פסקי דין על טלקאר יבואני קיה מוטורס בישראל | פסקי דין על ממשרד כספי ושות' | פסקי דין על מורן משעלי

57346-12/17 רתק     30/01/2018




רתק 57346-12/17 טלקאר יבואני קיה מוטורס בישראל בע"מ, ממשרד כספי ושות' נ' מורן משעלי








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רת"ק 57346-12-17 טלקאר יבואני קיה מוטורס בישראל בע"מ
נ' משעלי




לפני
כבוד השופטת
אביגיל כהן


המבקשת
- המערערת

טלקאר יבואני קיה מוטורס בישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דורון טאובמן
ממשרד כספי ושות'


נגד


ה
משיב
ה

מורן משעלי




פסק דין



1.
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב יפו (כב' הרשם הבכיר אריה דורני – דורון) מיום 2/12/17 בת"ק 64428-05-17 ולפיו התקבלה תביעת המשיבה נגד המבקשת באופן חלקי.

2.
בפסק הדין נקבע כי
"קיימת "ירידת ערך צרכנית" – אי התאמה צרכנית בין המבוקש והנדרש לבין המוצע ללא מצג שלם ראוי בנסיבות מקרה זה...", ולפיכך, למרות שהמשיבה לא ביקשה את ביטול העסקה שבין הצדדים, התקבלה תביעתה בעניין רכיב "ירידת ערך".

3.
נסיבות המקרה פשוטות:
התובעת – המשיבה היתה בעלים של רכב מסוג קאיה ספורטאג' משנת יצור 2011, לו וו גרירה אחורי. היא ביקשה בחודש מרץ 2016 להזמין רכב דומה חדיש והומלץ לה לרכוש רכב קאיה ספורטאג' נפח מנוע 1600 סמ"ק ללא טורבו משנת יצור 2017.
ההתנהלות בין הצדדים לא נעשתה על ידי המשיבה אלא על ידי בעלה.
נטען, כי נציג הנתבעת ידע כי קיימת הגבלה חוקית להתקין וו גרירה מסוג רכב זה (בעל נפח 1600 סמ"ק ללא טורבו). ידע על קריטיות קיומו של וו גרירה ברכב מבחינת התובעת, ובכל זאת המליץ לבעלה על רכישת רכב זה מבלי לאמר לו דבר.





לאחר קבלת הרכב נודע לבעלה של התובעת ולתובעת על היעדר היכולת להתקין וו גרירה אחורי, ולפיכך נטען כי נאלצו לרכוש רכב נוסף בעלות של 20,000 ₪.
צורפה לתביעה חוות דעת שמאי (מר אייל מאיר), אשר ציין כי לגבי הרכב הספציפי שבו קיימת מגבלה להתקין וו גרירה יש ירידת ערך בשל המגבלה וחוסר ההנאה מהרכב באופן מלא.

ברכיב העובדות בחוות הדעת הסתמך השמאי על הנאמר לו על ידי המבקש – התובע.
השמאי העריך את ירידת הערך לרכב "שכן איסור התקנת וו גרירה מהווה פגיעה בביקוש והיצע בדבר רוכש מרצון למוכר מרצון וזאת בשיעור 5.50% מערך הרכב" (סעיף 7 לחוות הדעת) וכן קבע כי אי יכולת התקנת וו גרירה אחורי מהווה ירידת ערך בסך 7,626.5 ₪.


רכיבי התביעה שנתבעו הם:
ירידת ערך לפי שמאי :
7626.57
₪
שכר טרחת שמאי :
1287 ₪
עוגמת נפש :
2,000 ₪
טרטור בזבוז זמן עבודה :
1,250 ₪
חלק יחסי של הסוואנה

ׁ(הרכב הנוסף
שנרכש)
והפסד שווי זמן :

5,000 ₪
אגרה:

174 ₪
סה"כ :
57. 17,337 ₪

4.
בכתב ההגנה נטען, כי נושא וו הגרירה, כמו גם הצורך בחיבור נגרר לרכב – כלל לא עלה בשיחה עם נציג הנתבעת, לא הוזכר בשום מסמך ולא הוצג כשיקול ברכישת הרכב. סוכן המכירות לא ידע על הצורך בוו גרירה. גם במועד מסירת הרכב (13/3/17) לא הובעה הסתייגות או תלונה.
התובעת הצהירה על
גבי מסמך כי אין לה כל תלונה או הסתייגות.







לנתבעת דגמים רבים ומגוונים של כלי רכב, והטענה ולפיה היה אינטרס לאיש המכירות להציע רכב שמחירו זול יותר – מנוגדת להיגיון בענף המכירות.


