פסקי דין על רק לילה | פסקי דין על אריאל דן פרי | פסקי דין על עומרי קיס

39051-03/17 תאמ     21/02/2018




תאמ 39051-03/17 רק לילה בע"מ, אריאל דן פרי נ' עומרי קיס








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

תא"מ 39051-03-17 קיס ואח' נ' ב.ר.ד.א. הפקות
בע"מ ואח'







מספר בקשה:

6
לפני כבוד השופט רז נבון

ה
מבקשים (הנתבעים):
1
.
רק לילה בע"מ

2
.
אריאל דן פרי

ע"י ב"כ עו"ד לביא ו/או שלום מטיוס


נגד

ה
משיב
(התובע)
:
עומרי קיס






החלטה

לפניי בקשה לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), לחייב את התובע (המשיב) להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים בהליך זה (המבקשים).
1.
עסקינן בתביעה כספית שהגיש המשיב כנגד המבקשים, מכוח הוראות חוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים, תשס"א -2000 (להלן: "החוק"), ועניינה באפליה נטענת של המשיב, בעת כניסתו למועדון המבקשת 1 (ברחוב קרליבך בת"א) בלילה שבין 3-4 למרץ 2017.
2.
המבקשים (הנתבעים) כפרו בכתב הגנתם בטענות, ובנוסף - נשלחה על ידם הודעה לצד ג' - מר תום ברכה (להלן: "הצד השלישי") שהפעיל לטענתם את המועדון באותו הערב. על מנת לסבר את האוזן יוער, כי התביעה הוגשה במקור גם כנגד נתבעים נוספים בגין אירוע במועדון אחר, ואולם אלה נמחקו מן ההליך.
3.
במסגרת הבקשה העלו המבקשים מספר טענות:
3.1.
קשיים כלכליים וחובות
-
המדובר במי שפתוחים כנגדו עשרות תיקי הוצל"פ בסכום של למעלה מ- 100,000 ₪; במי שאינו פורע את חובותיו הכספיים; במי שמתקרב לפשיטת רגל; במי שנטל הלוואות שאינו יכול להשיבן; באדם שאינו רשאי לפתוח חשבון בנק; נעדר הכנסות, נכסים, רכוש, רכב.
3.2.
סיכויי הליך נמוכים וזהות מגיש ההליך
– המדובר בתובע מועדונים סדרתי אשר מגיש עשרות תביעות לא מבוססות; כי במקרה דנן סיכויי ההליך נמוכים במיוחד, בשים לב לכך, כי המבקשים הם לכל היותר בעלי המקום, אך זה הופעל על ידי הצד השלישי. לעניין זה מפנים המבקשים לפסק דינו של כב' השופט עמית יריב (תא"מ 43507-08-14) בו נקבע מעת שהנתבעים שם לא היו אחראים לסלקציה במועדון, אזי בעל הדין הנכון הוא הצד השלישי שהכנסת הבאים בשעריו של המועדון הייתה באחריותו הבלעדית.
4.
המשיב מצדו הגיש תגובה ארוכה ומנומקת. הוא עמד על זכות היסוד בפני
יה לערכאות; הוא לא כפר בטענות בדבר מצבו הכלכלי הקשה וציין, כי הוא אינו עובד ומקיים עצמו אך בקושי, מקצבאות ביטוח לאומי, ואישר שאין לו נכסים שאותם יוכל להעמיד לצורך העמדת ערובה.
המשיב הבהיר, כי הוא מבקש לתקן עוולות שגורמים מועדונים ולמגר את תופעת הסלקציה בהם. לדבריו, אין הוא תובע סדרתי אלא מי שנלחם על זכויותיו.
לגבי סיכויי התביעה- לא ניתן לומר, כי מדובר בתביעת סרק ובידיו תיעוד מצולם לאפלייה האמורה.
אשר לפסק דינו של כב' השופט יריב- הרי שעל פסק הדין הוגש ערעור.
5.
ביום 21 בינואר 2018 התקיים דיון מקדמי בתיק. במסגרת הדיון חזרו המבקשים על בקשתם והמשיב מצדו הפנה לתגובתו ולא הוסיף טענות.
6.
אלא שלמחרת הדיון, הוגשה על ידי המשיב הודעה לבית המשפט ובמסגרתה צורף תדפיס תיקים תלויים ועומדים בהוצל"פ העידים על חוב כספי בסך של 86,950 ₪ בתיקים שונים. המשיב הבהיר, כי חלק נכבד מהתיקים שהתנהל כנגדו נסגר
לאחר ששילם את חובו, וכי ככל שיהיו בידיו כספים הוא יוסיף וישלם את חובותיו.
7.
הודעה זו הועברה לתגובת המבקשים וביום 29 בינואר 2018 נמסרה תגובתם. המבקשים טענו, כי המשיב צרף במכוון רק חלק מעמודי תדפיס ההוצל"פ (צורפו 4 עמודים מתוך 6 עמודי תדפיס); כי המשיב יצר קשר טלפוני עם ב"כ המבקשים ומסר לו, כי חובותיו בענייני הוצאות משפט בתביעות אפליה שהגיש ונדחו עומדים כיום על למעלה מ- 200,000 ₪ וכי ב"כ המבקשים מנהל בעצמו כנגד המשיב, בשם מועדון אחר הליכי גבייה בגין הוצאות משפט בסך מצטבר של למעלה מ- 30,000 ₪, כאשר כל הליכי הגבייה כשלו עד כה.

