פסקי דין על בית המחשב 1988 שי-שי | פסקי דין על קובי שטרית | פסקי דין על אגודת השומרים | פסקי דין על ג'י פור אס טכנולוגיות מיגון (ישראל) | פסקי דין על בניין בלטק ניהול ואחזקה |

11480-09/17 א     18/02/2018




א 11480-09/17 בית המחשב 1988 שי-שי בע"מ, קובי שטרית נ' אגודת השומרים בע"מ, ג'י פור אס טכנולוגיות מיגון (ישראל) בע"מ, בניין בלטק ניהול ואחזקה בע"מ








בית משפט השלום בבאר שבע


ת"א 11480-09-17 בית המחשב 1988 שי-שי בע"מ
ואח' נ' אגודת השומרים בע"מ
ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופט
יעקב דנינו


התובעים:

1
.
בית המחשב 1988 שי-שי בע"מ

2
.
קובי שטרית


נגד

הנתבעים:

1. אגודת השומרים בע"מ
2. ג'י פור אס טכנולוגיות מיגון (ישראל) בע"מ
3. בניין בלטק ניהול ואחזקה בע"מ


החלטה

ביום 7.1.18 הגישה הנתבעת 1 בקשה להורות לתובעים להשלים את ההליכים המקדמיים. בכלל זאת, נטען כי התובעים לא שעו לפנייתה לעיון במסמכים שונים, כמפורט בסעיף 3 לבקשה, וזאת בשל טענת התובעים כי הדרישה לעיון איננה רלוונטית.
כן טענה הנתבעת 1 כי התובעים סירבו להשיב לשאלון שהופנה אליהם, אף זאת מן הטעם כי מדובר בשאלות שאינן רלוונטיות.
הנתבעת 1 הוסיפה וטענה כי חוות הדעת שהוגשו על ידי התובעים כוללות התייחסות לאזעקה שנשמעה בבית העסק. ואולם, מאחר שלחוות הדעת לא צורף דו"ח הקריאות נכון למועד האירוע, ביקשה להורות לתובעים "לגלות וליתן עיון בדו"ח הקריאות" (ס' 12 לבקשה).
בסיפת הבקשה טענה עוד הנתבעת 1 כי חוות דעת התובעת כוללת תמליל שיחה שלכאורה נערכה עם השומר, אלא שהתמליל לא נכלל במסגרת גילוי המסמכים, ועל כן, עתרה "להורות על פסילת המסמך והוצאתו, לרבות כל התייחסות אליו מתוך החומר שבתביעה" (ס' 15 לבקשה).
בתגובת התובעים לבקשה, נטען כי הבקשה לעיון במסמכים והשאלון אינם רלוונטיים להליך דנא, ולא בכדי נמנעה הנתבעת 1 להבהיר מידת הרלוונטיות שלהם להליך דנא.
באשר לבקשה לצרף את דו"ח הקריאות, נטען כי מדובר במסמך שכלל אינו קיים, שכן, מסקנות המומחה מבוססות על היבטים אחרים בעיקרם, וככל שיש לנתבעת 1 השגות ביחס לתוקף חוות דעת,
היא רשאית לבקש לחקור את המומחה בהתאם להוראות הדין.
בכל הנוגע לטענת הנתבעת 1 כי חוות הדעת שהוגשה מטעם התובעים כוללת תמליל שיחה לכאורי עם השומר, ומאחר שהתמליל לא פורט במסגרת הליך גילוי המסמכים, יש להורות על הוצאתו מתיק בית המשפט - טענו התובעים כי חוות הדעת שהוגשה מטעמם "אינה מפנה או מתייחסת לתמליל כזה, כי אם להקלטת שיחה, אשר צורפה כנספח לחוות הדעת" (ס' 12.2 לתגובה).
חרף האמור, התובעים ציינו כי בדעתם להנחות את המומחה מטעמם לערוך תמליל לשיחה המוקלטת, ועם קבלתו יועבר עותק התמליל לביהמ"ש וליתר בעלי הדין.
בתשובת הנתבעת 1 לתגובת התובעים, נטען כי התובעים לא ציינו האם פנו אל המבטחת של התובעת 1, ומכל מקום, אף אם לא נעשה כן, קיימים מסמכי ביטוח רלוונטיים למושא ההליך דנא, ובכלל זאת בעניין פוליסות הביטוח ודו"חות הסוקר, עובר לאירוע ולאחריו, "שנערכו על ידי ועבור המבטחת" (ס' 2.ג לתשובה).
באשר לדו"ח הקריאות, טענה הנתבעת 1 כי בשים לב להצהרת התובעים כי אין בידם דו"ח כאמור, אין היא עומדת על הבקשה בהקשר זה.
בכל הנוגע לבקשה להוצאת ההקלטה של השומר מתיק ביהמ"ש, נטען כי מסמך כזה מהווה דו"ח חקירה, ומאחר שהתובעת לא גילתה דבר קיומו בתצהיר גילוי המסמכים, אין לאפשר לה להגיש ההקלטה בשלב מאוחר כראיה עצמאית.
ביום 28.1.18 הוגשה הודעת הבהרה מטעם התובעים, בה פורט כי שלחו לב"כ הנתבעת 1 תצהיר גילוי מסמכים משלים, במסגרתו מסרו מידע בעניין הביטוח. בהחלטתי העוקבת מיום 31.1.18 ציינתי כי על ב"כ הצדדים למסור הודעה משותפת האם יש בהודעת ההבהרה כדי לייתר מתן הכרעה בבקשה.
ביום 5.2.18 ציינה הנתבעת 1 כי לעת הזו אינה עומדת על בקשתה לעניין העיון במסמכים והעדר מתן מענה לשאלות שהופנו לתובעים. עם זאת, באשר לבקשתה להוצאת ההקלטה של השומר מתיק ביהמ"ש, היא עומדת על מתן החלטה.
בהחלטתי מיום 8.2.18 ציינתי כי טרם מתן הכרעה במחלוקת שנותרה בין הצדדים, על התובעים לפעול לצרף לתיק ביהמ"ש העתק מהתשובות שמסרו לנתבעת 1 במסגרת הליך גילוי המסמכים, על מנת שניתן יהא לבחון האם אמנם דבר קיומה של ההקלטה נזכר בהם.
עוד ציינתי בהחלטתי, כי ככל שההקלטה לא נזכרה בהליך גילוי המסמכים, יפעלו התובעים
לבאר מדוע לא עשו כן.
ביום 14.2.18 הוגשה הודעת הבהרה, במסגרתה ציינו התובעים כי בתצהיר גילוי המסמכים מטעמם הפנו, בין היתר, לחוות דעת המומחים שהגישו לביהמ"ש בסמוך לאחר הגשת התצהיר.
בכך, לפי הנטען, ביקשו התובעים להבהיר כי המידע המצוי בידם בנוגע לתפקודו של השומר, יבוא לכלל ביטוי במסגרת חוות דעת המומחים שיוגשו על ידם במקביל. מתוך שכך, במסגרת חוות דעת המומחה מטעמם נערכה הפניה להקלטה אשר צורפה כנספח לחוות דעת האמורה.
התובעים הוסיפו וטענו כי "עקב טעות בתום לב" (ס' 5 להודעה), נשמט דבר ההקלטה מתצהיר גילוי המסמכים, וכי אמנם לא ציינו במפורש במסגרת התצהיר את דבר קיומה של ההקלטה, מתוך סברה שגויה בתום לב כי צירוף ההקלטה לחוות דעת המומחה יוביל להשלמת החסר בנדון.
נוכח האמור, נטען כי אין מקום לבקשה מרחיקת הלכת להורות על פסילת ההקלטה, או התמלול תחתיה, מתיק ביהמ"ש.
דיון

