פסקי דין על טרבולסי שמעון | פסקי דין על טרבולסי שרה | פסקי דין על שמעון זריהן

1089/04 עא     18/07/2005




עא 1089/04 טרבולסי שמעון, טרבולסי שרה נ' שמעון זריהן




1
בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בנצרת
עא 001089/04
על תיק ש. עפולה א. 2469/02
בפני
:
כב' הנשיא מנחם בן דוד
- אב"ד
כב' השופט אברהם אברהם

כב' השופטת גבריאלה (דה-ליאו) לוי
18/07/2005
בעניין:
1 . טרבולסי שמעון

2 . טרבולסי שרה

המערערים

נ ג ד
שמעון זריהן

המשיב
פסק דין
בפני
נו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעפולה [כב' השופטת ג'אדה בסול], מיום 10/2/04 לפיו ציוותה על המערערים כדלקמן:

א. להשלים הריסת מבנה בחלקה 41 והריסת מבנה בחלקה 35 [בגוש 13054].
ב. להימנע מכל פעולה שיש בה משום פגיעה/הגבלה בשימושו של המשיב בזיקת ההנאה שניתנה לו על פי דין.
ג. לאפשר למשיב לתקן את מערכת הביוב של ביתו.

כמו כן הוטלו על המערערים הוצאות משפט.

העובדות
המערערים מחזיקים בחלקות 35 ו- 41, והמשיב מחזיק בחלקות 36 ו- 37 בגוש 13054 והינם שכנים מזה שנים ארוכות.

בין הצדדים התקיימו הליכים רבים הקשורים למבנים השונים המצויים במקום, ונִתנו בעניינם פסקי דין רבים.

המערערים מחזיקים בחלקות 35 ו- 41.

המשיב בכתב תביעתו בבית משפט קמא טען כי המערערים בנו מבנים מסוכנים ללא היתר על חלקה 37 ועל חלקה 41.

המשיב טען כי הינו בעל זיקת הנאה בחלקה 41, הרשומה לטובתו מכוח בעלותו על חלקה 36 וכתוצאה מבניית מבנים שבנו המערערים על חלקה 41, נפגעה זכותו זו.

כמו כן טען המשיב שנפגעה זכותו בחלקה 37 הנמצאת מתחת למבנה שנבנה על ידי המערערים בחלקה 41.

בנוסף טען המשיב כי נגרם לו מטרד מבניית מבנים בלתי חוקיים אלו ומהיות המבנים מסוכנים.

טענה נוספת היתה בפי המשיב לגבי פתח הביוב המרכזי למערכת הביוב של ביתו הנמצאת במעבר בין חלקה 40 ל- 41, ואשר המערערים מונעים ממנו גישה לפתח זה.

המערערים טענו בכתב הגנתם בבית משפט קמא כי, המשיב ויתר על זיקת ההנאה שהיתה מוקנית לו ואין לו כל זיקת הנאה יותר.

באשר למבנים עצמם, המערערים טענו כי עצם העובדה שהמבנים לא נהרסו על ידי העיריה במשך כ- 6 שנים [עד להגשת כתב ההגנה], מלמדת על כך שלא במבנים מסוכנים מדובר.

המערערים העלו עוד טענות שונות כמו כי המבנים הללו לא הוכרזו כמסוכנים וצווי הריסה שהוצאו לא הוצאו בשל היות המבנים מבנים מסוכנים, אלא בשל ביצוע עבירה של שימוש במקרקעין ללא קבלת היתר.
עוד הוסיפו וטענו המערערים כי אם יימצא שהמבנים מסוכנים, אזי מסוכנות נגרמה ממעשה ידיו של המשיב אשר חפר בחלקה 37 המוחזקת על ידו מתחת למבנים הנ"ל, ובכך גרם לערעור יסודותיהם.

עוד טענו המערערים בכתב הגנתם כי המבנים אינם מהווים כל מטרד למשיב.

