פסקי דין על יהונתן בוסקילה | פסקי דין על משה הרמלך

14612-04/16 תק     31/01/2018




תק 14612-04/16 יהונתן בוסקילה נ' משה הרמלך








בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



ת"ק 14612-04-16 בוסקילה ואח' נ' הר-מלך ואח'




לפני
כב' הרשם הבכיר אייל דוד


התובע

יהונתן בוסקילה


נגד


הנתבע

משה הרמלך




פסק דין


רקע
1.
לפניי תביעה עיקרית על סך של 26,385 ₪ וכן תביעה שכנגד על סך של 10,000 ₪.
ביום 12/12/14 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות, לפיו השכיר הנתבע את דירתו ברח' מילר 19 ברחובות, לתובע ולרעייתו – הגב' נעמי בוסקילה. תקופת השכירות היתה ל- 12 חודשים, החל מיום 1/1/15 ועד ליום 31/12/15. דמי השכירות החודשיים עמדו על סך של 3,700 ₪.

טענות התובע
:
2.
בניגוד למה שסוכם בחוזה, לא פעל הנתבע להתקנת מזגן בחדר השינה, במועד. הנתבע שלח איש מקצוע להתקין את המזגן בחדר השינה, אך זה לא סיים את עבודתו. התובע
פנה מס' פעמים אל הנתבע, בבקשה לסיים את ההתקנה, שכן באותה עת – חודש ינואר 2015, שררה בארץ סערה וקור עז. בנוסף, אשת התובע היתה אז בחודש החמישי להריונה ועל כן נדרש משנה זהירות בעניין זה. הנתבע דחה את התובע בתירוצים שונים ורק לאחר כ- 3 שבועות הגיע בעל המקצוע שנית למושכר. במהלך תקופה זו לקו בהצטננות התובע ורעייתו ההרה. התקנת המזגן היתה תנאי יסודי לחתימה על ההסכם, שכן הדירה לא היתה ראויה לשימוש בעיני התובע, ללא הימצאותו. בגין תקופה זו ביקש התובע פיצוי החלק היחסי מתוך החודש, עבור דמי השכירות והארנונה ששולמו לנתבע כמפורט להלן:
- דמי שכירות - 0.75
x
3,700 = 2,775 ₪.
- ארנונה – 21/59
x
1,194 = 425 ₪.
בנוסף, פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 1,000 ₪.

3.
במהלך חודש ינואר, בד בבד להתמודדות עם הקור, נאלץ התובע להתמודד עם בעיות שרברבות בדירה, כאשר נוצרה נזילה משמעותית במטבח, שגרמה להצפתו. אין המדובר במס' טיפות שנזלו מן התקרה, אלא בזרימת מים ממשית, שנוצרה כתוצאה מחור שנפער בתקרת המטבח. דבר זה קרה כשבוע בלבד לאחר כניסת התובע לדירה. מכיוון שניתנה לנתבע תקופה סבירה טרם כניסת התובע למושכר, לוודא את תקינות הדירה, שכן בחודש וחצי שקדמו לכניסת התובע לדירה, עמדה הדירה ריקה ודבר זה מפתיע מאוד בעיני התובע. התובע פנה מידית אל הנתבע בדרישה לתיקון הנזילה והנזקים שנגרמו לדירה בעקבותיה, אולם הנתבע לא טיפל בבעיה כנאות והבעיה נפתרה רק מס' ימים לאחר מכן, בעיקר בשל מאמציו של בעל הדירה הסמוכה, שנפגעה אף היא (אך פחות), אשר דאג להביא בעלי מקצוע מתאימים ולתקן את הבעיה. מבוקש פיצוי נוסף בסך של 1,100 ₪, בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע ולרעייתו, שנאלצו להשקיע זמן רב לצורך ריקון המים מהדירה, יומם וליל, במשך מס' ימים עד לפתרון התקלה (לא מבוקש פיצוי נוסף בגין הימים בהם התרחשה התקלה, בשל חפיפת הזמנים, בין תקלה זו לבין התקלה במזגן).

