פסקי דין על קרן שמואל | פסקי דין על צדיק שמואלי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

36847-01/14 בל     19/02/2018




בל 36847-01/14 קרן שמואל, צדיק שמואלי נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 36847-01-14
ב"ל 2410-01-16


19 פברואר 2018

לפני
:

כב' השופטת
חופית גרשון-יזרעאלי

, אב"ד
נציג ציבור (מעסיקים)
מר משה רוזנבלום

התובעים
1. קרן שמואל
2. צדיק שמואלי
ע"י ב"כ עו"ד רבי רונן



-


הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד רונית סגל




פסק דין


עניינן של התביעות שלפנינו החלטות הנתבע בדבר דחיית תביעות לתשלום גמלת הבטחת הכנסה, בפרט בגין התקופה שמחודש אפריל 2010 ועד לחודש ינואר 2013.
השאלה העיקרית השנויה במחלוקת היא האם יש לראות סיוע כלכלי שקיבלו התובעים מאחותה של התובעת כהכנסה שיש לקחת בחשבון לצורך הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה.
עיקרי העובדות וההליך המשפטי
1.
התובעים הם בני זוג, נשואים והורים לשלושה ילדים. שניים מן הילדים בגירים, ילידי השנים 1997 ו- 1999; אחד קטין, יליד שנת 2003.

2.
ביום 6.9.09 נעצר התובע והוגש נגדו כתב אישום בגין מעשי מרמה שונים לפי סעיף 415 לחוק העונשין, תשל"ז -1977 (להלן: "חוק העונשין") ולפי סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין. בסיום ההליך המשפטי הורשע התובע בעבירות בהיקף של למעלה מ- 5,000,000 ₪ (סעיף 29 לסיכומי התובעים), ונידון למאסר של 70 חודשים (ראו: תצהירי
התובעת נספח ת/4, גזר דין מיום 28.3.11 - כב' השופט גלעד נויטל, ת"פ 4199-09-09).
3.
לטענת התובעים, התובעת לא עבדה מיום מעצרו של התובע ועד לאחר מתן גזר הדין, מועד בו החלה לעבוד בניקיון במשרה חלקית בחברת "גולן אחזקות בע"מ" עד ליום 1.9.11.
מיום 1.9.11 דיווחה התובעת על עבודה במשרה חלקית במכון לקוסמטיקה בבעלות אחותה, גב' טלי יהודה סגל (להלן גם: "טלי"), בכפר סבא.

4.
התובעת טענה, כי עבדה במכון בבעלות טלי בממוצע 4.5 שעות ביום והשתכרה 2,232 ₪ לחודש בממוצע.

5.
התובעים התגוררו בתקופה הרלוונטית ברעננה, בבית בן שתי קומות, ולטענתם עמדו דמי השכירות באותה עת על כ- 7,000 ₪ לחודש. עוד נטען, כי בחלק מן התקופה טלי וילדיה גרו עם התובעים בביתם, לאחר שטלי התאלמנה מבעלה בשנת 2008.

6.
מחודש אפריל 2010 שולמה לתובעת קצבת הבטחת הכנסה.

7.
אין חולק, כי מעבר לתשלום משכורתה של התובעת, שילמה טלי סכומים שונים לתובעים. לטענת התובעים, מחודש ספטמבר 2010 שילמה טלי את דמי השכירות עבור הבית בו התגוררו, ובדרך זו החזירה הלוואה שקיבלה קודם לכן מהתובע, על סך 350,000 ₪. התובעים הציגו פירוט תשלומים (תצהיר התובעת, סעיף 22), לפיו שילמה טלי אלפי שקלים מדי חודש, מחודש ספטמבר 2010 ועד לחודש נובמבר 2015. לעמדת התובעים, העבירה טלי דמי שיכורת בסך מצטבר של 297,550 ₪ במהלך תקופה זו.

8.
בשנת 2012 פנה הנתבע לתובעת בבקשה למסירת מידע דרוש לצורך בחינת המשך זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה (תצהירי תובעת, נספח ת/3, מכתב מיום 30.10.12). זאת, לאור הפער בין שכרה הנמוך לשכר הדירה הגבוה בבית מגוריה.

