פסקי דין על חני בריגע | פסקי דין על מועצה מקומית ירוחם | פסקי דין על יניב אפוטה | פסקי דין על משרד הפנים |

6115-03/17 עתמ     13/02/2018




עתמ 6115-03/17 חני בריגע נ' מועצה מקומית ירוחם, יניב אפוטה, משרד הפנים








בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע



עת"מ 6115-03-17 בריגע זרסינסקי נ' מועצה מקומית ירוחם
ואח'


בפני

כבוד השופטת
חני סלוטקי

ה
עותרת
חני בריגע
ע"י ב"כ עו"ד גדעון פנר
ועו"ד יצחק ששון


נגד

המשיבים
1.מועצה מקומית ירוחם

2.יניב אפוטה
- ממונה על חוק חופש המידע
ע"י עו"ד כרמית אהרון-אמונה
3.משרד הפנים
ע"י ב"כ עו"ד תמר שגב



פסק דין


בפני
עתירה שעניינה בחוק חופש המידע, במסגרתה מבקשת העותרת מבית המשפט כי יורה למועצה המקומית ירוחם (להלן: "המשיבה 1") לחשוף את הפרוטוקולים של וועדת המכרזים מיום 1.1.12 ועד היום. מידע זה התבקש מהמשיבה 1 באמצעות בקשה לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 (להלן: "חוק חופש המידע").

רקע בתמצית
ביום 9.1.17, הגישה העותרת בקשה לפי חוק חופש המידע למשיב 2, במסגרתה ביקשה את המידע שלהלן:
א.
פרוטוקולים של ועדת מכרזים החל מיום 1.1.2012 ועד הועדה האחרונה, כולל משתתפים בכל ועדה ותפקידם.
ב.
פרוטוקולים של מליאת המועצה – כל הפרוטוקולים שאינם מופיעים באתר הרשות החל מתאריך 1.1.2012.
ג.
כל פרוטוקול המתייחס למינוי היועצת המשפטית של המועצה היום.

ביום 29.1.17 השיב המשיב 2 לעותרת, כי המשיבה 1 תפעל בתוך המגבלות המוטלות עליה, כדי להעביר את המידע הנדרש. בנוסף, המשיב 2 השיב באופן פרטני לכל אחד מסעיפי בקשת העותרת.
ביחס לסעיף א' לבקשה, השיב המשיב 2, בין היתר כי ועדת המכרזים בעלת מעמד עצמאי ובמסגרת סמכויותיה, נדרשת להמליץ לראש המועצה על ההצעה הזוכה. עוד נכתב שם, כי מדובר בהצעות חסויות במסגרת הליך תחרותי וכי נוכח מורכבות עבודת הוועדה, תחומי פעולתה, הרכבה, נוכחות החברים בה בדיון, החובה להבטיח את שיקול דעתם העצמאי של חברי הוועדה והרצון למנוע הטיית שיקול הדעת, נקבעה חובת סודיות על עבודתה של הוועדה, במסגרת צו המועצות המקומיות, התשי"א- 1950 (להלן: "צו המועצות המקומיות" ו/או "הצו"). בהתאם לכך, בקשת המידע שהתבקש בסעיף א' לבקשה, נדחתה.
באשר לסעיף ב' לבקשה, השיב המשיב 2 כי המידע האמור מצוי באתר המשיבה 1, ואף צירף למכתבו קישור לאתר.
באשר למידע שהתבקש בסעיף ג' לבקשה, המשיב 2 צירף למכתבו את הפרוטוקולים שהתבקשו, וזאת, לאחר שהתקבלה עמדת צד ג', בהתאם לסעיף 13 לחוק חופש המידע, ולאחר שנמחקו מהפרוטוקולים פרטים של צדדים שלישיים נוספים שהשתתפו בהליך המכרז התחרותי.
העתירה שבפני
י מופנית כנגד החלטת המשיב 2, ביחס למידע שהתבקש בסעיף ב' לבקשה, קרי הפרוטוקולים של וועדת המכרזים, כמפורט לעיל.

