פסקי דין על דימטרי קוגן | פסקי דין על ג'י פור אס פתרונות אבטחה ישראל בע"מ

20928-01/15 סעש     02/02/2018




סעש 20928-01/15 דימטרי קוגן נ' ג'י פור אס פתרונות אבטחה ישראל בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בירושלים


סע"ש 20928-01-15

02 פברואר 2018

לפני
:

כב' הרשמת
ערמונית מעודד

ה
תובע
דימטרי קוגן
ע"י ב"כ: עו"ד מריה סרין
-

ה
נתבעת
ג'י פור אס פתרונות אבטחה ישראל בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד דנה יזרסקי



פסק דין

האם התובע זכאי לפיצויי פיטורים בשל מעברו לעיר אשקלון? זוהי השאלה המרכזית בתיק שלפניי.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים בקצרה
1.
התובע הועסק בנתבעת בתקופה שמחודש 8/2006 ועד להתפטרותו בחודש 5/2015 בתפקיד מאבטח.
2.
כתב התביעה המקורי הוגש על ידי התובע ביום 13.1.15, בעודו מועסק על ידי הנתבעת. ביום 15.7.15 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן, בעקבות התפטרותו, במסגרתו עתר בנוסף לזכויות הסוציאליות, לתשלום פיצויי פיטורים עקב העתקת מקום מגוריו לעיר אשקלון.
בהתאם להודעתו מיום 25.1.16, התובע ויתר על רכיבי פדיון חופשה ודמי חגים. לפיכך, המחלוקת בתיק שלפניי עניינה בזכאותו של התובע לתשלום הפרשים בגין הפרשות לפנסיה, תוספת ותק,

מכח הוראות ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה בענף השמירה וכן פיצויי פיטורים.
3.
לטענת התובע הוא זכאי לפיצויי פיטורים הואיל והוא עבר להתגורר בעיר אשקלון בעקבות קבלתה של רעייתו לעבודה במרכז סיעודי אחוזת הורים. לפיכך, לאור תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד- 1964 (להלן – תקנות פיצויי פיטורים), והואיל ואשקלון מרוחקת מעל 40 ק"מ מירושלים, הוא זכאי לפיצויי פיטורים.
4.
הנתבעת טענה מנגד, כי התובע התפטר בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים וכי לא מתקיים קשר סיבתי בין התפטרותו של התובע לבין הצטרפותו להתגורר עם רעייתו בעיר אשקלון, שכן הוא עבר להתגורר באשקלון 9 חודשים לפני מועד התפטרותו והמשיך לעבוד בפרק הזמן הנ"ל בנתבעת. עוד הוסיפה כי התובע עבד בהיקף משרה משתנה וכי שיעור משרתו בשנה האחרונה העסקתו עמדה על 78%.
5.
ביום 12.7.17 התקיים בפני
דיון הוכחות במסגרתו נחקרו התובע ורעייתו, הגב' יאנה קוגן (להלן – הגב' קוגן). מטעם הנתבעת העיד מר ניצן גליד, מנהל הסניף בו הועסק התובע
(להלן – מר גליד) ומר אלעד בוקובזה, מנהלו הישיר של התובע (להלן – מר בוקובזה).

דיון והכרעה
לשאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים
6.
סעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963
(להלן – החוק), קובע כך:
"לענין חוק זה יראו כפיטורים התפטרות של עובד עקב העתקת מקום מגוריו–
(1)
לרגל נישואיו – לישוב בישראל בו היה גר בן-זוגו, בתנאים שנקבעו בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת;
....
(3)
מחמת סיבות אחרות שנקבעו בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת מסיבות המצדיקות את העתקת מקום מגוריו של העובד.

7.
תקנה 12
לתקנות פיצויי פיטורים קובעת, בסעיפים הרלבנטיים לענייננו, כך:
"(א) רואים התפטרותו של עובד כפיטורים לפי פסקה (1) לסעיף 8 לחוק אם המרחק בין מקום מגוריו החדש לבין מקום מגוריו הקודם הוא 40 ק"מ לפחות, ומקום מגוריו החדש רחוק יותר ממקום עבודתו מאשר מקום מגוריו הקודם. המרחקים לענין תקנת משנה זו יחושבו לפי המרחק שבין ישובים כמובא בפרסומי מרחקי דרך של מחלקת המדידות במשרד העבודה.

