פסקי דין על המערער: גיורא אבן-טוב ע"י ב"כ עו"ד א' גדעוניהמשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד ר' הורןפסק-דיןסגן הנשיא (קובובי):1 ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי (השופט הראשי מורל | פסקי דין על המשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד ר' הורןפסק-דיןסגן הנשיא (קובובי):1 ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי (השופט הראשי מורל

23/01     23/01/1989




דבע 0-3/מח גיורא אבן-טוב נ' המוסד לביטוח לאומי




(פד"ע כ 237)

בבית-הדין הארצי לעבודה

דיון מס' מח/0-3

השופטים: כבוד נשיא בית-הדין גולדברג

כבוד סגן נשיא בית-הדין קובובי

כבוד השופט אדלר

נציג העובדים בר
נציג המעבידים גבור
המערער: גיורא אבן-טוב
ע"י ב"כ עו"ד א' גדעוני
המשיב: המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ר' הורן
פסק-דין

סגן הנשיא (קובובי
):

1 ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי (השופט הראשי מורל, אב"ד; ה"ה זילברשטיין ואציל, נציגי ציבור; תב"ע מד/0-184) שדחה את עתירת המערער להכיר באוטם שריר הלב שפקד אותו ביום 4.6.1982 כתאונת עבודה.

2. העובדות, כפי שקבען בית-הדין האזורי בהחלטתו מיום 29.7.1986, הן -

"בתאריך 21.12.1979 נפגע התובע תוך כדי עבודתו בגבו. בתאריך 27.12.1979 אושפז בבית-החולים בילינסון עקב כאבי הגב ועבר סדרות של בדיקות, והוחלט לנתח אותו בגבו לשם הוצאת דיסק. ניתוח זה נעשה בתאריך 15.1.1980. לאחר כמה ימי מנוחה בבית נתקף התובע שוב בכאבים ושוב אושפז בבית-החולים בילינסון, שוב עבר סדרות של בדיקות ולבסוף הוחלט לנתח אותו, וניתוח זה בוצע בתאריך 29.4.1980. כל התקופה הנ"ל שכב התובע בבית-החולים מבלי יכולת כמעט לזוז, וזאת עקב כאבים בלתי פוסקים. התובע שוחרר מבית-החולים בתאריך 16.5.1980 אחרי שחל שיפור מה במצבו. לאחר כל זאת הגיש התובע למוסד לביטוח לאומי תביעה להכרה בתאונת עבודה, והתביעה נתקבלה. לתובע נקבעו כ-20% נכות לצמיתות. במהלך 1981 עד ינואר 1982 ניסה להשתלב בעבודה, ואמנם הצליח באופן חלקי. בינואר 1982 לאחר הרבה נסיונות וטיפולים, אושפז התובע פעם שלישית בבית-החולים בילינסון, והוחלט לנתח אותו שוב. בתאריך 18.2.1982 נותח ובוצע קיבוע של עמוד השדרה באיזור התחתון. לאחר ניתוח זה שכב התובע בבית-החולים עד תאריך 4.3.1982. בתאריך זה שוחרר כאשר כולו מגובס בגבס יחד עם רגלו השמאלית, כאשר ההוראות הן לשכב בבית ללא תזוזה כלשהי במשך 6 חודשים.
התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה להכיר בתופעה זו כהחמרה, ואמנם המוסד לביטוח לאומי
הכיר בכך, ונקבעו לו 100% נכות זמנית מינואר 1982 עד אוגוסט 1982, ולאחר מכן כ-36% לצמיתות.
בתאריך 4.6.1982 הרופא האורטופד אישר לתובע לרדת ממיטתו. בתאריך זה ירד התובע בפעם הראשונה, ואז דידה על רגל אחת לראות את מכוניתו החדשה. כאשר פתח את המכונית להתבונן בה לבדיקה נתקף בכאבים חזקים בליבו. בשארית כוחותיו עלה לביתו, כ-25 מדרגות לערך, ונלקח לבית-החולים בלינסון. שם אובחן כי לקה באוטם שריר הלב".

