פסקי דין על זאב ישראל פורת | פסקי דין על מרים פורת (זלק) | פסקי דין על עדי עוז ברון | פסקי דין על דודי ברון |

2357-10/17 רתק     21/01/2018




רתק 2357-10/17 זאב ישראל פורת, מרים פורת (זלק) נ' עדי עוז ברון, דודי ברון









בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

לפני כב' השופטת רחל ברקאי
21.1.18
רת"ק 2357-10-17 פורת ואח' נ' ברון ואח'



המבקשים
1
.
זאב ישראל פורת

2
.
מרים פורת (זלק)


נגד


ה
משיבים
1. עדי עוז ברון

2. דודי ברון




החלטה


1.
מונחת בפני
בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב יפו (כב' הרשם הבכיר א. דורני דורון), מיום 6.9.17, בת"ק 25140-09-16 שבמסגרתו, קיבל את תביעת המשיבים להחזיר להם חלק מהכספים אותם גבו המבקשים על דרך של מימוש ערבות בנקאית שהפקידו המשיבים בידיהם.

2.
המבקשים השכירו למשיבים דירה לפי הסכם שכירות מיום 5.5.15, לתקופה שמיום 5.5.15 ועד ליום 30.6.16 (להלן: "ההסכם"). בתוספות להסכם הוארכה תקופת השכירות ליום 31.7.16. המבקשים מכרו את המושכר לצד ג' כאשר תאריך כניסתו נקבע ליום 1.8.16.
בין הצדדים התגלעו מחלוקות, בין היתר, בנוגע למועד הפינוי, תשלום שכר הדירה במועד, תשלום מיסים ותשלומי ועד בית, קיזוז הוצאות תיקונים במושכר.

3.
בהעדר הסכמות בין הצדדים הגישו המבקשים תביעה לפינוי הדירה (תא"ח 26516-05-16, בפני
כב' השופטת כרמלה האפט) (להלן: "תביעת הפינוי").
בתחילה התנגדו המשיבים לתביעת הפינוי. לאחר מכן, בדיון ביום 1.7.16 הודיעו המשיבים כי הם מוכנים למתן צו הפינוי בהסכמה.
ב

פסק דין
מיום 4.7.18 אישר בית המשפט את הסכמות הצדדים תוך שמירה על כל טענותיהם בדבר חיובים כספיים הדדיים.
בהינתן ההסכמה לפינוי קבע בית המשפט שם "אינני מוצאת לעשות צו להוצאות".

4.
המבקשים פנו אל המשיבים בדרישה לתשלום הוצאות תביעת הפינוי וכן תשלום הפיצוי המוסכם, עקב טענות בדבר הפרת הסכם השכירות.
משלא נעתרו המשיבים לדרישות אלו, חילטו המבקשים את הערבות הבנקאית שהפקידו המשיבים להבטחת

קיום התחייבויותיהם על פי הסכם השכירות, בסך של 10,000 ₪.

5.
בעקבות זאת, הגישו המשיבים לבית המשפט לתביעות קטנות תביעה על סך של
19,750 ₪ (ת"ק 25140-09-16), שעיקרה השבת סכום העירבון שחולט, בסך כאמור של 10,000 ₪.
אל מול תביעה זו התגוננו המבקשים וטענו שחילוט הערבות הבנקאית נועד לכסות הוצאות ונזקים שונים שנגרמו להם וביניהם: הוצאות שכ"ט עורך הדין בתביעת הפינוי; השלמת 600 ₪ בתשלום שכר הדירה לחודש יוני וכן טענו לזכותם לפיצוי מוסכם עקב הפרת הסכם השכירות הן באשר למועד הפינוי והן באשר לסילוק החובות אל מול הרשויות, לרבות פיצוי בגין עוגמת נפש.

פסק הדין של בית המשפט קמא

6.
בית המשפט קמא הוציא תחת ידיו

פסק דין
ארוך ומפורט ובו נקבע, כי פסק הדין בתביעת הפינוי יצר השתק ומעשה בי-דין לגבי רכיב הוצאות שכר טרחת עורך דין בתביעת הפינוי, לו טענו המבקשים, ולכן דרישתם לחייב המשיבים בתשלום שכר טרחת עורך הדין נדחתה.

