פסקי דין על יוסף אליאסיאן | פסקי דין על אחמד סולימן עלי עסכר | פסקי דין על מוחמד סולימן עלי עסכר | פסקי דין על איברהים עלי רזק עסכר ואח' |

35185-11/17 רעא     15/02/2018




רעא 35185-11/17 יוסף אליאסיאן נ' אחמד סולימן עלי עסכר, מוחמד סולימן עלי עסכר, איברהים עלי רזק עסכר ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

רע"א 35185-11-17
אליאסיאן נ' עסכר
15 פברואר 2018





לפני כב'
השופטת

גילה כנפי-שטייניץ
, סגנית נשיא




בעניין
:
יוסף אליאסיאן
ע"י ב"כ עו"ד משה נעים



המבקש


נ ג ד


1.

אחמד סולימן עלי עסכר
2.

מוחמד סולימן עלי עסכר
3.

איברהים עלי רזק עסכר
4.

עלי פזאע עלי עסכר
5.

עיסא עלי רזק עסכר
6.

סאלח עיסא סאלם מוחמד
7.

מיסר עיסא סאלם מוחמד
8.

יצאל עיסא סאלם מוחמד
9.

כפאף עיסא סאלם מוחמד
10.

עפאף עיסא סאלם מוחמד
11.

נעמה עיסא סאלם מוחמד
12.

חמדה סולימן עלי ראזק
13. צבחה סולימן עלי ראזק
14.

היועץ המשפטי לממשלה



המשיבים




החלטה

1.
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (כב' הרשמת הבכירה א' ון-קרפלד)
מיום 31.10.17 ולפיה נדחתה בקשת המבקש להתיר מסירת כתב התביעה למשיבים 3 - 13
(להלן - המשיבים)
בדרך של תחליף המצאה (ת"א 10201-08-16).

ההליך הדיוני

2.
המבקש הוא בעלים של 48/288 חלקים מנכס מקרקעין המצוי בירושלים, ואשר לו שותפים המשיבים 1 - 13. המבקש הגיש נגד שותפיו לנכס תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין. עם הגשת התביעה ביקש מבית משפט השלום להתיר לו להמציא את מסמכי התביעה למשיבים על דרך של תחליף המצאה ע"י פרסום הודעה בעיתון בשפה הערבית היוצא במזרח ירושלים ופרסום הודעה בלוח המודעות של בית המשפט. נטען בבקשה כי המשיבים רשומים בנסח הרישום של הנכס ללא ציון מס' ת"ז ובהעדר מס' ת"ז לא ניתן לאתרם ולמסור להם הזמנה לדין. בית משפט השלום (כב' הרשם הבכיר נ' נחשון), בהחלטתו מיום 22.8.16, דחה את הבקשה, תוך שקבע כי המבקש לא עשה די על מנת לאתר את המשיבים ומענם. צוין כי דרך המלך היא מסירת כתב התביעה לידי בעל הדין עצמו וכי המבקש לא הציג כל מאמץ מצדו לאתר את בעלי הדין.

3.
ביום 22.3.17 הגיש המבקש בקשה שניה לביצוע תחליף המצאה למשיבים ע"י פרסום בעיתון והודעה בבית משפט. צוין בבקשה כי המבקש ניסה להשיג פרטים על המשיבים באמצעות משיבים 1-2 המתגוררים בחלקה אך אלה סרבו למסור פרטים בתואנה שאין הם יודעים היכן מתגוררים המשיבים. כמו כן לא צלח ניסיון לאתר את פרטיהם באמצעות לשכת מרשם האוכלוסין בהעדר מספרי זיהוי. המבקש הוסיף וציין כי פנה לאדם העוסק באיתור ומסירת כתבי בית דין לנמענים במזרח ירושלים ובשטחים וזה מצא כי משיבים 3 – 5 נפטרו. קרובי משפחתם וכן יתר המשיבים לא אותרו. בית משפט השלום (כב' הרשמת הבכירה א' ון קרפלד) דחה את הבקשה בהחלטה מיום 23.3.17. צוין בהחלטה כי לא ניתן להתקדם בתביעה מבלי לברר את זהותם המדויקת של המשיבים, ובכלל זה ת"ז וכתובת, וכי לא ניתן להתיר ביצוע תחליף המצאה לנתבעים עלומים. בשולי החלטתו הוסיף בית המשפט והורה כי כתב התביעה והבקשה לתחליף המצאה יועברו לאפוטרופוס הכללי אשר ישיב לבקשה. בתגובתו שהוגשה ביום 8.6.17 התנגד היועץ המשפטי לממשלה לבקשה לתחליף המצאה. צוין כי לא נעשה די לאיתור המשיבים, אשר ידיעתם ותגובתם לבקשה, כבעלי הקרקע, הכרחית, וככל שלא עולה בידי המבקש לאתר את המשיבים בעצמו, עליו להיעזר באנשי מקצוע המומחים לדבר. בית משפט השלום (כב' הרשמת הבכירה ון-קרפלד) בהחלטתו מיום 20.6.17 קבע שאין לו אלא לחזור על עמדתו כי לא ניתן להגיש תביעה נגד נתבעים עלומים, כי על המבקש לפעול בהתאם לעמדת היועמ"ש, וכי עליו לשכור שירותים של חוקר פרטי וכנראה גם של מומחה לגנאולוגיה.

