פסקי דין על דזנאשווילי מיכאל | פסקי דין על צמח עובדיה |

10049/04 פ     24/07/2005




פ 10049/04 מדינת ישראל נ' דזנאשווילי מיכאל , צמח עובדיה




34
בתי המשפט
פ 010049/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
24/07/2005
תאריך:
כב' השופטת רחל גרינברג

בפני
:

מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
וכניש

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד

הנאשמים
1 . דזנאשווילי מיכאל
- נוכח
2 . צמח עובדיה
- נוכח
הכרעת דין

כתב אישום
הנאשמים הנם בעלי חנויות ו/או דוכנים בתחנה המרכזית בת-א, בחלק המכונה "מדרשוק", עליהם מונחות סחורות הנמכרות על ידם. לא ברור אם נאשם 2 הוא בעל החנות או עובד במקום, ולצורך העניין אין לכך חשיבות.

לפי הנטען, הנאשמים תקפו את המתלונן, מר שמואל בן זיקרי, שבא בליווי בני משפחתו וחברים לאזור המדרשוק, ליד החנויות של הנאשמים. ע"פ העובדות, לא רק המתלונן הותקף ע"י הנאשמים אלא אנשים נוספים שהיו עמו. כמו כן מואשם נאשם 2 בכך שרדף עם סכין שלופה אחרי המתלונן בכוונה לפגוע בו.

שני הנאשמים מואשמים בתקיפה הגורמת חבלה, ונאשם 2, בנוסף, בניסיון תקיפה וניסיון לפציעה.

הנאשמים כופרים במיוחס להם, וטוענים כי הם אלה שהותקפו ונאלצו להתגונן בפני
המתלוננים.

נאשם 1 טען בתגובתו לכתב האישום, כי המתלונן, מי שעמד לידו, בזמן שהאחרים נכנסו לחנות סמוכה, ישבו על הדוכן שעליו הסחורה. הוא ביקש מהם לקום ולזוז, המתלונן סרב, הכה אותו ואיים שיסגור לו את החנות. התאספו סביב אנשים, גינו את התנהגותו של המתלונן, וזה יחד עם משפחתו ברח מהמקום.

נאשם 2 טוען שיצא מחנותו לשמע צעקות, לא הבין על פרץ הויכוח, אך ראה שגם על דוכנו נשענים אנשים וביקש מהם לזוז. הוא מכחיש כל התנהגות אלימה מצידו.

תמצית ראיות התביעה

א. שמואל בן זיקרי: באותו יום הגיע לתחנה המרכזית עם בני משפחתו וחברים, היו חבורה של 7 אנשים. רצו לרכוש נרגילה ונכנסו לאת החנויות. הוא עצמו, עם חבר של הבת, נשארו מחוץ לחנות. בעל החנות, אדם מבוגר אותו אינו יכול לזהות בביהמ"ש, ביקש מהם להתרחק כדי לא להפריע לעסקיו. המתלונן אמר לו שזה מקום ציבורי שבו הם יכולים לעמוד ונשאר במקומו. האדם המבוגר החל לדחוף אותו, ונאשם 2, הזכור לו מהאירוע, הצטרף לשני והחל גם הוא לדחוף את המתלונן. בני החבורה של המתלונן ניגשו אליו, ונאשם 2 דחף גם אותם: את אשת המתלונן בתו ואת חברה מישל. הרוחות נרגעו, המתלונן והאחרים הלכו לדרכם ובהיותם עדיין בתחנה המרכזית, שמע המתלונן לפתע צעקות, הביט לאחור, וראה את נאשם 2 רודף אחריו עם סכין ביד שאורכה כ-10 ס"מ וצבע הידית שלה שחור. הוא נבהל, חשב שהנאשם בא להרוג אותו, וברח. להערכתו עברו כ-15 דקות מסיום העימות ליד הדוכנים ועד לחלקו השני של האירוע.
המתלונן מכחיש שהוא או האחרים תקפו את הנאשמים, וטוען שהם התגוננו מפניהם.