(ט)
רואים התפטרותו של עובד לפי פסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים, אם התפטר מעבודתו והעתיק מקום מגוריו עקב הצטרפותו לבן זוגו העובר למקום עבודה אחר ולמקום מגורים אחר בישראל הנמצאים לפחות ארבעים קילומטרים ממקום מגוריו הקודם, ובלבד שמקום מגוריו החדש של העובד רחוק יותר ממקום עבודתו ממקום מגוריו הקודם ושהעובד גר שישה חודשים לפחות במקום מגוריו החדש
.
(ההדגשות אינן במקור – ע' מ')

8.
בהתאם להלכה הפסוקה, הזכאות לפי
סעיף 8(1)
לחוק קמה מקום שבו העובד מעתיק את מגוריו לרגל הנישואין, מרחק של 40 ק"מ לפחות, "לישוב בישראל בו היה גר בן-זוגו". מכאן, כי במקרה שבו בן הזוג לא התגורר קודם למעבר בישוב שאליו עברו בני הזוג לרגל נישואיהם, לא יהיה זכאי העובד העובר לפיצויי פיטורים מכוח
סעיף 8(1)
לחוק (ראו ברע (ארצי) 32696-01-16 נאור אדרי נ' חברת קבוצת השומרים שמירה ובטחון בע"מ (19.6.16)).
9.
בענייננו, וכפי שעולה מחומר הראיות התובע ורעייתו נישאו מספר שנים טרם התפטרותו (ראו טופס 101 אשר צורף כנספח נ2 לתצהיר מר גליד) ולפיכך, לא ניתן לומר כי הוא עבר לעיר אשקלון לרגל נישואיו. זאת ועוד, אין חולק כי התובע ורעייתו התגוררו טרם המעבר לאשקלון בדירה משותפת בעיר ירושלים ועל כן אין המדובר במעבר לרגל נישואין למקום בו בן הזוג השני גר (ראו עדות התובע, פרוטוקול עמ' 7 ש' 1-4) . על כן, לא מצאתי כי בנסיבות המקרה דנן חל סעיף 8 (1) לחוק.
10.
לעניין תחולת תקנה 12 (ט) לתקנות פיצויי פיטורים –אין חולק בין הצדדים וכפי שעולה מחומר הראיות, כי הגב' קוגן עברה למקום עבודה אחר בעיר אשקלון, המרוחקת לפחות ארבעים קילומטרים ממקום מגוריהם הקודם, כי התובע העתיק מקום מגוריו באופן שהגדיל בצורה ניכרת את המרחק ממקום מגוריו החדש למקום עבודתו וכי הם התגוררו שישה חודשים לפחות במקום מגוריהם החדש. עיקר המחלוקת בין הצדדים הוא בדבר קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות למעבר.
11.
לטענת הנתבעת, סעיף זה לא חל שכן התובע המשיך לעבוד 9 חודשים לאחר שהעתיק את מקום מגוריו ורק לאחר מכן התפטר. הנתבעת הפנתה למסמכים שצירף התובע המעידים על כך שהמעבר היה באוגוסט 2014 ובהם, הסכם שכירות; מסמך מעיריית אשקלון וכן אישור העסקתה של הגב' קוגן (צורף כנספח לסיכומי התובע).
12.
הנתבעת המשיכה וטענה כי אף על פי שהתובע הצהיר כי תקופת השכירות החלה מחודש 8/2015 וכי רעייתו החלה את עבודתה בחודש 9/2015, הרי שמהמסמכים שצורפו עולה בבירור כי המדובר בשנת 2014 ויש בכך כדי לחזק את טענתה בדבר היעדרו של קשר סיבתי בין התפטרותו של התובע למעבר.
13.
בהתאם להלכה הפסוקה, בכל המקרים בהם נקבע בחוק פיצויי פיטורים
או בתקנות לפיו כי יראו התפטרות כפיטורים אם הם נעשו "עקב" גורם כלשהו, יש להוכיח כי אותו גורם היה הכוח המניע בפועל את ההתפטרות (דב"ע לה/41-3
יעקב היגר
נ' דינה שווארץ
פד"ע ז(1) 24 (1975)).
14.