למשיב ניתנה אפשרות למסור תגובה נוספת במסגרה התבקש המשיב להמציא נתונים נוספים, וזו הוגשה לתיק ביום 21 בפברואר 2018. תחת הגשת תגובה נקודתית הגיש המשיב כתב טענות בהיקף של כ-14 עמודים ובו סקירה משפטית של סוגיית הערובה להבטחת הוצאות.

דיון והכרעה
-
8.
תקנה 519 (א)
לתקנות קובעת כהאי לישנא
"
בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."
9.
בבוא בית המשפט לשקול חיוב בערובה, עליו לשקול שני שיקולים מתנגשים. מחד גיסא, עומדת זכות הגישה לערכאות שהיא זכות יסוד חוקתית מן המעלה הראשונה (ע"א 733/95 ארפל נ' קליל תעשיות). מאידך גיסא, עומדת זכותו של נתבע שלא יוטרד לשווא, ישא בהוצאות לרבות בגין שכירת עורך דין, ובסופו של יום ימצא עצמו עם ידיו על ראשו, מבלי שיש לו יכולת לגבות את הוצאות.
10.
משכך, מערכת האיזונים המתוארת לעיל, מחייבת את בית המשפט לנהוג "במתינות" בכל נוגע לבקשות להפקדת ערובה להפקדת הוצאות (ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז (3) 846).
11.
בתקנה 519 לתקנות, לא נקבעו קריטריונים מוגדרים להפעלת הסמכות לחייב בהפקדת ערובה, ואולם הפסיקה גיבשה כללים שונים, ובכלל זה נקבע כלל, כי בית המשפט לא מחייב תובע במתן ערובה להוצאות, רק מחמת עוניו (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים אבריהם ואח', פ"ד נח (5) 865) ומשכך נשקלים שיקולים נוספים, כגון סיכויי קבלת ההליך, מגורים בחו"ל ועוד.
12.
כך או כך, במבחן יישומה של התקנה האמורה בפסיקת בתי המשפט, מתחוורת מגמה ברורה לפיה, רק במקרים חריגים יורה בית המשפט לתובע להפקיד ערובה להפקדת הוצאות, הגם ששיקול הדעת אשר מוקנה לערכאה הדיונית הוא רחב בדונו בבקשה שכזו (ר' רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח' (2004)).
13.
עקרונות אלה ברורים ונהירים ואכן ככלל אינני סבור שיש להכביד על תובע אשר מבקש להביא את תביעתו לבית המשפט. ואולם, לטעמי מקרה זה נמנה על אותם מקרים חריגים שיש להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות, הגם שבמתינות כפי שמורה בית המשפט העליון.
אפרוש להלן את טעמיי.
14.
איזון האינטרסים במקרה של "שחקן חוזר
" שהפך את הגשת התביעת לעיסוק של ממש ואינו משלם הוצאות משפט כסדרן –
שאלת "מיהות הצדדים" הינה פרמטר אותו גם יש לבחון במסגרת בקשה להטלת ערובה
להבטחת הוצאות. ר' רע"א 10376/07 בנק הפועלים בע"מ נ' ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ (11.2.09) – שם נקבע בין היתר, כי: "בית המשפט מביא בחשבון גם שיקולים נוספים, כגון סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה כן מיהות הצדדים". [ההדגשה אינה במקור]

