פסקי דין על ראובן דלגדו

41985-10/17 פ     11/02/2018




פ 41985-10/17 מדינת ישראל נ' ראובן דלגדו








בית משפט השלום בבאר שבע

ת"פ 41985-10-17 מדינת ישראל
נ' דלגדו (עציר)

תיק חיצוני: 467724/2017




לפני
כב' השופט יובל ליבדרו


המאשימה:

מדינת ישראל
באמצעות תביעות נגב


נגד

הנאשם:
ראובן דלגדו

(עציר)
על ידי באת כוחו עו"ד פאולה ברוש



החלטה

מבוא
המוסמך בית המשפט להורות לקצין מבחן להעביר לידי הפסיכיאטר המחוזי עותק מתסקיר מעצר לצורך גיבוש חוות דעת לעניין כשירות הנאשם לעמוד לדין ואחריותו למעשיו?

השאלה שבכותרת היא השאלה שבמוקד החלטה זו.

השתלשלות העניינים
1.
ביום 23.10.2017 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של איומים, תקיפה סתם של בת זוג, שימוש פחזני באש או בחומר דליק ותקיפה הגורמת חבלה ממש.

2.
ביום 28.01.18 התקבלה בקשת המאשימה לתיקון כתב האישום ובמסגרתו התווספו, בין היתר, עבירות איומים לעבירות שיוחסו לנאשם בכתב האישום המקורי.

3.
בין המועד שבו הוגש כתב אישום המקורי למועד שבו תוקן כתב אישום הגיש הפסיכיאטר המחוזי חוות דעת ולפיה הנאשם לא היה אחראי למעשיו (חוות דעת מיום 25.12.17). יצוין כי אף חוות דעת ראשוניות שהוגשו קודם לחוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי מצאו הנאשם "לא אחראי" למעשיו ו/או במצב פסיכוטי.

5.
הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המקורי וטען לסייג אי-שפיות הדעת.

6.
המאשימה הודיעה כי אין היא מקבלת את חוות דעת הפסיכיאטר המחוזי וכי עומדת היא על חקירתו הנגדית של הפסיכיאטר המחוזי.

7.
בעקבות החלטתי להתיר תיקון כתב האישום, הוריתי ביום 28.01.18 לפסיכיאטר המחוזי להשלים חוות דעתו גם ביחס לעבירות החדשות שהתווספו לכתב האישום, אשר נעברו על פי הנטען חודשים מספר קודם לעבירות שיוחסו לנאשם בכתב האישום המקורי, ואשר לא הייתה התייחסות אליהן בחוות הדעת.

8.
יצוין כי הנאשם עצור, והתיק נקבע תחילה לשמיעת עדותם של הפסיכיאטרים ליום 07.02.18.

9.
עוד יצוין כי לאחר הדיון שהתקיים ביום 28.01.2018 הגישה המבקשת בקשה לחומר חקירה, הקשור במסמכים שונים שנמצאים על פי הנטען בשב"ס, בקשה שמצאתי מקום להעבירה למותב אחר.

10.
בנוסף, ביום 30.01.2018 הגיש הפסיכיאטר המחוזי בקשה ליתן צו לבדיקה נוספת של הנאשם; להיפגש עם אשת הנאשם (המתלוננת) לקבלת מידע; לקבל תסקיר של שירות המבחן ולדחות את מועד הגשת חוות הדעת המשלימה בשבוע.

11.
המאשימה עתרה לקבל את בקשת הפסיכיאטר המחוזי על כל רכיביה. אשר להעברת תסקיר המעצר לפסיכיאטר המחוזי, סבורה המאשימה כי נוכח הוראות סעיף 23 לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: "חוק טיפול בחולי נפש") (אליו אתייחס בהמשך) יש לאפשר לפסיכיאטר המחוזי לקבל התסקיר. בנוסף הוסיפה המאשימה כי לצורך בדיקה מעמיקה וחוות דעת מבוססת ראוי ש"מלוא החומרים הרלוונטיים" יונחו בפני
הפסיכיאטר המחוזי.

