פסקי דין על אמבולנס אוראל | פסקי דין על חיים ביטון | פסקי דין על דרור בן ציון

67436-01/18 ברע     31/01/2018




ברע 67436-01/18 אמבולנס אוראל בע"מ, חיים ביטון נ' דרור בן ציון








בית הדין הארצי לעבודה


בר"ע 67436-01-18






ניתנה ביום

31 ינואר 2018

1
.
אמבולנס אוראל בע"מ
2
.
חיים ביטון
המבקשים

-

דרור בן ציון
המשיב

בשם המבקשים –
עו"ד שאול מוש



החלטה

השופט רועי פוליאק

בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בחיפה (השופטת יפית מזרחי-לוי; סע"ש 64569-09-17) מיום 17.1.2018, אשר דחתה את בקשת המבקשים לסלק על הסף את התביעה כנגד המבקש 2 (להלן יכונו המבקשים – החברה ו - המבקש).

רקע

1.
המשיב עבד כנהג אמבולנס בחברה, אשר המבקש מחזיק בכל מניותיה ומשמש כמנהלה, בין התאריכים 1.4.2013 ועד 30.9.2016. לאחר סיום עבודתו הגיש המשיב תביעה נגד המבקשים על סכום של לא פחות מ – 747,128 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בתריסר עילות שונות.

2.
המבקשים הגישו בקשה - תחילה בעל פה בקדם המשפט ובהמשך בכתב לפי הנחיית בית הדין – למחיקת המבקש מכתב התביעה (להלן – בקשת המחיקה). בבקשת המחיקה, אליה לא צורף תצהיר, נטען כי המשיב הועסק על ידי החברה ולא על ידי המבקש, חוזה ההעסקה נחתם עם החברה ותלושי השכר הונפקו על ידי החברה. המבקשים ציטטו את סעיף 6 לחוק החברות [נוסח משולב], התשנ"ט-1999 שעניינו הרמת מסך, פרטו עילות שונות להרמת המסך וטענו כי "לא הוכח בכתב התביעה וגם לא לפי הנתונים שיש כאן חברה אשר הוקמה אד הוק למטרה פסולה. ההפך הוא הנכון החברה קיימת מזה 12 שנה ומעבידה עובדים ומשלמת כחוק את כל הזכויות"
[בציטוט דלעיל תוקנו טעויות הגהה המופיעות במקור – ר.פ]
. בהמשך בקשת המחיקה הובהר, כי "גם כאן לא הוכח כלל עילות הרמת מסך לא עירוב נכסים לא מימון דק ולא שימוש באישיות משפטית נפרדת". המבקשים אף מחו על צירוף הבעלים של חברה "ככה סתם" לכתב תביעה, תוך גרימת הוצאות ואף ציינו כי "הוספת בעלים תרוקן מתוכן את כל היסוד של הקמת חברות במשק" בניגוד ליסוד האישיות המשפטית הנפרדת.

3.
לאחר קבלת עמדת המשיב דחה בית הדין האזורי את בקשת המחיקה וקבע בהחלטה (בפתקית) בגינה הוגשה בקשת רשות הערעור (להלן – ההחלטה), כך:

"בקשת הנתבע 2 לדחות את התביעה כנגדו על הסף נדחית. על פי הפסיקה ככלל, הסעד של סילוק על הסף יינתן במקרים חריגים בלבד ויד קמוצה. לא מצאתי כי המקרה שלפנינו מהווה מקרה חריג, המצדיק סטייה מהכלל. טענות התובע ביחס למעורבות הנתבע 2 טעונות בירור עובדתי שאינו מאפשר סילוק התביעה כנגדו, בשלב זה".

4.
המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור נגד ההחלטה, בגדרה חזרו על טענותיהם בבקשת המחיקה, ושללו את טענות המשיב בתשובתו לבית הדין האזורי, לפיה כתב התביעה מפרט עילות להרמת מסך, במילים "איך ולמה ומה הראיות לכך אין, סתם ציטוטים באויר. לו היו לתובע אסמכתאות והוכחות אחד מהסיבות להרמת מסך היה כותב אותם ומצרף ראיה או בדל של ראיה, אולם לא עשה כך".
המבקשים הוסיפו וטענו
כי המבקש לא חתום על ערבות אישית והביעו תרעומת על "בעיה קשה כוללת שקיימת בבית הדין לעבודה".


