פסקי דין על שחאדה סואעד | פסקי דין על הילה סואעד | פסקי דין על יאסר סואעד | פסקי דין על מועצה מקומית רמה | פסקי דין על מחמוד מנסור | פסקי דין על מוחמד מנסור ואח' |

1529-12/17 עתמ     20/02/2018




עתמ 1529-12/17 שחאדה סואעד, הילה סואעד, יאסר סואעד נ' מועצה מקומית רמה, מחמוד מנסור, מוחמד מנסור ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 1529-12-17 סואעד ואח'
נ' רמה ואח'

20.2.18







בפני

כבוד השופטת
ריבי למלשטריך-לטר




עותרים

1.שחאדה סואעד

2.הילה סואעד

3.יאסר סואעד
ע"י ב"כ עוה"ד אחמד נזאל


נגד


משיבים

1.מועצה מקומית רמה
ע"י ב"כ עוה"ד יוסף פארס

2.מחמוד מנסור

3.מוחמד מנסור

4.פהים מנסור

5.ג'מיל סבית

6.נאיף סואעד

7.סלים שקיר



נתבעים 2-5,7 ע"י ב"כ עוה"ד חוסאם סבית


פסק דין


1.
העותרים המתגוררים בכפר ראמה הגישו עתירה מנהלית על מנת שבית המשפט יורה למשיבה 1 לפעול לסלילת כביש 34 לפי תוכנית מתאר מאושרת ג/983 עד להתחברותו עם כביש 33, ולפעול להריסת כל הקירות אשר נבנו בתוואי הכביש. הבקשה של העותרים מוגשת על רקע העובדה שהוגשו כנגדם הליכים להריסת הקיר שנבנה על ידם המצוי בתוואי הדרך וניתן

פסק דין
חלוט המורה על הריסתו ופתיחת הדרך.

2.
עובדות הרקע
2.1

ביתם של העותרים מצוי בתחומי חלקה 142 בגוש 18839, ומסומן כמגרש 13 לפי תוכנית מפורטת ג/3969 שאושרה בוועדה המחוזית לתכנון ובניה ביום 2.8.89. לפי תוכנית זו קיים תוואי לדרך מתוכננת החוצה את אזור המגורים . הדרך המתוכננת גובלת במגרשם של העותרים, כמו גם
במגרשו של משיב 6, ובמגרשו של משיב 5 שקירות התוחמים את אזור ביתם מצויים על תוואי הדרך המתוכננת.
העותרת 2 צירפה חוזה פיתוח עם מנהל מקרקעי ישראל מיום 26.9.1986 המתייחס לחכירת שטח של 470 מ"ר (מגרש 13) לתקופה של 49 שנים. (רשום בחוזה חלק מחלקה 114 בגוש 18839 אך היום כנראה המגרש מהווה חלק מחלקה 142 באותו הגוש).

2.2
תוכנית מתאר ראמה ג/983 , שהודעה על אישורה התפרסמה בילקוט הפרסומים ביום 16.1.92 , המשיכה את הדרך המתוכננת מס' 34 לכוון צפון מערב . ממפה מצבית ע/3 עולה כי גינתו של הבית של משיב 2
התחומה בגדר אבן מצויה על תוואי
הדרך המתוכננת, ביתו של משיב 4 מצוי על חלק מהתוואי,
ובהמשך לכוון צפון מערב, מצוי על חלק מתוואי הדרך גם מגרשו של המשיב 3, שהוא בן המשיב 2.

2.3
בשתי התוכניות הנ"ל נקבע כי השטחים הדרושים לצרכי הציבור (ובין היתר הדרך המתוכננת) ניתנים להפקעה לפי חוק התכנון והבניה, אם הם מצויים בבעלות פרטית.

2.4
במהלך כל השנים שחלפו (כ-27 שנים) לא בוצעה הפקעה בפועל. נציגת המועצה הסבירה כי מצבה הכלכלי של מועצת ראמה בכי רע, ואין תקציב לביצוע ההליכים המתחייבים מסלילת כביש כזה, לרבות הליכי הפקעה שקודמים לכך.

2.5
המצב הנוכחי, שבו בנויים קירות על פני התוואי הקיים, לעתים בתחומי חלקה פרטית ולעתים מחוץ לה , חוסמים מעבר אפשרי של כלי רכב לחלקה 111.