לפיכך, על מנת שהתובע יחשב כמי שהתפטר והעתיק את מקום מגוריו עקב הצטרפותו לבת זוגו העוברת למקום עבודה אחר, נדרש קשר סיבתי בין מעבר מקום עבודה של בת הזוג, העתקת מקום המגורים בעקבות ובשל מעבר מקום העבודה והצטרפות בן הזוג עקב נסיבות אלו.
15.
טענת הנתבעת מתבססת על העובדה לפיה התובע המשיך לעבוד 9 חודשים לאחר המעבר לעיר אשקלון ועל כן לשיטתה, חל ניתוק בקשר הסיבתי בין ההתפטרות להעתקת מקום המגורים. אלא שלטעמי, יש קושי בקבלת עמדה זו של הנתבעת ואפרט טעמי.
16.
ראשית, בפן העובדתי אציין כי התובע ציין בתצהירו כי תחילת השכירות בעיר אשקלון ותחילת עבודתה של רעייתו אירעו בשנת 2015. אלא, שבתצהירה של הגב' קוגן נכתב במפורש כי היא החלה את עבודתה בחודש 9/2014, כפי שאף עולה מאישור העסקה שהוגש לתיק. זאת ועוד, בתצהירה ציינה הגב' קוגן כי הסכם השכירות נחתם בחודש 8/2014 וכשנשאל התובע בחקירתו האם בשנת 2014 הוא המשיך להתגורר בירושלים השיב "עברתי לאשקלון בספטמבר ועד לחודש זה המשכתי לגור בירושלים" (פרוטוקול, עמ' 8 ש' 20-22).
בשים לב לכל האמור ולכך שהתובע לא נחקר על השוני בין התאריכים המופיעים בתצהירו ובתצהיר רעייתו, מתבקשת המסקנה כי המדובר בטעות סופר בלבד בציון השנה 2015 ולא 2014 וכי התובע ורעייתו עברו להתגורר באשקלון בחודש 9/2014, קרי כ- 9 חודשים טרם מועד התפטרותו.
17.
שנית, תקנה 12 ט לתקנות פיצויי פיטורים אינה קובעת טווח זמן שעל התובע עובד להתפטר על מנת שהתפטרותו תחשב כנובעת מהעתקת מקום מגוריה של בת זוגו ועל כן, פרשנות הנתבעת אינה עולה בקנה אחד עם הוראות התקנה והיא מבקשת ליצוק לה תוכן נוסף שאינו מצוין בה.
18.
מלשון התקנה עולה כי המבחן הוא מבחן מהותי, קרי,
אין לבחון את מידת סמיכות הזמנים בין המעבר של בן הזוג לרגל עבודה חדשה לבין העתקת המגורים של בן הזוג השני
על ידי 'מדידת זמן', כי אם על ידי בחינת קיומו של קשר סיבתי ומבחן 'הכוח המניע'.
על כן, עצם העובדה שחלפו 9 חודשים עד להתפטרותו של התובע,
אינה שוללת באופן אוטומטי את הקשר בין התפטרות התובע לבין המעבר של בתן הזוג למקום עבודה אחר ויש להוכיח כי
'הכוח המניע' להתפטרות היה אחר.
19.
במקרה שלפניי שוכנעתי מחומר הראיות שהתובע עבר עקב מעברה של בת זוגו ועל כן סבורני כי מתקיימים תנאי תקנה 12 ט' לתקנות פיצויי פיטורים.
20.
ראשית, התובע ורעייתו העידו כי המעבר לאשקלון נבע ממציאת מקום עבודה לגב' קוגן. בחקירתה הנגדית, כאשר נשאלה: "בתצהירך מופיע הביטוי אין מנוס ואין ברירה וחייבים לעבור לאשקלון, תאשרי לי שאת ובעלך קיבלתם החלטה לעבור לאשקלון בתחילת 2014 ואולי כבר ב- 2013", השיבה הגב' קוגן כי היא מצאה עבודה באשקלון "ואחר כך החלטנו לעבור" (פרוטוקול, עמ' 9 ש' 21-23).
21.
באופן דומה העיד התובע כי הוא ורעייתו קיבלו החלטה לעבור לאשקלון וכשנשאל: "אתה יכול להגיד לי מתי קיבלתם את ההחלטה הזאת האם בסביבות 2013?" השיב התובע: "ממש לא". ובהמשך כשנשאל
"חלק מהחלטתך לעבור לאשקלון היה כדי למצוא עבודה עם יותר שעות?" השיב: "לא אני לא מצאתי עבודה באשקלון" שכן כאמור, הוא המשיך לעבוד בנתבעת כ- 9 חודשים נוספים
(פרוטוקול, עמ' 8 ש' 11-17).