טענות העותרת בתמצית
העותרת היא תושבת ירוחם מאז שנת 2003 ולטענתה היא פעילה בתחום החברתי.
ביום 9.1.17 פנתה העותרת אל המשיבה 1 בבקשה מכוח חוק חופש המידע, לקבלת המידע מושא העתירה.
ביום 29.1.17 השיב המשיב 2 לעותרת, כי בהתאם להוראות סעיף 6 לתוספת הרביעית לצו המועצות המקומיות, חלה סודיות על דיוניי הוועדה ועל כן, הבקשה נדחית. זאת, למעט פרוטוקול וועדת המכרזים שדנה במינוי יועץ משפטי, אשר כן הועבר לעותרת.
בתגובה לכך, השיבה העותרת למכתב המשיב 2 ובו טענה כי הפרוטוקולים המבוקשים אינם חוסים תחת ההגדרה של "ידיעה" בסעיף 6, אלא הם תוצר לוואי של דיוני הוועדה והסודיות לא חלה עליו. עוד טענה, כי מדובר בהחלטות שתוצאותן כבר ידועה ועל כן ההליך התחרותי לא נפגע, וכי אין בבקשת העותרת כדי להשפיע על שיקול הדעת של חברי הוועדה.
לטענת העותרת, סירוב המשיבים להעמיד לעיון העותרת את המידע המבוקש, אינו עולה בקנה אחד עם חוק חופש המידע ותכליותיו.
עוד טענה, כי נימוקיו של המשיב 2 אינם יכולים לעמוד ומשמעותם היא מתן חיסיון גורף לכל הליכי המכרזים ברשויות המקומיות, מפני כל עיון במסמכי המכרז ובשיקולים שהנחו את המועצה בבואה להמליץ על זוכה כזה או אחר. לטענתה, פרשנות זו אינה מתחייבת מלשון סעיף 6 ובוודאי שלא מתכליתו.
ב"כ העותרת הוסיף וטען כי המשיבה 1 העלתה טענות חדשות ולפיהן הענות לבקשת העותרת מצריכה הקצאת משאבים בלתי סבירה ועלולה לשבש את תפקודה התקין של הרשות. בעניין זה טען ב"כ העותרת, כי טענה זו מועלית באופן כללי וסתמי, מבלי לפרט את הפירוט העובדתי ההכרחי לצורך ביסוס טענתה.
עוד טען, כי תכליתו של סעיף 6 לתוספת הרביעית לצו המועצות המקומיות, היא לאפשר לוועדת המכרזים לקיים דיונים בוועדת המכרזים ללא כל השפעה או התערבות חיצונית, על מנת שהוועדה תקבל החלטותיה ללא שיקולים זרים לוועדה.
לטענתו, על רקע זה נקבע בסעיף 22(ט) לתוספת הרביעית, כי לאחר קבלת החלטה סופית של הוועדה רשאי כל משתתף במכרז לעיין בהחלטתה הסופית של הוועדה ובהצעת הזוכה במכרז.
ב"כ העותרת מסיק כי סעיף 22(ט) הנ"ל נותן משנה תוקף לפרשנות המתבקשת ביחס לסעיף 6 הנ"ל.
ב"כ העותרת הוסיף ותמה, אם למשתתף קמה הזכות, מדוע לאדם אחר שלא השתתף לא תהא הזכות. נניח שרצה להשתתף אך לא עשה כן, מדוע ימנע ממנו לעיין בהחלטה ובהצעה הזוכה.
לשיטתו, את סעיף 6 הנ"ל הקובע חובת סודיות, יש לקרוא בנשימה אחת עם הזכות שקמה לציבור מכוח חוק חופש המידע.
בנוסף טען, כי את סעיף 6 האמור יש לפרש ככזה המטיל חובת סודיות על חבר ועדה, במטרה למנוע ממנו למסור מידע שיש בו כדי להכשיל את ההליך המרכזי, בין היתר בשל מסירת מידע למשתתף או אחר, כל זמן שהמכרז טרם הוכרע. פרוטוקול הוועדה משקף את הליך קבלת ההחלטות והסוגיות שהועמדו להכרעת הוועדה.
לטענת העותרת, הוראת סעיף 6 איננה עוסקת כלל בחובת הרשות המקומית כגוף מסירת המידע ואינה אוסרת עליה או מטילה חיסיון על מסמכיי וועדת המכרזים. יצירת חיסיון מכוח החוק החרות, צריך שתעשה בהוראת חוק מפורשת הקובעת חיסיון, ולא בהוראת חוק המטילה על חבר וועדה כזה או אחר חובת סודיות.
ב"כ העותרת הוסיף וטען כי המשיבים עצמם אינם מאמינים לאמור בתגובתם, שהרי אם כן, מדוע בחרו למסור לידי העותרת את תוצאות וועדת המכרזים כולל פרוטוקול הוועדה בכל הנוגע למינוי היועץ המשפטי למועצה.
לטענת העותרת, לזכות העיון המוקנית למבקש מידע על פי חוק חופש המידע, שהוא חקיקה ראשית, עדיפות ברורה על פני הוראת הסודיות המתייחסת לשלב דיוני הוועדה, ובחקיקת משנה בלבד.

