פסקי דין על ועדה מקומית לתכנון ובניה שומרון | פסקי דין על זכרייה סולימאן מרעי

23070-11/15 תוב     07/02/2018




תוב 23070-11/15 ועדה מקומית לתכנון ובניה שומרון נ' זכרייה סולימאן מרעי








בית משפט לעניינים מקומיים בחדרה



תו"ב 23070-11-15 ועדה מקומית לתכנון ובניה שומרון
נ' מרעי









לפני
כבוד השופט
יניב הלר


מאשימה

ועדה מקומית לתכנון ובניה שומרון


נגד

נאשם
זכרייה סולימאן מרעי




בשם המאשימה: עו"ד שגיא סיוון

בשם הנאשם: עו"ד אבי דובין





גזר דין


1.
הנאשם הודה והורשע בעבירה של אי קיום צו בית משפט, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (בנוסחו הישן – לפני כניסתו של תיקון 116 לחוק לתוקף).

2.
כעולה מכתב אישום מתוקן שבעובדות האמורות בו הודה הנאשם, הנאשם הורשע בתיק בב"נ 9252-07-08 בבניית מבנה ושימוש בלא היתר בשטח של כ-66 מ"ר,
במקרקעין הרשומים כגוש 11278 חלקה 19 ביישוב פרדיס. ביום 1.2.2009 נגזר עונשו, והוטלו עליו בין השאר צו הריסה וצו איסור שימוש במבנה.

הנאשם לא ציית לצווים ובשל כך (כמו גם בשל עבירה נוספת) הוגש כנגדו כתב אישום נוסף בתיק תו"ב 4054-11-10. ביום 11.5.2011 נגזר דינו בתיק זה. גזר הדין כלל מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים.

3.
חוות דעת חיובית באשר להתאמת הנאשם לעבודות שירות הוגשה ביום 31.12.2017.

טענות הצדדים

4.
לטענת ב"כ המאשימה
, יש לראות לחומרה את התנהלותו של הנאשם, אשר לא קיים צווי בית משפט משך שנים רבות, ועל פי הפסיקה המחייבת יש לראות בעבירת אי-הקיום כנמשכת מאז גזר דינו האחרון ועד עתה.
לטעמו של ב"כ המאשימה יש להטיל על הנאשם מאסר שירוצה בעבודות שירות בנוסף להפעלת המאסר המותנה שנגזר על הנאשם, יחד עם קנס שיהיה על הצד הגבוה.

יוער כי אחר שנשמעו טענות הסנגור באשר לגובה הקנס המרבי שניתן להטיל בעבירת אי קיום צו אפשרתי לצדדים להשלים הטיעונים בהפנה לפסיקה. ביום 29.1.2018, ואחר שעיין בהפניות שהגיש הסנגור, הודיע ב"כ המאשימה בהגינותו כי עמדת הסנגור מקובלת עליו.

באשר לעונש המאסר ולהפעלת המאסר המותנה, הפנה ב"כ המאשימה לפסיקה הנוהגת, ועמד על כך שמצד הדין, בעבירה של הפרת צו שיפוטי יש מקום לפסיקת מאסר בפועל כבר בביצועה של עבירה ראשונה, קל וחומר בענייננו.

באשר לגובה הקנס הפנה ב"כ המאשימה לפסיקה שונה שיצאה מתחת ידי בית משפט זה, כמו גם מבית המשפט המחוזי בחיפה. ובפרט עפ"א 52187-12-14 משה מרציאנו נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה שומרון
(24.12.2014); בתיק זה הטיל בית המשפט לעניינים מקומיים קנס בסך של 10,000 ₪ בגין אי-הריסת משטח בטון (אמנם בשטח 300 מ"ר), ובית המשפט המחוזי לא זו בלבד שלא התערב בגזר הדין, אלא שאף חיווה דעתו כי אילו היה מוגש ערעור מצד המאשימה, הרי שהיה מוצא להתערב לחומרה בגובה הקנס. יצוין כי באותו התיק לא הוטל מאסר בפועל.

5.
לטענת הסנגור
, יש להתחשב בכך שהנאשם הורשע בסופו של דבר, ולאחר תיקון האישום, באי-קיום צו בלבד, ולא בשימוש אסור, ולא בכדי.
הנאשם פנה למהנדס לשם השגת היתר (מוצג נ/1), אך הדבר לא עלה בידו, הואיל והנאשם הוא אחד מתוך קרוב לחמישים יורשים, והוא מתקשה להחתים את דודיו על הניירת הנדרשת לקבלת היתר, עקב סכסוך משפחה שהנאשם מקווה ליישבו בהקדם. בפועל עומד הבניין נושא תיק זה ריק בלא שימוש.

