פסקי דין על מקס אנקונינה | פסקי דין על גינה אנקונינה | פסקי דין על דוד נוריאלי

33546-12/17 הפב     25/02/2018




הפב 33546-12/17 מקס אנקונינה, גינה אנקונינה נ' דוד נוריאלי








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



הפ"ב 33546-12-17 אנקונינה ואח' נ' נוריאלי






לפני
כבוד השופטת
חנה פלינר


המבקשים
:

1
.
מקס אנקונינה
2
.
גינה אנקונינה
ע"י ב"כ עו"ד דוד חמו


נגד

המשיב
:
דוד נוריאלי
ע"י ב"כ עו"ד אפרים ולדמן




החלטה


1.
בפני
י בקשה אשר הוגשה ע"י המבקשים לעכב את הליכי הבוררות המתנהלים בינם לבין המשיב בפני
כב' הבורר עו"ד שמעון אלטלף (להלן: "הבורר") וזאת מכוח סעיף 18 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), הקובע כדלקמן:

"הגשת בקשה לביהמ"ש בקשר לבוררות, אם ע"י בעל דין ואם ע"י הבורר, אין בה כדי לעכב את מהלך הבוררות, אלא אם הורה על כך ביהמ"ש או הבורר".

2.
הבקשה לעיכוב הליכי הבוררות הוגשה כסעד זמני ונלווה להמרצת הפתיחה במסגרתה נתבקש ביהמ"ש להעביר את הבורר מתפקידו וזאת בהתאם לסעיף 11 לחוק הבוררות, המסמיך את ביהמ"ש להעביר בורר מתפקידו באחד מהמקרים האלה:
"1.
נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים;
2.
התנהגותו של הבורר במהלך הבוררות גורמת לעינוי דין;
3.
נבצר מהבורר למלא את תפקידו".


לטענת המבקשים בהמרצת הפתיחה, מתקיימים כל שלושת המקרים הללו, ועל כך יפורט בהמשך.

3.
אין בכוונתי לסקור את שלל ההליכים וההחלטות שניתנו כבר בעניינם של המבקשים והמשיב בבתי המשפט השונים, בארץ ובעולם, ואזכיר בקצרה רק את הרלוונטיים לבקשה זו.

4.
בין המבקש לבין המשיב נרקמה מערכת יחסים מסחרית. בין היתר נרקם קשר עסקי הנוגע לנכס ספציפי ברובע
creteil

סמוך לפריז אשר משמש את האוניברסיטה המקומית (להלן: "נכס האוניברסיטה"). בין הצדדים נתגלעו מחלוקות בעניין נכס האוניברסיטה ולאחר משא ומתן נחתם בין הצדדים הסכם מיום 12.10.10 (להלן: "הסכם 2010"), במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמות שונות. בין היתר בסעיף 3 להסכם 2010 הצהיר המשיב דכאן שהמבקש הינו שותף מלא בשיעור 50% הן בזכויות הקנייניות והן בחובות שהצטברו עד היום בנכס האוניברסיטה. בסעיף 19 להסכם 2010 נקבע כי כל חילוקי הדעות בין הצדדים יובאו בפני
הרב יוסף ברדא שליט"א כבורר דן יחיד אשר יקיים בוררות מחייבת והחלטתו תחייב את הצדדים. בסעיף 22 להסכם 2010 נקבע כי הבוררות תהיה כפופה לדין תורה; בסעיף 21 להסכם 2010 נקבע כי במקרה ולא יוכל הבורר לקיים את תפקידו, יפנו הצדדים ליו"ר לשכת עורכי הדין בבקשה לקבוע בורר שהינו עו"ד או שופט בדימוס אשר ידון בחילוקי הדעות ביניהם.

5.
יחסי הצדדים לא עלו יפה והמשיב דרש את ביטולו של הסכם 2010, בין היתר בטענת עושק, כפייה ואילוץ. המבקש עמד על אכיפת הוראות הסכם 2010. בהתאם להוראות הסכם 2010 מונה הרב ברדא לשמש כבורר , אולם בשלב כלשהו (ולטענת המשיב, המבקש הוא זה שעמד מאחורי התפטרות הרב ברדא), התפטר כאמור הרב ברדא מתפקידו. משכך פנה המשיב אל יו"ר לשכת עורכי הדין בבקשה למנות בורר חליפי ולשכת עורכי הדין מינתה את הבורר הנוכחי.

