פסקי דין על מופק אבו חלא | פסקי דין על ש. שלמה חברה לביטוח | פסקי דין על ג'ואד אבו רזק |

60638-11/16 תק     07/02/2018




תק 60638-11/16 מופק אבו חלא נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ, ג'ואד אבו רזק








בית משפט לתביעות קטנות בעכו



ת"ק 60638-11-16 אבו חלא נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
זהבה (קאודרס) בנר


תובע

מופק אבו חלא


נגד


נתבעים

1.ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ

2.ג'ואד אבו רזק



פסק דין


בפני
תביעה שהגיש התובע לחיוב הנתבעת בתשלום הפרש פיצוי


בין הסכום שנקבע בחוו"ד שמאי לסכום ששולם לו בפועל על ידי חברת הביטוח של הרכב הפוגע, בגין נזקים שנגרמו לרכבו סיאט אביזה מס' רישוי 38-863-54,
בתאונת דרכים שארעה ביום 31/12/15, תאונה בה הכירה הנתבעת.


א. הסברים משפטיים לעניין נטל ההוכחה במשפט האזרחי
1.
נטל השכנוע במשפט האזרחי, כמו גם במשפט הפלילי מורכב משני נדבכים: נטל השכנוע ונטל הבאת הראיה.

2.
"נטל השכנוע" (או "חובת השכנוע") מבטא את החובה להוכיח בראיות קיומה של "עובדה" (עובדה פיזית או הלך נפש), ברמת הוודאות המוטלת על פי הדין על הצד הנושא בחובה זו. משמעותה של החובה הינה שעל הצד הנושא בה, לשכנע את בית המשפט בדבר קיומה של עובדה השנויה במחלוקת, והצריכה על כן הוכחה (י' קדמי, על הראיות (דיונון, תשס"ד-2003), חלק שלישי, עמ' 1439 (להלן: "קדמי")).

3.
במשפט האזרחי, נטל השכנוע מוטל באופן עקרוני עם חריגים מסוימים על התובע, אשר נושא על גבו את החובה להוכיח את טענותיו בפני
בית המשפט ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, כלומר עליו להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שהתקיימותה של גרסתו שלו למערכת ההתרחשויות סבירה יותר מהתקיימותה של גרסת הנתבע (בשפה מתמטית ניתן להסביר זאת באמצעות אחוזים – החובה המוטלת על התובע היא להוכיח כי הסבירות כי גרסתו היא הנכונה עומדת על 51%, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 40% לכל היותר). זהו נטל ההוכחה האזרחי.

4.
נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. על בעל הדין להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע, ואילו על בעל הדין שכנגד להביא ראיות השומטות את הבסיס תחת ראיות שהובאו לחובתו (קדמי, בעמ' 1505-1506; ע"א 99/6160 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פורסם בנבו (05/10/2006)).

5.
השלב שבו בוחן בית המשפט אם התביעה עמדה בנטל השכנוע, הוא שלב פסק הדין, קרי, לאחר שמיעת הראיות כולן, ותוך שקילת שיקולי מהימנות, משקל ראייתי, ובדיקת דרישת דיות הראיות (קדמי, בעמ' 1445). בשלב זה יבחן בית המשפט האם עמד התובע בחובה שהוטלה עליו והביא די ראיות בכדי לעמוד בהטיית מאזן ההסתברויות, או, אם נחזור למטאפורה המתמטית, האם הוכיח, בסבירות שמעל 51% כי גרסתו שלו היא הנכונה, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 49% לכל היותר.

6.
פסק דינו של בית המשפט מושתת ונקבע על פי השאלה – האם הצליח התובע להוכיח תביעתו מעבר למאזן ההסתברויות, הרי שההחלטה שתינתן על ידי בית המשפט תהיה לצדו, ואולם באם לא הצליח התובע לעמוד בחובת ההוכחה שהוטלה עליו, הרי שתביעתו עתידה להידחות, ייתכן שהלכה למעשה גרסתו של התובע למערכת ההתרחשויות היא המתארת את המציאות בצורה האמיתית והקרובה ביותר, אך בעניין זה, כבולות ידיו של בית המשפט, ועליו להכריע בהסתמך על העובדות שהוכחו בפני
ו ולהתעלם מכל מה שלא הוכח, גם אם נטען בכתבי בי-הדין או בדיון.

7.
ואולם, במקום בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים התובע והנתבע הינן שקולות, היינו, מקרה של "ספק שקול" או "תיקו ראייתי", יפעל הספק לחובת התובע (אליהו ארנון, דיני ראיות, חלק ראשון 187-193, וכן 200-201, (הדפסה שביעית) 1987; ע"א 2076/09 ח.י. בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם)) ותביעתו תידחה.

