פסקי דין על עזבון המנוח שאואט ג'וליאן | פסקי דין על פועה שאואט | פסקי דין על נצח שאואט | פסקי דין על מרדכי שאואט | פסקי דין על ארז שאואט | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

3847/03 בל     20/07/2005




בל 3847/03 עזבון המנוח שאואט ג'וליאן, פועה שאואט, נצח שאואט, מרדכי שאואט, ארז שאואט נ' המוסד לביטוח לאומי




19
בתי הדין לעבודה
בל 003847/03
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
20/07/2005

כב' השופטת עפרה ורבנר

בפני
:
התובעים
1. עזבון המנוח שאואט ג'וליאן

2. פועה שאואט

3. נצח שאואט

4. מרדכי שאואט

5. ארז שאואט

ע"י ב"כ עו"ד גלסברג ואח'
- נ ג ד -

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד חן

פסק דין
1. המנוח שאואט ג'וליאן היה זכאי למענק מהנתבע בגין אחוזי נכות שנקבעו לו בשל טינטון תמידי, לו היה חי.
האם התובעים שהינם העזבון והיורשים זכאים לקבלת מענק זה?

זוהי השאלה הניצבת בפני
נו.

באשר לשאלה האם הגב' פועה שאואט
זכאית לסכום המפורט בסעיף 309 לחוק הביטוח הלאומי, ניתנה על ידינו החלטה כי בשלב זה ידון בית הדין בשאלה העקרונית ורק אם בית הדין יקבע כי הוראות סעיף 309, יש להן תחולה במקרה שבפני
נו, יוחזר הענין למוסד לביטוח לאומי על מנת לבדוק האם התקיימו בגב' פועה שאואט
תנאי הסעיף דהיינו האם היא היתה בגדר מי שסיפק למנוח בשנה האחרונה לפני פטירתו מצרכים ושירותים חיונים.

עמדת הנתבע הינה כי לסעיף אין כלל תחולה במקרה שבפני
נו ועל כן אין מקום לבחון האם מתמלאים בגב' פועה שאואט
תנאי הסעיף.

2. העובדות הרלוונטיות הינן כמפורט בעובדות המוסכמות שהוגשו לתיק בית הדין על ידי באי כח הצדדים בתאריך 6.1.05 ואשר אין מקום כי בית הדין יחזור על כולן משהמדובר ברשימה ארוכה אשר רובה אינה נדרשת לעניננו.

נציין את העובדות הרלוונטיות בקצרה כדלקמן:

א. המנוח מר שאואט ג'וליאן ז"ל (להלן - המנוח) הגיש בתאריך 13.1.97 תביעה לנתבע להכרה בליקוי שמיעה ובטינטון מהם סבל כ"פגיעה בעבודה".

תביעתו נדחתה על ידי הנתבע ב- 28.5.97 וכנגד החלטה זו הוגשה תביעה לבית הדין בתאריך 5.11.97.

ב. תביעתו של התובע היתה תלויה ועומדת בפני
בית הדין מ- 5.11.97 ועד 9.7.02, מועד בו ניתן על ידי כב' השופטת קוטן

פסק דין
הקובע כי ליקוי השמיעה והטינטון מהם סובל התובע הינם בגדר "פגיעה בעבודה".

נציין כי התיק התנהל תחילה בפני
כב' השופט גוטמכר.

מונה מומחה יועץ רפואי - ד"ר פלוטקין וזאת ב- 14.7.99.

לאחר קבלת חוות דעתו ותשובותיו לשאלות ההבהרה ניתנה החלטה על הגשת סיכומים ובתאריך 22.10.00 הגיש ב"כ התובע בקשה למינוי מומחה אחר.

בתאריך 14.12.00 מינה בית הדין מומחה אחר - ד"ר מאיר וזה נתן את חוות דעתו ב- 11.1.01.

בתאריך 20.4.01 הגיש הנתבע בקשה להפנית שאלות הבהרה לד"ר מאיר.