3. טענתו של המערער היתה כי בהיותו "נתון בגבס בכל גופו ובהיותו בימי אי-כושר בעבודה, לקה באוטם שריר הלב כתוצאה מהמאמץ שקשור במצבו (ויש) לראות באוטם כתאונת עבודה".

4. בית-הדין מינה יועץ-מומחה רפואי בכדי לשמוע ממנו אם קיימת אפשרות של קשר ישיר או אפילו עקיף "בין החבלה והאוטם שהופיע שנתיים וחצי לאחר מכן". תשובת המומחה היתה שהמאמץ של ירידה במדרגות, אחרי שכיבה ממושכת עלול להיות מאמץ חריג בשביל הלב. ברם, נוכח נתוני הסיכון שהיו במערער, לא היה לאותו מאמץ אלא תפקיד מסייע בהשוואה עם נתוניו האישיים, אשר להם תפקיד מכריע בהופעת האוטם.

5. בית-הדין פסק כי בגלל הטענה שיש להכיר באוטם כתאונת עבודה בפני
עצמה (ולא כהסתבכות עקב טיפול רפואי בגין תאונת עבודה), שומה היה על המערער להראות שההליכה במדרגות ביום 4.6.1982 היתה פעולה הקשורה לעבודה ("עקב"). דא עקא שאין לומר כי הירידה במדרגות כדי לראות מכונית חדשה היה לה קשר איזה שהוא לעבודה. כמו כן נפסק שאין להקיש מעניינו של פרץ מסעוד (דב"ע לב/0-38 המוסד לביטוח לאומי
-מסעוד, פד"ע ד 29) על המקרה דנן, מפני שהלה נפגע בדרכו לקבל טיפול רפואי בקשר לתאונת עבודה קודמת, והוחלט להכיר במקרה כתאונת עבודה "עת נותנים את הדעת להוראות החוק בדבר עזרה וטיפול רפואי ונעזרים, לעניין הפירוש, גם בפסיקה זרה..." (שם דב"ע לב/0-38, בע' 37).
בית-הדין קמא סיים את דבריו, בהעלותו מהרהורי ליבו כי "יכול שבמקרה זה אף לא היה צורך למנות מומחה רפואי ולהציג לו את השאלה בדבר הקשר בין שתי התאונות".

6. צדק בית-הדין קמא בהרהוריו. השאלה כפי שעמדה לפניו, והעומדת עתה בפני
נו, היתה משפטית גרידא. הטענה שאוטם שריר הלב היווה לכשעצמו תאונת עבודה, פוטרת מהצורך להידרש לשאלה שמא מדובר ב"פגימה חדשה" כמשמעותה בתקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. מה גם שהמערער ניסה את מזלו בכיוון זה, ונבדק ב-25.5.1987 בידי ועדה רפואית במסגרת תקנה 36 הנ"ל, ונקבע כי "אין החמרה הקשורה בתאונה מ-27.12.1979".

7. חוזרים איפוא לשאלה האם בתאונת עבודה, כמשמעותה בסעיף 35 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968, עסקינן? התשובה, על פני הדברים ומלכתחילה היא - לא. האירוע התאונתי לא בא "תוך כדי ועקב העבודה". ואף לא במובנה המורחב של נוסחה זו, כפי שנתפרשה בעניין פרץ מסעוד, שבו נדונה כאמור תאונה אגב טיפול רפואי בתאונה קודמת. בענייננו אפשר שהיו מגיעים לתוצאה אחרת אילו הוכח שהמערער הוצרך לרדת במדרגות ביתו, לצורך עניין הקשור בעבודה. אך לא כך היה.

8. הערעור נדחה.
אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח באדר א' תשמ"ט (23.1.1989).








דבע בית הדין הארצי לעבודה 0-3/מח גיורא אבן-טוב נ' המוסד לביטוח לאומי, [ פד"ע: כ 237 ] (פורסם ב-ֽ 23/01/1989)