12.
ב"כ הנאשם לא התנגדה למפגש של הפסיכיאטר המחוזי עם אשת הנאשם ואולם התנגדה היא לדחיית המועדים בתיק ולהעברת תסקיר המעצר. באשר להעברת תסקיר המעצר לפסיכיאטר המחוזי, הפנתה ב"כ הנאשם לסעיף 191 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") (אליו אתייחס בהמשך).

13.
בהתאם לתגובת הצדדים אפשרתי לפסיכיאטר המחוזי להיפגש עם אשת הנאשם (שהיא כזכור עדת תביעה בתיק). כן נעתרתי לבקשה לבדוק פעם נוספת את הנאשם ואף דחיתי את דיון ההוכחות ליום 15.02.2018 וכנגזר מכך את המועד להגשת חוות דעת הפסיכיאטר המחוזי עד ליום 12.02.2018 .
באשר לתסקיר המעצר ביקשתי לקבל הבהרה מהפסיכיאטר המחוזי באשר לתכלית בקשתו לקבל התסקיר. כן ביקשתי לקבל תגובת שירות המבחן לבקשה זו.

14.
מתגובת הפסיכיאטר המחוזי מיום 07.02.18 עולה כי הפסיכיאטר המחוזי מבקש לעיין בתסקיר שירות המבחן "היות וקצינת המבחן הינה הגורם המקצועי היחיד שראה את הנאשם בנקודת הזמן בין הבדיקה הראשונה של ד"ר גריסרו בה אובחן כשרוי במצב פסיכוטי לבין הבדיקה השנייה בה אובחן במצב של רמיסיה ללא תסמינים פסיכוטיים. עיון בתסקיר שירות המבחן יכול לרמז לעניין מצבו הנפשי בנקודת זמן זו". (דגש לא במקור, י' ל').
הפסיכיאטר המחוזי ציין עוד כי בעבר נעזר בתסקירי שירות המבחן.

15.
בניגוד לאמור בהבהרת הפסיכיאטר המחוזי הנ"ל, שירות המבחן מסר כי בתגובתו מיום 07.02.18 כי "במקרים בהם אנו נדרשים להעביר לפסיכיאטר המחוזי אינפורמציה רלוונטית אודות מטופל, אנו מגישים דוח סוציאלי בעניינו בו מועברת האינפורמציה אודותיו" (דגש לא במקור, י' ל').

דיון

16.
אבקש להקדים מסקנה לדיון ואומר כבר עתה כי לטעמי באופן עקרוני קיימת לבית המשפט סמכות להורות לשירות המבחן להעביר תסקיר, ובכלל זה תסקיר מעצר, לעיונו של הפסיכיאטר המחוזי, לצורך גיבוש חוות דעת מטעמו לעניין כשירות הנאשם לעמוד לדין ו/או לעניין אחריות הנאשם למעשים המיוחסים לו בכתב האישום.

יחד עם זאת, יש להבחין בין שאלת הסמכות לשאלת אופן הפעלת הסמכות. לטעמי, אין לקבוע "כלל אצבע" לפיו כל אימת שמבקש גורם כלשהו בהליך (שאינו הנאשם) להעביר לידי הפסיכיאטר המחוזי העתק מתסקיר לצורך גיבוש חוות דעתו בשאלת הכשירות
והאחריות של הנאשם יש לאפשר זאת.





17.
בתחילתו של הדיון סבורני כי ראוי לתת את הדעת להוראות החוק השונות הרלבנטיות לענייננו.

סעיף 21א (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים") קובע כי:

"בדיון בבקשה למעצר לפי סעיפים 12 ו-21 ובערר על החלטה לפי סעיפים אלה, רשאי בית המשפט להורות על הגשת תסקיר מעצר, ורשאי הוא להורות על שחרור בפיקוח קצין מבחן, כאמור בסעיף 48(א)(6); תסקיר מעצר לא ישמש תסקיר קצין מבחן לעניין העונש, על פי הוראות סעיף 37 לחוק העונשין, תשל"ז–1977 (להלן – חוק העונשין); על תסקיר מעצר יחולו הוראות סעיף 191 לחוק סדר הדין הפלילי..."