בתאריך 10.5.01 נקבע על ידי כב' השופט הראשי כהן כי התיק ימשך בפני
שופט אחר שכן השופט גוטמכר לא יוכל לסיים את הדיון בתיק.
בתאריך 6.2.02 ניתנה החלטה על ידי כב' השופטת קוטן המתירה את שאלות ההבהרה שיועברו למומחה אלא שהסתבר כי ד"ר מאיר, למרבה הצער, נפטר כך שלא ניתן לקבל את תשובותיו לשאלות ההבהרה.

בנסיבות אלה החליט הנתבע, בסופו של דבר, לוותר על מינוי מומחה נוסף בתיק במקומו של ד"ר מאיר וניתן בתאריך 9.7.02

פסק דין
המכיר בתביעת המנוח.

ג. בתאריך 7.8.02 הגיש המנוח תביעה לקביעת דרגת נכות מהעבודה.

בתאריך 21.10.02 נשלח מכתב המבקש לזרז את הזמנת המנוח לועדה.

ד. המנוח נפטר ביום 22.10.02.

ה. ועדה רפואית אשר התכנסה לאחר פטירת המנוח, בתאריך 24.11.02, קבעה למנוח 10% נכות בגין טינטון תמידי בתחולה מ- 3.12.96.

אחוזי נכות אלה היו מזכים את המנוח במענק ולא בגימלה.

ו. במכתב מתאריך 12.3.03 הודיע הנתבע לב"כ המנוח כי בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי אין זכאות לתשלום המענק לתובעים בתיק שבפני
נו.

3. התובעים הינם ילדי המנוח אשר בכתב התביעה המתוקן טוענים כי יש לשלם המענק לעזבונו של המנוח על מנת שיחולק בין יורשיו של המנוח ולחילופין טוענים התובעים כי החל משנת 2001 היתה הגב' פועה שאואט
סמוכה על שולחנו של המנוח ואף טיפלה בו עד פטירתו.

כל התובעים, כמפורט בסעיף 5 לכתב ההגנה, הינם ילדיו של המנוח אשר היה אלמן בעת פטירתו והינם מבוגרים וגילם הינו יותר מ- 22 ועל כן אינם עונים להגדרת "ילד" כמשמעו בפרק יא' לחוק הביטוח הלאומי.

אין מחלוקת בין הצדדים באשר לגילם של התובעים ובאשר לכך שהגדרת "ילד" אינה חלה עליהם.

4. הוראות החוק הרלוונטיות לעניננו הינן כדלקמן:

סעיפים 303, 308 ו- 309 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 זו לשונן:

"303. מניעת העברת זכות לגמלה
(א) זכות לגמלת כסף אינה ניתנת להעברה, לערבות או לעיקול בכל דרך שהיא אלא לשם תשלום מזונות המגיעים מהזכאי לגמלה לפי

פסק דין
של בית משפט או של בית דין מוסמך.
(ב) הוראת סעיף קטן (א) תחול גם על גמלת כסף ששולמה באמצעות בנק או בנק הדואר, במשך שלושים ימים מיום ששולמה; ואולם רשאי הבנק או בנק הדואר, לפי הענין, לנכות מהגמלה כל סכום שנתנו לזכאי לגמלה על חשבון הגמלה.
(ג) זכות לגימלת כסף לפי חוק זה אינה עוברת בירושה."
"308 חוב של גמלה
הזכאי לגמלה בכסף שנפטר בלי שגבה מלוא הגמלה המגיעה לו, ישולם חוב הגמלה לשאיריו כמשמעותם בפרק יא', על אף האמור בסעיף 303 (ג)."

"309 תשלום לפי שסיפק מצרכים חיונים
זכאי לקצבה לפי פרקים ה,ט' או יא', שנפטר בלי שגבה מלוא הקצבה המגיעה לו ובלי שהשאיר אחריו שאירים או תלויים, ישולם לפי שיוכיח להנחת דעתו של המוסד, שסיפק לזכאי בשנה האחרונה לפני הפטירה מצרכים או שירותים שהיו חיונים לו ולא שולם בעדם, סכום שלא יעלה על סכום הקצבה בעד ששה החודשים האחרונים לפני הפטירה."

