פסקי דין על עזבון המנוחה אני גולדנברג | פסקי דין על בן גולדנברג | פסקי דין על קופת חולים של ההסתדרות הכללית ואח'

1276/97 א     28/07/2005




א 1276/97 עזבון המנוחה אני גולדנברג ,בן גולדנברג נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית ואח'




1
בית המשפט
בית משפט מחוזי ירושלים
ת"א 1276/97
לפני:
כבוד השופטת מרים מזרחי
28/07/2005
בעניין:
1. עזבון המנוחה אני גולדנברג

2. בן גולדנברג

ע"י ב"כ עו"ד ע' גבעון

התובעים
נ ג ד
1 . קופת חולים של ההסתדרות הכללית
2 . ד"ר זינו מתתיהו
3 . ד"ר נס אייל
ע"י ב"כ עוה"ד מ' ארגוב ואח'
4. מדינת ישראל – ביה"ח בני ציון
ע"י עו"ד י' סהר ואח'

הנתבעים
פסק דין
משלים

בתיק זה כבר ניתן על ידי

פסק דין
, שנבחן בערעור על ידי בית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע בהחלטתו מיום 21.11.02:
"בהסכמת הצדדים מוחזר התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שימנה מומחה (אונקולוג) מטעם בית המשפט, המוסכם על הצדדים, אשר יחווה דעתו בשאלה האם היעדר המעקב שהחל משנת 1994 ועד לפנייתה של המנוחה לבית החולים בשנת 1996 פגע בסיכויי ההחלמה של המנוחה, ובאיזה שיעור היתה הפגיעה.
הצדדים יהיו רשאים לחקור את המומחה, ובית המשפט יתן החלטה בדבר השפעת עדות המומחה על פסק דינו.
עם קבלת ההחלטה ייקבע המשך הדיון בפני
הרכב זה".

דברים אלה התוו מסגרת מוגבלת ומדויקת לדיון, שאמור היה להתקיים לפני עם חזרת התיק, שבגדרה אין מקום לבחון שוב קביעות שנקבעו על ידי בפסק דיני מיום 9.9.01.

המומחית שנתמנה היא פרופ' תמר פרץ, מנהלת המכון האונקולוגי ע"ש שרת בבית החולים הדסה עין כרם. פרופ' פרץ ענתה בבהירות על השאלה שפורטה ע"י בית המשפט העליון, ובשלילה, כדבריה:
"לאחר שעיינתי בחומר שהובא בפני
הגעתי למסקנה כי היעדר המעקב שהחל בשנת 1994 ועד לשנת 1996 לא פגע בסיכויי ההחלמה של המנוחה. מדובר בתהליך גידולי נדיר, כאשר היתה חזרת הגידול, חזרו אלמנטים אגרסיביים בגידול אשר הביאו למותה ממחלת הסרטן ב-1997. אין לי כל ספק כי לא היתה הצדקה למתן טיפול כלשהו ב-1994, גם מעקב כלשהו בין 1994 ל-1996 לא היה לדעתי מביא לשינוי במהלך המחלה ולא היה משפר בדרך כלשהי את סיכויי ההחלמה".

בחקירתה הנגדית לא סטתה המומחית מחוות דעת זו, תוך התמודדות מרשימה עם שאלות ב"כ התובעים, שלא החסיר כל שאלה שניתן לשאול. המומחית תמכה תשובותיה בספרות רפואית. דומה כי קביעתי בפסק הדין ביחס לאופי הגידול שאובחן ב-1994 – כגידול בעל ממאירות נמוכה – אושרה למעשה ע"י פרופ' פרץ, שקבעה כי "מדובר על גידול שהמהלך שלו כל כך שפיר שאפילו לא מוצדק להתייחס אליו כאל סרטן" (פרו' מיום 2.6.03, עמ' 22). המומחית הכירה בכך שלגידול שאובחן ב-1994 יש יסודות ממאירים, אך הוא, כדבריה, "... בעל פוטנציאל מאוד נמוך לחזרה ולתמותה ממנו, מאוד מאוד נמוך". ובתשובה לשאלה האם הספרות מחייבת מעקב צמוד יותר כאשר מדובר בגידול חוזר, השיבה המומחית:
"לא, תלוי מה סוג הגידול החוזר. אם הגידול החוזר הוא פילאר נופלזיה, כשהגידול הקודם לא היה גידול אלא אטרומה, אז לא".