6.
במקביל לבוררות בישראל התנהלו בצרפת מס' הליכים הנוגעים לסכסוך. בין היתר רעיית המשיב טענה כי הינה בעלת מחצית מנכס האוניברסיטה ושהיא כלל לא הייתה מודעת לקיומו של הסכם 2010.

7.
לאור העובדה שהתקיימו הליכים במקביל בצרפת, טען המבקש שאין מקום לקיים את הליך הבוררות בפני
הבורר, זאת כאשר כתב המינוי של הבורר ניתן ביום 30.8.11 (ראו נספח 2 לבקשה). לא זו אף זו, בחודש אפריל 2012 הגיש המבקש בקשה לביטול הבוררות לבימ"ש המחוזי בבאר שבע במסגרתה עתר להורות על ביטולו ופקיעתו של הסכם הבוררות ועל ביטול מינויו של הבורר. המבקש טען בין היתר כי העובדה שהמשיב פנה להליכים בצרפת מלמדים על זניחת מנגנון הבוררות.

8.
ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע דחה את הבקשה ביום 20.2.13 (ראו נספח 4 לבקשה). על החלטה זו הוגש ערעור לבימ"ש עליון, אשר קיבל את הערעור באופן חלקי (ראו החלטה מיום 13.6.13, ראו נספח 5 לבקשה). ביהמ"ש העליון החזיר את הדיון לביהמ"ש המחוזי בבאר שבע. בשלהי שנת 2014 הודיע המבקש על רצונו לקיים את הבוררות והודיע על משיכת בקשתו. הצדדים הגיעו להסכם בוררות חדש ביום 23.3.15 מכוחו הסכימו הצדדים למנות את הבורר לדון ולפסוק בסכסוכים שביניהם (ראו נספח 6 לבקשה).

9.
בעקבות ההסכמות על חידוש הבוררות בפני
הבורר, הגישו הצדדים כתבי טענות מתוקנים. המשיב הגיש את כתב התביעה במסגרתו דרש בין היתר את ביטול הסכם 2010. המבקש מצדו הגיש תביעה שכנגד במסגרתה ביקש לפעול לאלתר לרישום מחצית מהזכויות בנכס האוניברסיטה. לחלופין נתבקש הבורר לחייב את המשיב לשלם למבקש מחצית משוויו המוערך של נכס האוניברסיטה וכן להורות על ביצוע תשלומים נוספים, והכל כמפורט בכתבי הטענות שהוגשו בפני
הבורר.

10.
לאחר שנשמעו שני עדים בפני
הבורר (עו"ד אהרון בלק אשר ייצג בעת החתימה על הסכם 2010 את המבקש, והרב יוסף ברדא), הוגשה בקשה מטעמו של המשיב לבורר להפסיק את הבוררות. המשיב הודיע לבורר כי ביום 14.1.16 ניתן בפריז

פסק דין
הקובע כי הסכם 2010 בטל ומבוטל מעיקרו. ביום 1.11.16 דחה הבורר את בקשתו של המשיב לביטול ההליך המתנהל בפני
ו.

11.
המשיב לא השלים עם החלטתו זו של הבורר ופנה לביהמ"ש המחוזי בבקשה דומה. ביום 18.6.17 התקיימה ישיבה בפני
כב' השופטת שבח ובסיומה חזר בו המשיב מבקשתו והדיון בפני
הבורר אמור היה להתחדש.

12.
תחת חידושה של הבוררות הגיש המבקש ביום 2.7.17 בקשה המופנית לבורר. בקשה זו נוסחה ע"י המבקש עצמו ולא ע"י עו"ד מטעמו (ראו נספח 13 לבקשה). בבקשה זו מלין המבקש בפני
הבורר, בין היתר, על התמשכות ההליכים (ראו סעיף 2 לבקשה); המבקש מלין על כך שלבורר "אין יכולת לרסן את הצד השני", "אין יכולת לאכוף את החלטותיו שלו" ו"אין יכולת למנוע את הסחבת" (ראו סעיפים 4-5 לבקשה). עוד הלין המבקש על כך שהבורר אינו בקיא בדין תורה (ראו סעיפים 11-14 לבקשה). בין היתר טוען המבקש שקביעותיו של הבורר במסגרת פרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 17.5.17 (נספח 12 לבקשה), אינו תואם את הדין הרלוונטי.
בסעיף 15 לבקשה טוען המבקש שהבורר "אינו זוכר החלטות מהותיות שנתן", ובין היתר מציין שגילו של הבורר הוא 85 ומשכך זכרונו נחלש. בסעיף 18 מבקש המבקש שהבורר "יחליט לפרוש תפקידו כבורר".