כמו כן נציין כי בסעיף 1 לחוק מוגדרת גימלה כ"כל טובת הנאה שהביטוח לפי חוק זה מעניק אותה... למעט גמול והחזר הוצאות המשולמים לפי סעיף 17 א'".

דהיינו, גימלה כוללת גם קיצבה וגם מענק.

סעיף 104 לחוק מבהיר מתי זכאי נכה עבודה לקיצבה ומתי הוא זכאי למענק.

כאשר המדובר בנכה עבודה שדרגת נכותו היציבה אינה פחותה מ- 5% אולם היא פחותה מ- 20%, הוא זכאי למענק ומעבר לכך הוא זכאי לקיצבה.

מלשון סעיף 105 עולה בבירור כי כאשר המדובר בקיצבה המדובר בקיצבה חודשית.

סעיף 107 מבהיר את אופן חישוב המענק המשולם באופן חד פעמי.

5. בהתאם להוראות סעיף 303 לחוק זכות לגימלת כסף אינה עוברת בירושה שכן מטרת המחוקק היתה כי השאירים יקבלו את התשלומים במסגרת הבטחון הסוציאלי ולא היורשים.

בהתאם לסעיף 308 לחוק זכאי לגימלה בכסף שנפטר בלא שגבה את מלוא הגימלה משולם חוב הגימלה לשאיריו כמשמעותם בפרק יא'.

התנאי הינו שהמדובר בזכות לגימלה שהיתה קיימת בעת פטירת המנוח וכן כי האדם התובע את התשלום הינו שאיר כהגדרתו בחוק (עיין לענין זה בעב"ל 46/98 דינה אילן ז"ל נ. המוסד לבטוח לאומי פד"ע לה' 524).

בעניננו ילדי המנוח אינם בגדר "שאירים" כמשמעותם בפרק יא' לחוק ועל כן אין הם זכאים למענק שהיה מגיע למנוח לו היה בחיים במועד בו קבעה הועדה הרפואית את אחוזי נכותו.

אין מקום לפרשנות הסוטה מלשון החוק כאשר לשון החוק מפנה מפורשות לשאירים כמשמעותם בפרק יא' לחוק.

הפרשנות אותה מבקשים התובעים לצקת למונח "שאיר" הינה פרשנות הסותרת את לשון החוק.

6. סעיף 309 לחוק להבדיל מסעיפים 303 ו- 308 לחוק דן בזכאי לקיצבה ולא בזכאי לגימלה.

קיצבה איננה כוללת מענק חד פעמי אלא ענינה קיצבה חודשית.

בנסיבות אלה אין תחולה להוראות סעיף 309 לחוק על המענק לו היה זכאי התובע ועל כן אין אף מקום לבחון האם יש מאן דהוא אשר סיפק לזכאי בשנה האחרונה לפני פטירתו מצרכים או שירותים חיונים ואשר יהיה זכאי לסכום קיצבה בעד 6 חודשים אחרונים.

נציין כי מעבר למינוח עצמו של סעיף 309 הדן בקיצבה עולה בבירור גם מהסיפא של הסעיף כי המדובר בקיצבה חודשית וכי הסכום המשולם למי שסיפק מצרכים חיונים הינו בשווי קיצבה עבור 6 חודשים.

טענות הנתבע בסעיפים 16-10 לסיכומיו בענין אי תחולתו של סעיף 309 בעניננו משהמדובר במענק ולא בקיצבה מקובלות עלינו.

7. בדב"ע נו/0/246 יורשי המנוחה בדיעה יוסף ז"ל נ. המוסד לביטוח לאומי
פד"ע לא' 289 נדון ענין התובעים לקבלת מענק פטירה שהגיע לאמם בגין פטירת בעלה.