מצד צפון מערב
-הדרך חסומה על ידי גינה מוקפת גדר של משיב 2. משיב 2 הינו
חבר מועצה בכפר ראמה. גינת המשיב 2 מצויה בתוך חלקה 111 הרשומה בטאבו כחלקה פרטית.
מצד דרום מזרח
- בנויים קירות תומכים בתוך
תוואי הדרך המתוכננת ומשני צדיה, המצרים מאוד את מעבר הדרך. הקירות בנויים ממש בתוך תוואי הדרך המתוכננת, שהיא חלקה 142 הנמצאת בבעלות המדינה. קירות אלו נבנו על ידי המועצה.
מצד אחד תוחם הקיר את אזור מגוריו של משיב 5 בחלקה 112
+ שטח נוסף שאיננו של המשיב 5. ממול, ומהצד השני של הדרך תוחם הקיר
מגרש חכור של בית מגורים של משיב 6 + שטח נוסף שאיננו שייך למגרשו.

2.6
להלן תמונת המפה המצבית, המדגימה ויזואלית את אשר תואר לעיל ( ע/3 ) -

בית משיב
5
גינת משיב 2
גינת משיב 2
בית העותרים

בית העותרים

בית העותרים
במפה ניתן לראות את תוואי הדרך המתוכננת, תחומה בקווים אדומים. בית העותרים מסומן. ניתן לראות כי גינת משיב 2 מצויה על תוואי הדרך כולה. צפונית מערבית לו מצוי בית אחיו של משיב 2 (משיב 4) שגם הוא בנוי בחלקו על תוואי הדרך (לא נראה בקטע התמונה ששמתי אבל נראה במפה מצבית ע/3 ). לפי התכנון, לתוואי הדרך צריכה להיות גישה מכיוון דרום מזרח וכן מכיוון צפון מערב. העיגול הכחול שסימנתי במרכז, תוחם קיר רוחבי שנבנה ונהרס במסגרת

פסק דין
כפי שיפורט בהמשך (להלן "הקיר הרוחבי"). הקירות האחרים המצויים על תוואי הדרך (מצד דרום מזרח) והמהווים גם הם מכשלה למעבר ,נבנו על ידי המועצה, כקיר תומך להפרשי גבהים. (ראו בתמונות 1,3
שצורפו לחוות דעת המומחה מר גסאן מזאוי מטעם העותרים)(להלן "הקירות התומכים").
הדרך חסומה למעבר מצד צפון מערב בשל גינת המשיב 2 המצויה על תוואי הדרך כולה. הדרך היתה חסומה למעבר למגרשו של משיב 7
(בחלקה 111) טרם הריסת הקיר הרוחבי, ולאחר הריסת הקיר הרוחבי היא נותרת כדרך מעבר צרה שרוחבה מול בית העותרים בין 5.6 מטר לרוחב של 4.28 מ'.
העותרים טענו כי את הקיר הרוחבי המסומן בעיגול בנו בזמנו עובדי המועצה. המועצה טענה כי את הקיר הזה בנו העותרים. מכל מקום קיר זה שהעותרים בקשו להתנות את הריסתו בתנאים שונים, נהרס בהוראת

פסק דין
של בית משפט השלום בעכו, והכל כפי שיבואר בהמשך.



3.
הבעייתיות
3.1
המשיבה 1 הבהירה כי בשלב זה אין בדעתה לסלול את כביש 34 בשל הפרוצדורה הממושכת הקשורה בהפקעות, ובשל התקציב הדרוש לצורך הסלילה , שלא קיים ברשותה היום. כ-27 שנים לאחר תוכנית מאושרת המאפשרת הפקעה לצורך הדרך – לא עשתה המשיבה 1 מאום בענין זה.

3.2
המשיבה 1 גם הקימה מתקציבה קירות תומכים על תוואי הדרך עצמה, המצויים בתוך חלקה 142 שהינה בבעלות המדינה , שטח שלא הוחכר כמגרשים (לא הוגש נסח רישום).
קירות תומכים אלו מהווים מחסום המצר את הדרך
באופן משמעותי. המדינה לא צורפה כמשיבה לתיק זה.

3.3
משיב 7 הצהיר בתמיכה לתגובה, כי רכש חלקת אדמה בחלקה 111 במיטב כספו לצורך בניית דירת מגורים לו ולבני משפחתו אך אין לו אפשרות להגיע לחלקתו בשל חסימת הקירות. בייחוד מנע לחלוטין את המעבר הקיר הרוחבי (המסומן בעיגול הכחול במרכז מפה ע/3 ).