טענות המשיבים 1 ו- 2 בתמצית
לטענת המשיבים מקורה של העתירה במניעים זרים, אישיים של העותרת, במסגרתם מנסה היא לשוות להן נופך ענייני של פעילה חברתית הדואגת לשמירת החוק ומינהל שלטון תקין. זאת, תוך שהיא נמנעת ממתן פרטים על אודות המניע האמיתי העומד בבסיס בקשתה הגורפת לקבל פרוטוקולים של דיוני וועדות המכרזים לתקופה בלתי מבוטלת של 6 שנים, כמו גם העיתוי לקבלת מידע זה.
אי גילוי מלוא האמת וחוסר תום ליבה של העותרת התגלו בדיעבד למשיבה גם בכל הנוגע לבקשתה לקבלת מידע בעניין המכרז לייעוץ משפטי של הרשות, אשר הועבר במלואו לעותרת ולאחר שהתקבלה הסכמת צד ג', כאשר העותרת לא טרחה לציין בבקשתה את העובדה המהותית כי היא מיוצגת על ידי עורך הדין גדעון פנר, שהיה אחד ממשתתפי המכרז ואשר לא זכה בו. בנוסף, במשרדו של עורך הדין פנר עובדת כעורכת דין, בת דודתה של העותרת ועורך דין פנר מייצג אף אותה כיום בעתירה הנוגעת לבקשת מידע זו.
לטענתם, בקשת העותרת נדחתה לאור חובת הסודיות המעוגנת בדין ומטעמים סבירים וענייניים שבסיסם שמירה על ההליך המכרזי ותוצאותיו ואין כל מקום להתערבות בהחלטות המשיב 2. התערבות כזו תביא לפגיעה בעבודת המועצה, בצדדים שלישיים ואף בציבור כולו.
לטענת המשיבים יש לדחות את העתירה על הסף בשל חוסר ניקיון כפייה של העותרת. על פי תקנות 7 ו-8 לתקנות, לבית המשפט מוקנית הסמכות לדחות על הסף עתירה מנהלית, בין היתר בשל היעדר ניקיון כפיים.
מושכלות ראשונים הם כי בית המשפט לא ייתן ידו לעותר הבא בשעריו בחוסר תום לב ובהיעדר ניקיון כפיים ויימנע מלתת לעותר זה כל סעד.
העותרת הסתירה מידע הנוגע לאופן הפוליטי בו היא מבקשת לבוא בחשבון עם המועצה ועם העומד בראשה בעיקר, אותו היא מאשימה בסיום עבודתה בעמותת צעירים מירוחם, ואף את העובדה כי מתנהל הליך משפטי בעניין.
המשיבים הוסיפו כי ועדת המכרזים היא אחת מוועדות החובה ומן הוועדות החשובות שברשות המקומית. הוועדה היא בעלת מעמד עצמאי, במסגרת הסמכויות שהוקנו לה בדיני המכרזים, החלים על המועצה.
נוכח חשיבות הוועדה והרגישות הרבה הקיימת בנושאים המונחים על שולחנה, על חברי וועדת המכרזים, המשתתפים, המוזמנים וכל מי שלוקח חלק בעבודתה, חלה החובה לשמירת סודיות.
חובת הסודיות האמורה אף נקבעה על ידי המחוקק בסעיף 6 לתוספת הרביעית לצו המועצות המקומיות.
לטענת המשיבים, טענת העותרת ביחס לסעיף 22(ט) לתוספת לצו המועצות המקומיות, איננה מדויקת וכי מניסוח הסעיף ניתן ללמוד כי המחוקק לא התכוון להתיר עיון בפרוטוקולים ובהחלטות לכלל הציבור. הכוונה היא להתיר עיון למשתתף במכרז הספציפי ובנוסף, נקבעו מועדים להגשת עתירות משפטיות, התוחמים את ההליך המכרזי במסגרת הגיונית של זמן.
המשיבים הוסיפו כי העותרת לא הציגה כל ביסוס או מקור משפטי הסותר את חובת הסודיות הקבועה בדין. בנוסף, אין די בכך שבאתר האינטרנט של מספר רשויות, ככל שהדבר נכון, פורסמו פרוטוקולים של וועדות מכרזים, כדי ללמד על הדרך הנכונה והראויה בה על הרשויות לפעול. לשם כך יש את הדין ועל הרשויות במדינה למלא אחר הוראות הדין.
המשיבים טענו כי האיזון הראוי בין חובת הסודיות של דיוני הוועדה ושל הפרוטוקולים שלה, לבין חובת השקיפות והצורך בביקורת, נקבע על ידי המחוקק, באמצעות סמכותו של מבקר המועצה, כגורם מקצועי ואובייקטיבי, לבקר את דיוני וועדת המכרזים והחלטות הרשות, הכוללת אף סמכות להיות נוכח בדיוני הוועדה.
משתתפי המכרזים האמורים, שלהם אינטרסים כלכליים במכרז, בחרו שלא להשיג על תוצאות המכרז, שהפך לסופי ובעקבותיו השתכללו חוזים משפטיים קיימים שאף מבוצעים הלכה למעשה. לא ברור מהו האינטרס הציבורי הקיים בפתיחת דיוני העבר ונראה כי המטרה היא להטריד, להטריח ולעשות שימוש לא ראוי בהוראות חוק חופש המידע.
המשיבה 1 הדגישה כי סירובה לאפשר את חשיפת הפרוטוקולים נובע מנימוקים משפטיים עקרוניים בלבד והשלכות הרוחב שיהיו לסוגיה עקרונית זו על עבודת וועדת המכרזים ועל התקשרויות עתידיות של המועצה, לאור חובת הסודיות.
לטענת המשיבים די בחובת הסודיות האמורה האוסרת על גילוי המידע, ואין צורך בבחינת סוגיות נוספות, ואולם ראוי לתת את הדעת גם להן.
לטענתם, סעיף 13 לחוק חופש המידע מסדיר את ההגנה על צדדים שלישיים ועל פיו, ככל ואלו עלולים להיפגע, חובה על הרשות לפנות אליהם לקבלת עמדתם.
יתירה מכך, פנייתה הכוללנית והגורפת של העותרת מצריכה, כאמור, הקצאת משאבים בלתי סבירה לטיפול בבקשה.
המשיבים הוסיפו וטענו כי גם לאור חובת הסודיות, המידע המבוקש הוא כזה שיש בו כדי לשבש את התפקוד התקין של הרשות או את יכולתה לבצע את תפקידה. לטענתם, לא ניתן להתעלם מההשלכות העתידיות שיש לחשיפת המידע ולפגיעה בהליך התחרותי.
המשיבים הפנו לסעיף 10 לחוק חופש המידע ולפסיקה בעניינו וטענו כי בעריכת האיזון בין עניינה של המבקשת בחשיפת הפרוטוקולים לבין האינטרס הציבורי בגילוי המידע, המחוקק מצא את האיזון הראוי בקביעת חובת הסודיות. בנוסף, המחוקק קבע דרכים חלופיות לביקורת על עבודת הוועדה, ועל כן גובר האינטרס הכללי לחסות על המידע על פני האינטרס האישי של העותרת לגילויו.
לסיכום טענו המשיבים כי בית המשפט לעניינים מנהליים לא יחליף את שיקול דעת הרשות בשיקול דעתו, כל עוד הפעילה שיקול דעתה כדין וההחלטה שקיבלה עומדת במבחן הסבירות, באופן שרק חוסר סבירות קיצוני יצדיק את ביטול ההחלטה.