9.
בהתאם למכתב מיום 21.11.12 התקבלה החלטת הנתבע, לפיה התובעת אינה זכאית לגמלת הכנסה בגין התקופה שמחודש אפריל 2010 ועד לחודש אוקטובר 2010, מהטעמים הבאים:

"לפי סעיף 5 (ב) לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א – 1980, ההכנסה הנחשבת מהכנסותיך לחודש 4/2010 הן בסך 4,173 ₪.
סכום זה עולה על גובה הגמלה לחודש זה שהוא 2,804 ₪.
ההכנסות שנלקחו בחישוב הכנסותיך הן:
מעבודתך כשכירה + התגמול עבור הטיפול בילדים של אחותך".
(תצהירי תובעת, נספח ת/3 מכתב מיום 21.11.12, ההדגשות, כאן ולהבא, אינן במקור).

בהמשך טען הנתבע, כי הכנסות התובעת שנלקחו בחשבון הן הכנסה מעבודה ותשלומים ששולמו על ידי אחותה טלי (כתב הגנה לתביעת התובעת, סעיפים 5- 6).

10.
כמו כן, הודיע הנתבע לתובעת, במכתבים מיום 27.11.12 ומיום 28.11.12, כי
נוצרו לה החובות הבאים: חוב בסך 54,685 ₪ עקב תשלומים שלא הגיעו לה על פי חוק הבטחת הכנסה התשמ"א- 1980 (להלן: "חוק הבטחת הכנסה"); וחוב בסך 859 ₪ בגין תשלומים עבור קצבת ילדים, שלא הגיעו לה ע"פ חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה- 1995 (נספח ו לכתב התביעה של התובעת).

11.


ביום 15.6.14 ביטל הנתבע את זכאות התובעת לקצבת הבטחת הכנסה לתקופת החודשים אפריל 2010 עד ינואר 2013, לאחר שקבע כי התשלומים ששולמו על ידי טלי נזקפים כהכנסה ממקור ג' (הכנסה אחרת) בהתאם לסעיף 9 (א) לחוק הבטחת הכנסה. זאת, מהטעם שמדובר בתמיכה חודשית קבועה ולא התקיימו בין התובעת לטלי יחסי עובד מעביד.

החל מחודש אוקטובר 2013 התשלומים ששילמה טלי נלקחו בחישוב כהכנסה ממקור ב' לאור כללים חדשים שנכנסו לתוקף בהתאם לפסיקת בתי הדין לעבודה.
לפיכך טוען הנתבע כי נכון להיום לתובעת חוב בסך 62,537 ₪ (ראו סיכומי נתבע סעיפים 8- 10).

12.
ביום 10.7.15 שוחרר התובע ממאסרו (תצהיר עדות ראשית נתבעים, ת/1) וביום 16.7.15 הגיש לנתבע תביעה להבטחת הכנסה בעילה של אסיר משוחרר. תביעתו נדחתה בהתאם למכתב מיום 24.8.15, מהטעמים הבאים:

"לפי סעיף 2 (א)(2) לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א 1980 הינך חייב לפנות לשרות התעסוקה ולקבל כל עבודה התואמת את מצב בריאותך.
על פי שירות התעסוקה לא פנית לקבל עבודה כנדרש על ידם בחודש 7/2015".
(נספח לכתב תביעה של התובע, מכתב מיום 24.8.15).

13.
בחודש ספטמבר 2015 הגיש התובע תביעה נוספת לקצבת הבטחת הכנסה בעילה של דורש עבודה אולם לפי כתב ההגנה, התביעה לא אושרה והיא נמצאת בסטטוס עיכוב טיפול לאור סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א -1980, בשל היעדר שיתוף פעולה מצד התובע
וכן לאור דחיית תביעת אשתו, היא התובעת (ראו: כתב הגנה נתבע בתביעת התובע, סעיף 9).

14.
בגין החלטות אלו הוגשו התביעות שלפנינו.

15.
בישיבות ההוכחות העידו התובעים, וגב' טלי יהודה, אחות התובעת, אשר התייצבה לחקירה רק לאחר שהוצא צו הבאה.
עיקרי טענות הצדדים
16.
התובעים טוענים
שיש לקבל את תביעותיהם במלואם ולקבוע שהם זכאים לתשלום הבטחת הכנסה.
לצורך תשלום הבטחת הכנסה יש לקחת בחשבון את שכרה של התובעת מעבודה בלבד. התובעת עבדה אצל אחותה טלי במשרה חלקית בניקיון במכון היופי ועבור כך קיבלה שכר.
תשלום שכר הדירה על ידי טלי, אינו מהווה הכנסה מ"נכס" לצורך חישוב גמלת הבטחת הכנסה. בין התובעת לטלי הייתה מערכת יחסים קרובה מאוד, השתיים התייתמו בילדותן מהוריהן וטלי גידלה את התובעת. מערכת היחסים הקרובה התחזקה לאחר שטלי התאלמנה מבעלה. על רקע זה טלי וילדיה הפעוטות עברו להתגורר עם התובעים בביתם למשך כשנתיים, והתובעת אף סייעה לטלי בשמירה על ילידיה ובאיסוף ופיזור בגנים, ללא תשלום.
הייתה זו דירה שכורה בת 2 קומות והקומה העליונה הושכרה לדייר נוסף בשכירות משנה.
מצבה הכלכלי של טלי היה קשה לאחר מות בעלה, והתובע העניק
לה הלוואה בסך 350,000 ₪, לצורך השבת הלוואות שנטל בעלה המנוח בשוק האפור.
טלי החזירה לתובעים את ההלוואה בדרך של תשלום דמי שכירות החל מחודש ספטמבר 2010 (לפירוט התשלומים הנטענים, ראו: תצהיר תובעת, סעיף 22 ), ישירות לבעל הדירה.
דמי השכירות ששילמה טלי הם פירעון הלוואה, ואינם מהווים שכר.

