פסקי דין על סמדר בראון | פסקי דין על עירית ראשון לציון

38322-10/16 תת     06/02/2018




תת 38322-10/16 סמדר בראון נ' עירית ראשון לציון








בית משפט השלום בראשון לציון



ת"ת 38322-10-16 עירית ראשון לציון
נ' בראון




תיק חיצוני: 5132440816




בפני

כבוד הרשם הבכיר
יניב ירמיהו


המבקשת

סמדר בראון


נגד

המשיבה
עירית ראשון לציון



החלטה


זוהי בקשה לביטול

פסק דין
שניתן בהעדר התייצבותה של המבקשת לדיון שנקבע לבירור התיק.

1.
המשיבה הינה עירייה כמשמעה בפקודת העיריות, אשר אחראית, בין היתר, על הטלת תשלומי ארנונה בתחום המוניציפלי של העיר ראשון לציון;
המבקשת החזיקה בנכס בתחום שיפוטה של המשיבה במועדים הרלבנטיים לתובענה ולא שילמה את הארנונה שהוטלה עליו.

המשיבה הגישה כנגד המבקשת בקשה לביצוע תובענה על סכום קצוב, על הסך של 50,954 ₪.
המבקשת הגישה התנגדות לתובענה, בגדרה טענה כי בתקופה הרלוונטית לתביעה היא כלל לא החזיקה בנכס שכן הוא הושכר לצד ג'.
עוד טענה המבקשת כי התביעה נוסחה באופן גורף ועל דרך הסתם, ללא פירוט כנדרש, וללא ציון התקופה בגינה הוטלו החיובים.

2.
דיון בהתנגדות נקבע ליום 18/04/2017, אולם חרף זימון המבקשת לדיון כדין, היא לא התייצבה לדיון כאמור.
בהעדר התייצבות, אפוא, נדחתה ההתנגדות וניתן

פסק דין
בהתאם לתובענה.


ביום 19/04/2017 הגישה המבקשת לראשונה בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות, ולאחר מס' תיקונים, בתאריך 01/05/2017, הועברה הבקשה לתגובת הצד שכנגד.
בבקשה לביטול פסק הדין נטען, כי המבקשת לא התייצבה לדיון בשל מצבה הרפואי, שכן חשה בכאבים עזים בכף רגלה שכתוצאה מהם לא יכלה לעמוד וללכת.
בגדר בקשה זו הועלו טענות הגנה חדשות, לפיהן בתאריך 14/04/2013 שלחה המבקשת למשיבה בקשה לפטור אותה מתשלום הארנונה בשל היותו של הנכס ריק, אולם הבקשה לא נענתה;
עוד הוסיפה המבקשת, כי בתאריך 23/05/2013 הגישה השגה על סיווגו של הנכס, וגם השגה זו לא נענתה;
לסיום טוענת המבקשת כי בתאריך 01/07/2013 נחתם הסכם שכירות לפיו החל מ-01/08/2013 הושכר הנכס לצד ג', ומשכך לטענתה היא אינה מחזיקה עוד בנכס.

3.
המשיבה מתנגדת לבקשה וסבורה כי יש לדחותה.
לטענתה, הבקשה הוגשה בניגוד לדין, תוך זלזול בהוראות בית המשפט ואי הצגת המסמכים הרפואיים כפי שהתבקשו, ובכך די בכדי לדחותה.
עוד מציינת המשיבה כי המבקשת הגישה טענות חדשות (וסותרות) בניגוד לדין, וגם אותן אין לקבל;
לגופן של הטענות טוענת המשיבה, כי הדרך להשיג על סיווג נכס הינה בפני
מנהל הארנונה וכי הערכאה המוסמכת לדון בהשגה שנדחתה הינה ועדת הערר ולאחר מכן בית משפט לעניינים מנהליים, וממילא מועד הגשת השגה זו חלף.

דיון והכרעה
4.
המחלוקת הנטושה בין הצדדים הינה האם יש מקום להורות על ביטול פסק הדין בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט.
בגדר כאמור, נשאלת השאלה האם על בית המשפט להידרש לטענות ההגנה שעלו לראשונה בבקשה לביטול פסק הדין ולא בהתנגדות גופה.

