פסקי דין על ערן הלוי צנעני | פסקי דין על אבי אטיאס

26606-06/17 תק     29/01/2018




תק 26606-06/17 ערן הלוי צנעני נ' אבי אטיאס








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



ת"ק 26606-06-17 הלוי צנעני נ' אטיאס


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב


תובע

ערן הלוי צנעני


נגד


נתבע

אבי אטיאס







פסק דין

לפני תביעה על סך 30,000 ₪.
בהתאם לכתב התביעה, התובע שכר את שירותיו של הנתבע לצורך ביצוע עבודות שיפוץ בבית הכנסת "החיים והשלום" במושב אליקים (להלן: "בית הכנסת").
בתאריך 21.8.16 נחתם הסכם בין הצדדים בו סוכם: מהות העבודות, תאריכי ביצועו ומועדי תשלומים בגינן. לטענת התובע סוכם בעל פה כי העבודות יסתיימו לקראת ראש השנה. (להלן: "ההסכם הראשון").
בפועל, עבודות השיפוץ נמשכו מעבר לתאריך המשוער, כאשר לטענת התובע, הנתבע לא התייצב במועדים שהתחייב לצורך השלמת העבודות, וקיבל כספים רבים במזומן על סמך הבטחותיו כי הפרטים שאותם אמור להתקין מוכנים להתקנה וזאת כשבפועל לא השלים את העבודה. סופו של דבר, בהתאם להסכם הראשון שולם לנתבע סך 55,200 ₪ מבלי שהשלים את כלל העבודות עליהן סוכם.
לאור התנהלות המתוארת לעיל, בתאריך 2.1.17 נערך הסכם חדש עם הנתבע לפיו סוכם כי בעבור עבודות בבית הכנסת הכוללים: ויטראז'ים, תיבה, ארון הקודש והקדשות שיבוצעו על ידי הנתבע ישולם לו סך 17,000 ₪. במועד החתימה על ההסכם השני שולמה לנתבע מקדמה בסך 3,000 ₪ ושאר הסכום היה אמור להשתלם בהתאם להתקדמות ביצוע העבודה בבית הכנסת כאשר בחוזה הצדדים לא פירטו את מועדים של התשלומים הנוספים (להלן: "ההסכם השני").
עוד סוכם בין הצדדים כי הנתבע יסיים את העבדות עד ליום 29.1.17 ובעבור כל יום איחור מעבר לתאריך הנקוב בהסכם השני יופחתו 500 ₪ מהסכום שנותר לתשלום לפי ההסכם השני.
הנתבע לא עמד בהתחייבותו לסיים את העבודות עד ליום 29.1.17, ואף לא סיים אותן עד למועד הגשת כתב התביעה.
התובע ביקש לקבל פיצוי בגין 30 ימים של אי עמידה בלוחות הזמנים שבהסכם השני בסך 15,000 ₪, פיצוי עבור עוגמת נפש, משיכת זמן ללא הסבר, השארת בית הכנסת ללא ריהוט משלים, דברי שקר והתלולה בסך 10,000 ₪, ריצות אחרי קבלני עבודה חדשים הכוללים, נגרות, מסגרות, תקרה אקוסטית וחשמלאי בסך 5,000 ₪.
לכתב התביעה צורפו שני ההסכמים ומסרונים שהוחלפו בין התובע לנתבע במהלך שנת 2016.

בהתאם לכתב ההגנה, הנתבע ביצע את העבודות שאותן התחייב לבצע לפי ההסכמים, סיפק את המוצרים והרכיב אותם, אך בחלוף מספר ימים דרש התובע לבצע שינויים שונים. לטענתו, ביצע אף את השינויים וזאת לא עלות נוספת, אך התובע עיכב את ביצוע התשלומים לפי ההסכם הראשון. בעקבות התנהלות זו הנתבע הפסיק את ביצוע העבודות עד לעריכת ההסכם החדש בין הצדדים (ההסכם השני) ולפיו לא יהיו עוד שינויים בעבודה שייעשה.
לאחר ההסכם השני, לטענת הנתבע, הוא המשיך לבצע עבודות לבית הכנסת עד שבשלב מסוים הפסיק את העבודות פעם נוספת עקב אי תשלום מצד התובע.