אשר למועד פינוי הדירה, קבע בית המשפט קמא עי בין הצדדים היתה הסכמה עקרונית להארכת תקופת השכירות לחודש יולי מבלי לקבוע מועד מדויק. לאחר בחינת פרטי המקרה ובהתחשב בתביעת הפינוי, נקבע שהאיחור בפינוי המושכר הוא רק לתקופה שמיום 1.7.16 ועד
10.7.16, קרי, איחור של
10 ימים בלבד.
בהתאם, העמיד בית המשפט קמא את הפיצוי המגיע למבקשים – מכוח הוראות ההסכם בדבר זכאות לפיצוי מוסכם,
בגין תקופה זו, על סך של 1,701 ₪ ( לפי תחשיב של 10 ימים כפול 100$ בגין כל יום איחור בפינוי ובהפחתת סך של
1,870 ₪,
סכום דמי השכירות ששולם על ידי המשיבים עבור אותו החודש).

אשר לתשלומי החשבונות והחובות כלפי הרשויות וועד הבית, קבע בית המשפט קמא שההתנהלות בתשלום רוב התשלומים היתה סבירה, אין ראיה למועדי התשלום המדויקים וכן אין ראיה לנזק שנגרם בפועל בשל עיכוב בתשלום. עוד לדברי בית המשפט קמא, אין אסמכתא שקיים חוב כלפי רשות כלשהי ולכן אין הצדקה לקיזוז הנטען. על כן נקבע פיצוי מופחת כולל בסך של 3,500 ₪.

אשר לנזק הלא ממוני קבע בית המשפט קמא שאין לפסוק סעד זה למי מהצדדים שכן הסכסוך ביניהם הוא חוזי-כספי גרידא.

אשר לקיזוז אותו ביצעו המשיבים מתשלום שכר הדירה לחודש יוני, בסך של 650 ₪, בשל תיקון ברז אותו מימנו המשיבים, קבע בית המשפט קמא שאין למבקשים זכות לביטול הקיזוז באופן מלא, מאחר ואין תיעוד מלא לאירוע הנזילה אך אין מחלוקת כי ההחלפה בוצעה, נקבע כי רק סך של 300 ₪ יותר לקיזוז.

בסופו של דבר נקבע כי המבקשים ישיבו למשיבים סך של 4,499 ₪ בצירוף ריבית והצמדה. לפי החישוב: 10,000 ₪ בניכוי 5,501 ₪. כן הוטלו על המבקשים הוצאות בסך של 700 ₪.

טענות המבקשים
7.
לטענת המבקשים שגה בית המשפט קמא בקביעתו שעניין ההוצאות הוכרע בתביעת הפינוי. המבקשים מנמקים את עמדתם בין היתר בכך: שבתביעת הפינוי הם לא נשאלו לשאלת ההוצאות וכן לא ניתנה להם הזדמנות לטעון בעניין; לטענתם, עניין ההוצאות אינו מצטמצם לתביעת הפינוי בלבד, אלא גם להפרות החוזיות של ההסכם והפרת המשיבים אותו; קביעת בית המשפט בתביעת הפינוי שנשמרות להם כל טענותיהם, כוללת גם את עניין ההוצאות; המניעות וההשתק שיש להם, המבקשים, ביחס למשיבים הינם רק ביחס למתן צו הפינוי ולא ביחס להוצאות; בית המשפט בתביעת הפינוי לא החליט בשאלת ההוצאות לאור הסכמת הצדדים שיינתן צו פינוי; המשיבים תבעו מהמבקשים את הוצאות שכר טרחת עורך דינם בתביעת הפינוי במסגרת הליך אחר (ת"ק 25140-09-16); לטענת המבקשים תשלום ההוצאות באמצעות חילוט הערבות היא בעלת בסיס חוזי בהתאם לחוזה השכירות ולכן חוסה דרישה זו תחת ההחרגה בפסק הדין בתביעת הפינוי.
בהקשר זה טוענים המבקשים שבית המשפט קמא התעלם מטענה זו ולא דן בה.
לטענת המבקשים התמורה הכספית שהבטיחו לעורך דינם היא רחבה יותר מהוצאות תביעת הפינוי וכוללת את הפיצוי המוסכם וחילוט הערבות ולכן זכאים הם להוצאות שכר טרחה להן נדרשו.