17.
הנתבע טוען,
כי כדין הופסק תשלום גמלת הבטחת הכנסה לתובעת. הכנסות התובעת שוללות את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה. בחישוב הזכאות לגמלה נלקחו בחשבון הכנסות משכר עבודה והכנסות קבועות מאחותה של התובעת.
תשלום שכר הדירה של התובעת על ידי אחותה
מהווה הכנסה מנכס לצורך חישוב גמלת הבטחת הכנסה, בהתאם לסעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה.
תשלום שכר הדירה על ידי טלי מהווה הכנסה חודשית קבועה שלא מעבודה. על כן ההכנסה נלקחה בחשבון כהכנסה ממקור ג
עד ליום 9/2013 ומיום 10/2013 כהכנסה כמקור ב.
הנתבע הוסיף, כי השינוי בסיווג מקור ההכנסות נעשה בהתאם לפסיקה וכללים חדשים שהוחלו מאוקטובר 2013. זאת ועוד טוען הנתבע כי רק בחודש 11/2015 נכנסה לתוקף ההלכה לפיה סיוע בתשלום שכר דירה שניתן ע"י צד שלישי למבקש גמלת הכנסה, לא יחשב כהכנסה או נכס לפי החוק ומפנה לעב"ל (ארצי) 20952-04-01 אהוד יאיר – המוסד לביטוח הלאומי (20.11.15).
לתובעת נוצר חוב בגין קבלת גמלת הבטחת הכנסה ביתר . חוב התובעת
נוצר לאור ביטול זכאותה לגמלה.
התביעה להבטחת הכנסה נדחתה כדין ויש לחייב את התובעים בהוצאות לדוגמה, זאת לאור כך שרימו ושיטו בנתבע ובבית הדין והדבר עולה בבירור מהסתירות הרבות שבעדויותיהם ומהמסמכים.
דיון והכרעה
18.
במהלך ניהול ההליכים המשפטיים האריכו הצדדים בטענותיהם, ואף הוסיפו טענות מכאן ומכאן, באופן שהקשה לעתים על הבנת הטיעונים והעובדות במלואן. כאמור, העדה גב' טלי יהודה לא התייצבה תחילה לחקירה על תצהירה, ככל הנראה על רקע יחסים משפחתיים רעועים כיום, עד שהוצא צו שהורה להביאה.
נתייחס להלן לעיקרי הדברים הדרושים לצורך הכרעה.
19.
המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא האם יש לראות את הסיוע הכספי של טלי לתובעים כהכנסה שיש לקחת בחשבון לצורך חישוב גמלת הבטחת הכנסה.

20.
הלכה פסוקה היא, כי סיוע בתשלום שכר דירה שניתן למבקש גמלה לא יחשב כהכנסה או נכס לפי החוק.
ראו: עב"ל (ארצי) 20952-04-11 אהוד יאיר ואח' – המוסד לביטוח לאומי
(20.11.15).


21.
בענייננו, אין חולק שהתובעים קיבלו סכומי כסף מטלי. לא שוכנענו בטענת התובעים, כי סכומי כסף אלו היו החזר הלוואה ושולמו להם כסיוע בתשלום שכר דירה. התובעת הצהירה בעניין זה כך:
"לאחר פטירת בעלה, כאמור הייתה אחותי במצב כלכלי קשה ונותרה עם חובות כבדים שהשאיר בעלה ז"ל, בין היתר גם לנושים פרטיים ובעלי הלווה לה סך של 350,000 ₪ ללא ריבית, כשע"פ ההסכם, סוכם כי ההלוואה תיפרע החל משנת 2010 בתשלומים חודשיים לפי יכולתה שלא יעלו על 10,000 ₪ בחודש.
...
הנה כי כן, הרי שדמי השכירות אותם משלמת אחותי הינם בגין פירעון ההלוואה ואינם מהווים שכר או הכנסה בגין טיפול בילדיה כנטען ע"י הנתבע".