דיון בבית המשפט:
במעמד הדיון התובע חזר על טענותיו שבכתב התביעה והציג לעיון בית המשפט תמונות מבית הכנסת, שמהן עולה כי הנתבע לא הרכיב וויטרז'ים בחלונות (ת/1 ו- ת/2), השאיר את ארון הקודש ללא דלתות (ת/6), שאותן לקח הנתבע לצורך תיקונים, לא תיקן את מגן הדוד שהותקן בתקרת בית הכנסת והתגלה בו שבר, והתובע נאלץ לפרקו מהתקרה ולפנות לאיש מקצוע אחר (ת/4 ו- 5).
עוד נטען כי עבודות החשמל שביצע הנתבע לא היו תקינות וכמעט פרצה שריפה בבית הכנסת, בשל כך, דבר אילץ ניתוק תאורת הלדים.

הנתבע טען כי במהלך העבודות בבית הכנסת הוא התבקש על ידי התובע לבצע שינויים בעבודה מאחר שקהילת בית הכנסת לא הייתה תמימת דעים לגביה, והדבר גרם להתמשכות העבודות.
באשר להכנה והרכבה של הוויטרז'ים טען הנתבע כי הם מוכנים ונמצאים אצלו בבית, אך הוא לא היה מוכן להרכיבם ללא תשלום כספי נוסף. עוד טען הנתבע כי הוא השלים את בניית התיבה, אך לא קיבל כסף בעבורה.
הנתבע לא התכחש להסכם השני, אך טען כי בכל פעם שבא להתקין מוצר התובע שינה את ההזמנה.
בתגובה טען התובע כי לאחר ההסכם השני הנתבע הגיע רק פעם אחת, לקח את דלתות ארון הקודש לתיקון ומאז לא הגיע (פרוטוקול עמ' 3 ש' 6-8).

התובע הציג לפני בית המשפט סרט וידאו שהוקלט במכשיר הסלולארי בו תועדה הפגישה שבה נערך ההסכם השני. התובע התבקש להגיש לבית המשפט את תמליל השיחה.

מהתמליל עולה כי סוכם עם הנתבע על תשלום מקדמה בסך 3,000 ₪ וכי התשלום הבא היה אמור להתבצע לאחר שיסיים את התיבה ואת הוויטרז', שאז יקבל השלמה ל- 6,000 ₪ ולאחר שיסיים את המגן דוד השבור יקבל את שאר הכסף שנותר לתשלום לפי החוזה. בהתאם לתמליל הנתבע היה זה שהציע כי בעבור כל יום איחור יופחת סכום התשלום הכולל לפי ההסכם השני (עמ' 3 לתמליל).
הנתבע התנגד לתמליל שהוגש וטען כי התובע ערך את התמליל ולא ניתן לסמוך עליו, כאשר החלק המתומלל מהווה רק חלק מהפגישה. יחד עם זאת הנתבע לא חלק לגוף התמלול ואף התייחס לתוכנו.
עוד טען הנתבע כי המוצרים שהוכנו בהתאם להזמנה מיוחדת של התובע נותרו בידיו.

דיון והכרעה:
בהתאם להוראות תקנה 15(ב) לתקנות לשיפוט בתביעות הקטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976 ינומק

פסק דין
בצורה תמציתית.

לאחר ששמעתי את שני הצדדים שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה בלבד.