טענות המשיבה 3 בתמצית
לשיטת המשיבה 3- המדינה, במצב החקיקתי הקיים, עמדתה של עיריית ירוחם עולה בקנה אחד עם הוראות הצו. ואולם, העקרונות שביסוד חוק חופש המידע, העולים בקנה
אחד עם העקרונות העומדים בבסיס דיני המכרזים, עומדים בסתירה לצו המועצות המקומיות והסודיות הגורפת שנקבעה בו.
המשיבה 3 הוסיפה כי הוראת הסודיות שבסעיף 6 האמור, גוברת על הוראות חוק חופש המידע, מאחר והוא מהווה הסדר פרטני ובהינתן סעיף 20 לחוק חופש המידע, קרי סעיף שמירת הדינים, וכן סעיף 9(א)(4), הרי שחוק חופש המידע נסוג מפני הצו.
ואולם, פרשנות זו כאמור, אינה מתיישבת עם החקיקה והפסיקה הדנה בנגישות המידע על אודות הליכי מכרז, באספקלריה של דיני מכרזים, או באספקלריה של חופש המידע.
לשיטתה, קבלת נוסח הסעיף כלשונו פירושה כי ההליך המכרזי כולו יהיה חסום לעיני הציבור, ולדעתה קיים קושי עם קביעה זו של סודיות מוחלטת וכוללנית.
לפיכך ובנסיבות שנוצרו, ובשם ההרמוניה המשפטית המתבקשת בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי, מקום בו לא נראית הצדקה להבחנה, רואה המדינה לנכון להציע כי בית המשפט יפעיל את סמכותו לפי סעיף 17(ד) לחוק חופש המידע. המשיבה 3 הציעה כי בית המשפט יבחן את המידע הפרטני המבוקש, בהתאם לתנאים והסייגים בחוק ויכריע בשאלת העיון, בכפוף לשמיעת צדדים שלישיים העלולים להיפגע מכך, על פי הוראות סעיף 17(ג).