(תצהיר תובעת סעיפים 19, 24).
טלי הצהירה כך:
"במהלך אוקטובר 2008, לקחתי מגיסי צדוק שמואל סך של 350,000 ללא ריבית, כשע"פ ההסכם, סוכם כי ההלוואה תיפרע החל משנת 2010 בתשלומים חודשיים לפי יכולתי שלא יעלו על 10,000 ₪ בחודש וזאת בין היתר לתשלום חובות שהשאיר לי בעלי ז"ל.
את התשלומים התחלתי לשלם החל מחודש ספטמבר 2010
, כך שבמקום להעביר לאחותי תשלום חודשי שילמתי ישירות לבעל הדירה, בתחילה את החוב שהצטבר ובהמשך את התשלומים החודשיים באמצעות המחאות לפי הפירוט להלן...."
(תצהיר טלי, סעיפים 6- 7).

וראו גם: תצהיר התובע, סעיפים 16- 21.

22.
בהודעות שנמסרו לנתבע ובעדויות לפנינו, טענו התובעים וטלי טענות שונות מאלה שטענו בתצהיריהם, ואף טענות סותרות, כדלקמן:
א.
בחקירת התובעת בנתבע מיום 12.8.10 (נ/1), היא נשאלה כיצד היא מממנת את דמי השכירות והסבירה כך:
"ש. איך את משלמת את השכירות?
ת. זה שולם מראש עוד ע"י צדיקי
מלפני שהוא נעצר. זה שולם מכספי החברה"
(עמוד 3 שורות 11- 13).

ב.
כאשר התבקשה התובעת להסביר בחקירתה הנגדית את השוני בגרסאות, השיבה כך:
"ש.
מפנה אותך לעמוד 3 להודעה שלך שורה 12 , נשאלת איך את משלמת את השכירות, את עונה זה שולם מראש על ידי צביקי לפני שנעצר, וזה בניגוד למה שאת אומרת כעת?
ת.
בעלי נעצר בחודש ספטמבר 2009, הוא שילם מראש את כל ספטמבר 2009 עד שנת 2010. התשלומים
שאחותי התחילה לשלם באופן רציף מתאריך 1.11.2011. בעלי לא בטוח ששילם את כל השנה, בטוח ששילם חצי שנה מראש, נשאר חצי שנה בשנת 2010 שלא בטוח שהוא שילם.
מתי שהחוקר שאל אותי זה היה בתאריך 12.8.2010 והייתי אז בחובות.
ש.
השאלה היתה איך את משלמת את השכירות ?
ת.
השכירות היתה משולמת.
לא ידעתי מה אני אעשה אחר כך"
(עדות התובעת עמוד 14 שורות 2- 9).

ג.
בחקירתה של טלי לפני חוקר הנתבע (נ/9), היא לא הזכירה כלל את ההלוואה הנטענת שלקחה מהתובעים, זאת על אף שנשאלה מפורשות על הלוואות שלקחה בעבר מגורמים אחרים:
"את לקחת הלוואות?
ת. לקחתי הלוואה אחת.
ש. זאת ההלוואה היחידה שאת לקחת?
ת: כן. זאת ההלוואה היחידה שאני לקחתי.
ש: בעבר יצא לך לקחת הלוואות?
ת: לקחתי ממזמן הלוואה בשביל רכישת מכשיר למכון, ההלוואה הזאת נגמרת עוד 5- 4 חודשים.
ש: לא הלוואות משוק אפור או גורמים אחרים?
ת: לא, כל ההלוואות לקחתי מסודר. אך ורק הלוואה מהבנק"
(הודעת טלי בנתבע מיום 17.4.16 עמוד 5 שורות 108- 116).

בעדותה לפנינו, לא מסרה טלי הסבר המניח את הדעת לכך שלא הזכירה את ההלוואה הנטענת מהתובעים בהודעתה לפני חוקר הנתבע:
"ש. מפנה לשורה 116 עמוד אחרון?
ת. מה אני צריכה להגיד לחוקר של ביטוח לאומי שיש לי הלוואות מהשוק האפור. זה לא הלוואות שלי אלא חובות של בעלי.
.....