3.4
לאחר הריסת הקיר הרוחבי על ידי המועצה, שבו וחסמו העותרים את המעבר, תחילה על ידי בניית גדר רשת, ולאחר שזו גם כן נהרסה, על ידי הצבת מטלטלין החוסמים את המעבר.

4.
הליכים קודמים שהתקיימו
4.1
כבר ביום 09.04.11 נשלח על ידי מהנדס מועצת ראמה ויו"ר המועצה המקומית מכתב לעותרים
המבקש מהם לפרק את המבנה שהקימו בתחום הדרך הציבורית שכן הוא חוסם את הגישה למגרשים שכנים בסמוך לחלקתם (המדובר בקיר רוחבי שנטען שהקימו העותרים החוסם את הדרך ומוקף בתרשים ע/3 בעיגול כחול).
4.2
על מכתב זה השיב העותר 1 כי בדרך הציבורית קיימים קירות תומכים בתוך תוואי הדרך שבנתה המועצה עצמה בשנת 2008 ולכן הוא תובע מהמועצה לפרק את הקירות האלה.
4.3
ביום 20.4.14 נשלח מכתב עו"ד לעותרים 1,2 המהווה התראה חמורה לסילוק המטרד. שוב נטען בו כי העותרים חסמו את הדרך הציבורית על ידי בניית קיר לרוחב הדרך וסיפוח שטח הדרך למגרשם. בשטח הכביש שסופח למגרשם נטען שהם משתמשים לאחסון ערימות עץ.
4.4
שוב
השיב העותר 1 כי גם המועצה ביצעה בניה של קירות תומכים על תוואי הדרך הציבורית והוא דורש להסירם.
4.5
בחודש יוני 2014 הגישה המשיבה 1 כתב תביעה בסדר דין רגיל לבית משפט השלום בעכו לסילוק ידם של העותרים 1,2 מתוואי הדרך הציבורית וכן נתבקש צו להריסת הקיר וכל גידור אחר שנבנה על ידם החוסם את תוואי הדרך . כב' השופטת ששמעה את התיק ביקרה במקום.
4.6
ביום 28.12.16 ניתן

פסק דין
(להלן: "פסק הדין") המתיר למשיבה 1 להרוס את הקיר נשוא התביעה, הוא הקיר שבנו העותרים 1,2 על תוואי הדרך וחוסם את הגישה לחלקה 111. כמו כן הורה בית המשפט לעותרים 1,2 לסלק את ידם מתוואי הדרך לרבות סילוק ערימות עץ וכל מטלטלין אחרים ששייכים להם , ככל שאלה נמצאים בתוואי הדרך. פסק הדין הורה כי בד בבד עם הריסת הקיר והכשרת הדרך לתנועת כלי רכב, בקטע שגובל במגרש העותרים 1,2 על התובעת לדאוג לסידורי בטיחות המתחייבים מתנאי המקום על מנת למנוע סיכון מדיירי בית העותרים כתוצאה ממעבר כלי הרכב במקום.
4.7
על אף קיומו של פסק הדין מיום 28.12.16 הגישו העותרים כתב תביעה לצו מניעה וצו עשה קבוע ביום 14.2.17 לפיו מתבקש בית משפט השלום בעכו להורות למשיבה 1 להימנע מהריסת הקיר כל עוד לא ידאגו לביטחונם וכן להורות לה להרוס את הקירות שהיא עצמה הקימה ולסלול את מלוא רוחבו של הכביש בהתאם לתוכנית. בכתב התביעה נטען כי המשיבה 1 דרשה רק מהם את הריסת הקיר הרוחבי
בעוד שגם שכנים אחרים פלשו לכביש ולא הוגשה כנגדם כל תביעה. כמו כן לא הוגשה תביעה כנגד שכן שסיפח לעצמו חצר של 180 מ"ר מתוך תוואי הדרך. לאחר שהוגש כתב הגנה על ידי המשיבה 1 התביעה נמחקה. בפרוטוקול הצהירה המועצה כי הציעה לעותרים לבנות גדר שמפרידה בין חצר העותרים לכביש אך הם מסרבים לכך. העותרים טענו במהלך אותו דיון כי יש לסלול את הכביש כולו, לבצע מדרכה וזו תשובת הבטיחות הנדרשת.
4.8
ניסיונות המועצה לקיים את פסק הדין נכשלו. אמנם הקיר נהרס אך העותרים חסמו את הדרך בגדר רשת וכן על ידי הצבת מטלטלין שונים. לפיכך, ביום 19.7.17 הגישה המשיבה 1 לבית משפט השלום בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט . יש לזכור כי במהלך שנים אלו נמנעת הגישה ממשיב 7 לחלקה 111.

