פסקי דין על יעקב לזר | פסקי דין על יחזקאל וולפמן | פסקי דין על עמית וולפמן | פסקי דין על ענת ברקת (וולפמן) ואח' |

5292/05 בעמ     25/07/2005




בעמ 5292/05 יעקב לזר נ' יחזקאל וולפמן,עמית וולפמן,ענת ברקת (וולפמן) ואח'






בבית המשפט העליון

בע"מ 5292/05

בפני
:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
יעקב לזר



נ ג ד

המשיבים:
1. יחזקאל וולפמן
2. עמית וולפמן
3. ענת ברקת (וולפמן)

4. עידית וולפמן

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל אביב בתיק בש"א 20542/04 ע"מ 1255/04
שניתנה ביום 3.5.05 על ידי כבוד השופטים:
סגן הנשיא גרוס, קובו ורובינשטיין

בשם המבקש: עו"ד אבנר ימיני

בשם המשיבים: עו"ד אברהם דהן
החלטה
א. זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בבש"א 20542/04 (סגן הנשיא גרוס, והשופטות קובו ורובינשטיין
) מיום 3.5.05, בה נדחתה בקשת המבקש לעכב את ביצוע פסק דינו החלקי של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו בת"ע 9880/99 ו- ת"ע 9881/99 (השופט גייפמן) מיום 4.1.04.

ב. (1) המבקש נישא לאשתו המנוחה ביום 3.1.68 והם חיו יחדיו עד ליום פטירתה ב- 17.5.98. המשיב 1 הוא אחיה של המנוחה, והמשיבות 4-2 הן בנותיו. המשיבים הם יורשי המנוחה, על פי צוואה שקוימה.

(2) בית המשפט לענייני משפחה דן בזכויות המנוחה ברכושם של בני הזוג מכוח חזקת השיתוף ולכך השלכה על זכותם של המשיבים ברכוש מכוח הצוואה. בית המשפט קבע כי עקרונית חלה חזקת השיתוף בעניינם של המבקש והמנוחה, כיוון שמועד נישואיהם קדם לכניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, וכי המחלוקת בין הצדדים היא על היקף תחולתה ביחס לנכסיהם של הצדדים. בית המשפט דחה את תביעת המשיבים לחלק בזכויות המבקש בשותפות רשומה שנרכשה על ידי המבקש מכוח ירושה, וכך נקבע אף לעניין כספים שמקורם בשותפות, ושהועברו אליו כ"שותף רדום" בשותפות, וכן לעניין דירה בגבעתיים שאותה קיבל המבקש כמתנה או כירושה מחברו. לעומת זאת נקבע כי על דירת המגורים של בני הזוג ותכולתה חלה חזקת השיתוף, ועל כן מחזיקים המבקש והמשיבים באופן שווה בזכויותיה. כמו כן נקבעו הסדרים והליכי המשך ביחס לרכוש נוסף.

(3) ביום 20.9.04 הגיש המבקש לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין החלקי (בש"א 11587/04), ביחס לרישום המשיבים כבעלי מחצית הזכויות בדירת המגורים, וביצוע פירוק השיתוף בדירה. הבקשה נדחתה ביום 27.9.04. ביום 13.9.04 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי ערעור על חלק מפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה העוסק בעניין תחולת חזקת השיתוף על דירת המגורים. בקשת המבקש לעיכוב ביצוע בבית המשפט המחוזי נדחתה אף היא; בהחלטתו מיום 3.5.05 קבע, כי "לאחר שקילת הנסיבות כולן הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית בזאת". על החלטה זו הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שבפני
נו.

(4) לטענת המבקש, הגיעו הצדדים להסכמה, אשר קיבלה את אישורו של בית המשפט לענייני משפחה, לפיה גם אם תירשם מחצית הדירה על שם המשיבים, יבוטל רישום זה אם יתקבל ערעור המבקש לעניין דירת המגורים. נטען, כי בקשת עיכוב הביצוע אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי ב-10.10.04 לא הומצאה למשיבים עד לסמוך ליום 24.2.05, שכן מדיונים שנערכו בבית המשפט לענייני משפחה הבין המבקש, כנטען, כי נושא פירוק השיתוף ימתין עד להכרעה בערעור. ואולם, כך נטען, המשיבים פעלו בניגוד להסכמה, והגישו ביום 24.2.05 לבית המשפט לענייני משפחה בקשה למתן הוראות לעניין מכירת הדירה, ורק בעקבות זאת, מיהר המבקש כנטען והמציא למשיבים את בקשת עיכוב הביצוע שהגיש לבית המשפט המחוזי, על מנת שיגישו את תגובתם.