ש. למה לחוקר המוסד את לא מציינת את מה שציינת בתצהיר שלך
בסעיף 6?
ת. כי הוא שאל אותי על המכון... אין לי חובות למכון.
ש. כשאני מפנה אותך להודעה שלך לחוקר המוסד בעמוד האחרון לא נשאלת לשם מה לקחת הלוואה בהתחלה?
ת. כל החקירה הייתה על המכון. (העדה צועקת)
...
ש. את נשאלת לגבי הלוואות באופן כללי ולא לגבי המכון, מפנה לשורה 108 עד 116?
ת. כל החקירה הייתה על המכון ואחותי. שום דבר מזה לא דיבר על מה שהיה פעם על ההלוואה שלקחתי מצדוק שהיה לי חובות בשוק. לזה הזמינו אותי זה הכל על העסק שלי.
אין פה שום דבר למה שהיה לפני.
ש. חודש אחרי שנתת את ההודעה לחוקר את חתמת על תצהיר, מי אמר לך להוסיף את העניין של ההלוואה בסעיף 6, זה היה מיוזמתך?
ת. לא זוכרת"
(עמוד 29 שורה 18- עמוד 30 שורה 11).

ד.
כמו כן, מהודעתה של טלי עלה, כי היו ברשותה כספים וחסכונות, לרבות כספים שהותיר לה בעלה המנוח, ועל כן כלל לא ברור מדוע נזקקה להלוואה מן התובע, ראו:
"יש לי את הכסף שההורים שלי השאירו לי ואת מה שהשאיר לי בעלי. יש לי חיסכון בצד, אם לא היה לי כסף זה היה יותר מלחיץ, אני מאמינה שכל דבר מסתדר בסוף" (
נ/9, הודעת טלי בנתבע מיום 17.4.16, עמוד 4 שורות 100- 102).

ה.
סתירה מרכזית נוספת מצאנו בכל הנוגע לאופן קבלת ההלוואה הנטענת. טלי העידה לפנינו, כי קיבלה לידיה את הכסף במזומן ואף ציינה כי לא מדובר בסכום כסף גדול כל כך, ובלשונה:
"ש.
איך קבלת את ההלוואה מצדוק בסך 350,000 ₪?
ת.
מפורט לך בסעיף 7 .
ש.
סעיף 7 זה מה שאת נתת, אני חוזרת על השאלה, איך קבלת את ההלוואה?
ת.
קבלתי ממנו כסף ממה שהיה לו במזומן.
ש.
350,000 ₪ במזומן אליך ליד?
ת.
כן. זה לא כל כך הרבה כסף
"
(עמוד 30 שורות 12- 17).

לעומת זאת, התובעת הסבירה בעדותה שכספי ההלוואה שולמו ישירות לבעלי חוב שונים, להשבת חובות של בעלה המנוח של טלי:
"ש.
לצורך מה
היא היתה צריכה את ההלוואה הזאת ?
ת.
כשבעלה נפטר בשנת 2008, הוא היה עצמאי ובעצם בעלי עבד איתו. היה להם בסטה של דיסקים, בתחום
המוסיקה. כשהוא נפטר בפתאומיות היו לו הרבה חובות ולספקים. זה היה עסק פעיל של הרבה שנים. בין כל החובות היה לו חובות לשוק האפור ולכל מיני ספקים. אחותי באותה תקופה לא תפקדה והיתה בדיכאון. עברנו טרגדיה קשה איתה ומי שלקח את האחריות וסגר את החובות הוא שהחזיר את הכסף.
הוא שילם חובות שהיתה אחותי אמורה לשלם. חובות של בעלה. היא בעצם לא היתה מעורה. בסוף שהם עשו סיכום כללי זה הסכום שהוא שילם במקומה לבעלי חוב שונים. לא לבן אדם אחד. המסמך מצורף לתצהיר"
(עמוד 11 שורות 25- 32).

