פסקי דין על נוגה ויזל | פסקי דין על אברהם דוד ביתן

19203-08/15 תאמ     04/02/2018




תאמ 19203-08/15 נוגה ויזל נ' אברהם דוד ביתן








בית משפט השלום בחדרה



תא"מ 19203-08-15 ניזל נ' ביתן(אסיר)

בפני
כב' הרשמת הבכירה קרן מרגולין פלדמן


התובעת
נוגה ויזל
, עו"ד
ת.ז.024460305


נגד

הנתבע
אברהם דוד ביתן

ת.ז. 058640855



פסק דין


ראשיתו של התיק שלפניי בבקשה לביצוע תובענה על סכום קצוב בגין הפרה נטענת של הסכם שכ"ט, אשר נחתם בין הצדדים כאן ביום 16/3/14.
ראוי להבהיר ברקע הדברים כי כנגד הנתבע התנהל הליך פלילי, והתובעת הינה עו"ד מן המנין. עוד ראוי להבהיר כי במסגרת הסכם שכה"ט שנערך בין הצדדים הוסכם בין היתר כי הנתבע ישלם לתובעת שכר בעבור ייצוגו בהליך המשפטי (אשר כלל הליכי מעצר) בסך של 75,000 ₪ כולל מע"מ, כי שכה"ט ישולם ב- 15 תשלומים שווים ורצופים בסך של 5,000 ₪ כל אחד, בכל 1 לחודש, לרבות במקרה שבו ייפסק הייצוג בתיק "מכל סיבה שהיא", וכי בשולי ההסכם (המודפס) נקבע בכתב יד כך – "במידה ועו"ד ויזל תמליץ ללקוח על הסדר טיעון הדבר יהא עפ"י שיק"ד של הלקוח, ובמידה ויוחלט שלא לקבל את ההסדר עורכת הדין ויזל מתחייבת להמשיך בייצוג"
המחלוקת שבין הצדדים נוגעת לזכותה של התובעת לזכות במלוא יתרת שכה"ט שלא שולם, בסך של 40,000 ₪ לאחר הפסקת ההתקשרות בין הצדדים.
1.

טענות התובעת –
א.
ביום 16/3/14 נחתם הסכם שכה"ט נשוא התובענה.
ב.
הנתבע הפקיד לטובת התובעת את הסך החודשי המוסכם במשך 7 פעמים, ואולם תשלום חודש אוקטובר לא הופקד, ומאז לא שילם הנתבע כל תשלום נוסף. בסה"כ אם כן שילם הנתבע סך של 35,000 ₪ בלבד, ונותר חייב לתובעת סך של 40,000 ₪.
ג.
הנתבע הודיע לתובעת כי הוא מבקש להפסיק את ייצוגו על ידה, ולא הסדיר את שכרה. בנסיבות אלו, ולאחר מכתב התראה, הגישה התובעת את תביעתה.
ד.
אשר לנסיבות הפסקת הייצוג, ובשים לב לטענות הנתבע בעניין, טענה התובעת כי הנתבע הוא שפיטר אותה מייצוג, כי אין ממש בטענות הנתבע לפיהן הכתיבה לו את נוסח הודעת הפיטורים, וכי ממילא עשה כן לאחר שהשקיעה בתיק שעות עבודה רבות, התייצבה לדיונים, הגישה בקשות בשמו ואף ערכה מספר פגישות עם הנתבע ואחרים בקשר עם ייצוגו.
בנסיבות אלו, סבורה התובעת, מדובר בפיטורין שנעשו בחוסר תום לב, ולא בשל משבר אמון אמיתי וכן שנוצר בין הצדדים, ומשכך יש לפעול ליישום הסכם שכה"ט כלשונו.
ה.
התובעת התייחסה גם למכתב שנשלח לכתובת הדואר האלקטרוני של רעייתו של הנתבע, כמפורט בטענות הנתבע, והבהירה כי זה נועד להישלח לאחותה של התובעת (אורלי) ובשל טעות הקלדה נשלח אל רעיית הנתבע (אורה), שכתובתה מתחילה באותה צורה במערכת הדואר האלקטרוני. לשיטתה, אין בין התכתובת האמורה ובין הקשר שבין הצדדים כאן ולו דבר, וממילא בוודאי שלא נועד להלך אימים על הנתבע, כטענתו, כי אם להזמין את אחותה של התובעת לסעודה התואמת את אורחות חייהן של התובעת ואחותה.
2.

טענות הנתבע –
א.
הסכם שכה"ט נשוא הדיון נחתם לאחר שהנתבע, שהיה מיוצג בידי אחר, כבר קיבל הצעה להסדר טיעון ודחה אותה. בהתאמה, פנה הנתבע לייצוגה של התובעת לאחר שזו יצרה כלפיו מצג משל בטיפולה תוכל להביא לזיכויו מכל האישומים, ולשחרורו, ואף הבהירה כי יוכל לשוב ולעבוד בעבודתו, עבודה שבשל פעולות שיוחסו לו במהלך ביצועה הוגשו האישומים מלכתחילה. בשל כך, לטענתו, הוסכם והובהר במסגרת הסכם שכה"ט כי התובעת לא תציע לו הסדר טיעון ולא תנהל מגעים להסדר כאמור ללא הסכמתו המפורשת.
ב.
לשיטת הנתבע חתם על ההסכם לאור הטעייתה המכוונת של התובעת, והוא טוען להטעיה, עושק, מצג שווא, חוסר תום לב ועשיית עושר שלא במשפט.
אגב כך טוען הנתבע כי לא זו בלבד שהתובעת הטעתה אותו בעת החתימה על ההסכם בנוגע לדרך הייצוג שבכוונתה לנקוט בה, והובילה אותו בכחש להתחייב בתשלום שכ"ט בעבור אותו הסדר טיעון שהוצע לו עוד טרם שלקחה את הייצוג על עצמה, אלא שהיא אף ניצלה את מצוקתו והחתימה אותו על הסכם שכ"ט מנופח ומופרז שאינו ראוי.
ג.
לטענת הנתבע, על אף ההבטחות שפיזרה התובעת ערב החתימה על ההסכם בנוגע לדרך פעולתה ובנוגע לתוצאה הצפויה, ועל אף התחייבותה שלא לנהל מגעים להסדר טיעון ללא הסכמתו המפורשת, הרי שבפועל בחרה התובעת לקצר לעצמה את הדרך בייצוגו, תוך שהיא מתרשלת בחקירת העדים בהליך המשפטי, ומנהלת מגעים לקבלת אותו הסדר טיעון עבור הנתבע, שהוצע לו כבר בעבר, טרם ייצוגה, ולבסוף אף מאיימת עליו ומפעילה לחץ כבד עליו ועל רעייתו על מנת שיקבל את ההסדר.
ד.
בכך, לשיטתו נוצר בין הצדדים נוצר משבר אמון עמוק ואמיתי, בגינו, ונוכח התנגדותו הנחרצת של הנתבע להסכים להסדר הטיעון
בחרה התובעת להתפטר מייצוגו מרצונה
.
ה.
הנתבע טען כי התובעת מסתירה שיחות טלפון רבות שנערכו בין הצדדים במסגרתן הבהירה כי לא תמשיך לייצג את הנתבע אם לא יחתום על הסדר הטיעון, שיחות שבעקבותיהן בחרה התובעת מיוזמתה להתפטר מן הייצוג.
כך בין היתר מתייחס הנתבע לשיחת טלפון שנערכה לשיטתו בסביבות יום 18/10/14 במסגרתו איימה עליו התובעת כי אם
לא יחתום על הסדר הטיעון הרי שהיא מתעתדת להשתחרר מייצוגו.
ו.
משפעלה התובעת כאמור, הפרה את ההסכמות שבין הצדדים הפרה יסודית ועל כן יש לשלול ממנה את זכותה לראות בפרעון יתרת שכה"ט.
ז.
למעשה, לשיטת הנתבע, על פי הוראות הסכם שכה"ט אשר נוסח בידי התובעת עצמה הובהר כי אם תשתחרר התובעת מייצוג בתיק ביוזמתה הרי שעליה להשיב לידיו את מלוא שכה"ט ששילם עד לאותו שלב, ובמצב הדברים הנוכחי הגשת תביעת התובעת שעה שהיא עצמה נדרשת להשיב לידיו את 35,000 השקלים ששילם לה בשל החלטתה השרירותית להשתחרר מייצוג, הוגשה בחוסר תום לב.
ח.
מעבר לכל אלו ביקש הנתבע להבהיר כי אמנם ניסח מכתב דרישה לשחרור התובעת מייצוג, ואולם נוסחו הוכתב לו על ידי התובעת.
ט.
כן טען הנתבע כי על מנת להתעלל בו ולאלצו לחתום על הסדר טיעון אף שלחה התובעת לרעייתו, בעזרתה התקיים לעיתים הקשר בין הצדדים, מכתב בדואר אלקטרוני שנועד לאיים על הנתבע ועל רעייתו ולהטיל עליהם מורא, כשהוא מכיל התייחסות פוגענית לאוכל טמא ביודעה כי הנתבע ורעייתו שומרי כשרות, ואשר מרמז לחיוב כספי רחב היקף.
דיון -
לאחר ששמעתי את הצדדים, התרשמתי מעדויותיהם ובחנתי את הטענות מצאתי כי דין התביעה להתקבל במלואה ואבהיר –
3.
תחילה יצויין כי התובעת ביקשה לצרף לכתב תביעתה מסמכים מהתיקים שהתנהלו כנגד הנתבע במסגרתו ייצוגה לשם הוכחת היקף הייצוג ומהותו, וביקשה להסיר החסיון המוטל על מסמכים אלו מכח יחסי עו"ד-לקוח שבין הצדדים כאן.
הנתבע התנגד להסרת החסיון, ולאחר שנשמעו טענות הצדדים ניתנה החלטה לפיה בשלב ראשון תציג התובעת לתיק את העמודים הראשונים של הפרוטוקולים והבקשות שהגישה בשם הנתבע ואשר מצויים בידיה.
בהמשך ביקשה התובעת להתיר עיון בתיקי ביהמ"ש בהם ייצגה את הנתבע, בטענה כי משהוסר הייצוג לא תוכל לעיין בתיקים ללא החלטה מפורשת של ביהמ"ש.
הנתבע סירב וטען כי חשיפת המסמכים מתיק ביהמ"ש יש בהם כדי להביא לפגיעה אפשרית בקטינים שפרטיהם צוינו בהליך הפלילי נשוא ההתקשרות.
בעקבות טענות אלו נקבע בהחלטה מיום 10/1/17 כי לצורך הרמת הנטל הראשוני להבאת ראיות המוטל על התובעת די בהמצאת העמוד הראשון מכל בקשה ופרוטוקול שבידי התובעת, והנטל המשני יעבור בנסיבות העניין לכתפיו של הנתבע.
יובהר כי התנגדותו של הנתבע להצגת הפרוטוקולים מעבר לעמוד הראשון כאמור הביאה מטבע הדברים לכך שתוכן הדיונים הוסתר מעיני ביהמ"ש כאן.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בעניין ואת נטלי הבאת הראיות בנסיבות המקרה מצאתי כי יש לזקוף הסתרת הפרוטוקולים המלאים כאמור לחובת הנתבע. יובהר כי הנתבע העלה טענות בנוגע לטיב הייצוג שניתן לו ובנוגע לתוכן הסדר הטיעון שעליו חתם, טענות שהדרך היחידה לבחון אותן היא בעיון בפרוטוקולים האמורים, ודומה כי ניתן היה להסתפק במחיקת שמות הקטינים מן הפרוטוקולים להגשמת השמירה על האינטרסים של הקטינים.
משמדובר בטענות שיש בהן כדי לתמוך בגרסת הנתבע, אין לי אלא לקבוע כי העדרם ייזקף לחובתו.
4.