הסוגיה המונחת להכרעה נותרה ביחס לשאלה האם יש מקום שביהמ"ש יורה על הוצאת ההקלטה שבוצעה עם השומר מתיק ביהמ"ש, ולמצער, על הוצאת תמליל השיחה שנערכה עימו, מאחר שלפי הנטען ההקלטה צורפה לחוות הדעת שהגישו התובעים, אך היא לא נזכרה בהליך גילוי המסמכים.

ההיבט הנורמטיבי - הליכי גילוי ועיון במסמכים

ב
מסגרת רע"א 4234/05 בנק מזרחי המאוחד בע"מ נ' פלץ (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 14.8.05) קבע כב' ביהמ"ש העליון כי: "המטרה של הליכי גילוי ועיון הינה להביא לכך שההליך העיקרי יתנהל בקלפים גלויים, כאשר כל צד יודע מראש מהם המסמכים שבידי הצד האחר, ואשר יש בהם כדי לחזק את עניינו של הצד האחר או להחליש את עניינו של זה. כך תימנע הפתעה של הצד שכנגד במהלך ההוכחות ויקטן החשש שהפתעה כאמור תוביל לעיכובים בשמיעתו של המשפט (רע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב-חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה (1) 515, 520). ניהול שלב ההוכחות באופן שכל אחד מבעלי הדין מודע לחומר שבידי יריבו אף יגביר את יכולתו של בית המשפט בחשיפת האמת".