ראשית לעניין זיקת ההנאה. לבית משפט קמא הוצג מסמך שנחתם בין הצדדים [נ/1], אשר בו נאמרו הדברים הבאים:

"....... מאשרים בזה כי זריהן שמעון מוותר על הפתח של בית בגוש 41 שנכנס לגוש 36 ותמורת זאת מתחייב מר טרבולוסי שמעון לסגור את הדלת כניסה לחצר המשותפת, ומוותר על החצר והמדרגות והעברת החלון למעלה והורדת הגז".

בית משפט קמא בבואו לפרש הסכם זה, קבע כי מדובר "בלשון עמומה, שלא ניתן להסיק ממנה את הפרשנות שהנתבעים אימצו בכתב טענותיהם....... ".

לטעמה של כב' השופטת קמא, מאחר ומדובר בזכות מהותית, יש צורך שהויתור "יהיה מנוסח בצורה מפורשת ובלשון ברורה".

ראשית יאמר כי הצדדים לא כפרו בתוקפו של המסמך. שנית מדובר במסמך שעל פי לשונו וחזותו נערך על ידי הצדדים עצמם ולא בסיוע עורכי דין, ועל כן גם אם לשון המסמך אינה מפורשת ואינה לשון משפטית, עדיין ניתן על דרך הפרשנות ועל דרך לימוד כוונות הצדדים בבואם לכרות הסכם זה, לעמוד על משמעותו של המסמך.
הדרישה כי לשון המסמך תהא ברורה ומפורשת במצב בו המסמך נעשה על ידי הצדדים עצמם, עלולה לגרום לתוצאות בלתי צודקות הסותרות את כוונות הצדדים.

במקרה זה, נחקר המשיב בין השאר בשאלת משמעותו של ההסכם נ/1.

בחקירתו זו אמר המשיב דברים מפורשים כדלקמן:
"אני מאשר כי המסמך שאתה מציג לפני הוא הסכם שנערך בינינו ביולי 1990, שנחתם ביני לבין הנתבע שבו ויתרנו על זכויותינו, אני ויתרתי על זכות המעבר בחלקה 41. אני ויתרתי על זכות מעבר בחלקה 41 והנתבע ויתר על החצר בחלקה 41 המשותפת". (עמוד 4 לפרוטוקול הדיון מיום 3/9/01 שורות 5-7).

כך גם בעמוד 6 הוא אומר את הדברים הבאים:
"זה נכון שבאותו תצהיר ציינתי בשנת 90 הסכמנו אני והנתבע שכל אחד מהצדדים מוותר על זכות המעבר שהיתה לו ולא על החצרות.
הגשתי תביעה לבית המשפט לבטל את ההסכם. התביעה נדחתה".

אמנם בחקירתו החוזרת ניסה המשיב לחזור בו ולטעון כי לא ויתר על זיקת ההנאה בחצר 41, אולם הדברים שנאמרו מפיו בחקירתו הנגדית, מלמדים כאלף עדים כי אכן המסמך נ/1 כולל בחובו ויתור על זיקת ההנאה שהיתה למשיב בחלקה 41.

כפי שצויין לעיל המשיב בחקירתו הנגדית הזכיר את ניסיונו לבטל את ההסכם הנ"ל, ניסיון שלא צלח באשר תביעתו נדחתה כפי שציין, וזאת ב

פסק דין
שניתן על ידי כב' השופטת מוניץ בבית משפט השלום בצפת בתיק אזרחי 1034/92.

המסקנה העולה מכל הנ"ל הינה שהמשיב ויתר על זיקת ההנאה הקנויה לו בחלקה 41 ועל כן מנוע הוא מלתבוע את המערערים על פגיעה בזכותו זו.
המבנים המסוכנים:
כאמור בית משפט קמא שמע עדויות לגבי היות המבנים מבנים מסוכנים ובסופו של יום קבע כי יש להשלים את ההריסה בחלקה 41 ולהרוס את המבנה בחלקה 35.

המערערים צירפו לערעורם מספר מסמכים, כאשר הם טוענים כי מסמכים אלה הוצגו לבית משפט קמא ובית משפט קמא התעלם מהם. המשיב טוען כי מסמכים אלו לא הוצגו לבית משפט קמא.

המסמך המהותי ביותר הינו המסמך מיום 3/9/02 החתום על ידי מהנדס העיר צפת אינג' יחזקאל רובין, אשר מאשר למערער כי המבנה המסוכן על חלקה 41 נהרס על ידי הועדה המקומית לתכנון ובנייה, וכל הסכנה הוסרה מהחלקה.

