פסקי דין על נביה עאסי | פסקי דין על תאופיק עאסי | פסקי דין על עלי עאסי | פסקי דין על חוסני מחמוד ריאן | פסקי דין על אליהו חברה לבטוח |

40552/04 א     24/07/2005




א 40552/04 נביה עאסי, תאופיק עאסי, עלי עאסי נ' חוסני מחמוד ריאן, אליהו חברה לבטוח בע"מ




1
בתי המשפט
א 040552/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
24/07/2005
תאריך:
כב' השופטת תמר אברהמי

בפני
:
1. נביה עאסי

2. תאופיק עאסי

3. עלי עאסי

בעניין:
התובעים
נ ג ד
1 . חוסני מחמוד ריאן

2 . אליהו חברה לבטוח בע"מ


הנתבעים
פסק דין
1. לפני תביעה בסדר דין מהיר בענין נזקיה הרכושיים של תאונה שהתרחשה ביום 9.4.04 בסמוך לכפר ברא.

בתאונה היו מעורבים 2 כלי רכב: פולקסוואגן טרנספורטר בו נהג התובע 3 (להלן - "התובע") ומיצובישי בה נהג הנתבע 1 (להלן - "הנתבע").

2. בתביעה נטען כי התובע התנגש ברכבו של הנתבע אשר הגיח מהצד הימני של הכביש וחסם את נתיב נסיעתו. התובעים טוענים כי בנסיבות הענין ארוע ההתנגשות היה בלתי נמנע וכי הנתבע אחראי לנזקי התאונה לפי שלא נתן זכות קדימה, חסם את נתיב נסיעתו של התובע, לא שם לבו למתרחש בכביש, לא וידא לפני הכניסה לכביש שהכביש פנוי, נהג בפזיזות, הגיח ללא כל אזהרה וכדומה.

הנתבעים טוענים כי המיצובישי נסעה במישרין, פנתה ימינה וכאשר היתה סמוך להשלמת הפניה הגיח רכב התובעים מאחוריה ופגע עם חזיתו, בצדה הימני.

3. מן האמור לעיל ומהעדויות שנשמעו לפני עלה כי מוקד המחלוקת בין הצדדים בשאלה האם המיצובישי יצאה במפתיע משביל עפר שבימין הדרך (בנסיעה לאחור), או שמא היתה המיצובישי במהלך של פנייה ימינה (בנסיעה קדימה) עת התרחש המפגש בין כלי הרכב באחריות התובע שהגיח מאחור.

כמצוות תקנה 214טז לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, ינומק

פסק דין
זה באופן תמציתי.

דיון
4. מטעם התובעים זומנו חמישה עדים. שלושה מהם היו ברכב התובעים בעת התאונה (עדותם של שני האחרים נגעה לשאלת הבעלות ברכב). לפי כל העדויות האמורות, הארוע התרחש ביום ו' בערב, כאשר התובע וחבריו היו בדרכם לחתונה בג'לג'וליה.

מעדותו של מר מוחמד עאסי, שישב במושב האחורי של רכב התובעים, עלה כי עד זה לא ראה פרטים ואת הארוע. העד ציין כי הנתבע "כנראה" יצא מצד הדרך וכי בכל הנוגע למקום עמידתה של המיצובישי קודם לתאונה, הוא מעיד על בסיס התמונות שראה ועל בסיס דברים שנאמרו בין הצדדים ("לפני התאונה לא ראיתי את רכבו", עמ' 2 ש' 12-13 לפרו' 18.11.04, "לא ראיתי את הרכב של חוסני", שם בעמ' 3 ש' 13, "לא ראיתי מה היה", שם, ש' 14). העד אמר כי לא ראה אורות נסיעה לאחור של המיצובישי וטען כי הדבר ארע תוך שניות וכן העלה השערה כי הנורות במיצובישי היו שרופות. כאמור, איני סבורה שהעד ראה את פרטי הארוע כלל, וממילא גם השאלה אם ראה אורות נסיעה לאחור אינה משמעותית.

גם מר שאדי עאסי, שישב במושב שליד הנהג, לא ידע לומר איך רכבו של התובע "נכנס" ברכבו של הנתבע ולא ראה את הרכב השני לפני התאונה. העד ציין כי הוא מסיק שהרכב השני נסע לאחור אבל לא ראה אותו נוסע לאחור (עמ' 10 ש' 14 לפרו' 10.2.05). הוא מעריך שהרכב השני נסע ברוורס בין השאר בשל מיקום התאונה ("אם הוא לא נסע רוורס אז הוא עמד באמצע הכביש?" עמ' 12 ש' 3-4 לפרו' 10.2.05) ומשום שלא ראה אורות של רכב הנתבע.