סעיף 191 לחסד"פ קובע כי:

"העתק התסקיר של קצין מבחן שנתקבל לפי סעיפים 37 ו-38 לחוק העונשין, תשל"ז–1977, ושל תוצאות הבדיקות והחקירות האחרות יימסרו לתובע ולסנגורו של הנאשם, אם יש לו סניגור, ובית המשפט ישמע כל טענה לכתוב בהם; אולם רשאי בית המשפט לצוות שהעתק כאמור יימסר גם לנאשם, ורשאי בית המשפט, על פי הצעה מנומקת של קצין המבחן או על פי יזמתו הוא, לצוות מטעמים מיוחדים שאין לגלות את תכנם, כולו או מקצתו, לבעלי הדין."


תקנות 27 ו-28 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 קובעות אף הן כי:

"27(א) לא הורה בית המשפט, תוך שני ימים מיום הגשת התסקיר או התוצאות כאמור, על אי גילוים לבעלי הדין - יימסרו עותקים מהם, במעטפות סגורות, לבעלי הדין לא פחות מחמישה ימים לפני המועד לדיון בהם, מלבד אם ויתרו על כך.

(ב) הורה בית המשפט על אי גילוי חלקי, יימסרו העתקים כאמור בכפוף להוראת בית המשפט.

(ג) אין בהוראות תקנה זו כדי לגרוע מסמכות בית המשפט להורות על מסירת עותק לנאשם בכל עת."


"28(א) מי שהגיע לידיו תסקיר לצורך הליך משפטי לא ישתמש בתסקיר או בתוצאות של הבדיקות והחקירות האחרות שנמסרו לפי תקנות אלה ולא יגלה ידיעות שהגיעו לידו באמצעות התסקיר, אלא לצורך ההליך המשפטי שבקשר אליו נמסר התסקיר
."




בהקשר זה יש להפנות גם אל תקנה 3 לתקנות המבחן (תסקיר קצין מבחן), התשס"ז-2006 לפיה:

"על תסקיר לפי סעיף 2 לפקודה יחולו, בשינויים המחויבים, הוראות סעיף 37 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, סעיף 191 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 ותקנות 26 עד 28 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974."


ולתקנות 29 ו-30 לתקנות המבחן (שירות המבחן), התשי"ג-1959 לפיהן:


"29. הגיעה לאדם ידיעה תוך כדי ביצוע תקנות אלה, ישמור אותה בסוד ולא יגלנה אלא במידה שיש צורך בכך לשם ביצוע כל חיקוק או במידה שקיבל אישור לכך מקצין המבחן הראשי."


"30. התיקים האישיים יהיו סודיים ופרט לעובדים המוסמכים של השירות לא יורשה העיון בהם, אלא ברשות קצין מבחן מחוזי או הממונים עליו."

18.
הנה כי כן, תסקיר קצין מבחן, ובכלל זה תסקיר מעצר, הוא סודי, וניתן להעבירו אך לבית המשפט ולבאי כוח הצדדים, ובמקרים מסוימים ניתן אף להעבירו לנאשם. מכאן ניתן ללמוד שאין מקום להעביר התסקיר אל הפסיכיאטר המחוזי.

19.
יחד עם כל האמור לעיל, מסענו בספר החוקים לא הסתיים, שכן המחוקק התייחס אף לצרכי עבודתו של הפסיכיאטר המחוזי. סעיף 23 לחוק טיפול בחולי נפש קובע כי:
"(א) ראש שירותי בריאות הנפש או מי שהוא הסמיך לכך בכתב מבין עובדי משרד הבריאות, רשאים לדרוש מידע לגבי חולה מכל עובד של בית חולים או של מרפאה, להיכנס למקום כאמור, לבדוק בו חולים ולערוך בו כל חקירה שימצא לנכון.