כעת, ולמען נוחות הדיון, אפנה לעריכת סדר כרונולוגי של האירועים הרלוונטיים, כפי שעלו מתוך הראיות והעדויות שהונחו לפני ביהמ"ש –
ביום 16/3/14
נחתם הסכם שכה"ט נשוא התיק.
ממועד זה ועד ליום שחרור התובעת מייצוג הגישה התובעת 8 בקשות שונות (שאינן כוללות בקשה לשחרור מייצוג) והתייצבה ל-6 דיונים בעניינו של הנתבע. יובהר כי חלק מהבקשות מתייחסות לאישור יציאת הנתבע מתנאי מעצר הבית שהיה נתון בהם במהלך פגרת בתי המשפט. עמודים ראשונים הוגשו כאמור על ידי התובעת, והנתבע בחר שלא לצרף לתיק עותקים מלאים.
ביום 4/9/14
התקיימה ישיבת הוכחות ראשונה בתיק העיקרי שבו ייצגה התובעת את הנתבע;
ביום 7/9/14
שלחה התובעת לנתבע מכתב באמצעות הדואר האלקטרוני במסגרתו המליצה לו לקבל הסדר טיעון ולהודות בחלק מהאישומים, תוך התייחסות לעדויות שנשמעו;
ביום 14/9/14
התקיימה ישיבת הוכחות שניה לאחר שהנתבע סירב להצעה. במהלך הישיבה, לאחר שנשמעו עדים נוספים, ולאחר הפסקה הסכים הנתבע להסדר הטיעון שהוצע (ר' עמ' 11 לפרוטוקול הדיון כאן, להלן:
הפרוטוקול
, מיום 14/11/17 שורות 24-25. יצויין כי הנתבע נמנע מציון המועד בו נחתם הסדר הטיעון אך כאמור אינו מכחיש כי הסכים לבסוף להסדר טיעון במהלך ישיבת ההוכחות השניה שנקבעה בתיק העיקרי).
ביום 1/10/14
לא הופקד התשלום החודשי שנועד להפרע באותו מועד.
יובהר כי על אף המחלוקת בין הצדדים בנוגע למועד הפסקת התשלומים הרי שהנתבע לא הכחיש טענת התובעת בנוגע לאי הסדרת תשלום חודש אוקטובר במועד, בזמן אמת (כך על פי התכתובות שהוצגו לעיוני).
ביום 12/10/14
נשלח מכתב בדואר אלקטרוני מהתובעת לרעיית הנתבע, ואשר בו מכונה הנמענת בשם "אורלי".
ביום 19/10/14
ובתגובה למכתב הנתבעת בדוא"ל הדורש את תשלום חודש אוקטובר
- מודיע הנתבע לתובעת כי היא מתבקשת להשתחרר מייצוגו.
ביום 20/10/14
נשלחה הודעת התובעת לנתבע, לפיה הגישה בקשה להתפטרותה מייצוג בתיק ביהמ"ש.
ביום 21/10/14
נשלחה הודעה בדוא"ל מאת התובעת בו היא מיידעת את הנתבע כי עליו להגיש בקשה לשחרורה מייצוג בעצמו, לפי החלטת ביהמ"ש.
בעקבות הודעה זו שולח הנתבע מכתב
ביום 26/10/14
ובו הוא מבקש לשחרר את הנתבעת מייצוגו בתיק ומנמק בקשתו בקשיים כלכליים ובמשבר אמון קשה.
ביום 5/11/14
שולחת התובעת תזכורת לנתבע אודות חובתו להתייצב לבדיקת מסוכנות לפי החלטת ביהמ"ש.
ביום 9/11/14
הודעת התובעת לפיה שוחררה על ידי ביהמ"ש מייצוג הנתבע.
5.