ב. זהבה בן זיקרי, אשת המתלונן: היתה בחנות, שמעה צעקות, יצאה וראתה את נאשם 1 דוחף את בעלה. לפתע הגיע נאשם 2, רצה להכות את הבעל, דחף אותו, והיא ובתה הגנו עליו והנאשם ניסה לתקוף את הבת. זהבה נכנסה בינו לבין בעלה וניסתה בכל כוחה להפריד ביניהם. הנאשם הכה אותה בפני
ה והיא קיבלה מכה גם בזרוע. עוד באותו יום פנתה לחדר מיון בבי"ח, ראה תעודה רפואית ת/6. לדבריה, הם עזבו את המדרשוק, נכנסו לתחנה המרכזית, כשלפתע נאשם 2 הופיע מאחוריהם כשהוא מחזיק סכין, בעלה הצליח לברוח ממנו ולא נפגע. היא עצמה לא ראתה את הסכין.

ג. רס"ר אבי יחזקאל: ערך עימות בין המתלוננת לבין נאשם 2 - ת/1. בעימות הוסיפה המתלוננת כי הנאשם הכה אותה באגרוף בפני
ה. הנאשם הכחיש בעימות את טענות המתלוננת וחזר ואמר שלא היה מעורב במקרה.
ד. השוטר אידרוב בוריס: נקרא לתחנה המרכזית לסייע בטיפול באירוע. רשם את פרטי המעורבים ואת דברי הנאשם 2 (שאישר בבימ"ש ששמו גם עדי נסים, ראה עמ' 7 לפרוטוקול), שהופנו נגד קצין היחידה רמי כהן שעצר אותו ונאמרו בנוכחות העד;
"אני יראה לרמי כהן מה זה להתעסק איתי, שוטר שיבצע את התפקיד שלו אבל שלא יתעסק איתי, נותנים לו כבוד שיתן לנו כבוד. אני אביא את כל המשפחה שלי שיגישו נגדו תלונה...", ראה ת/2.
העד מילא דוחות עיכוב לשני החשודים- ת/3 א' ו-ב'.

ה. השוטרת ליאורה מייסטר: גבתה את הודעות הנאשמים- ת/4 ו-ת/5 וכן את הודעת המתלוננת זהבה. היא הבחינה בסימן אדום על סנטרה, אותו ציינה בהודעה. כמו כן רשמה מזכר על מצבה הנפשי של המתלוננת: היא היתה היסטרית, פחדה ולא חדלה לבכות.

ו. רחל בן זיקרי, בתם של המתלוננים: היא, אביה וידיד שלהם, מישל, נשארו מחוץ לחנות אליה נכנסו האימא והאחרים. נאשם 2 אמר לאביה לזוז למרות שהם לא היו בתוך חנותו. הוא ניסה להרביץ לאבא, העדה ניסתה להפריד וגם האם יצאה מהחנות. הנאשם רצה להכות את הבת, היא התכופפה והמכה פגעה בפני
ם של אמה. ועוד הוסיפה, שאח"כ ראתה סכין בידו של נאשם 2. הידית היתה שחורה או אפורה.

ז. מישל פונטמינדס: באותו יום הצטרף למשפחת בן זיקרי, חלקם נכנסו לחנות, והוא המתין עם המתלונן בחוץ. נאשם 1 דרש מהם לזוז מהמקום בו עמדו, ודחף את המתלונן. העד ניגש כדי להפריד ואז הגיע נאשם 2 והחל לדחוף אותם וזהבה קיבלה ממנו אגרוף בפני
ם. אותו תפס הנאשם בזרוע ומאוחר יותר הבחין העד בסימן אדום בידו. אחרי שעזבו את המקום, נאשם 2 הלך אחרי המתלונן עם סכין.
ח. שי מזרחי: עד זה היה בתוך החנות. הם שמעו את נאשם 1 דורש מהמתלונן לזוז מהדוכן, והמתלונן אמר לו שהוא מחכה למשפחה שלו. נאשם 1 דחף את המתלונן, וכשראו זאת אלה שהיו בחנות, יצאו מהחנות. במקום פרצו צעקות ונאשם 2 בא והחל לדחוף ולהכות את המתלונן. נאשם 2 בעט והכה באגרופים. המתלונן ניסה להחזיר, הבת רחל רצתה להפריד ביניהם והנאשם בעט בה והפיל אותה לרצפה. גם זהבה, אשתו של המתלונן, שניסתה גם היא להפריד, קיבלה כמה מכות מהנאשם. הם התרחקו משם ואז שמעו צעקות של אנשים וראו את נאשם 2 רץ אליהם עם סכין כסופה בידו. המתלונן ברח.
בחקירתו הנגדית אמר העד כי בזמנו היה לו שער ארוך ובכך השיב לטענת נאשם 2 שלא ראה אותו במקום.
עדויות הנאשמים:

נאשם 1: יש לו חנות ודוכן מחוץ לחנות והוא נוהג לבקש מהאנשים לא לעמוד ליד הדוכן. המתלונן הפריע לו ליד הדוכן, ישב על הסחורה, והנאשם ביקש ממנו לזוז. המתלונן קרא לכל המשפחה לעמוד לידו, ואמר לנאשם שיסגור לו את החנות. בהמשך לא קרה דבר ובני המשפחה הלכו משם. בחקירתו הנגדית טען הנאשם שהוכה ע"י המתלונן, אך לא אמר זאת במשטרה. כמו כן אישר דבריו בהודעה ששם ידו על המתלונן, אך טוען שלא דחף אותו, ובלשונו: "נגעתי לו בכתף ואמרתי לו תזוז.." (עמ' 19). הנאשם טוען שהוא איש חולה ואינו מסוגל לדחוף או להכות. הנאשם הרים קולו בעת מסירת עדותו, וטען שהינו עצבני, ראה עמ' 19 ש' 24.

תמצית הודעת הנאשם ת/4 :
אדם נעמד מול החנות שלו, אמר לו לזוז וכשלא זז, "שמתי עליו ידיים ואמרתי תזוז...בעדינות הזזתי אותו" (שם ש' 11-13). במקום התפתחה קטטה כי המתלונן החל להרביץ. נאשם 2 בא כדי להפריד: "כל המשפחה באו עלי רצו להרביץ לי הוא (נאשם 2- ר.ג.) רצה לעזור לי" (שם ש' 23). בהמשך טוען הנאשם שלמעשה לא אירע דבר ולא היתה קטטה. לדבריו מסיבה שאינו יודע, המתלונן ומשפחתו ברחו מהמקום.

נאשם 2: חוזר וטוען שלא נכח באירוע המדובר. הוא היה עסוק בחנות המרוחקת מחנותו של נאשם 1 כמה מטרים. שמע ויכוח ויצא לראות במה מדובר. כשיצא פגש מישהו ליד הדוכן שלו, ביקש ממנו לזוז וכשלא זז, נופף לו בשקית ניילון שהחזיק, ואולי מתוך טעות האיש חשב שהוא מחזיק סכין. כל מה שסיפרו עדי התביעה, שקר וכזב, והוא חסר אונים מול עלילת השווא נגדו.
רק בבימ"ש הבין מה קרה במקום. כשנחקר במשטרה לא ידע שום דבר. הנאשם מכחיש שהתקרב לדוכנו של הנאשם השני וסותר את דברי נאשם 1 שניגש כדי להפריד בינו לבין המתלונן, לדבריו לא התרחק מתחום חנותו.

תמצית גרסתו במשטרה ת/5 :
שמע ויכוח קולני בין השכן שלו לבין אנשים שעמדו שם, והפריעו גם לו. ביקש מהם לזוז ונופף בשקית. לדעתו העדים טועים בזיהויו משום שלא היה קשור כלל לויכוח ליד הדוכן של השכן.

עדי הגנה נוספים, התביעה ציינה לפרוטוקול כי עדי ההגה ישבו באולם במהלך שמיעת עדויות התביעה וההגנה.