באשר לרכיב ירידת הערך:
נטען, כי בהתאם לדו"ח ששון (ועדת ששון מנחה לחישוב ערכי רכב וירידת ערך.
טבת תשע"א – 2011), ירידת ערך היא: "הפרש המחיר שבין הערך הנקוב במחירון הרכב המקובל, לבין המחיר שמתקבל בפועל בעבור הרכב, בהליך מכירה שבין מוכר מרצון לקונה מרצון".


אין מדובר ב"ירידת ערך" שנתבעה על ידי התובעת.

5.
בדיון שהתקיים בבית המשפט לתביעות קטנות ביום 27/11/17 העיד בעלה של התובעת – המשיבה.

מר משעלי טען, כי הוא אמר לסוכן המכירות כי הוא צריך רכב עם וו גרירה. הוא התלבט בין רכב עם 2000 סמ"ק ובין רכב עם 1600 סמ"ק. הסוכן הציע לו רכב עם 1600 סמ"ק.
"כאשר הגעתי לקחת את הרכב שילמתי... הסתכלתי על רישיון הנהיגה שלא ניתן להרכיב וו גרירה. הוא ראה שיש לי רכב עם נגרר. אם הוא היה אומר לי לקחת את ה- 2000 הייתי לוקח אותו. כעת יש לי אופנוע שאני עובד איתו, רכב חדש ורכב נוסף לסטנדביי. הייתי צריך לוותר על העגלה שהוא הפנאי שלי עם הילדים או לקנות עוד רכב. הרכב הוא רכב 1600 שאין לו שוק".
(עמ' 2 שורות 1-5 לפרוטוקול).

מטעם הנתבעת העיד מר תומר שרון, אשר עמד על כך שמר משעלי כלל לא שאל, אם ניתן להתקין וו גרירה. דגם 2000 סמ"ק הוא יקר יותר וניתן להתקין עליו וו גרירה. איזה אינטרס היה לסוכן המכירות למכור דגם זול יותר של 1600 סמ"ק שעליו לא ניתן להתקין וו גרירה?
כמו כן בעדותו שאל מדוע הרכב לא הוחזר הרכב אם התובע ראה מיד שלא ניתן להתקין עליו וו גרירה.







נציג הנתבעת עמד על כך, שאם התובע היה שואל אם ניתן להתקין וו גרירה היו מפנים אותו לרכישת הרכב היקר יותר, אך הוא לא שאל.
מר משעלי לא טען כי הוא שאל, והעיד: "לא היה לי צורך לשאול אותו כי התחברתי לסוכן ההוא והסברתי לו מה הצרכים שלי לרכב. הוא ראה את הרכב הקודם שלי לוו הגרירה...". (עמ' 3 שורות 31-32 לפרוטוקול).
"כאשר נכנסתי והתחלתי לדבר אני לא אמרתי שאני שאלתי אותו לגבי הוו גרירה. אמרתי
לו הוצאתי את הרכב ואמרתי לו שיש לי וו גרירה ועגלה בבית. התקשרנו אליו ושאלתי אותו שהוצאתי אותו החוצה להראות לו את הרכב והוא אמר שהוא לא זוכר. יש לי את האס אמ אסים שלו איתו בלילה.
הוא שאל אותי מדוע יש לי וו גרירה ואמרתי לו שיש לי עגלה חדשה בבית שאני גורר איתה, בשעות פנאי
לעבודה, הוא ידע, זה לא משהו שלא הסברתי לו.
לא תיארתי לעצמי שרישיון
יהיה כתוב שלא ניתן להרכיב וו גרירה"
.
(עמ' 4 שורות 6-12 לפרוטוקול).

6.
פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות:
נקבע, כי בעסקת מכר רכב חל חוק המכר, הדורש גילוי מלוא הפרטים המהותיים לעסקה על ידי המוכר.
הפרטים המהותיים אינם רק אלה המחויבים רישום בכתב.
משלא הובא סוכן המכירות לעדות, הפעיל בית משפט את החזקה ולפיה עדותו היתה מסייעת לתובעת ולא לנתבעת.
נקבע, כי לא הובאה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת הסותרת את חוות דעת השמאי מטעם התובעת.
נקבע:
"איני מוציא מכלל אחריות את בני הזוג התובעים , שכן אלו ובעיקר התובע , לא שאלו במפורש ולא העמידו את הגרירה כעניין מהותי, לא ביטלו את העסקה עת נודע להם על כך , עת ראו את הרישיון ובו איסור וו הגרירה , עת הבינו טרם המסירה או אף במסירה ומיד עם קבלת הרכב והרישיון , כי לא יוכלו לעשות שימוש בוו הגרירה ככל שהיה מהותי ומרכזי במטרת רכישת רכב זה . סכום העסקה אינו דומה לסכום העסקה בגין הרכב בעל נפח המנוע הגדול יותר, ויש להניח כי רכיב זה של סכום העסקה הוא שהיווה מרכיב מרכזי בשיקול הדעת בעסקה , אם כי היה מקום וחובה להציג החיסרון בכתב או אף בעל פה , כדי למנוע אי הבנה ודרכי מסחר נסתרות ומסתירות".