(5) לגופם של דברים טוען המבקש כי אם לא יעוכב פירוק השיתוף בדירה, ייאלץ לפנות את הדירה בה הוא מתגורר עשרות שנים ובכך ייגרם לו נזק בלתי הפיך, בהיותו אדם מבוגר וחולה, וכי לאחר פירוק השיתוף ומכירת הדירה, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, והערעור לגופו יתייתר, בעוד שלמשיבים לא יגרם כל נזק אם יעוכב פירוק השיתוף. נטען כי בית המשפט לענייני משפחה החיל את חזקת השיתוף בהתעלמו מן הנסיבות ומן הראיות, אשר מעידות, כך נטען, כי המבקש והמנוחה התכוונו להשאיר את דירת המגורים בבעלותו הבלעדית של המבקש, ולהוציאה מכלל הנכסים המשותפים.

(6) ביום 8.6.05 התקיים דיון המשך בבית המשפט לענייני משפחה. בהחלטתו קבע בית המשפט, כי ימונה שמאי להערכת שווי הדירה כפנויה או כתפוסה, וכי "השמאי יחל בפעולתו לאחר מתן החלטה בבקשת רשות ערעור שהוגשה לביהמ"ש העליון וזאת אם הבקשה לעיכוב ביצוע תדחה".

(7) בתגובתם לבקשה לגופה טענו המשיבים כי מן הצד האחד בוצע כבר פסק הדין, באשר זכויות המשיבים על מחצית הדירה נרשמו כבר ביום 1.8.04, למעלה מחודשיים טרם הגשת בקשת עיכוב הביצוע לבית המשפט המחוזי; ולעניין פירוק השיתוף עצמו נטען כי בקשת עיכוב הביצוע מוקדמת, שכן בית המשפט לענייני משפחה טרם נתן הוראה אופרטיבית לפירוק השיתוף בפועל, כפי שאף עולה מהחלטתו מיום 8.6.05. לגופם של דברים נטען כי נוכח פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה נמוכים סיכוייו של המבקש בערעור; כי למבקש דירה נוספת ונכסים ויוכל למצוא לעצמו פתרון דיון חלופי, וכי מכל מקום, עומד לו הסעד הקבוע בסעיף 115 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, באשר לזכות מגורים (בדמי שכירות לבעלים); כי למשיבים יגרם נזק כבד אם יעוכב הביצוע; וכי המבקש השתהה בבקשת עיכוב הביצוע שהוגשה לבית המשפט המחוזי במשך כעשרה חודשים לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. לחלופין מבקשים המשיבים להתנות את עיכוב הביצוע בהפקדת ערבון גבוה, לצורך הבטחת השבתם של דמי השכירות שאותם מפסידים המשיבים, כנטען, כל עוד אין פירוק השיתוף ממומש.

ג. לאחר העיון, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה. ראשית, אין המדובר בנושא החורג ממחלוקת הצדדים, ואשר לגביו ניתנת ככלל רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/02 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123, מ"מ הנשיא – כתארו אז – שמגר). ואולם, רגישות הנושא – דירת מגורים שדר בה אדם קשיש – מצדיקה גם התיחסות לנושא לגופו, והנה, איפוא לעיצומם של דברים:

(1) פסק דינו של בית המשפט למשפחה, כאמור, קבע בהחלטה מנומקת בגדרי פסק הדין החלקי מיום 4.1.04, כי דירת המגורים ברחוב פיכמן בתל אביב מזכה את יורשי המנוחה, מכוח הלכת השיתוף, להירשם כבעלים של מחצית הדירה. הטענות בערעור מבקשות להישען על נסיבותיו המיוחדות של מכלול היחסים הממוניים בין בני הזוג, כדי להסיק כי אין מקום להחלתה של הלכת השיתוף.

