פסקי דין על נתן יפלח | פסקי דין על שמואל מימוני | פסקי דין על הכשרה היישוב חברה לביטוח |

69374-07/17 תק     07/02/2018




תק 69374-07/17 נתן יפלח נ' שמואל מימוני, הכשרה היישוב חברה לביטוח








בית משפט לתביעות קטנות בבית שאן



ת"ק 69374-07-17 יפלח נ' מימוני ואח'

תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
אפרת רבהון


התובע

נתן יפלח


נגד


הנתבעים

1.שמואל מימוני

2.הכשרה היישוב חברה לביטוח



פסק דין

האם הנתבעים חייבים בפיצוי התובע בגין נזקים שנגרמו לרכבו מאש שפרצה ברכב הנתבע 1, והתפשטה לרכבו שחנה בסמוך אליו? זו השאלה שבפני
י.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1.
התובע הגיש תביעה לפיצוי כספי בסך 7,524 ₪ נגד הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), המבטחת של רכב הנתבע 1 ממנו פרצה ביום 10.1.17 אש שהתפשטה לרכבו של התובע וגרמה לו לנזקים. התביעה נגד הנתבעת הוגשה מכוח פוליסת ביטוח צד שלישי שהוציאה לנתבע 1 (להלן: "הנתבע" ו/או "המבוטח").

2.
לטענת התובע, בהתאם לדו"ח חוקר שריפות מטעם "שירותי כבאות והצלה יזרעאל – מדור חקירת דליקות" (להלן: "דו"ח שירותי הכיבוי") שצירף לכתב התביעה, השריפה נגרמה בשל כשל חשמלי ברכב המבוטח. דו"ח שירותי הכבאות שלל את האפשרות שהשריפה נגרמה כתוצאה מהצתה בזדון. שתי פניות של התובע לנתבעת בבקשה כי תפצה אותו בסכום נזקיו הושבו ריקם, בטענה כי לא הייתה רשלנות מצד המבוטח, הרכב הוצת בזדון, ולפיכך אין התובע זכאי לפיצוי.

3.
בכתב ההגנה מטעמו טען המבוטח, כי בעת האירוע רכבו היה מבוטח בביטוח מקיף אצל הנתבעת, וזו פיצתה אותו על נזקיו, הנתבע צירף לכתב ההגנה את דו"ח שירותי הכבאות הנ"ל, לפיו האש פרצה ברכבו של הנתבע בשל כשל חשמלי ולא הצתה, והוסיף כי אינו יודע מדוע המבטחת מתנערת מאחריותה לפצות את התובע.

4.
לטענת המבטחת, אין מדובר במקרה ביטוחי המזכה את התובע בפיצוי, שכן על פי דו"ח חקירת מומחה השריפות שצורף לכתב ההגנה מטעמה, השריפה ברכב המבוטח אירעה בעקבות הצתה בזדון של רכבו, בעת שעמד בחניה ולא נעשה בו שימוש במשך מספר שעות עובר לפרוץ השריפה, החוקר מטעמה פסל האפשרות כי השריפה נגרמה מכשל חשמלי ולטענתו מדובר מאש שפרצה בחלקו החיצוני של הרכב, ולא מחלקו הפנימי. על פי סעיף 3 (פרק 2) לפוליסת הביטוח, אין חבות למבטחת כלפי צד ג' כאשר מקרה הביטוח נגרם כתוצאה מפעולה זדונית ולא כתוצאה מרשלנותו של המבוטח, שבמקרה זה לא יכול היה למנוע את ההצתה. לטענת הנתבעת, אף אם יקבע כי השריפה פרצה כתוצאה מכשל חשמלי, בהתאם לסעיף 39 לפקודת הנזיקין, אין התובע זכאי לפיצוי ממנה, היות והשריפה לא פרצה בשל רשלנות המבוטח. רכב הנתבע חנה כ-9 שעות בטרם פרצה בו האש, והנתבע לא ביצע כל פעולה שגרמה לכשל חשמלי ו/או להצתת האש. הנתבעת מפנה לע"א 4473/93 יער זאב בע"מ נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(1) 866 (1996) שם נקבע כי אם ההצתה הייתה בלתי צפויה ובלתי נמנעת והנתבע לא יכול היה לצפות סיכון או נזק כזה, אין מקום להטיל עליו אחריות, שכן לא יכול היה לנקוט באמצעים למניעת ההצתה.

דיון והכרעה


5.
לאחר שבחנתי ושקלתי טענות הצדדים, עדויותיהם, הראיות שהגישו ומכלול נסיבות העניין, אני רואה לקבל את התביעה, מן הטעמים שאפרט להלן.