ברע"א 4381/17 תועלת לציבור ע"י מאשה נאור נ' בנק הפועלים בע"מ ואח' (2.10.17) הציע כב' השופט הנדל מבחן אינטגרטיבי, ביחס לבקשה להורות על הפקדת ערובה לתובע ייצוגי (סיכויי אישור נמוכים; מצב כלכלי רעוע; התנהלות לא ראויה) ובכך קבע למעשה מבחן שונה לתובע מסוג מסוים.

היינו, במסגרת מכלול איזון האינטרסים, יש לבחון גם מיהם הצדדים הרלוונטיים ולהביא את הדברים בחשבון במסגרת כלל השיקולים.
מעיון בבקשה שהוגשה ובנספחיה, כמו גם מעיון במאגרים המשפטיים השונים עולה, כי
מדובר בתובע אשר נוהג להגיש עשרות רבות של תביעות אשר חוזרות על עצמן ועניינן אפלייה. התובע מגיע לבלות במועדון, נתקל לטענתו באפליה, ומגיש תביעה לבית המשפט.
אלא שלצד התביעות הרבות שמגיש התובע מתחוור, כי אין הוא משלם הוצאות משפט אשר נפסקות לחובתו בתיקים אלה כסדרן.

כך התחוור, כי בהליך אחר שהתנהל בין התובע
לבין
מועדון אחר שייצג ב"כ המבקשים (אפ. ויטה בע"מ) טרם הסדיר התובע את חובותיו ולשיטתו שלו (כעולה מתדפיס הוצל"פ שהגיש) הוא נותר חייב סך של 22,076 ₪ אשר בגינם מתנהל הליך בלשכת ההוצל"פ.

מתדפיס תיקי ההוצל"פ האמור שהגיש התובע עצמו, ניתן גם ללמוד על חוב למועדון נוסף בשם ג'י-17 בע"מ, בסך של 7,756.87 ₪ אשר גם בעניינו מתנהל תיק הוצל"פ כנגד המשיב-התובע.

זכותו של אדם להגיש כמה תביעות שרק יחפוץ וכל תביעה צריכה להיבחן כמובן לגופה וברצינות הראויה והמתבקשת, אלא שבכל הנוגע לתובע נוצר מצב דברים אשר יוצר קושי. מחד גיסא יוזם התובע ומנהל עשרות תביעות כנגד נתבעים שונים (בגדר "עיסוק" הלכה למעשה), ומאידך גיסא מתחוור, כי התובע אינו פורע את מלוא חובותיו כסדרם, דבר אשר מצריך נקיטת הליכי הוצל"פ כנגדו אשר לא בהכרח מביאים להסדרת החוב.

ודוק – התובע עצמו צירף תדפיס מלשכת ההוצל"פ ממנו עולה, כי חובותיו הכוללים בלשכת ההוצל"פ נכון ליום 21 בינואר 2018, עומדים על הסך של 86,950.25 ₪.