המו"מ לכריתתו של ההסכם וטענת הפגמים בכריתה –
כאמור העלה הנתבע טענות בנוגע לפגמים בכריתת ההסכם, וביניהם מצג שווא, חוסר תום לב במו"מ, הטעיה, עושק ועשיית עושר שלא במשפט. יצויין כי מרבית סוגיות אלו נזנחו הלכה למעשה במסגרת סיכומי הנתבע, ואולם למען הזהירות יקבלו התייחסות כאן -
א.
הנתבע ביקש להפנות למצגים שהציגה לו לשיטתו התובעת ערב החתימה על ההסכם בנוגע ליכולותיה המקצועיות ובנוגע לתוצאה הצפויה תחת ייצוגה. אגב כך מפנה הנתבע לדפי פרסום של משרד התובעת וכן לכך שלשיטתו בסיומו של הטיפול שניתן לו על ידי התובעת קיבל את אותה תוצאה שיכול היה לקבל בהעדר ייצוג מטעמה, קרי אותו הסדר טיעון שהוצע לו עובר להתקשרות עם התובעת.
הנתבע הוסיף וטען כי התובעת הבטיחה לו כי תביא לזיכויו המלא בתום ההליך המשפטי, ועל טענה זו חזרו הן הנתבע והן רעייתו.
ב.
לאחר שבחנתי את הראיות בתיק מצאתי כי אין לקבל את גרסת הנתבע בעניין זה ואבהיר – ראש וראשון הנתבע ורעייתו הותירו רושם בלתי מהימן על ביהמ"ש (כפי שיפורט עוד בהמשך).
עדותם של הנתבע ורעייתו השתנתה מעת לעת בעניינים רבים ושונים, עמדה בסתירה לטענות שהועלו בשם הנתבע בכתבי טענותיו, ובאה לידי ביטוי אפילו כאשר "הקריאו" מתוך הכתוב בהסכם נוסחים שלא קיימים בו כלל, ואשר תואמים יותר את עמדתם בהליך שלפניי, משל נכתבו כך בתוך ההסכם.
לעיתים שינו אלו את נוסח תשובתם כדי להתאימה לעמדה המשפטית שביקשו להציג כאן, תוך כדי עדות, ולמעשה, לא ניתן היה שלא להתרשם כי התעקשותם על הטענה דנן לא נועדה אלא לצורך ההליך שלפניי.
ג.
בעדות רעייתו של הנתבע טענה זו ביחס לסוגיה שלפנינו, לאחר שנשאלה האם מוכנה היא להיבדק באמצעות מכשיר פוליגרף ביחס לשאלה האם הבטיחה לה התובעת תוצאה מסוימת בתום ההליך המשפטי, במילים – "כן. שהיא תילחם. אני מוכנה ללכת לפוליגרף שהיא הבטיחה שהוא יצא זכאי". מתוך הדברים לא ניתן היה שלא להתרשם כי רעיית הנתבע, שנכחה במועד החתימה על הסכם שכה"ט, הבינה כי התובעת מבטיחה להילחם כדי להביא לזיכויו של הנתבע, אך לא כי זו מבטיחה תוצאה בהליך.
ד.
יובהר כי מכל מקום לא יכולה היתה התובעת להבטיח תוצאה מסוימת, כזו או אחרת, בהליך - שהרי השליטה בתוצאה אינה בידיה.
ה.
בהתאמה, דומה כי סביר יותר להניח כי התובעת אמרה לנתבע ולרעייתו כי מעיון בחומר שבידיה נראה שישנו סיכוי טוב להביא לזיכויו של הנתבע, וכי הבטיחה להתאמץ לשם כך.
ו.
ההחרגה שבסיפת ההסכם בכתב יד, בנוגע לאפשרות להמליץ על קבלת הסדר טיעון, היא הנותנת, כשלעצמה, כי הבטחה מפורשת לא ניתנה, וממילא נשמרה הזכות והאפשרות להמליץ על הסדר טיעון בהתאם למצב הראיות ולהתקדמות ההליך המשפטי.
ז.
האם היה בדברים שאמרה אם כן התובעת בנוגע לסיכויים בהליך ובנוגע לאפשרות כי הנתבע יזוכה משום 'מצג שווא'? האם ניתן לראות בפרסומי משרדה של התובעת משום "מצג שווא" המצדיק ביטול ההסכם? בכל הכבוד לא מצאתי כי כך הדבר. אך מובן כי עו"ד המשמש כסניגור יבחר לפרסם את הצלחותיו, קרי את המקרים בהם זיכה נאשמים מאישומים שונים, ולא את המקרים בהם נחל כשלון. יחד עם זאת, אין בפרסום זה כדי להבטיח תוצאה, וחזקה על הקורא הסביר הבוחן את הפרסומים שהוא יודע כי מדובר בפרסום שנעשה על ידי מושא הפרסום וכי בהתאמה זה אינו אובייקטיבי ואינו משקף את התוצאה האפשרית היחידה.
ממילא חזקה עליו כי יפעיל שיקול דעת טרם החתימה על ההסכם ולא יסתמך אך ורק על פרסומים אלו או על הבטחה להילחם, תוך התעלמות מנסיבות המקרה ומן הראיות שבידיו.
במיוחד נכונים הדברים שעה שהנתבע טוען כי הגיע אל התובעת לאחר שנועץ בעו"ד אחרים "מטובי המומחים בארץ" בתחום הרלוונטי.
ח.
הנה כי כן ולאחר ששקלתי את הטענות מצאתי כי לא מצג שווא הוא שיצרה התובעת כלפי הנתבע במו"מ לקראת כריתתו של ההסכם, כי אם שיווק לגיטימי וסביר שהוא חלק ממנת חלקם של כלל עוה"ד בימינו נוכח התחרות ההולכת וגדלה, ומתקשר סביר בנעליו של הנתבע לא היה מוטעה כתוצאה משיווק זה.
ט.
ממילא, יש לציין, דומני כי טרונייתו האמיתית של הנתבע איננה מופנית כלפי תוצאת ההליך דווקא (במסגרתו הורשע בפחות ממחצית מכמות האישומים, ובעבירות קלות יותר, ר' עמ' 22 לפרוטוקול ש' 22-32), כי אם כנגד עלות הייצוג לשם השגת תוצאה זו. בכך למעשה מדובר בטעות בכדאיות שיתכן כי נפלה מלפני הנתבע בהתקשרו עם התובעת, ואשר אינה מקימה זכות לביטול ההסכם.
י.
זאת ועוד – הנתבע אשר טען כי התוצאה אליה הגיעה התובעת בעבורו זהה לתוצאה שאליה יכול היה להגיע ללא ייצוגה, מחייבת בחינה של הסדרי הטיעון השונים, ואולם הנתבע לא הציג לתיק את הסדר הטיעון המקורי שהוצע לו ולא הביא כל ראיה בנוגע לתכנו של ההסדר האמור. ראיות אלו מצויות בשליטתו ובחזקתו של הנתבע בלבד.
אף הסדר הטיעון שנערך בסופו של יום, ותחת ייצוגה של התובעת כאן, לא הוצג לעיוני, וכאמור מעלה מצאתי כי הנטל להביא את הראיות (קרי הפרוטוקול המלא הרלוונטי להוכחת טענה זו), מוטל על הנתבע, ואין בטענותיו לעניין הסיבות להטלת חסיון כדי לפטור אותו מחובתו זו (ר' ניתוח לעיל).
""כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (ע"א 548/78 נועה שרון נ' יוסף לוי פ"ד לה(1) 736, 760, מפי השופטת בן-עתו (1980); ראו גם ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, פסקה 26 (2008); ע"א 2493/07 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' אבילפזוב, פסקה כ"ד (2009)). " (ר' רעא 12/15 עזבון המנוח אליה פרג' ז"ל נ' אסף אלעזר, פורסם בנבו).

יא.
אשר לטענת העושק שהעלה הנתבע, יובהר כי לשיטתו ניצלה התובעת את המצוקה שבה היה נתון לצורך החתמתו על הסכם שכ"ט שהסכום הנקוב בו אינו פרופורציוני להיקף השירות. בכל הכבוד גם טענה זו דינה להידחות.
ראשית ראוי לציין כי להוכחת טענת העושק על הנתבע להראות כי מצבו הנפשי ביום החתימה על ההסכם היה כה קשה עד כי נבצר ממנו להפעיל שיקול דעת בנוגע לסבירות התנאים הנקובים בהסכם. יוזכר כי הנתבע ניהל מו"מ עם התובעת, הכתיב את התנאי הנקוב בתחתית ההסכם ביחס לפניה להסדר טיעון (ר' למשל עדות רעייתו בעניין זה בעמ' 24 לפרוטוקול הדיון מיום 14/11/17 ש' 5-6), והכל לאחר שכבר נועץ בעורכי דין נוספים.
עוד נדרש הנתבע להוכיח בהקשר זה כי התובעת היתה מודעת למצבו הנפשי האמור, וכי ניצלה אותו כדי להשיג לעצמה יתרון בלתי הוגן בהסכם. בהתאמה מצופה היה כי הנתבע יתכבד ויביא לפני ביהמ"ש חוו"ד בנוגע לשיעור שכה"ט הראוי והסביר בקשר עם ייצוג בהליך דוגמת ההליך בו ייצגה אותו התובעת או לכל הפחות יביא לפני ביהמ"ש ראיות להוכחת שאלת הסבירות בדמות הסכמים נהוגים, אך זה בחר שלא לעשות כן.
הנה כי כן דומני כי הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי נפלו פגמים בכריתת ההסכם עם התובעת, הגם שמדובר בטענות מסוג הודאה והדחה שהנטל להוכיחן רובץ על כתפיו.
מכל האמור מצאתי כי ההסכם שנערך בין הצדדים מחייב, ואין מקום לבטלו.
6.

מבנה ההסכם והשלכותיו
-
א.
תחילה יובהר כי מהסכם שכה"ט שהוצג לעיוני עולה כי מרבית התנאים, לרבות התנאי הקובע כי שכה"ט ישולם גם במקרה של הפסקת ייצוג מכל סיבה שהיא, נוסחו מבעוד מועד, וניכר על פי מבנהו של ההסכם אשר מודפס כולו למעט חלקים שהושארו ריקים לצורך מילוי אד הוק, כי מדובר בהסכם שנערך על ידי התובעת על מנת שתוכל להתקשר עם מספר רב של לקוחות בלתי מסוימים. בהתאמה, ניתן לקבוע כי עניין לנו בחוזה אחיד.
עוד עולה מעיון בהסכם נשוא המחלוקת כי ביחס לחלק מהסעיפים נערכו שינויים בכתב יד המעידים על ניהול מו"מ בין הצדדים כאן ביחס לתנאי ההתקשרות.
כך, למשל, הוסכם בין הצדדים בכתב יד כי שכה"ט ישולם בתשלומים.
עניין נוסף לגביו נערכה הסכמה בכתב יד היא זו המתייחסת לסוגיית הסדר הטיעון, בעניינה כאמור צוין בכתב יד כך - "
במידה ועו"ד ויזל תמליץ ללקוח על הסדר טיעון הדבר יהא עפ"י שיק"ד של הלקוח, ובמידה ויוחלט שלא לקבל את ההסדר עורכת הדין ויזל מתחייבת להמשיך בייצוג
".
ב.
בשים לב לדברים האמורים, ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים נחה דעתי כי כל ההוראות שצוינו בכתב יד צוינו כך לאחר מו"מ חופשי בין הצדדים ולאחר שהצדדים שקלו את הכדאיות שבהסכמה והתחייבו לפעול בהתאם לאמור בה.
משנערכו השינויים בכתב יד, יש לראות את נוסח ההסכמה הכתובה כמייצגת נכונה את כוונת הצדדים במועד החתימה על ההסכם.
7.