בשל כך, נקבע כי יש להבטיח גילוי רחב, ככל הניתן, של המידע שיש לו קשר הדוק עם התובענה, וכי מידת הרלוונטיות של מסמך לעניין גילויו, רחבה יותר משאלת קבילותו במשפט, ותלויה במידת האפשרות שהמסמך ישפוך אור על המחלוקת שבין הצדדים (רע"א 6546/94

בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי
, מט(4) 54, 60;
רע"א 8290/01 איזוטופ נ' דן רנט א-קאר בע"מ ואח').


באשר להיקף חובת גילוי המסמכים, קבע כב' ביהמ"ש העליון ברע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' זאב איזנברג (ניתן ביום 1.11.05, לא פורסם):
"יש לזכור כי הליכי הגילוי והעיון מקומם בשלב המקדמי-המכין, שהרי הם הפרוזדור בדרך לטרקלין המשפט. על מנת שהליכים אלו לא יתמשכו מעבר לנדרש, לא יהיו כרוכים בהוצאות מיותרות ולא יפגעו ביעילות הדיונית, הוטלו מגבלות מסוימות על היקף תחולתם... כך, אין מקום לדרוש מן הצדדים לדיון לחשוף מסמכים אשר אינם נמצאים בחזקתם או בשליטתם... כמו כן, בית המשפט רשאי שלא לאשר בקשה לגילוי מסמכים אשר היא בלתי סבירה ועלולה להכביד על בעל הדין יתר על המידה...חובת גילוי המסמכים חלה אך ורק על מסמכים שנמצאים בידיו של אחד מבעלי הדין או בשליטתו. חובת זו
(כך במקור - י.ד.) אינה משתרעת מטבע הדברים על מסמכים אשר טרם נוצרו. לשון אחר: חובת הגילוי חלה על מסמכים קיימים; אין משמעה חיוב בעל הדין לבצע בירורים עובדתיים כאלו ואחרים ולייצר מסמכים מסוימים במיוחד לצורכי המשפט... במסגרת הליך גילוי המסמכים נדרש בעל הדין להצביע על המסמכים אשר נמצאים ברשותו או בשליטתו, הא ותו לא. אין זה מתקבל על הדעת כי במהלך השלב המקדמי יידרש בעל דין לערוך בירורים וחקירות שונות, ודאי לא כאלו הכרוכים במאמץ רב, במטרה לייצר מסמכים הדרושים לצד השני לשם ביסוס תביעתו או הגנתו. הטלת נטל שכזה, ותהא תרומתם של המסמכים לביסוס התביעה גדולה ככל שתהא, אינה עולה בקנה אחד עם המטרה העיקרית העומדת בבסיס הליך גילוי המסמכים - קידום ההגינות והיעילות הדיונית - ונראה שהיא אף נוגדת את עקרונות שיטת המשפט בעניין נטל ההוכחה וחובתו של תובע (למעט במקרים חריגים) לשאת בו....במקום אחר עמדתי על כך שהשלב המקדמי של גילוי מסמכים אינו יכול להיות תחליף לשלב ההוכחות" (ההדגשות אינן במקור. השווה: רע"א 9322/07
gerber products company
נ' חברת רנדי בע"מ

).

נוכח הרציונל הנזכר, נקבעה בתקנה 114א סנקציה למפר, וחריג בצידו, בזו הלשון:

"בעל דין שאינו מגלה מסמך שיש לגלותו לפי תקנה 112 או 113 או שאינו נענה לדרישה לפי תקנה 114, לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות שנתן בית המשפט לאחר שנוכח כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו. הרשה בית המשפט את הגשת המסמך, רשאי הוא להורות בכל הנוגע להוצאות או לעניינים אחרים".
בכך ביקש המחוקק לגלות דעתו כי בעל דין שאינו מגלה מסמך שיש לגלותו לפי תקנות 112 ו-113, או שאינו נענה לדרישה לפי תקנה 114, לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה.
חרף זאת, המחוקק סִייג וקבע תנאים לקבלת הראיה, וזאת אם שוכנע בית המשפט כי היה לבעל דין "הצדק סביר למחדלו", ואף אז רשאי בית המשפט להתיר הגשת המסמך בכפוף לפסיקת הוצאות או לעניינים אחרים.
בע"א 270/86 רגובי נ' תנובה מרכז שיתופי (מה(1) 620, 633), נקבע שככלל בית המשפט לא ישתמש בסמכותו להפעלת הסנקציה, אם המחדל לא נגרם בזדון או במתכוון (הגם שפסק הדין ניתן עובר לתיקון תקנה 114א בשנת התשנ"א, הרי הרציונל בהקשר זה תקף, וביתר שאת, אף לאחר התיקון).
כן נקבע, כי ככל שבית המשפט מוצא כי המסמך רלוונטי לפלוגתא הניטשת בין בעלי הדין, וכי יש ממש בטענות הנתבע בדבר גילויו האקראי של המסמך, אפשר כי יהא בכך כדי "הצדק סביר למחדלו" כפי הניבט מנוסח תקנה 114א לתקנות (ראה, למשל, רע"א 1935/03 קסטן נ' חיננזון, נז(4) 554).