5.
אשר לשאלה המשנית – קבלת טענות הגנה חדשות לצורך בירור סיכוי ההגנה – סבורני כי הדין עם המבקשת.
בהתאם לפרשנות תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, "
ניצבות שתי שאלות נפרדות זו מזו לשיקול-דעתו של בית המשפט:
הראשונה – האם מעמיד הנוסח המתוקן את הפלוגתא האמיתית לדיון;
השנייה – האם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול, שפיצוי כספי לא יוכל לתקן.
אם התשובה לשאלה הראשונה היא בחיוב, כי אז הגישה במסגרת השאלה השנייה מאוד ליברלית, כדי שהטפל לא יכשיל את העיקר... כדי להניח יסוד לקיום התנאי הראשון, על המבקש להראות שדווקא כתב התביעה המתוקן הוא שיעמיד לדיון את הפלוגתא לאמיתה... מאותו טעם מאפשרים תיקון כתב תביעה שלא גילה עילה ומעדיפים את התיקון על פני מחיקתו, אף אם בינתיים חלפה תקופת ההתיישנות ואולי דווקא משום כך, שכן פועל התיקון למפרע.
קיצורו של דבר, אם מתברר, כי בעל דין העלה בכתב הטענות פלוגתא, שאינה באמת השנויה במחלוקת, ובתיקון הוא רוצה לתקן את העיוות – נעתרים לו ברוחב לב, תוך התייחסות ליברלית מבחינת השאלה השנייה (הפגיעה ביריב).
בית המשפט יושב לדין כדי לפסוק בפלוגתא שממש נפלה לאמיתה ולא בפלוגתא מדומה, שרק בטעות עלתה על שולחן הדיונים
" (ר"ע 330/85
מנחם אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ,
פ"ד לט(2) 556, 557).

6.
בנדוננו, טענות ההגנה שבתצהיר המקורי הינן קלושות, בעוד דווקא בבקשת ביטול פסק הדין מעוררת המבקשת סוגיה לכאורית הראויה להתברר, כפי שיפורט להלן.
אי קבלת הבקשה לבירור טענות ההגנה שפורטו בתצהיר התומך בבקשת ביטול פסק הדין עלולה להביא למצב של עיוות דין, משטענות ההגנה שהוגשו במקור לא מקימות הגנה, בעוד הטענות החדשות מעלות סוגיות המצדיקות בירורן, למצער (במנותק מסיכוייהן בגדר הבקשה).
תקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי מורה לבית המשפט לתקן כל פגם בהליך, ומחייב לעשות כן "
כדי לברר מה הן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין
".
לפיכך, ראוי לברר את הטענות שעלו בבקשת ביטול פסק הדין, שככל שתתקבלנה ניתן יהא לתקן את ההתנגדות בהתאם תוך פסיקת הוצאות.

7.
לגופה של המחלוקת, ביטול

פסק דין
יכול שיהא מטעמי צדק או משיקול דעת בית המשפט.
בקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק תתקבל מקום בו יימצא כי פסק הדין פגום, כי נפל פגם בזימון בעל הדין לדיון, או שנפל פגם בהמצאת כתב הטענות.
במקרה כאמור, לא ייבחנו כלל סיכויי ההגנה של מבקש הביטול (ע"א 64/53
כהן נ' יצחקי
,
פ"ד ח' 395, 397).


האפשרות האחרת לביטול

פסק דין
הינה בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט, תוך בחינת 2 שאלות.
הראשונה, סיבת המחדל לאי הגשת כתב הגנה או אי ההתייצבות לדיון – על מבקש הביטול להראות כי לא פעל תוך זלזול כלפי חובותיו כבעל דין (ע"א 625/68
מפעל הבניה של הקיבוץ המאוחד נ' החברה הדרומית
, פ"ד כג(2) 721, 723).
השאלה השנייה, והיא העיקרית, בחינת סיכויי ההגנה של מבקש הביטול.
שאלת סיכויי ההצלחה של בעל הדין מבקש הביטול בהליך העיקרי היא המהותית, שהרי אין כל הצדקה לבטל פסק הדין שניתן כהלכה ככל שאין המבקש מצליח להראות כי תצמח לו תועלת מביטול פסק הדין, כלומר שיש לו סיכויים לזכות במשפט, ולו לכאוריים.

8.
בהעדר מחלוקת לכך שלא נפל פגם בהמצאה או בזימון המבקשת לדין, ביטול פסק הדין בענייננו יכול שיהא בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט בלבד.

בבקשתה, ציינה המבקשת שבשל סיבה רפואית לא יכלה להגיע לדיון שנקבע.
בהתאם ל"
נוהל טיפול בבקשות לשינוי מועדי דיון
" אשר קיבל תוקף משפטי [ר' בג"ץ 4703/14
עו"ד מיכאל שרון נ' נשיא בית המשפט העליון (
30.11.2014)] נקבע ש
"לבקשה

לשינוי

מועד

דיון

יצורפו

אישורים

נדרשים,

ובכללם

צו

מילואים
,
אישור

רפואי

וכדומה.