מסמך זה קודם בתאריכו לתאריך פסק הדין, שניתן כאמור ביום 10/2/04.

מהנדס העיר צפת אינג' רובין היה עד תביעה בבית משפט קמא ועדותו נמסרה ביום 2/4/01, היינו עוד לפני הוצאת המסמך הנ"ל.

לטעמינו, אם אכן מדובר באותו מבנה בחלקה 41, אליו התייחסה השופטת קמא, מן הראוי היה להביא את המסמך בפני
השופטת קמא בטרם ניתן פסק הדין, וכאמור לא ברור מטענות הצדדים אם אכן הובא או לא הובא.

אם הובא המסמך בפני
בית משפט קמא, משמע שפסק הדין סותר לכאורה את המסמך הזה, ואם לא הובא המסמך, אין יותר נפקות לפסק הדין הקובע כי יש להשלים את ההריסה בחלקה 41, שעה שהמסמך הנ"ל קובע כי ההריסה כבר בוצעה.
עוד נוסיף כי המסמך הנ"ל הוצא אף טרם נערך ביקור במקום על ידי בית משפט קמא ביום
6/4/03.

מפרוטוקול הביקור במקום עולה כי בית משפט קמא רשם שהוצגה בפני
ו הבנייה שבוצעה בחלקה 41 "בניה שנהרסה על פי צו הריסה מטעם עיריית צפת.....".

אם כך, לא ברור האם אכן נהרס הכל כפי שכתוב בפרוטוקול (ואם אכן כך, לא ברור מה הוצג לבית המשפט), ואם לא נהרס הכל, מה יש להשלים ולהרוס כפי שהורה בית משפט קמא, ובמיוחד נוכח קיומו של המסמך הנ"ל.

אי בהירות זו בפסק הדין נוכח קיומו של המסמך הנ"ל, מחייבת החזרת התיק לבית משפט קמא על מנת שישמע עדויות בעניין זה ויבחן עובדות אלו.

המערערים הציגו גם מסמכים נוספים הנוגעים לחלקה 35 אשר לטענתם גם הם הוצגו בפני
בית משפט קמא, אולם נוכח מסקנתנו כי יש להחזיר התיק לבית משפט קמא על מנת שיבחן את העובדות ככל שהדבר נוגע לחלקה 41, לא ניכנס למחלוקת שבין הצדדים האם הוגשו המסמכים אם לאו, ונורה כי בית משפט קמא יבחן גם סוגיה זו.

דומה כי הדרך הראויה בה על בית משפט קמא לנקוט בשלב הזה, היא למנות מומחה מטעם בית המשפט אשר יבחן את כל המסמכים אשר בידי הצדדים, יבחן את המבנים בשטח, ויגיש לבית משפט קמא חוות דעת הן לגבי המבנים המצויים על כל אחת ואחת מהחלקות, הן לגבי קיומם של היתרים או העדר היתרים לגבי המבנים הנ"ל, והן לגבי השאלה בדבר היות המבנים מבנים מסוכנים או לא העשויים לגרום נזק למשיב. לאחר קבלת חוות דעת כאמור ושמיעת ראיות נוספות מטעם בעלי הדין, כפי שיראה בית המשפט לנכון להתיר, הוא יוציא מחדש את פסק דינו.
מהטעמים האמורים לעיל, ולתכלית הנ"ל, אנו מורים על החזרת התיק לבית משפט קמא.

אין צו להוצאות בהליך זה.
המזכירות תעביר העתקים מ

פסק דין
זה לב"כ בעלי הדין.
ניתן היום י"א בתמוז תשס"ה (18 ביולי 2005) בהעדר הצדדים.
מנחם בן דוד

נשיא – אב"ד

אברהם אברהם

שופט

גבריאלה (דה-ליאו) לוי

שופטת
עא001089/04מירב+ורד








עא בית משפט מחוזי 1089/04 טרבולסי שמעון, טרבולסי שרה נ' שמעון זריהן (פורסם ב-ֽ 18/07/2005)