ו.
מהצהרותיה של טלי לרשויות המס עולה, כי הכנסתה החודשית הממוצעת בשנת 2011 עמדה על סך 1,317 ₪ לחודש (נ/12). תמוה, כיצד אפשרה לה הכנסה זו לשלם לתובעת שכר בגין עבודתה, וכן לסייע לתובעים בתשלום דמי השכירות, בסכומים ניכרים מדי חודש. אף בהקשר זה לא מסרה טלי בעדותה הסבר המניח את הדעת:
"ש.
בסעיף 7 לתצהירך את מצהירה כי החל מחודש ספטמבר 2010 שילמת את שכר הדירה
כחלק מהחזר ההלוואה ?
ת.
נכון , אני לא יודעת בדיוק את השנה. אפשר לבדוק את זה.
ש.
יוצא אם כך שלדוגמא בשנת 2011 העברת לה כל חודש?
ת.
לא העברתי לה. שילמתי תשלומים לבעל הדירה שלה.
ש.
4,000 ₪ שכר דירה ועוד 2,232 ₪ משכורת בשנת 2011 , סה"כ
הוצאות 6,432 ₪ , מידי חודש. בשנת 2013, את שילמת שכר דירה בסך 5,500 ₪ + 2,232 ₪ זה יוצא 7,732 ₪ לחודש זה נכון?
ת.
כן.
ש.
מציגה את ההכנסות שדווחו למס הכנסה וביטוח לאומי מתקבל ומסומן נ/12 , אם תסתכלי ההכנסה השנתית שלך לשנת 2011 היא 15,807 ₪
שלחודש הרווחת
1,317 ₪. ההכנסה השנתית החודשית שלך היא 1,317 ₪, איך את יכולה לשלם לאחותך חודש בחודשו 6,432 ₪?
ת.
לא יכולה. הייתי במינוסים של 40,000 ₪
ו – 50,000 ₪, ובגלל זה עליתי על שירטון. יש לי ברירה? זה שכירות של בית שלה.
ש.
אני
מניחה שבאיזה שהוא שלב את משלמת שיקים של 7,000
ויותר לחודש
וההכנסות שלך מועטות של כמה אלפים, איך הבנק לא החזיר לך את השיקים?
ת.
לא החזירו לי. מותר להיות במינוס. היתה לי עזרה מהמשפחה של בעלי, חברים,
וגם מביטוח לאומי. לא נשארתי לבד בעולם"

(עמוד 32 שורות 12- 30).

23.
לאור כל האמור, קיימות סתירות של ממש בגרסאות התובעים וטלי, בכל הנוגע למתן ההלוואה הנטענת לטלי ולהחזר ההלוואה על ידה בדרך של תשלום שכר דירה. יש בכך כדי לעורר ספקות של ממש אשר לטענות התובעים, כמו גם בנוגע למהימנות העדים.

24.
מעבר לכך, כלל לא שוכנענו כי הכספים שהתקבלו מטלי אכן שימשו את התובעים לתשלום שכר דירה, ושולמו במישרין בהמחאות לבעל הבית. התובעים לא הציגו ראיות אובייקטיביות המלמדות כי שכר הדירה שולם על ידי טלי. בנקל ניתן היה להציג תדפיסי חשבון בנק של טלי, המעידים על משיכת המחאות לפקודת בעל הבית, או להציג העתקי המחאות. בהקשר זה הצהירה טלי (סעיף 7):
"את התשלומים התחלתי לשלם החל מחודש ספטמבר 2010, כך שבמקום להעביר לאחותי תשלום חודשי שילמתי ישירות לבעל הדירה, בתחילה את החוב שהצטבר ובהמשך את התשלומים החודשיים באמצעות המחאות לפי הפירוט להלן...."

התובעת אף העידה לפנינו כי אין בעיה להציג את תצלומי ההמחאות:
"ש. למה לא הצגת את התצלומים של השיקים?
ת. אין בעיה להציג את הצילומים"
(עמוד 13 שורות 3- 4).

25.
כמו כן טענו התובעים, שבבית בו התגוררו גר גם דייר משנה, אשר שילם חלק משכר הדירה ויתר התשלום שולם על ידי טלי:
"ש.
האם היא שילמה את כל השכירות?
ת.
לא. זה התחלק. יש לנו דירה עם 2 קומות ואחרי שבעלי נעצר בעל הדירה סגר את הקומה העליונה באישורו והיה דייר משנה בקומה ואני גרתי בדירה התחתונה עם הילדים שלי"
(עדות התובעת עמוד 12 שורות 10- 12).

וכן:
"ש.
כמה שילם דייר המשנה ?
ת.
מ - 3,500 ₪.
כשלי העלו את שכר הדירה, גם אני העליתי לו את שכר הדירה.
ש.
שכר הדירה הגיע ל -
9,000 ₪ ?
ת.
על כל הדירה 2 הקומות"
(עדות התובעת עמוד 13 שורות 14- 17).

אף גרסה זו לא נתמכה בראיות אובייקטיביות, ולא הוכח שאכן התגורר דייר משנה בבית, שהשתתף בתשלום דמי השכירות. התובעים הציגו הסכם שכירות שנחתם לכאורה בין הדייר לתובעת (נספח ת/8 לתצהיר התובעת) אולם לא ביקשו להעיד את הדייר הנטען או את בעל הבית. כמו כן, עיון בהסכם השכירות שהוגש מלמד כי על הדייר לשלם את דמי השכירות במישרין לתובעת שהיא ה"משכיר" על פי החוזה (תצהירי תובעת, מסמך ת/8 סעיף 4א), ואילו בעדותה של התובעת לפנינו היא העידה כי הדייר "היה כותב שיק ישירות לבעל הדירה" (עדות התובעת עמוד 12 שורות 23- 24).