עוד עמד הסנגור על מצבו האישי והמשפחתי הרשה של הנאשם. הנאשם גר בדירת אביו המנוח ומטפל באחותו הסובלת מפיגור שכלי. הנאשם עצמו סובל מבעיות רפואיות (כעולה ממוצג נ/2) ואף נושא בחובות (רשימת תיקי הוצאה לפועל הוגשה – מוצג נ/3).

הסנגור הפנה להוראותיו של סעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 באשר לגובה הקנס המירבי הניתן לפסיקה – 29,200 ₪. בעניין קנס יומי בשל הפרת צו (בהתאם להוראות סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 בנוסחו הישן), טען הסנגור כי הטלתו של קנס מסוג זה אינה הולמת שימוש שאינו מסחרי. את שתי טענותיו אלה תמך הסנגור בפסק הדין בעפ"א 14383-11-14 מדינת ישראל נ' ברהום (14.12.2014; להלן – עניין ברהום).

ביחס לקנס הסנגור הפנה לפסיקה מקלה מזו שאליה הפנה ב"כ המאשימה, בשורת פסקי דין שונים, לרבות בעבירות של הפרת צו שניה.

בין השאר
הפנה
הסנגור לגזר הדין בתו"ב 31179-09-15 עיריית נתניה נ' ירון יפלח (27.4.2017). אציין כי עיון בגזר הדין הנזכר מלמד על נסיבות קלות במקצת מנסיבות תיק זה (בין השאר, הבניה שם הייתה בהיקף קטן יותר, ונהרסה במלואה), בנוסף הוטל באותו גזר דין קנס של 10,000 ₪ על כל אחד משני הנאשמים, כאשר נקבע כי המתחם הראוי לענישה כוללת הוא 20,000-25,000 ש"ח. מנגד, באותו גזר דין אושר הסדר טיעון הכולל הארכת מאסר מותנה, דבר שאין בדעתי לעשות במקרה דנן.

עוד הפנה הסנגור לגזר הדין בתיק תו"ב 56108-07-13 ועדה מקומית לתכנון ובניה כפר סבא נ' נחמאל אברהמיאן (14.7.2016), שם אושר הסדר מקל עוד יותר שכלל הפעלת התחייבות בסך 10,000 ₪, והארכת מאסר על תנאי.

דיון והכרעה
6.
ענייננו בגזר דין הנוגע לעבירת אי קיום צו שיפוטי. לעבירה של אי קיום צו משנה חומרה. אי ביצועו של צו ההריסה מנציח את הפגיעה בציבור ובשלטון החוק מעצם עבירת הבנייה המקורית ומוסיף עליה פגיעה נפרדת באינטרס הציבורי בכך שצווי בית משפט יכובדו ויקוימו.
במישור התכנון והבנייה, מחדלו של הנאשם מלבצע את צו ההריסה מנציח, הלכה למעשה, את המצב הבלתי חוקי בשטח וממשיך את הפגיעה באינטרס הציבור בקיומו של מערך התכנון והבנייה וביישום ההוראות התכנוניות החלות על המקרקעין.
במישור שלטון החוק, אי ביצוע צו מהווה התעלמות בוטה מאינטרס ציבורי ראשון במעלה: כיבוד
של החלטות בית המשפט וחוקי המדינה וציות להם. בתי המשפט ראו עבירות מסוג זה כביטוי לזלזול בשלטון החוק וייחסו להן חומרה רבה, המצדיקה הטלת רכיב מאסר ואף מאסר בפועל על העבריין (
רע"פ 4357/01
סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו"
(7.1.2002);

רע"פ 2809/05
טסה נ' מ"י
(22.5.2005);

רע"פ 5545/11
יאסין נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה לב הגליל
(2.8.2011);

רע"פ 9239/12
עבד אל קאדר אבו עראר נ' מ"י
(2.1.2013);

רע"פ 4666/13
סמארה אבו עראר נ' מ"י
(30.6.2013)).

7.
במתחם הענישה ההולם

יש לתת משקל למידת הפגיעה בציבור ובערך המוגן כתוצאה מהפרת צו שיפוטי. בהקשר זה יש משמעות למשך הזמן שבו נמשכת הפרת הצו, להליכים השונים שהתנהלו בעניין הבנייה ולצווים שניתנו בעבר, לשימוש שנעשה בפועל במקרקעין תוך הפרת הצו, למצב בשטח ולפגיעה בציבור כתוצאה מהנצחת המצב שאינו עולה בקנה אחד עם הוראות התכנון החלות על המקרקעין, לסיבות שהניעו את הנאשם שלא לבצע את הצו, לחלקו באי ביצוע הצו ולמידת יכולתו להוציא את הצו לפועל, ולשיקולים נוספים, בהתאם לנסיבות כל עניין.