המלצה על הסדר טיעון, ההסכמה החוזית -
א.
מצאתי, נוכח האמור מעלה, ולהלן, כי בכל הנוגע לסוגיית האפשרות לפנות להסדר טיעון יש להעדיף את טענות התובעת, לפיהן ניתנה בידה הסמכות והזכות להמליץ לנתבע על קבלת הסדר טיעון ככל שהדבר תואם את שיקול דעתה המקצועי בשים לב למצב הראיות בתיק המתנהל בביהמ"ש, ואין לומר כי הוסכם בין הצדדים כי התובעת תהא מנועה מהמלצה כאמור. טענות הנתבע הסותרות מסקנה זו אין הן אלא בגדר טענה בעל פה העומדת כנגד מסמך בכתב ודינה להידחות.
ב.
אין בדברים כדי לומר כי הנתבע היה מחויב לקבל את המלצת באת כוחו, שהרי שיקול הדעת היה ונותר שלו על פי הסכם שכה"ט, אך אין בהעלאת המלצה לקבלת הסדר טיעון מפי התובעת משום הפרה של התחייבויותיה של התובעת על פי ההסכם.
ג.
פרשנות זו לא זו בלבד שהיא מתיישבת היטב עם לשונו הברורה של ההסכם, אלא שהיא אף מתיישבת עם השכל הישר ועם מטרת ההסכם, שכן פרשנות שיש בה כדי לשלול מעוה"ד (בעניינו התובעת כאן) את החובה לפעול בנאמנות ובזהירות תוך ראיית האינטרסים והסיכונים העומדים לפני הלקוח (הנתבע), חובה שחלה על עוה"ד במסגרת החיובים החוזיים שלקחה על עצמו לייצג נאמנה את הנתבע, אינה ראויה.
ד.
כאן המקום להזכיר כי הסכם ההתקשרות שבין הצדדים הוא הסכם לקבלת שירותי ייעוץ וייצוג משפטיים ומצופה בהתאמה כי השרות שתיתן התובעת לנתבע הוא שירות מקצועי על פי מיטב הבנתה ושיקול דעתה המקצועי, ואוי לביהמ"ש אם יקבע כי במסגרת שירות זה מנועה התובעת מליתן לנתבע עצות בנוגע לאופן ניהול ההליך המשפטי הנתון לטיפולה, על אף הבנת סיכוייו וסיכוניו.
ה.
הנה כי כן נראה כי פרשנותו הראויה של ההסכם מחייבת כי לתובעת תינתן הפררוגטיבה להחליט מתי להמליץ ללקוחהּ לחתום על הסדר טיעון, ופרשנות זו ממילא מתיישבת כאמור אף עם לשונו הברורה של ההסכם.


8.

ההמלצה על הסדר טיעון, יישום -
א.
מעדויות הצדדים עלה כי התובעת המליצה לנתבע לקבל את הסדר הטיעון מספר פעמים. פעם אחת בתום ישיבת ההוכחות הראשונה, אז דחה הנתבע את ההצעה, ובפעם אחרת לאחר שמיעת עדויות נוספות, אז בחר לאמצה. נדמה אם כן כי שיקול הדעת היה ונותר בידי הנתבע, והתובעת המשיכה לייצגו, אגב הכנה וקיום חקירות לעדים, בהתאם לבחירת הנתבע.
ב.
טענת הנתבע משל איימה עליו התובעת ועל כן הסכים להצעה ולהסדר הטיעון אין לה מקום.
זאת, הן משעל פי ההלכה הנוהגת מחובתו של עוה"ד לחשוף לפני לקוחו את מלוא הסיכונים העומדים לפניו אם לא ישמע לעצתו, ואין בהעלאת פירוט הסיכונים כאמור כדי להוות 'איום' (ממש כשם שאין רואים באזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות בגדר "כפיה" על פי סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973), והן נוכח העובדה שהנתבע בחר שלא להעלות טענות לפגמים בשיקול הדעת ובמו"מ שקדם להסדר הטיעון במסגרת הערעור שהגיש, לאחר החלפת הייצוג מהתובעת לאחר.
ג.
למעלה מן הצורך אציין כי בעוד בסעיף 48 לכתב הגנתו טען הנתבע כי אין ממש בטענת התובעת לפיה השופט בהליך הפלילי הוא שהפחיד אותו ולחץ עליו להודות באישומים ולקבל את הסדר הטיעון, הרי שבדיון שנערך לפני כב' הרשם רומי מיום 5/11/15 טען הנתבע כי השופט שניהל את ההליך הפלילי במסגרתו יוצג על ידי התובעת (בהתקשרות נשוא המחלוקת כאן) הוא שהפעיל עליו לחץ להסכים להסדר הטיעון (ר' שם בעמ' 3 ש' 24-25).
ד.
למעלה מן הצורך אציין כי הנתבע לא ביקש לטעון כי בהמלצתה של התובעת יש משום רשלנות מקצועית מצידה, אלא רק שזו באה בעקבות רשלנותה של התובעת בניהול הליך ההוכחות.
כבר נקבע כי "הלכה מושרשת היא כי עורך-דין חב ללקוחו חובת זהירות, להגן על ענייניו ולפעול בעבורו במיומנות, במקצועיות ובנאמנות (ראו למשל: ע"א 37/86 הנ"ל (להלן – פרשת לוי [1]); ע"א 1170/91 הנ"ל (להלן – פרשת יחיאל [3])). הפרת חובה זו מקימה אחריות מכוח עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין [ נוסח חדש]. בסיס נוסף לחבות של עורך-דין כלפי לקוחו הוא בסיס חוזי. התרשלות בייצוג עניינו של הלקוח, ועל אחת כמה וכמה התנהגות שיש בה הפרת אמונים ואי-יושר כלפי הלקוח, עשויות לשמש אפוא עילה לתביעה בגין הפרת חוזה או עילה לתביעה נזיקית על-פי עוולת הרשלנות. מקור נוסף לחובת נאמנות של עורך-דין כלפי לקוחו מצוי בחוק השליחות, תשכ"ה-1965. בענייננו חובה זו מבוססת על ייפויי הכוח שהפקידו המשיבים בידיו של המערער (ראו ע"א 6645/00 הנ"ל [11]). מבחינת סטנדרד ההתנהגות הנדרש, אין למעשה הבדל בין יחסים חוזיים לנזיקיים (פרשת לוי [1], בעמ' 462). הסטנדרד הוא רמת המיומנות והזהירות הנדרשת מבעל מקצוע כלפי מי שהוא חב כלפיו, לצד כללי האתיקה הקובעים את נורמות ההתנהגות הראויות לעורך-דין".

(ר' ע"א 2625/02, נחום נ' דורנבאום, פ"ד נח (3), 385, פורסם גם בנבו).


בהתאמה, הקשר החוזי שבין הצדדים מקים חובת זהירות מושגית של התובעת כלפי הנתבע, ועל מנת שניתן יהיה לקבוע כי עוה"ד התרשל במלאכתו, יש לבחון האם הפר זה את חובותיו כלפי לקוחו מכח הסכם, נוהג ודין.

עוד נקבע בהקשר זה כי "עורך-דין המשרת נאמנה את לקוחו יסייע לו, בעצתו ובטיפולו המשפטי, שלא להיגרר לעיסקה כושלת או להמשיך בה, אם מתברר לו – לעורך הדין – כי על-פי שיקולים כלכליים המדריכים את הלקוח, מן הטעם שינהג כך. על עורך הדין, בעצתו המקצועית ובאחריותו המקצועית, לסייע ללקוחו לצמצם, ככל האפשר, את הנזק העלול להיגרם ללקוח, וחלילה לו לדרבן את לקוחו להמשיך בעיסקה הכושלת, מטעמים אגואיסטיים של קבלת שכר מלא לעצמו".

(ר' ע"א 136/92, ביניש-עדיאל-עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, בעמ' 124, פורסם בנבו).

ה.
ראוי להבהיר כי הנטל המוטל על הטוען לרשלנות מקצועית כאמור איננו מבוטל, שהרי עליו להראות לא רק כי התוצאה הלא רצויה לכאורה באה בעקבות דרך ניהול ההליך על ידי באת כוחו, כי אם עליו מוטל הנטל להראות כי בנקודת הזמן שבו ניתן הייצוג בדרך בה ניתן היה בו משום חריגה מדרך הייצוג שהיה מעניק לו עו"ד סביר וזהיר, הבקיא ברזי התחום המשפטי הרלוונטי, והנתבע כאן לא הרים את נטל השכנוע בעניין זה.