13.
ביום 17.8.17 (נספח 14 לבקשה) ניתנה החלטת הבורר בבקשת המבקש להעבירו מתפקידו. בסעיף 1 להחלטה מציין הבורר שמדובר בבקשה "בלתי רגילה". הבורר מתייחס בין היתר לבקשת המבקש לפיה כביכול הוא זה שעשה את כל שנדרש כדי לקצר את ההליכים והצד השני, המשיב, סרבל והאריך. בסעיף 3 להחלטה מציין הבורר שדווקא המבקש הוא זה שעשה דין לעצמו, סירב להופיע לבוררות כשנתיים ימים ו"נהג בהפקרות כאשר לא נענה לאף הזמנה שנשלחה לבא כוחו דאז, עו"ד בלק, הוא פשוט התעלם בכוונה מההזמנות". בכל הנוגע לטענות בדבר אי יכולתו לנהל את הדיונים, השיב הבורר "טול קורה מבין עינייך", וציין כי דווקא צעקותיה של ב"כ המבקש לא היו נעימות לאוזן ולא תרמו לאפשרות דיון בצורה עניינית ומכובדת. בסעיף 6 להחלטתו מציין הבורר בין היתר שהסכם 2010 "הורע בשל

פסק דין
שניתן ע"י ביהמ"ש המחוזי בפריז ובמידה מסוימת ע"י עדותו של הרב ברדא, הבורר הקודם בין הצדדים". בסעיף 8 מציין הבורר כי הטענות ההדדיות של התובע ושל הנתבע ידועות ונהירות לכלל הצדדים, והדברים נאמרים בין היתר בהקשר שאלת העדתם בהליך בפני
הבורר. בסעיף 11 להחלטה מציין הבורר שעבר למבקש הנטל להביא ראיות שההסכם אכן מעניק לו את הזכויות במחצית נכס האוניברסיטה. באשר לעדותו של עו"ד בלק מציין הבורר בסעיף 14 כדלקמן: "עדיין לא נפסק הדין... עדותו של עו"ד בלק תישקל בעת מתן

פסק דין
ותינתן לה המשקל לו היא ראויה". בסעיף 16 מתייחס הבורר לשאלת דין התורה ובסיומה של ההחלטה דוחה הוא את הבקשה אך מציין כי אם תבוא הצעה מפורשת של שני הצדדים להורות על דיין אחר מוסכם, אזי לא ימשיך הוא בתפקידו, בכפוף לקבלת שכרו.

14.
הבקשה שבפני
י נוגעת במיוחד להחלטה הנ"ל מיום 17.8.17 (תכונה להלן: "החלטת הבורר"). עוד מכוונים הדברים לדברים שנאמרו בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני
הבורר ביום 17.5.17. לשיטת המבקש, הבורר אינו ראוי עוד לאמון המבקשים; התנהגותו במהלך הבוררות גורמת למבקשים לעינוי דין ויש לקבוע כי נבצר ממנו למלא את תפקידו. לטענת המבקשים, בהחלטת הבורר יש קביעות נחרצות לגופה של תביעה ולמעשה הבורר נתן את פסק דינו עוד בטרם נשמעו כלל הראיות בתיק. המבקשים מציינים שהאשמת הבורר לפיה התנהגות המבקש הייתה התנהגות מופקרת, הינה אמירה שאינה מאפשרת לבורר להמשיך ולדון בסכסוך שבין הצדדים, וראו בהרחבה כלל הטיעונים שבבקשה.

15.
במקביל, כאמור, לבקשה העיקרית הוגשה בקשה לעיכוב הליכי הבורר עד שתהא הכרעה בבקשה העיקרית. המבקשים מודעים לכך שעפ"י סעיף 18 לחוק הבוררות הכלל הוא שאין בהגשת בקשה הנוגעת לבוררות כדי לעכבה, אלא אם יורה ביהמ"ש אחרת. המבקשים מפנים לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעות את התנאים למתן סעד זמני. המבקשים מציינים כי עליהם להוכיח כי סיכויי התובענה טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. המבקשים מפנים להלכות המשפטיות בדבר העברת בורר מתפקידו ולטענתם, התבטאויות הבורר והחלטותיו עד כה מלמדים על גיבוש דעה נחרצת כנגד המבקשים ולא מאפשרים מתן אמון בבורר זה.