חודש אוגוסט 2015
:
4.
לקראת סוף חודש אוגוסט 2015, חלה תקלה נוספת, אשר גרמה לנזילה חמורה בתוך הדירה. הבעיה התגלתה לראשונה בליל שבת, כאשר מים החלו לצוף מתחת לארונות המטבח בדירה וגרמו להצפת המטבח. הבעיה החמירה למחרת, כאשר הצפת המים גברה ואף החלה נזילה מהתקרה. הודעה ראשונה נמסרה לנתבע, בסמוך לצאת השבת, שכן הצדדים הינם שניהם שומרי שבת. בהודעה הודגש בפני
הנתבע, כי הטיפול בתקלה הקודמת היה לקוי ולא ראוי ולא אפשר חיים תקינים בבית, בדירה ולכן מצופה כי בפעם הזו ייתן הנתבע מענה הולם לבעיה. למרבה הצער, דבר לא השתנה והתקלה טופלה רק ביום ג' בערב, 5 ימים לאחר שהתגלתה התקלה ובחלוף 4 ימים ממועד מסירת ההודעה לנתבע. במהלך ימים אלו, שוב לא טיפל הנתבע בתקלה כראוי ורק מאמציו של בעל הדירה הסמוכה, יחד עם מאמציו המרובים של התובע, הם שהובילו בסופו של דבר לפתרון הבעיה. במהלך ימים אלו נאלץ התובע ללוות מס' אנשי מקצוע, הן בדירה והן בדירות הסמוכות, כדי לשכנע את השכנים האחרים לאפשר לבעלי מקצוע להיכנס לדירתם ולטפל בבעיה ובד בבד, לנקות את הדירה ברציפות, שכן אחרת, ההצפה היתה גולשת לכל רחבי הבית ואף היה נגרם נזק לרכוש. עניינים אלו גזלו את כל זמנו ומרצו של התובע במשך מס' ימים. במשך שלושת ימי התקלה, נאלץ התובע להגיע באיחור למקום עבודתו ואף לצאת מוקדם כדי לחזור ולטפל בבעיה. בימים אלו התאכסנה בדירה חמותו של התובע, אשר הגיע במיוחד מארה"ב, לבקר את משפחת התובע ואת הרך שנולד. מובן כי הביקור נפגע קשות עקב התקלה, זאת למרות שתוכנן חודשים מראש ואף עלה לא מעט כסף. במהלך הביקור לא התאפשר לתובע ולרעייתו לבלות עם החמות, כמתוכנן, בשל הצורך לרוקן את המים ללא הרף ואף להשגיח שההצפה לא תגלוש לאזורים נוספים בבית. בגין תקלה זו, מבוקשים פיצויים כדלקמן:
-
פיצוי עבור הפגיעה במשכורתו של התובע שנאלץ להפסיד שעות עבודה לצורך ליווי בעלי מקצוע וריקון המים בדירה, בסך של 700 ₪.
-
פיצוי עבור זמנו הרב של התובע, שבוזבז בעקבות הליווי של התקלה, בסך של 700 ₪.
-
פיצוי החלק היחסי על הימים בהם לא היתה הדירה ראויה למגורים, בסך של 597 ₪ בעבור שכר דירה (5/31 = סך של 597 ₪) וסך של 97 ₪, בעבור תשלום הארנונה (5/62
x
1,183 = 95 ₪).
-
פיצוי עבור עוגמת הנפש שנגרמה לתובע ולמשפחתו זו הפעם השניה, בעקבות התקלה עצמה וכן בעקבות ביקור החמות שנהרס, בסך של 1,700 ₪.
בסך הכל מבקש התובע פיצוי בסך של 3,697 ₪, בגין האירוע מושא התביעה.

אוקטובר – דצמבר 2015
:
5.
עקב האירוע הנ"ל בחודש אוגוסט 2015 והטיפול הגרוע של הנתבע בתקלה, סבר התובע כי הדירה אינה ראויה למגורים וכי הנתבע אינו מוביל לתיקון הליקויים ועל כן פנה טלפונית אל הנתבע והודיע לו שבכוונתו לעזוב את הדירה עקב הליקויים בה. הנתבע השיב בחיוב לבקשתו של התובע. בחודש ספטמבר 2015, לקראת מועד העזיבה בפועל, של התובע ובני משפחתו, חזר בו הנתבע מהסכמתו וטען שמעולם לא ניתנה הסכמתו לפינוי המושכר על ידי התובע. עקב מגבלות החוזה ולמרות שהנתבע לא נהג כראוי בתובע, המשיך האחרון לשלם את דמי השכירות בגין הדירה וכן את ההוצאות השוטפות הכרוכות בכך – ארנונה, מים וכו'.