לסוגיית רשלנות בחקירת עדים התייחס ביהמ"ש בעליון בע"א 735/75 מרדכי רוטמן, עו"ד נ' יצחק אדרת, עו"ד ואח', ובין היתר נקבע שם כי
"... העובדה שעורך דין קורא או נמנע מלקרוא לעד פלוני, שואל או נמנע מלשאול שאלה פלונית, מבקש או נמנע מלבקש לתקן טענותיו, אינה יכולה כשלעצמה לשמש עילת תביעה בשל התרשלות, אפילו בהיבט אחורה, ולאחר מחשבה מיושבת (
mature
), נמצא במוטב היה אילו עורך דין היה עושה היפוכו של דבר..."
(פורסם בנבו).
ו.
כך, באשר לטיב ואופן חקירת העדים – בחר הנתבע שלא להציג את פרוטוקולי הדיון בביהמ"ש (ועמד כאמור בתוקף על זכותו לחסיון ועל זכותם לכאורה של הקטינים הנזכרים שם –אף שנדמה כי ניתן היה להסתפק במחיקת שמותיהם מן הפרוטוקולים לשם שמירה על זכויותיהם). בהתאמה תמוהה טענת רעייתו כי די בקריאת הפרוטוקולים כדי לדעת כי מדובר בייצוג לקוי.
על מנת לבסס טענת הרשלנות האמורה, ראוי היה כי הפרוטוקולים יוצגו לפני ביהמ"ש, תוך פירוט השאלות שצריכה היתה התובעת לשאול (או לא לשאול) לשיטתו את העדים ובחרה שלא לעשות כן, מתוך רשלנות כאמור, או כי הנתבע יתכבד ויפרט באיזה אופן היתה החקירה שערכה התובעת רשלנית לטעמו, ביחס לאופן הייצוג שעו"ד זהיר וסביר היה נוהג בו בנסיבות המקרה.
בהתאמה נראה כי טענת הרשלנות בייצוג שהועלתה מפי הנתבע לא נטענה אלא 'מן הפה אל החוץ', ללא כל פירוט והדגמה, ולא ניתן שלא להתרשם כי מדובר בטענה שהועלתה אך ורק כדי לתת נופך נוסף לטענות חוסר שביעות הרצון, וליצור מצג של חוסר אמון בין הצדדים.
מכל אלו אני קובעת כי הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו בכל הנוגע לטענות הרשלנות בייצוג.
ז.
לסיכום פרק זה מצאתי כי התובעת פעלה בהתאם לסמכות שהוענקה לה במסגרת הסכם שכר הטרחה שבין הצדדים בהמליצה על קבלת הסדר הטיעון, ולא חרגה מחובותיה על פי ההסכם בעשותה כן. כן שוכנעתי כי לנתבע נשמר שיקול הדעת, בהתאם למוסכם בין הצדדים, אם לקבל את ההמלצה אם לאו, וזה בחר להסכים בסופו של יום להמלצה וקיבל את הסדר הטיעון שהוצע לו מרצונו החופשי. בנוסף מצאתי כי טענות הנתבע בנוגע לרשלנות התובעת דינן להידחות.
9.

חיוב במלוא שכה"ט, ההסכמה החוזית -
האם זכאית התובעת לשכ"ט בהתאם להסכם שבין הצדדים בכל מקרה? כאמור בהסכם שבין הצדדים צוין כי התשלום יבוצע על ידי הנתבע, גם אם יופסק הייצוג 'מכל סיבה שהיא'. ההוראה האמורה צוינה כאמור בחלק המודפס, וממילא יש להניח כי נוסחה על ידי התובעת כחלק מהחוזה האחיד עליו החתימה את הנתבע כאן ולקוחות רבים אחרים.
א.
סעיף 4 לחוק חוזים אחידים, תשמ"ג-1982 קובע -

"4.
חזקה על התנאים הבאים שהם מקפחים:
...
(6)
תנאי השולל או המגביל זכות או תרופה העומדות ללקוח על פי דין, או המסייג באופן בלתי סביר זכות או תרופה העומדות לו מכוח החוזה, או המתנה אותן במתן הודעה בצורה או תוך זמן בלתי סבירים, או בדרישה בלתי סבירה אחרת;.."

ב.
די בעיון בנוסח הסעיף, כמובא כאן, כדי ללמד כי יש בהוראות הסכם שכה"ט הקובעים חובה לשלם את שכה"ט בכל מקרה כדי להוות תנאי מקפח, בנוסחו הנוכחי, שהרי חיוב הלקוח לשלם את מלוא שכה"ט במצב של הפסקת ייצוג, תהא סיבת ההפסקה אשר תהא, כמוה כקביעה כי זכותו של הלקוח לבטל את ההסכם בשל הפרתו על ידי התובעת, למשל, זכות המקימה מאליה את הזכות לדרוש השבה של סכומים ששולמו על חשבון שכה"ט או להפסיק את חיובי הלקוח (ככל שטרם שולמו מלוא התשלומים) מהווה שלילה של זכות או תרופה העומדת ללקוח ביחסיו עם התובעת.
ג.
כאשר נוכח ביהמ"ש כי התנאי שבחוזה האחיד מקפח, מסור לו שיקול הדעת האם לבטל את הסעיף או לשנותו, והכל בהתאם לנסיבות המקרה, וליתר תנאי החוזה.
כדי לבחון את השאלה בנסיבות העניין שלפנינו, עלינו להבהיר תחילה כי תשלום מלוא השכר גם במקרה של הפסקת ייצוג מהווה למעשה תשלום של פיצויי ציפיה (קיום).
ד.
ביטול ההוראה עשוי להביא למצב בו יראו את ההסכם משל אין בו כל הוראה לעניין תשלום שכה"ט במקרה של הפסקת ייצוג.
בע"א 136/92, בייניש עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ (פורסם בנבו), קבע ביהמ"ש שאם הסכם שכה"ט איננו מציין מה יקרה במקרה של הפסקת יצוג, ראוי לקרוא תנאי מכללא לתוך ההסכם, לפיו רשאי הלקוח לנתק את קשריו עם עוה"ד ולחדול מלהיזקק לשרותיו, אפילו אם טרם הושלמה העסקה, ובתנאי שיובטח שכר ראוי.

"בכך יש ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח ליצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו" (ראה שם, עמ' 124).

יובהר כי הקורא פיסקה זו לבדה עשוי להתרשם התרשמות מוטעית, לפיה ביהמ"ש סבור כי בכל מקרה יוכל לקוח להפסיק את יצוגו ע"י עורך דינו ולשלם שכר ראוי בלבד, על אף ההתחייבות הכלולה בהסכם שכה"ט לפיה עוה"ד יעמיד את שרותיו ללקוחו, והלקוח יקבל את השרותים. לא זו כוונת הדברים, ובע"א 8854/06, חיים קורפו, עו"ד נ' משה סורוצקין (פורסם בנבו) מבהיר ביהמ"ש את הדברים בדרך זו:

"דעתנו היא כי אין לקרוא דברים אלו באופן שיאפשר לרוקן מתוכן את חובתם של מתקשרים בחוזה לקבלת שירותים משפטיים מעורך דין לנהוג בתום לב. אמנם, חוזה מסוג זה מבוסס על אמון הדדי, וברי כי מקום בו לקוח אינו מעוניין עוד בשירותיו של עורך הדין וסיבתו להפסקת החוזה הינה סיבה הוגנת, לא יטיל עליו בית המשפט לשלם לעורך דינו פיצויי ציפייה. זאת, מתוך הבנה כי יש לשמר את אותו יסוד אמון ולהבטיח כי ימשיך להתקיים ביחסים שבין עורכי דין לבין לקוחותיהם. החשש הוא, כי אם יידע לקוח, מבעוד מועד, כי בכל מקרה ומקרה יחוייב בתשלום פיצויי ציפייה לעורך דינו, הרי שיימנע מלהפסיק את הייצוג וימשיך בהתקשרות שאינה רצויה לו, גם באותם מקרים בהם יסוד האמון של הלקוח בעורך דינו אינו קיים עוד... ואולם, יש להבדיל בין שימור יסוד האמון לבין הפיכת ההסכם בין עורך הדין ללקוח לנייר אשר הינו בגדר המלצה בלבד עבור הלקוח. אין מקום לאפשר ללקוח להשתחרר מן ההסכם אותו כרת עם עורך דין פלוני מבלי להיות חייב בתשלום פיצויי ציפייה, רק משום שהגיעה אליו הצעה מפתה יותר מעורך דין אלמוני...
דעתנו היא כי כל עוד לא מועלות על ידי הלקוח טענות, המבוססות עובדתית, כי הוא אינו שבע רצון מהטיפול המקצועי הניתן לו על ידי עורך דינו, וכל עוד המטרה למענה שכר את עורך דינו עדיין קיימת, לא יוכל אותו לקוח להשתחרר מההסכם באופן חד צדדי מבלי שיחויב בפיצויי ציפייה, אלא אם יוכיח כי לולא השתחררות זו לא היה יכול, באמצעים סבירים, להגשים את אותה מטרה."