רשאי

בית

המשפט
, א
ם

יראה

בכך

צורך
,
לבקש

ממגיש

בקשה לשינוי

מועד

דיון, המבוססת

על

מחלה, לצרף

אישור

רפואי

ערוך

כדין

על

פי

סימן

ג

'
של

פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971".


למרות בקשת בית המשפט מהמבקשת, מספר פעמים
, להמציא אישורים רפואיים מתאימים להוכחת טענתה, אישורים אלה לא הומצאו.
גם אישור המחלה שהציגה המבקשת ניתן למפרע לאחר מועד הדיון, בניגוד ל
חוזר מינהל הרפואה
מס' 24/2017 (מיום 24/07/2017), ואף נכתב עליו מפורשות כי הוא אינו מתאים לבית המשפט.

9.
התנאי העיקרי לביטול פסק הדין הינו סיכויי ההגנה.
המבקשת העלתה מספר טענות הגנה – ראשית טענה המבקשת כי הגישה השגה אשר לא נענתה בתוך 60 יום ומשכך יש להחשיבה כהשגה שהתקבלה, ובהתאם לסווג את הנכס כמפורט בהשגה;
שנית טענה כי היא כלל אינה מחזיקה בנכס וכי הנכס הושכר לצד שלישי;
לבסוף טוענת המבקשת כי הגישה בקשה לקבלת פטור מתשלום ארנונה על הנכס בהיותו ריק.
נדון בטענות אחת לאחת.

השגה שלא נענתה
10.
צודקת המבקשת בטענתה כי השגה שלא נענתה בתוך 60 יום תיחשב כאילו התקבלה (סעיף 4(א) לחוק הערר), אלא שבכך אין סגי.
המבקשת הגישה השגתה בתאריך 25/03/2013 ונענתה בתאריך 29/07/2013, קרי לאחר 66 ימים ממועד הגשת ההשגה, אולם היא מתעלמת מהוראות סעיף 3(א) לחוק הערר הקובע כי המועד להגשת ההשגה הינו בתוך 90 יום ממועד מסירת הודעת החיוב.
המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח כי הגישה השגתה במועד, נטל המוטל לפתחה [עמ"נ 32429-12-12
יצחק כלוף נ' מנהל הארנונה עיריית תל אביב (ניתן ביום
24/04/2014, החל מפסקה 48 לפסק הדין
)]
ולפיכך, אין להטיל על המשיבה את הסנקציה הקבועה בסעיף 4 (ב) לחוק הערר בשל אי הגשת התשובה להשגה במועד (בר"מ 6333/09
רם חניונים בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב
, ניתן ביום 11/10/2009).


משמנהל הארנונה במשיבה קבע כי דין ההשגה להידחות, ובהינתן המועד המאוחר של הגשת ההשגה, האפשרות היחידה שעמדה בפני
המבקשת הינה הגשת ערר בפני
ועדת הערר.
בית משפט זה, לפיכך, נעדר סמכות לדון בתוכן ההשגה.

11.

בהתאם לסעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו – 1976
(להלן: "חוק הערר") מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי להגיש תוך 90 ימים השגה בפני
מנהל הארנונה, על יסוד הטענות המנויות בסעיף.

הליך ההשגה הינו פתרון פשוט, יעיל, נוח וזול לבחינת טענות האזרח במסגרת הגופים המנהליים, כאשר לא אחת נדרשת בחינת טענות המצריכות עריכת מדידות או בחינת המצב בשטח, ר' לכך ע"א 4452/00
ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת נ' עיריית טירת הכרמל
, פ"ד נ"ו (2) 773 (פסקה 11 לפסק הדין) וכן ע"א 10977/03
דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' עיריית בני ברק
(ניתן ביום 30/8/2006, פסקה ו' לפסק הדין). מאליו מובן, כי מנהל הארנונה לא ידון בשאלה עקרונית (שם, וכן ר' בג"צ 764/88
דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא
, פ"ד מו(1) 793, 799). במסגרת האיזון בין הסמכות המנהלית וסמכות בתי המשפט אף נקבע, כי דרכו של האזרח לא תיחסם אף אם לא פעל בדרך הגשת השגה, וזאת במקרים חריגים מסויימים [רע"א 1809/07
עיריית הרצליה נ' גיא לוי בע"מ
(ניתן ביום 3/6/2008, פסקה 8 להחלטת כב' השופטת ארבל); רע"א 4471/98
לוחות הגליל בע"מ נ' מנהל הארנונה במועצה אזורית מעלה יוסף
(ניתן ביום 6/11/1998, פסקה 2 להחלטה מיום 3/9/98)); עע"מ 10826/03
מנהל הארנונה בעיריית עכו נ' קלאב מרקט רשתות שיווק בע"מ