דיון ראשון התקיים בבית משפט השלום בבקשת הבזיון 1.11.17.
לאחר שניתנה לעותרים אורכה לקיים את פסק הדין ולא קיימו, קבע בית משפט השלום בדיון מיום 20.12.17 כי פסק הדין לא קוים במלואו ועל העותרים להסיר את ההפרעה בדרך עד ליום 23.12.17 שאם לא כן יחויבו בקנס יומי של 500 ₪.
4.9
בין לבין, ותוך כדי הליך הדיון בבקשת הבזיון , הגישו העותרים את העתירה שבפני
י ביום 3.12.17 .

5.
טענות הצדדים בתמצית
5.1
העותרים טוענים להפליה שכן המשיבה 1 מאפשרת לתושבים מסוימים לחסום את תוואי הכביש (כמו למשיב 2 שהוא חבר מועצה מכהן) ואילו העותרים נדרשו להרוס את קטע הקיר הרוחבי. נטען כי דרישת המשיבה 1 הינה סלקטיבית והמעבר בסמוך למגרש העותרים בחלק קטן מתוואי הכביש שצר מגבולותיו המתוכננים, יוצר מפגע בטיחותי המסכן את בית העותרים ודייריו. לטענת העותרים יש לסלול את הכביש כולו תוך הסרת הפלישות של כל התושבים באשר הם. העותר מדגיש כי יש להרוס גם את הקירות
התומכים שנבנו על ידי המשיבה 1 בתוך תוואי הכביש. העותרים צירפו חוות דעת מטעמם של מהנדס אזרחי ומודד מוסמך, התומך בסלילת הדרך לכל רוחבה ולכל אורכה ומתריע על קיומו של מפגע בטיחותי אם ייפתח רק המעבר באמצעות הריסת הקיר הרוחבי.
המומחה מבהיר כי כדי שהדרך תהיה בטיחותית יש לסלול אותה במלוא רוחבה כולל בניית מדרכות משני הצדדים וקירות תומכים בחזית חלקה 142.
5.2
המשיבה הבהירה כי כעת חיה לא עומדת על הפרק סלילת דרך 34 לפי תוכנית המתאר שכן תחילה יש להפקיע שטחים פרטיים המצויים בחלק מתוואי הדרך. לדוגמא : חצרו של משיב 2 , חבר המועצה , הנמצאת על תוואי הדרך, הינה חלק ממגרש הנמצא בבעלות פרטית וטרם סילוקו מהדרך יש להפקיע את השטח. נטען כי הליך ההפקעה הוא ארוך ומורכב ודורש משאבים ותקציבים מהמועצה. עוד נטען כי למשיבה
1 שהיתה עד לא מזמן תחת מועצה קרואה, אין תקציבים כרגע לסלילת הכבישים, על כל מה שכרוך בכך. העותרים אינם יכולים להכתיב למשיבה 1 או להתערב בשיקול דעתה לגבי קידום הפרויקטים השונים במועצה. יחד עם זאת, יש לאפשר מעבר למשיב 7 לחלקה 111 לצורך בניית ביתו. המעבר מתאפשר על ידי הריסת הקיר הרוחבי. מדובר בפתרון קל
ונגיש בשלב זה לפתיחת מעבר ברוחב של 4-5 מ'. המשיבה מבהירה כי הוצע לעותרים בניית גידור בין מגרשם לבין הדרך לצורך קביעת סידורי בטיחות , אך העותרים התנגדו לכך.
5.3
המשיבים 2-7 (למעט 6) טענו כי יש לדחות את העתירה בשל חוסר ניקיון כפים, בשל שיהוי ניכר, אי צירוף בעלי דין דרושים, וניצול הליכים משפטיים לרעה. נטען כי בית המשפט איננו מוסמך להתערב בשיקול הדעת המנהלי הקשור בניתוב תקציבים לפרויקט כזה או אחר. סלילת הכביש כרוכה בעלויות גבוהות, כאשר המשיבה 1 מצויה בגרעון תקציבי ונלחמת על קיומה. נטען כי העותרים פנו לבית המשפט בחוסר ניקיון כפיים שכן לא חשפו את כל הרקע של ההליכים הקיימים. עוד נטען כי השתהו בפני
יתם שכן על אף שהתב"ע היא לכל המאוחר משנת 92' ובניית הקירות על ידי המועצה בשנת 2008 , פנייתם באה לבית המשפט רק בשנת 2017. נטען כי משיב 7 רכש מגרש בחלקה 111 במיטב כספו ואיננו יכול להגיע לחלקתו בשל מעשי הבריונות של העותרים. עוד נטען כי בעניינם של העותרים ישנן קביעות חלוטות המהוות מעשה בית דין ואין מקום לקיים כפילות בהתדיינות. עוד צוין, כי סלילת כביש היום תצריך הריסת בתים שלמים הקיימים היום בתוואי הדרך.

