פסקי דין על יעקב קמחי | פסקי דין על אילנה קמחי

732/88 עא     28/06/1989




עא 732/88 יעקב קמחי נ' אילנה קמחי




(פד"י מג(2) 251)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ערעור אזרחי מס' 732/88

השופטים: כבוד הנשיא מ' שמגר
,
כבוד המשנה לנשיא מ' אלון
,
כבוד השופט י' מלץ
המערער: יעקב קמחי
עו"ד ד' ברקול סופרמן
נגד
המשיבים: 1. אילנה קמחי

2. יהודה קמחי - קטין
3. הדר קמחי - קטינה
4. אורנית קמחי - קטינה
5. מור קמחי - קטין

עו"ד ש' גלס
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט מ' חסון) מיום 30.9.88 בת"א 264/87.

פסק - דין

השופט י' מלץ
: 1. העובדות

יעקב קמחי
, מורה ותיק ללשון בתיכון עירוני ה' בתל אביב, חויב על-ידי בית המשפט המחוזי לשלם לאשתו ולארבעת ילדיו, המשיבים בתיק זה, מזונות חודשיים בסך 3,300 ₪ ועל כך הוא מערער לפנינו.

העובדות הדרושות לצורך דיון בערעור הן כדלקמן: המערער נשוי למשיבה 1 מאז 1969, ובמהלך נישואיהם נולדו להם ארבעה ילדים, המשיבים 2-5: שלושה מהם, המבוגרים, הם בני 18, 17 ו-15 כיום. הבן הצעיר נולד למרבה הצער כשהוא סובל מפיגור שכלי קשה. למרות גילו, 12 שנה, התפתחותו השכלית היא שכל בן שנה, הוא מתקשה בהליכה ובשליטה עצמית על צרכיו, עד כי הוא נדרש להשגחה ולטיפול צמודים. המוסד לביטוח לאומי קבע לו נכות בשיעור 100 אחוז.

מזה שנים מספר שוררים איבה וניכור בין בני הזוג, עד כי אינם מקיימים כלל חיים נורמאלים שבין אישה לבעלה. אין ספק, כי בתקופה האחרונה למגוריהם המשותפים הגיע הסכסוך אף להיתקלויות פיסיות והפך את חיי השיתוף לבלתי נסבלים, עד כי המערער עזב את הבית ושכר דירה בנפרד.

סכסוך מר זה בין בני בזוג גרם לשלושה הליכים משפטיים המתנהלים במקביל: תביעת המזונות מצד האישה והילדים כנגד המערער, אשר במסגרתה נכלל ערעור זה; תביעת גירושין שהגיש המערער לבית הדין הרבני; ותביעת פירוק השיתוף וחלוקת הרכוש המשותף, שהגיש המערער לבית-משפט השלום.

השאלות העובדתיות, אשר להן חיפש בית המשפט קמא מענה לצורך קביעת סכום המזונות הן שתיים: ראשית, הערכת הכנסותיו הכוללות של המערער מעיסוקיו הרבים והמגוונים, ושנית אומדן צורכיהם של המשיבים, במיוחד לאור מצבו של הבן החולה.

הערכת הכנסותיו של המערער התגלתה במקרה זה כמשימה מורכבת למדי. מלבד עבודתו כמורה ללשון עברית ולערבית בבית-ספר תיכון, הוא מורה מבוקש לשיעורים פרטיים, וכן מועסק על-ידי משרד החינוך בבדיקת בחינות בגרות ובמתן הרצאות. בשנים האחרונות אף פירסם מספר ספרי לימוד בנושא הלשון העברית וזכה להכנסות מעריכה, הגהה והפצה של ספרים נוספים. השופט המחוזי המלומד העריך את הכנסותיו של המערער ממקורות אלה ומנכסי הון המושקעים על-ידיו בכ-4,000 ₪ לחודש.

בבואו להעריך את צורכיהם של המשיבים ואת סכום המזונות שיפסוק להם נתן השופט את דעתו לצרכים המיוחדים הנובעים מגידולו של הילד החריג; לצורך כך אימץ את חוות הדעת של העובדת הסוציאלית המטפלת במשפחה לאמור:

"גב' קמחי מגדלת לבדה את ארבעת ילדיה ומתמודדת בשנים האחרונות בעיקר עם
כל הכרוך בגידול ילדים ואחזקה בית לבד. מצבה טרגי וקשה בעיקר לנוכח העובדה כי בנה מור בן ה-10 סובל מפיגור שכלי קשה... במהלך השנים הגב' קמחי מטפלת במור במסירות רבה... בנוסף עליה לדאוג לשלושת ילדיה האחרים אשר מצבם קשה ביותר, הן בעקבות המריבות התמידיות בין בני הזוג ובשל מצבו של אחיהם...