(ניתן ביום 11/6/2006, ס' 5 לפסק הדין)]. בעניין אחרון זה ר' הגישה שהובאה בהלכת עיריית הרצליה, לפיה תיקון חוק הערר משנת תשנ"ד – הוספת סעיף 3(א)(3) ו- 3(ג) לחוק הערר, הביא למצב בו הענקת שיקול דעת רחב לבית המשפט תהא אך ביחס לטענת "אינני מחזיק בנכס" עם חריגים מיוחדים, אך לא ליתר חלופות סעיף 3(א) לחוק הערר (ס' 7 לפסק הדין), לעומת הגישה שהובאה בהלכת ט.ט. טכנולוגיות שאוזכר לעיל, לפיה תיקון תשנ"ד הביא למתן שיקול דעת לבית המשפט ביחס לכל טענה המנויה בסעיף 3 לחוק הערר.

כך או אחרת, הפרשנות באשר לסמכות מנהל הארנונה הינה רחבה (ר' עניין דור אלון, פסקה ו' וכן 2425/99
עיריית רעננה ואח' נ' י.ח. יזום והשקעות ובע"מ ואח'
, פ"ד נד(1) 481, 490), ובוודאי נכון הדבר בנושאים עובדתיים וטכניים, בהם סמכות בתי המשפט לעשות שימוש בסעיף תופעל במקרים חריגים בלבד, ר' עניין ט.ט. טכנולוגיות, עיריית הרצליה ועיריית רעננה שאוזכרו לעיל.

12.
אף אם נבחר לילך בדרך המקלה לפיה בית המשפט מוסמך לדון בטענות שראויות להתברר בהשגה,
המבקשת לא מציגה כל סוגיה עקרונית או ציבורית, אלא הציגה טענה טכנית הנוגעת לטיב השימוש בנכס, טענה המצריכה בדיקה באמצעים הקיימים בידי מנהל הארנונה.

איני מחזיק

13.

ככלל, חובת תשלום הארנונה מוטלת על המחזיק בנכס, ר' לכך סעיף 8(א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להגשת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992.
המחזיק בנכס הוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס [בר"ם 7856/06
איגוד ערים אילון נ' מועצה אזורית חבל מודיעין
(ניתן ביום 16/3/2008, ס' 19 ואילך לפסק הדין)], וסעיף 325 לפקודת העיריות - המורה כי כל עוד לא הודיע המחזיק על חדילתו מלהחזיק בנכס ייחשב כמחזיק - מהווה חריג לאותו הכלל.

בהתאם לחריג, רואים את המחזיק הקונסטרוקטיבי כמחזיק נוסף מעבר למחזיק בפועל, אלא אם פעל בהתאם לסעיף 325 לפקודת העיריות.
אפשרות החיוב הינה נוספת, ואין בה לשלול את חבותו בארנונה של בעל הזיקה הקרוב לנכס, ר' ע"א 8417/09
עיריית ירושלים נ' ששון לוי

(ניתן ביום 21/8/2012, פסקה 18 לפסק הדין).

14.
סעיפים 325-326 לפקודת העיריות לא מטילים על הרשות כל חבות אקטיבית לבדוק את זהות בעל הזיקה הקרוב ביותר לנכס (ר' הלכת דור אנרגיה).
העברת הנטל כמעט באופן בלעדי לתושב
נובעת מהעדר יכולת הרשות המקומית לפקח על כל עסקה ועסקה הנעשית בתחומה [עניין עיריית ירושלים שלעיל (בפסקה 18 לפסק הדין) וכן ע"א 739/89
אהרון י' מיכקשוילי נ' עיריית תל-אביב-יפו,

פ"ד מה(3) 769, 775].
המשמעות הינה הטלת חבות בארנונה על האזרח מקום בו לא הודיע על העדר חדילת ההחזקה בנכס, ויכולת הרשות המקומית לתבוע את אותו מחזיק קונסטרוקטיבי בהתאם לרישומי הרשות.