6.
במהלך החודשים אוקטובר – דצמבר 2015 עמדה הדירה ריקה מדיירים. אולם, למרות שלא קיבל רשות לכך מאת התובע, נכנס הנתבע לדירה וביצע בה שיפוץ, למרות שהסכמת התובע ניתנה אך ורק לכניסתו של מתווך, כדי להציג את הדירה לפני שוכרים פוטנציאליים.

7.
הנתבע הסתיר באופן מכוון את קיומו של השיפוץ בדירה והמשיך לגבות מהתובע דמי שכירות וכן את התשלומים השוטפים הקשורים באחזקת הדירה. יתר על כן, הנתבע אפילו לא חשב כי עליו לשלם את התשלום המתאים עבור הצריכה של מים וחשמל, שנוצרו בגין השיפוץ בדירה.

8.
לפיכך, זכאי התובע להשבה של הסכומים כדלקמן:
-
שכר דירה בגין 3 חודשים, בסך כולל של 11,100 ₪ ובניכוי התשלום בסך של 240 ₪, ששולם על ידי השוכרת לתובע – סך הכל 10,860 ₪.
-
החזר יחסי של דמי הארנונה, ועד בית, חשמל ומים לחודשים אוקטובר – דצמבר 2015, בסך כולל של 2,358 ₪.

טענות הנתבע
9.
דינה של התביעה להידחות, שכן הינה קנטרנית. התובע נאלץ לעזוב את הדירה בגלל אילוץ משפחתי ולא בגלל סיבות אחרות. במסגרת תוספת להסכם השכירות בין הצדדים, התחייב הנתבע לבצע מס' תיקונים בדירה, כגון החלפת תריסים, הוספת מזגן וכו'. כל התיקונים בוצעו כנדרש עוד בטרם כניסת השוכר לדירה, בחודש 12/14. המדובר בדירה בת 4 חדרים ובכל אחד מהם מותקן מזגן, כך שאף ללא המזגן הנוסף, היתה הדירה מקוררת כנדרש. בגלל בעיה טכנית שולית, היה על מתקין המזגן לשוב פעם נוספת כדי להשלים את העבודה. למרות שהמתקין ניסה מס' פעמים לתאם ביקור בדירה עם התובע או עם אשתו, הם דחו אותו ב'לך ושוב', עד למועד שהיה נח להם. לא היתה כל כוונה מצד הנתבע לעכב את הטיפול במזגן ואלמלא התובע, או אשתו, היו מעכבים את הגעתו של המתקין, היתה העובדה מתבצעת באופן מידי.

10.
לעניין הנזילה בדירה. מיד לאחר שבלילה טלפן התובע והודיע לנתבע על הנזילה, הזעיק התובע לדירה שרברב, כדי שימצא את מקור הבעיה ויפתרה מידית. אולם, בגלל שהבעיה נוצרה עקב סתימה חלקית בצינור הביוב של הבניין, ועד הבית המשותף נטל על עצמו את האחריות לתיקון התקלה והתנגד לכך ששרברב מטעם התובע יטפל בה. המדובר בבעיה שמקורה חיצוני ולא כתוצאה מתקלה במערכת השרברבות הפנימית. יוער כי מדובר בדירה שלפני כ- 5 שנים, הוחלפה בה כל מערכת האינסטלציה.

11.
התנהלותו של התובע מהווה 'יריקה לבאר ממנה שתה', שכן התובע "שכח" כי באמצע חודש יוני 2015, הרבה לאחר תיקון תקלת הנזילה, הוא פנה אל הנתבע וביקש לברר האם הוא מוכן למכור לו את הדירה. מכאן ברור שאם הדירה היתה ראויה לקניה, אזי וודאי שהיתה ראויה למגורי השוכר – התובע.