דיון והכרעה

א. סעיף 1 לחוק חופש המידע קובע כי "לכל אזרח ישראלי או תושב, הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית, בהתאם להוראות חוק זה".
בעניין זה נאמר בפסיקה כי "
חוק חופש המידע
חידש חידוש, לפיו כל אדם, גם מי שאינו נוגע לעניין, זכאי לקבל מידע מהרשויות הציבוריות, בלי שיידרש להוכיח את עניינו באותו מידע ולהסביר מדוע הוא זקוק למידע זה"

(ראה: בג"ץ 1027/02 אברהם פריד נ' משטרת ישראל מחוז י-ם [פורסם בנבו (30.7.06)](להלן: "בג"ץ פריד")).
לצד זאת, נקבע כי "אין מדובר בזכות מוחלטת אלא בזכות יחסית, אשר במקרים מתאימים צריכה היא לסגת מפני זכויות אחרות הראויות אף הן להגנה, וכן מפני אינטרסים ציבוריים חשובים." (ראה: עע"מ 9135/03
המועצה להשכלה גבוהה נ' הוצאת עיתון הארץ, פ"ד, ס(4) 217 (פורסם בנבו, 2006).
בהתאם לכך, חוק חופש המידע מסדיר את זכותו של כל אזרח או תושב ישראל לקבל מידע מרשות ציבורית, ומגדיר את גבולותיה של הזכות, בהתאם לאיזונים הקיימים בין הזכות, לבין זכויות ואינטרסים אחרים.
נקודת המוצא היא כי יש למסור את המידע המבוקש למבקש, ואולם, יש לעשות כן בכפוף לקבוע בסעיפים 8 ו-9 לחוק חופש המידע. (ראה: עע"מ 2820/13 רז רוזנברג נ' רשות האכיפה והגבייה [פורסם בנבו (11.6.14)] (להלן: "עניין רוזנברג")).
סעיף 9 שעניינו "מידע שאין למוסרו או שאין חובה למוסרו", קובע, בין היתר:



"
(א)
רשות ציבורית לא תמסור מידע שהוא אחד מאלה:
(1)
[....]
(2)
[....]
(3)
מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות, כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן – חוק הגנת הפרטיות), אלא אם כן הגילוי מותר על פי דין;
(4)
מידע אשר אין לגלותו על פי כל דין.