הדבר יוצר גם "מעגל שוטה" אשר מכוחו
מגיש התובע עוד ועוד תביעות במטרה להיפרע כספים מאחרים, אלא שאת "כללי המשחק" בהליך אזרחי, שבו המפסיד עשוי לשלם הוצאות משפט, הוא מנסה שלא להחיל על עצמו ("מעגל שוטה" – שכן מעת שלמשיב יש רק מה להרוויח, יש לו לכאורה אינטרס להגיש עוד ועוד תביעות).

מעבר לקושי שהדבר יוצר, הרי שלטעמי גם מראית פני הצדק נפגעת – עשרות תביעות מוגשות כנגד גופים שונים ע"י אותו אדם (שהפך את העיסוק בהגשת תביעות לעיסוק מרכזי הגם שחלק מתביעותיו מתבררות כמוצדקות ונכונות) – אלה נגררים לבתי המשפט, נאלצים לשכור את שירותיהם של עורכי דין, וכל זאת תוך שהם ערים לכך, כי הם מתנהלים מול מי שעשוי שלא לפרוע את חובותיו. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שמעיון במאגרים המשפטים עולה, כי חלק לא מבוטל מהתביעות שמגיש התובע נדחות בסופו של יום.

זהו בדיוק המצב שבו מסור לבית המשפט (שעה שמוגשת בקשה ע"י נתבע), שיקול דעת להורות לתובע שרוצה להגיש את תביעתו (אחת מיני עשרות), להפקיד ערובה (מתונה) לשם הבטחת הוצאות הנתבע
.

חשוב להבהיר ולהדגיש – כאן אין מדובר במי שמגיש תביעה או שתיים או עשר או עשרים. כאן המדובר במי שמגיש עשרות תביעות והופך את ההליך המשפטי ללחם חוקו בעוד שאת הוצאות המשפט אשר נפסקות לחובתו הוא אינו מקפיד לשלם. לטעמי ההגנה על תובע שכזה, במסגרת איזון האינטרסים שבין זכות הגישה לערכאות לבין ההגנה על זכויות הנתבע מחייבת במקרה דנן מתן הגנה פחותה לתובע,
במסגרת איזון האינטרסים הכולל שיש לבצע (כפי שייבחן בהמשך).

15.
אשר למצבו הכלכלי של המשיב (התובע)
- סוגיית מצבו הכלכלי של התובע לוטה בערפל ויש לזקוף את הדבר לחובת התובע. היינו, לא ניתן לומר, כי מדובר במי שמחמת עוניו, לא יוכל לנהל את ההליך המשפטי-אם תתקבל הבקשה.

בעוד שהתובע ידע לספר ולתאר בתגובתו, כי הוא אינו עובד ואין לו נכסים והכנסות (אך לא טורח לצרף
מסמכים לתמוך בטענות לאשורן) במטרה לבסס טיעון כי אין חוסמים את דרכו של אדם לבית המשפט מחמת עוניו, הרי שלא ניתן להתעלם מכך, כי התובע צבר הכנסות לא מבוטלות מההליכים המשפטיים שהוא נוקט (ההליכים שכן מתקבלים).

מעיון במאגרים המשפטיים נמצאו כדוגמא ההליכים הבאים שבהם נפסקו לטובת התובע סכומי כסף שונים
: ת"ק (ירושלים) 59253-11-16 – 3,000 ₪; ת"ק (ת"א) 31679-10-16 – 10,000 ₪; תא"מ (ת"א) 42851-12-15- 7,500 ₪ (פס"ד של מותב זה אשר ניתן לטובת המשיב מעת שהצד שכנגד לא התייצב); ת"ק (ת"א) 25834-03-16 – 18,000 ₪; תא"מ (ת"א) 44557-06-13 – 30,000 ₪; סע"ש 28707-10-13 – 30,000 ₪.
המדובר בסכומי כסף לא מבוטלים
.