6.
אין מחלוקת בין הצדדים כי רכב הנתבע עלה באש במהלך הלילה בעודו בחניה, וכי רכב התובע שחנה בסמוך אליו ניזוק מן האש שהתפשטה מרכב הנתבע לרכבו. האם חלה האחריות על הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו אלו?

7.
סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה."

על פי סעיף 39 הנ"ל קמה החזקה לפיה בעל המיטלטלין אחראי לנזקים שגרמה אש שיצאה ממטלטליו. חזקה זו ניתנת לסתירה,
תוך שהנטל ההוכחה כי לא התרשל הן לגבי התלקחות האש והתפשטותה, עובר אל הנתבע.

8.
על פי הפסיקה, בעל המיטלטלין יוכל לעמוד בנטל שהוטל עליו אם יראה שנקט אמצעי זהירות נאותים ואין להניח שהאש פרצה מחמת רשלנותו – תהא סיבת האש אשר תהא (ראה: ע"א 382/59 הפטקה נ' בוסט, פ"ד טו(1) 388), אלא ש
מעבר לחוות הדעת מטעמם, לא הביאו הנתבעים כל ראיה להוכחת העדר רשלנות, ולא ניתן לקבוע כי הרימו את הנטל המוטל עליהם. (ראה: בר"ע (חי') 1388/05 יוניברסל מוטורס בע"מ נ' צביקה מרקוביץ ואח' (29.1.06);
ת"א 53969-01-13
שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' ש.שלמה חברה לביטוח בע"מ
(25.1.16)).

מן הכלל אל הפרט


9.
בישיבת הוכחות מיום 14.1.18 העידו בפני
י הנתבע 1 וחוקר השריפות מטעם הנתבעים מר שחר דדון (להלן: "חוקר הנתבעת"), בישיבה מיום 28.1.18 העיד חוקר שירותי כבאות רשף טאייר ציון (להלן: "חוקר שירותי כבאות" "מר טאייר").

10.
מר טאייר הגיע לזירת האירוע ובדק את כלי הרכב כ- 5 שעות לאחר השריפה, ביום האירוע 10.1.17 בשעה 9:15 בבוקר. על פי חוות דעתו, עיקר נזק האש ברכב הנתבע היה בחלקו הקדמי שמאלי של הרכב, באזור פגוש כנף וגלגל פנימי, ובדלת הקדמית בעיקר בחלק הקדמי הצמוד לכנף. לא נראו סימני פיח והגלגל האחורי לא נפגע. בצד הימני נצפו סימני פיח, פגיעות חום והתכה בעיקר בחלקו הקדמי כולל תא מנוע והתכה של פנס קדמי (סעיף 4 לחוות הדעת). השמשה הקדמית של הרכב הייתה מנופצת/מותכת בעת הגעת צוות הכיבוי (סעיף 4.6 לחוות הדעת). מבדיקת גלאי פחמימנים שביצע מצא כי לא נמצאו שרידים לקיומו של חומר מאיץ (סעיף 4.7 לחוות הדעת) ממנו ניתן להסיק הצתה מכוונת של הרכב.

בסיכום חוות הדעת קבע, כי השריפה פרצה בעקבות כשל חשמלי בצד השמאלי בתא המנוע בקדמת הרכב, בסמוך לקופסת הנתכים והמצבר, ומשם התפשטה האש לתא המנוע, פנים הרכב ואזורים נוספים (סעיף 5 לחוות הדעת). החוקר שלל את האפשרות להצתה בזדון (סעיף 6 לחוות הדעת).

11.
החוקר מטעם הנתבעת בדק את רכב הנתבע ביום 17.4.17, 7 ימים לאחר אירוע השריפה. בחוות דעתו טען כי מוקד האש נמצא בחלקו הקדמי של הרכב (סעיף 4.1 לחוות הדעת). על פי חוות דעתו אין ראיות התומכות באפשרות כי השריפה נגרמה כתוצאה מכשל חשמלי. שרידי מערכת החשמל ברכב נמצאו ללא סימני כשל וללא סימנים חריגים (סעיפים 2.9 ו- 4.2 לחוות הדעת). השריפה פרצה ברכב שהיה במצב חניה שמשך 10 שעות לפני התרחשותה כאשר מרבית מערכות החשמל מנותקות. לאור האמור קבע חוקר הנתבעת כי השריפה נגרמה כתוצאה מהצתה בזדון (סעיף 4.3 לחוות הדעת; עמ' 1 ש' 24-31 לפרוטוקול) לטענתו עיקר הנזקים בצד החיצוני של הרכב, מה שמאפיין השלכת חומר מאיץ, להבדיל משריפה כתוצאה מכשל חשמלי שמאופיינת בשריפה מקומית שאינה מתפתחת לממדים גדולים (עמ' 2 ש' 1-4 לפרוטוקול). החוקר אישר כי לא ביצע בדיקת פחמימנים לגילוי קיום חומר מאיץ כיוון שהרכב נבדק על ידו 6 ימים לאחר האירוע, ואף אם היום חומרים מאיצים היות והינם נדיפים לא היה טעם בבדיקה בחלוף זמן זה (עמ' 2 ש' 12-14 לפרוטוקול) כן לא בוצעה על ידו בדיקה על ידי מכשור אחר.