(ב)
רשות ציבורית אינה חייבת למסור מידע שהוא אחד מאלה:
(1)
מידע אשר גילויו עלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות הציבורית או את יכולתה לבצע את תפקידיה;"

האיסור הקבוע בסעיף 9(א)(4), הינו "מידע אשר אין לגלותו על פי כל דין". בענייננו, מדובר בסעיף 6 לתוספת הרביעית לצו המועצות המקומיות, הקובע חובת שמירת סודיות ביחס לעבודת וועדת המכרזים:
1989
"6.
לא ימסור אדם שום ידיעה שהגיעה לידו בתוקף תפקידו בענין מכרז העומד להתפרסם או שפורסם, או בענין מהלך הדיונים בוועדה והחלטתה, אלא לאדם שהוסמך כדין לקבל אותה ידיעה, ובדרך שנקבעה בתוספת זו."

לעניין פרשנותה של הוראת סעיף 6 לעיל, טען ב"כ העותרת, כאמור לעיל, כי חובת שמירת הסודיות חלה כל זמן שהמכרז טרם הוכרע. ואולם, פרשנות זו אינה עולה מלשון הסעיף, שהרי הסעיף מדבר גם על החלטה של וועדת המכרזים, ומכאן שעל פי לשון הצו המדובר בחובת הסודיות שגם לאחר שהמכרז הוכרע.
פרשנות העותרת אינה מתיישבת גם עם האמור בסעיף 22 (ט) לתוספת לצו המועצות המקומיות, לפיו:
"לאחר קבלת החלטה סופית של הועדה רשאי כל משתתף במכרז לעיין בהחלטתה הסופית של הועדה, ובהצעת הזוכה במכרז."
בניגוד ללשון סעיף 1 לחוק חופש המידע הנוקט במילים "כל אזרח או תושב", סעיף 22(ט) הנ"ל מייחד את זכות העיון ל"כל משתתף במכרז". בנוסף, זכות העיון על פי סעיף זה מתייחסת להחלטה הסופית
של הוועדה, ולהצעה הזוכה. הסעיף אינו מציין את הפרוטוקולים של וועדת המכרזים כמידע בו רשאי משתתף לעיין בו.
עמדת המשיבים מתיישבת גם עם סעיף 10 לחוק חופש המידע, לפיו "עניינו של המבקש" במידע, יהיה אחד משיקולי הרשות בבואה לשקול סירוב למסור מידע. העובדה כי המבקש מכוח חוק חופש המידע, השתתף במכרז עשויה ליצור אינטרס אישי ייחודי, אותו רשאית הרשות לשקול, כשיקול התומך במסירת מידע.
העותרת גם אינה עומדת בתנאי סעיף 10 לחוק חופש המידע.
סעיף 10 לחוק חופש המידע קובע כי בבוא הרשות לשקול סירוב על פי סעיפים 8 ו- 9
לחוק, עליה לשקול מספר שיקולים, וביניהם עניינו של המבקש במידע:

הציבורית
10.
בבואה לשקול סירוב למסור מידע לפי חוק זה, מכוח הוראות סעיפים 8 ו-9, תיתן הרשות הציבורית דעתה, בין היתר, לענינו של המבקש במידע, אם ציין זאת בבקשתו, וכן לענין הציבורי שבגילוי המידע מטעמים של שמירה על בריאות הציבור או בטיחותו, או שמירה על איכות הסביבה.