ה.
מן הדברים עולה אם כן כי גם כאשר אין בהסכם כל הוראה לעניין תשלום מלוא שכה"ט עדיין לא בכל מקרה רשאי לקוח לסיים את מערכת היחסים החוזית בינו לבין עורך דינו מבלי לשלם פיצויי קיום לעוה"ד-מייצגו לשעבר, ועליו להראות ולשכנע את ביהמ"ש שמדובר בנסיבות שהיה בהן כדי להצדיק ביטול ההסכם כאמור.

על הלקוח לשכנע את ביהמ"ש בהתאמה כי התקיימו נסיבות עובדתיות המצדיקות שינוי ביחסי האמון שבין הצדדים, נסיבות שדי בהן כדי להצדיק את הפסקת היצוג במועד ההפסקה כאמור. כך, נדרש הלקוח לשכנע את ביהמ"ש שלא שיקולים זרים הם שעמדו בבסיס החלטתו, כגון כדאיות כלכלית, כי אם שיקולים כבדי משקל אשר יש בהם כדי להעיב על יחסי האמון באופן שיצדיק הפסקת היצוג לפני תום ההליך. במיוחד נכונים הדברים שעה שמטרת העמדת היצוג טרם הושלמה, והלקוח איננו חוזר בו מרצונו להשלים את ההליך, כפי שהיה במקרה של ביניש-עדיאל הנ"ל, אלא שזה העמיד לעצמו יצוג אחר והמשיך באותו הליך ומאותה נקודה בה ביקש לשחרר את עורך דינו מיצוג, עד לסיומו.

למעשה, חובת תום הלב חלה בכל רובדי המשפט לרבות זה החיובי, וזו חלה הן במישור החוזי והן במישור דיני השליחות, החלים בין עוה"ד והלקוח. על מנת שביהמ"ש ישתכנע כי סיבת הפסקת היצוג היא סיבה "הוגנת", עליה לעמוד במבחני תום הלב החלים על מערכת היחסים שבין הצדדים.

ו.
מכל האמור עד כה למדנו כי במקרה שבו בחר לקוח להפסיק את יצוגו ע"י בא כוחו על אף הסכם ההתקשרות שביניהם, עליו לשכנע את ביהמ"ש כי בנסיבות שנוצרו מתקשר סביר ותם לב היה מוצא לנכון להפסיק את היצוג, בשל פערי אמון שנוצרו בין הצדדים.
שיכנע את ביהמ"ש כאמור – תחול עליו חובה לשלם לעוה"ד שאת שרותיו ביקש לסיים, תשלום שכר ראוי.
לא שיכנע את ביהמ"ש כאמור – תחול עליו חובה לשלם לעורך דינו, אותו שיחרר מיצוג, פיצויי ציפייה (קיום), ולמעשה את שיעור מלוא השכר שהיה זה נהנה ממנו לולא שוחרר מיצוג.

כך, כאשר שותק ההסכם בכל הנוגע לתשלום שכה"ט לאחר הפסקת הייצוג.
ז.
דומני כי ההלכות האמורות יש בהן כדי לבטא נכונה את דרך החשיבה הראויה בכל הנוגע לתשלום פיצויי קיום בהעדר הסכמה חוזית, ואולם במקרה בו הגיעו הצדדים להסכמה חוזית אחרת, או אז על ביהמ"ש לשאול את עצמו, בייחוד במקום שבו ההסכמה היא אינה אלא תנאי בחוזה אחיד – מה משקל יהיה להוראה החוזית האמורה.


כך, על ביהמ"ש לשקול האם אין בהוראה הקובעת חובת תשלום שכר מלא גם במקרה של הפסקת ייצוג כדי לרפות ידיו של הלקוח מפני הפסקת ייצוג גם מקום בו הייצוג חוטא להסכמות המקוריות שבין הצדדים ויש בו משום הפרה של ההתחייבות. ממילא על ביהמ"ש לשקול האם אין במתן תוקף להוראה הקובעת חובת תשלום גם במקרה של הפסקת ייצוג כדי ליצור תמריץ שלישי חלילה לעורכי הדין המתקשרים בהסכם מפני עמידה בחיוביהם. כל אלו יחדיו מבטאים את תקנת הציבור שאותה מבקש ביהמ"ש לקיים, של הסכמי שכ"ט המאפשרים לצדדים להם חופש לבחור בהפסקת הייצוג במקרה של הפרת התחייבויות ואשר יהוו תמריץ למתן שירות איכותי והוגן.
ח.
משמדובר אם כן בחוזה אחיד, אשר בו לביהמ"ש שיקול דעת להתערב בנוסח ההסכם, דומני כי ראוי שביהמ"ש ייקח בחשבון מחד את העובדה שהנתבע מוחזק כמי שקרא את ההסכם לפני חתימתו עליו, הבין אותו והסכים לתכנו, על כל המשתמע מכך, ומנגד, ייקח בחשבון שיקולים רחבים יותר כגון תקנת הציבור וסבירות התנאי.
ט.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת ההלכות הנוהגות (כמפורט מעלה) מצאתי כי אין מקום לבטל כליל את התנאי בהסכם הקובע זכות לפיצויי קיום, אך יש להחריגו כך שיתאם את תקנת הציבור מחד ואת כוונת הצדדים מנגד.
בהתאמה אני קובעת כי יש לשנות את הנוסח הנקוב וכי ראוי להוסיף, בסיפת הסעיף, את המילים "ובלבד שעוה"ד לא הפרה חיוביה על פי הסכם זה, באופן המקים ללקוח זכות לבטל את ההסכם בשל אותה הפרה".
דומני כי בהוספת המילים האמורות לתוך ההסכם כאמור מעלה, יהא כדי להמריץ מחד את התובעת לעמוד בהוראות ההסכם ובהתחייבויותיה כלפי הנתבע/הלקוח בתום לב, ומנגד יהא בכך כדי למנוע מלקוחותיה להפסיק את הייצוג בחוסר תום לב וללא הצדקה כנדרש, מבלי להסדיר את שכרה המלא, על פי ההסכמות.
אציין כי דומני כי נוסח זה יש בו ממילא כדי להגשים את שביקשה התובעת להכניס לתוך ההסכם מלכתחילה, קרי הבטחת שכרה בכפוף לקיום ההסכם על ידה בתום לב, וכן יש בו כדי להתאים למשטר תום הלב הנהוג במחוזותינו.


10.

תשלום מלוא שכה"ט ונסיבות הפסקת הייצוג דכאן, הלכה למעשה -
א.
הנה כי כן, משמצאתי כאמור לערוך את השינוי האמור בהסכם, ומשמצאתי כי התובעת לא הפרה את ההסכם, כטענת הנתבע, בהמליצה על קבלת הסדר הטיעון, עלינו לשאול האם הפסיקה התובעת בעצמה את הייצוג ללא הצדקה, כטענת הנתבע, או שמא היה זה הנתבע שבחר להפסיק את הייצוג.