16.
המשיב הגיש תשובה מטעמו לתביעה העיקרית וכן לבקשה לעיכוב הליכי בוררות. המשיב טען שטענות המבקשים הינן בבחינת "זעקת הקוזאק שנגזל". המשיב מפנה להתנהלות המבקשים עד כה וטוען כי הם אלה אשר גרמו לסחבת ועיכוב הליכים, אם בהגשת הבקשות בזמנו לביהמ"ש המחוזי בבאר שבע, אם בחוסר הנכונות לשתף פעולה עם הליך הבוררות, וזאת מתוך הנחה שההליכים בפריז יובילו לתוצאות טובות מבחינתם. המשיב מפנה לעמדתו של המבקש בהליך אשר ננקט בפני
כב' השופטת שבח ולפרוטוקול הדיון שהתקיים בחודש יוני 2017. המשיב מציין כי הדיון בפני
כב' השופטת שבח התקיים לאחר קיום הישיבה בחודש מאי 2017 בפני
הבורר, עליה משליך היום המבקש את יהבו. המשיב טוען, כי אם אכן נעשו דברים שלא ייעשו, בין היתר באותה ישיבה, הכיצד ומדוע בחודש יוני 2017 ביקש המבקש בהליך בפני
כב' השופטת שבח להשאיר את הבורר בתפקידו. עוד מפנה המשיב לפרק הזמן הרב שחלף מעת מתן החלטת הבורר בחודש אוגוסט 2017 ועד הגשת בקשה זו, רק בחודש דצמבר 2017.

17.
לגופו של עניין טוען המשיב, בין היתר, שאמנם השימוש במילים "התנהגות מופקרת" הינו קיצוני, אולם המשיב סובר שיש לקרוא זאת על רקע התנהלותו של המבקש בעבר ובמיוחד על רקע נוסח הפניה של המבקש לבורר. המשיב דוחה את יתר הטענות המופנות, הן לעניין אמירות נחרצות וגיבוש דעה סופית של הבורר כביכול, והן לעניין דין התורה. המשיב סובר שהבוררות מתנהלת עפ"י דין תורה ובמהלך הבוררות נעזרים ביועצים המתמצאים בדין זה. המשיב מפנה להלכות המשפטיות, הן לעניין מתן צו זמני, דהיינו עיכוב הליכי הבוררות והן לעניין סיכויי התובענה, דהיינו הסיכויים שביהמ"ש בסופו של יום יעביר את הבורר מתפקידו. המשיב סובר כי אין מקום לקבל את הבקשה.

18.
התנהל בפני
י דיון בנוכחות הצדדים, במהלכו הציע ביהמ"ש הצעה אשר הייתה מייתרת את שמיעת הבקשה העיקרית. ההצעה רשומה בפרוטוקול הדיון. הצדדים לא קיבלו אותה ולפיכך יש להכריע תחילה בבקשה לעיכוב הליכים.

19.
לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים, סבורה אני כי דין הבקשה להידחות. אכן סעיף 18 לחוק הבוררות קובע את הכלל לפיו אין בהגשת בקשות בענייני בוררות כדי להוביל לעיכוב הליך הבוררות. מדובר בחריג לכלל עליו יורה ביהמ"ש רק בנסיבות חריגות. אזכיר כי הדבר דומה בין היתר לטענות לפסלות שופט, גם אז לא די בהעלאת בקשה לפסלות שופט כדי לעכב את ההליך המשפטי. הוא הדין לעניין הגשת בקשות רשות ערעור על החלטות ביניים – באופן רגיל אין בהגשת בקשות רשות ערעור כדי לעכב את הדיון והדבר נוגע בין היתר להחלטות ביניים בנושא קבלת מסמכים, זימון עדים, הגשת ראיות מפריכות, קביעת נטלי הראיה וכו'.

20.
לכלל הנ"ל היגיון ברור. יש לקיים את ההליך המשפטי כסדרו והדבר נכון גם לקיום הליכי בוררות. יש למנוע מצב בו כל צד שאינו מרוצה מהחלטה כזו או אחרת, אם של בורר, אם של ביהמ"ש, יגיש הוא בקשת רשות ערעור ובקשת פסלות, או בקשה להעביר את הבורר מתפקידו ועד אשר תוכרע הבקשה יעוכבו ההליכים. זהו כאמור הרציונל ולכן רק בהתקיים חריג המצדיק את עיכוב ההליכים, יש להיעתר לבקשה.