בבקשתה, לא צינה העותרת את עניינה במידע. במהלך הדיון בעתירה, טען ב"כ העותרת כי אצל העותרת התעורר חשד, בעקבות מכרז שנגלה לעיניה (מכרז שבו השתתף בא כוחה, עורך הדין פנר), שלטענתה לא התנהל בהתאם לחוק, כי גם במכרזים אחרים, ראש המועצה אינו פועל על פי החוק. על כן ביקשה את המכרזים מתחילת כהונתו של ראש המועצה המכהן.
כן טען ב"כ העותרת, כי בעבר הרחוק הייתה העותרת קרובה מאוד לראש המועצה וראתה שנעשים דברים "שאינם כשרים" ועל כן היא מבקשת את הפרוטוקולים של וועדות המכרזים בעבר.
ראשית, יש לתמוה מדוע, בזמן אמת בעבר הרחוק, כשהייתה קרובה מאוד לראש המועצה, וראתה שנעשים דברים לא כשרים, לא מצאה לנכון, כפעילה חברתית כדבריה, לפעול בנידון.
שנית, וזה העיקר, משגילתה העותרת עניינה במידע, היינו "מיגור מעשי שחיתות", אין על הרשות הציבורית לשקול סירובה למסור המידע, כאמור בסעיף 10 לעיל, שכן העניין הציבורי שבגילוי המידע שעל הרשות לשקול, על אף האמור בסעיפים 8 ו-9, מוגבל לטעמים של שמירה על בריאות הציבור או בטיחותו, או שמירה על איכות הסביבה.
גם אם נראה את העותרת כמשתייכת למעמד של "עותר ציבורי מובהק", וגם אם ניתן היה להכיר בה כבעלת זכות עמידה בדיני המכרזים, על אף כי נראה כי טרם נקבעה הלכה שיפוטית שכזו, אזי היה עליה להצביע על פגמים חמורים הנוגעים לשחיתות של הרשות הציבורית, והעותרת לא עשתה כן, אלא דיברה על חשדות בלבד ללא כל ביסוס ראייתי (ראה: עומר דקל, מכרזים, כרך ב', 356, (2006)).
לא למותר להוסיף, כי למשיבים 1 ו-2 עומדת חזקת המינהל התקין.

ב. ב"כ העותרת טען כי חוק חופש המידע חוקק לאחר צו המועצות המקומיות ואף לאחר כל התיקונים שבו. ואולם, חוק חופש המידע, בנוסף על האמור בסעיף 9(א)(4) לעיל, קובע בסעיף 20 "שמירת דינים", ולפיו:
"אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מתוקפו של חיקוק המחייב, המתיר, האוסר או המסדיר באופן אחר גילוי או מסירה של מידע שבידי רשות ציבורית."
בענייננו כאמור, צו הרשויות המקומיות, הוא "חיקוק" האוסר גילוי של מידע שבידי הרשות, ואין בחוק חופש המידע כדי לגרוע מתוקפו.
על כן ונוכח האמור לעיל, החלטת המשיבים 1 ו-2 הנשענת על סעיף 6 לצו, היא למצער, החלטה הנמצאת במתחם הסבירות ודי בכך כדי לדחות את העתירה.

ג. בנוסף, וכפי שיובהר להלן, הוברר במהלך הדיון כי מדובר בבקשה לגילוי מידע של 70 וועדות מכרזים והעותרת סירבה במהלך הדיון בעתירה לצמצם בקשתה.

גם אלמלא הוראת סעיף 6 לצו, הרי שכאמור, הזכות לחופש המידע כפופה להוראות סעיפים8 ו-9 לחוק חופש המידע.
סעיף 8 שעניינו "דחיית בקשות במקרים מסוימים" קובע, בס"ק 1:


"רשות ציבורית רשאית לדחות בקשה לקבלת מידע באחד מאלה:
(1)
הטיפול בה מצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה;
[....]".