8.
בענייננו
, מדובר באי קיום צו הריסה שבגין אי-קיומו הורשע הנאשם בעבר, בחודש 05/2011, ומאז ועד עתה לא בוצע. הדבר חמור. בשים לב לכך שאין חולק כי המבנה נושא הצו לא נהרס, יש להתחשב במלוא תקופת אי הקיום עד עתה (
רע"פ 10571/08
מדינת ישראל נ' אהרון מלכיאל,
(23.6.2011)), ומדובר בפרק זמן ארוך של מעל שש שנים ומחצה. כל אלה טעמים לחומרה.

9.
עיינתי בפסיקה שאליה הפנו הצדדים. בעבירות של אי קיום צו, מתחם הענישה הנוהג הוא בין מספר חודשי מאסר על תנאי לבין מאסר בפועל של שנה, וכן קנס כספי.
אכן, גובה הקנס המרבי בעבירות של אי-קיום צו (טרם נכנס תיקון החוק לתוקף) הוא 29,200 ש"ח; אכן, בעבירות שבהן הבניה האסורה אינה כוללת שימוש להפקת רווח ישיר, אין מקובל לפסוק קנס יומי מעבר לקנס האמור.

עם זאת, אל מול הפסיקה המקלה שאליה הפנה הסנגור קיימת פסיקה מחמירה באשר לגובה הקנס:
פסק הדין בעניין ברהום
מלמד אף הוא על מדיניות הפסיקה: בתיק זה גזר בית המשפט בסופו של דבר קנס של 28,000 ₪, בנסיבות קשות ביותר.

בענייננו, מצאתי כי המתחם הראוי הוא מאסר של חודשיים מאסר על תנאי עד לשישה חודשי מאסר בפועל, והמתחם הראוי של גובה הקנס הוא בין 12,000 ל-25,000 ₪
.

10.
בגזירת דינו של הנאשם בתוך מתחם הענישה
ראיתי לנכון להתחשב בנסיבותיו האישיות, המשפחתיות והכלכליות של הנאשם:
מדובר באדם המטופל באחות הסובלת מפיגור שכלי, ונדרש להיות בקרבתה גם בשעות עבודתו כשרברב. נטען כי בעברו אירוע מוחי, והוא אף סובל מסוכרת, כעולה ממסמכים רפואיים שהוצגו. הנאשם טיפל בהוריו, כנטען, עד פטירתם, ומחלוקת משפחתית מעכבת את הכשרת הבנייה נושא כתב האישום.

מנגד, מדובר בנאשם השונה ומשלש בעבירות בניה, וגם לכך משקל.

11.
אשר למאסר המותנה
, אחר שקילת הנסיבות, לא מצאתי כי קיים טעם מספק להארכת תקופת התנאי כעתירת הסנגור. אתחשב בנסיבותיו המקלות של הנאשם הן בגובה הקנס, והן כטעם הנדרש בהתאם לסעיף 58 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לריצוי חלק מעונשי המאסר בחופף כדלקמן.

12.
בהתחשב בכל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים כדלקמן:

א.
מאסר בפועל לתקופה של ארבעה חודשים.

ב.
כמו כן אני מורה על
הפעלת המאסר על תנאי בתיק תו"ב 4054-11-10 לתקופה של ארבעה חודשים, כאשר שלושה חודשים ירוצו בחופף, וחודש אחד במצטבר. סה"כ ירצה הנאשם חמישה חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו בעבודות שירות.

ג.
אני גוזר על הנאשם מאסר על תנאי של חודשיים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך
שנתיים ימים מהיום עבירה מהעבירות המנויות ב
פרק י'
לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

ד.
הנאשם ישלם קנס בסך
17,000
ש"ח או ייאסר ל- 60 ימים תמורתו.

הקנס ישולם ב- 34
תשלומים חודשיים רצופים ושווים החל מיום 1.3.2018 ומדי כל 1 בחודש.

היה ושיעור משיעורי הקנס לא ישולם במועדו – תעמוד יתרת הקנס לפירעון מיידי.

ה.
הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך 15,000 ₪ להימנע מלעבור מי מהעברות המנויות בפרק י' לחוק התכנון והבניה, במשך שנתיים.

אם לא יחתום על ערבות כאמור בתוך 30 יום ייאסר לעשרה ימים.

הנאשם יתייצב לריצוי עונשו במשרדי הממונה על עבודות שירות, ביום 28.3.2018, בשעה 8:00. מובהר לנאשם כי עמידה בכללי העסקתו בעבודות השירות היא תנאי לריצוי עונשו באופן זה, שאם לא כן – לא יהיה מנוס ממאסר בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי
.
ההחלטה תומצא לממונה על עבודות השירות
.


ניתן והודע היום כ"ב שבט תשע"ח,
07/02/2018
במעמד הנוכחים.











תוב בית משפט לעניינים מקומיים 23070-11/15 ועדה מקומית לתכנון ובניה שומרון נ' זכרייה סולימאן מרעי (פורסם ב-ֽ 07/02/2018)