12.
לאור בקשת התובע לעזוב את הדירה בטרם סיום תקופת השכירות החוזית, הביע הנתבע הסכמתו לכך שהתובע יחפש דייר אחר, חלופי, כדי שישכור את הדירה במקומו, אף לפני סיום תקופת ההסכם – סוף 12/15. לאחר שהתובע כשל במציאת שוכר חלופי, הציע לו הנתבע את עזרתו במציאת שוכר חלופי ולצורך כך, התובע מסר לנתבע את מפתחות הדירה, כדי להציגה בפני
שוכרים פוטנציאליים. מאמציו של הנתבע נשאו פרי והוא הצליח למצוא זוג שוכרים שהסכים לשכור את הדירה, אולם רק מתחילת שנת 2016. השוכר החדש ביקש לבצע צביעה ושיפוצים בדירה ולצורך זה נכנס אל הדירה ימים ספורים לפני תום חודש דצמבר 2015 ועל ימים אלו שולמו לתובע דמי שכירות מתאימים, כפי שסוכם בין התובע לבין השוכר החלופי.

התביעה שכנגד
13.
הנתבע הגיש תביעה שכנגד התובע, בה ביקש לחייבו בסך של 10,000 ₪, על פי הפירוט כדלקמן:

בסעיף 10 להסכם השכירות נאמר: "השוכר מאשר בזאת שקיבל את המושכר במצב טוב ותקין ומתחייב להחזירו במצב מסויד ותקין". למרות זאת, התובע לא סייד את הדירה לאחר עזיבתו ולא תיקן את הדרוש תיקון, בהתאם להתחייבויותיו בהסכם השכירות. עלות הצביעה וביצוע התיקונים בדירה, הינה בסך של 5,000 ₪, כאמור בהצהרת השוכרים החדשים, שצורפה כנספח 4 לתביעה שכנגד.

14.
בהתאם לסעיף 8 לחוזה השכירות, התובע אינו רשאי לעשות שינויים במושכר, ללא קבלת הסכמת הנתבע, מראש ובכתב. התובע שבר את הקיר בין המטבח לבין המרפסת, בצורה לא מקצועית ובניגוד למה שסוכם עם הנתבע ועלות תיקון ההריסה הלא מקצועית, מסתכמת בסך של 4,000 ₪.
בנוסף, זכאי הנתבע לתשלום בסך של 1,000 ₪, בגין הפסד שעות עבודה ועלות נסיעה לבית המשפט.

טענות ההגנה של התובע/הנתבע שכנגד
15.
בכתב ההגנה של התובע (הנתבע שכנגד), הוא טען כי מטרתה של התביעה שכנגד, הינה להפחיד ולהניא את התובע מניהול המשך התביעה העיקרית. הנתבע מבקש למזער את הנזקים, כפי שתוארו בכתב התביעה העיקרית. התובע עמד בכל התחייבויותיו על פי החוזה ולכן הגיש את התביעה חסרת הביסוס.

16.
בניגוד לטענת הנתבע, הדירה נצבעה על ידי התובע. נכון כי הצביעה לא נעשתה בידי איש מקצוע, אולם בשום שלב לא הוסכם בין הצדדים כי הצביעה צריכה להיעשות דווקא על ידי איש מקצוע. יתרה מזו, התובע קיבל את הדירה כפי שנצבעה על ידי דיירים קודמים ולא על ידי איש מקצוע ובניגוד לדיירים הקודמים, שהשאירו לכלוך בכל מקום, התובע דאג להשאיר את הדירה ללא פגמים.

אם אכן, רמת הצביעה של הדירה לא היתה לטעמו של הנתבע, מדוע לא טרח לומר דבר לתובע במשך שלושת החודשים בהם הדירה היתה ריקה. הרי היה ברשותו מפתח שמסר לו התובע, אם כך לא ברור מדוע רק עתה נזכר התובע להעלות טענות אלו. בנוסף, אף לאחר שחלפו 4 חודשים ממועד כניסת הדיירים החדשים לדירה, לא טרח הנתבע לפנות בדרישה כלשהי בעניין זה אל התובע.