התובע עתר לקבלת פיצוי בסך 15,000 ₪ וזאת בגין 30 ימים של אי-העמדה בלוחות הזמנים שבהסכם.
מעיון בהסכם השני עליו מבקש התובע להסתמך עולה כי הוסכם בין הצדדים כי "במידה ויהיה איחור מעבר לתאריך הנקוב ירד על כל יום 500 ₪ מהסכום הכללה בסך 17,000 ₪" (כך במקור).
ההסכם אומנם קובע פיצוי מוסכם בגין הפרת לוח הזמנים, אך הוא מגביל את הפיצוי לסכום הכולל של 17,000 ₪ עליו סוכם כתשלום בעבור העבודות של הנתבע. מעיון בתמליל השיחה, שאף הושמעה לי, שנערכה במעמד כריתת ההסכם השני ברור כי הצדדים לא התכוונו לתשלום מעבר להפחתת התמורה שעליה סוכם בהסכם השני.
אין מחלוקת כי התובע שילם לנתבע מהסכום הכולל, אך ורק מקדמה בסך 3,000 ₪ ויתרת הסכום נותרה בידיו ולא שולמה לנתבע.
מכאן שאי העמידה במועדים מצד הנתבע אינה מזכה את התובע בפיצוי מוסכם של 15,000 ₪, אלא לכל היותר בהחזר של 3,000 ₪ שזהו סכום המקדמה שכבר שולם בהתאם לחוזה.

אדגיש כי לאחר ששמעתי את שני הצדדים, אני מאמינה לתובע כי היה עיכוב בביצוע העבודות מצד הנתבע, עיכוב עמו לא היה מוכן להשלים התובע. חיזוק לכך ניתן למצוא בהתנהלות בין השניים במהלך התקופה של ההסכם הראשון, כפי שהיא עולה מהמסרונים שצורפו לכתב התביעה.
אציין כי הסרטון אותו תמלל התובע אינו מתעד את כלל המפגש, וכך אף ניתן היה לראות במהלך הדיון שהסרטון הוקרן ולא מדובר בעריכה. לכן לא מצאתי פסול בלקבל את תמליל של הסרטון שהוקרן, המתעד את החלק של מו"מ בין הצדדים וסיכום אליו הגיעו לקראת חתימה על ההסכם השני וניתן ללמוד ממנו על אומד דעתם של הצדדים בעת כריתתו.
מהתמליל שהוגש ומהסרטון שהוצג במהלך הדיון עולה כי הסיכום שבין הצדדים היה כי ה"פעימה" השניה בתשלום אמורה להתבצע רק לאחר הספקת התיבה והוויטרז'ים. אין מחלוקת בין הצדדים כי הוויטראז'ים לא הורכבו בבית הכנסת, גם אם הוכנו על ידי הנתבע ומכאן כי הנתבע לא היה זכאי עדיין לתשלום השני לפי ההסכם השני והיה עליו להרכיבם. משלא לא עשה כן, הפר את ההסכם השני ולא עמד במועד שנקבע בו.

על כן על הנתבע לשלם לתובע סך 3,000 ₪ מאחר שבמהלך החודשים לא השלים את העבודה, וזאת לאחר הפחתה של 500 ₪ מהסכום הכולל שעליו סוכם בהסכם השני.

התובע לא הביא כל ראיה כדי להוכיח את שני ראשי נזק הנוספים, עוגמת מנפש מחד גיסא והוצאות הכרוכות במציאת קבלת חלופי מאידך גיסא, למעט עדותו באשר לאי נעימות שחש התובע בפני
קהל המתפללים.
על דרך האומדנא אני מעריכה את הנזק שנגרם לתובע בגין עוגמת הנפש בסך 2,000 ₪.
לעומת זאת לא מצאתי מקום לפסוק בגין ראש הנזק השני אשר לא הוכח.

סוף דבר,
הנתבע ישלם לתובע סך 5,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 350 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

על

פסק דין
זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.




ניתן היום, י"ג שבט תשע"ח, 29 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 26606-06/17 ערן הלוי צנעני נ' אבי אטיאס (פורסם ב-ֽ 29/01/2018)