מהבנת תכליתו של סעיף 325 לפקודת העיריות ניתן להסיק כי במקרים בהם הרשות המקומית נהגה בעצימת עיניים מוחלטת, או התעלמה מנתונים זועקים המצדיקים בחינה אקטיבית של אחזקת הנכס, כי אז לא תוכל להסתמך על סעיף 325 לפקודת העיריות, והנטל יושב לפתחה (הלכת דור אנרגיה, פסקה 34 לפסק הדין של כב' השופט דנציגר).
כמו כן יהיו נסיבות מצטברות שיטילו על הרשות חובת בדיקה אקטיבית של הנכס, כאשר לכך יש לבחון את ידיעתן הפוזיטיבית של מחלקות אחרות של הרשות אודות הפסקת האחזקה, ידיעה העלולה להוות אינדיקציה לכך שהרשות עצמה עיניה והתרשלה (הלכת דור אנרגיה, פסקה 38 לפסק הדין של כב' השופט דנציגר).
ידיעה כאמור, או התנהגות הרשות בעצימת עיניים מוחלטת סותרת, אפוא, את תכלית הפקודה, ועל כן הוראות סעיף 325 לפקודת העיריות תיסוגנה.

15.

בענייננו,
המבקשת טוענת כי הנכס הושכר לצד שלישי החל מיום 01/08/2013, ומשכך יש להפנות את דרישת החיוב כלפי הצד השלישי.
אין בטענה זו להקים הגנה מפני התביעה, נוכח העובדה שרק ביום 6/11/2014 הוגשה בקשה להחלפת המחזיק.
למשיבה לא הייתה כל אינדיקציה לכך שהמבקשת לא החזיקה בנכס בתקופת החיוב, ומשכך היא פעלה בהתאם לסעיף 325 לפקודת העיריות, לפיו הטלת הארנונה תהא לבעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס הידוע לה – קרי למבקשת.
הטלת חיובי הארנונה על המבקשת - בדין נעשו, אפוא, שכן זו לא מסרה למשיבה כל הודעה בעניין חדילת ההחזקה בנכס מושא המחלוקת.


פטור מנכס ריק
16.
המבקשת לא מעלה כל טיעון המצדיק סטיה מהכלל לפיו מחלוקות בבקשות כאמור תידונה ע"י מנהל הארנונה, ובוודאי שאין מדובר בשאלה עקרונית.
עם זאת יצוין, כי
הבקשה לפטור מתשלום ארנונה בשל היותו של הנכס ריק הוגשה בתאריך 14/04/2013, כאשר בבקשה התבקש פטור החל מיום 1/1/2013 דהיינו פטור רטרואקטיבי עבור מספר חודשים, וזאת מבלי שניתנה למשיבה ההזדמנות לבדוק האם אכן הנכס היה ריק או האם התקיימו יתר התנאים הקבועים בתקנה 13 לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה בארנונה), תשנ"ג-1993.
זאת ועוד, בדיון שנערך בבית המשפט העידה המבקשת ש"
כל פעם שהנכס אצלי ריק אני מודיעה לעירייה ומבקשת שיצלמו..."
(עמוד 4 לפרוטוקול הדיון, שורות 16-17), עוד הוסיפה המשיבה כי "
כל זמן שהוא ריק, מגיע לי נכס ריק.
זה אומר שהם צריכים להגיע ולצלם.
אני מציינת במכתבים מתי הגיע הצלם של העירייה
." (עמוד 4 לפרוטוקול הדיון, שורות 22-23).
מעדותה ניתן להסיק כי המבקשת עשתה שימוש בפטור זה בעבר, ועל כן מהיכרותה עם הנוהל היה עליה לדקדק בתנאיו.
הנה כי כן, המבקשת לא מציגה סיכויי הגנה ביחס לטענת הגנה זו.

17.
בנסיבות כאמור, המבקשת לא מציגה סיכויי הגנה לכאוריים, בוודאי לא כאלה המצדיקים התעלמות ממחדל אי התייצבותה לדיון ללא כל סיבה שנמצאה כראויה.
בהתאם לכך,
צירוף הדברים הביאני למסקנה לפיה אין מקום לבטל את פסק הדין שניתן כנגד המבקשת.

בקשת ביטול פסק הדין, אפוא, נדחית.
המבקשת תישא בהוצאות הבקשה בסך 3,500 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום.


ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ח, 06 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.










תת בית משפט שלום 38322-10/16 סמדר בראון נ' עירית ראשון לציון (פורסם ב-ֽ 06/02/2018)