(סעיף 18 לפסה"ד).




נקבע, כי התובע לא שאל במפורש את סוכן המכירות בעניין וו הגרירה "אך אופן וניהול העסקה חייבו התייחסות מצד נציג המכירות של הנתבעת להיבט זה" (סעיף 19 לפסה"ד),.

נקבע, כי במקרה דנן, אין "ירידת ערך" במובן המקובל אלא קיימת "ירידת ערך צרכנית" – אי התאמה צרכנית בין המבוקש
והנדרש לבין המוצע ללא מצג שלם וראוי בנסיבות המקרה.
נקבע, כי כימותו של הפסד זה צריך להיות מחושב כאותו רכיב שהוחסר ו"היה צריך להיות כלול" בעיני התובע.
נקבע, כי רכישת רכב ללא מתקן רלבנטי לרוכש מסוים יש בו כדי לבטל חוזה, אך התובע לא ביקש לבטל החוזה. השלים עם התוצאה וככל הנראה נהנה מכך שרכש רכב במחיר נמוך יותר.

נקבע, כי הנתבעת היתה צריכה לעלות את סוגיית וו הגרירה.
מהקלטות שיחות שביצע התובע עם נציגים בסניפים אחרים עלה כי הם כן מעלים את הסוגיה.
האחריות חולקה 60% לנתבעת ו- 40% לתובעת כאשם תורם. התקבל רכיב התביעה בגין "ירידת ערך" בסך 5,027 ₪ והוצאות משפט בסך 800 ₪.

על

פסק דין
זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

7.
בקשת רשות הערעור מתמקדת במושג "ירידת ערך צרכנית" שטבע בית משפט בפסק דינו.
נטען, כי מושג זה אינו מופיע בפסיקה, בחוק ובספרות. יש למנוע מצב שבו קביעה שגויה תונצח ואף עלולה לשמש תקדים בתיקים אחרים.
נטען, כי פסק הדין נוגד את דו"ח ועדת ששון, מנוגד לדיני החוזים ולפיכך יש לבטלו.

8.
המשיבה בתגובתה לבקשת רשות הערעור נסמכת על פסק דינו של בית משפט קמא.
טוענת, כי בית משפט קמא יצר נורמה חדשה ביחס לשירות הלקוי שקיבלה מהמבקשת – הנתבעת.
בית משפט קמא לא יצר הלכה חדשה בנוגע ל"ירידת ערך". מדובר בדרישה לפיצוי בגין ירידת ערך רכב – דרישה שגרתית ומקובלת בתביעות שגרתיות.






נטען, כי לא ניתן במקרה דנן לחשב "ירידת ערך" לפי דו"ח ועדת ששון, כיוון שהקריטריונים שם נקבעו ביחס לפגיעות תאונתיות, ואילו כאן – אין עסקינן באירוע תאונתי.
המשיבה חזרה על טענותיה בבית משפט קמא ולפיה היה צריך לגלות לה על ההגבלה החוקית להתקנת וו גרירה ברכב שכזה.

9.
לאחר עיון בטיעוני הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להתקבל. יש לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור ולקבל הערעור לגופו מהנימוקים כדלקמן:
א)
בית משפט מחוזי מתערב ב

פסק דין
של בית משפט לתביעות קטנות רק במקרים חריגים.
התערבות בפסק הדין אינה נעשית רק כשמתעוררת שאלה עקרונית משפטית, ויכולה להיעשות גם במקרים שבהם "נפלה טעות גלויה ובולטת בממצא עובדתי או ביישום הדין או כשחלה פגיעה בכלל הצדק הטבעי". (ראה גם רע"א 2816/17 אבירם דהרי נ' שי לוי – פסקה ט', 10/5/17).

אני סבורה, כי המקרה שלפנינו מצריך התערבות ערכאת ערעור, שכן לא היה מקום לקבל התביעה בגין רכיב של "ירידת ערך צרכנית" – מושג שאינו קיים בדין הישראלי.

