו"'ד שילוני, בא-כוח הנאשם, בענין זה, התברר לנו כי לאמיתו של דבר מתבקשים אנו להכריע בנקודה זו בשאלה של מהימנות: האם מאמינים אנו לגירסת הנאשם שלא היתה כל כוונה מצידו להעלים ממנהלת יחידת השכר את העובדה שהרכב לא עבר רישוי ועל ידי כך לקבל את הוצאות החזקתו בניגוד להוראת האוגדן ובניגוד לנוהלי העיריה; או שמא מקבלים אנו את גירסת התובעת כי לאחר שהתגלתה העובדה שהנאשם קיבל במשך חודשים ארוכים הוצאות החזקה עבור רכב שלא נמצא כלל בבעלותו וברשותו, ניסה הנאשם בפרשה זו, המתוארת באישום 13, לקבל הוצאות החזקה עבור רכב אחר, מבלי שהוא עבר מבחן רישוי כנדרש.

4.
טוען עו"ד שילוני כי לאחר שנאמר לנאשם, ביום 30.1.02, שעליו לחדש את רשיון הרכב, הוא הלך ושילם את אגרת הרישוי. את מבחן הכשירות לא הצליח הנאשם לעשות לרכב משום שהסתבר לו שהרכב שהוא קנה הינו בבחינת גרוטאה ולכן אין אפשרות לתת לו רשיון. לפיכך חזר הנאשם ליחידת השכר והציג את הרשיון רק עם חותמת הבנק המעידה על תשלום אגרת הרישוי, אך הוא לא התיימר לטעון שלרכב ניתן רשיון והוא לא יצר מצג שוא כזה בפני
מנהלת יחידת השכר, לכן לא ביצע כל עבירה בפרשה זו. עו"ד שילוני הוסיף וטען כי הנאשם לא הכיר את הוראת האוגדן המחייבת שהרכבים עבורם מקבלים החזר הוצאות החזקה יהיו כשירים ומורשים ובכלל לטענתו הוראות האוגדן אינן מקובלות כמחייבות בעיריית אילת
.
ייאמר מיד כי טענותיו של עו"ד שילוני הנוגעות להכרת הוראת האוגדן על ידי הנאשם ועד כמה הוראות אלה מחייבות את עובדי עיריית אילת
, מפתיעות הן מאד בהתחשב בעובדה שב-12 סעיפי האישום האחרים של כתב התובענה שהוגש נגד הנאשם, טענה התובעת כי הנאשם ביצע עבירה לפי סעיף 9(2) לחוק המשמעת משום שלא קיים את הוראת האוגדן; והנאשם, במסגרת הסדר הטיעון, הודה
5.
- 3 -
בעבירות המיוחסות לו בסעיפי אישום אלה והסכים להרשעתו אף בביצוע עבירה לפי סעיף 9(2). אם כן כיצד יכול בא-כוח הנאשם לאחר הודאה כזו לטעון שהוראת האוגדן איננה מוכרת לנאשם ואיננה מחייבת אותו? הרי לא ניתן לנתק את סעיף אישום 13 משאר סעיפי האישום ואם הודה הנאשם לגבי סעיפי האישום האחרים שהוא התעלם מהוראת האוגדן, כיצד הוא יכול דווקא באישום 13 לטעון שהוראת האוגדן לגבי כשירות הרכב ורישויו, אינה ידועה לו ואין היא כלל מחייבת בתחומי אילת? למשמע טענה זו, שאלנו את בא-כוח הנאשם אם הנאשם מבקש לחזור בו מהסדר הטיעון, אך הוא השיב על כך בשלילה. אם כך, טענתו האמורה איננה יכולה להתקבל.
אולם למעשה אין אנו צריכים כלל להיזקק לשאלה עד כמה מוכרת היתה הוראת האוגדן לנאשם שכן סבורים אנו שכל הצגת הדברים על ידי הנאשם באשר לפרשה נשוא פרט אישום זה, הינה בבחינת היתממות. אין זה מתקבל על דעתנו שהנאשם אשר קיבל במשך כ-9 שנים החזר הוצאות החזקת רכב מאת העיריה, לא ידע כי תשלום זה מותנה בכך שלרכב יהיה רשיון כדין. הרי גם אם הדבר לא הוסבר מפורשות לנאשם, הוא נבע באופן ברור מנוהל העיריה לדרוש מעובדיה הזכאים להשתתפות בהוצאות החזקת רכב להמציא ליחידת השכר מדי שנה צילום של רשיון הרכב ומהדרישה לציין בטופס עדכון פרטי הרכב, מדי שנה, את תאריך חידוש הרישוי של הרכב. הרי ברור שדרישות אלה נועדו לאפשר לעיריה לעקוב ולוודא שלרכב אכן יש רשיון כנדרש ולא רק שאגרת הרישוי שולמה. ואכן כאשר רצתה מנהלת יחידת השכר למלא בטופס עדכון פרטי הרכב של הנאשם לשנת 2002 את הפרט "תאריך חידוש הרישוי", היא עמדה על כך שתוקפו של רשיון הרכב שהמציא לה הנאשם פג ולכן דרשה ממנו לחדש את הרשיון. ומה עשה הנאשם? הלך ושילם את אגרת הרישוי בלבד וחזר אליה למחרת עם טופס הרשיון כאשר מוטבעת עליו חותמת תשלום האגרה בלבד וללא חותמת רשות הרישוי לפיה עבר הרכב מבחן כשירות. ברור הדבר שבעשותו זאת, ניסה הנאשם להעלים מאת העיריה את העובדה שלרכב שברשותו אין רשיון כדין ואף לא ניתן היה כלל לקבל עבורו רשיון, ואין אנו מאמינים לגירסתו לפיה הדברים נעשו על ידו בתום לב וללא כוונה להמשיך ולקבל את הוצאות ההחזקה עבור רכב חסר רשיון, בניגוד להוראות ולנהלים.
לפיכך החלטנו כאמור להרשיע את הנאשם בביצוע עבירות לפי סעיפים 9(1)
(2)(3) ו-(4) לחוק המשמעת בגין העובדות המפורטות בסעיף 13 לכתב התובענה המתוקן.
ניתן היום כ"ב כסלו תשס"ה (05 דצמבר 2004).

___(__-__)_____ ______(__-__)_______ _____(__-__)______
רפאל אביטן
- חבר בנימין יערי
, עו"ד- יו"ר ברכה ברומברג
- חברה








בית דין למשמעת של רשויות מקומיות 4/02 עיריית אילת נ' אבי אטיאס (פורסם ב-ֽ 05/12/2004)