לשאלה האם נכון שיש הוראה רפואית לתפוס את הגידולים מוקדם כשאחוז ההישנות מוכפל ואם הגידול גדל ועבר את ה-2 ס"מ אחוז ההישנות הופך להיות מ-15% ל-30%, ענתה המומחית: "שוב זה לא רלוונטי כי הגידול הזה היה בטוח פחות משני ס"מ כי כל קטע העור היה שני ס"מ ושם היו שוליים נקיים". יצוין כי בפסק הדין נקבע כי הגידול הוסר בשלמותו ושוליו נמצאו נקיים. המומחית גם הגיעה למסקנה שהשוליים שנכרתו היו רחבים (עמ' 949, שם).
המומחית הבהירה כי הגידול הספציפי שאובחן ב-1996 היה מיוחד, גידול אגרסיבי, שסיכויי ההחלמה ממנו נמוכים ביותר:
"אני אומרת שב-94' היה גידול מסוג א' שיכולת הממאירות שלו היא נמוכה מאוד, הסיכוי שלו להתפשטות וחזרה הוא נמוך מאוד. אחר כך התרחש במהלך השנתיים תהליך מאוד נדיר שנקרא טרנספורמציה או שינוי או מוטציות... שבו אלמנט מסוים, כנראה מהגידול הראשון שינה את אופיו ואז הגידול שהתגלה ואובחן ב-96' היה גידול מאוד מאוד אגרסיבי" (עמ' 907).

לענין המעקב שנדרש לאחר 1994, סברה המומחית כי די בביקורת שנתית, הכוללת בדיקה קלינית מקיפה. ברם, המומחית גם הבהירה כי גם אם היה מבוצע המעקב לגבי המנוחה (אחת לשנה, כמקובל לסוג הגידול שבו מדובר), לא ניתן היה לאבחן את הגידול, אשר היה קטן מ-0.5 ס"מ (עמ' 938). על פי המומחית, גם אילו בדקו את המנוחה חצי שנה קודם לאבחון בפועל, לא היו מאבחנים את הגידול (עמ' 1027). עוד הבהירה המומחית שאפילו אם ניתן היה לאבחן את הגידול חודשיים עובר לאבחנתו בפועל, כשהגידול היה בגודל 0.6 ס"מ, לא היה בכך כדי למנוע את התוצאה, משום שבמועד הגילוי היו כבר 6 בלוטות מעורבות (עמ' 128 לפרו'). המומחית הבהירה שהתפתחות הגידול היתה סמוכה לגילויו, מאחר "שזה היה גידול שיש לנו עדויות שהוא בעל קצב התרבות מאוד מהיר". המומחית הוסיפה "ההבנה שלי שפשוט לא יכול להיות שבתחילת 95' היה גידול מהסוג הזה כי אם הוא היה ב-95' לצערי הוא כבר היה הורג אותה כבר ב-96".

המסקנה העולה מדברי המומחית היא שלמעקב לא היתה משמעות בנסיבות המקרה, דהיינו – בשל המהלך האופייני להתפתחות הגידול החריג שבו מדובר.

ב"כ התובעים נאחז באמירות המומחית לענין חשיבות הגילוי המוקדם בגידולי הקרקפת, ואולם, תשובתה הכוללת אינה מניחה מקום למסקנותיו. מדבריה עלה בבירור כי אין קשר סיבתי בין מותה של המנוחה לבין הטיפול שקיבלה.
איני רואה מקום לדון בטענות נוספות שהעלה ב"כ התובעים בסיכומיו, שיש בהם חריגה מתחום הבדיקה שקבע בית המשפט העליון כאמור.

מסקנתי היא, אם כך, שאין להעדר המעקב מ-1994 עד 1996 השלכה על פסק הדין, מאחר שלא ניתן לקבוע כי הוא פגע בסיכויי ההחלמה של המנוחה.

מאחר שהדיון שהתקיים לפני בסוגיה זו הוא המשכו של הדיון שנסתיים ונבע מהסכמת הצדדים לפני בית המשפט העליון, איני רואה לנכון לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, כ"א בתמוז תשס"ה (28 ביולי 2005), בהעדר.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
מרים מזרחי
, שופטת
הוקלד ע"י נעמי ביטון








א בית משפט מחוזי 1276/97 עזבון המנוחה אני גולדנברג ,בן גולדנברג נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית ואח' (פורסם ב-ֽ 28/07/2005)