פסקי דין על מרים שרעבי | פסקי דין על נחשון שרעבי | פסקי דין על אלעד יוסף שרעבי ואח' | פסקי דין על מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

47461-12/16 עמנ     06/02/2018




עמנ 47461-12/16 מרים שרעבי, נחשון שרעבי, אלעד יוסף שרעבי ואח' נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עמ"נ 47461-12-16 שרעבי ואח'
נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב





לפני
כב' השופטת צילה צפת
, סגנית נשיא


מערערים

1
.
מרים שרעבי
2
.
נחשון שרעבי
3
.
אלעד יוסף שרעבי
4
.
אסף שרעבי
5
.
ליפז שרעבי
ע"י ב"כ עו"ד גלי הררי
וארנון שצמן


נגד


משיב

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
ע"י ב"כ עו"ד קרן מלר





פסק דין


ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל אביב – יפו (להלן: "ועדת הערר") מיום 16.6.16, בעררים שמספרם: 140010371 ו- 140011052, בגדרם נדחו טענות המערערים כי אינם מחזיקים בנכס נשוא העררים תוך חיובם בתשלום ארנונה בגינו.
רקע עובדתי
1.
המערערים הינם בני משפחה מורחבת אחת, המתגוררים בשכונת "כפר שלם" בדרום העיר תל אביב – יפו.
המערערת 1, גב' מרים שרעבי
, הינה אם המשפחה המורחבת.
המערער מספר 2, מר שרעבי נחשון, בנה של המערערת 1 ואביהם של המערערים 5-3: אלעד יוסף שרעבי, אסף שרעבי ו-ליפז שרעבי.
2.
ביום 7.8.2011 נשלח למערערים ולבני משפחה נוספים מכתב מאת האגף לחיובי ארנונה בעיריית תל אביב – יפו (להלן: "האגף"), לפיו הנכס הידוע בכתובת ב' 41 שמספרו 2000399887 (להלן: "הנכס") מוחזק על ידי המערערים אך לא חויב בארנונה. לפיכך, התבקשו המערערים על ידי מנהלת האגף לאפשר לעירייה להגיע לביקורת ומדידת הנכס. עוד נכתב כי: "בהעדר תגובה מטעמך תחויב עפ"י הערכה" (ר': נספח א' לעיקרי הטיעון מטעם המשיב).
3.
המשיב מציין כי לא התקבלה כל תגובה מטעם המערערים לפניה דלעיל ולפיכך, ביום 7.8.2013 חויבו המערערים בתשלום ארנונה בגין הנכס, שהוערך עפ"י תצ"א בשטח של 620 מ"ר וזאת החל מיום 1.1.09.
לאחר החיוב, פנו חלק מבני המשפחה לעירייה וטענו כי הם אינם מחזיקים בנכס. לאור שיתוף פעולה מצד אותם פונים ולאחר שנערכה ביקרות ומדידת נכסים, נגרע שמם של פונים אלו מהחיוב הארנונה.
4.
ביום 2.1.2014 הגישה המערערים 2 ו-5 בקשה להסיר את שמם מחשבון הארנונה בטענה כי אינם מחזיקים בנכס אלא מתגוררים בדירתו של בן משפחתם, מר רחמים שרעבי, ברחוב ב' 43. המשיב מציין כי המערערים לא שיתפו פעולה בניסיון לתאם עימם ביקורת ומדידה ולא הוצגה על ידי המערערים כל אסמכתא לעניין חזקתם בנכס אחר במתחם.
5.
ביום 16.2.14 התקבלה בעירייה השגה מטעם המערערים בגין חיוב הארנונה.
המשיב, במכתב מיום 27.2.14, ציין כי נתקל בסירוב לאפשר ביקורת ומדידה במקום ולפיכך, עד לביצוע מדידה, לא יחול שינוי בשם המחזיק בנכס והחיוב יוותר על כנו.
6.
ביום 20.5.2014 הוגשה השגה נוספת מטעם המערערים במסגרתה חזרו וטענו כי אין להם כל קשר לנכס.
במכתב מיום 27.5.2014 ציין המשיב בשנית כי בעת ניסיון לערוך ביקורת ומדידה במקום נתקלו נציגיו בחוסר שיתוף פעולה ובסירובו של מר רחמים שרעבי, בן משפחתם של המערערים, לאפשר עריכת ביקורת במקום.
7.
ביום 9.6.14 הוגש ערר לוועדת הערר. בדיון שנערך בפני
ועדת הערר ביום 17.12.14, נקבע כי המשיב יקיים ביקורת בשני הנכסים – ברחוב ב' 41 ו-ב' 43 בתיאום. עוד הוסיפה הועדה כדלקמן:

"הוועדה מוצאת לנכון להביע את התרשמותה כי שני הנכסים ב' 41 ו-ב' 43 מוחזקים גם ע"י העוררים בעררים 140011052 ו- 140010371 ובמידה והעוררים בשני עררים אלה לא ירימו את נטל הראיה שמפריך את האמור לעיל תשקול הוועדה לדחות את העררים. הם מצידם יוכלו להתחשבן עם בני משפחתם האחרים".
(ר': נספח ט' לעיקרי טיעון מטעם המשיב).
8.
בעררים אלו התקיימו מספר דיונים נוסף, לחלקם לא התייצבו המצהירים.
בדיון שנערך ביום 3.11.15 הוסכם בין הצדדים כי המשיב יערוך ביקורת בכתובות ב' 41 ו-ב' 43. עוד קבעה וועדת הערר:
"המשיב יערוך ביקורת ב-ב41 וב-ב43. המשיב יעזר בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותו כדי לקיים את הביקורת ובלית ברירה יערוך ביקורת לא מתואמת מראש. הנ"ל כולל מדידה. המשיב יודיע ליו"ר הוועדה על הביקורת ויזמין אותו להשתתף בה.
" (ר': נספח ט"ז לעיקרי הטיעון מטעם המשיב").
9.
ביום 21.1.2016 נערכה ביקורת בהשתתפות חברי ועדת הערר, מנהל יחידת מגורים מטעם המשיב – מר גבי קדוש, חוקר השומה – מר יהודה בן ישי וב"כ העירייה (להלן: "עורכי הביקורת"). בביקורת ציין מר רחמים שרעבי בפני
עורכי הביקורת כי הוא מתגורר לבדו ואף אחד מן העוררים אינו מתגורר עימו. דברים דומים נאמרו גם ע"י הגב' גילה שרעבי בעת שעורכי הביקורת פגשו בה בשטח. מר נחשון שרעבי
, העותר 2, נמצא ביחידה אחרת במתחם כשהוא לבוש בפיג'מה/בגדי בית בשעות הבוקר, וכשהוא מכחיש כי הוא מתגורר ביחידה בה נמצא (ר' הביקורת המלאה: נספח י"ז לעיקרי הטיעון מטעם המשיב).
10.
המערערים התנגדו לממצאי הביקורת. לטענתם, קיומו של הנכס הוטל בספק ולא הוכחה זיקתם אליו (ר' מכתבם מיום 4.6.16, נספח י"ח לעיקרי הטיעון מטעם המשיב).
החלטת ועדת הערר
11.
ביום 16.6.16 החליטה וועדת הערר כי המערערים חויבו בדין בתשלום הארנונה ביחס לנכס נשוא הערר:

"... על מנת לבדוק טענות הצדדים, המשיב התבקש לערוך ביקורת בנכס ומשהמשיב לא זכה לשיתוף פעולה מצד העוררים, הוועדה קבעה כי היא תצא בעצמה לביקור בנכס וכך היה ביום 21/1/16.
על הביקור ביום 21/1/16 נמסר לצדדים מראש והוא נערך בנוכחות כל חברי הוועדה, ב"כ המשיב, חוקר שומה מטעם המשיב ובנוכחות מר נחשון שרעבי
בעצמו.
בתחילת הביקור פגשנו גברת בשם גילה שרעבי שהבהירה שבכתובת ב43 מתגורר רחמים שרעבי לבדו. בנוסף, פגשנו גם את מר רחמים שרעבי בעצמו וגם הוא טען בפני
נו שהוא אינו מתגורר עם העוררים, אלא מתגורר לבדו. במהלך הביקורת הידפקנו על יחידת מגורים נוספת וממנה יצא מר נחשון שרעבי
שהוא לבוש בבגדי בית וכאשר שאלנו אותו, האם הוא התגורר ביחידה שממנה יצא, הוא השיב בשלילה. כאשר חוקר השומה ביקש ממר נחשון להיכנס ליחידת המגורים ממנה יצא מר נחשון שרעבי
האחרון סירב.
בדו"ח הביקורת שהוגש מטעם המשיב לאחר הביקור צוין ע"י חוקרי השומה "התרשמותנו היא כי מר נחשון שרעבי
מתגורר ביחידה ממנה הוא יצא".
כאשר, התרשמות חוקרי השומה תואמת את המידע שמסרה לנו גילה שרעבי וגם תואמת את התרשמותנו שלנו.
יצוין כי המשיב הוכיח במסגרת ההליך כי לעוררים אין חיוב בארנונה בכתובת ב43 והחיוב בארנונה היחיד על שמם הוא החיוב בחשבון הארנונה נשוא ערר זה בכתובת ב41.
עוד יצוין כי בתעודות הזהות של שרעבי נחשון וילדיו מצוין כי הם מתגוררים ברחוב ב43, אך לאף אחד מהם אין חיוב ארנונה ביחס לנכס ברחוב ב43.
לאור האמור לעיל הגענו למסקנה שהעוררים מחויבים כדין, יחד עם זאת, יתכן שיש בלבול בכתובות, אך בנושא זה איננו מוסמכים לדון ועל העוררים לפנות למחלקה שמטפלת בענייני כתובות בעירייה."