(2) הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה ביום 20.9.04, ונדחתה ללא נימוקים ביום 27.9.04. הבקשה לבית המשפט המחוזי הוגשה ביום 10.10.04 ונדחתה על ידי ההרכב ביום 3.5.05. לבקשה לעיכוב ביצוע, בשתי הערכאות, היו שני מרכיבים הקשורים זה בזה – עיכוב ביצוע באשר לרישום המשיבים כבעלי מחצית הזכויות בדירה, וכפועל יוצא, עיכוב ביצוע באשר לנקיטת הליכים לפירוק השיתוף בדירה.

(3) באשר לרישום, הוא כבר נעשה ביום 1.8.04, ובמובן זה כבר בוצע פסק הדין החלקי.

(4) הנושא שעל הפרק הוא איפוא עיכוב ביצוע באשר להליכי פירוק השיתוף ומכירת הדירה.

(5) השיקולים השיפוטיים בעניין עיכוב ביצוע מוכרים וידועים: סיכויי הערעור ואי הפיכות; בש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב, פ"ד מג(1) 334, 335 (השופט חלימה); גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מה' 8, 623-622. באשר לסיכויי הערעור, לא אקבע מסמרות, אף כי לא תהא זו משימה קלה לחלוף על פני המשוכה של פסק הדין המנומק בבית המשפט לענייני משפחה, והפסיקה הרלבנטית (ראו סקירתה בבע"מ 5939/04 פלונית נ' פלונית (טרם פורסמה)).

(7) השאלה לעיון היא אי ההפיכות במקרה של פירוק שיתוף ומכירת הדירה, בהתחשב בכך שהמדובר בדירת מגורים שבה דר מזה 37 שנים אדם מבוגר, כבן 77 כיום, שהוא בעל מחצית הדירה לכל הדעות. כידוע בכגון דא נוהגים בתי המשפט ברגישות ובעדינות, והפסיקה רחבה (ראו בש"א 5028/04 מטטוף נ' בנק דיסקונט למשכנתאות (טרם פורסם) (השופט ג'ובראן); רע"א 7537/04 טואטי נ' בנק דיסקונט (טרם פורסם). על פני הדברים, שובת לב הטענה, הקשורה בגילו של המבקש ובנסיבותיו, תוך התחושה שפינויו מן הדירה כשלעצמו, אם הוא מבקש להמשיך מגוריו בה לאריכות ימים ושנים, אינו דבר רצוי. ואולם, דבר זה אינו מונע משא ומתן וכמובן החלטות שיפוטיות כסדרן כדי להגיע לתוצאה ראויה מבלי לפגוע בזכויותיהם של שני הצדדים, אם עד לערעור ואם בכלל.

(8) ואכן – לעניין פירוק השיתוף מתנהלים הליכים בפיקוחו של בית המשפט לענייני משפחה, שבהחלטה הנזכרת מיום 8.6.05 קבע שמאי מטעמו להערכת שווי הדירה, בכפוף לבקשה הנוכחית. כפי שמציינים המשיבים בתגובתם, הדרך עודנה ארוכה – שמאות ולאחריה הליכי המשך בבתי המשפט למשפחה, שאין טעם לעכבם ולמשכם ואף לא להתערב בהם, ובית המשפט ימצא כטוב בעיניו לעניין זה. בינתיים מצוי המבקש בדירה, שהוא בעל מחציתה, הגם שחלפה שנה ומחצה מיום פסק דינו החלקי של בית המשפט לענייני משפחה. יתכן שבהמשך יימצא הסדר כספי בין הצדדים, אולי בסיועו הטוב של בית המשפט באשר למועדו ולאופיו של פירוק השיתוף; וכמובן איני מביע דעה באשר לתוצאה, כשם שאיני מביע דעה בשאלה אם נוכח גילו המתקדם של המבקש, עד מאה ועשרים, ייעתר בית המשפט המחוזי לבקשה, אם תוגש, להקדמתה של שמיעת הערעור.

ד. נוכח האמור, איני רואה מקום לעיכוב הביצוע המבוקש. שכר טרחת עורכי דינם של המשיבים בבקשה זו לחובת המבקש, בסך 4,000 ש"ח.

ניתנה היום, י"ח בתמוז תשס"ה (25.7.05).

ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05052920_t03.docמפ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il









בעמ בית המשפט העליון 5292/05 יעקב לזר נ' יחזקאל וולפמן,עמית וולפמן,ענת ברקת (וולפמן) ואח' (פורסם ב-ֽ 25/07/2005)