6.
דיון והכרעה

אקדים ואציין כי מצאתי לנכון לדחות את עתירתם של העותרים והכל כפי שיפורט להלן.
6.1
העדר ניקיון כפיים – בעוד העותרים מבזים בצורה מפורשת

פסק דין
של בית משפט השלום, שהוא חלוט, הם פונים בעתירה זו לקבל סעד מן היושר.


ראו לענין זה, מתוך מקרה דומה בעת"מ 321/08 (חי) סוזן וייסנר נ. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה חיפה ואח'

28.2.08
(כב' השופט ר. שפירא)
-

"כלל הוא, כי אדם העושה דין לעצמו ופועל תוך ביצוע עבירה, משמיט את הקרקע תחת עתירתו, בהיותה עתירה המוגשת בחוסר נקיון כפיים ובחוסר תום לב. כדי שבית המשפט לעניינים מנהליים יתערב בהחלטת הרשות המנהלית, על העותר להיות נקי כפיים ועליו להציג בפני
בית המשפט כי פעל אך במסגרת החוק כדי להגשים את הנושא שלעניינו הוא עותר. כאשר עותר מבצע עבירה ורק לאחר שנתפס בקלקלתו והורשע פונה הוא לרשות המנהלית, אין הוא יכול להחשב כמי שפעל בתום לב ובנקיון כפיים ודי בכך כדי שהעתירה תדחה על הסף. ראה:
בג"צ 3483/05
די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ נ' שרת התקשורת,
בג"ץ 8898/04
ג'קסון נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון,
בג"ץ 851/06
עמונה אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות קהילתית בע"מ נ' שר הביטחון"

בית משפט לא יתן סעד של יושר למי שבעצמו מבזה את הוראות בית המשפט.


כמו כן יש לייחס לעותרים העדר נקיון כפיים בשל כך שלא היה כל גילוי בכתב העתירה כי העותרים מבזים את החלטות בית משפט השלום.
לא גולתה העובדה כי בסמוך לאחר מתן פסק הדין, הגישו בקשה חדשה לבית משפט השלום בעכו למתן צו מניעה שימנע מהמשיבה 1 להרוס את הקיר הרוחבי, תביעה שנמחקה. כמו כן לא גילו העותרים כי ביזו את פסק הדין, כי התקיים דיון בהליך הבזיון וחויבו בתשלום של 500 ₪ על כל יום של הפרה נמשכת. עובדות
אלו נחשפו רק מכתב התשובה של המשיבים.
על מבקש הסעד לבוא לבית המשפט בידיים נקיות ולפרוש בפני
בית המשפט את
מלוא התשתית העובדתית, כל ההליכים המשפטיים שהתקיימו וכן את עובדת סירובו לבצע את אשר הורה לו בית המשפט.
(ראו לענין זה עעמ 2215/08 שייך חליל אברהים עלמי נ. ועדה מקומית לתכנון ובניה (17.3.08)
וכן ראו רעא 850/97
רוזנצוייג יהושע נ. חיים אהרון

(5.3.97) ).
ולו מטעם זה, של חוסר נקיון כפיים, יש להורות על דחיית העתירה.