4.
ביום 24.9.17 הגיש המבקש בקשה שלישית לביצוע תחליף המצאה למשיבים וכן לצירופו של האפוטרופוס הכללי כמנהל רכושם של המשיבים. נטען בבקשה כי המבקש פנה למספר חוקרים פרטיים בבקשה לבצע תחקיר אודות זהות המשיבים, כי רק משרד חקירות אחד קיבל עליו את המשימה וכי תוצאות החקירה העלו כי המשיבים 3-5 הלכו לעולמם ואת יתר המשיבים לא ניתן היה לאתר. עוד צוין כי פניה למומחים לגנאולוגיה העלתה כי אין ביכולתם לסייע. ב"כ היועמ"ש, שנתבקשה להתייחס לבקשה, חזרה על התנגדותה. צוין כי החקירה שנערכה ע"י המבקש אינה ממצה ואין לראות בה ניסיון ממשי לאיתור המשיבים. כן הביעה התנגדות לצירופו של האפוטרופוס הכללי להליך או לניהול חלקם של המשיבים בנכס. בית משפט השלום, בהחלטתו מיום 31.10.17, מושא הבקשה, דחה את הבקשה בציינו כי הוא מקבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה.


הבקשה לרשות ערעור

5.
בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי רישום הבעלות בנכס נעשה ע"י רשם המקרקעין, בשנת 2008, בהתבסס על ספרי רישום ירדניים, מבלי לבדוק את זהותם של הבעלים הרשומים. נטען שתפקידה של המדינה לבצע רישום אשר יכול לשמש את האזרח לבירור פרטי הבעלים באופן שניתן יהיה לאתרם, וכי המדינה כשלה בתפקידה זה, לא ביצעה את הרישום כראוי, והיא מטילה על האזרח את התפקיד שהיה עליה לבצע. נטען כי הטלת מלאכתה של המדינה על האזרח אינה הגיונית, אינה סבירה ומהווה מחסום לקבלת הסעד המבוקש.

6.
עוד נטען כי המבקש פעל כפי שנדרש ע"י כב' הרשמים והפעיל את האמצעים העומדים לרשותו כדי לאתר את המשיבים, אולם הדבר איננו אפשרי וכי לשם כך קיימות התקנות המאפשרות ביצוע תחליף המצאה. נטען כי על התובע לפעול בשקידה סבירה לאיתור הנתבע ולא יותר מכך. כן נטען שאין בהוראות התקנות כדי להטיל על המבקש נטל מעבר למאמץ סביר לאיתור הנתבעים ולא מוטלת עליו חובה להפעיל מערכות איתור וחקירה. נטען שבתי המשפט לא נוהגים להכביד יתר על המידה בדרישות מוקדמות למתן היתר לתחליף המצאה, ובמקרים רבים ניתן ההיתר מבלי לדרוש מן התובע לבצע חקירות מקיפות לאיתור הנתבע. ולבסוף נטען, כי הדרך הסבירה ביותר להביא לידיעת הנתבעים או יורשיהם את דבר הגשת התביעה היא ע"י פרסום בשני עיתונים או בכל דרך נוספת שבית המשפט יורה.


דיון והכרעה

7.
לאחר שבחנתי את הבקשה, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות בלא צורך בתשובה.

