פסקי דין על יהודה חזיזה | פסקי דין על מאיה קוששוילי

41420-01/18 ברע     31/01/2018




ברע 41420-01/18 יהודה חזיזה נ' מאיה קוששוילי








בית הדין הארצי לעבודה


בר"ע 41420-01-18



ניתנה ביום
31 ינואר 2018


יהודה חזיזה

המבקש

-

מאיה קוששוילי
המשיבה

בשם המבקש: עו"ד שרון פוקס



החלטה

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופט נוהאד חסן; סע"ש 19226-09-15) מיום 7.1.18, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן כנגדו.

2.
המשיבה עבדה אצל המבקש, במסעדת "שיפודי חיפה" שבבעלותו, בתקופה המצויה במחלוקת בין הצדדים אשר הסתיימה ביום 14.5.15. בתביעה שהגישה לבית הדין האזורי תבעה זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתה וסיומה. בית הדין האזורי קיבל את גרסתה העובדתית של המשיבה לגבי מועד תחילת עבודתה, גובה השכר השעתי ששולם לה ומתכונת העסקתה, ופסק לזכותה את הזכויות הבאות: גמול שעות נוספות בסך 11,620 ₪ נטו; פדיון חופשה בסך 3,780 ₪ נטו; הוצאות נסיעה בסך 1,580 ₪; פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך 4,995 ₪; פיצויי פיטורים בסך של 2,595 ₪ נטו; פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 1,500 ₪; פיצוי בגין "התנהלות בחוסר תום לב" בסך של 3,000 ₪; והוצאות משפט בסך של 3,000 ₪.

3.
המבקש הגיש ערעור על פסק הדין, בנושאים הבאים: מועד תחילת עבודתה של המשיבה ומתכונת עבודתה (קביעות המשליכות על רכיבי התביעה השונים); מתן משקל להקלטה שהוגשה על ידי המשיבה כחיזוק לגרסתה העובדתית לגבי מתכונת עבודתה; פסיקת גמול שעות נוספות; פסיקת הוצאות נסיעה; פסיקת פיצוי בגין "התנהלות בחוסר תום לב"; והוצאות משפט. עוד טרם הגשת הערעור הגיש המבקש לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, אשר נדחתה בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור שלפניי. בית הדין האזורי ציין בהחלטתו, בין היתר, כי לא שוכנע בקיומו של חשש ממשי לכך שהמשיבה לא תוכל להחזיר את הכספים שנפסקו לזכותה.

4.
המבקש טוען בבקשת רשות הערעור כי סיכויי ערעורו טובים, ובעיקר כי מאזן הנוחות מצדיק להיענות לבקשתו. המבקש מציין בהקשר זה כי המשיבה אינה אזרחית ישראל וכל משפחתה מתגוררת בגיאורגיה, כאשר העידה כי היא מועסקת במספר משרות על מנת לשלוח כסף לאמה לצורך טיפולים רפואיים. בנסיבות אלו, קיים חשש כי תעזוב את הארץ ולא ניתן יהיה להיפרע ממנה גם אם יתקבל הערעור. יצוין כי בתגובה שהגישה המשיבה לבקשת המבקש בבית הדין האזורי ציינה כי היא אמנם אינה אזרחית ישראל אך שוהה בה במעמד של תושבת ובתהליך מדורג אשר בסופו היא עתידה לקבל אזרחות.

5.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובחנתי את טענות המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיבה, מקום שלא נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטת בית הדין האזורי.

על פני הדברים, ערעורו של המבקש סב בעיקרו על קביעות עובדתיות, בהן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. אשר למאזן הנוחות - לא שוכנעתי כי עצם העובדה כי המשיבה אינה אזרחית ישראל, כשלעצמה, מצדיקה את עיכוב ביצועו של פסק הדין תוך עיכוב משמעותי נוסף בתשלום זכויות קוגנטיות אשר נפסק כי המשיבה זכאית להן. בהקשר זה עולה כי המשיבה מתגוררת בארץ כתושבת ומועסקת בה, ולא הובאה כל אינדיקציה ממשית לכך שהיא עתידה לעזוב את הארץ בקרוב, או לכך שמצבה הכלכלי לא יאפשר לה להחזיר את הכספים שישולמו לה על ידי המבקש ככל שכך ייקבע במסגרת הערעור.



6.
סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.



ניתנה היום, ט"ו שבט תשע"ח (31 ינואר 2018) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.














ברע בית הדין הארצי לעבודה 41420-01/18 יהודה חזיזה נ' מאיה קוששוילי (פורסם ב-ֽ 31/01/2018)