עדותם של התובע ורעייתו הייתה מהימנה וסדורה ונתתי בה אמון.
22.
שנית,
מר בוקובזה העיד כי התובע פנה אליו חודשיים טרם התפטרותו וביקש ממנו למצוא עבורו עבודה באשקלון, ואולם הוא לא בדק עם התובע מדוע הוא מתעניין בעבודה בעיר אחרת. בהמשך העיד כי הוא אסף את התובע פעם אחת מבית שמש וכששאל מדוע הוא אוסף אותו משם, השיב לו התובע כי הוא מגיע מאשקלון (פרוטוקול, עמ' 11-12, ש' 27-32, 2-8, בהתאמה).
23.
כשנשאל התובע בחקירתו "למה לא עברת לעבוד בסניף אשדוד של הנתבעת?", השיב: "כי לבקשתי להעביר אותי לשם לאחר שיחה עם אלעד קיבלתי תשובה שאין עבודה במשרה שלי בסניף זה. ביקשתי שיעבירו אותי ולא עשו את זה" (פרוטוקול, עמ' 8 ש' 23 ואילך).
מר בוקובזה העיד כי הוא לא מתעסק בשיבוץ עובדים ולכן הוא, באופן אישי, לא הציע לתובע לעבור לסניף אחר של הנתבעת (פרוטוקול, עמ' 11 ש' 6-7).
לא הוכח בפני
י כי הוצע לתובע מקום עבודה חלופי. אציין, כי אין במחלוקת זו כדי להשליך על זכאותו לפיצויי פיטורים שכן מלשון התקנה עולה כי זכאותו של העובד היא בכל מקרה שבו הוא עובר לעיר אחרת המרוחקת ב- 40 ק"מ ממקום מגוריו הקודם עקב מעברו של בן הזוג. אלא, שמצאתי לפרט את האמור הואיל ויש בפני
יתו לנתבעת למציאת מקום עבודה חלופי כדי לחזק את גרסתו לפיה הוא עבר להתגורר בעיר אשקלון והתפטר בעקבות מעבר זה ולא בגלל סיבה אחרת.
24.
ביחס לעובדה שחלפו כ- 9 חודשים עד למועד התפטרותו אינני סבורה כי יש לזקוף זאת לחובתו. התובע העיד בחקירתו הנגדית כי הוא ניסה "להסתגל" מספר חודשים וזה היה "ממש קשה" (פרוטוקול, עמ' 8 ש' 10-11).
העובדה שעובד עושה מאמץ להתגבר על הקושי הכרוך במרחק בין מקום המגורים למקום העבודה ועל כן אינו מודיע על התפטרותו מיד עם המעבר לעיר אחרת, אינה מנתקת את הקשר הסיבתי, בהיעדר הצבעה על גורם אחר שהיה בו כדי לנתק קשר זה (לדוגמא, מציאת עבודה חלופית בשכר גבוה יותר וכיו"ב).
25.
בשולי הדברים אציין, כי לא נעלמה מעיני טענת הנתבעת ביחס לכך שעובדים רבים עובדים מחוץ לעיר מגוריהם ומתניידים בין ביתם למקום העבודה מרחקים גדולים וככל שהחליט התובע לאחר 9 חודשים להתפטר, הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים. אכן צודקת הנתבעת כי שינוי העיתים הוביל לשינויים גדולים בשוק העבודה ועובדים רבים נוסעים מרחקים גדולים מידי יום למקור פרנסתם (ראו לעניין זה את פסק דינו של חברי, כב' הרשם עמיצור ביחס לתכליתה של תקנה זו - סע (י-ם) 19865-02-16 נאזק מטר נ' סטיב וייז (6.4.17)). אלא, שטענה זו אין בה כדי לאיין את זכות התובע לפיצויי פיטורים משבחר להתפטר על רקע המעבר למקום מגורים אחר,
בהתאם לתנאים המפורטים בתקנה.
26.
לנוכח כל המפורט לעיל, אני קובעת כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים.
27.
שיעור פיצויי הפיטורים
– התובע עתר לתשלום פיצוי פיטורים על בסיס שכרו הממוצע בשנה האחרונה להעסקתו, למעט החודשיים האחרונים בהם הייתה הפחתה בשכרו בשל צמצום שעות עבודתו. בהתאם לתחשיבו, הוא זכאי לסך
39,060
₪ לפי על בסיס שכר קובע בסך 4,575 ₪ ( 30
x
186