בביקור בביתם הזדעזעתי לראות באיזו הזנחה האם וילדיה מתגוררים. בחדרו של מור יש מיטה בלבד, חוטי חשמל חשופים, הקירות ללא צבע והטיח מתקלף עד היסוד. חדרי הילדים דלי ריהוט, מיטות שבורות, הבית כולו במצב של הזנחה מחפירה ובכל זאת לדברי האם, נובע מהסכסוכים בין בני הזוג ואי נכונותו של האב לתת לאם כסף".

בנותנו את הדעה לקשיים הגדולים והטראגיים שנפלו בגורלם של המשיבים, קבע השופט המלומד סכום מזונות גבוה יחסית, של 3,300 ₪. מסכום זה יש להוריד כ-600 ₪ שהאישה מקבלת מהמוסד לביטוח לאומי, כך שחיובו של המערער עומד בפועל על 2,700 ₪, שהם כשני שלישים מהכנסתו המוערכת.

2. בערעור שלפנינו מעלה באת-כוחו המלומדת של המערער טענה עיקרית את: בית המשפט קמא טעה בהעריכו את הכנסת המערער כ-4,000 ₪ בחודש, שהרי מדובר בשכיר העובד כמורה לתיכון, ואילו העבודות הצדדיות בהן הוא מעסיק את עצמו אינן מוסיפות אלא סכומים פעוטים. כל אחד מסעיפי ההכנסה שהשופט קבע ואמד מותקף על-ידי הפרקליטה המלומדת. לטענתה, האומדן הנכון להכנסתו של המערער, לשנת 1987, אינו 4,000 ₪ לחודש כי אם 2,300 ₪, ולכן אין זה אפשרי לחייבו בסכום של 2,700 שקלים במזונות. כבר עתה נאלץ המערער לרוקן את חסכונותיו כדי לכסות את הפער בין התשלום הנדרש לבין הכנסותיו השוטפות וכדי להסיר שתי פקודות מאסר, אשר הוציאה המשיבה נגדו ואשר הביאו לכליאתו. המערער נקלע, כל לטענת עורכת-דינו, למצב חסר מוצא, שבו מחד גיסא מסרבת המשיבה לשקם את היחסים עמו ולאפשר לו לשוב הביתה, ומאידך גיסא היא מסרבת להתגרש או להגיע עמו להסכם אחר ומשתמשת בפסק המזונות הגבוה כדי לרדוף אותו ולאיים עליו בהוצאת פקודות מאסר.

להשלמת התמונה יצוין, כי המשיבה הביאה בדברי תשובתה ראיות רבות לצרכים הסוציאליים והכלכליים המיוחדים למשפחתה, כגון צילומים המעידים על מצב התחזוקה הירוד של הבית אל מול הרווחה היחסית שבה חי המערער, וראיות הנוגעות לכושר ההשתכרות של המערער.

3. לדעתי, דין ערעור זה להידחות.

סכום המזונות שפסק בית המשפט קמא הוא אכן גבוה, ולא לעתים קרובות נתקבל בית-המשפט זה בסכומי מזונות בסדר גודל שכזה. גם העובדה שהם נפסקו רטרואקטיבית, קרי - מיום הגשת התביעה (ולא מיום מתן פסק המזונות), היא יוצאת דופן ומקשה על המערער עוד יותר לבצע את חיובו. אך אין בכל אלה כדי לשקף את המצב המיוחד, הטראגי כל כך, אליו נקלעו המשיבה וילדיה, וכדי לקבוע איזון צודק יותר בנשיאת הנטל הכבד שהגורל העמיס של משפחה זו.

נכותו הקשה של בנם הקטן של המשיבה והמערער שינתה לחלוטין את אורח חייה של המשיבה: היא חדלה לעבוד, מקדישה את כל זמנה ומרצה ובנה ובמסירות ואהבה מעניקה לו מסגרת משפחתית חמה. המערער, מאידך גיסא וכפי שמעידה העובדת סוציאלית, לא נטל בשנים האחרונות חלק במעמסה אדירה זו; תחת זאת, כאשר הוא נמצא בבית, קיימים מתחים ומריבות בינו לבין המשיבה, הפוגעים עוד יותר בנפשם של הילדים, העדים לכל אלה. לפני בית המשפט קמא אף הובאו ראיות המעידות על מידת ההזנחה שהמערער נהג בביתו ובצורכיהם של בני משפחתו, לעומת המותרות שהרשה לעצמו, ולעצמו בלבד.