בכתב הטענות שהגיש התובע לבית המשפט ביום 21 בפברואר 2018, הוא הפנה להליכים משפטיים רבים נוספים שבהם זכה לטענתו. בנוסף,בס' 65 לתגובה נטען, כי ישנם הליכים משפטיים נוספים שבהם הוא זכה אך הם חסויים ואסורים לפרסום לדבריו.

בתיק זה גם ניתנה על ידי התובע הודעה ביום 1 ביוני 2017, לפיה חל שיפור קל במצבו הכלכלי.

יתרה מכך- בכתב הטענות האחרון שהגיש היום התובע נטען, כי: "31. למעלה מן הצורך טוען התובע כי מצבו הכלכלי עתיד להשתפר בזמן הקרוב במיוחד שלאחרונה, זכה בפסקי דין רבים, ראה רשימה בהמשך". התובע אינו מפרט את משמעות המילה "לאחרונה" ואולם ניתן לראות, כי מדובר בהליכים משפטיים מהשנים האחרונות ולא מהחודשים האחרונים.

נדמה, כי הערפל סביב מצבו הכלכלי של התובע הינו ערפל מכוון (שכן בפני
בית המשפט לא נפרשה במלואה התמונה העובדתית כשהיא מגובה בראיות ובמסמכים) שנועד לבסס טיעון בדבר חסרון כיס, אשר לא הוכח, ומשכך לא ניתן לבסס במקרה זה טיעון של חשש מפני סגירת דלתות בית המשפט.

לא רק שחסרון הכיס לא הוכח אלא שבפועל מצטיירת תמונה של תקבולים בסך של עשרות אלפי שקלים שהיה מקום להידרש אליהם וליתן להם הסבר. מעת שכך, לא ניתן לטעון, כי מדובר במי שהפקדת ערובה עשויה לחסום את דרכו לבית המשפט. מעת שכך, אין מדובר במי שמטילים עליו ערובה להבטחת הוצאות מחמת עוניו אלא לנוכח העובדה, כי הוא אינו פורע את חובותיו כסדרם.
16.
תימוכין נוספים לצורך בהפקדת ערובה, מצאתי גם בפסיקה בעניינו של המשיב עצמו.

סוגיית ריבוי התביעות שמגיש התובע, וטענות מועדונים שונים, לפיהן מדובר ב"תובע סדרתי" הגיעו לפתחו של בית המשפט העליון במסגרת רע"א 197/16 (עומרי קיס
נ' ק.צ. יחסי ציבור ויזמות בע"מ). בפסה"ד נקבע, כי יש להיזהר מסיווגו של מי שהגיש מספר תביעות כ"תובע סדרתי" ויש להקפיד לבחון כל תביעה לגופה.

אלא שלצד זאת קבע בית המשפט העליון, כי אם אכן יתחוור שהמשיב לא עמד בנטל ההוכחה וכי מדובר במי ששב ומגיש תביעות נעדרות בסיס, יוכל בית המשפט "לעשות שימוש בכלים המקובלים, לרבות פסיקת הוצאות".
היינו, בית המשפט העליון סבר, כי הכלי המקובל במשפט האזרחי, של הטלת הוצאות משפט, הינו הכלי שיש לעשות בו שימוש.

ודוק –הטלת הוצאות משפט ממשיות מעת שמוכחת תביעת סרק שמגיש התובע אושרה זה מכבר על ידי בית המשפט המחוזי בת"א. ר' ע"א (ת"א) 3909-11-16 עומרי קיס
נ' א.ס. קוביס בע"מ: "בית משפט קמא אזכר את היותו של התובע תובע סדרתי על מנת לנמק, מדוע יש לחייבו בהוצאות משפט הולמות כאשר תביעתו נדחית, וככאשר נמצא כי אין בה ממש. לא מצאתי לנכון להתערב גם בנוגע לסוגיית ההוצאות".