(ב) פסיכיאטר מחוזי רשאי, לשם ביצוע תפקידיו, להיכנס לכל בית חולים או מרפאה שבמחוזו, וכן רשאי הוא לדרוש מידע מכל אדם ולערוך כל חקירה או בירור הדרושים לביצוע הוראות חוק זה או הוראות לפיו.
(ג) אדם, שראש שירותי בריאות הנפש או שפסיכיאטר מחוזי פנה אליו לפי סעיף זה, חייב לספק לו כל מידע שנדרש ממנו
."

20.
הנה כי כן, מנקודת מבטו של הפסיכיאטר המחוזי, קמה לו סמכות לדרוש מידע מכל אדם ולערוך כל חקירה הדרושה לביצוע הוראות החוק לטיפול בחולי נפש, ובכלל זה
לצורך גיבוש חוות דעת לעניין האחריות והכשירות של הנאשם במסגרתו של הליך פלילי. "כל אדם" – משמע גם קצין המבחן.

21.
ועתה, משבחנו את הוראות החוק הרלוונטיות מנקודת מבטם של קצין המבחן ובית המשפט, ומנקודת מבטו של הפסיכיאטר המחוזי, יש להידרש לנקודת מבטו של הנאשם.
סעיף 50א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 קובע כי:
"עובד סוציאלי כהגדרתו בחוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1996, אינו חייב למסור ראיה על דבר הנוגע לאדם שנזקק לשירותו והדבר הגיע אליו תוך עיסוקו כעובד סוציאלי והוא מן הדברים שלפי טיבם נמסרים לעובד סוציאלי בדרך כלל מתוך אמון שישמרם בסוד, אלא אם כן ויתר האדם על החיסיון או שבית המשפט מצא כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף על העניין שיש שלא לגלותה".



ונזכיר גם את סעיף 13(ג)(1) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, הקובע כי:
אין בהוראות סעיף זה
(על אודות זכות עיון במידע – י' ל') כדי לחייב למסור מידע בניגוד לחיסיון שנקבע לפי כל דין, אלא אם כן המבקש הוא מי שהחיסיון נועד לטובתו".
יש לתת את הדעת בהקשר של חוק זה גם לסעיף 16 שבו, ולפיו:
"לא יגלה אדם מידע שהגיע אליו בתוקף כעובד, כמנהל או כמחזיק של מאגר מידע, אלא לצורך ביצוע עבודתו או לביצוע חוק זה או על פי צו בית משפט בקשר להליך משפטי...".
יצוין כי מידע בהקשר של הסעיפים הנ"ל מוגדר בסעיף 7 לחוק זה בהאי לישנא:
"נתונים על אישיותו של אדם, מעמדו האישי, צנעת אישיותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, הכשרתו המקצועית, דעותיו ואמונתו", כאשר נתונים על אישיותו של אדם, צנעת אישיותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, דעותיו ואמונותיו של האדם מוגדרים כ"מידע רגיש".

22.
מן האמור עולה, כי על ההוראות המגבילות את יכולת בית המשפט להעביר את תסקיר המעצר לידיו של הפסיכיאטר המחוזי מתווספות אותן הוראות חוק המבקשות לשמור על זכויותיו של הפרט – האדם – הנאשם בדבר העברת פרטים אישיים שלו אשר הועברו בינו לבין עובד סוציאלי, ובענייננו קצין המבחן שהוא-הוא העובד הסוציאלי.