26.
בהסכם השכירות שבין התובעים לבעל הבית (נספח ת/7 לתצהיר התובעת) לא מוזכרת כל אפשרות לשכירות משנה בדירה, או לפיצול הנכס. לא הוצגו ראיות לפיהן אכן חולק הבית לשתי יחידות דיור נפרדות, כטענת התובעת (ראו: עדות התובעת עמוד 12 שורות 10- 12).

27.
התובעים הציגו כרטסת תשלומים ובה פירוט תשלומים שהועברו לכאורה לבעל הבית (נספח לתצהירי תובעת, מסמך ת/6), אולם
לא שוכנענו כי יש ליתן משקל רב למסמך, שמקורו לא הוברר, בפרט לאור העובדה שבעל הבית לא הוזמן לעדות. בהקשר זה העיד התובע:
"ש. אני מציגה בפני
יך את כרטסת הדירה. זו הכרטסת שצרפתם ת/6? מי הכין את הכרטסת הזו?
ת. בעל הנכס.
ש. איך אני יודעת שזה בעל הנכס?
ת. תתקשרי אליו. אם את רוצה להביא אותו להעיד אני אגיד לו. אתן לך טלפון, תזמיני אותו"
(עמוד 22 שורות 9- 12).

28.
בנסיבות העניין, גם לאחר שמיעת הראיות בתיק רב הנסתר על הגלוי. לא הוכח שהכספים אשר ניתנו לתובעים על ידי טלי שימשו לסיוע בשכר דירה וכלל לא הוכח על איזה רקע שולמו ומה מקורם. יובהר, כי התובעת וטלי שללו את האפשרות כי מדובר בכספים שניתנו עבור טיפול בילדיה של טלי (ראו: עדות טלי עמוד 33 שורות 22- 25; תצהיר התובעת סעיפים 24- 25), וכאמור לא שוכנענו שהכספים שימשו לסיוע בשכר דירה, או היו החזר הלוואה.

29.
לפיכך, כדין החשיב הנתבע את הכספים כהכנסה, לצורך בחינת זכאות התובעים לקצבת הבטחת הכנסה.

30.
נשלים ונתייחס לטענות הנתבע, לפיהן בהשוואה בין גרסאות התובעים והראיות עלו סתירות נוספות, כדלקמן:
א.
תפקידה של התובעת בעסק של טלי

– מן הראיות עולות סתירות ותהיות אשר לתפקידה של התובעת במכון הקוסמטיקה, ובשאלה האם שררו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לטלי. התובעת הצהירה, כי עבדה כשכירה שעות מעטות, לאורך כל השנים, בניקיון בלבד (עדות התובעת, עמוד 10 שורות 3 -4). עם זאת, מן הראיות עולה כי תפקידה כלל עבודות נוספות מעבר לניקיון. כך למשל, בדף הפייסבוק של התובעת נכתבו ביום 4.9.16 הדברים הבאים, בשם התובעת וטלי:

"מתרגשות מאוד ומחכות לסיים השיפוץ של המכון החדש שלנו!
אנחנו עוברות
בסוף החודש לרחוב הכרמל 18, כפר סבא.
אז שיהיה שבוע וחודש טוב"
(נ/3).

ובתגובות לפרסום נכתב: "קרן איפה את מקבלת עכשיו" (נ/4)

גם בהקשר זה לא סיפקה התובעת הסבר, והעידה:
"ש.
יש כאן את התגובה של ענבל שמר, כותבת לך "קרן איפה את מקבלת עכשיו"? מוגש ומסומן נ/4, את כן קבלת לקוחות ?
ת.
לא. אני ואחותי זה גימיק קרן וטלי וטלי וקרן.
ש.
למה ענבל לא כתבה איפה טלי מקבלת עכשיו ?
ת.
היא פנתה אלי לפייסבוק שלי.
ש.
את טוענת שעבדת בניקיון, למה היא כתבה לך "איפה את מקבלת עכשיו"?
ת.
הכוונה היתה איפה טלי מקבלת.
היא גם לא כתבה טיפול ספציפית. אינני יודעת מה רצתה. פחדה שנעזוב ונעבור למקום רחוק. זה היה שנה אחרי שבעלי השתחרר"
(עמוד 10 שורה 28- עמוד 11 שורה 3).