17.
קיר המטבח בו היתה הרטיבות שנוצרה בעקבות בעיות הצנרת שתוארו בתביעה העיקרית, העלה עובש דרך קבע. רק לאחר שהתובע הפציר בנתבע מס' פעמים, ניאות סוף סוף הנתבע להגיע לדירה ותיקנה בעצמו בצורה לא מקצועית, שגרמה לצבע להתקלף באופן תדיר, על הכלים ועל האוכל במטבח הדירה. עובדה זו מוכיחה שהנתבע לא רשאי היה לדרוש כי הדירה תיצבע על ידי איש מקצוע, שכן, הוא זה שבעצמו לא עמד בסטנדרט זה ומכאן ניתן ללמוד הוכחה נוספת להזנחת הטיפול בדירה על ידי הנתבע ועל יחסו המזלזל כנגד התובע ורעייתו, שנאלצו לשהות בדירה, למרות המפגע התברואתי שהיה בה. התיקונים בדירה נעשו על ידי התובע ובצורה ראויה בעל ניסיון בתחום. הדבר היחידי אליו יכול להפנות הנתבע, הינו מס' שקעים אשר בולטים מעט מחוץ לקיר, כאשר שקעים אלו אמורים היו להיות מסודרים, עוד בטרם כניסת התובע לדירה, ב- 1/15, אולם לא טופלו על ידי הנתבע ולאחר מס' פניות שלא העלו דבר, התובע עבר על כך לסדר היום והמשיך לגור בדירה.

18.
גם אם נניח כי תביעתו של הנתבע לקבלת פיצוי הינה מוצדקת, הרי שהערכת הנזק על ידי הנתבע, הינה מופרזת ומופרכת, שכן ניתן לגלות על נקלה, כי עלות צביעת הדירה הינה בסך של 2,000 – 3,000 ₪ בלבד, בעוד שהנתבע תובע סכום כפול.
במענה לפניית התובע לקבלת הצעת מחיר עבור התיקונים, קיבל התובע 3 הצעות מחיר בטווח המחירים שציין בכתב הגנתו. המסקנה היא כי התביעה שכנגד חסרת כל ביסוס, כאמור לעיל.
לעניין התיקון בדירה, הריסת הקיר נעשתה בצורה מקצועית, על ידי בעל מקצוע, בעל ניסיון רב בתחום. ההריסה נעשתה בהסכמתו המלאה ועל דעת הנתבע וזאת לאחר מו"מ, במסגרתו סוכם כי כל אחד מהצדדים ישלם סך של 750 ₪. סכום זה נוכה מהתשלום הראשון שנתן התובע לנתבע (התשלום עמד על סך של 2,950 ₪ בלבד במקום סך של 3,700 ₪).

19.
בפועל, בשל העובדה שמדובר בדירה ישנה, בעל המקצוע נתקל בקשיים רבים בביצוע התיקון, שהיה אמור להיות הרבה יותר פשוט. עלות התיקון הנוסף שנבע מאיכות מבנה הדירה וגילה, תחום שנמצא באחריותו המלאה של הנתבע, הוטלה על התובע בלבד, למרות שבהסכם אליו הגיעו הצדדים סוכם כי עלות התיקונים תהיה בחלקים שווים, 50% לכל אחד מן הצדדים. התובע נשא בכל העלות הנוספת של התיקונים.

20.
התיקון בוצע בדיוק בהתאם למוסכם בין התובע לבין הנתבע. התיקון הושלם בהצלחה והנתבע אף קיבל עדכונים ותמונות מדירתו, אשר שיקפו את העבודה שנעשתה. באותה עת הנתבע לא העלה התנגדות או בקשה לביצוע תיקונים נוספים.

21.
הנתבע ידע היטב כי התיקון במטבח, לא רק שהיה נחוץ, אלא אף שיפר משמעותית את שוויה של הדירה. התובע אף סייע לנתבע למצוא דיירים חלופיים לדירה. אם וכאשר יחפוץ הנתבע למכור את הנכס, אזי יקבל רווח נוסף עבור התיקונים, שעבורם שילם הנתבע סך של 750 ₪ בלבד.
הנתבע מנסה לתאר את התובע כשקרן כפוי טובה, אולם הוא 'יורק לבאר ממנה שתה', שכן התובע, כשוכר, לא רק שנשא בעלויות הדיור, אלא אף השקיע כספים נוספים לצורך שיפוץ נכס שאינו בבעלותו.