23.
בהקשר זה של חיסיון עובד סוציאלי-מטופל יש לשאול האם באמת נכנס עניינו של נאשם או של עצור הנפגש עם קצין מבחן לצורך הגשת תסקיר מעצר בעניינו תחת כנפי החיסיון שבסעיף 50א הנ"ל. השאלה היא אם האם סיטואציה זו היא אותה סיטואציה טיפולית שעומדת בבסיס החיסיון. שאלה זו עלתה בהקשר דומה של חיסיון על דברים שנאמרו במסגרת הסתכלות פסיכיאטרית במסגרת ע"פ 7974/07 הונצ'יאן לין נ' מדינת ישראל
(פורסם בנבו) שם התייחס בית המשפט העליון בהרחבה לסוגיה, אם כי מצא שלא לקבוע הלכה בעניין משהדבר לא נדרש לצורך הכרעה שם.

24.
סבורני כי מקבץ הוראות החוק הרלוונטיות לענייננו מגבש מסקנה אודות כך שקיימת אפשרות להורות על העברת תסקיר המעצר אל הפסיכיאטר המחוזי. אפשרות זאת מתבססת הן על סמכותו של הפסיכיאטר המחוזי לקבל מידי כל גורם מידע כאמור בסעיף 23 לחוק לטיפול בחולי נפש, והן על העובדה שהחיסיון הקיים בסעיף 50א לפקודת הראיות בעניינו של עובד סוציאלי הוא חיסיון יחסי, כאשר לבית המשפט האפשרות להורות על גילוי הראיה אם מצא שהצורך בעשיית הצדק לשם כך עדיף על העניין שיש באי-גילוי הראיה.

לעמדה התומכת במתן אפשרות העברת התסקיר לפסיכיאטר המחוזי (אם כי במסגרת החלטת מעצר) ראו מ.ת (י-ם) 30939-05-10 מדינת ישראל
ואח' נ' פלטו (השופטת תמר בר-אשר צבן).

25.
נדמה כי אפשרות זו לשמר סמכות אודות העברת מידע
מתכתבת אף עם המגמה שקנתה לה שביתה אודות מעבר מקבילות למשקל (ראו בהקשר הפלילי למשל חוות דעתו של השופט דנציגר בע"פ 1620/10 מצגורה נ' מדינת ישראל
, פורסם בנבו, וההפניות שם).

26.
מתן אפשרות לפסיכיאטר מחוזי לעיין במקרים מסוימים בתסקיר שירות מבחן מקורו לא רק בהוראות חוק המאפשרות הדבר, כי אם גם
בחשיבות הנודעת לכך שחוות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי תהיה מבוססת ובעלת תשתית עובדתית רחבה ככל הניתן.
לעניין חשיבותה של תשתית עובדתית איתנה הנדרשת לביסוס חוות דעת פסיכיאטר מחוזי, שהוא גוף מנהלי ראו בהקשר דומה, בג"ץ 987/94 יורנט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, 423-425 פורסם בנבו, בהקשר של איסוף הנתונים, השייכות לעניין, אמינות הנתונים והתבססות על ראיות מהותיות.
הצורך בביסוס חוות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי נובע הן מהמשקל הגבוה שעל דרך כלל נותן בית המשפט לחוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי הנתפס כגוף מקצועי, מנוסה ובלתי תלוי, הן מהאמורפיות האופפת סוגיה זו של בחינת הלך נפשו של הנאשם בעת ביצוע העבירה שיכולה להיות חודשים או אף שנים קודם לבדיקה ולמשפט והן כפועל יוצא של חשיבות ההגעה אל חקר האמת במשפט בכלל ובמשפט הפלילי בפרט (ראו בהקשר דנ"פ 5852/10 מדינת ישראל
נ' מאיר שמש ואח', פורסם בנבו, בפסקה 23 וההפניות ששם).

27.
אחר שאמרנו כל הדברים האלה, אחזור לחלק השני של מסקנתי הנ"ל ולפיו לא תמיד יהיה מקום להורות על העברת התסקיר לקצין המבחן.

יש לחזור ולהזכיר את עקרון סודיות התסקיר ואת חסיון העובד הסוציאלי ממנו נהנה הנאשם. בעניין זה של ההבחנה בין סודיות וחיסיון ראה מאמרו של השופט י' עמית: "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי - ניסיון להשלטת סדר", פורסם בספר אורי קיטאי, 2007.