12.
בהתייחסו לחוות דעת חוקר שירותי כבאות טען כי יתכן כי לא עלו ממצאים מבדיקת הפחמימנים שערך כיוון שלא בדק במיקום הנכון ו/או פספס דבר מה (עמ' 2 ש' 15-26 לפרוטוקול), ולטענתו חוקר שירותי כבאות נעדר ידע בתחום החשמל, שבשונה ממנו עצמו.


13.
בעדותו בפני
י ציין חוקר כיבוי האש כי הוא בעל רקע בלימודי חשמל, זאת גם כחלק מן ההכשרה המקצועית שקיבל במסגרת תפקידו בשירותי הכבאות. לדבריו גם כאשר רכב מצוי במצב חניה ומנועו דומם, מערכות החשמל בו ממשיכות לעבוד ועשוי להיווצר כשל חשמלי שיביא להתלקחות אש (עמ' 4 ש' 10-17 לפרוטוקול). לדבריו, בבדיקה שערך בתוך ומחוץ לרכב, באמצעות גלאי פחמימנים המאפשר גילוי שרידי חומר מאיץ גם 5 שעות לאחר אירוע שריפה וגם כשמדובר בכמות קטנה (עמ' 6 ש' 20-22 לפרוטוקול) לא נמצאו אינדיקציות לקיומם של חומרים דליקים, שעה שגלאי-פחמימנים מסוגל לזהות חומר הצתה בכמות מזערית של 1/1000 (עמ' 4 ש' 18-21 לפרוטוקול). עד הסביר, כי אינדיקציה נוספת לכך שלא היה בזירה חומר מאיץ, מצא בכך שברכב שחנה סמוך לרכב הנתבע, לא נמצאו סימני פיח (עמ' 4 ש' 28-29 לפרוטוקול), והשריפה פרצה בצמה הצמודה למצבר בעקבות כשל חשמלי (עמ' 5 ש' 5-33 לפרוטוקול), מה שמסביר את מיקום הנזק בצדו השמאלי של הרכב בסמוך לגלגל השמאלי – שם ממוקם המצבר בתוך תא המטען (עמ' 6 ש' 13-14 לפרוטוקול).

14.
לאחר הדיון, ולבקשת הנתבעים צירף חוקר שירותי כבאות תמונות שצולמו על ידו בעת עריכת בדיקת הפחמימנים ותומכות בטענתו כי הבדיקה נערכה בפני
ם הרכב ומסביבו (ת/1). לדבריו מהבדיקה שערך עלה כי הערכים הגבוהים ביותר שנמצאו בבדיקה היו
ppm19.7
שעשויים לנבוע מחומרים אורגניים, בעוד אינדיקציה להימצאות חומר מאיץ תתקבל בערך שמעל ל-

ppm50
, ובקיומו של חומר דליק הערכים יהיו מעל

ppm100
.

15.
לאחר שעיינתי בשתי חוות הדעת ושמעתי את המומחים שהעידו בפני
, אני מוצאת להעדיף את חוות דעתו של חוקר שירותי כבאות על פני חוות דעת המומחה מטעם הנתבעת. מדובר בחוות דעת של חוקר בעל הכשרה מקצועית נרחבת בתחום עיסוקו, וניסיון רב-שנים בעבודתו ב
שירותי כבאות והצלה יזרעאל – מדור חקירת דליקות. מדובר
בגוף אובייקטיבי ובחוקר נטול אינטרסים בתוצאות תביעה זו. חוות דעתו נערכה לאחר שבדק את זירת האירוע סמוך מאוד להתרחשותו,
כ – 5 שעות לאחר פרוץ השריפה, באמצעות מכשור מקצועי המיועד לגילוי חומרים מאיצים. הצילומים שצירף תומכים בטענתו כי בדק את פנים הרכב ואת סביבתו בניסיון לאתר קיומם של חומרי דליקה, ומסקנתו, לאור כל האמור, כי אין מדובר בהצתה מקובלת עלי כמסתברת יותר בנסיבות העניין. גם את טענתו לפיה, גם בעת שכלי-רכב דומם ממשיכות מערכות החשמל שבו לעבוד, ותיתכן שריפה כתוצאה מכשל בחשמל גם ברכב דומם, כפי שהתרחש במקרה מושא תיק זה, אני מוצאת לקבל לנוכח ניסיונו המקצועי והרקע שלו בתחום החשמל והגיונם של הדברים. מסקנה זו מתיישבת גם עם עדות הנתבע
לפיה לאחר שרכבו של התובע החל לצפור, ראה השכן כי יוצאת אש קטנה מהגלגל השמאלי באזור המצבר (עמ' 2 ש' 35-36 לפרוטוקול) גרסה זו נמסרה על ידו לחוקר שירותי הכבאות (סעיף 1 לחוות הדעת). תיאור זה מתיישב עם חוות הדעת לפיה מדובר בכשל במערכת החשמל בפני
ם הרכב ולא בהצתה.