5. נותרים אנו, מצידם של התובעים, עם עדותו של התובע לגבי נסיבות הארוע. מטעם הנתבעים העיד הנתבע עצמו. אין מנוס מלומר כי אף אחת מהעדויות האמורות לא הרשימה בסדירות, הגיון או מהימנות מרובים.

התובע עצמו, אשר נהג ברכב, העיד כי היה חשוך וכי המיצובישי היתה כנראה בדרך עפר ויצאה פתאום. עוד העיד התובע כי לא ראה את המיצובישי לפני שיצאה וכי לא היו לה אורות. התובע אמר בין השאר - "לראשונה הבחנתי בו כשפגעתי בו" (עמ' 4 ש' 18 לפרו' 18.11.04) וכן אישר - "נכון שלראשונה ראיתי אותו אחרי שפגעתי בו" (עמ' 5 ש' 20 לפרו' 18.11.04). משנשאל לענין אורות נסיעה לאחור של המיצובישי, אמר התובע כי לא יכול היה לראותם בגלל הזוית של הרכבים. עם זאת, התובע העיד שלא ראה קודם לכן את המיצובישי וממילא לא יכול היה לדעת מה היתה זוית רכב זה (אין מחלוקת כי כלי הרכב נעצרו לאחר התאונה במקומות שאינם מיקום התאונה). התובע אינו יודע אפוא את נסיבות הארוע באופן פוזיטיבי.

6. ברם, התשתית הראייתית מצידם של הנתבעים רעועה יותר. מטעם הנתבעים העיד כאמור הנתבע עצמו. אדם נוסף שהיה ברכבו נמצא במעצר ולא יכול היה להתייצב לעדות ונוסע נוסף לא התייצב לעדות מטעמים לא ידועים. נקודת המוצא אם כך שלפנינו עדותו של בעל דין בלבד וכי לכל הפחות עד אחד שנכח בארוע לא הובא לעדות, על המשתמע מכך.

הנתבע העיד כי פנה ימינה לשביל העפר משום שחבר שנסע עימו ברכב היה צריך להתפנות ולא יכול היה להתאפק. עוד העיד הנתבע כי טרם השלים את הפניה, שמע רעש כאשר הרכב האחר ירד לשוליים ופגע ברכב בו נהג הנתבע.

7. עדותו של הנתבע היתה רחוקה מלעורר אמון. כך למשל, הנתבע לא יכול היה לזכור פרטים (למשל, אם התאונה ארעה בשעות אור או חושך) וכן לא הקפיד לדייק בדבריו. לדוגמא: בשלב מסוים העיד הנתבע כי רכבו "הסתובב 6 פעמים אולי" (עמ' 5 ש' 20 לפרו' 11.7.05) וכשנשאל בענין השיב: "הסתובב, כן, אני יודע 6 פעמים?...הייתי סופר? אני הרגשתי שהרכב הסתובב" (שם, ש' 25-27).

במהלך העדות טען הנתבע כי למעשה רכבו של התובע ירד לשוליים ואז פגע בו. הנתבע גם הדגים באולם בית המשפט ירידה ופגיעה זו באמצעות דגמי מכוניות. גרסה זו הופיעה בעדות לראשונה ולא ברור כלל לשם מה ירד לפתע רכב הנוסע בכביש (רכב התובעים), אל העפר (ולא בדרך של פנייה). עוד לא ברור, אם רכב יורד אל השוליים, הכיצד ישמע הנתבע את גלגליו של רכב זה באופן הנטען על ידו.

בשלב מסוים ציין הנתבע כי בזמן התאונה אמר אחד מנוסעי הרכב האחר (רכב התובעים) שהתובע סבר כי מדובר בחזיר (עמ' 4 ש' 12-13 לפרו' 11.7.05). אמירה זו מחזקת למעשה את טענת התובעים כי משהו זינק לכביש וכי ברגע הראשון סברו כי מדובר בחזיר. אין היא מחזקת טענה כי רכב התובעים ירד אל השוליים מטעמים שאינם ידועים.