8.
עוד טוענים המבקשים, כי שגה בית המשפט קמא בעניין חיוב המשיבים ברכיב הפיצוי המוסכם. לטענתם, המשיבים הפרו את הסכם השכירות בשלוש הפרות יסודיות: אי תשלום חובות לרשויות במועד; אי פינוי הדירה במועד ואי העברת תשלום שכר הדירה במועד, ומשכך הם זכאים לתשלום פיצוי מוסכם בסך של 2,000 ₪ עבור כל הפרה.
לטענת המבקשים, בית המשפט קמא קבע, כי תביעת הפינוי היתה סבירה ומוצדקת ולמרות זאת הקטין את שיעור הפיצוי המוסכם והעמיד אותו אך על ימי האיחור בפינוי.
לטענת המבקשים בית המשפט קמא התעלם מתשלומי החובות שהיו למשיבים לעיריית תל אביב.
כשלטענתם, תשלום החובות בסופו של דבר אינו מקהה את ההפרה, בניגוד לקביעת בית המשפט קמא, שכן אלו דרשו טיפול משפטי ופניות רבות בשל האיחור בתשלום. בנוסף, מפנים המבקשים לכך שהמשיבים לא שילמו תשלומי ועד בית, קרי, לא כל החובות שולמו.
9.
אשר לעיכוב שיק השכירות לחודש יוני 2016 והפחתת הסך של 650 ₪ הימנו בשל החלפת ברז, טוענים המבקשים, כי בית המשפט קמא התייחס לאמור באופן חלקי בלבד. לדעת המבקשים, בית המשפט קמא קבע שלא הוכח הצורך בתיקון ודחיפותו ובכל זאת אישר קיזוז חלקי בסך של 350 ₪ מהטעם העיקרי כי הברז נותר בדירת המבקשים.

דיון והכרעה
10.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, שקלתי את טענות המבקשים ולאחר שיישמתי את הוראות הדין הרלוונטיות, הגעתי לידי מסקנה כי אין מקום ליתן רשות ערעור והבקשה נדחית.

11.
בקשת רשות הערעור של המבקשים נשענת על שני אדנים: האחד, אי פסיקת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בתביעת הפינוי; והשני שיעור הפיצוי והנזק אותו זכאים המבקשים לקזז מתוך כספי ערבות הבנקאית שמומשה וככל שקוזז סכום ביתר מהו סכום ההשבה בו יש לחייב המבקשים.

פסיקת הוצאות ושכר טרחת עורך דין

12.
השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני לבעל דין המבקש לשוב ולהתדיין בשאלה עובדתית מסוימת שכבר נדונה בין בעלי הדין בהתדיינות קודמת אם מתקיימים ארבעה תנאים והם:

א.
הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים.

ב.
קוים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השניה היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא.

ג.
ההתדיינות נסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא בקביעת ממצא פוזיטיבי להבדיל ממצא הנובע מהעדר הוכחה.

ד.
ההכרעה היתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה.

במילים אחרות, השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני בפני
בעל דין המבקש לשוב ולהתדיין בכל שאלה עובדתית או משפטית שנדונה בין הצדדים בעבר, בתנאי שהיתה חיונית לתוצאה הסופית שהוכרעה באותו הליך, במפורש או מכללא. שאז, בעלי הדין מושתקים מלהתדיין בעניינם מחדש במשפט נוסף, וזאת גם אם עילתו שונה מעילתה של התביעה הראשונה. (ראו ע"א 9551/04 אספן בנייה ופיתוח נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 12.10.09) [פורסם בנבו], ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד'(1) 642).

13.
בענייננו עולה באופן מובהק מפסק הדין של בית המשפט שדן בתביעת הפינוי שהוא פסק במחלוקת בין הצדדים לרבות בעניין ההוצאות ושכר טרחת עו"ד. בלשונו:
"שמורות לצדדים כל טענותיהם זה כנגד זה לרבות טענות וחיובים כספיים הדדיים.
אינני מוצאת לעשות צו להוצאות."