28.
מעבר להוראות החוק המחייבות אותנו בזהירות העברת התסקיר המפורטות מעלה, עולה גם שאלה רחבה יותר והיא הצורך לעודד תקשורת חופשית בין נאשם ועציר
לבין קצין מבחן. לו יחשוש נאשם או עצור כי דבריו יזלגו מעבר לעיני ב"כ הצדדים ובית המשפט, ושלא לתכלית לשמם נועדו- בהקשר לתסקיר מעצר- שאלת שחרורו - (וראו למשל האיסור להשתמש בתסקיר מעצר כבתסקיר לעניין העונש בסעיף 21א לחוק המעצרים והצורך להשתמש בתסקיר
"לצורך ההליך המשפטי שבקשר אליו נמסר התסקיר" כאמור בתקנה 28 לתקנות סדר הדין הפלילי הנ"ל), אזי ישנו חשש שהנאשם או העציר לא ידברו בחופשיות ובפתיחות שמא הדבר ישמש כנגדם בהליכים אחרים. למערכת המשפט אין עניין בכך, וסבורני כי ראוי לעודד תקשורת פתוחה בין קצין המבחן והנאשם או העצור למען התשתית העובדתית של התסקיר תהיה מלאה, מה שיוביל להמלצות מבוססות יותר של שירות המבחן ולהחלטות מושכלות יותר של בתי המשפט.

29.
לא זו אף זו, ישאל השואל האם אין בהעברת התסקיר של קצין המבחן, הכולל לא פעם ציטוטים של דברי הנאשם או העצור, לידי הפסיכיאטר המחוזי, משום פגיעה בזכות של הנאשם או העצור להימנע מהפללה עצמית? סבורני כי הדברים אינם פשוטים וספק אם יש צורך להכריע בהם עתה משלא טענו הצדדים בעניין. יחד עם זאת, יש לתהות אודות משמעותם של הדברים למשל במקרה בו יבסס הפסיכיאטר המחוזי קביעתו בדבר אחריות הנאשם למעשיו בעיקר על הדברים שנאמרו על-ידי הנאשם או העצור בפני
קצין המבחן. בעניין זה ראו למשל פסקה מט לפס"ד הונציאן לין הנ"ל.

30.
על כל הקשיים שפורטו מעלה ניתן להוסיף קשיים דיוניים שונים דוגמת הקושי של המותב הדן בתיק הפלילי להכריע בדבר נחיצות העברת תסקיר המעצר לידי הפסיכיאטר המחוזי מבלי לעיין בעצמו בתסקיר המעצר. כן נשאלת השאלה האם דברי הנאשם בפני
קצין המבחן הם עדות שמיעה מבחינתו של הפסיכיאטר המחוזי, ועד כמה יוכל בית המשפט בסופו של יום להשתית הכרעת דינו על מסקנות הפסיכיאטר המחוזי שבעצמן התבססו על תיעוד בדיעבד (התסקיר) של דברים שאמר הנאשם בפני
אחר. על כך ישיב המשיב כי חוות דעתו של פסיכיאטר מחוזי מאופיינת בכך שהוא נשען על מקורות שונים, מעבר לראיון הקליני עם הנאשם, דוגמת שיחות עם בני משפחה, עיון ברשומות רפואיות וכיוצ"ב נתונים שעשויים להיתפס כ"עדויות שמיעה".
כן ניתן לשאול, נוכח לשון סעיף 23 לחוק לטיפול בחולי נפש, האם כלל צריך הפסיכיאטר המחוזי לפנות לבית המשפט בבקשה לקבלת צו המורה לקצין המבחן להעביר התסקיר או שמא בסמכותו לעשות כן במישרין? ובהקשר זה ניתן לשאול האם סמכותו זו של הפסיכיאטר המחוזי לדרוש מכל אדם מידע לצורך ביצוע עבודתו גוברת על הוראות דין אחרות, למשל על הוראות החיסיון שבפקודת הראיות? ואם נשיב תשובה חיובית, האם באמת נאפשר לפסיכיאטר מחוזי לדרוש למשל מסניגורו של הנאשם למסור לו מידע תוך הפרת חיסיון עו"ד-לקוח?