6.2
העדר סימטריות רעיונית בין הריסת קיר העותרים לבין הדרישה להרוס את הקירות התומכים
על תוואי הדרך - בעקרון הדרך לחלקה 111 יכולה להגיע מהצד הדרום מזרחי של תוואי הדרך (ראו חץ כחול בתרשים בע/3) או מהכיוון הצפון מערבי , שם תוואי הדרך חסום לחלוטין על ידי גינתו המגודרת של משיב 2.

הזכות הקניינית של העותרים מוגבלת למגרש 13 בתוכנית, דהיינו גבול המגרש גובל בתוואי הדרך המסומן. מעולם לא קיבלו העותרים זכות קניינית או זכות חוזית כלשהיא בשטח המצוי בתוואי הדרך.
כל בנית הקיר הרוחבי בתחומי תוואי הדרך, (שהם מתעקשים שייהרס רק בתנאי של סלילת כל רוחב הדרך),
היא לא רק בניה ללא היתר, לא רק בנייה בתוך תוואי דרך ציבורית, אלא בניה בשטח שכלל אין להם זכות קניינית בו שכן הוא מצוי מחוץ למגרש שחכרו.

לעומתם, גינת המשיב 2 המגודרת המצויה על תוואי הדרך היא חלק ממגרש הנמצא בבעלות פרטית. על מנת לפנות את הגינה ולהרוס את גדרותיה, יש תחילה להפקיע את המגרש מבעליו.

המשיבה 1 עדיין לא ביצעה כל הליך של הפקעה.

הקיר הרוחבי
נבנה לרוחבה של תוואי הדרך באופן שחוסם את המעבר לחלוטין. הקיר נבנה במקום שלעותרים אין זכויות בו, ואין להם כל זכות להתנות בתנאי כזה או אחר את הריסתו.
6.3
הקירות התומכים שנבנו על ידי המשיבה 1 – מתוכנית ע/3 עולה בבירור כי הקירות התומכים שנבנו על ידי המועצה נבנו בתחום חלקה 142 הנמצאת בבעלות המדינה , בתוך תוואי הדרך . אין הקירות התומכים נמצאים בתוך גבולות מגרשים פרטים או מגרשים חכורים. הקירות נבנו בניגוד לתוכנית המתאר ובתוך חלקה 142 הנמצאת בבעלות המדינה. המדינה לא צורפה כמשיבה לעתירה.
לא ברור לי הלך המחשבה של המשיבה 1 – אם יש בדעתה לסלול את דרך 34 כפי שמופיעה בתוכנית, הרי אין היא יכולה לבנות קירות תומכים בתחומי תוואי הדרך באופן שיגדילו את חצר החניה של משיב 5 או את שטח המגרש החכור ממולו., של משיב 6.
ואם אין בדעתה של המשיבה לסלול את דרך 34 , ראשית הדבר מצריך תיקון תוכנית ושנית, בהעדר הפקעה או הפקעה מתוכננת השטח הוא של מדינת ישראל ולא ניתן באמצעות קירות תומכים להגדיל את שטחם של משיב 5 ומשיב 6 (להבנת הטענה ראו תרשים ע/3).
6.4
אי התערבות בהחלטות תקציב של הרשות –
גם אם עולות תהיות לגבי הקירות התומכים שנבנו על ידי המשיבה 1 בתוך תוואי הדרך הציבורית, כפי שצויין לעיל, עדין אין באמור כדי להרחיב את סמכות בית המשפט להתערב בנושאי הפרויקטים שהמשיבה מבקשת לבצע או לא לבצע במסגרת אילוצי תקציבה, או להתערב בהחלטותיה לגבי עיתוי סלילת
הדרך לפי התוכניות.


שיקולים של מדיניות תקציבית, מערבים לא אחת עניינים שבמומחיות כלכלית וקביעת סדרי עדיפויות שונים של רווחת הציבור במועצה, וככאלה מסורים לרשות המקומית. ההתערבות השיפוטית בשיקולי המדיניות התקציבית – מרוסנת מטבע הדברים, ושמורה למקרים חריגים.

6.5

לטענת האפליה -
כלל בסיסי וחשוב במשפט המנהלי הוא זה האוסר על הרשות להפלות בין שווים. הרשות המנהלית צריכה לפעול באופן שוויוני כלפי פרטים שאינם בעלי שונות המצדיקה יחס שונה. עיקר חמתם של העותרים מתייחסת לגינת ביתו של משיב 2 שהוא חבר מועצה. הגינה מצויה כולה על תוואי הדרך והרשות איננה מבקשת ממנו להרוס את הגדרות ולפנות את הגינה.