הליך פסיקת המזונות לא נועד להטיף מוסר לבן-זוג זה או אחר לתרגם פסול מוסרי כלשהו בתיפקוד שבתוך התא המשפחתי ל"קנס" ממוני בצורה של מזונות מוגדלים. אולם הוא בהחלט נועד לאזן בין כובד הנטל המשפחתי, שבו נושא כל אחד מבני הזוג, ולהעביר משאבים אל הצד שעליו מוטלים החובות של ניהול המשפחה. במקרה שלפנינו, ניהול המשפחה וגידול הילד החריג מצריכים משאבים רבים, מעל המקובל והנורמאלי, ובאלה צריך לשאת המערער. מאחר שאין הוא מקדיש הרבה מזמנו וממסירותו לטיפוח ילדיו, חובתו היא להקדיש חלק נכבד מהנסתו כדי לאפשר לילדים ולאשתו לזכות ברווחה החומרית המינימאלית שמצבם מצדיק (וראה ע"א 53/83 ר' רונקין נ' ע' רונקין ואח', פ"ד לח(1) 151, בעמ' 155 מול אות השוליים א), אשר על-כן הרעיון הגלום בפסק דינו של השופט המחוזי המלומד, לפיו מדובר במצב חריג המצדיק חיוב גבוה יחסית במזונות, הוא רעיון צודק, המתיישב עם מגמה נכונה ורצויה.

4. הכנסת המערער
נותר לבדוק, אם צודק המערער בטענתו, כי ההכנסה שיוחסה לו גבוהה מזו שהוא משתכר כפועל.

הלכה מימים ימימה היא, כי בית משפט שלערעור אינו נכנס לדיון מחודש בשאלות עובדתיות, שהוכרעו בערכאה הנמוכה. הלכה זו מופעלת בדווקנות יתר בכל הקשור לפסיקת מזונות. בע"א 192/82 א' סדן נ' פ' סדן, פ"ד לו(4) 169, אמר כבוד השופט אלון בעמ' 182:

"כידוע, אין מדרכו של בית-משפט שלערעור להתערב בקביעת שיעור המזונות, הנתונה להערכתו ולשיקול דעתו של בית המשפט שפסק בעניינם, אלא אם לדעת בית משפט שלערעור באה פסיקה זו על יסוד שיקולים מופרכים והתעלמות משיקולים שהיה צריך לתת דעתו עליהם..."

בע"א 544/82 נ' חממי נ' צ' חממי וערעור שכנגד, פ"ד לח(3) 605, בעמ' 610, מצטט כבוד השופט חלימה את ההלכה שיצאה מבית-משפט זה בע"א 287/83 (לא פורסם):

"ערכאה זו אינה נוהגת בדרכה של הערכאה הראשונה ואינה בודקת את העובדות כדי להעריך את שיעור המזונות מחדש אלא אם הוכח כי היתה סטיה מהותית בלתי סבירה מן המתבקש מן העובדות".

וכן ראה: ע"א 161/82 ד' רומנו נ' א' רומנו ואח', פ"ד לח(1) 194, בעמ' 195: ע"א 680/82ס' נחום ואח' נ' נ' נחום, פ"ד לז(4) 667, בעמ' 669.

בדקתי את פסק-דינו של השופט המחוזי המלומד ולא מצאתי סטייה מהותית או שיקולים מופרכים שהביאוהו לאומדן ההכנסה אליו הגיע. אין ספק, כי משכורתו החודשית כמורה נמוכה מ-2,000 שקלים, אלא שבבית המשפט קמא הובאו ראיות לכך, כי למערער תקבולים ממקורות נוספים: בדיקת בחינות בגרות, הרצאות, פרסום פתרונות לבחינות בגרות בעיתונות, מתן שיעורים פרטיים, כתיבת ספרים, הפצה והגהה של ספרים ורווחי הון. אומדן כל אחד מראשי הכנסה אלה נעשה באורח סביר, מנומק והגיוני, כך שאין מקום להערכה מחודשת. כך, למשל, סעיף ההכנסה העיקרי לצד המשכורת ממשרד החינוך הוא הכנסת המערער משיעורים פרטיים. גם המערער מודה, כי לא נוהל רישום בנוגע לכך, מטעמי השתמטות ממס הכנסה, אך הוא טוען כי מספר השיעורים שהוא מעניק אינו רב, כנגד כך הביאה המשיבה את עדותו של בלש פרטי, אשר עקב אחר המערער וגילה במעקביו, כי המערער מבקר אצל כשלושה עד ארבעה תלמידים ביום לצורך מתן שיעורים פרטים בביתם (עמ' 26 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי). ההכרעה אליה הגיע השופט המלומד, לפיה מדובר בהשתכרות של 480 ₪ בחודש, היא לדעתי הערכה נוחה מאוד למערער, ומכל מקום, זוהי שאלה עובדתית, שהפתרון שניתן לה הוא סביר לחלוטין.