31.
כפי שציינתי, סבורני כי סמכות להורות על העברת התסקיר לפסיכיאטר המחוזי קיימת. השאלה היא אימתי יורה בית המשפט על העברת התסקיר? לטעמי
הדבר מצריך עריכת איזון שבין עשיית הצדק לאינטרס באי-גילוי התסקיר, וזאת על רקע
הנסיבות הקונקרטיות של האירוע הנדון.

במסגרת האיזון יש לשאול לתכלית הצורך של הפסיכיאטר בתסקיר. האם לצורך בחינת עמדת הנאשם בפני
קצין המבחן? האם לצורך התרשמות קצין המבחן מדרך הילוכו, אופן דיבורו וקו מחשבתו של הנאשם? האם לצורך התייחסות הנאשם עצמו למצבו הנפשי ולהליכים המתנהלים כנגדו.

במסגרת האיזון יש לשאול למשקלו הפוטנציאלי של התסקיר לצורך גיבוש מסקנת הפסיכיאטר המחוזי.

לטעמי, לא דומה תסקיר שמהווה ראיה זניחה במארג הראיות שעומדות בפני
פסיכיאטר המחוזי לצורך גיבוש חוות דעת בשאלת הכשירות או האחריות לתסקיר שמהווה ראיה משמעותית. כך למשל תסקיר שנדרש אך לצורך קבלת התרשמות של איש מקצוע נוסף שפגש בנאשם במהלך התקופה בה עצור הנאשם אינו בעל משקל זהה לתסקיר אשר משקף מפגש עם קצין מבחן שבמהלכו בוצעה העבירה (למשל עבירת אלימות כלפי קצין מבחן או עבירת איומים כלפי אחר בנוכחות קצין המבחן), שאז לתסקיר פוטנציאל ממשי להצגת הלך נפשו של הנאשם בעת ביצוע העבירה הנטענת. כך גם יכול והתסקיר יתן מענה לשאלה ייחודית למקרה, לדוגמה שאלת מצבו הנפשי של הנאשם בנקודת זמן מסוימת.

סבורני כי ראוי אף לשאול מהי העבירה בה מואשם הנאשם?
האם ניתן לומר כי האינטרס הציבורי והאחריות המקצועית של הפסיכיאטר המחוזי, כמו גם של בית המשפט, זהים במקרה בו מדובר בעבירת רצח או בעבירה חמורה אחרת אל מול עבירה שאיננה בגדר פשע חמור למשל? (בהקשר דומה ראו פסקה 69 בע"פ 5121/98 טור' רפאל יששכערוב נ' מדינת ישראל
, פורסם בנבו).
במסגרת האיזון ניתן להעלות שאלות נוספות, דוגמת היכולת לאתר המידע הגלום בתסקיר או מידע דומה במקור אחר, שאלת עיתוי העלאת הטענה, גזרת המחלוקת שבין הצדדים, האם הפסיכיאטר הפרטי (במידע וקיים) נחשף לתסקיר?
קבוצת שאלות לא פחות חשובה במסגרת האיזון הנ"ל קשורה בסוגיית היוזם והמבקש להסתמך. הווה אומר, יש חשיבות לשאלות מי ביקש לקבלת תסקיר מעצר ומי ביקש קבלת חוות דעת הפסיכיאטר המחוזי, שאז אולי נתפס כ"מושתק" או כ"מוותר" על זכותו להתנגד לשימוש כזה או אחר במסגרת ההליך הפלילי כולו.
לא פחות חשובה ואולי אף יותר היא השאלה מי מבקש להסתמך על חוות דעת הפסיכיאטר המחוזי. לטעמי ישנו קושי מובהק לאפשר לצד מסוים לבסס טענותיו ולהסתמך על חוות דעת פסיכיאטר מחוזי ובד בבד לקבל התנגדות מאותו צד לבקשת הפסיכיאטר המחוזי לקבל מידע נוסף הנדרש לטעמו של הפסיכיאטר לצורך השלמת חוות דעתו.