אלא שגינת משיב 2 מצויה על חלקה שהיא בבעלות פרטית. החלקה לא הופקעה עדין לצורכי הדרך.
זאת להבדיל מהקיר הרוחבי בתוואי הדרך, בשטח שאיננו חלק ממגרשם החכור של העותרים, ובמקום שאין להם כל זכות. לכן אין ללמוד גזרה שווה בין מצב גינתו של משיב 2 ומצב הקיר הרוחבי שלעותרים אין כל זכות בו.

אין גם להשוות בין הריסת הקיר הרוחבי שהיא לכשעצמה כבר מאפשרת
גישה למגרשו של
משיב 7 לבין הריסת כל הקירות התומכים. הקירות התומכים נבנו על מנת לתמוך בהפרשים גבוהים של
מפלסי הקרקע במקום. הריסתם תחייב בינתיים בניית קיר תומך חדש שיהיה צורך לבנותו בגבול תוואי הדרך, אלא שאז יש להפקיע חלק מחלקה 112 הנמצאת בבעלות פרטית. יש לזכור כי גם אם היו נהרסים הקירות התומכים עדין היה המעבר למגרשו של משיב 7 לא מתאפשר, אילולא הריסת
הקיר הרוחבי.

מדובר בשונות נקודתית, המצדיקה התייחסות אחרת של המשיבה 1 בשלב הנוכחי, כשבאה למצוא פתרון למשיב 7.

6.6

סבירות ומידתיות -

המשיבה מנסה כבר משנת 2011 למצוא פתרון ישים, על מנת לאפשר למשיב 7 להגיע למגרשו המצוי בחלקה 111, ולממש את זכותו הקניינית. הריסת הקיר הרוחבי הינה פתרון פשוט יחסית, איננה פוגעת בזכות העותרים (שכן ממילא אין להם כל זכות בקיר הרוחבי או בשטח עליו נבנה), ואיננה דורשת השקעות תקציביות ניכרות.

המועצה הציעה לעותרים לבנות על חשבונה גדר בגבול מגרש העותרים, כאמצעי בטיחות המפריד בין הדרך למגרש העותרים. אלא שהעותרים עומדים על פתרון בטיחותי אחד ויחיד – סלילת כל הדרך לאורכה ולרוחבה ובניית מדרכות. דרישה זו הינה דרישה מקסימליסטית, ואיננה ברת יישום בזמן הקרוב.

עוד עולה כי העותרים נהגו להשתמש בשטח שנוצר על ידי הקיר הרוחבי הבנוי על תוואי הדרך
להרחבת שטח מגרשם וניצול שטח שאיננו שייך להם לאחסון עצים או מטלטלין אחרים. עובדה זו בוודאי איננה מצדיקה חסימת הדרך למשיב 7
באופן שלא תהיה לו כלל גישה למגרשו בחלקה 111.

עולה כי פתרון המשיבה להבטחת גישה למשיב 7 למיצוי זכותו הקניינית, הינו פתרון המצוי במסגרת הסבירות, ואף עומד במבחן המידתיות .


7.
לסיכום
7.1

העתירה נדחית.
7.2
העותרים ביחד ולחוד, ישאו בהוצאות המשיבים כדלקמן : סכום של 5,000 ₪ למשיבה 1, וסכום של 5,000 ₪ נוספים למשיבים 2-5 ו-7. (סה"כ 10,000 ₪).
הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום
שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.
7.3
אין בהליך הנוכחי כדי לפגוע באופן כלשהו בהחלטת בית משפט השלום בעכו בדבר חיוב העותרים בתשלום קנס יומי בגין כל יום של הפרה נמשכת, או לפגוע במנין הימים המפרים.
7.4
המזכירות תודיע לצדדים על פסק הדין.
7.5
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לפרקליטות כנציגת רמ"י, בהתייחס לחלקה 142 בגוש 18839, שבבעלותה.


ניתן היום,
ה' אדר תשע"ח, 20 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.










עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 1529-12/17 שחאדה סואעד, הילה סואעד, יאסר סואעד נ' מועצה מקומית רמה, מחמוד מנסור, מוחמד מנסור ואח' (פורסם ב-ֽ 20/02/2018)