בהודעתה של טלי לנתבע מיום 17.4.16 היא מסרה כי התובעת "עושה פדיקור, הסרות שיער" (נ/9, עמוד 1 שורה 6). בחקירתה הנגדית של טלי היא סתרה את דברי אחותה, והעידה כי בתקופות מסוימות עסקה התובעת גם בטיפולים, ולא רק בניקיון (עמוד 30 שורות 25- 30).
יתרה מכך, טלי העידה לפנינו, כי מכון הקוסמטיקה היה קטן מאד, וכלל חדר וחצי (עמוד 33 שורה 14). לא סביר כי נדרשות עבודות ניקיון של 4.5 שעות מדי יום בשטח כה קטן.
נוסיף, כי לא הוכח תשלום שכר בפועל לתובעת, ותלושי השכר שהוגשו (נ/13) זהים ברובם, ואינם כוללים זכויות נלוות או הפרשות לפנסיה.
מכל האמור, מתעורר ספק ממשי בשאלה האם אכן עבדה התובעת עבור טלי בעבודות ניקיון, שמא היו השתיים שותפות בעסק. לאור הנטל המוגבר המוטל בהוכחת יחסי עבודה בין קרובי משפחה, בנסיבות העניין לא הוכח כי שררו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לטלי.
ראו:
עב"ל (ארצי) 503/07 חדד מרדכי - המוסד לביטוח לאומי
(8.7.09.
ב.
שימוש ברכבים על ידי התובעים
- הנתבע טען כי רכב מסוג טויוטה הרשום על שם טלי שייך בפועל לתובעת. מן הראיות עולה, כי לטלי היו שני כלי רכב, טויוטה ומיצובישי.
טלי
נסעה ברכב מסוג מיצובישי וברכב מסוג טויוטה נהגה ככל הנראה בעיקר התובעת (ראו: נ/1 עמוד 2 שורות 14- 19; נ/9 עמוד 2 שורה 46- עמוד 3 שורה 53; עדות טלי עמוד 29 שורות 5- 17).
אכן עולות תהיות כיצד הצליחה טלי לממן החזקת שני כלי רכב, כאשר על פי הכנסתה השנתית המדווחת הרוויחה שכר חודשי של כ- 1,000 ₪ בשנת 2011. יחד עם זאת, פרט לטענה כללית לפיה הרכב שייך בפועל לתובעת, לא הוצגו ראיות להוכיח שהתובעת נהגה ברכב מנהג בעלים.
ביחס לתובע, הציג הנתבע ראיות שיתכן ויש בהן להצביע על כך שהתובע עשה
שימוש ברכב מסוג קאיה או יונדאי. מסמך נ/8 מתעד עסקה להשכרת רכב מסוג יונדאי בין חברת פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ לבנו של התובע, מר שמואל שגב, ומצוין כי התובע הוא מקבל הרכב. ממסמך זה עולה עוד כי הייתה לתובע עסקת "סאב" עם חברת פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ (ראו מסמך נ/8 בו נכתב "אבא שלו בעסקת
sab
אצלנו"

). כשנשאל התובע בעדותו מהי עסקת "סאב" הסביר באלו המילים:
"זו עסקה שאת לוקחת רכב ואת משלמת מקדמה של 5000 ₪ ואחרי זה את משלמת כל חודש בערך 500 או 800 ₪. תלוי בסוג הרכב"
(עמוד 20 שורות 19-20).

על אף האמור, לא הוכח כי התובע עשה ברכב שימוש כמנהג בעלים. מכל מקום, התביעות להבטחת הכנסה לא נדחו מטעמים של שימוש ברכב ועל כן מתייתר הצורך להרחיב בסוגיה זו.

31.
לאור כל האמור, לא הוכח שהכספים שקיבלו התובעים מטלי היו החזר הלוואה ושימשו כסיוע בשכר דירה.
התביעות נדחות.

32.
בנסיבות העניין, לאור הסתירות הרבות בגרסאות התובעים וההליכים הממושכים שהתנהלו בתיק, מצאנו לחרוג ממנהגנו, ולחייב כל אחד מן התובעים בתשלום הוצאות לנתבע בסך 4,000 ₪.


ניתן היום, ד' אדר תשע"ח, (19 פברואר 2018
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.







מר משה רוזנבלום,
נציג מעסיקים




חופית גרשון-יזרעאלי
, שופטת- אב"ד












בל בית דין אזורי לעבודה 36847-01/14 קרן שמואל, צדיק שמואלי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 19/02/2018)