לא למותר להבהיר בנקודה זו כי טענת הנתבע משל בין הצדדים נוצר משבר אמון שבגללו בחר הוא להפסיק את הייצוג על ידי התובעת עומדת בסתירה עובדתית לטענתו לפיה הפסקת הייצוג נבחרה על ידי התובעת, והוכתבה לו על ידה. לפיכך, סבורתני כי אין לשמוע את טענות הנתבעת בדבר קיומו של משבר אמון. על אף הדברים האמורים, וכדי להבין את הלך הרוחות אתייחס להלן לשתי סוגיות שהועלו בהקשר זה מפי הנתבע, האחת עניינה במכתב שנשלח ביום 12/10/14 לכתובת הדואר האלקטרוני של רעיית הנתבע, והשניה עניינה בתזמן הפסקת הייצוג ביחס למועד עריכת הסדר הטיעון.
ב.
משמדובר בעיקר המחלוקת העובדתית שבין הצדדים אבהיר כבר עתה כי מצאתי להעדיף את גרסת התובעת בנוגע לנסיבות הפסקת הייצוג על פני גרסת הנתבע, מן הטעמים שלהלן -
כפי שכבר הבהרתי מעלה מצאתי כי הנתבע הותיר רושם בלתי מהימן על ביהמ"ש כאן, כאשר מצאתי כי עדותו הפכפכה, אינה הגיונית וממילא אינה מתיישבת עם הראיות שבתיק.
כך למשל, טען הנתבע תחילה כי בינו לבין התובעת נערכו 2 פגישות במשרדה של התובעת, פגישה אחת אצל אחיינו, ושני דיונים בביהמ"ש בלבד, לאחר מכן טען כי התקיימה פגישה אחת בלבד במשרד, ולבסוף הודה כי התובעת התייצבה ל-6 דיונים שונים בביהמ"ש. לא למותר לציין בהקשר זה כי על פי המסמכים שהוצגו לתיק, הרי שמלבד 6 הדיונים האמורים (הכוללים התייצבות לשלוש ישיבות הוכחות) הגישה התובעת בשם הנתבע לכל הפחות 8 בקשות שונות בתיקים שהתנהלו נגדו בביהמ"ש.
כך גם נוכח טענות הנתבע בכתב הגנתו, לפיהן על פי הסכם שכה"ט אין הנתבעת רשאית להציע לו הסדר טיעון, והצעה כאמור מהווה הפרה של ההסדר. זאת שעה שבנוסח ההסכם צוין מפורשות בכתב יד כי זו רשאית לעשות כן.
זאת ועוד, עדותו של הנתבע עומדת בסתירה לטענות שהעלה בכתבי טענותיו, וכך גם עדות רעייתו, כפי שהובא לעיל ולהלן.
ג.
טענת הנתבע לפיה התובעת התפטרה מרצונה החופשי נוכח סירובו להסכים להסדר הטיעון, אינה מתיישבת עם המסמכים שהוצגו לתיק ומועדי משלוח מכתבים אלו (ואין זה משנה מה נוסח בחרה התובעת לתת לכותרת המייל ששלחה אל הנתבע בעניין).
כך - הודעת התובעת, ממנה מבקש הנתבע ללמוד כי זו התפטרה מרצונה בשל המחלוקת שבין הצדדים בדבר החתימה על הסדר הטיעון, נשלחה אל הנתבע ביום 20/10/14, באמצעות דואר אלקטרוני (ר' נספח ג' להתנגדות).
יחד עם זאת כבר ביום 14/9/14 הורשע הנתבע על פי הודאתו בעקבות הסדר הטיעון.
משמעות הדבר היא כי העילה להתפטרות, אותה מייחס הנתבע לתובעת, ממילא לא עמדה עוד במועד הפסקת הייצוג.
ד.
זאת ועוד - ביום 19/10/14, יום אחד לפני משלוח הודעת התובעת הנ"ל, שלח הנתבע לתובעת מכתב בדואר אלקטרוני שזו לשונו –
"בוקר טוב!
גב' ויזל הנכבדה.
אבקשך להודיע לאלתר לבית המשפט כי את מפסיקה לייצג אותי בתיק המעצר ובתיק העיקרי.
וזאת בשל שלל סיבות שלא אוכל לפרטן כרגע.
אבקשך לעשות זאת בהקדם האפשרי כדי שאוכל להיערך להמשך הדיונים בהתאם.
יומנעים וכל טוב.
דודו ביתן
" (נספח ב' לכתב התביעה).
עינינו הרואות אם כן כי הנתבע הוא שיזם את הפסקת הייצוג, בהודעה שנשלחה על ידו, לאחר הסכמתו להסדר הטיעון, ובעקבות דרישת התובעת להשלים את תשלום חודש אוקטובר שלא שולם במועדו.
ה.
טענת הנתבע לפיה התובעת היא שהכתיבה לו את נוסח מכתב הפיטורין אינה סבירה ואינה ראויה לאמון אף היא.
מכתבו הראשון של הנתבע בדבר הפסקת הייצוג הוא זה שנזכר מעלה, מיום 19/10/14, מכתב שנשלח כאמור עוד לפני שהודעה התובעת כי פעלה להגשת בקשה לשחרורה מייצוג, ובזה אין נימוקים ואין הבהרות וניכר כי נוסחה בידי מי שאינו משפטן.
סימני הפיסוק שבו מלמדים על כתיבה יצרית, שנכתבה בלהט ומתוך נסיון לריסון עצמי, ועל כן קשה להאמין כי נוסח על ידי התובעת והוכתב לנתבע.
יצוין כי מכתב זה בא ישירות לאחר משלוח מכתב בדוא"ל על ידי התובעת, בו היא מבקשת להפקיד 'בהקדם האפשרי' את התשלום של חודש אוקטובר אשר לא הופקד במועדו.
מכתבו השני של הנתבע בעניין, נכתב ללא ספק נוכח פניית התובעת לפיה נדרש הנתבע להודיע לביהמ"ש על פיטורי התובעת מתפקידה, ואשר בא בעקבות מכתבה של התובעת בו היא מפנה את הנתבע לפנות בעצמו לביהמ"ש, במילים – "שלום רב, ע"פ החלטת בית משפט אתה מחויב להודיע בעצמך כי אני מפטרת מהייצוג ולהבהיר לגבי ייצוג חלופי. כולי תקווה שתפעל ע"פ ההחלטה."(ההדגשה במקור).
בעקבות מכתב זה שלח הנתבע את מכתבו מיום 26/10/14 בו טען כי הוא מבקש לאשר את בקשתו לשחרר את התובעת מייצוגו, והוסיף כי הוא עושה כן הן נוכח קשיים כלכליים והן בשל "משבר אמון קשה" בין הצדדים.
כל עו"ד בר דעת יודע היטב כי במצב שבו נוצר משבר אמון של ממש בין בעל דין לעורך דינו עשוי ביהמ"ש לקבוע כי עוה"ד אינו זכאי לקבלת מלוא שכר הטרחה המוסכם, וזאת נוכח הפסיקה הנוהגת (המפורטת מעלה) הרואה בחיוב כאמור משום נוגד את תקנת הציבור ובחופש ההתקשרות של הצדדים, כראשון במעלה, במיוחד משמדובר בחוזה לקבלת שירות אישי.
הנה כי כן, חזקה כי לו היה הנוסח מוכתב לנתבע על ידי התובעת היתה זו נמנעת מציון טענות בנוגע למשבר אמון, לא כל שכן "קשה" במסגרת בקשת הנתבע לשחרר את באת כוחו מייצוג.
מכל האמור אני סבורה כי נוסח המכתבים שכתב הנתבע לתובעת בקשר עם שחרורו מייצוג הם נוסחיו שלו, וכי הבחירה לשחרר את הנתבעת מייצוג הינה בחירתו של הנתבע, ולא של התובעת.
ו.
לכל אלו יש להוסיף את עדות רעייתו של הנתבע אשר, כאשר התייחסה לשיעור השכר הראוי של התובעת, טענה כי הנתבע והיא הפסיקו לשלם לתובעת לא בעקבות התפטרותה של התובעת והפסקת הייצוג על ידה, כי אם כאשר הבינו כי - כדבריה - "קנינו חתול בשק".
אין לנו אם כן אלא להסיק מתוך דברי רעייתו של הנתבע כי הנתבע בחר להפסיק את הייצוג לאחר החתימה על הסדר הטיעון, כי בהתאמה חדל מלעמוד בתשלומים החודשיים הקבועים בהסכם ההתקשרות שבין הצדדים, וכי לאחר שפנתה אליו התובעת בתלונה בעניין שלח אליה הודעתו לפיה הוא מבקשה להשתחרר מייצוגו.
ז.
כאן המקום להבהיר כי הנתבע אשר מבקש לבסס את הפסקת הייצוג על משבר האמון שנוצר לשיטתו בין הצדדים בחר שלא להציג לביהמ"ש תכתובות ו/או אסמכתאות בנוגע לתקשורת שנערכה בין הצדדים מיום 14/9/14 ועד יום 19/10/14, ובסיכומיו הוא מבקש ליחס חוסר זה לחובת התובעת דווקא.
דומני כי משמדובר במסמכים שלשיטת הנתבע יש בהם כדי לתמוך בגרסתו, שומה חלה עליו דווקא החובה לצרפם, שהרי
בעל דין מוחזק כמי שיציג לפני ביהמ"ש כל מסמך שיש בו כדי לחזקת את עמדתו.
זאת ועוד, המסמכים שהגישה התובעת די בהם כדי להרים את הנטל הראשוני להראות כי הנתבע ביקש לשחררה מייצוג. אם מבקש הנתבע להראות כי קדמה להודעתו מיום 19/10/14 התנהלות המעידה על קרע וחוסר אמון בין הצדדים, עבר נטל הבאת הראיות בעניין זה לכתפיו, להוכיחה.
ח.