32.

ודוק, במקרים בהם לטעמי לא נכון יהיה להעביר התסקיר לפסיכיאטר המחוזי, ניתן יהיה למצוא פתרון אחר דוגמת העברת תמצית של התסקיר או דו"ח סוציאלי שישקף את עיקרי הדברים או ההתרשמות של קצין המבחן כפי שהציע שירות המבחן.

מן הכלל אל הפרט

33.
בענייננו, הנאשם מתנגד כאמור להעברת תסקיר המעצר אל הפסיכיאטר. המחלוקת בין הצדדים היא מהותית ומלאה לעניין חוות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי ומכאן חשיבותו של ביסוס חוות הדעת כדבעי. הפסיכיאטר המחוזי מבהיר כי התסקיר נדרש לו לצורך מתן מענה לשאלה העולה במקרה זה והוא מצבו של הנאשם, כפי שמשתקף בתסקיר של איש טיפולי – קצין מבחן -
בזמן שבין הפגישה הראשונה עם פסיכיאטר עת אובחן הנאשם במצב פסיכוטי לבין הפגישה השנייה כשכבר לא היה במצב פסיכוטי, אך עדיין נמצא לא אחראי למעשיו. נדמה כי במקרה זה התסקיר נדרש לא "סתם" כעוד ראיה כללית במגוון הראיות, כי אם לבירור נקודה קונקרטית וייחודית בתיק. מכאן, שהתסקיר אוגר בתוכו פוטנציאל מסוים בעל חשיבות מסוימת לפסיכיאטר.
לא זו אף זו, מי שמבקש להתבסס על תסקיר הפסיכיאטר המחוזי הוא הנאשם. כוון שכך, מתקשה אני לקבל התנגדותו לאפשר למומחה עליו מבקש הוא להסתמך לקבל לידיו מידע נוסף לצורך גיבוש חוות דעתו המשלימה. הדבר עלול להיתפס כ"מחטף" של חוות דעת.
הגם שאין מדובר בענייננו בעבירת פשע חמור, סבורני כי בכל אלה, יש כדי להצדיק היעתרות לבקשת הפסיכיאטר המחוזי ולפיכך אני מורה לשירות המבחן להעביר לידי הפסיכיאטר המחוזי העתק מתסקיר המעצר. שירות המבחן יעשה כן עוד היום.

אציין כי לא מצאתי לקיים דיון בשאלה שבמסגרת החלטה זו הן נוכח העובדה שהצדדים לא ביקשו כן, הן נוכח העובדה שב"כ הנאשם הבהירה הבהר היטב כי היא מתנגדת להעברה והן נוכח סד הזמנים הקצר במקרה זה כשלנגד עיני בקשת ב"כ הנאשם שלא לדחות הדיונים בתיק.

העתק מהחלטה זו יישלח בדחיפות לב"כ הצדדים, שירות המבחן והפסיכיאטר המחוזי.
נוכח העובדה שעל הפסיכיאטר המחוזי להגיש חוות דעתו המשלימה עד מחר, העברת התסקיר לידיו תבוצע עוד היום.

ניתנה והודעה היום, כ"ו שבט תשע"ח,
11/02/2018
בהעדר הצדדים.

יובל ליבדרו
, שופט

גרסה זו של ההחלטה תוקנה ביום 13.2.18
בהוספת חתימה שנשמטה בשל תקלה טכנית מההחלטה המקורית ובתיקוני עריכה.






פ בית משפט שלום 41985-10/17 מדינת ישראל נ' ראובן דלגדו (פורסם ב-ֽ 11/02/2018)