מעת שכך הם הדברים, הרי שדרישתם של המבקשים
(הנתבעים בהליך) להטלת ערובה להבטחת הוצאות הינה דרישה לגיטימית ומתבקשת. בדיוק למצבים שכאלה נועדה לטעמי התקנה, שאחרת תהיה התקנה ריקה מכל תוקן.

הרציונאל לדברים הוא ברור – מי שעסוק בלייצר עשרות תביעות משפטיות ומתקשה לעמוד אחר השלכותיהן (ובכך מאיין את האיזון שיוצר בית המשפט בין האפשרות להגשת תביעות למכביר וביטול הסיווג של "תובע סדרתי" לבין הוצאות משפט אשר "מרפאות" את ריבוי התביעות המוגשות במקרה והן נדחות), עשוי להתבקש להראות "הוכחת רצינות", היינו להפקיד מראש ערובה להבטחת הוצאות- גם אם מתונה, וגם אם כזו שאינה משקפת ערובה ריאלית
.

17.
גם בשל קשיים "טכניים", שעניינם קושי בהמצאת דברי דואר לתובע סברתי, כי יש להיעתר לבקשה. מעיון בתיק בית המשפט עולה, כי רובם של דברי הדואר אשר נשלחו לתובע חזרו בשל היעדר מסירה לכתובת שמסר התובע (לא ידוע).
קושי זה לבצע מסירה לתובע חזר על עצמו גם בכתבי הטענות. כך, ביום 28 בדצמבר 2017 פנו הנתבעים לבית המשפט והבהירו, כי הם מתקשים להמציא לתובע כתבי טענות (בקשה לסילוק על הסף), בשים לב לכך, כי התובע מסרב לקבל מסמכים אלא בדואר רשום לכתובתו בפתח תקווה- דא עקא שדבר הדואר שנשלח חזר בשל מען לא ידוע (אסמכתא לכך צורפה לבקשת הנתבעים).

בתגובתו מיום 21 בפברואר 2018 טוען התובע, כי כתובתו (בפתח תקווה) לא השתנתה וזו הכתובת למסירת דואר, אלא שכאמור לעיל, קיים קושי בקבלת דברי דואר כאמור.

הנה כי כן, גם כתובתו של התובע אינה כתובת מסודרת למסירת כתבי טענות והדבר שב ומחזק את הצורך בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים ככל שתדחה התביעה.

18.
אלא שבכך לא סגי. מאחר וההכרעה האם להיעתר לבקשה חריגה שכזו,
מתבססת בסופו של יום על מכלול שלם של אינטרסים ושיקולים שאותם הבאתי בחשבון, הרי שעל האמור יש להוסיף לטעמי את נסיבותיו המיוחדות של ההליך דנן, ואת סיכוייו.

עניינה של התביעה דנן באינטראקציה קצרה אחת בת מספר שניות בין המשיב לבין מארחת (סלקטורית) במועדון בשם קלי.

דא עקא, שכבר בשלב זה הובהר (בדיון אשר התקיים ביום 21 בינואר 2018), כי אותה גברת בשם קלי, הינה עובדת של הצד השלישי, אשר ביחס אליו נטען, כי שכר את המועדון (ר' דברי ב"כ הצד השלישי בעמ' 10 לפרוטוקול – "קלי היא בעצם עובדת של תום ברכה, זו מסיבה עם מוזמנים").

בס' 30 לתגובה לבקשה דנן טען התובע, כי רק בהליך ההוכחות שהתנהל בתיק אחר שבו נדחתה תביעתו (תא"מ 43507-08-14) התברר לו שהסלקטורית עבדה אצל צד ג'. דא עקא שבתיק דנן הדברים התחוורו לתובע כבר בישיבה המקדמית אשר התקיימה בתיק, לנוכח דבריו המפורשים של ב"כ הצד השלישי.

התובע- אשר סבור, כי גם לבעלי המועדון ישנה אחריות ולא רק לצד השלישי טען כי פסה"ד בתא"מ 43507-08-14 (שניתן מול מועדון אחר) הינו שגוי ומשכך הוגש עליו ערעור. דא עקא שפסק הדין לא נהפך בערעור (כפי הנראה בשל מחיקת הערעור).