ב)
אין בדעתי להתערב בקביעות העובדתיות אליהן הגיע בית משפט קמא.
התערבות בקביעות אלו נעשית רק במקרים חריגים שאינם חלים כאן. לכן - אצא מנקודת מוצא לפיה התובע לא שאל שאלה מפורשת את סוכן המכירות בדבר וו הגרירה, וכי היה מצופה בנסיבות הספציפיות
להעלות נושא זה מיוזמת סוכן המכירות.
על כן, ככל שמדובר במצג חסר עובר לכריתת העסקה או במצג מטעה, אזי יש לפעול על פי האפשרויות הקיימות בחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"), התשמ"א - 1981 ו/או בחוק הגנת הצרכן, כאשר הסעד האפשרי הוא ביטול עסקה ופיצוי כפי שנקבע בהוראות הדין.







אין מקום להותיר העסקה על כנה ולפצות בגין "ירידת ערך" צרכנית.
לא קיימת לאקונה בהוראות הדין, שיש למלאה באמצעות הטבעת מושג חדש, שאינו קיים בדין, אלא הדין הישראלי בהתייחס מפורשות לסיטואציה הרלבנטית לעניינינו.
בית משפט קמא הזכיר את חוק המכר התשכ"ח – 1968 אשר בא להוסיף על התרופות הכלולות בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות") ראה סעיף 27 לחוק המכר .נוסף לכך קיימות הוראות חוק החוזים .


סעיף 14 לחוק החוזים קובע:
"14.
(א)
מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.

(ב)
מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה.

(הדגש אינו במקור – א.כ.).

סעיף 15 לחוק החוזים קובע:
15. מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן"

.


חוק הגנת הצרכן יפה אף הוא לענייננו וגם תקנות שתוקנו מכוחו.











לפיכך, וכפי שקבע בית משפט קמא, התובעת יכלה לבקש ביטול החוזה.
משיקוליה – היא בחרה שלא לבטל את העסקה ולא ביקשה להחזיר את הרכב לנתבעת – המבקשת.

ג)
חוק החוזים תרופות מאפשר לתבוע פיצויים בשל הפרת חוזה.

סימן ג' לחוק החוזים תרופות עוסק בפיצויים שניתן לתבוע ואין צורך להיזקק ליצירת מושג משפטי של "ירידת ערך צרכנית",
על מנת להקים זכאות לפיצוי בגין הפרת חוזה.

ד)
המונח "ירידת ערך" שנקבע בחוות דעת השמאי מטעם התובעת אינו מונח מתאים לענייננו בכל פרמטר שהוא.
לא בכדי כתב השמאי בסיכום חוות דעתו וגם בחשבונית שכר הטרחה כי " סוג הנזק "הוא "תאונה", הגם שאין עסקינן בתאונה כלל ועיקר.
המונח "ירידת ערך" בנוגע לכלי רכב, אכן קשור לאירוע תאונתי. (בדיוק כפי שמאשרת המשיבה בתשובתה לבקשת רשות הערעור).
כללי ועדת ששון לבחינת ירידת ערך רכב גם אם אינם מחייבים את בית המשפט, אזי הם משמשים ככללים מנחים.
הרחבה בעניין מסקנות ועדת ששון וכן
בדבר מחלוקת בשאלה – האם זכאי נפגע לפיצוי בגין ירידת ערך לפי "ירידת ערך" שנקבעה על ידי כללי ועדת ששון, או האם הוא זכאי לפיצוי בגין סכום הנזק שנגרם לו בפועל, כתוצאה ממכירת רכבו במחיר נמוך בהרבה עקב התאונה, ניתן למצוא בספר תאונות פח ושיבוב רכב ,עדי סומך, הוצאת נבו עמ' 91-77 ובפסיקה המאוזכרת שם.

בין כך ובין כך, המונח "ירידת ערך" אינו יכול להיות רלוונטי לפיצוי במקרה שבו לא נגרם נזק לרכב עצמו בעקבות ארוע , ולא בכדי השמאי מטעם התובעת התייחס לחוות דעתו בכלים הרלוונטיים לשמאות עקב תאונה.

ה)
בנסיבות אלו, ומשלא מצאתי כי קיימת "ירידת ערך צרכנית", וזהו רכיב התביעה היחיד שהתקבל בבית משפט קמא (נוסף לפסיקת הוצאות), יש מקום לקבל הערעור ולבטל החיובים שנפסקו בפסק דינו של בית משפט קמא.







10.
לסיכום:

א)
לאור האמור לעיל, דין הערעור להתקבל.

פסק דינו של בית משפט קמא – יבוטל.

ב)
הערבון אשר הופקד על ידי המערערת יוחזר לה באמצעות בא כוחה.

ג)
המשיבה תישא בהוצאות המערערת ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.

ד)
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
י"ד שבט תשע"ח, 30 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.













רתק בית משפט מחוזי 57346-12/17 טלקאר יבואני קיה מוטורס בישראל בע"מ, ממשרד כספי ושות' נ' מורן משעלי (פורסם ב-ֽ 30/01/2018)