בטרם קיבלה את מענק הפטירה ואת קיצבת השאירים נפטרה אמם של התובעים.

סכום קיצבת השאירים שולם בהתאם להוראות סעיף 309 לחוק הביטוח הלאומי אולם מענק פטירה לא שולם ליורשי המנוחה שלא היו בתקופה הרלוונטית בגדר "ילד" כמשמעותו בסעיפים הרלוונטים לחוק.

בית הדין הארצי פסק:

"בדיני הבטחון הסוציאלי בישראל העדיף המחוקק את טובתם ורווחתם של שאירים או תלויים בעובד או במבוטח, על פני יורשים שלהם. מטעם זה נקבעה אי תחולה של דיני הירושה הכללים, באופן מוחלט או באופן מסוייג בנושאים שונים שהוסדרו בדיני הבטחון הסוציאלי... בחוק הביטוח הלאומי נקבעה מערכת החובות והזכויות של מבוטחים, שאיריהם והתלויים בהם תוך ציון מפורש של הזכאים הבלעדים לגימלה על פי החוק. במסגרת זו נקבע גם העקרון שבסעיף 303 (ג) לחוק, כי זכות לגימלת כסף לפי חוק הביטוח הלאומי אינה עוברת בירושה. הטעם לכך הוא כי המחוקק ראה להועיד סכומים מסוימים, המשתלמים במסגרת הבטחון הסוציאלי לשאירים ולא ליורשים... לעניננו יודגש כי המונח "גימלה" כולל "כל טובת הנאה שהביטוח לפי חוק זה מעניק אותה... והוא כולל על כן את מענק הפטירה... שהוא תשלום חד פעמי. בענין שלפנינו, העובדה שהמוסד לביטוח לאומי
אישר את תביעתה של האלמנה לתשלום מענק פטירה, אינה מכלילה כבר את התשלום בנכסיה של האלמנה. כל עוד לא זוכה חשבון הבנק של האלמנה בתשלום האמור, טרם שולם המענק, והתשלום הוא עדיין בגדר "זכות" לגימלת כסף מהמוסד לביטוח לאומי
. בתור שכזו אין זכות זו עוברת בירושה למערערים."

הדברים נכונים אף באשר לקביעה שבפני
נו ובית הדין אינו יכול לפסוק בניגוד להוראת חוק ברורה.

יתר על כן נציין, הגם שאיננו סבורים שיש לכך השפעה על התוצאות בתיק זה, כי לדעתנו התמשכות ההליכים בענינו של המנוח באשר לתביעה להכרה בליקוי השמיעה כ"פגיעה בעבודה" לא היתה רק בשל ליקויים באופן ניהול התיק על ידי הנתבע כנטען על ידי התובעים ויש ממש בטענות הנתבע בסעיף 17 לסיכומיו, מה גם שהנתבע החליט בנסיבות הענין ומשנפטר המומחה השני שמונה על ידי בית הדין, לאור בקשת המנוח למינוי מומחה נוסף, להכיר בתביעה הגם שנשללה זכותו להפנית שאלות הבהרה למומחה הנוסף.

7. לאור האמור לעיל משבהתאם להוראות החוק זכות לגימלה לפי החוק אינה עוברת בירושה, משבהתאם לחוק חוב גימלה משולם רק לשאירים כמשמעותם בפרק יא' ומשאין למנוח שאירים כאלה, ומשהוראות סעיף 309 חלות רק בהתייחס לזכאות לקיצבה ולא בהתייחס לזכאות למענק, דין התביעה להדחות.

8. אין צו להוצאות.

9. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת

פסק דין
זה.

ניתנה היום י"ג בתמוז, תשס"ה (20 ביולי 2005) בהעדר הצדדים.

עפרה ורבנר
- שופטת

003847/03בל 710 אלונה זרגריאן








בל בית דין אזורי לעבודה 3847/03 עזבון המנוח שאואט ג'וליאן, פועה שאואט, נצח שאואט, מרדכי שאואט, ארז שאואט נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 20/07/2005)