8.
ראשית, ההחלטה שבענייננו היא החלטה בעלת אופי דיוני-ניהולי בה יש לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב ואשר ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בה.

9.
שנית, ולגוף ההחלטה, אין לי אלא לצרף עמדתי לעמדת בית משפט קמא והיועץ המשפטי לממשלה ולפיה לא נעשה ניסיון מספק וממצה לאיתור המשיבים. כידוע, הכלל הוא שהמצאה תהא ככל האפשר לנמען עצמו (תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984), ותחליף המצאה הוא היוצא מן הכלל. זה יינתן רק כאשר בית המשפט השתכנע כי לא ניתן להמציא את כתבי בית דין לנמען בדרכי ההמצאה המקובלות, וכי תחליף ההמצאה המוצע הוא בעל סיכוי סביר להגיע לידיעת הנמען. מטרתו של תחליף ההמצאה הוא להביא לכך שהידיעה על הגשת התביעה תגיע בפועל לנתבע, ותינתן לו האפשרות להגיש כתב הגנה ולהתייצב בבית המשפט, ואין מדובר בהמצאה קונסטרוקטיבית שניתן למלאה ע"י תליית מודעה בלוח המודעות של בית המשפט (ככל שזה עוד קיים) (וראו: יואל זוסמן
סדרי הדין האזרחי

, בעמ' 250-253, מהדורה שביעית, 1995, ת"א (מחוזי י-ם) 71655-09-16

י"ה נ' י"א,

28.11.17, פסקה 18).

לפיכך, וככל שנתמלאו התנאים למתן היתר לתחליף המצאה, יש לבחור את תחליף ההמצאה בהתאם לפרטיו הידועים של הנתבע באופן שתחליף ההמצאה יהיה בעל היתכנות סבירה להגיע לידיעת הנתבע. בענייננו, המבקש לא
המציא כל פרט ממשי המתייחס לזהות הנתבעים ולפיכך גם לא הציע תחליף המצאה בעל היתכנות כאמור. מעבר לדרוש יוסף, שהמבקש אף לא ציין בתצהיריו, כנדרש, כי למיטב ידיעתו המשיבים נמצאים בישראל, בניגוד לנדרש בתקנה 499(א) לתקנות. למותר לציין שככל שהמשיבים אינם בישראל, לא רק שעליו ליטול רשות להמצאה אל מחוץ לתחום, אלא שגם הצעותיו לתחליף המצאה אינן מתאימות למשיב שאינו נמצא בישראל.

(1)
בהדבקת עותק שלו במקום שלפי הידוע גר בו או עסק בו הנמען לאחרונה או מקום נראה לעין הסמוך לאותו מקום;

10.
יודגש כי ביצוע תחליף המצאה שאין היתכנות סבירה להגעתו לידיעת הנתבע, בתביעה לפירוק שיתוף, משמעותו המעשית היא פירוק השיתוף בנכס מבלי שבעלי הקניין בנכס שותפים לתהליך. מדובר בתוצאה קשה המחייבת הקפדה על תהליך ביצוע ההמצאה, כפי שאכן נהגו רשמי בית משפט קמא.

11.
לסיום יצוין, כי טיעוניו של המבקש בכל המתייחס ל"אחריות" המדינה לרישום אינם ממין העניין. מעבר לעובדה שאף לפי טיעוני המבקש מדובר ברישומים המבוססים על רישומים ירדניים, התדיינותו של המבקש אינה מול המדינה אלא מול המשיבים, ואין בטיעוניו אלה כדי להקים לו זכות לקבל הסדר מקל בכל הקשור למתן היתר תחליף המצאה למשיבים בשעה שאין הוא זכאי לכך.

12.
הבקשה נדחית.
העירבון שהופקד ע"י המבקש, ככל שהופקד, יוחזר לו.

מזכירות בית המשפט תמציא ההחלטה למבקש ולמשיבים 1, 2 ו-14.

ניתנה היום,
ל' שבט תשע"ח, 15 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.










רעא בית משפט מחוזי 35185-11/17 יוסף אליאסיאן נ' אחמד סולימן עלי עסכר, מוחמד סולימן עלי עסכר, איברהים עלי רזק עסכר ואח' (פורסם ב-ֽ 15/02/2018)