מן הכלל אל הפרט

במקרה דנא, ייאמר כי אחר שעיינתי בכתבי הטענות גם יחד, לרבות בתצהיר גילוי המסמכים שנמסר על ידי התובעים לנתבעת 1, שוכנעתי כי התובעים לא פעלו כמצוות התקנות לפרט את כלל המסמכים המצויים ברשותם במסגרת תצהיר גילוי המסמכים.

בכל ההערכה. העובדה כי התובעים הפנו במסגרת תצהיר גילוי המסמכים לחוות הדעת שהיה בדעתם להגיש, אינה מקהה את חובתם לפרט במפורש את דבר קיומה של ההקלטה במסגרת הליך גילוי המסמכים, שכן, הנתבעים לא אמורים לשער כי לחוות הדעת תצורף ראיה שדבר קיומה לא נזכר בתצהיר גילוי המסמכים.

יתר על כן. מעת שתשומת ליבם של התובעים הופנתה לכך שדבר קיומה של ההקלטה לא נזכר במפורש בתצהיר גילוי המסמכים מטעמם, ניתן היה לצפות כי יגישו בקשה מתאימה לביהמ"ש להתיר את צירוף ההקלטה בעת הזו, תוך פירוט הטעם לכך שלא פעלו לגלותה במסגרת התצהיר.

התובעים לא פעלו כן.

חרף האמור. אחר שעיינתי בהודעת ההבהרה שהגישו התובעים והתרשמתי נכוחה כי אי גילוי דבר קיומה של ההקלטה לא נעשה על ידי התובעים בזדון או במתכוון, ומאחר שמצאתי כי קיימת רלוונטיות להקלטה (ולתמלול בצידה) לצורך בחינת תוקף טענות הצדדים בהליך דנא, כמו גם בהתחשב בכך שלא מצאתי כי קופחה בינתיים הגנתה או זכות אחרת של הנתבעת 1, מצאתי כי שילוב הדברים גם יחד מוביל למסקנה כי יש בכך כדי הצדק סביר למחדלם של התובעים.

בפרט נכון הדבר בהתחשב בכך שההקלטה צורפה לחוות דעת המומחה מטעם התובעים בסמוך לאחר מכן, והדבר מלמד כי התובעים לא פעלו במכוון להימנע מאזכור המסמך בתצהיר גילוי המסמכים.

לאור המקובץ, מצאתי להתיר לתובעים לצרף את ההקלטה והתמלול לתיק ביהמ"ש, כמו גם לראיותיהם בשלב מאוחר יותר, ככל שיחפצו בכך.

אכן, ככלל, במקרה מתאים, על רקע מחדלם של התובעים, ובהינתן כי לא הגישו בקשה מתאימה בליווי הסבר הולם למחדלם, ראוי היה לחייבם בהוצאות. ואולם, במקרה דנא, אחר שהתרשמתי מהנסיבות שהובילו לאי אזכור ההקלטה בתצהיר גילוי המסמכים, כמו גם על רקע יתר הנימוקים שפורטו לעיל, לא היה נכון בעיניי כי הנתבעת 1 תעמוד באופן דווקני על מתן החלטה ביחס ליריעת המחלוקת שנותרה, ועל כן לא מצאתי לפסוק הוצאות לטובתה.

מזכירות בית המשפט תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ח, 18 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 11480-09/17 בית המחשב 1988 שי-שי בע"מ, קובי שטרית נ' אגודת השומרים בע"מ, ג'י פור אס טכנולוגיות מיגון (ישראל) בע"מ, בניין בלטק ניהול ואחזקה בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/02/2018)