x
0.82
x
105/12)
28.
הנתבעת טענה כי התובע הועסק בשיעורי משרה חלקיים ומשתנים וככל שחלה הפחתה בשכרו בחודשיים האחרונים להעסקתו, הדבר נבע מצרכיו של התובע. בהתאם לתחשיב הנתבעת, התובע זכאי לסך 38,080 ₪
בהתאם לשכר קובע בסך 4,352 ₪ (30
x
186
x
0.78

x
105/12) (ראו נ/1 לסיכומי הנתבעת).
29.
בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, על מנת לקבוע את שכרו הקובע של התובע, אשר הועסק כעובד שעתי, יש לחשב את ממוצע השעות אותן עבד, דהיינו חלקיות המשרה של התובע לכל אורך תקופת העבודה (עע (ארצי) 44824-03-16 י.ב. שיא משאבים בע"מ נ'
adhenom berh teami
(4.6.17)).
הואיל ותחשיב הנתבעת בדבר חלקיות משרה בגובה 78% מתבסס על כל תקופת עבודתו של התובע, מצאתי כי יש לקבלו ועל כן אני קובעת כי התובע לסך 38,080 ₪ בגין פיצויי פיטורים.
30.
במאמר מוסגר אציין, כי במסגרת ההליך שהתנהל לפניי הצדדים לא התייחסו לסוגיית ההפרשות שבוצעו בגין רכיב הפיצויים ועל כן, איני נדרשת לכך.

לשאלת זכאותו של התובע להפרשות לפנסיה
31.
לגרסת התובע, לא שולמו לו מלוא הסכומים להם הוא זכאי בגין הפרשות לקרן פנסיה ועל כן עתר ברכיב זה לתשלום בסך 1,677 ₪.
הנתבעת טענה כי היא הפרישה לזכות התובע בהתאם לדין. הנתבעת צירפה לתצהירו של מר גליד דוח הפרשות לקרן הפנסיה ממנו עולה כי הנתבעת הפרישה לתובע החל מחודש 5/2007 (נ/1).
32.
התובע לא פירט לאיזו תקופה הוא מתייחס בתביעתו וכן לא צירף תחשיב ממנו ניתן יהיה ללמוד כיצד חושב הסכום הנתבע. בשים לב לטענת הנתבעת בדבר התיישנות מהותית על רכיבי התביעה עובר ליום 12.1.08 ומשהתובע לא פירט כאמור את טענתו, לא ניתן היה ללמוד האם הוא תובע הפרשות לתקופה שחלה לגביה התיישנות או לתקופה אחרת.
33.


לפיכך, בהיעדר פירוט והוכחה דין תביעתו ברכיב זה להידחות.

לשאלת זכאותו של התובע לתוספת ותק
34.
לטענת התובע, בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף השמירה וכן חוזר החשב הכללי, הוראת שעה משקי מיום 25.7.07, הוא זכאי לתוספת וותק בגובה 0.35 ₪ לשעה החל משנת עבודתו השנייה ובסך הכל לסך 5,468 ₪ (186
x
84 חודשים
x
0.35 ₪).
35.
הנתבעת טענה מנגד כי המדובר בתוספת ארכאית שבוטלה ונבלעה בהסכמי הכנסת המינימום וממילא אין לה כל ערך כספי שכן היא נקובה בלירות. הנתבעת הוסיפה כי התובע הוצב בבנק מזרחי אשר אינו גוף ממשלתי ועל כן חוזר החשב הכללי עליו ביקש התובע להסתמך אינו חל על תנאי העסקתו.
36.
בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, בהיעדר הוכחה לכך שחוזר החשב הכללי, אליו מתייחס התובע, חל על המכרז במסגרתו מועסק העובד,
אין בסיס לתביעת תוספת וותק וזאת, משחוזר זה אינו מקור נורמטיבי עצמאי מחייב בענף השמירה
(עע (ארצי) 22606-10-13 סטניסלב (סלבה) שולמן נ' נוף ים בטחון בע"מ (22.1.17), עע (ארצי) 35666-05-16 חברת השמירה בע"מ נ' אבנר סבהט (27.7.17)).
בענייננו, התובע לא טען וממילא לא הוכיח כי חוזר החשב הכללי חל במסגרת העסקתו ועל כן, תביעתו לתוספת ותק – נדחית.
משתביעתו של התובע ברכיב זה נדחתה, אין מקום לדון בטענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת.

סוף דבר
37.
תביעת התובע מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, סך 38,080 ₪ בגין פיצויי פיטורים. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.6.15 ועד לתשלום בפועל.
בנוסף, תשתתף הנתבעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. ככל שלא ישולם סכום זה במועדו, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום קבלת פסק הדין ועד לתשלומו בפועל.

על פסק הדין ניתן להגיש ערעור בזכות לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים בתוך 15 ימים ממועד קבלתו.

ניתן היום, י"ז שבט תשע"ח, (02 פברואר 2018
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.







סעש בית דין אזורי לעבודה 20928-01/15 דימטרי קוגן נ' ג'י פור אס פתרונות אבטחה ישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 02/02/2018)