דיון והכרעה

5.
לאחר בחינת הבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לדחות את הבקשה אף ללא קבלת תגובת המשיב. להלן אנמק בתמצית החלטתי.

6.
נקודת המוצא היא, כי סעד של מחיקה על הסף הוא "סעד קיצוני ובית הדין אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים" (ע"ע (ארצי) 408/07 מדינת ישראל – משה כהן (13.2.2008). פיסקה 11 והאסמכתאות המפורטות בפסקה) והדברים נכונים, מכח קל וחומר, עת ענייננו בדחיה על הסף (ראו: י' לובוצקי, "סדר הדין במשפט העבודה" (מהדורה חמישית, 2016) פרק 4 עמ' 19). יתר על כן, ההלכה מורה שערכאת ערעור תמנע, משיקולים של יעילות שיפוטית,
מלהתערב בהחלטה הדוחה בקשה לסילוק על הסף אלא "במצבי קיצון" (ח' בן נון – ט' חבקין, "הערעור האזרחי" (מהדורה שלישית, התשע"ג-2012) 208)).

7.
בענייננו, כלל לא היה מקום להגיש את הבקשה "למחוק את שמו" של המבקש מכתב התביעה, מהטעם הפשוט לפיו אחת מעילות התביעה היא לשון הרע שהוציא, כנטען וכמוכחש, המבקש על המשיב, כמפורט בסעיפים 75 – 76 לכתב התביעה. עילת לשון הרע היא עילה אישית העומדת למשיב אף אם מוציא לשון הרע אינו מעסיקו של הנפגע.

בין כך ובין כך, בית הדין האזורי סבר כי הטענות להרמת מסך "טעונות בירור עובדתי". ואכן, בסעיפים 33 – 39 לכתב התביעה מפורטות טענות עובדתיות העשויות להצדיק הרמת מסך, אם וככל שתוכחנה, וכן טענות לפיהן המבקשים שימשו "מעסיקים משותפים" ועל קיומו של מצג בדבר עמידת המבקש מאחורי התחייבויות החברה (סעיף 36) . טענת המבקשים כי "לא הוכח בכתב התביעה" ולא צורפו ראיות מוקשה, מאחר וכתב התביעה אינו השלב בו מוצגות ראיות ומתנהל הליך הוכחות והבירור העובדתי ייערך רק בשלב ההוכחות. יתר על כן, המבקשים עצמם לא מצאו לנכון לתמוך את טענותיהם העובדתיות בתצהיר וממילא אין כל נפקות לטיעונים בעלמא על מצבה האיתן של החברה, עמידה בהתחייבויותיה וכיוצא באלה.

8.
בשולי הדברים יצוין, כי

"ההכרה המשפטית בחברה בע"מ כיצור נפרד ועצמאי ועקרון האחריות המוגבלת הם עמודי התווך הבסיסיים להתנהלות העסקית"
(ה' בר-מור "הרמת מסך בבתי הדין לעבודה" ספר גרוס – מחקרים בדיני חברות ומשפט עסקי לכבודו של פרופ' יוסי גרוס 343, 345 (א' ברק ואח' עורכים, 2015)

וכי אף בדיני עבודה

"
נקודת המוצא היא שיש ליתן תוקף לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד
"
(ע"ע (ארצי) 15288-12-10 בוימל אלון – חיים פלזן (8.5.2012)).

טרוניית בעלי מניות הנגררים בעל כורחם להליכים משפטיים בעילה של הרמת מסך, בנסיבות בהן אין כל בסיס להרמת המסך – מבלי שאחווה דעה כי אלה פני הדברים בענייננו, משהטענות מחייבות בירור עובדתי שטרם נערך -
תוך חיובם בהוצאות משפטיות

ולעיתים יצירת לחץ בלתי ראוי, מובנת, אך התרופה היא במישור פסיקת ההוצאות ובמקרים מתאימים בחיוב בהפקדת ערובה, ולא במחיקת התובענה על הסף בנסיבות בהן כולל כתב התביעה טענות הראויות על פני הדברים לליבון.

9.
סוף דבר
– הבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום,
ט"ו שבט תשע"ח (31 ינואר 2018) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.














ברע בית הדין הארצי לעבודה 67436-01/18 אמבולנס אוראל בע"מ, חיים ביטון נ' דרור בן ציון (פורסם ב-ֽ 31/01/2018)