22.
אין כל מקום לפצות את הנתבע בגין שעות עבודה, אלא ההיפך, שכן מחדלי הנתבע הם אלה שאילצו את התובע להגיש את התביעה דנן.


הדיון בתביעה
23.
בדיון שהתקיים לפני העידו התובע והנתבע.

טענות התובע בדיון
24.
התמונות שהגיש מוכיחות את טענותיו. לו היה התובע יודע למה הוא נכנס, הוא לא היה שוכר את הדירה מהנתבע. בסוף החוזה נרשם כי הנתבע, כבעלי הדירה, הוא זה שאמור לבצע את התיקונים, אולם הדבר לא נעשה במשך תקופת השכירות, אלא רק לאחר שהסתיימה.

בעטיה של הנזילה, הוא נאלץ להסתובב במשך כ- 3 ימים עם בעלי מקצוע, כדי לוודא שהתיקון אכן יבוצע.

ועד הבית המשותף בו מצויה הדירה, הוא זה שאמור היה לטפל בבעיית הנזילה.
אמנם, אין ברשות התובע צילומים או עדים לביסוס טענתו, שהוא זה שצבע את הדירה, טרם עזיבתה, אולם אף הנתבע לא הציג ראיות אחרות לעניין זה.
3 ימים לפני כניסת הדיירים החדשים לדירה, התובע הגיע לדירה כדי למסור להם את מפתחות הדירה ואז גילה להפתעתו, כי מותקן בדירה, מטבח חדש, בדיוק באותו קיר, שלטענת הנתבע לא תוקן כהלכה.
לטענת התובע, הוא אינו יודע מי גרם לתקלות ומבחינתו הכתובת היחידה לתלונותיו היא הנתבע, שקיבל דמי שכירות חודשיים בסך של 3,700 ₪ ומצופה היה שימלא את חובתו על פי החוזה, לבצע את התיקונים הנדרשים.

טענות הנתבע בדיון
25.
התובע עזב את הדירה לפני תום תקופת השכירות, אולם בפרק זמן זה הנתבע לא ביצע שיפוץ בדירה, או השכירה לצד ג' ורק לקראת סיום התקופה החוזית, ביום 28/12/15, השוכר החלופי טלפן אל התובע וביקש את רשותו להיכנס לדירה, שכן המועד האחרון של תקופת השכירות עם התובע היה 31/12/15.

26.
התובע היה חייב לצבוע את הדירה בהתאם להסכם השכירות. אין ברשותו צילומים של הדירה המוכיחים שאינה צבועה, אולם הנטל להוכחת טענה זו מוטל על התובע. לעניין ביצוע השינוי בדירה התובע ביצע עבודה חלקית בלבד ושבר את הקיר על דעת עצמו ובכך גרם נזק לדירה. הנתבע תבע את ועד הבית בגין נזקיו, דרך המבטחת של הוועד ונמסר לנתבע כי המטבח נהרס והעניין בטיפולה של המבטחת. הוועד לא מילא אחר המוטל עליו. התובע שהה בדירה בתקופת ארבעת הימים שבהם היו נזילות מן הצינור. הנתבע שלח שרברב מטעמו באותו מוצ"ש בו הודיע התובע על הנזילה ומכיוון שוועד הבית לא אישר את התיקון, הנתבע ביצע את התיקון בצינור בעצמו, בתוך 3 ימים נוספים.


דיון והכרעה
27.
לאחר עיון בכתבי הטענות ובנספחים שצורפו אליהם ולאחר שהתרשמתי באופן ישיר מעדויות הצדדים לפניי, שוכנעתי כי יש לדחות, הן את התביעה העיקרית והן את התביעה שכנגד, כמנומק להלן.

28.
התביעה העיקרית נסובה על השבת דמי שכירות ותשלומי ארנונה, מים, חשמל וועד בית וכן פיצוי בגין עוגמת נפש, בעוד שהתביעה שכנגד נסובה על תשלום פיצויים בגין אי צביעת הדירה וביצוע שבירת קיר לא מקצועית, בין המטבח לבין המרפסת.

29.
שני הצדדים לא הביאו לדיון עדים כלשהם מלבדם, כדי לבסס את גרסתם לפרשת התביעה.