עולה מהאמור, שבית המשפט שדן בתביעת הפינוי פסק לעניין הפינוי בלבד, והבהיר כי שמורה
לצדדים הזכות למצות טענותיהם באשר לחיובים כספיים הדדיים שיכולים להיות בהתחשבנויות בין הצדדים בפינוי המושכר ולאחריו.
לצד זאת, בכל הנוגע להוצאות ההליך המשפטי, הכולל גם רכיב שכ"ט עו"ד,
לא מצא בית המשפט לנכון ליתן צו להוצאות.

14.
קביעה זו של בית המשפט קמא, אשר ראה לנכון בנסיבות העניין שלא לפסוק הוצאות מהווה השתק המונע מן הצדדים לחזור ולהעלותה.

תשלום הפיצוי המוסכם וקיזוז תיקון הברז
15.
אשר להשגות המבקשים לעניין הפחתת הפיצוי המוסכם והפחתת סך של 300 ₪ בשל תיקון הברז, לא מצאתי כל בסיס להתערב בקביעותיו של בית המשפט קמא. בית המשפט קמא עשה עבודתו נאמנה עת התייחס אחת לאחת לטענות המבקשים ועשה את האיזונים הנדרשים בנסיבות שנטענו בפני
ו.

בית המשפט קמא מצא שלא היתה גמירות דעת בין הצדדים באשר למועד פינוי הדירה. בית המשפט קמא מצא שהן התנהלות המשיבים והן התנהלות המבקשים היתה בעייתית.
מחד גיסא, ציין כי היו אלו המשיבים אשר הותירו חוסר וודאות לגבי מועד עזיבתם את הדירה ומאידך גיסא, ציין בית המשפט קמא כי לאחר שהמבקשים שלחו את הודעת הביטול של החוזה היה עליהם להמתין פרק זמן סביר לפינוי הדירה. משכך מצא בית המשפט קמא שהאיחור בפינוי הדירה היה ב-10 ימים בלבד.
אין בנמצא על שגגה מהותית המצדיקה התערבות בנדון.

16.
אשר לפיצוי המוסכם המבוקש בשל הפיגור בתשלום לרשויות, גם כאן לא מצאתי להתערב בפסיקת בית המשפט קמא. בית המשפט קמא ציין, כי תשלומי החובות כלפי הגופים הרלוונטיים נפרעו ברובם במועדם וכן תשלום וועד הבית שולם על ידי המשיבים עם עזיבתם את המושכר.
בית המשפט קמא לא מצא שהתנהגות המשיבים, ששילמו את החשבונות באיחור, יש בה כדי לא להפעיל את מלוא הסנקציה של הפיצוי המוסכם, שכן המשיבים תיקנו דרכם ושילמו בסופו של דבר את החשבונות.

המדובר בעניין הנתון לשיקול דעת הערכאה הדיונית ושיקול דעת זה הופעל באופן ראוי מבלי שמצאתי כל בסיס להתערב בקביעה זו.

גם בעניין הקיזוז החלקי של סכום התשלום על הברז לא ראיתי כל מקום להתערב. בית המשפט קמא איזן באופן הראוי בין זכות המשיבים, לתקן את הנזילה באופן מידי על מנת להקטין את הנזק מצד אחד, לבין כך שאין תיעוד של הדליפה והצורך בהחלפת הברז. הקיזוז נעשה לאחר חודשים, תוך התחשבות בכך שאין מחלוקת שהברז הוחלף.

כך גם באשר לקביעות בית המשפט קמא אשר לא ראה לנכון לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני. רבות נכתב בנדון כי יש להימנע מפסיקת פיצוי שכזה במנגנונים חוזיים שם מכומת ראש נזק זה תחת רכיב "פיצוי מוסכם".

סוף דבר
17. הבקשה נדחית.
מהותה ועיקרה של תביעה קטנה הינה דיון מהיר יעיל וסופי. לפיכך, רק במקרים חריגים בהן מתגלית טעות מהותית בפסק הדין של הערכאה הדיונית תתערב ערכאת הערעור. אין זה המקרה כאן.

בשל כך שלא התבקשה תשובת המשיבים לא מצאתי ליתן צו הוצאות.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ה' שבט תשע"ח, 21 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.










רתק בית משפט מחוזי 2357-10/17 זאב ישראל פורת, מרים פורת (זלק) נ' עדי עוז ברון, דודי ברון (פורסם ב-ֽ 21/01/2018)