12.
לאור החלטת ועדת הערר, החל המשיב בהליכי גבייה מנהליים נגד המערערים. כך, ביום 9.11.2016 הוטל בחשבונה של המערערת 1 צו עיקול כספים ונכסים.
13.
ביום 22.12.2016 ניתן צו ארעי על פיו יעוכבו הליכי הגבייה המנהליים הננקטים כנגד המערערים (החלטת כבוד השופט ד"ר קובי ורדי) שבהמשך הפך לצו ביניים עד להכרעה בעתירה זו.
טענות המערערים
14.
המערערים טוענים כי נודע להם אודות החלטת ועדת הערר רק לאחר שהוטלו עיקולים על חשבון הבנק של המערערת 1, דהיינו רק לאחר יום 9.11.16. לפיכך, ערעור מנהלי זה הוגש במועד.
15.
לגופו של עניין, טוענים המערערים כי החלטת ועדת הערר הינה שגויה מאחר והם מעולם לא החזיקו בנכס המצוי ברחוב ב' 41 אלא הם מתגוררים ברחוב ב' מספר 43.
לטענתם, ועדת הערר החליטה על דחיית הערר מטעמם, על אף שלא היה בידי המשיב כל תשריט או תצ"א או כל תיעוד אחד שיש בו כדי להעיד על קיומו של הנכס, מיקומו וגודלו. חובת הוכחה זו חלה על המשיב ומשזו לא הוכחה – היה על הועדה לקבל את העררים במלואם.
עוד טוענים המערערים כי טעתה ועדת הערר כאשר "קנתה לעצמה" סמכויות חקירה ודרישה, שכן היה עליה לבחון סבירות החלטת המשיב בהשגה, בהתאם לנתונים שהובאו בידיה בפני
הצדדים בלבד. כמו כן, שגתה ועדת הערר כאשר "קנתה לעצמה" סמכות לדון ולבחון גם נכסים אחרים (שאינם הנכס נשוא הערעור), תוך ניסיונה להתחקות אחר מקום מגוריהם של המערערים. לטענתם, סמכות הועדה היא סמכות מצומצמת הנוגעת לנכס הערר בלבד. עוד נטען כי ועדת הערר ביצעה סיור ב"שטח הנכס" ולא בנכס נשוא הערר עצמו.
16.
המערערים מוסיפים וטוענים כי החלטת ועדת הערר עמומה ונעדרת נימוקים רלוונטיים, ולא
צוינה עילת רלוונטית ומהותית שתצדיק את דחיית הערר.
טענות המשיב
17.
לטענת המשיב דין הערעור להידחות על הסף מחמת האיחור הניכר בהגשתו.
החלטת ועדת הערר ניתנה ביום 9.6.2016 ואילו הערעור המנהלי הוגש רק ביום 22.12.2016, כחצי שנה מאוחר יותר.
18.
מוסיף המשיב וטוען כי למערערים ניתנו הזדמנויות רבות לשתף פעולה ולאפשר ביקורת בנכסים במתחם, אך הם בחרו שלא לשתף פעולה ולא לאפשר ביקורת בנכס. כך כאשר חברי הועדה הגיעו בעצמם לערוך ביקורת, סירב המערער 2 לשתף עימם פעולה, לא אפשר לבצע בירור עובדתי, סרב לאפשר לחוקר שומה מטעם העירייה להיכנס לנכס ממנו יצא, ניסה להניא את חוקר השומה מלהידפק על דלתו של מר רחמים שרעבי וכיוצ"ב. בפועלו כך, מנע המערער 2 מהמשיב ללמוד על המצב העובדתי האמיתי של הנכס.
19.
עוד מוסיף המשיב כי החלטת הועדה הינה החלטה נכונה וסבירה, מבוססת היטב בחומר הראיות שהוצג בפני
ה, ואין כל מקום להתערב בה.

המסגרת הנורמטיבית
20.
ההלכה הפסוקה קובעת כי בהליך של ערעור מנהלי בענייני ארנונה, בית משפט זה אינו אמור לשים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של וועדת הערר. בפני
בית המשפט עומדת החלטת וועדת הערר, ודי לו בבחינת סבירותה בנסיבות העניין (ר': ע"א 8588/00 עיריית עפולה נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נ"ז(3) 337, 348). בית משפט זה אינו מתערב בקביעות עובדתיות של ועדת הערר אלא אם נפלה טעות בולטת על פניהן (ר': עמ"נ (ת"א) 148/08 דחן בע"מ נ' עיריית פתח תקוה (פורסם בנבו, 9.6.10)).
21.
נקבע כי
העירייה רשאית (ואף חייבת) לערוך בדיקה יסודית באשר לזהות המחזיק בנכס, ובהתאם לממצאיה תהא רשאית לשנות את שם המחזיק בנכס וזאת גם מקום שבו לא התקבלה הודעה על חדילת חזקה ומבלי שהחזקה בנכס הוחזרה באופן פורמאלי לבעליו
(ר': בר"מ 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ (פורסם בנבו, 17.4.08).
22.
נקודת המוצא הינה כי הרשות פעלה כדין ועל המערער (בהשגה ובערר) מוטל הנטל להוכיח את טענותיו כנגד פועלה של הרשות. חזקה זו מצאה ביטוי במספר רב של פסקי דין. כך למשל בעמ"נ (ת"א) 143/02 יעד פרזול נ' מנהל הארנונה (פורסם בנבו, 17.6.2003) צוטט מרע"א 1436/90 ארד נ' מנהל מס ערך מוסף כדלקמן:

"...פעולתה של רשות מס, המעוגנת בחוק, מוחזקת כפעולה שנעשתה כדין, והמעוניין בביטולו של הצו שהוציאה הרשות הוא הנישום המערער עליו. על הנישום רובץ הנטל לשכנע את בית המשפט כי יש לבטל את הצו או לשנותו...מי שמבקש את השינוי-עליו נטל השכנוע, זולת אם קיימת הוראה מיוחדת בחוק לעניין נטל השכנוע או נטל הבאת הראיות".
(ור' גם: בר"מ 8099/09 ונדום נ' עיריית תל אביב (פורסם בנבו, 28.10.09) פסקה 7; עמ"נ 269/04 אלי רוני נ' מנהל הארנונה (פורסם בנבו, 23.1.08) פסקה 14).
ובעניינו –
23.
לאחר עיון בכתבי הטענות מטעם הצדדים, ולאחר ששמעתי טענותיהם בדיון שנערך בפני
י ביום 26.6.17, נמצא כי יש לדחות את הערעור.
24.
ראשית, הערעור הוגש באיחור רב, לאחר המועד הקבוע בתקנה 23 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000.
אינני מקבלת את טענת המערערים לפיה החלטת ועדת הערר לא נמסרה להם במועד. מכתבי הטענות עולה, כי הודעות אחרות שנשלחו ע"י המשיב למערערים התקבלו אצלם המועד (ולראיה התייצבותם לחלק מהדיונים בוועדת הערר). תמוה כיצד דווקא החלטה מכרעת זו לא התקבלה בידיהם.
25.
לגופו של עניין, לא מצאתי להתערב בהחלטת ועדת הערר ביחס לחיובם של המערערים בתשלום הארנונה בגין הנכס ברחוב ב' 41. מדובר בהחלטה סבירה ונכונה בנסיבות העניין.
המערערים לא עמדו בנטל הראיה המוטל עליהם להוכיח כי אינם מחזיקים בנכס. כל שנטען על ידם הוא שהם מתגוררים עם בן משפחתם, רחמים שרעבי, ללא שהוצגה על ידם אסמכתא המאשרת טענה זו. ההפך הוא הנכון, בביקורת שנערכה בשטח פגשו עורכי הביקורת במר רחמים שרעבי וזה טען כי הוא מתגורר לבד. לא זו אף זו, חברי הועדה ונציגי העיריה פגשו את המערער 2 ביחידת דיור אחרת מזו של מר רחמים שרעבי, כשהוא לבוש בבגדי בית (פיג'מה) בשעות הבוקר.
יתרה מכך, ניסיונות ועדת הערר להגיע לחקר האמת בעניין המחזיקים בנכס נשוא העררים לא זכו לשיתוף מצד המערערים. המערער 2 סירב להכניס את חוקר השומה מטעם המשיב אל יחידת הדיור בה נמצא במהלך הביקורת במקום. המערער 2 אף ניסה למנוע מעורכי הביקורת לברר את הטענות בעניין המחזיקים בנכס אל מול אחיו, מר רחמים שרעבי.
המערערים ניסו לסכל, כך ממש, את ניסיונות המשיב וועדת הערר לברר מי מחזיקים בנכס נשוא העררים. משכך, אין להם אלא להלין על עצמם. כפועל יוצא, החלטת ועדת הערר שקבעה כי החיוב בארנונה הוטל על המערערים כדין, סבירה ונכונה בנסיבות העניין.
26.
כן, אינני מקבלת את טענות המערערים בדבר העדר סמכות לוועדת הערר לערוך ביקורת.
ראשית, מפרוטוקול הדיון בוועדת הערר מיום 3.11.2015 עולה כי המערערים הסכימו מפורשות לעריכת הביקורת. לא ניתן לטעון בדיעבד כנגד הסמכות לערוך ביקורת – רק בשל העובדה כי מסקנות הביקורת אינן מקובלות על המערערים.
זאת ועוד, ועדת הערר בעלת סמכות שיפוטית, הפועלת על פי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו – 1976 והתקנות שהותקנו מכוחו. עם זאת, ועדת הערר הינה חלק מהרשות המנהלית, המחויבת לקבל את החלטותיה על פי תשתית עובדתית ראויה.
ועדת הערר אינה כבולה לדיני הראיות הרגילים. אופן איסוף העובדות בהליך מנהלי אינו זהה להליך שיפוטי אחר, על אחת כמה וכמה כאשר ההליך מתקיים בפני
גוף מעין שיפוטי כוועדת הערר (ור': עמ"נ (חי') 461-05-11 נצב"א אחזקות 1995 בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית טירת הכרמל (פורסם בנבו, 23.7.12) פסקאות 24-23 לפסה"ד; עמ"נ (חי') 405/01 אופנתיון בע"מ נ' עיריית חיפה (פורסם בנבו, 25.11.01) פסקה 9 לפסה"ד).
אין חולק כי ביקור בשטח מאפשר ברור מקיף והתרשמות בלתי אמצעית שלא ניתן לקבלה מעיון בתצלומים בלבד. גם הבלבול הקיים, ככל הנראה, בכתובות, חייב את הועדה לצאת לשטח וללמוד את המחלוקת בין הצדדים. שגו המערערים עת לא שיתפו פעולה עם חברי הועדה וניסו למנוע ממנה את חקר האמת.
חיוב רטרואקטיבי בתשלום הארנונה
27.
על אף שהמערערים לא השיגו במפורש על חיוב רטרואקטיבי שהוטל עליהם, מצאתי לנכון להידרש לכך.
מכתבי הטענות עולה כי הדרישה הראשונה לתשלום ארנונה נמסרה למערערים ביום 7.8.11. דא עקא, ביום 8.7.13, כשנתיים לאחר הפנייה הראשונה, חויבו המערערים בתשלום הארנונה החל מתאריך 1.1.09
היינו – חיוב רטרואקטיבי.
28.
בעמ"נ (ת"א) 63922-12-14 דוד מזרחי נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
– יפו (פורסם בנבו, 19.1.16) דנה השופטת י' שיצר במקרה דומה של חיוב ארנונה בשכונת כפר שלם בתל אביב-יפו, לאחר שנשלח לתושביו מכתב מיום 7.8.11 הזהה לזה שנשלח למערערים, ובגדרו הועלתה לראשונה דרישת החיוב בארנונה שלא נגבתה מאז קום המדינה.
באותו