אשר לשאלת תשלום חודש אוקטובר, דומני כי אין בה כדי להעלות או להוריד לעניין שאלת קיומו או העדרו של משבר אמון בין הצדדים, כשם שאין בה כדי ללמד מי מהצדדים בחר להפר את ההסכם, ובוודאי שלא ניתן ללמוד מתוכה כי התובעת היא שביקשה להפסיק את ההתקשרות שבין הצדדים, ולבטל את ההסכם, כטענת הנתבע.
הלכה למעשה, אין חולק כי הנתבע לא העביר תשלומים בגין חודשים נובמבר ודצמבר.
מתכתובת המייל שצורפה לעיוני עולה כי בתגובה לדרישת תשלום חודש אוקטובר שהעבירה התובעת אל הנתבע השיבהּ האחרון כי הוא מבקש כי תשתחרר מייצוגו בתיק, ולא ביקש להעמידה על טעותה משל שילם את התשלום החודשי כסדרו ואין מקום לטרוניה מטעמה בעניין.
שתיקתו בעניין זה בזמן אמת, כעולה מהתכתובת שהוצגה (ולא הופרכה), יש בה כדי ללמד כי לכל הפחות לא הוסדר תשלום חודש אוקטובר במועד, וכי היה על התובעת לפנות אל הנתבע בעניין הסדרתו.
הנה כי כן, הגם שעדותה של התובעת בשאלת מועד ביצוע התשלום האחרון (והראשון) נמצאה מגומגמת, עדיין אין בכך כדי ללמד כי התובעת היא שבחרה להפסיק את ההתקשרות על אף עמידת הנתבע בחיוביו החוזיים.
ט.
כאמור לעיל טענת הנתבע בנוגע למשבר האמון עומדת בסתירה עובדתית לטענתו לפיה התובעת היא שביקשה להפסיק את ההתקשרות שבין הצדדים ללא סיבה, ואולם למעלה מן הצורך אתייחס להלן לטענת הנתבע לפיה מכתבה של התובעת אל רעייתו מיום 12/10/14 היא שהובילה למשבר האמון.
כאמור, ביום 12/10/14 נשלח באמצעות הדוא"ל מכתב לרעיית הנתבע, שעניינו פורט לעיל, במסגרת טענות הצדדים.
הנתבע טען כי נוסח המכתב נמצא על ידו מאיים ולא נועד אלא להלך עליו אימים בנוגע לאי חתימתו על הסדר הטיעון.
בחקירת התובעת נשאלה זו האם נכון הדבר כי הגישה תביעה נגד רעיית התובע על סך של 100,000 ₪ בגין לשון הרע, משל אזכור תביעה שאינה כולל הוכחת נזק בסך של 100,000 ₪ בתכתובת שהדוא"ל שנשלחה כאמור אל רעיית הנתבע קשורה בדרך כלשהי להליכים שננקטו בגין פרסום לשון הרע.
עיון בתיק מלמד כי המכתב נשלח ביום 12/10/14, כל זאת שעה שהנתבע כבר הסכים להסדר הטיעון ביום 14/9/14, ולכאורה לא נותרה לתובעת כל סיבה ממשית 'לאיים' על הנתבע.
נוסח התכתובת מלמד על כך שזהות נמענתו שונה מרעיית הנתבע כאן (שהרי זה נפתח במילים "אורלי יקירתי"), וסביר יותר להניח שנועדה לעיניה של אחותה של התובעת מאשר לרעיית הנתבע.
הנסיון לייחס את המייל האמור לאיום מוסווה ביחס להליכי לשון הרע שהתכוונה לכאורה התובעת לנקוט כנגד רעיית הנתבע נראה בעיניי כמאולץ, לכל הפחות. זאת בין היתר הן נוכח תוכן ההודעה (שכולל הזמנה על חשבון התובעת לארוחה) והן נוכח העובדה שהתכתובת נשלחה אל אשת הנתבע ביום 12/10/14, מכתב דרישה להסרת פרסומים פוגעניים נשלח אל אשת הנתבע רק ביום 26/4/15 (למעלה ממחצית השנה לאחר מכן, ובהתאמה כמחצית השנה לאחר שחרור התובעת מייצוג הנתבע בהליך הפלילי), וכתב תביעה בגין פרסום לשון הרע הוגש רק בדצמבר 2015, למעלה משנה לאחר משלוח התכתובת דנן.
יצויין כי הנתבע בחר שלא לצרף העתק מהפרסומים הפוגעניים המכיל מועד פרסומם ואף לא עותק מכתב התביעה שהוגש כנגד רעייתו בעניין, כך שלא נתאפשר לביהמ"ש כאן לבחון מתי בוצע הפרסום. גם בעניין זה מוחזקת לחובתו של הנתבע החזקה לפיה בחר שלא לצרף את המסמכים שאמורים היו לכאורה לתמוך בעמדתו, משום שצירופם היה בו כדי להחלישה.
בהתאמה, חזקה כי הנתבע בחר שלא לצרף מסמכים אלו כדי להסתיר מעיני ביהמ"ש את העובדה שהפרסום הפוגע נעשה חודשים ארוכים אחרי משלוח התכתובת האמורה.
הנה כי כן דומני כי יש להעדיף גם בהקשר זה את גרסת התובעת לפיה מדובר במשלוח בשוגג ובמכתב שאין בינו לבין הצדדים כאן דבר, על פני גרסת הנתבע כי זו נועדה להלך עליו אימים ואשר שימשה כאבן הנגף במערכת היחסים שבין הצדדים אשר הובילה להפסקת הייצוג.
י.
לסיכום הדברים עד כה אני קובעת כי נחה דעתי שהפסקת הייצוג מקורה בהחלטת הנתבע (ורעייתו) להפסיק את ההתקשרות שלא בשל הפרת התחייבויותיה החוזיות של התובעת. למעשה, אף טענת משבר האמון ערב הפסקת ההתקשרות נמצאה בעיניי בלתי ראויה לאמון, ומכל אלו אני קובעת כי על הנתבע לשלם לתובעת את מלוא שכר טרחתה בהתאם להסכם (המתוקן כאמור מעלה) שבין הצדדים כאן.
11.
לא ניתן לסיים מבלי לציין כי התרשמתי, בתום בחינת החומר הראייתי שלפניי, כי הפסקת ההתקשרות אינה נובעת אלא מרצונם של הנתבע ורעייתו לחסוך בהוצאות ולהתגבר על הקושי הכלכלי אליו נקלעו.
מדובר למעשה בשיקולים זרים שאין ליתן להם יד בקשר עם הפרת ההתחייבות החוזית דכאן.
למסקנה זו הגעתי הן נוכח העובדה שבבקשת הנתבע לשחרור התובעת מייצוג ציין כי הוא מצוי בקושי כלכלי, וטענתו לפיה הטענה הועלתה רק כדי שיזכה למינוי של סניגור ציבורי נמצאה בעיניי דלה וקלושה, הן נוכח העובדה שפעם אחר פעם חזר הנתבע וטען כי יכול היה להגיע לאותו הסדר טיעון אף ללא סיועה של התובעת כאן ומבלי להתחייב בתשלום שכרה, משל שיעור שכרה של התובעת הוא שעמד לנגד עיניו בכל שלב הפסקת הייצוג (טענות אלו ביחד עם הצהרות הנתבע ורעייתו מעל דוכן העדים כי שילמו לתובעת מעבר לתשלום לו היא זכאית עבור עבודתה, וכי הפסיקו לשלם כשהחליטו כי "קנו חתול בשק" מביאים את ביהמ"ש כאן לכלל מסקנה כי ממילא אין בטענות הנתבע אלא משום טענה לטעות בכדאיות העסקה שאין ליתן לה יד), הן נוכח העובדה שאין חולק כי הנתבע נקלע לקושי כלכלי בעקבות הארוע נושא ההליך הפלילי בשל הפסקת העסקתו, שהיתה מבין העניינים שביקשו הנתבע ורעייתו למנוע לשיטתם במלחמתו על חפותו בהליך הפלילי, והן נוכח העובדה שהפסקת הייצוג נעשתה בשלב מתקדם של ההליך ולאחר שהסוגיה היחידה שנותרה לבחינה הינה סוגיית הענישה.
12.
לבסוף ראיתי לנכון להבהיר כי גם הטענה שהעלה הנתבע משל הוגשה התובענה בטרם עת, וכאשר טרם הצטבר לחובתו מלוא החוב נשוא התביעה אין לה מקום, שהרי העדר הסדרת התשלומים החסרים, במהלך החודשים נובמבר ודצמבר, ביחד עם הצהרות הנתבע כאמור מעלה הן הנותנות כי הנתבע התכוון להמשיך ולהפר גם את חיוביו הבאים, באופן שהקים לתובעת את הזכות לתבוע את מלוא השכר במועד הגשת התביעה, ובשים לב להפרה הצפויה (וראה לעניין זה הוראות סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970).
מכל אלו, אני קובעת כי הנתבע הוא שבחר להפסיק את ההתקשרות שבין הצדדים, שלא בשל הפרת התחייבויות התובעת כלפיו, וכי בהתאמה עליו לשאת במלוא תשלום שכה"ט.
הנה כי כן אני רואה לנכון לקבל את התביעה, ולהורות על חידוש ההליכים בתיק ההוצאה לפועל. הנתבע יישא בהוצאות התובעת בגין ההליך כאן בסך של 2,500 ₪ ובשכ"ט עורך דינה בסך של 2,500 ₪ נוספים (כולל מע"מ). סכום זה יתווסף לחוב בתיק ההוצאה לפועל.
לצדדים זכות להגיש ערעור על פסה"ד בתוך 45 ימים ממועד קבלתו.
המזכירות תמציא לצדדים העתק מפסה"ד, ואלו יעבירו עותק ללשכת ההוצאה לפועל.
ניתן היום,
י"ט שבט תשע"ח, 04 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.









תאמ בית משפט שלום 19203-08/15 נוגה ויזל נ' אברהם דוד ביתן (פורסם ב-ֽ 04/02/2018)