30.
לעניין המזגן התקול, גרסאות הצדדים חלוקות, שכן לטענת התובע המחדל רובץ לפתחו של הנתבע, שלא דאג כי איש מקצוע מטעמו יסיים את עבודתו במועד, כאשר לעומת זאת, הנתבע טוען כי האחריות לעיכוב בטיפול במזגן נובעת מהעובדה שכל פניותיו של איש המקצוע מטעמו כדי לתאם ביקור בדירה לצורך סיום הטיפול במזגן, נענו בשלילה ורק לאחר כ- 3 שבועות ניאותו, התובע ורעייתו, לתאם ביקור בדירה, כך שהאחריות לעיכוב ולנזק הנטען על ידי התובע, רובצת לפתחו של התובע.

31.
התובע לא הביא עדים לאימות גרסתו לעניין המזגן התקול, כגון את רעייתו וכן מי מהשכנים, או כל גורם אחר שהיה עד לכך שפניות התובע אל הנתבע לזירוז הטיפול במזגן, לא נענו על ידי הנתבע.
מצד שני, אף הנתבע לא הביא למתן עדות את איש המיזוג מטעמו, כדי שיוכל לבסס את גרסתו, כי העיכוב בטיפול במזגן לא נבע מטעם הנתבע או מטעמו, אלא בשל חוסר נכונותם של התובע ורעייתו, לתאם ביקור מידי בדירה.
מעבר לכך, לדעתי, גם לו טענות התובע כי הוא ורעייתו סבלו מהקור העז ששרר באותה תקופה, הרי שהיתה מוטלת עליהם החובה להקטין את נזקיהם, לשלוח אל הנתבע הודעה כי אם לא ידאג לטיפול מידי במזגן, הרי שהם ייאלצו לפנות לבעל מקצוע מתאים, לשלם לו את עלות הטיפול ולקזז את התשלום מדמי השכירות המגיעים לנתבע.
בנסיבות אלו, אני סבור כי כפות המאזניים מאוזנות והתוצאה היא שהתובע לא עמד בנטל להוכיח את רכיבי התביעה שנתבעו על ידו, בגין הליקוי במזגן ואני דוחה את רכיב התביעה הזה.

32.
לעניין הנזילה השניה, שאירעה בחודש ינואר, כמפורט בסעיף 3 לעיל, התובע לא עמד בנטל המוטל עליו לסתור את טענת הנתבע, כי בסמוך לאחר קבלת ההודעה על הנזילה, הוא הזעיק לדירה שרברב מטעמו, אולם מכיוון שמקור הבעיה היה בצינור הביוב השייך לרכוש המשותף, לא היה באפשרותו של הנתבע לקדם את הטיפול בנזילה ובנסיבות אלו, אני קובע כי ככל שיש לתובע עילת תביעה בעניין זה, הרי שהוא רשאי להעלותה כנגד ועד הבית.

33.
התובע לא עמד בנטל להוכיח שהסיבה היחידה, בגינה עזב את המושכר טרם תום תקופת השכירות, הינה הליקויים בדירה ולא בגין אילוצים משפחתיים. התובע יכול היה להביא למתן עדות את רעייתו ו/או קרוב משפחה אחר כגון הוריו, לסתור את הטענה הזו ומשלא עשה כן, הרי שהדבר פועל לחובתו ומכרסם בגרסתו כפי שיובהר בהמשך פסק הדין.

34.
לעניין רכיב התביעה – השבת סכומים בגין השימוש בדירה בעת שהתובע שילם שכ"ד ותשלומים עבורה, כאמור בסעיף 8 לעיל.