21.
במקרה הנדון לא שוכנעתי כי מתקיים חריג שכזה, למצער לשלב הראשוני בו צריך להוכיח כי סיכויי התביעה טובים במידה כזו המצדיקים את הפעלת החריג. הפכתי והפכתי בהחלטת הבורר ואיני סבורה כי בשלב בו אנו נמצאים, ולצורך ההכרעה בבקשה לעיכוב הליכים, ניתן לקבוע שהחלטה זו סותמת את הגולל על הליך הבוררות, או כי יש בה משום הוכחה לכך שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים, או נבצר ממנו למלא את תפקידו. אמת נכון הדבר, כלולה בהחלטה הנ"ל אמירה לגבי "התנהגות מופקרת". דברים אלו לא נאמרו בחלל ריק אלא לאחר שהבורר ניתח התנהלות קודמת של המבקש, והדברים מגובים בהליכים שננקטו ובהחלטות שניתנו. כמו כן, יש לקרוא את החלטת הבורר על רקע בקשת המבקש, שנוסחה כאמור על ידו ולא על ידי עו"ד מטעמו. מסכימה אני עם דברי ב"כ המשיב בדיון היום, כי ניתן לראות בלשון אותה נקט המבקש כמתלהמת ופוגענית כלפי הבורר.

22.
בנוסף, יש לבחון את התנהלות הבורר כמכלול ואין לראות בהחלטה כעומדת בפני
עצמה בתוך חלל ריק. אם אכן הבורר כבר התקבע בדעתו והינו מוטה לכיוונו של המשיב, אזי כיצד ניתן להסביר את העובדה שהבורר דחה את בקשתו של המשיב להפסיק את הליכי הבוררות, וראו ההחלטה מיום 1.11.16. באותה החלטה לא קיבל הבורר את טיעוניו של המשיב וקבע כי יש להמשיך ולשמוע את הבוררות עד תומה על מנת לקבל החלטה שלמה ומושכלת בתום שמיעת הראיות.

23.
הוא הדין לגבי טענות המבקש בכל הנוגע כביכול לכך שהבורר התקבע בדעתו לגבי סיכויי התביעה, או עדות עד כזה או אחר. הפניתי לסעיף 14 להחלטת הבורר, שם ציין הבורר במפורש שהמשקל שיינתן לעדותו של עו"ד בלק תישקל בעת מתן פסק הדין ויינתן לה המשקל לו היא ראויה.

24.
עד כאן לגבי סיכויי התביעה והמכשולים עליהם יהיה על המבקש להתגבר עת מבקש הוא להעביר את הבורר מתפקידו. גם בפרמטר השני, הוא מאזן הנוחות, סבורני כי זה נוטה לכיוונו של המשיב. אין מחלוקת שהבוררות מתנהלת כבר במשך שנים, על שני שלביה. די אם נעיין בפרוטוקול אליו הפנה המבקש, כאשר ישיבת יום 17.5.17 מסתיימת בעמוד 395. ככל שיעוכבו ההליכים, אזי ההליך יימשך זמן רב יותר ואין כל מקום בשלב זה להורות כאמור על עיכוב, שכן לכל היותר הצדדים יתקדמו בהליך ובסופו של יום יוחלט, כאמור, האם יש מקום להעביר את הבורר מתפקידו, אם לאו. שני הצדדים נושאים בהוצאות הבוררות וניתן יהיה להתחשב בהוצאות אלו לאחר שתהיה החלטה בבקשה העיקרית.
25.
לאור כל האמור לעיל, סבורני כי אין כל מקום להורות על עיכוב הליכי הבוררות. החלטת הבורר אינה מצדיקה מתן סעד שכזה והפרשנות אותה מבקשים המבקשים לייחס לאמרות הבורר, אם בפרוטוקול הדיון, אם בהחלטה, אינם בהכרח מחויבי המציאות. טענות אלו ידונו לעומקן במסגרת ההליך העיקרי.

26.
משכך, הבקשה נדחית. הבורר רשאי להמשיך בתפקידו ועל הצדדים לשתף עמו פעולה על מנת לקדם את הבוררות באופן המהיר והיעיל ביותר.

27.
המבקשים ישלמו למשיב את הוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.

28.

הנני מזמנת את הצדדים לדיון בהמרצת הפתיחה, כולל חקירות הצדדים ליום 26/6/2018 בשעה 09:00. הדיון מוגבל עד השעה 13:00.

29.
איני רואה מקום לבקש את עמדת הבורר לבקשה ועמדתו משתקפת בין היתר בהחלטתו.


ניתנה היום, י' אדר תשע"ח, 25 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.










הפב בית משפט מחוזי 33546-12/17 מקס אנקונינה, גינה אנקונינה נ' דוד נוריאלי (פורסם ב-ֽ 25/02/2018)