ב. העובדות הצריכות לעניין
8.
על פי הנטען בכתב התביעה בתאריך הנ"ל ארעה תאונת דרכים בין רכב התובע לרכב הנתבע מס' רישוי 18-160-53, אשר היה מבוטח במועד הרלוונטי לתביעה על ידי הנתבעת.
בעת נסיעת התובע בכביש 70 בכניסה לכפר יאסיף,
רכב הנתבע פגע ברכב התובע בצד האחורי של הרכב.
התובע הגיש תביעה לנתבעת, והנתבעת הכירה בתאונה ובנזקים שנגרמו לרכב התובע כתוצאה מתאונה זו.
הנתבעת שילמה לתובע סך של 5,705 באמצעות המחאה בנקאית. לטענת התובע, על פי חוו"ד שמאי שצרף, הנזק לרכב הינו בסך של 5,889 ₪, ירידת ערך הרכב הינה בסך של 1,264 ₪, ושכ"ט שמאי בסך של 900 ₪. סה"כ היה על הנתבעת לשלם לו סך של 8,053 ₪, ועל כן הוא תובע את הנתבעת לשלם לו את יתרת ההוצאות והנזקים בסך של 2,348 ₪.

9.
הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי הסך של 5,705 ₪ ששולם לתובע כולל נזק ישיר בסך של 5,005 ₪, ושכ"ט שמאי בסך של 700
₪. לטענתה היא קיזזה מסכום הפיצוי ששילמה לתובע בגין שיפור מצבו של הרכב. על הנתבעת מוטל להחזיר את מצב הרכב לקדמותו והתובע לא אמור להתעשר ממקרה הביטוח.
בהתייחס לירידת ערך הרכב טענה הנתבעת כי על פי גרסת הנתבע, המגע בין הרכבים היה קל מאד
והנזקים הנטענים על ידי התובע נגרמו לו מתאונות קודמות.
לעניין שכ"ט השמאי טענה הנתבעת כי דרישת התובע לשכ"ט השמאי היא גבוהה מהמקובל לשירות שניתן, ועל התובע מוטלת החובה להקטין את נזקיו.
הנתבעת הוסיפה לטעון
כנגד גרסתו של התובע לאירוע עצמו, אולם משהכירה הנתבעת באחריותו של הנתבע לקרות התאונה, אין לטענות אלה כל רלוונטיות.

ג. דיון
10.
על פי בקשת הנתבעת צורף נהג הרכב המבוטח על ידי הנתבעת, כנתבע.
בדיון שנערך בפני
ביום 31/1/18 הופיעו התובע, הנתבע, ונציג הנתבעת – מר צבי נוביק.
השמאי שהוזמן לדיון לנוכח בקשת הנתבעת לחקור אותו על חוו"ד, לא הגיע לדיון.

11.
נציג הנתבעת טען בדיון חזר על טענת הנתבעת בכתב ההגנה לפיה הנתבעת לא שילמה את מלוא הנזק על פי הערכת השמאי לנוכח המידע שקיבלה מהמבוטח שלה שהיו לרכב התובע נזקים קודמים.
הנתבע העיד כי בתאונה שבנידון הוא פגע
פגיעה קלה מאחור ברכב של התובע ושני כלי הרכב נפגשו חזית ואחור בלבד. ברכב התובע היו נזקים בפינה האחורית בצד שמאל, שלא כתוצאה מהתאונה שבנידון. לטענתו בעדותו,
התובע עצמו אמר לו שיהיו לו תאונות קודמות. נציג הנתבעת טען כי לנתבע אין כל אינטרס בעדותו לנוכח כך שכבר קיבל את ההשתתפות העצמית שלו.

12.
גם התובע העיד כי התאונה היתה בין חלק אחורי של רכבו לחלק קדמי של רכב הנתבע. באשר לתאונות קודמות הצהיר התובע כי ישנם נזקים ישנים על הדלת השמאלית. התובע טען בעדותו כי הנתבע אינו שמאי ואין הוא מוסמך להעריך את הפגיעה ברכבו מהתאונה שבנדון.

13.
לנוכח טענות הצדדים בדיון, הוריתי לתובע להציג לבית המשפט צילומי צבע של נזקי רכבו, ולנתבעים הוריתי להציג צילומים של הנזקים שנגרמו עקב התאונה שצולמו על ידי הנתבע מיד אחרי התאונה, וצילומים של נזקים שלטענתם הם צילומים קודמים.
התובע הגיש צילומים, והנתבעים לא מילאו אחר הוראת בית המשפט ולא הגישו צילומים.

ד. הכרעה

14.
לאחר שעיינתי בכתבי בי הדין, שמעתי את הצדדים לפני ועיינתי בצילומים שהוגשו, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל, מהנימוקים שלהלן:
חוות הדעת שהוגשה על ידי השמאי לא נסתרה. חוות הדעת מתייחסת לנזק שנגרם לחלק האחורי של
הרכב בלבד. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנזק בחלק האחורי הוא תוצאה של התאונה שבנדון.
אשר על כן, על הנתבעים לשלם לתובע , ביחד ולחוד, את ההפרש בין הסכום שנקבע בחווה"ד לסכום ששולם בפועל, בסך של 2,348 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מיום 1/1/16, תוך 30 יום מהיום.
על סכום זה יש להוסיף הוצאות משפט בסך של 700 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק עד למועד התשלום בפועל.
לפיכך על הנתבעים לשלם לתובע, ביחד ולחוד, סך של 3,048 ₪.


ניתן היום,
כ"ב שבט תשע"ח, 07 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 60638-11/16 מופק אבו חלא נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ, ג'ואד אבו רזק (פורסם ב-ֽ 07/02/2018)