אין חולק על כך שכ- 3 ימים טרם סיום תקופת השכירות, נכנסו השוכרים החדשים לדירה ובגין ימים אלו, קיבל התובע השבה יחסית של דמי השכירות, בסך של 300 ₪.
לטענת התובע, מעיון במוצג ת/2 - חשבון חשמל לתקופה מיום 9/11/15 עד ליום 31/12/15, על סך של 106.2 ₪

ׁ(בצירוף מע"מ), ניתן ללמוד כי נעשה שימוש בחשמל בדירה, שכן לו הדירה היתה ריקה, היה מצופה כי חשבון החשמל יכלול חיוב בגין דמי שימוש קבועים בסך של
כ- 24 ₪ (לא כולל מע"מ) ולא מעבר לכך.
יש לזכור כי התובע קיבל שכ"ד עבור 3 ימי שכירות מהשוכרים החדשים. הצריכה בגין התקופה הנ"ל – 233 קוט"ש, אין בה כדי להוכיח כי נעשה שימוש בדירה, מעבר ל- 3 ימים הנ"ל.
הנתבע העיד כי מדובר בדירה בת 4 חדרים, כשבכל חדר יש מזגן. בשים לב לכך, שתקופת החשבון, כמפורט לעיל, מתייחסת לחודשי החורף – נובמבר, דצמבר, בהם מזג האוויר קר וסביר להניח כי היתה צריכת חשמל מוגברת, בין היתר, בשל הפעלת המזגנים לצורך חימום הדירה.
התובע לא עמד בנטל להוכיח את טענתו, כי בתקופה, בגינה שילם דמי שכירות, נכנס הנתבע לדירה לצורך ביצוע שיפוצים. גם בעדותו במהלך הדיון, טען התובע כי הבחין לראשונה בכך שהמטבח בדירה הוחלף, רק לאחר שחלפו שלושת הימים, בגינם קיבל תשלום מהשוכרים החדשים. לפיכך, אני דוחה רכיב תביעה זה.

35.
בכתב התביעה שכנגד, טען הנתבע (התובע שכנגד) כי התובע/השוכר לא ביצע את הסיוד והתיקונים בסך של 5,000 ₪, כפי המוטל עליו בהתאם לחוזה השכירות. בנוסף, טען הנתבע כי בניגוד למה שסוכם בינו לבין התובע, שבירת הקיר בין המטבח לבין המרפסת לא בוצעה באופן מקצועי ולפיכך יש לחייב את התובע לשלם לו סך של 4,000 ₪ בגין עלות התיקון. הנתבע הודה בדיון כי אין ברשותו צילומים של הדירה, המראים כי בתום תקופת השכירות הדירה היתה לא צבועה.
36.
התובע לא הוכיח את טענתו כי קיבל את הדירה בתחילת תקופת השכירות כשהיא צבועה בצורה לא מקצועית ולכן כשתמה תקופת השכירות, הוא השיב את הדירה כשהיא צבועה, אך בצורה לא מקצועית, כפי שקיבל אותה בעצמו.
הנתבע לא הביא ראיה כלשהי לכך שהתיקון שבוצע על ידי התובע בהסכמתו – שבירת הקיר, לא בוצע באופן מקצועי.
שני הצדדים חדלו בכך שלא טרחו להזמין את השוכרים החדשים כדי לאמת את גרסתם. מחדל זה נזקף לחובת שני הצדים ולפיכך אני דוחה רכיב תביעה נגדית זה.

הימנעות בעל דין מהבאת ראייה / עדות לאימות גרסתו
37.
ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (
ע"א 641/87, קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד
(1) 239, 245 [1990]).
וכי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת הימנעות בעל דין מלהביא לעדות ראייה עדות כנגדו" (
ע"א 55/89,
קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה [פורסם בנבו]).
כפי שפירטתי לעיל, משהנטל להוכחת רכיבי התביעה/תביעה שכנגד, מוטל על השוכר/התובע ועל המשכיר/הנתבע, הרי שהימנעותם של שני הצדדים מלזמן לדיון עדים, שהיה בעדותם כדי לתמוך בגרסתם, הדבר פועל לחובת שניהם.

סוף דבר
38.
לאחר שקילת מכלול הנתונים בתיק, שוכנעתי כי שני הצדדים לא עמדו בנטל להוכחת גרסתם ולפיכך אני מורה על דחיית התביעה העיקרית ועל דחיית התביעה שכנגד, ללא צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים
.

בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית משפט
מחוזי מרכז לוד, בתוך 15 ימים ממועד קבלתו.

ניתן היום,
ט"ו שבט תשע"ח, 31 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.









תק בית משפט לתביעות קטנות 14612-04/16 יהונתן בוסקילה נ' משה הרמלך (פורסם ב-ֽ 31/01/2018)