כאמור, העותרת מבקשת לקבל לידיה, מכוח חוק חופש המידע, את הפרוטוקולים של וועדת המכרזים של המשיבה 1, החל מיום 1.1.12.
בדיוני וועדת המכרזים עלול להתגלות מידע של משתתפים שעלול להוות פגיעה בפרטיות של אותם משתתפים.
חוק חופש המידע אסר במפורש גילוי פרטים אלה, כאמור בסעיף 9(א)(3) הנ"ל, אלא אם הגלוי מותר על פי דין.
בענייננו, כאמור, הדין לא התיר, אלא במפורש אסר על גילוי דיוני וועדת המכרזים.
הפסיקה עסקה בשאלת שיקול דעת הרשות ביחס למקרים המנויים בסעיף 9(א); (ראה עניין רוזנברג לעיל). גישה אחת גורסת כי מדובר באיסור קטגורי גורף, ולרשות לא נתון שיקול הדעת האם למסור את המידע לציבור. שיטה אחרת גורסת מנגד כי לרשות נתון שיקול הדעת וכי עליה להפעילו בכל מקרה ומקרה.
כך או כך, מקום שהרשות סבורה כי יש במידע המבוקש כדי לפגוע באחד האינטרסים המנויים בסעיף 9(א), אסור לרשות הציבורית למסור את המידע. איסור זה מתיישב גם עם הוראות החוק להגנת הפרטיות (סעיף 23ב(א)), האוסר על הרשות הציבורית למסור מידע פרטי.
גם אם נפנה לנוסחת האיזון, באופן שבו יימסר רק המידע שאין בו כדי לפגוע בפרטיותם של צדדים שלישיים והמידע הפוגע יושמט, לא יהיה בכך פתרון. שהרי, הפעלת נוסחת האיזון באופן זה תצריך מהרשות הקצאת משאבים בלתי סבירה, ודי בכך, כדי לדחות את בקשת העותרת, בהתאם לסעיף 8(1) לחוק חופש המידע. יוזכר, מדובר בבקשה לקבלת כל הפרוטוקולים של וועדת המכרזים החל מיום 1.1.12. על מנת להעביר את המידע המבוקש על ידי העותרת לידיה, יהיה צורך בבחינה של כלל הפרוטוקולים, בהשמטה או השחרה של פרטים שאין למוסרם ובפני
יה לצדדים שלישיים הנוגעים בעניין וקבלת הסכמתם. ברי כי מדובר ב"הקצאת משאבים בלתי סבירה" כאמור בסעיף 8(1) לחוק הנ"ל, וכי הדבר "עלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות הציבורית או את יכולתה לבצע את תפקידיה" כאמור בסעיף 9(ב) הנ"ל. בהתאם לשני סעיפים אלו, המשיבים אינם חייבים למסור מידע זה.

ד. המשיבה 3 בתגובתה אומנם תמכה בעמדת המשיבות 1 ו- 2, אך מכיוון שביחס לשלטון המרכזי אין הוראה דומה לזו שבסעיף 6 לצו האוסרת מסירת המידע של דיוני וועדות המכרזים ואת החלטותיהן, "ובשם ההרמוניה המשפטית", מצאה המשיבה 3 להציע כי בית המשפט יפעיל את סמכותו לפי סעיף 17(ד) לחוק חופש המידע, שלפיו:
"17.
[....]

(ד)
על אף הוראות סעיף 9, רשאי בית המשפט להורות על מתן מידע מבוקש, כולו או חלקו ובתנאים שיקבע, אם לדעתו העניין הציבורי בגילוי המידע, עדיף וגובר על הטעם לדחיית הבקשה, ובלבד שגילוי המידע אינו אסור על פי דין.

(ה)
החליט בית המשפט כאמור בסעיפים קטנים (ב) או (ד), ירשום את הטעמים להחלטתו."
בהתאם להצעת המשיבה 3 (סעיף 23 לתשובתה), יבחן בית המשפט את המידע הפרטני המבוקש על ידי העותרת, בהתאם לסייגים והתנאים המנויים בחוק חופש המידע, ויכריע בשאלת העיון, בכפוף לשמיעת צדדים שלישיים העלולים להיפגע מכך, לפי הוראות סעיף 17(ג) שלפיו:
"לא יורה בית המשפט על מסירת מידע העלול לפגוע בזכויות צד שלישי, אלא לאחר שנתן לצד השלישי הזדמנות להשמיע טענותיו, בדרך שיקבע."
אלא, שסעיף 17(ד) לחוק, מקנה שיקול דעת לבית המשפט לגלות מידע על אף הוראות סעיף 9 לחוק חופש המידע, ובלבד שגילוי המידע אינו אסור על פי כל דין.
בענייננו, כאמור, גילוי המידע אסור על פי סעיף 6 לצו ועל כן, הצעת המשיבה 3 לא ניתנת ליישום.
לנוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.
העותרת תישא בהוצאות המשיבים 1 ו-2 בסך כולל של 7,500 ₪.


המזכירות תודיע תוכן ההחלטה לצדדים.

ניתן היום,
כ"ח שבט תשע"ח, 13 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.













עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 6115-03/17 חני בריגע נ' מועצה מקומית ירוחם, יניב אפוטה, משרד הפנים (פורסם ב-ֽ 13/02/2018)