8. לרכבו של הנתבע נגרם נזק רב. הנתבע עצמו אמר כי הרכב "הלך" (עמ' 9 ש' 25 לפרו' 11.7.05). הנזק הממשי גם נחזה בתמונות הרבות שהוגשו. לרכב בו נהג הנתבע היה רק ביטוח צד ג' ולא ביטוח מקיף. הנתבע אישר שהרכב תוקן וכי שילם את הדבר מכיסו. והנה, הנתבע לא דרש את התשלום מהצד שכנגד ולא הגיש תביעה. כאשר נשאל לגבי הדבר אמר כי היה בהליכים לכך אבל תביעת התובעים הוגשה ראשונה. מדובר באמירה כללית שלא ניתן לה גיבוי ובכל מקרה היא אינה מסבירה מדוע לא הוגשה דרישתו של הנתבע על דרך תביעה שכנגד לאחר שכבר נמצא ממילא בהליך משפטי.

9. במקביל ובמאמר מוסגר יצויין כי לא מצאתי לתת משקל של ממש לטענות שהועלו בענין מיקום הנזק ברכבו של הנתבע, מיקום עצירת כלי הרכב ויכולתו של הנתבע להשיב בענינים אלו. ב"כ התובעים טען כי מוקד הנזק ברכבו של הנתבע הינו במוקד הימני אחורי בעוד אם היתה טענת הפניה נכונה, היה מקום לצפות לנזק בחלק השמאלי אחורי דווקא. הנתבע לא ידע להשיב על טענה זו כאשר נחקר. בהעדר תשובה אין מבחינתי רבותא. העד אינו מומחה, וכמי שישב בתוך רכב שנפגע, מסתבר הדבר כי לא ידע כיצד ובאיזה מקום נגרמה כל פגיעה ואיך מתיישב הדבר עם זויות. לגופה של טענה - הזויות המדויקות בהן היו כלי הרכב עובר למפגש ביניהם אינן ידועות, קיים נזק ממשי בצד הימני אחורי של המיצובישי ואני סבורה כי מיקום זה יכול להתיישב עם שתי הגרסאות. דברים דומים יש לומר לגבי הטענה המשתמעת של מיקום עצירת הרכב לאחר הפגיעה וההדיפה שנגרמה הימנה.

10. בסופו של יום, לאחר ששקלתי את מכלול הראיות והטעונים שלפני, לרבות הדרך בה הדגימו העדים את התאונה, נוטה הכף לזכות התביעה. אני מוצאת כי גרסת התביעה מסתברת יותר מגרסת הנתבעים ועל אלו לחוב בנזקי התאונה. עם זאת, אני סבורה שהתובע נסע במהירות גבוהה בהרבה מזו בה היה מוכן להודות. המרחק בין הכיכר למקום הארוע לא הובהר סופית (גם ההערכות בעדויות עדי התביעה לא היו דומות זו לזו) ולא מצאתי שהוכח שלא ניתן היה לפתח מהירות ממשית. נזקי התאונה עצמה מעידים על ההיפך והתרשמתי ממכלול העדויות שהתובע היה עסוק בשיחה ברכב ולא בתנאי הדרך. אני מוצאת לקבוע לתובעים אשם תורם של 20%.

11. סכום הנזק המוכח הינו 12,660 ₪ נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (24.5.04). לא מצאתי כי הוכחו לפני נסיבות המצדיקות פסיקת סכום נוסף בגין נזק לא ממוני. לאור תצהירו של התובע 1, שלא נסתר (עמ' 10 לפרו' 10.2.05), הגורם הזכאי לפיצוי הוא התובע 2 (בלבד).

12. לא מצאתי בראיות ובטעונים האחרים שהובאו לפני כדי לשנות מסקנות הדיון ודיון בהם יחרוג מחובת הנמקתו התמציתית של פסק הדין.

סיכום
13. הנתבעים מחוייבים כלפי התובע 2 ב- 80% מסכום הנזק המוכח כפי שצויין לעיל וכן ישאו בסכום האגרה ששולמה בהגשת התביעה, בשכר בטלת עדים (אם וככל שנפסק במהלך הדיונים) ובשכ"ט עו"ד בסך 1300 ₪ בצרוף מע"מ. תביעת התובעים 1 ו-3 נדחית לא צו להוצאות.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום י"ז בתמוז, תשס"ה (24 ביולי 2005), בהעדר.

תמר אברהמי
, שופטת








א בית משפט שלום 40552/04 נביה עאסי, תאופיק עאסי, עלי עאסי נ' חוסני מחמוד ריאן, אליהו חברה לבטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 24/07/2005)