פסק דין
המצוין לעיל, סקרה כבוד השופטת י' שיצר את ההלכה בדבר חיוב ארנונה רטרואקטיבי וקבעה כי יש לראות במועד הדרישה הראשון מטעם המשיב לתשלום הארנונה כמועד שממנו והלאה יש לחייב בתשלומי ארנונה בגין הנכס, דהיינו יום 7.8.11, ואין בסיס לחיוב ממועד קודם (ר' פסקה 5 לפסה"ד).
29.
סבורני כי כך יש לקבוע גם בענייננו.
המשיב אינו רשאי לחייב את המערערים בתשלום ארנונה רטרואקטיבית עת חיוב זה לא היה בידיעתם. מועד שליחת המכתב הראשון, 7.8.11, הוא המועד שבו הובהר למערערים שהם חייבים בארנונה כדין. לפיכך, יש לחייב את המערערים בתשלום ארנונה בגין הנכס החל מיום 7.8.11 ולא קודם לכך.
סיכום
30.
העתירה נדחית, בשים לב לקביעתי בעניין ביטול החיוב הרטרואקטיבי בארנונה לתקופה שבין 6.8.11-1.1.09.
צו הביניים מיום 8.1.17 מבוטל.
31.
טוב יעשו המערערים אם ישתפו פעולה עם המשיב לצורך מדידה מדויקת של הנכס נשוא הערר ולצורך פתרון הבלבול בכתובות במקום.
32.
המערערים יישאו בהוצאות המשיב ובשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ח, 06 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.









עמנ בית משפט לעניינים מנהליים 47461-12/16 מרים שרעבי, נחשון שרעבי, אלעד יוסף שרעבי ואח' נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (פורסם ב-ֽ 06/02/2018)