5. ההלכה הנ"ל, לפיה יימנע בית-משפט שלערעור מלשוב ולדון בשאלות עובדתיות הנוגעות לכושר ההשתכרות של החייב במזונות ולצורכיהם של הזכאים למזונות, מקבלת משנה תוקף במקרה שלפנינו. המערער, כך מגלה באת-כוחו עתה, לא היה מיוצג בעת הדיון בערכאה הראשונה, ולפיכך לא ידע לתת ביטוי הולם לעמדתו ולהביא ראיות שתחזקנה את גירסתו. העובדות לא הובהרו כדבעי, לדעתה, ועל-כן מסקנותיו של השופט המחוזי הינן מוטעות ובלתי סבירות, ומצדיקות התערבות של ערכאת הערעור והתייחסות לראיות שהמערער מביא עתה.

דין טענה זו להידחות. בדרך כלל, הרתיעה מלדון בשאלות עובדתיות נובעת מכך שלבית-משפט שלערעור לא יועד תפקיד זה, ואף אין בידיו הכלים להתחקות אחר "האמת העובדתית". במקרה זה, אם היה ליקוי כלשהו כקביעת מימצא עובדתי מהימן בבית המשפט המחוזי (ולא מצאתי כזה), הוא נובע אך ורק מהתנהגותו של המערער. הלה היה מיוצג על-ידי עורכת-דין בתחילת הדיון דלמטה, אך הוא החליט לפטרה ולייצג את עניינו בכוחות עצמו (הגם שבהליכים אחרים המתנהלים בינו לבין המשיבה הוא המשיך להיות מיוצג). אין לו להלין אלא על עצמו, בכך שגרם לעניינו להיות מוצג בצורה חלקית בלבד, ואיפשר לצד שכנגד לפרוס בפני
השופט מערכת ראיות ועדויות שלטענתו היא חד-צדדית. השופט, כידוע, אין לו אלא אשר רואות עיניו, הראיות שהצדדים הביאו לפניו, ועל סמך אלה הוא החליט. בספרו שיקול דעת שיפוטי (פפירוס, תשמ"ז) 247-248 מסביר השופט ברק כיצד יש להתייחס למצב שכזה:

"גם אם כללי הראיות מאפשרים הרחבה של המסגרת העובדתית, לא תמיד נעשה בהם שימוש מלא. התשתית העובדתית קשורה בצדדים, ביכולתם ובכשרונם. ישנן עובדות אשר הצדדים אינם מביאים לפני בית המשפט, גם אם הם רשאים לעשות כן. ...בתהליך האדברסרי, הצדדים הם הקובעים את היקפו של הסכסוך והם המניחים את התשתית הראייתית לפתרונו".

המסקנה היא איפוא, כי הכרעותיו של בית המשפט קמא היו מעוגנות בתשתית העובדתית שהונחה לפניו, ולא על-ידי דיון מחודש בשאלות עובדתיות יתקן המערער את מחדלו שבאי-הצגת תמונה עובדתית מאוזנת יותר, לטעמו, בדיון שנועד לכך. אין, על-כן, במקרה זה , כל סיבה לחרוג מהמדיניות הנהוגה ולשנות מימצא עובדתי בדבר הכנסותיו של המערער, כשם שאין מקום לשנות מההחלטה להחיל את חובת המזונות רטרואקטיבית, מהטעמים שפורטו בפסק הדין נושא ערעור זה.

6. באשר לצו המניעה כנגד המערער שהוציא בית המשפט המחוזי, האוסר עליו את הכניסה לבית המגורים, לא מצאתי סיבה להתערב במימצאים אלה ולשנות צו זה. ארבעת הילדים נמצאים בחזקת האישה, ועובדה היא, כי כל אימת שהבעל נמצא בבית נוצרים חיכוכים, המשפיעים קשות, כך מעידה העובדת הסוציאלית, על האישה ובעיקר על הילדים. בנסיבות אלה, המטרה העיקרית היא להגן על הקטינים מהשפעות חמורות אלה, ואין לך דרך טובה יותר להשיג זאת מאשר למנוע מראש כניסתו של המערער לבית המגורים, עד אשר ישתנו הנסיבות, ולפיכן - כאמור בפסק הדין - יחזור וידון בית המשפט.

אשר-על-כן אני מציע לדחות את הערעור. הייתי מחייב את המערער לשלם למשיבים הוצאות בסך כולל של 3,000 ש"ח, שיישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.
הנשיא מ' שמגר
: אני מסכים

המשנה לנשיא מ' אלון
: אני מסכים

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט מלץ.

ניתן היום, כ"ה בסיוון תשמ"ט (28.6.89).









עא בית המשפט העליון 732/88 יעקב קמחי נ' אילנה קמחי, [ פ"ד: מג 2 251 ] (פורסם ב-ֽ 28/06/1989)