16.
חיזוק נוסף למסקנת חוקר שירותי כבאות, כי מקור האש אינו בהצתה, ניתן למצוא גם בעדות הנתבע לפיה לאיש אין מניע להצית את רכבו - אין לו חובות או אויבים, ואילו מישהו היה חפץ לגרום לו לנזק, היה מצית את חצר ביתו המלא באוספים של עתיקות יקרות ערך (עמ' 3 ש' 1-6 לפרוטוקול)

17.
בניגוד לחוות הדעת של החוקר מטעם שירותי כבאות שאינו בעל עניין בתביעה,
חוות-דעת המומחה מטעם הנתבעת, היא של בעלת דין ובעלת עניין בתוצאות התביעה.
חוות דעת הנתבעת נסמכת על ממצאי בדיקה ויזואלית בלבד שנערכה על ידי החוקר מטעמה כ- 7 ימים לאחר האירוע, ללא מכשור מקצועי, ללא בדיקת פחמימנים שהייתה לא רלוונטית נוכח הזמן שחלף.
טענתו לפיה לא ייתכן שנגרם כשל חשמלי ברכב שחנה כמה שעות רצופות ומסקנתו הנחרצת, כי מדובר לפיכך בהצתה מכוונת, לא נתמכה בכל ממצא אובייקטיבי.

18.
לאור האמור, אני מקבלת את חוות דעת מומחה שירותי הכבאות וקובעת כי הוכח בפני
במאזן ההסתברויות הדרוש במשפט האזרחי, כי הנזק נגרם לרכב הנתבע כתוצאה מהתלקחות אש בעקבות כשל חשמלי ברכב הנתבע, שהתפשטה
לרכב התובע וגרמה לנזקיו הנטענים.

האם גרמה התרשלות של הנתבעים לאירוע השריפה?

19.
כאמור, נטל ההוכחה כי לא התרשלו בפרוץ השריפה מוטל על הנתבעים והם לא עמדו בו. היה באפשרות הנתבעים, למשל, להציג כראיה את ספר הטיפולים של הרכב, ולהוכיח כי הנתבע דאג לבצע בו טיפולים תקופתיים כנדרש, והרכב תוחזק וטופל כיאות. הנתבעים לא עשו זאת ולא הציגו כל ראיה לכך שהנתבע דאג לתחזוקה תקינה של הרכב. בחקירתו של הנתבע על ידי חוקר שירותי כבאות בחוות דעתו נאמר: "לדברי המבוטח, הרכב ברשותו שנתיים כאשר בחצי השנה האחרונה הרכב לא היה במוסך" (סעיף 1.6 לחוות הדעת). משנמנעו הנתבעים מהגשת ראיה כלשהי, אין בידי לקבוע כי עמדו בנטל המוטל עליהם על פי
סעיף 39
לפקודה, להוכיח היעדרה של התרשלות, ולפיכך דין התביעה נגדם להתקבל.

20.
לאור האמור, ומשלא נחקר התובע כלל בעניין גובה הנזקים להם טען ותביעתו לא נסתרה, אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובע במלוא סכום התביעה. שיעור הנזק לפי חוות דעת השמאי, עליו לא חלקו הנתבעים, בסך
6,144 ₪ וירידת ערך בסך 160 ₪, בצירוף שכר טרחת השמאי בסך 820 ₪, וכן הוצאות משפט של התובע בסך 100 ₪ ואובדן יום עבודה בסך 300 ₪.

21.
סוף דבר, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לפצות את התובע בסכום כולל של 7,524 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית עד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים
.

ניתן היום,
כ"ב שבט תשע"ח, 07 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.






תק בית משפט לתביעות קטנות 69374-07/17 נתן יפלח נ' שמואל מימוני, הכשרה היישוב חברה לביטוח (פורסם ב-ֽ 07/02/2018)