כל אלה מחזקים, ולו בשלב מקדמי זה, את טענותיהם של המשיבים, לפיהן, צד ג' הוא זה ששכר את המועדון והפעיל אותו, וכי יש להפנות את הטענות אליו (כמובן מבלי לקבוע דבר ביחס לאחריות צד ג')- כל זאת שעה שאותו צד ג' כלל אינו נתבע בהליך ע"י התובע ואם תדחה התביעה כנגד המבקשים, לא יחוב צד ג' כלל ועיקר (שכן המשיב לא מצא לנכון להגיש תביעה כנגדו).

אין באמור לעיל כדי לקבוע, כי סיכויי התביעה קלושים (ואינני סבור שערכאה ראשונה יכולה לקבוע זאת בשלב זה ובהחלט ייתכן שאמצא כי הנתבעים חבים כלפי התובע אם תוכח תביעתו), אך אין ספק שיש כבר עתה תהיות לא מבוטלות האם מדובר בנתבעים הנכונים.
למעלה מן הצורך- ומעיון בחומר המצולם שהוגש, התחוור כי מספר דקות לאחר אותה האינטראקציה בין המשיב לבין אותה סלקטורית, ובעת ששוחח המבקש 2 עם המשיב, הוזמן המשיב להיכנס למועדון- אלא שהוא סירב לכך, וחרף זאת הוגשה על ידו התביעה דכאן.

האמור עשוי להשליך על תום לבו של התובע. ודוק – גם סוגיית תום הלב עשויה לפי פסיקת בית המשפט העליון להיבחן בכל הנוגע להפעלת תקנה 519 לתקנות, במסגרת שיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית. ר' למשל ת.א. (ירושלים) 47822-07-16 האלונים ירושלים נ' רוזנבלט:
"על בית המשפט לשקול את סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה, מיהם הצדדים המתדיינים, תום הלב, ופגיעה בזכות הקניין של התובע".
19.
ניהול ההליך בבית משפט השלום ולא בבית המשפט לתביעות קטנות
- שיקול נוסף שאותו הבאתי בחשבון מתייחס להליך עצמו. התביעה דנן הוגשה ע"ס 50,000 ₪ כנגד מספר נתבעים וביחס לשני אירועים שונים. נתבעים 1-2 נמחקו מן ההליך ונותרו המבקשים (שהגישו הודעת צד ג'). בהתאם, ביקש המשיב לתקן את סכום התביעה ולהעמיד אותו על הסך של 30,000 ₪.
היינו, המדובר בתביעה אשר צריך ורצוי, היה לבררה
בבית המשפט לתביעות קטנות, ולא בבית משפט השלום.
דא עקא, שהמשיב (שמנהל חלק מתיקיו גם בבית המשפט לתביעות קטנות, לרבות תביעה כנגד אותם המבקשים) לא עתר להעבירה לבית המשפט לתביעות קטנות וזו מתנהלת בבית משפט זה. ברי, כי ניהול ההליך בבית משפט השלום, הופך את הדיון למורכב יותר, הוא מצריך את המבקשים להוציא הוצאות רבות יותר, הן ביחס לייצוגם המשפטי, והן ביחס לכתבי הטענות שיש להגיש והן להתמודדות המשפטית עצמה.

הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שמדובר בתובע שאינו מיוצג, דבר אשר מביא להתנהלות דיונית אשר מסרבלת את בירור ההליך בבית משפט השלום. כך למשל, במסגרת הבקשה דכאן הוגשו כתבי טענות על ידי הצדדים ובדיון מיום 21 בינואר 2018 התקיימה השלמת טיעון קצרה בעל פה. ב"כ המבקשים טענה את טענותיה ואילו המשיב נמנע מלהשיב לדברים אלא הסתפק בלהפנות לתגובתו. אלא שבחלוף יום אחד, ועוד בטרם ניתנה ההחלטה דנן הגיש המשיב כתב טענות נוסף בעניין הבקשה דנן, ללא היתר ומבלי שניתנה לו זכות לכך. כתב טענות זה הצריך כמובן את קבלת תגובת המבקשים, אשר הוגשה באמצעות באי כוחם ולאחר מכן הוגש שוב כתב טענות ארוך ע"י התובע תחת מתן תגובה עניינית וממוקדת. והנה לך התנהלות דיונית אשר מעכבת את בירור ההליך. ברי, כי
אם היה מנהל התובע את ענינו בבית המשפט לתביעות קטנות, ניתן היה להגיע לבירור מהיר יותר לנוכח סדרי הדין החלים שם.

בתגובתו מיום 21 בפברואר 2018 טען התובע, כי אם היה יודע "שככה התיק הולך להתנהל הייתי מגיש את התביעה כתביעה קטנה מלכתחילה..." (והוא מתייחס להגשת בקשות רבות לטענתו ע"י הנתבעים). אלא שבפועל, רק היום הגיש התובע בקשה חדשה, שעניינה הוספת ראיות, זאת בשעה שתצהירי עדות ראשית צריכים להיות מוגשים בשבוע הבא.

20.
מסקנה
- הנה כי כן, שעה שמביאים בחשבון
את כלל האינטרסים השונים – הן ביחס לזהות התובע (המשיב)
ועיסוקו בהגשת התביעות הרבות (שחלקן נדחות ומתבררות כלא מוצדקות), הן ביחס לאינטרס הגישה לערכאות, והן ביחס לזכותם של הנתבעים (המבקשים) שלא להיות מוטרדים פעם אחר פעם על ידי מי שקיים ספק אם ישלם את הוצאות המשפט אם התביעה תדחה (כאשר התובע לא סתר את הטענה לפיה לא שילם בעבר הוצאות משפט שנפסקו לחובתו), כמו גם לנוכח סיכויי ההצלחה הלכאוריים בהליך זה, הצורך להגישו בבית המשפט לתביעות קטנות והקושי בביצוע מסירות לתובע דומני, כי יש להיעתר לבקשה, הגם שבמתינות שתאזן בין השיקולים.
21.
בשים לכך לכך שסכום התביעה הועמד בסופו של יום על 30,000 ₪ (ר' הודעת המשיב מיום 15 בנובמבר 2017), ובשים לב לצורך לנהוג במתינות אני קובע,
כי היה והמשיב (התובע)
לא יפקיד בקופת בית המשפט, סך של 4,500 ₪ להבטחת הוצאות המבקשים, עד
ליום 28 במרץ 2018, תדחה התביעה, בהתאם לתקנה 519(ב) לתקנות. על התובע להגיש הודעה מתאימה לבית המשפט בדבר ביצוע ההפקדה.

ודוק – במסגרת תא"מ 22500-03-16 קיס נ' ג'י 17 בע"מ, חייב בית משפט זה (כב' השופט אשכול) את המשיב בהפקדת ערובה בסך של 6,000 ₪ (שם דובר על תביעה בסך של 50,000 ₪). בשים לב לכך, כי סכום התביעה כאן נמוך יותר, כמו גם לצורך להפעיל תקנה זו במתינות, העמדתי את סכום הערובה על הסך של 4,500 ₪.

אינני עושה צו להוצאות. גם המבקשים יעדכנו את המשיב בדבר החלטה זו וימציאו לו עותק ממנה.
המזכירות תדוור החלטה זו לצדדים בדואר רשום. המזכירות תקבע תזכורת פנימית ביומני ליום 29 במרץ 2018
.

ניתנה היום, ו' אדר תשע"ח, 21 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.











תאמ בית משפט שלום 39051-03/17 רק לילה בע"מ, אריאל דן פרי נ' עומרי קיס (פורסם ב-ֽ 21/02/2018)