שמואל חי:
בעל חנות הנרגילות שמולו ממוקם הדוכן של נאשם 1. בזמן שהעד היה בחנות וטיפל בלקוחות, שמע את נאשם 1 מבקש מהמתלונן לזוז מהדוכן והאחרון נכנס לחנות וביקש מבני משפחתו לצאת ולעמוד מחוץ לחנות. מאותו רגע לא ראה מה קורה מחוץ לחנות.
נאשם 2 התקרב כדי להפריד, לדברי העד ראה אותו מדבר עם האנשים, שני הנאשמים דיברו אתם. המשפחה הלכה והנאשמים נשארו במקום.

דגנית נסים, אישתו של נאשם 2:
העדה מספרת שאותו יום עבדה עם בעלה בחנות וחוזרת על גרסתו לפיה לא היה מעורב באירוע. היא הבינה מה קרה שם רק מהעדויות ששמעה בבימ"ש ומקריאת חומר הראיות. לאחר שהם עזבו את המקום, בעלה נשאר לידה.
ממצאים ומסקנות:

א. עדי התביעה מסרו תיאור מפורט ותואם בעיקרו של האירוע. הסתירות בעדויותיהם אינן משמעותיות וניתן להסבירן בזמן שחלף מהאירוע ובאופי ההתרחשות, דהיינו, הפתעת המתלוננים מהתערבותו של נאשם 2 והמהומה שפרצה עקב כך וניסיונם של עדי התביעה להפריד בין המתלונן לנאשם 2. ההבדלים בגרסאותיהם פעוטים ומעידים בעיקר על כך שהעדים לא תיאמו עדויות.

ב. לעומת עדויות התביעה, גרסאות הנאשמים בלתי סבירות וקיימות סתירות מהותיות בין הודעתו של נאשם 1 במשטרה לבין עדותו בביהמ"ש וכן סתירות בולטות בגרסאות של שני הנאשמים.

נאשם 1 העיד כי למעשה לא עשה דבר מלבד להעיר למתלונן, ומי שנהג בתוקפנות הוא דווקא המתלונן. בהודעתו הודה למעשה ש"הזיז" בידיו את המתלונן ונאשם 2 התערב בקטטה שפרצה.

ג. לאחר ששמעתי את עדויות בני משפחת בן זיקרי ושני חבריהם, שוכנעתי כי לא היתה כל אלימות מצדם. המתלונן סרב אמנם לעזוב את מקום עמידתו ליד דוכנו של נאשם 1, אך אין בכך כל פסול שכן מדובר במקום ציבורי סמוך לחנויות שלאחת מהן נכנסו בני המשפחה. מי שהחל בדחיפות הוא נאשם 1 אליו הצטרף נאשם 2.
ד. גרסתו המיתממת של נאשם 2 אינה ראויה בעיני לכל אמון. היא נסתרת מפורשות ע"י הנאשם השני וכן ע"י עד ההגנה שמואל חי, המעידים חד משמעית כי נאשם 2 התערב לטובת נאשם 1. גרסת הנאשם ואישתו, שרק בבימ"ש הוברר להם מה קרה בין נאשם 1 למתלוננים, שקרית ובלתי מתקבלת על הדעת, לא יתכן שלא שמעו וראו מה קורה במרחק 2 מטר מהם. כמו כן אין כל טעם בטענת נאשם זה שהמתלוננים טעו בזיהויו. עדי התביעה היו בטוחים לגמרי לגבי הזיהוי וכך גם עדי ההגנה מלבד אשת הנאשם.

ה. גרסת המתלוננים אמינה בעיני לגבי שני חלקי האירוע, ומכאן שהתביעה הוכיחה כנדרש את עובדות כתב האישום ואני מרשיעה את הנאשמים במיוחס להם.

ניתנה היום י"ז בתמוז, תשס"ה (24 ביולי 2005) במעמד הצדדים.

גרינברג רחל, שופטת
קלדנית: חגית א.








פ בית משפט שלום 10049/04 מדינת ישראל נ' דזנאשווילי מיכאל , צמח עובדיה (פורסם ב-ֽ 24/07/2005)